{"id":"kabala-3abdaae3bf06-1-19","bookId":"kabala-3abdaae3bf06","part":1,"torah":19,"title":"קטע 19","hebrewTitle":"קטע 19","segments":[{"index":1,"he":"הרוחות רעות פורחות משם ומשם נפשות הגוים וע\"כ הגוים מטמא בחייו ולא במותו כי \nנסתלקה ממנו הטומאה, ועל שהברית הוא היסוד מבערים משם הערלה וע\"י זה העטרת גלויה \nמבלי כיסוי הערלה, ע\"כ המילה צריכה ז' ימים ובח' המילה כי אין מילה בז', וע\"כ צריך \nלחזור ביום ח' כי כשנשלמו ז' ימים עתה שב בח' היסוד סוד המילה וע\"כ דוחה שבת כי \nגבוה מעל גבוה שומר, וסוד המילה עמוק ולא גילהו הקב\"ה רק לאברהם דיו לעבד שיהא שוה \nלקונו בדוגמא, למה\"ד למלך שהיה לו אוהב והיה עשיר יותר מדאי אמר המלך מה אתן לאוהבי \nכסף וזהב יש לו הרבה אלא הריני חוגרו זייני, וראה והבן כי העטרה שבמעור היא בצורת \nי' וכאן שנתגלה היו\"ד ונתגלה פי האמה מיד נתגלה חסד עליון כי האמת נקרא חסד ולא \nאיקרי חסד עד שנתגלה היו\"ד דהאמה ובאמת לא נקרא אברהם שלם בזו המדה מדת החסד עד \nשנתגלה יו\"ד דאמה, וכיון שנתגלה נקרא אברהם שלם בה' שנאמר התהלך לפני והיה תמים \n"},{"index":2,"he":"ממש, וכל מאן דמתגלי ליה יו\"ד ונשמר להכניס יו\"ד דא היא המעור עם העטרה ברשות אחר \nיהא שלם בעה\"ב בצרור החיים. מאי ברשות אחר ובעל בת אל נכר ח\"ו אז יו\"ד עילאה ברשות \nאחרא אחרת דייקא, ועל שהערלה הוא סביב לברית מרומזת בכחות הטומאה הוא שנאמר רשע \nמכתיר את הצדיק הוא הערלה שמכתיר סביב המעור הוא שנאמר סביב רשעים יתהלכון הם \nהטומאות הסובבים את המעור זאת ירושלים, בתוך הגוים שמתיה שהיו\"ד של מעור נקראת \nירושלים וכ\"ז שלא נתגלה היא בתוך הגוים, כל הוא המעור סבבהו הגוים היא הערלה הרומז \nבטומאה וע\"כ מל ולא פרע כאלו לא מל ר\"ל מל ולא פרע לגלות הי' ולגרש הערלה מעליו \nכאלו לא מל, וכן גוי שבא להתגייר יסיר זוהמת הערלה הרומז בטומאה ותתגלה הי' ואז \nיכנס תחת כנפי השכינה. וראית בני דם הנוטף מן המילה במה רומז הוא החלק שנתן הקב\"ה \nלמקטרג מזו המצוה דומיא דשער שבתפילין ושעיר המשתלח וכאשר ניתן למקטרג חלקו נשאר \n"},{"index":3,"he":"חלק הש\"י בלא זוהמא וקיטרוג, ע\"כ כל הנמול אינו רואה פני גיהנם כי הוא דוגמת הצדיק \nשנאמר ועמך כולם צדיקים וזה צדיק יסוד עולם ואם כן כל כוונת המצוה לגרש הערלה כענין \nאנכי פניתי הבית ולילה ואשה האש והדין מסתלקים ואתה אומר לילה ואשה חייבים במילה. \nאל\"ר אף כי הרמזת לי אין הדברים מתישבין בקרבי כי אדרבא היא הנותנת ימול בלילה למתק \nהדין תמול אשה לכבות האש וקרא מסייעני כאשר אמרתי, מדאיצטריך אותו למעט את שרה ש\"מ \nמלין בלילה כדי שלא תאמר דהוי שלא הז\"ג ונשים חייבות אתא אותו למעט, ודוקא קודם \nהדבור אבל אחר הדבור חייבות ולא מצינו שום מיעוט אצלה ולא יקשה לך בעבור שלא אמר \nיום שמיני ימול שהרי מצינו כמוהו והוי אף בלילה דכתיב ביום הכותי כל בכור וכתיב \nויהי בחצי הלילה וכן כי ביום הזה יכפר עליכם ולילה עמו דאי אין לילה עמו א\"כ ידין \nבלילה ויהיו חייבין חלילה וימותו וא\"כ ביום מה יכפר והלא כבר מת, וכן לא תבערו אש \n"},{"index":4,"he":"בכל מושבותיכם ביום השבת ולילה עמו וא\"כ ע\"כ הוא להורות לי שמלין בלילה והוי ליה \nמ\"ע שלהז\"ג ונשים חייבות וכי מיעטן במלת אותו דוקא קודם הדיבור, דאי לא תימא הכי \nאלא ביום ולא בלילה א\"כ גבי שבת נמי דכתיב ביום השבת אימא ביום ולא בלילה א\"כ בלילה \nידליק אש גדול ויבשל ויאכל וישתה ויתחמם בטוב ויקום וישן וביום יהיה נזהר ואהיה \nוותרן ואוותר ונאמר אין מלין בלילה ואם עבר זמנו היה התנא אומר שמלין בלילה וה\"ל \nמ\"ע שלהז\"ג ונשים חייבות ולאפוקי ממנו כתב אותו ולא אותה, אם הדבר כן יש כאן שתי \nתשובות חזקות משברות את השניים, חדא דאפילו מלין בלילה אחר זמנו מכל מקום אין מלין \nבשבת וה\"ל מ\"ע שהז\"ג ואותו ל\"ל, ועוד מי לא אמרינן זכור ושמור בדבור אחד נאמרו \nואמרו כל שישנו בשמירה ישנו גם בזכירה וטעמא דאיכא היקשא ואי לאו הכי פטורות משום \nדאתי משבת לשבת כי התוכל לשבות תוך ימי השבת ה\"נ כתיב וביום השמיני קבע בה זמן \n"},{"index":5,"he":"התוכל למולו ביום ז' א\"כ הכל מודים דהוי מ\"ע שהז\"ג ונשים פטורות וא\"כ אותו ל\"ל, \nוהקשה שבכולן מנ\"ל למול המעור וקב\"ה לא ביאר וסתם אמר בשר ערלתו וכל דאית ליה קצה \nיקרא בשר ערלתו וא\"כ אברהם מנא ידע למול המעור, ואח\"כ במתן תורה לא ביאר מנא לן \nלמול המעור אימא למול הלשון קאמר ועוד זה העני למה יצטער נולד מהול ומתוקן לא יצטרך \nבכל זה, ועוד למה זו המצוה ולמה ליום ח' יצוה לי\"ג שנים שכשם שלא מתחייב בתרי\"ג אלא \nבי\"ג כן במילה לא יתחייב עד י\"ג שנה, ושמא י\"ל דקב\"ה ידע דלא ישמע אליו כי הוא צער \nהתלוי בגופו א\"כ אני אומר שהמצוה אינה מצוה כ\"כ שעושה בע\"כ שזה קטן שאם היה גדול לא \nהיה מקבל זה הצער, ע\"כ אני אומר דאלולי דקב\"ה מתחיל לברא הגפנים ואחר הקוצים היינו \nמבקשים לעשות כלייה על הקוצים וי לכם עמי הארצות אוכלי העכבר והשקץ דלא עסקיתו \nבאורייתא ולא ירדפו אחר המצות להבין ולדעת סודות עשיית המצות ועד היכן נוגעת להכיר \n"},{"index":6,"he":"הגוזר ולדעת הבורא אבל אתם עוסקים להבל ולריק ולקבץ ממון להניח לאחרים כי אינו שלך \nללבוש בגדים ולפושטן ביום המות בבושת פנים לאכול ולשתות להתהפך לסרחון במעיך ישפוט \nהשם שאתם מאריכין הגלות, ואני בהיותי בן ד' ולקחתי גם חלק משנה ה' ולקחני זקני בהיד \nולקחני אל הר אחד מקום שאין שם ילוד אשה וישבנו ארבעים יום בתענית עם ו' לטרות פת \nוצלוחית מים עוסקין במצות לדעת עניניהם והנה בסוף המ' עמד זקני בתפלה ואני עומד \nלפניו בהול ומבוהל מצד היראה והאימה כי ראינו מרחוק חיות רעות מכלות טובות והנה \nהבינה והברכה לחי העולמים: \nהגדולה והגבורה לחי העולמים: \nהגדולה והגבורה לחי העולמים: \nהדעת והדבור - לחי העולמים: \nההוד וההדר - לחי העולמים: \nהוועד והותיקות - לחי העולמים: \nהזכות והזכרון - לחי העולמים: \nהחן והחסד - לחי העולמים: \nהטהרה והטוב - לחי העולמים: \nהיקר והישועה - לחי העולמים: \nהכתר והכבוד - לחי העולמים: \n"},{"index":7,"he":"הלקח והלבוב - לחי העולמים: \nהמלכות והממשלה - לחי העולמים: \nהנוי והנצח - לחי העולמים: \nהסגל והסיגוב - לחי העולמים: \nהעוז והענוה - לחי העולמים: \nהפאר והפלא - לחי העולמים: \nהצהלה והצדקה - לחי העולמים: \nהקלוס והקדושה - לחי העולמים: \nהרננות והרחמים - לחי העולמים: \nהשלוה והשקט - לחי העולמים: \nהתהלה והתפארת - לחי העולמים: \nכי על רחמך הרבים אנו בטוחים וגו' ובאומרו ה' שמעה וגו' ראינו אדם אחד אדמוני ביותר \nואחריו אדם אחד לבן כשלג ואמרנו יום בשורה הוא ומשר התורה באו וישבו עמנו וזקני תפס \nבי מהיד ונחזקתי ידי מידו וקמתי משם וישבתי אצל האנשים האלו ואמרתי אליהם אשביעכם \nבשר התורה שלא תזוזו מכאן עד בא שאלתי ואמרתי להם מהיכן המילה יוצא ואמרו לי פה אחד \nגם שניהם גימל בגימל, ר\"ל נעלם ג' ימל ואמרתי להם א\"כ יכתוב ימול לכם כל זכר מאי \nהמול ימול, אמרו לי המל בחיך ימול בלשון ר\"ל המל בחכמה הנקרא חיך, ימול בינה הנקראת \n"},{"index":8,"he":"לשון, והנה חיך ולשון בראש הנקרא כתר עליון ראש העליון, ואמרתי להם הכניסו דבריכם \nבאזני ואמרו החכמה אב הבנים, והבינה אם הבנים, חסד יניקתו מהאב כרחם אב על בנים, \nוהפחד יניקתו מהבינה, קו ירוק מלך העולם והאב מלא רחמים וע\"כ נקרא המל שאין שם ערלה \nחלילה, וע\"כ ימול לנער לבער הערלה אחיזת הטומאה, ולכן באה המצוה לאברהם איש החסד \nלבער הערלה ולגלות אור העטרה המכוסה בחשך, וזהו ביום הח' ימול מי ימול המל ימול \nלבער דין מהמלך היא אם הבנים, וע\"כ המצוה באיש ולא באשה, וכאשר ימול המעור הוא \nהיסוד כן הבינה יתרחק הערלה אחיזת הטומאה תבער הירקרוקית מהבינה ואין המצוה הזאת \nבלילה שאין דין מבער דין, וע\"כ אברהם לא הורשה לשמש עם שרה כל זמן שלא נטהר מן \nהערלה כי מהש\"י בא אליו הידיעה והמילה בסוף האדם הוא המעור כי שם קיבוץ הקליפות \nוהערלות ולא בהלשון שהדין בלשון מצד דיבוק הערלה ביסוד והאדם בשמטה שעברה לא חסר \n"},{"index":9,"he":"ממנו דבר כי אז השלום תם ונשלם, אך בזו השמטה היצר דבוק עם האדם ע\"כ צריך תיקון הוא \nשאמר לאברהם להטיף ממנו דם ברית וגם מן הדין היה למול תכף שיצא מן הבטן עם חתוך \nטבורו כי אין לאחר בזרע ישראל הקדושים דבוק הערלה אבל בעבור שצריך להיות שבעת ימים \nתחת אמו הם ז' ימי בראשית אמו היא הבינה שצריך ובח' ימול כי בכלל יעבור השבת כי אין \nלמולו עד שיעבור גם השבת הנקראת זאת, כענין הנודר לגרש את אשתו מקיימה אצלו ז' ימים \nואח\"כ מגרש ואין מתירין לו והכוונה שהנדר רומז בבינה וירד עד העטרה היא השבת, וגם \nאין למולו ביום ז' כי צריך לשוב בח' שיום ח' רומז ביסוד הוא המעור כי עד העטרה הוא \nעשר כשתמנה מלמעלה למטה כענין ז' ימים יהיה עם אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן, \nוהנה גם זה הרוצה לראות פני המלך אין לבא זולת השוער הוא השבת, והנה דין הבהמה כדין \nהאדם לענין הסוד כי אפשר גם זה העברת הז' ימים משום חסרון המילה שבו להרמיז שהוא \n"},{"index":10,"he":"מהול אף שאינו מהול: \n \nד\"ה סוד מילה וכוונותיה\nסוד מילה וכוונותיה וגם האשה כלולה מאש ע\"כ אין יכולה לטהר הערלה פן ישרוף ויזיק \nואמר וביום הב' בפתח, כי בזמן המילה הב' רומז קוצו בכתר וגופו בחכמה נפתחים \nומשפיעים חכמה ובא ו' במלת וביום להרמיז אף כשעבר זמנו לא נשתנה עניינו, שהרי ביום \nהמילה הו' שהוא היסוד עם הב' שהוא כתר וחכמה, ואין שם לילה והאומר שאם עבר זמנו מלו \nואפילו בלילה לא עלה לו חשבונו בטוב, וביוה\"כ תעבירו שופר בכל ארצכם והנה השופר \nרומז בבינה ומן השופר יוצא תרועה ותקיעה יום ולילה דין ורחמים ע\"כ אין משפטו כי אם \nביום שלא יהא כח לדין להזיק והב' בשבא עיקר להורות שגם הפחד היסוד אשר בו נאמר \nלפניו ילך דבר והשבא רומז אליו גם הוא מחזר אחר זכותן של ישראל, אך כי ביום הזה \nיכפר עליכם הב' פתח כי הזה הוא הת\"ת הנקרא הזה, הוא יעבור ויכפר ובהיות היום מכפר \nשהוא המלך גם הלילה שהיא המלכה מכפרת ואינה מסרבת ברצון המלך ולכן נפתח הב' כי \n"},{"index":11,"he":"בהיות אלו מכפרים ושלום ביניהם האם היא הבינה שמחה בבנים אם הבנים שמחה הללו יה \nומקבלת מהב' הפתוח הוא כתר וחכמה ויושבת על כסא רחמים ודנה ברחמים, אבל ביום השבת \nהמלכה עם המלך שניהם בכסא אחד כי קראוה וזמניה בכסא המלך כענין באי כלה מלכתא \nוהקריאה אליה בין השמשות של ע\"ש ע\"כ לא תבערו אש בכל מושבותיכם מבין השמשות של ע\"ש \nעד בה\"ש של מוצאי שבת, וביום הכותי כל בכור הוא וביום הכותי כל בכור בלילה המכה \nכענין ואני ולא מלאך. והנה הו' ומשך הו' כולם בהסכמה בהסכמת הכאה ועל שסביב המעור \nוכנ\"י יש הרבה סרכות הנשרכים ומקטרגים כענין כל גוים סבבוני ע\"כ ציצין המעכבין את \nהמילה חוזרין עליהם, אוי להם לאותן שלא רדפו לדעת עיקר ידיעת התורה כי כל תרי\"ג \nמצות הם עצה מהמרכבה העליונה, וכל הגידין האברים של אדם כולם יש להם כח רוחני כנגדם \nהפוגם באחד מהם פוגם בכח הרוכב עליו, ודע כי כל מצות הש\"י נחלקים לחלקים רבים וכל \n"},{"index":12,"he":"מצוה הוא אבר וענף אחד מהצורה העליונה, ובתשלום כל התורה נמצא האדם עליון שלם, ודע \nשאין ספירה מהספירות שאין להם תיקון וחיבור עם הסמוכה לה וכשיתחברו כולם נעשו צורה \nאחת וע\"כ ניתנה התורה שלימה מבראשית עד לעיני כל ישראל, וגם דע לך שאין שמטה שאין \nנקשרת עמה שמטה שעברה וראה והבן שמטת חסד העולם כולו רחמים גדולים וקבצה הקב\"ה היא \nהבינה ועשאה ים ושם בתוכה כל הנמצא ביבשה, והנה ב' שמטות נקשרים ואדוקים, וכשמוע \nזקני דבריהם התחיל לשאול מהו ימל ואמרו הילד הנמול הוא היסוד והוא למ\"י היא הבינה \nזהו שמאל למי אתה, שב ואמר להם מהו למ\"י אמרו לו הה\"ע הוא שם מע\"ב שמות ובמצחו של \nאהרן בבואו אל הקדש שלמדו משה והיה מזכיר כחותיו של הקב\"ה, ומלת הה\"ע ה' ראשון \nגבורה ה' ב' העטרה והע' יסוד ע\"כ ימל הערלה מן היסוד, ואמר להם מהו הה\"ע ואמרו \nבגימ' עו\"ד ובגימ' הכה\"ן בגימ' היהודי\"ם בגימ' הליל\"ה בגימ' לומ\"ד בגימ' לכ\"ל בגימ' \n"},{"index":13,"he":"כל\"ל בגימ' למו\"ד בגימ' ד\"ם בלב\"ב, וע\"כ צריך להטיף ממנו דם ברית להנתן למקטרג ואז \nכולך יפה רעיתי ומום אין בך ומו\"ם בגימ' אלהי\"ם והנה נסתלק הדין הוא הדם, א\"ל מהו \nימל, א\"ל ימל בח' ימל במ\"ק ח', א\"ל לקח פנים ואחור והנה ימל הג' רומז בבינה ואחור \nשל ימל כנ\"ם מהבינה כנם למצרים ע\"כ לא יוכלו לעשות, ופנים של ימל כט\"ל אהיה כטל \nלישראל, א\"ל א\"כ מהו המל א\"ל מל ה' והוא שם מהשמות של ע\"ב, ומורה בעטר\"ת ת\"ת שהכל \nמתגלגל על ידם כי הם חבור אחד ויחוד אחד, והם ג' אותיות והם מורים ו' ומשך הו' \nועטרת ומתעלים עד הבינה אם הבנים לקבל כעגל היונק מהפרה, וג' אלו ביחוד אחד וצורה \nשל מל\"ה כ\"ו כ\"ו ד\"י ר\"ל מ' הוא כ\"ו ל' הוא ג\"כ כ\"ו וה' הוא ד\"י, והכוונה כ\"ו ד\"י \nהוא יסוד ועטרה, וכ\"ו הוא ת\"ת הרוכב ונדבקים שניהן ברוכב ועולין בחסד ומשם לבינה \nוזה מלה וזהו בגי' כה\"ן הנ\"ך יהודי\"ם המ\"ל לה\"ם לאד\"ם, א\"ל מה ראה הקב\"ה שלא צוה \n"},{"index":14,"he":"לאברהם למול והמתין עד שנעשה בן צ\"ט שנים א\"ל בעבור שהיה צריך לצאת ממנו ישמעאל \nשהיה סיג החיצון, א\"ל ומאי שנא מעשו שיצא מיצחק כשהיה מהול א\"ל לא ניתן להאמר, \nהשיבו אומר אני הקב\"ה ברא את אדם הראשון המורה דין וברא את הכל מהשמטה שעברה המורה \nרחמים והשמטה הזו אינה מתקיימת בהיותה כולה דין אם לא שתהיה עמה גם משמטה שעברה \nשהוא רחמים, ואפ\"ה חטאתם רבה ובא נח מזרע האדם שהוא דין ורחמים כי נח מהשמטה שעברה \nוהושתת העולם מהם, ואין לך דור שאין שם מהשמטה שעברה לקיים העולם ולכן אברהם בא משם \nוכשם שיש ע' ענפים פנימים ע' שרים כלולים בק' הוא שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך \nמצרימה ונכללו בשש מאות אלף כן יש ע' שרים חיצונים כלולים בק' ונכללו בשש מאות רכב \nבחור וכל רכב מצרים, וע\"כ עבר אברהם הלך וחסר וערל צ\"ט שנה ולא אכל פסח ולא נתייחד \nלמדת חסד לקיום האומות החיצונים ולא הלך עד ק' שנה שלא יהיה קיומם קיום חזק רק קיום \n"},{"index":15,"he":"חלש כענין פרי החג הולך ומתמעט, והנה אברהם צ\"ט שנים חסר הולכים וחסרים משם ואילך \nקב\"ה השלימו והוסיף ונתגלה הי' במילה ונתייחד במדתו איש החסד ונתן לו הה' הוא ה' \nאחרון שבשם בן ד' להיות שר ונגיד בישראל להוציא ולהכניס ע\"י נטילת רשות, כשמעם \nדבריו שחקו ואמרו אמת הדבר והלכו להם ושבנו בבתינו, א\"ל האב חייב למול את בנו והרב \nלמול את עבדו הוא שנאמר יליד בית ומקנת כסף, א\"ל הברכה אחת לשניהן, א\"ל לא, אלא המל \nאת הבן אומר בא\"י אמ\"ה אקב\"ו על המילה ואבי הבן אומר בא\"י אמ\"ה אקב\"ו להכניסו וכו', \nושאר הקהל אומרים כשם וכו', וידעת בני כוונת הברכה שאם אבי הבן המוהל אומר למול את \nהבן ואינו אומר על, שאבי הבן ממקום חכמה עילאה וא\"כ אין לומר על דמלת על רומז בכתר \nכענין ותתפלל חנה על ה', והכי אמרינן בא\"י אמ\"ה יורד עד הת\"ת אשר שהוא הכתר, קדשנו \nבמצותיו הם הד\"ו פרצופים תורה שבכתב ותורה שבע\"פ, וצונו הת\"ת על המילה, על לקשור \n"},{"index":16,"he":"הכל בכתר שהוא על המילה הוא היסוד סוף האדם, ואבי הבן מוריד גם הוא הברכה עד העולם \nואומר אקב\"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו הוא היסוד להיותו שלם ודוגמתו פנים, \nואחר שהשלימו אביו וכל הצינורות מיושרות והמדות מלאות מבקשים הקהל עליו רחמים \nואומרים כשם וכו', אבל המל את עבדים אומר למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא \nדם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא \nשמתי, בא\"י כורת הברית ואם הוא גר אומר למול את הגרים ואינו משנה דבר אחר והכוונה \nשדם ברית הוא המפייס את המקטרג והברית שלו ושקט וזהו קיום העולם, ואחר המילה נוטל \nכוס של יין להרמיז ביין המשומר בענביו ולא הופרש מענביו להעשות יין נסך, אותו יין \nהמשומר הוא השפעת ששה ימי בראשית הראוי אותו שפע לצדיק הוא היסוד הוא המילה, ועל \nשהצדיק עושה תולדות כענין זה ספר תולדות אדם ומלת זה רומז ביסוד וע\"כ תקנו לומר \n"},{"index":17,"he":"ארבה אותך במאוד מאוד, ודע כי מה שאמר קידש ידיד מבטן הוא יצחק מדתו פחד שהפחד \nנתקדש מהבינה, א\"ל בני לא תימא הכי אלא אימא זה אברהם מדתו חסד ונתקדש ונקרא ידיד \nה', שהרי כשיצאה בית הש\"י בגלות ירד החסד ולא מצא ביתו ואמר לו הקב\"ה מה לידידי \nבביתי, וחק בשארו שם זה יעקב הוא ת\"ת ישראל שארו של אברהם הסומך בשלחנו, וצאצאיו הן \nי\"ב הויות המתגלגלין עם יעקב הוא ת\"ת ישראל הנקרא יהו\"ה י\"ב הויות נגד י\"ב שבטים, \nבני וי לקהל דלא עמדו במילה ופריעה ומציצה עד גמירא כי אין במעלות מצות המלך אלא \nמעומד, המל לכם כל זכר המל הוא לכם והוא המוהל המל עומד והם יושבים ונקה לא ינקה \nושמעת איך תקנו לפייס את הזרועות (אברהם) יצחק עם בנו יעקב לברכו, הוא שנאמר תן חלק \nלשבעה וגם לשמונה ר\"ל יצחק שמנה פעמים יהו\"ה, יעקב ז' פעמים הוי\"ה, האמת בני התורה \nלא חייבה לאב שלא מל את בנו אלא לבן שלא מל א\"ע אם לא מלו אביו הוא שנאמר וערל זכר \n"},{"index":18,"he":"אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה, והכוונה שאין כריתה ומניעה בדוגמא האב אך הבן לפעמים \nיפסק ממנו השפע, ודע שגזרה התורה שאם בהרת בערלה אף לאחר זמנו חותכו עם הערלה, אל\"ר \nהכי אמרו יבא עשה דמילה וידחה ל\"ת דבהרת השמר בנגע שבכל מקום בא העשה ודחה ל\"ת \nשהזכור רומז בת\"ת הוא עשה ודוחה את שמור הרומז בעטרה שהיא לא תעשה ושפיר, מ\"מ יש \n"}]}
