{"id":"kabala-3abdaae3bf06-1-20","bookId":"kabala-3abdaae3bf06","part":1,"torah":20,"title":"קטע 20","hebrewTitle":"קטע 20","segments":[{"index":1,"he":"לתמוה דהא במקום שאפשר לקיים שניהם לא יבוא עשה וידחה לא תעשה והא הכא שאפשר לקיים \nשניהם שימתין עד שיתרפא וימול ואם לא יתרפא יבא עשה וידחה לא תעשה. אל\"ב ממתינין \nהדין שהוא הבהרת לעמוד בערלה אין ממתינין, ומן הדין היה תיכף שנולד להעביר הבהרת \nאלא דלא אפשר משום שצריך ביום ח' ומיום השמיני ואילך מבערין הבהרת והערלה תועבת ה' \nגם שניהם, אל\"ר שפיר קאמרת אלא בשר ערלתו למה לי יכתוב ימול ערלתו, א\"ל בני הכי אמר \nקב\"ה למה ימול הערלה בעבור שהוא בשר הבשר עודנו בין שיניהם והוא כתר הרשעים רשע \nמכתיר את צדיק חתכהו והעבירהו, א\"ל מהו זה הדבר שארז\"ל כי אמרינן אין עשה דוחה ל\"ת \nועשה וגם אין דוחה עשה שיש בו כרת והלא אנו רואים שהשבת עשה ולא תעשה וכרת ומילה \nדוחהו ולילף מיניה בעלמא, א\"ל משום דאיכא מילה ויבום שני כתובין הבאים כאחד ואין \nמלמדין, אל\"ר הלא אין באים כאחד דשבת עשה ולאו וכרת ויבום לא תעשה שיש בו כרת וגם \n"},{"index":2,"he":"יבום הוה לאו ועשה הדוחין לאו ועשה שיש בה כרת לאו לא תהיה אשת המת חוצה ועשה יבמה \nיבא עליה ואם כן נילף מיניה בעלמא, א\"ל בני משום דהוי שבת וקרבן תמיד עם המילה שני \nכתובים הבאין כאחד וא\"מ, א\"ל הניתא למ\"ד אין מלמדין אלא למ\"ד מלמדין נילף בעלמא א\"ל \nלמ\"ד מלמדין איכא עיכובא השמיני השבת דלכתוב רחמנא וביום שמיני וביום שבת מאי ה' \nאלא לעכב דלא נילף מיניה, א\"ל הניחא למד\"מ צריך עיכובא אלא למ\"ד א\"מ למה לי עיכובא \nיכתוב שמיני ויכתוב שבת, א\"ל הוא סובר השמיני רומז לשמיני הידועה שהוא יסוד, השבת \nרומז לשבת הידועה, וגם דע לך הנולד מהול והנולד בחדש ח' לעיבורו שלא נגמר ברייתו \nולא יתקיים והרי הוא נפל ואנדרוגניס ויוצא דופן ומי שיש לו שני ערלות אין דוחין \nעליהן את השבת אלא מלין אותו בתשיעי כי יצא מכלל הדוגמא, א\"ל א\"כ ספק נולד ביום ספק \nנולד בלילה אימתי מלין אותו ימול בח' דלמא נולד בלילה וה\"ל ז', אל\"ב מלין אותו בט' \n"},{"index":3,"he":"שאם נולד בלילה ה\"ל ח' ולא ימול בח' דלמא נולד בלילה והוא ז' אין מלין בז' משום \nדהוי קציצה, ועוד שלא כיוונו רק בזאת שהרי מצותו בח' ואתה עשית אותו בז' וכן בין \nהשמשות בשבת אין דוחין את השבת, משום דהוי ספק וחיישינן דלמא השבת אינו ח' שלו והוא \nע\"ז וגילוי עריות וש\"ד שכל המחלל את השבת עובר בג' תחת שלש רגזה ארץ ותחת ארבע לא \nתוכל שאת, א\"ל ולא ראית את רבא הבקי בברייתא מה דאמר דההוא אדם שבא לפני רבא ואמר \nלא שמע הילד ולא נולד עד חשיכה של שבת רק שמע שבכה בה\"ש וא\"ל רבא ההוא תינוק יצא \nראשו חוץ לפרוזדור בין השמשות, שאם לא הוציא ראשו לא היה בוכה שכל זמן שהוא במעי \nאמו פיו סתום וטבורו פתוח, וא\"כ בין השמשות נולד דהוצאת ראשו כילוד דמי והוי ספק \nואינו דוחה שבת, ואנה שכח רבא ההוא דארז\"ל שמעה רבקה את עשו במעיה דקאמר אי שבקינן \nלמיפק תחילה שפיר ואם לאו אבקע כריסה של אמי בעקבי ואצא, ועוד אמרה רבקה א\"כ שזה \n"},{"index":4,"he":"יהרגני למה ז\"ה הבטיחני שיצאו ממני י\"ב שבטים כמנין ז\"ה, והא הכא דפיו סתום ומדבר \nבלשון ארמי לשון שרבקה שומעת, וגם זה הילד צעק במעי אמו ונולד בשבת מלין בשבת ורבא \nאיך דן מה שלא ראו עיניו הוא לא ראה ראשו בחוץ ולא אביו ולא אמו ולא אדם בעולם רק \nצעקו שמעו ואימא במעיה, וראה והבן מה שארז\"ל אין לדיין לדון אלא מה שעיניו רואות \nואזניו שומעת והכא לא ראה ולא שמע. אל\"ב לעולם רבא אמת אמר והיה בקי יותר מהמילדת \nאבל אגדה דרבקה אין לה פשט אלא הכי הוא הכוונה, שעשו רומז בדין והדין צועק ומבקש \nלרדת ברבקה היא כנ\"י ויעקב שהוא ת\"ת אינו מניחו ורבקה אוהבת את יעקב ואמרה הלא \nהבטיחני לרדת בי כח י\"ב הויות לכבות האש שלא לרדת בי הדין בכח הקשה, ולכן אין להביא \nראיה מזה. וגם דע לך שמילה שלא בזמנו דוחה יו\"ט שני חוץ מיו\"ט שני של ר\"ה. וגם דע \nלך שהנולד בחדש ח' אין מפקחין עליו את הגל בשבת משום דהוי כאבן מ\"מ למולו מותר \n"},{"index":5,"he":"כמחתך בשר בעלמא, אל\"ר אמרת שאין מפקחין עליו את הגל מנא ידעינן שהוא בן ח' דלמא בן \nז' הוא או בן ט' והורגנו נפש בן קיימא לכתחילה, ויולדה למקוטעין חי הוא, א\"ל משכחת \nלה כגון בתולה שנבעלה ביום א' וביום ב' משום דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה וביום ב' \nמת בעלה או ביום אחד שבעל שתי בעילות ומיד מת דעכשיו כ\"ע ידעי אי בן ח' הוא או בן \nז' או בן ט' ובענין אחר אין לך ברירה כלל ומפקחין עליו את הגל בשבת והקודם לפקח הרי \nזה משובח, אבל לענין המילה הן בן ז' או בן ח' או בן ט' מלין אותו ממ\"נ אי בן קיימא \nהוא שפיר ואי נפל הוא הוי כמחתך בשר בעלמא אל\"ר שמואל דאמר אחזתו חמה ונתרפא \nממתינין לו ז' ימים אחר שנתרפא ואח\"כ מוהלין אותו, ומאי שנא מאם כהו עיניו ונתרפא \nדתיכף שנתרפא מוהלין אותו, א\"ל בני חמה נכנס דין למעלה ומסתלק ע\"י שבעת ימים \nעליונים ע\"כ צריך להמתין ז' לטהר הדין משם לגמרי ואחר נסתלק גם הערלה, הלא תראה ילד \n"},{"index":6,"he":"הירוק והאדום שנשתנו מראיהן ממתינין להם עד שיחזרו כמראות כל הילדים ואם יבא לסלק \nהערלה שמא יפעל הדין מיתה, הלא תראה שאם מת ילד ראשון ושני אין מלין את השלישי \nדוודאי דין לוחם בילדי האשה ההיא וממתינין לו עד שיגדל שאז נסתלק מכח האשה ודין \nשבאשה אין בו, א\"ל רבי אשאלך והודיעני בשלמא הגוי שמל אין מלתו כשירה עד שיטיף ממנו \nדם ברית שפיר ודין הוא שלא לחלוק כי הוא טמא וטמא שטהר אין טהרתו טהרה, אלא אשה \nדפליג רב ור' יוחנן רב אמר נהי שפטורה מ\"מ אם מלה היא בעצמה כשירה ור' יוחנן אמר \nפסולה ובשלמא רב דמכשיר קרא מסייעו שנאמר ותקח צפורה צור וכו' אלא ר\"י אמאי פליג \nומכחיש האמת, א\"ל בני צפורה אחר עשאתו, א\"ל והא כתיב ותכרות ת' נסתר לנקבה א\"ל שב \nמשה והטיף ממנו דם ברית וצדקו דברי ר\"י שאין דין מבער דין, וצריך המוהל לגלות העטרה \nולפרוע הקרום ואין צריך לחתוך הקרום ההוא נתנו לכאן ולכאן להרמיז שהוא במקום חומה \n"},{"index":7,"he":"סביב העטרה כי מוליך העור הזה עד סוף העטרה ואז נראה שהעטרה מגולה בלא עור אחר \nעליו, ועושה מציצה יפה לבער משם הדם הנמצא סביב שהוא במקום הדין פן ינזק, וע\"כ מילה \nופריעה ומציצה שווין הן אלא שמציצה צריך ואינו מעכב, ודע בני שהמל בשבת כל זמן \nשעוסק במילה הוא שב בין על ציצין שאינן מעכבין כי אעפ\"י שאין מעכבין אין הדין נותן \nלהמצא שם שום ציץ, ואחר שסילק ידיו, על ציצין המעכבין שב שדוחין השבת בשבילן, על \nציצין שאין מעכבין אינו שב. ועתה שמע והבן דבעידנא דמקיים עשה קא מעקר לאו אין לחוש \nלעקירת הלאו שהלאו הוא כ\"י ועשה הוא ת\"ת ואוהב הלאו להדחות מפני העשה כי יותר מתקן \nהעשה ממה שמקלקל הלאו, ולכן בהיות עשיה ועקירה בהדדי שפיר דמי אבל שלא בשעת עשיה \nאסור להיות עקירה אפילו עקירת דבריהם כגון הבאת סכין מחצר לחצר או אמירה לגוי דהוה \nשבות של דבריהם יותר טוב לדחות המילה ליום ט', כי תכף שעבר אף של דבריהם שהם נאחזים \n"},{"index":8,"he":"ממה\"ד הרפה ומיד פועלת דין והנה פירוד המלכה מהמלך ע\"כ אין להביא דין בשבת, וי לכם \nעוסקים בדברים בטלים ולא בחכמה האמיתית תורתכם הקדושה והטהורה והנקייה מפי משה ומשה \nמפי השכינה אמרה לדעת עד היכן אמירה לגוי שבות של דבריהם מגעת, וי לכם עמי הארצות \nדלא עסקיתו בתורה לדעת ענינה וסודותיה להזהיר מלהזיק בעליונים, ואתם עמי הארצות דעו \nוראו ומה אם לא תיקנו הסכין למול אין אומרים לגוי לתקן והמילה נדחית ממקומה אף כי \nהוא עשה ודוחה ל\"ת כ\"ש וק\"ו לומר לגוי להביא ספר מרשות לרשות ואצ\"ל מאכלות ויינות \nששבו לטומאה ולנסך ואתה מטמא נפשך והשבת טהורה, ע\"כ אוי לכם המביאים חומשים וסדורים \nוטליתות ע\"י גוים כי הוא מצוה הבאה בעבירה ועבירה עומדת והמצוה עוברת, זכאין אתם \nישראל העוסקים בתלמוד ואח\"כ שבין להעמיק בשרשו ומכירים עניניה ונזהרים מלהזיק בנפשה \nאפילו כחוט השערה כי אחר ההיכר והידיעה עושין מאהבה ומיראה עליהם אמר הכתוב ואתם \n"},{"index":9,"he":"הדביקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, דביקים ממש וחיים ממש הם הנקראים רעים למעלה \nואהובים למטה והם הם שקנו עוה\"ב: \n \nד\"ה סוד הקידוש והבדלה ודיניהם\nסוד הקידוש והבדלה ודיניהם וגם אמר זכור את יום השבת ונתעוררו רז\"ל זכרהו על היין \nבמה בשבתות וזהו קידוש המקדשין ביין והוא מן התורה לקדש בשבתות, אבל בכוס ויין אנשי \nכה\"ג תקנוה דהכי אמר ר' יוחנן אנשי כה\"ג תיקנו להם לישראל ברכות ותפלות קידושות \nוהבדלות וקבעוה בתפלות ועל כוס של יין, א\"ל נזיר שאינו טועם יין של מצוה שנאמר מיין \nושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ושואל מאי האי אלימא קידוש והבדלה והלא מושבע \nועומד מהר סיני א\"כ ראה ר' האיך תפשו כל העולם כשוטים וכשכורים וכי נשבע בהר סיני \nלקדש על היין והלא מדבריהם לבד הוא לא מהר סיני ומאי אין שבועה חלה על שבועה, ועוד \nוכי נשבע בהר סיני מאי הוה והלא נזירות הוא נדר מהנדרים שחלין על דבר מצות כרשות \n"},{"index":10,"he":"וא\"כ אף שנשבע בהר סיני איך יוכל לטעום ל\"ש בחול ול\"ש בשבת, ועוד מה ראו ותיקנו \nקידוש על היין, אל\"ב בנדר לא תמהו שחל על דבר מצוה אלא תמהו בנשבע שלא ישתה היין \nוהוא מושבע ועומד מהר סיני, ודע בני שהיין הוא משומר בענביו מששת ימי בראשית והוא \nששתה אברהם יצחק ויעקב הוא ראוי ליקרב ע\"ג המזבח ונקרא יין הרקח ע\"כ מקדשין בו, \nהתוכל לעזוב את הלוי והתורה אמרה לא תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתיך כל ימיך אלו \nו' ימי בראשית, על אדמתיך זו כנ\"י, וע\"כ מקדשין על היין, אל\"ר מאי מקדש א\"ל מברך על \nהיין לפייס הדין, ואומר אח\"כ אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו וכו' ואומר כי שבת תחילה \nלמקראי קודש ר\"ל שבת רומז בבינה הנקראת שבת הגדול והוא תחלה למקראי קודש, ע\"כ אומר \nזכר ליציאת מצרים כי הבינה הרכיבה תפארת על הזרועות ועשה מלחמה עם מצרים ויוציאנו \nמעבדות לחירות, ואומר שבת קדשיך באהבה וברצון הנחלתנו היא כנ\"י המקדשת היסוד, בא\"י \n"},{"index":11,"he":"מקדש השבת, א\"ל רבי מ\"ט ביו\"ט מסיים מקדש ישראל והזמנים ה\"נ נימא מקדש ישראל והשבת, \nועוד כשחל יו\"ט בשבת אומר מקדש השבת וישראל והזמנים יאמר מקדש השבת והזמנים, אל\"ב \nשבת היא הבינה שבת הגדול מקדש הו' ומשך הו' הנקראים שבת ומקדש כנ\"י הנקראת שבת הוא \nשנאמר את שבתותי תשמרו ב' שבתות וע\"כ אינו מזכיר ישראל, אבל בי\"ט אם הוא שבת אומר \nמקדש השבת היא הבינה ומי מקדשה כ\"ע באמצעות החכמה והבינה מקדשת הת\"ת הנקרא ישראל \nוישראל מקדש הזמנים הן ששה ימי בראשית, א\"ל יאמר מקדש השבת ישראל והזמנים מאי \nוישראל, א\"ל הו' להרמיז שהוא משך הו' ונמשך לענין הקידוש עם הזמנים שת\"ת הוא קודש \nעל הקדושים ולא יסו\"ד שהוא משך הו', אל\"ר הכוס במאי רומז א\"ל בעטרה, א\"ל ולמה נשים \nהיין בכוס שהיין הוא דין, א\"ל עם ו' ימי בראשית זהו לא תעזוב את הלוי שהוא היין כל \nימיך ששה ימי בראשית, על אדמתך זהו הכוס, אל\"ר ונקדש גם ביום בא\"י מקדש השבת א\"ל \n"},{"index":12,"he":"מאי האי דקאמרת וכי האשה פעמיים מתקדשת והלא אינה מתקדשת אלא פעם אחת והא כבר \nנתקדשה מאתמול, אלא שמזמין הלוי בסעודת היום וסעודה זו כנגד ת\"ת ומברך קידושא רבא \nונקרא קידושתא רבתי כי הפיוס הגדול מכל ענין דאם אין פיוס אין דבר, וע\"כ ברכת היין \nקודם וכיון דקודם קדושה רבתי הוא, אל\"ר הראית רב בעבור שהוא בבלי שם בלל ה' למד \nעניני הבלילה ואמר יין שאינו ראוי לנסך ע\"ג המזבח אין מקדשין עליו, ולדבריו אם בלל \nאפילו כחרדל דבש או שאור הפוסלים אותו בניסוך לא יקדש א\"כ יהיו צריכים לבער שאור \nודבש במקום שיש חביות יין כחמץ בפסח, ועוד רבא אמר בהיה סוחט אדם אשכול של ענבים \nומקדש אעפ\"י שאינו ראוי ליקרב ע\"ג המזבח, אל\"ב רבא בקי בבריאה הוה אבל רב בבלילה, \nובאמת צדקו דבריו כי דבש ושאור אפי' כחרדל עם היין מבטלין הקדושין כי אין להם \nקירבות בין הזוג, הוא שנאמר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה אלא יין יורד \n"},{"index":13,"he":"מחכמה עילאה ובא בפחד ונכנס בכוס הוא כנ\"י וע\"כ מקדשין אותו, אבל יין היוצא מהכוס \nבחוץ הוא הנקרא יין נסך ישתו יין נסיכם, אבל יין הנכנס בכוס עליו אמר כנ\"י כי טובים \nדודיך מיין, אבל שאור ודבש אין להם עירוב כלל עם זה היין ואם נתערב אפילו כחרדל \nפיגול הוא לא ירצה, וטעם יין בעינן בקידוש ולא ריח ואין מקדשין אשיכרא חלילה ביטול \nקדושה איכא הכא, אל\"ר מהו שיאכל האדם בע\"ש מט' שעות ולמעלה ואין שומעין לר' יהודא \nדאוסר מט' שעות אע\"פ שהוא מלך ובלבד שלא ימלא כריסו, וע\"כ אם התחיל וקידש עליו היום \nפורס מפה ומקדש וגומר סעודתו ומברך בה\"מ, א\"ל יצאת מכלל היסוד, אלא הכי הוא מפסיקין \nלקידוש ואין מפסיקין להבדלה, ורב תחליפא בר אבימי החליף השיטה ואמר כשם שמפסיקין \nלקידוש כך מפסיקין להבדלה וכשמו כן דיבר. ושמע הכוונה והסדר אם היה אוכל בע\"ש ונמשך \nסעודתו עד בין השמשות פורס מפה ומברך בה\"מ של חול ואח\"כ מקדש ומפריש החול מהקודש \n"},{"index":14,"he":"זהו מפסיקין, אבל אם היה אוכל בשבת והחשיך היום לא יפסיק סעודתו אלא ישלימנה ויברך \nשל שבת בחול ואין בכך כלום ואח\"כ יבדיל זהו אין מפסיקין להבדלה זהו הסדר, ושמע \nהכוונה למה מפסיק בע\"ש בעבור שאין לך דבר שעומד בפני הכנסת כלה במלך, והנה הגיע \nהשעה וזה לא ישיר שירת הפה הוא הקידוש לקדשה עם המלך ולגרש דרכי החול משם על כן \nמברך ברכת המזון ואח\"כ מקדש, אבל בשבת אין להפסיק סעודתו להבדלה אלא הולך ואוכל \nכאדם המעכב את המלך והמלכה אצלו ואם יפסיק הנה מגרש המלך מביתו, וזהו זכור זכרהו \nבכניסתו לקבלו קודם שקיעת החמה ושמור שמרהו ביציאתו כאדם השומר את המלך כשהוא בביתו \nואינו אוהב שיצא מביתו, וע\"כ ארז\"ל כל מי שנותנין לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך \nנראה שאינו אוהב את המלך ודוחהו והמלך פועל מדה במדה ודוחהו מן העולם, וי לכם עמי \nהארצות שאינם מכירים המלך והמלכה לכבדם אבל בכניסה וביציאה אתם מוצאין אלף תחבולות \n"},{"index":15,"he":"ואלף טענות לחלוק עם דוגמת המלכה לקללה ולהכותה לגרשה מביתך ואח\"כ לאכול תמרורים עם \nגחלי רתמים, ואלו היה בא עם הארץ ממינם וקשקש בכיסו וידיו דמים מלאו היה מקבלו בסבר \nפנים יפות, והיה ממהר את אשתו תרבה מאכלים שנויי שניות כי העושר והכבוד מצא מין את \nמינו וניער אוכלים ושותים ומשתכרים, והמלך והמלכה באו לביתו אשר להם העושר והכבוד \nובידם הכל והוא מעלים עיניו מהם מראות בכל ומגרש המלך והמלכה מביתו יהי רצון האשה \nאשר הכה דוגמתה יכם מכת מות. זכאין אתם ישראל עוסקין בתורת המלך והמלכה ומכירים \nאותם באהבה ובחיבה וקשה להם להניחם לילך מביתם. אמר ליה רבי הרי שהיה אוכל וגמר \nסעודתו וברכת המזון שלו עם הכנסת שבת יברך בה\"מ וקידוש על כוס אחד או בה\"מ על כוס \nא' וקידוש על כוס שני, א\"ל בני אין לנו גדול וראשון כאל\"ף הוא ראש לכל האותיות ורב \nששת העולה אלף ואמר אין אומרים ב' קדושות על כוס א', והכוונה כי כוס החול פועל דין \n"},{"index":16,"he":"וכוס שבת פועל רחמים ע\"כ מפרישין, אל\"ר מאי האי והא י\"ט באחד בשבת דמברך הבדלה \nוקידוש על כוס אחד, ותו הברייתא צועק או שאין לו אלא כוס אחד במוצאי שבת מניחו לאחר \nהמזון ומשלשלין כולן על כוס אחד לאחריו, והא הכא כעושה ב' קדושות בכוס אחד, ותו \nבה\"מ וז' ברכות על כוס אחד, אל\"ב י\"ט בא' בשבת מקדש ומבדיל בכוס אחד חדא מלתא היא \nדאין מבדיל אלא בין קדש לקדש והכל קידושין, בה\"מ והבדלה הכל של חול, אלא בה\"מ וז' \nברכות תרי בעינן והאומר בחד ע\"כ שאין לו יין אחר שאם יש לו אין שומעין לו, אבל בה\"מ \nשל חול וקידוש של שבת אין להם עירוב בכוס אחד, וגם אסור לאדם לטעום כלום קודם \nשיבדיל, אבל מים שמודים בהוראת שבות שרי, ואלו דבר אחר הוה ליה כמקדים ואוכל קודם \nשלחו המלך בברכה, אל\"ר ולא ראית אמימר איך היה נזהר שלא להביא מ\"ר במ\"ם כדי שיהיה \nרם אמימר הוא שהביאו לו שכר להבדיל כי לא היה להם יין ולן בתענית ולמחר הביאו לו \n"},{"index":17,"he":"יין והבדיל ואכל מיד, וכ\"ז שלא להזיק כ\"ז שלא נתברך המלך בהבדלה, גם אם לא טעם מלא \nלוגמיו לא יצא כי זיל בתר שיעורא, ולא ידעת בני שהשיעורים בכנ\"י הנקראת סיני הוא, \nשארז\"ל שעורין הלכה למשה מסיני וגם אם טעם בדיעבד אינו פוסל לא בקידוש ולא בהבדלה \nומקדש ומבדיל, וגם אין לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל דהוי כטעימה קודם שיבדיל, אלא \nאומר תחלה בא\"י אמ\"ה המבדיל בין קדש לחול ועושה מלאכה ובכוס, א\"ל ומאי רבותא פשיטא \nא\"ל כגון שלא הבדיל בתפלה, וגם ארז\"ל אם התפלל של שבת בע\"ש אסור לעשות מלאכה, טעה \nוהתפלל של מוצאי שבת בשבת אסור לעשות מלאכה עד שתחשך, ויברך על הכוס ואין לברך על \nהאור עד שתחשך שאין לגרש המלך בפועל וחילול, אל\"ר ואף לכתחילה, א\"ל של שבת בע\"ש \nמתפלל לכתחילה של מוצאי שבת בשבת לא. נשים חייבות בקידוש דבר תורה שהרי אמרו זכור \nושמור בדיבור אחד נאמרו כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ונשים הואיל ואיתנהו בשמירה \n"},{"index":18,"he":"איתנהו בזכירה, א\"ל והא שבת לאו שאינו שוה בכל ואין מקישים שהרי כהנים מקריבים \nבשבת, א\"ל הואיל וזר שוחט ג\"כ בשבת הוא שוה לכל, א\"ל ולאו שאינו שוה לכל אין מקישין \nוהרי ציצית ושעטנז לאו שאינו שוה לכל שהרי שעטנז הותר לכהנים בשעת העבודה וטעמא \nדהוי ליה שני כתובים הבאים כאחד הא לאו הכי מקישין ואינו שוה בכל שהרי הותר לכהנים, \n"}]}
