{"id":"kabala-3abdaae3bf06-1-22","bookId":"kabala-3abdaae3bf06","part":1,"torah":22,"title":"קטע 22","hebrewTitle":"קטע 22","segments":[{"index":1,"he":"לה' תעלנה, אבל הם מקבלים עבודתם ומתקרבים לעובדיהם ומטיבים להם ע\"כ אמר הכתוב \nיפקוד ה' על צבא המרום במרום. ודע שעזאזל כחו מהשכינה וסמאל ממונה על חטא ופשע \nוהרהורים רעים ומראיתו אדום. ועתה אין הכוונה שהשעיר קרבן ודורון ממנו לעזאזל רק \nלמדה\"ד אשר משם מקבל סמאל ושעירים ירקדו שם, והנה קב\"ה מזהיר לישראל הוציאו מביניכם \nכל עון והוציאו אותן בחוץ ואתם עלו בתשובה והתחרטו על כל עונותיכם כדי שיתגדל הרצון \nהעליון ויהיה סופו נעוץ בתחלתו ואז לא ימצא הדין מקום לתבוע ולהסטין ולקטרג, ואז \nהקב\"ה נותן פרס לכל כח כפי סדר שסידרם הקב\"ה ואז הכוחות הפנימות בפנים והחיצונות \nבחוץ ואז אין שטן ואין פגע רע כי השעירים בחוץ ירקדו והפנימים יעלו לקרבן לה' כי כן \nסידרם הקב\"ה, ואז כאשר לא ימצא הדין מקום ליכנס אף הוא מליץ טובה כי כשיצאו השעירים \nבחוץ הבינו וידעו שהפנימים קשורים ואוחזים בכ\"ע ואין חפץ המלך להיות שום קטרוג \n"},{"index":2,"he":"בישראל עם פנימים, ואם לא יעשה כן לנעוץ סופו בתחלתו הנה קלקול בצינורות והפך \nבסידרם נכנסים החיצונים בפנים והפנימים בחוץ ויעקב אבינו ע\"ה נתיירא מההיפוך ועבר \nמעבר יב\"ק בגימ' יהו\"ה אלהי\"ם ונעוץ סופו בתחלתו וגירש כל כוחות החיצונים בחוץ, \nוסמאל הרגיש בענין שאין חפץ ורצון המלך להמליץ רעה בישראל כי ראה שכל הדינין יצאו \nלחוץ היא המנחה השלוחה לעשיו וע\"כ התחיל והמליץ טובה בעד ישראל הוא שנאמר אציגה נא \nעמך מן העם אשר אתי וכל אותו יום יעקב בתענית היה ובו ביום שב עשו לדרכו שעירה \nוהעזאזל אין לו מקום ליכנוס ולהזיק ליעקב, וע\"ז רמזו רז\"ל והשעיר לא היה מגיע לחצי \nההר ואיבריו נפרדים להרמיז לסמאל כי יפקוד הש\"י עליו וע\"כ נקרא כפורים מיעוט כפורים \nשנים כפור תבנית הרוחנים שנטמאו בעונותיהם של ישראל השוכן אתם בתוך טומאותם, וזהו \nוטהרו וקדשו מטמאות ב\"י כי שלוחה היתה הוא שנאמר ובפשעכם שולחה אמכם ועתה הלכו ממנה \n"},{"index":3,"he":"הטומאות ויצאו החיצונים ונתכפרה כ\"י ונתכפרו בניה, וזהו כיפורים וזהו כי ביום הזה \nיכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לא אמר אכפר אלא יכפר כי עם התשובה יכפר שגם \nכנ\"י נקראת תשובה תתאה, וראה בני כי בעל מום מוליך השעיר כי בסטרא מסאבא מוליכין \nע\"כ צריך כיבוס בגדים כי יצא בחוץ והגן נעול מכל צד ומכל פינה כי כחות הטומאה \nנדחקו, והענויים בחדש השביעי להרמיז בשביעית שהיא כ\"י שביעית לבנין, ובעשור לחודש \nלהעלות העשירית היא כנ\"י העשירית לאצילות ביחוד הכל הם ימי התשובה אל הרצון העליון, \nוהענוי בעבור שיש כוחות אלהיות אוכלים הקרבן מתוך האש וכנגדם יש באדם למטה איברים \nאוכלים חלבו ודמו וע\"כ יכוין עצמו לפני הש\"י כאלו הקריב עצמו לפני הש\"י, והבן מדברי \nר' נחוניא בן הקנה שאמר לחכמים והם ר' ישמעאל ור' עקיבא וכל חכמי ישראל א\"ל בני \nחייכם אין קרוב להקב\"ה כלבו של אדם ועומד לפניו יותר מכל קרבנות שבעולם שכל מי \n"},{"index":4,"he":"שיושב בתענית ומיישר לבו הוא הנקרא קרבן שלם לפני הש\"י וכאלו הקריב חלב ודמו וגופו \nלפני הש\"י, ושלשה מלכים יש בגוף המוח והלב והכבד ר\"ת מלך המוח אוכל מכולם ונותן \nללב, והלב אוכל מכולם ונתן לכבד, והכבד אוכל מכולם ונותן לשאר האיברים כל הנחלים \nהולכים אל הים, והכוונה במיעוט חלבו ודמו מראה לפני הקב\"ה כאלו מקריב קרבן אשה ריח \nניחוח וחלב לפני הש\"י שע\"י הקרבן עולה הלב למעלה, וע\"כ נאסר האכילה כדי להרמיז בכ\"ע \nשאין שם השגה כלל וכאלו מעלה הכל שם כעין קרבן שעל ידו מתיחדים הכל שם, וצריך \nלהפסיק סעודותיו מבע\"י דהא ברייתא היא האומרת ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב \nאי בערב יכול בערב ממש ת\"ל בתשעה הא כיצד מוסיף מחול על הקודש אין לי אלא בכניסתו \nביציאתו מנין ת\"ל עד ערב, אין לי אלא יום הכיפורים י\"ט מנין ת\"ל תשבתו, שבתות מנין \nת\"ל שבתכם למדנו שכ\"מ שנאמר שבת שבתון צריך להוסיף מחול על הקודש, א\"ל רבי ראה אתה \n"},{"index":5,"he":"שמשרע\"ה הניח להם ס\"ת ולא רצה להגיהו ולהוציא משם תיבת מערב שאינו צריך, וגם למה לא \nהשמיעני ההוספות בי\"ט ויבא שבת ויה\"כ מק\"ו. ועוד מאי האי דמכחישין גזירת הכתוב \nהתורה אמרה להתענות כל יום תשיעי וליל י' וחצי יום עשירי והעד וכל הנפש אשר לא \nתעונה בעצם היום הזה משמע בעיצומו של יום והוא חציו ועל שאז האדם נלאה ותאב לאכול \nחייבו כרת כדי שיזהר, ואמר אך בעשור אך חלק דומיא דחמץ בע\"פ ואפ\"ה מערב מיותר וטעות \nסופר הוא. א\"ל בני אי לאו מערב ה\"א עד ערב ולא עד בכלל קמ\"ל דומיא דמערב שהוא לילה. \nא\"ל א\"ה לישתוק מעד ערב אלא מדאיצטריך ש\"מ עד ולא עד בכלל א\"כ מערב למה לי. א\"ל בני \nאיצטרך שלא תאמר עד חצי היום קמ\"ל עד ערב כל היום וה\"א עד ולא עד בכלל קמ\"ל מערב. \nאל\"ר תענית חצי היום מאי מעלי לעולם ישתוק מערב ולא תוכל לומר עד ולא עד בכלל כי \nנקיש עד ערב לבערב מה בערב לילה אף עד ערב לילה כדי שלא תאמר עד ולא עד בכלל: \n"},{"index":6,"he":"ועוד תוספות מ\"ע שהז\"ג ונשים פטורות וכדי שלא תקיש תוספות אל עיקר כי נסמך בערב \nשהוא עיקר עם תשעה שהוא תוספות איצטריך האזרח לבטל היקש זה, או איפוך מאחר דקיימא \nלהו דנשים חייבות בתוספות ממלת האזרח אדרבא נשים חייבות בתוספות מאחר שישנן בעיקר \nישנן בתוספות והאזרח הופכו לג\"ש ונאמר כאן האזרח ונאמר שם בסוכה האזרח מה כאן נשים \nחייבות אף שם בסוכה נשים חייבות וא\"כ נשים לחייבן בתוספות יה\"כ ולחייבן נמי בסוכה, \nמה תאמר תיקשי במצה ונילף ט\"ו ט\"ו מסוכה יש להשיב דאין למדין גזרה שוה מדבר הלמד \nמג\"ש או איפוך, דרז\"ל אמרו האזרח איצטריך לפטור נשים מסוכה א\"ה נילף האזרח האזרח מה \nסוכה נשים פטורות אף תוספות יה\"כ פטורות מה תאמר בלאו הכי מ\"ע שהז\"ג נשים פטורות \nאפ\"ה איצטריך שלא תאמר נקיש תוספות לעיקר ויהיו חייבות קמ\"ל האזרח לפטור, והקשה \nשבכולן התורה פטרה תוספות מכרת והעמידו בעשה לפטור הנשים שהז\"ג הוא וכתיב האזרח \n"},{"index":7,"he":"לחייב טומטום בתוספות, דאי לאו האזרח ה\"א הואיל ובריה בפני עצמו הוא אינו במשמע \nקמ\"ל הואיל וספק הוא חייב מי לא כתיב זכורך להוציא נשים ולהוציא טומטום ואי טומטום \nבכלל אשה הוא קשה ל\"ל, אלא אינו בכלל אשה וכדי שלא תאמר נילף משם שאינו בכלל אשה בא \nהאדם לומר שהוא בכלל איש, וא\"ת מ\"ש בראייה אינו לא בכלל איש ולא בכלל אשה ובתוספות \nהוא בכלל איש יש להשיב כשאין ביציו מבחוץ, הא תניא בתוספתא ביציו מבחוץ מה תאמר \nפשיטא דחייב האזרח ל\"ל סד\"א אפי' ביציו בחוץ הואיל ואבר בפנים בצים בלא אבר לאו \nכלום הוא ובריה בפ\"ע הוא ופטור קמ\"ל האזרח הטומטום שביציו מבחוץ חייב. אל\"ר הנשים \nהעניות שנדבק לשונם לחיכם מצד המאכלות התורה חסה עליהם וחז\"ל לא חסו עליהם וחייבום \nבתוספות הקשה להם מכל התענית. א\"ל בני העוד לך דברים. א\"ל בני דע לך שחז\"ל ירדו \nממתיבתא דרקיע כענין ה' שלחני ורוחו וידעו איזה חייב ואיזה פטור ולא יצאו מרצון \n"},{"index":8,"he":"הש\"י אפי' כחוט השערה וע\"ז אמר הקב\"ה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל וכל \nאלו הסברות הכוזבות אין בהם ממש ושים דעתך לדעת כוונת העניינים. אל\"ר כמה פעמים \nאמרתי לך כדעתך ידעתי גם אני, ועתה שים דעתך כאשר שמעת מפי ההריסה שמע גם הבנין \nחיוב התענית ביוה\"כ כדי לפנות המאכל והתענוגים הנמשכים מצד היצר ומ\"ה להיות הנפש \nפנויה מכל טומאה וכל זה כדי לפנות המקטריגים ושדין ורוחין בישין ממה\"ד הרפה ולהיות \nהפנימים אגודה אחת וחיצונים בחוץ דחויים וגרושים מבית המלך, ואז יודעים ומכירים \nשאין רצון המלך לדבר קטגוריא ושבים ומדברים סנגוריא ובא סמאל ואומר לפני הש\"י יש לך \nעם אחד והוא כמלאכי השרת כמלאכי עליון ואין להם קנאה ותחרות, ואם יתענה בתשיעי \nהרומז ביסוד ט' לאצילות א\"כ לא פנה הבית מגלולים, ואם יתענה בי' הרומז בכנ\"י עשירית \nלאצילות א\"כ הוסיף חטא על פשע כי אכל מפרי העץ לבדו אשר צוה הש\"י שלא יאכל ממנו \n"},{"index":9,"he":"לבדו, וע\"כ מוסיף מהאי טעמא להיות הפרי מכלל השורש ואמרה תורה להתחיל שעה אחת מט' \nוערב הוא כנ\"י ויוסיף להרמיז בעשור מלמטה למעלה להעלות התשיעי והערב דרך מערב הוא \nההוד עד ערב מדה\"ד הקשה ולעשות חומה לגרש כל המקטריגים ולהשלים הדינים ולעשות נעיצה \nהסוף עם התחלה, וזהו שליחת השעיר בחוץ להוציאו שלא ירקד בבית, וע\"כ נשים חייבות \nבתוספות שאם לא יתענו בתוספות א\"כ שבו לחטא הראשון ותקח מפריו ותאכל, (עיין בקנה \nלספר בראשית בפסוק זה ותבין), וידעת עצם היום היא תשובה עצם הת\"ת אזהרה גדולה הנפש \nאשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה כי צריך לעלות הכל בתשובה ובחסרון התענוגים \nהרומזין בכחות הטומאה הנגררין. מיצר הרע מסמאל והוא מפח\"ד וכולם תלוים במלך מלכי \nהמלכים והוא המצוה לעשות התעניות להתכפר כנ\"י מעוונות בניה וליישר אורחותיהם לעלות \nבתשובה עד הש\"י, והוא מערב עד ערב והתשובה מעלה במלך מלכי המלכים שלא ישלוט בהם שום \n"},{"index":10,"he":"קטרוג והמלך נותן רשות לתשובה ויושבת על כסא רחמים ודנה את בניה, ובלאו הכי אין \nשריד לשונאיהם של ישראל וכראות הפחד שהבינה יושבת על כסא רחמים מיד גם הוא נהפך \nלרחמים ומברך לת\"ת, וסמאל צועק ברכני גם אני אבי ופחד אינו מניחו לכנוס ומעמידו \nבחוץ נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים רחמים ואומרים לו לחיות בדמים ועל חרבך \nתחיה, ויעקב איש תם יושב אוהלים סגור בחומה סביב לו אין עדים להעיד רעה בבנין \nונדונין ונצולין מחרבו של סמאל, וא\"כ התוספת שביה\"כ צריך לכתבו ותשבתו שבתכם שבת \nוי\"ט בא זה וגילה על זה כי לעולם חיבור הימים כענין ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, \nואומר לך סוד גדול ונעלם אך בעשור פזר במלת א\"ך הוא אהי\"ה כ\"ע פזר נתן לאביונים \nוזהו תענו את נפשותיכם, והקרבתם אשה היא אביון לה' שהוא התשובה, א\"ל בני מאי אך א\"ל \nאשר א\"ל מהו אשר אל\"ר בנתה ביתה ונכנס בתוכה ואינו מניח שום רעה להכנס שם וישראל הם \n"},{"index":11,"he":"הגורמים שיושבים בתענית והם דוחים התענוגים הנמשכים מצד היצה\"ר והוא הרעות מביתו \nשלא להליץ רעה באדם, אל\"ב ואיך בנתה בית א\"ל ציירהו ומלאהו א' יו\"ד ו\"ו יו\"ד ש' \nיו\"ד יו\"ד יו\"ד כ\"ף ר' אינו מצטייר הרי כאן בי\"ת. אל\"ב בני מהו בית אל, א\"ל ההיקף \nנקרא בית סתם שכן בי\"ת במ\"ק עולה ז' להרמיז בהיקף בית אל הוא בית ה' הוא כענין \nושבתי בבית ה': \n \n"},{"index":12,"he":"ד\"ה דיני פסח ובדיקת חמץ\nדיני פסח ובדיקת חמץ וגם אמר ביום ראשון של פסח שבת היא שנאמר וביום הראשון מקרא \nקדש כי במקום שהמלכה כלולה ברחמים אין לעשות מלאכה הרומזת הדין, בזעת אפיך תאכל לחם \nרק מעשה אכילה שרי כי כן הפעולות בכנ\"י באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי, ולא הותר \nהאכילה רק בראשון של פסח ובשביעי ובחג השבועות ובר\"ה ובראשון של סוכות ובחג העצרת \nשעליהם אמר אך אשר יאכל לכל נפש וכו', והנה בזמנים הללו העושה מלאכה בהן עובר על \nעשה ועל לא תעשה בפסח ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קדש, בשבועות מקרא \nקדש, בר\"ה בחדש השביעי בא' לחדש מקרא קודש, בסוכות ביום הא' מקרא קודש ובחג עצרת \nביום הח' מקרא קודש ועניינם וסודותם במצות לא תעשה: \nוגם אמר מצות עשה להשבית השאור בי\"ד בניסן הוא שנאמר אך ביום הראשון תשביתו שאור \nמבתיכם, והתנא בקי בסדרי התורה כי התנא בשמים היה וידע צורך הענין כמה וכמה התחיל \n"},{"index":13,"he":"במשנתו ואמר אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר ומקשה ומתרץ ונושא ונותן ונאמר \nכי התנא קרא ליל י\"ד אור, אל\"ר ומאחר שהתנא ירד ממתיבתא דרקיע איך לא ידע דקב\"ה \nהיום קורא אור ולא הלילה, הוא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב ויקרא אלהים לאור \nיום ולמה יכחישו התורה בסברות כוזבות ודברים בטלים לומר האמת שקר. אל\"ב כתיב החודש \nהזה לכם באיזה יום היה ע\"כ ביום ה' שהה' רומזת בנצח הוא מטה אהרן איש חסד וכבש שר \nמצרים ויצאו ישראל מארצו והמתינו עשרה לעבור במצרים על כל המדות שפעלו עשר מכות, \nולקחו הפסח בעשירי כבעשור של יוה\"כ ונאחזו מהבינה אם הבנים ועשו בו ביקור ה' ימים \nעד שיהיו בנצח הנקרא ה' לשמות הימים, ואז יצאו ממצרים יום ד' הרומז בפחד כי הוא \nנקרא ד' לשמות ימי השבוע וערב הד' היא כנ\"י ואם לא יתחילו לעורר בהוצאת הדין מליל \nד' ומיום ד' א\"כ נשארו ישראל במצרים, ובהסתלק החיצון מן הבית היא כנ\"י א\"כ היה \n"},{"index":14,"he":"התחלת האור הנר לרדת להאיר נר אלהים נשמת אדם ומעז אמר התנא אור ולא אמר ליל כי ידע \nעניינו, גם הוצרך להביא ל' בין אור שהיא כ\"י ובין ארבעה עשר שהוא הפחד לעכב שלא \nלרדת דין ושלא להתערב מדה\"ד הקשה עם הרפה, וידעת בני שהל' רומז בת\"ת המשים שלום \nבבית והתורה אינה ניתלית כי אם בסברות אלהיות ודע בני או\"ר ר\"ז עליון וז\"ר להבינו, \nראית איך כסה התנא הסוד גילה הטעם לפייס השוטים ואמר למה יבדוק בלילה בעבור שאור \nהנר יפה לבדיקה ובני אדם מצויין בבתיהם ולדבריו יספיק באור הנר יפה לבדיקה, אלא \nהתנא הוכרח לשתי הטעמים וה\"ק בלילה כל הדינין הבאים בדין הרפה ומהאור שהוא ת\"ת אור \nהחכמה שהוא נר הבינה יפה לבער מן הבית כל החמץ המצוי שם ולבטלו ולגרשו מבית ה' כי \nאין הביטול מספיק עד יבדקנו ויוציאנו מהבית, ומפני זה אפילו עוסק בתורה פוסק ובודק \nכי אין לך לימוד כבדיקת חמץ שאתה מחבר תורה שבכתב עם תורה שבע\"פ, ואחר הבדיקה מבטל \n"},{"index":15,"he":"ומפקיר ואפ\"ה צריך להוציאו כי מפקירו ומוציאו מרשות ישראל כדי שיזכו בו גוים למטה \nושריהם למעלה אך היציאה מהבית לעולם צריך, והאומר לבטל ביום לא ירד בעומק היום \nשביום מבוטל ועומד מכח היום הוא ת\"ת אלא בלילה צריך ביטול בוודאי ותו לא, מ\"מ יחקור \nוידרוש חקירה אחר חקירה כ\"מ שיש לחוש שיש שם חמץ לבדוק ולהוציאו ואל יתרשל להניח \nדין בביתו חוץ ממקום שיש סכנה מזכירין עוונותיו ושמא לא ימצא זכאי ולשם די בביטול \nבעלמא, וחיוב הביעור בכזית וזמן חיוב הביעור בשלשים יום קודם הפסח שמשלשים לשלשים \nהמדה מתחדשת, ולא ראית את ר' יהודא לא למד מימיו אלא דין שריפה זנתה תמר הוציאה \nלשרוף חמץ קודם ביעורו שריפה, והאמת אתו דתמר בת כהן איש החסד והכניסה הטומאה \nמחזירין הדין והטומאה במקום אשר יצא משם אש של סמאל פסח כולו רומז בחסד מחזירין \nהחמץ באש. ומשום כך הציפרניים דברים חיצונים אין משליכן אלא אדם השורפן חסיד כי שם \n"},{"index":16,"he":"מקומן והם צריכין קבורה שנחתכו ומתו והדין הצדק לקבור המת שלא יראה וע\"כ קוברן \nצדיק, והמחזירם למקומן עושה לפנים משורת הדין ומקומם הוא האש, ואין צריך להפקיר \nהחמץ ביד ולא בפה רק לשים בלבו שאין לו חלק ממנו והוא הפקר לכל מ\"מ טוב לאמרו גם \nבפה שהדיבור פועל, מאי מברך בא\"י אמ\"ה אקב\"ו על ביעור חמץ כי הת\"ת צוונו שהוא הכתר \nמשם צווי הביעור ותזהרו: \n \n"},{"index":17,"he":"ד\"ה דיני אכילת מצה\nדיני אכילת מצה וגם אמר בערב תאכלו מצות ל\"ש בא\"י ול\"ש בח\"ל, כי רבא הוא דאמר מצה \nבזמן הזה דאורייתא ואע\"ג דמ\"ע שהז\"ג הוא נשים חייבות במצה מלא תאכל עליו חמץ שבעת \nימים תאכל עליו מצות כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, אל\"ר אשאלך \nוהודיעני מרע\"ה איזה למד קודם חיוב הנשים במצה או פטור הנשים מסוכה, א\"ל מצה א\"ל \nמשה מ\"ט אלף שאלות השיב עליהן ששאל ממנו הקב\"ה נ' אלף והשיב מ\"ט אלף והוא שאל \nלהקב\"ה על נ' אלף והשיב על כולן, ומשה מוקשה היה וכשאמר קב\"ה האזרח להוציא הנשים לא \nעשה משה צריכותא הא ודאי עשה והכי א\"ל לקב\"ה רבש\"ע מה צורך בהאזרח לפטור מדאיצטריך \nהיקשא בפסח דחייב ש\"מ בסוכה פטורות הם דמצות עשה שהז\"ג הוא דאי ס\"ד חייבות משום שאף \nהן היו תחת ענני כבוד א\"כ ישתוק במצה מהיקשא ונילף ט\"ו ט\"ו מסוכה אלא וודאי פטורות \nהן האזרח ל\"ל, א\"ל הקב\"ה אי לא אכתוב האזרח יחזור הסוכה וילמד ט\"ו ט\"ו ממצה לחייב \n"},{"index":18,"he":"בסוכה, השיב משה אין זה ג\"ש גמורה וברורה שאכילת מצה מהיקשא אתא באשה א\"ל גזירה שוה \nהיא, א\"ל והא אינה מופנה א\"ל אפ\"ה דנין עד שאמרו תשבו כעין תדורו וחייבות נשים \nבסוכה קמ\"ל האזרח. א\"ל ואיפוך כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ ויהיו \nפטורות מאכילת חמץ בפסח, מה תאמר השוה הכתוב אשה לאיש ה\"נ הוקשה כל התורה לתפילין \nדמ\"ע שהז\"ג ונשים פטורות ואתה רוצה לבטל היקש זה ולחייבן במצה, אדרבא נקיש לבטל \nהיקש דהשוה הכתוב אשה לאיש וללמד הוקשה כל התורה לתפילין דמאי חזית. א\"ל לכך נכתב \nכי כל אוכל חמץ לחזק השוה הכתוב אשה לאיש ולבטל הוקשה כל התורה לתפילין. אל\"ר טעמא \nדכתיב כי וכו' הא לאו הכי מקשינן לקולא הא כל היכי דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא \nלחומרא מקשינן ולא לקולא. אל\"ב זה התנאי דוקא בממון מי לא כתיב זאת תורת הבהמה \nוהעוף וארז\"ל הטיל הכתוב עוף בין דגים לבהמה לחייבו וכו', ועד שתקיש לחומרא ולקולא \n"},{"index":19,"he":"יקיש לחומרא בלבד אלא זה התנאי דוקא בממון, אל\"ב היש חמס בתורה, א\"ל יש דכתיב ותמלא \nהארץ חמס א\"ל מפני זה נטבעו, אלא חמס בלימוד מי שרי א\"כ זיל ביושר טעמא דכתיב כל הא \nלאו הכי מקיש לקולא ואי אפשר, מי איכא מידי דאנשים חייבין ונשים פטורות בקום ועשה \nאיזה עדיף אי לחייבה במצה וליכא מידי באכילתה או לפוטרה בחמץ ואיכא עבירה באכילתן \nאטו נשים לאו ישראל הן להתיר להן איסור כרת, אלא כל למה אצטריך סד\"א עבד עברי יהא \nפטור מאכילת מצה המורה חירות וזה הלך וקנה אדון לעצמו אל יאכלנו קמ\"ל כל אע\"פ שקנה \n"}]}
