{"id":"kabala-3abdaae3bf06-1-23","bookId":"kabala-3abdaae3bf06","part":1,"torah":23,"title":"קטע 23","hebrewTitle":"קטע 23","segments":[{"index":1,"he":"אדון לעצמו ישראל הוי ואוכל מצה, אל\"ר א\"כ דהשוה הכתוב אשה לאיש בכ\"מ עדיף מהוקשה \nכל התורה לתפילין, מ\"מ נהי דאין מקישין לקולא לחומרא נמי לא נקיש ויהיו פטורות \nמאכילת מצה ובלבד שלא תאכל חמץ, ומאי חזית דהוקשה כל התורה לתפילין בטל והיקשא דלא \nתאכל חמץ כל שישנו וכו' קיים וחייב במצה איך תוכיח זה דהאי היקשא עדיף מהאי, א\"ל \nבני מצה בליל ט\"ו מורה ברחמים ואם האשה מוציאה עצמה מן הכלל ועומדת בבינה א\"כ מה \nצורך בביעור חמץ א\"כ ע\"כ נראה בעבור שבזה הלילה כל הדינין ספו תמו ונהפכו לרחמים \nע\"כ האשה חייבת באכילת מצה, ולא הוקשה כל התורה לתפילין לבטל כל ההיקשות אלא דוקא \nבמקום דאפשר אבל במקום דלא אפשר לא אמרינן דהוקשה כל התורה לתפילין, הלא תראה שהמצה \nכלולה בז' ברכות והאיך תוכל לומר שהאשה לא תתברך בז' ברכות הוא שארז\"ל האוכל מצה \nבלא ברכה כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו. וגם ארז\"ל אין מתענין בניסן וגם אין נופלים \n"},{"index":2,"he":"על פניהם מפני שי\"ב נשיאים הקריבו את קרבנם בי\"ב ימים ואין י\"ב בלא שבת הרי י\"ג \nובי\"ד מפני כבוד י\"ט, א\"ל רבי היש גדול כיה\"כ ואפ\"ה אמר הקב\"ה להתענות, א\"ל בני \nביה\"כ המלך יושב על כסא דין וע\"כ פונין מאכילה לעלות בתשובה, ניסן כולו רחמים ואין \nשטן ואין פגע רע ואם תתענה הוי כתפלה בשבת אלא הבכור מתענה בע\"פ, שכן ר' בכור הוה \nוהיה מתענה בע\"פ והכוונה כי כנ\"י נקראת בכור כענין גם אני בכור אתנהו וביום י\"ד \nמפנה כל דין מעליה ונופלת ברחמים להציל כל בכוריהם דוגמתה ולהרוג כל בכור מצרים ע\"כ \nצריכין להתענות, אל\"ר אימא לי למה לא נוסיף מחול על הקודש באכילת הפסח דכתיב בראשון \nבארבעה עשר יום לחודש בערב ונאמר אי בערב יכול בערב ממש ת\"ל בארבעה עשר יום אי בי\"ד \nיכול בי\"ד ביום ממש ת\"ל בערב, הא כיצד מכאן שמוסיפין מחול על הקודש דהוי ליה משנשקע \nהחמה עד צאת ג' כוכבים בינונים ג' רביעית מיל דהכי אמרו המלך והנביא ר' יהודא \n"},{"index":3,"he":"ושמואל ואין לזוז מדבריהם, אל\"ב אי כתב תאכלו מצות בראשון בי\"ד יום לחודש בערב \nכדקאמרת, השתא דכתיב בערב תאכלו מצות אכילה אינה אלא בלילה, אל\"ר הכי הוא אין מוקדם \nומאוחר בתרי מילי מי לא אמרינן סרס המקרא ודרשהו והדין נותן דמאי שנא בתענית מוסיף \nובאכילת מצה אינו מוסיף. אל\"ר במצה אין הריסה שליל שמורים הוא כולו רחמים ולמה \nיוסיף, אבל יה\"כ מקטריגין עומדין אל תכוון בפרי לבדו אלא קחהו עם העץ הוא היסוד \nוע\"כ מתחיל להתענות מבע\"י, אלא אימא לי בני מ\"ש אכילת מצה בערב חובה וז' ימים רשות \nרק בלא יאכל חמץ מ\"ש מסוכה דכל ז' ימים חובה לאכול בסוכה. אל\"ר מדה היא בתורה דבר \nשהיה בכלל ויצא מן הכלל מה שביעי רשות אף כל ששה רשות יכול אף בערב כן ת\"ל בערב \nתאכלו מצות הכתוב קבעו חובה, ואין לומר ערב בכלל היה ולמה יצא כי בכלל חובה היה \nובכלל חובה יצא ואין כאן יצא אם לא תעשה המדה הראשונה ואין מדה אחר מדה, אלא אמור \n"},{"index":4,"he":"אם דבריהם חלום או בהקיץ ר' ישמעאל דרש י\"ג מדות וטעו הסופרים והחליפו דבריו ויצאו \nלשון משובש ונושאים ונותנים דהכי אמר ר' ישמעאל, ורב ששת אמר שביעי בכלל היה ויצא \nמן הכלל ללמד על עצמו שביעי רשות וכל ששה חובה אלא בערב קיים ב' מצות עשה ובששה \nימים עשה אחד, מי לא כתיב וישלח יהושע לראות את הארץ ואת יריחו ואמרו יריחו בכלל \nהיתה ולמה יצאה ללמד על עצמה ולומר ששקולה כנגד כל הארץ למה לא נאמר התם נמי שעל \nהכלל כולו יצאה, שכל העיירות היו סגורות ומסוגרות כיריחו וגם כתיב ויפקדו מעבדי דוד \nתשעה עשר איש ועשהאל והלא בכלל היה, ולמה יצא ללמד על עצמו ששקול היה כנגד כולם, \nולמה לא נאמר התם נמי ללמד על הכלל כולו יצא שכולם היו גיבורים כמוהו, וגם כתיב מכף \nכל אויביו ומיד שאול והלא בכלל היה ולמה יצא ללמד על עצמו שרדיפתו היה קשה מכולם, \nולמה לא נאמר ללמד על הכלל כולו יצא שכולם קשים כמוהו. א\"ל מאי חזית אימר על עצמו \n"},{"index":5,"he":"ולא על הכלל. א\"ל בני כנ\"י בהיותה בכח היתה בכלל הרחמים וכשיצאה לפועל יצאה מכלל \nהרחמים ושבה לדין ולא ללמד על עצמה יצאה שהיא לבדה דין אלא ללמד על כולם שפועלים \nדין, יכול אף כ\"ע כן ת\"ל אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו מלמד שאין שם דין, והכי \nתנינן גם בתורה כה\"ג ואין בתורה ענין אחר. ומצה שנילושה במי פירות היא הנקראת מצה \nעשירה ואסור לאוכלה מט' שעות ולמעלה שגם ר' יוסי שהוא דיין מורה כן, אבל בשבת קודם \nשעה ט' מקיים סעודה שלישית במצה עשירה, ודע בני שצדקו דברי ר' יוחנן כל מעשה אלפס \nקרוי לחם ויוצא בה ידי חובתו ואימתי כשבלילתו עבה: \n \n"},{"index":6,"he":"ד\"ה ענין לספר ביציאת מצרים\nענין לספר ביציאת מצרים וגם אמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים ונתעוררו רז\"ל \nואמרו מ\"ע לספר ביציאת מצרים הנסים שנעשו לאבותינו ונשאו ונתנו ז\"ל ואמרו אין המצוה \nאלא בליל ט\"ו שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. אל\"ר איזהו \nגדול יציאת מצרים או בריאת העולם א\"ל בריאת העולם, א\"ל נילף זכירה זכירה מי\"מ דכתיב \nזכור את יום השבת וכתיב זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מה לשם ניסים ונפלאות \nשנעשו אף בשבת גדולות ונוראות שנעשו וא\"כ נעשה אגדה לספר הבריאה ובכל ליל שבת נשב \nונספר. אל\"ב האם אינך אומר ויכלו בקידוש שלך ויכלו כולל כל הבריאה. אל\"ר יכתוב את \nהיום שיצאתם ממצרים מאי היום הזה אשר, ועוד יכתוב זכרו מאי זכור ומאחר שכתוב זכור \nיכתוב יצאת, אל\"ב הכי אמרה הבינה הגואל זכור תשפיע היום שהוא ת\"ת לזה שהוא היסוד, \nוהיסוד למדה הנקרא אתה, כי שלשתכם הייתם נלחמים במצרים ויצאתם ממצרים כי הרכבתי \n"},{"index":7,"he":"אתכם על במתי ארץ: \n \nד\"ה סוד עשר מכות במצרים\nסוד עשר מכות במצרים ושוב שמע בני איך באו המכות במצרים דע שהמדה כת\"ר עליון לבן זך \nונקי וטהור וכל דבר טוב ונקי בא משם שהיא מעולה מכולם והיא קרה ודקה, והכתר שולח \nהשלג ע\"ד הצינורות למדת המלכות השוער הפועל הן לדין הן לרחמים ושם נקפה ברד ונעשה \nכאבנים ולבן כשלג כמו המדה ששלחתו, ומאותו הברד נזלו אבני אלגביש כולו מעורב, \nומאבני אלגביש יצא האש הוא שנאמר ואש מתלקחת בתוך הברד והנה בר\"ד במ\"ק כת\"ר, אל\"ר \nלא ראית מעשה שעשה הברד בשעה שנגזר לרדת מהכתר עשה ו' בתים וירד מבית לבית ובא בבית \nהו' הוא כתר מלכות ונתחבר שם עם ד' אותיות הוי\"ה ונשמר שלא להזיק ישראל אומה יחידה \nלשם, והנה מכתר לכתר ירד, א\"ל ואיך א\"ל בשלשה אבנים שבו בנה ו' בתים בר\"ד בד\"ר רב\"ד \nרד\"ב דב\"ר דר\"ב ועלו כולם כת\"ר כת\"ר עם ד' אותיות הוי\"ה שנתחבר עמהם שלא להזיק את \nישראל, אל\"ב ולא ראית שהברד לא הורשה לבא בכתר מלכות הוא ת\"ת עד שהלך ליצחק בעל \n"},{"index":8,"he":"השמטה וא\"ל תצא בדינך והך במצרים כי כן גזירת המלך, א\"ל מנא לן הא א\"ל ברד בגימ' \nיצחק, ואז נתלבש יצחק רחמים ה' ספירות לוחם בישראל ושלא להזיק אפילו כחוט השערה \nוזהו יצחק ח' פעמים הוי\"ה, אל\"ר ולא ראית המדה הנקרא ש\"ם תיכף שנתבשרה שהברד יורד \nאצלה מיד יצאה ונתלבשה בו והקפיאו ועשאו עב גס להנקם ממצרים המצירת אותה, א\"ל ואיך \nא\"ל מלאהו בי\"ת רי\"ש דל\"ת אותיות שניות של חכמה נאצלת מכתר עליון, האור הגדול המים \nהלבנים וזכים והמתוקנים וכשנאצלה קרקר הדין בתוכה כי הוא בכור הדין וע\"כ עלו \nהצפרדעים ממנה, וכדי לבלעם ולהטעותם הניח להם שיעשו גם הם בלטיהן להחזיק טעותן ע\"ד \nמשגיא לגוים ויאבדם והנה: \nחכמה גימ' ג\"ע גע בהרים ויעשנו ברוק ברק ותפיצם שלח חיצך ותהומם והן ע' שרים \nחיצונים הצרים את ישראל, ראית ר' שנחלקה חכמה לב' והראה כ\"ח מ\"ה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א \nעם חכמה ונעשה קו\"ם, ומיד קרקרו קרקר אחר קרקר קו\"ם בתולת ישראל קמ\"ו אותיות קו\"ם \n"},{"index":9,"he":"ושבו בחיבור חכמה כ\"ח מ\"ה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א ועמדו כולם לפני החכמה וצעקו אז וירא \nבצר להם בשמעו את רינתם ויזכור להם בריתו וינחם כרוב חסדיו ויתן אותם לרחמים, הלא \nתראה קו\"ם חכמה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א עולין בצד בינ\"ה ממנה באו הכנים, ומיד אמרו אצבע \nאלהים הוא כי כל הפועלים בעליונים ובתחתונים כולם הם באים מהמדה הנקראת בינ\"ה ובה \nהם נכללים ג' רוחניות ונעשית ראש אחד ודבור אחד מהמדה הזאת יוצאים כל כחות של ו' \nשמטות ומהבינה להם כח, וע\"כ חזרו על כל הכחות הנאחזים מההיקף ולא מצאו בהם כח כי \nהמכה מבטל הכח והודו ולא כסו יותר, ראית ר' בינ\"ה במ\"ק כנס, אל\"ר ולא ראית בקו\"ף \nהרומז בבינה הנקראת יהו\"ה אלהים כי קו\"ף בגי' יהו\"ה אלהים וירד עם הבינה לשמור את \nע\"ה אל\"ב ואיך הוא א\"ל כנים כ\"ף נו\"ן יו\"ד מ\"ם עולה בגימ' קו\"ף: \nחסד הוא המים ושלח הדם הוא שנאמר ויהפכו כל מים אשר ביאור לדם ומעיינות ובורות \nואגמים כולה נכללים במלת יאור, ולמה שלח החסד הדם במים מפני שהמים הם רחמים והמים \n"},{"index":10,"he":"אינם משגיחים ברשעים בשונאי הש\"י וע\"כ נהפכה מדת הרחמים שהם מים לדם שהוא דין, \nואע\"פ שהמדה הזאת היא רחמים בזכות אברהם הנאחז במדה ההיא היו רחמים עומדים לישראל \nוהדין למצרים וזהו שהיו המצרים שותים דם וישראל מים, הראית ר' נסתלק הא' מבין \nהווי\"ן ושבו הרחמים לדם ר\"ל יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א בחסרון הא' מבין הווין עולה ד\"ם, א\"כ \nמה המקוה באויבים, א\"ל המדה הנקראת אל היא מדת החס\"ד והנה הקנאה בד\"ם, שעלה ד' \nבכללו י' ומ' בכללו קמ\"ה הרי עלו ד' בכללו ומ' בכללו קנ\"ה ונתמלא קו\"ף נו\"ן ה\"א \nעולה רצ\"ח כי נהפכו המים לדם והיו המצרים מתים מהם כששתו כשותה מים מן התקופה מתנפח \nומת, וישראל שותים תואר מים ולא ניזוקו: \nהפחד ממנו הדבר, כי הוא מדת הדין הקשה והוא הפחד והחרב והמלחמה וכשעושה פעולה אינה \nמבחנת בין צדיק לרשע, אבל היא פועלת בגבורה ותוקף באכזריות ואינה חומלת על הצדיק \nאלא כצדיק כרשע כנער כזקן כולם כא' לעקר את הכל, ע\"כ בא הדבר ממנה למצרים לכלותם כי \n"},{"index":11,"he":"המיתה שר שלהם למעלה בלי חיות ומזון, ראית ר' בעל הברד הוא כתר עליון כאשר ירד הברד \nאל יצחק הוא הפחד ואמרו לו להכות את מצרים מיד הפך הברד ועשאו דבר ויצא בעם מצרים \nוכלה בהם בלא רחמניות: \nתפארת הוא הרחמים סתם ושלח מכת בכורות להודיע שכנ\"י יכולה להגן בבכורים וישראל \nמייחדים אותה בכל יום הגינה עליהם והכה כל בכור במצרים למעלה ולמטה יפקוד ה' על צבא \nמרום וגו': \nנצח רומז בו הז' והארבה משם ז' מינים מובחרים חסיל סלעם חגב חנמל ילק ארבה חרגול, \nוז' מינים הללו הסכמת ההקף ז', והמכלין ה' מינים טמאים חיצונים, רשעים מכים הרשעים \nאבל אין אחד מהם טהור, והנצח מדת משה וצורת מטה משה בצורת ז' הרומז בנצח ע\"כ משה \nמנצח במטהו: \nההוד שלח השחין והוא מדת אהרן וע\"כ אהרן בהתפללו על רפואת מצורע היה מכוון במדתו \nשמדת הוד מרפא כל שחין וכל נגע, וע\"כ שלחה השחין במצרים פועלי און ארורים הרשעים \nשמהפכין הרופא למכה: \n"},{"index":12,"he":"יסוד הוא מדת יוסף והוא מנוחת כל ישראל אור לצדיקים והפך אורו לחושך והחשיך למצרים \nולכל בני ישראל היה אור במושבותם נר רשעים ידעך שלא צרפו נפשם להנוח מאותו אור \nהיסוד, והרשעים שבישראל שלא האמינו לישועה מתו באותו חשך, ועל כל זה באו במדבר מצאו \nאת ישראל חונים שם ונסו להקב\"ה עשר פעמים כי לא אמון בם: \nהעטרה היא מדת דוד וממנה הערוב כי היא מעורבת מכל הספירות אם לרחמים אם לדין, ועל \nשלא רחמו על בניה אמרה לי הרחמים ולי הדין וארחם על בני ואדון אותם בערוב והביאה \nעליהם כל מיני חיה רעה, והם רואין את ישראל ונופלים לפניהם ורואין את מצרים \nומתגברין עליהן ואוכלין אותם. וביום חמשה עשר בניסן יצאו ועל כן צריכין כל ישראל \nלהגיד נסים ונפלאות אשר עשה עמנו הש\"י בנוסח ההגדה בסדר הנוסחאות אבאר כל מלה \nבעז\"ה. האמת בעבור שבזה הלילה נסתלקו כל הדינים מכנ\"י ורחמי החסד עמה ע\"כ צריך כל \nבר ישראל להסיב במסיבת שמאל למתק הדין ברחמים המורה חירות, ואין הפרש בין אנשים \n"},{"index":13,"he":"לנשים והבן והמשמש בנטילת רשות כי ההסיבה מורה חירות בשמאל מהדין, וד' כוסות צריכין \nהסיבה משא\"כ במרור, א\"ל רבי מרור למאי, אל\"ב אשריו לרבא דאמר מרור בזמ\"ה דרבנן \nשהפסח היה נאכל על מצות ומרורים ליחד בכללם הכל ביחוד, ועכשיו שאין לנו פסח מה צורך \nלמרור אלא דרבנן, וע\"כ החליפו המרור בחזרת ובעולשים וכיוצא בהן וענין סדר הגדה \nיתבאר בנוסחאות סדרה ופירושה: \n \n"},{"index":14,"he":"ד\"ה דיני תקיעת שופר\nדיני תקיעת שופר וגם אמר יום תרועה יהיה לכם ואמרז\"ל שהוא מ\"ע לתקוע בשופר בר\"ה, \nאל\"ר אמור לי מהו זה שארז\"ל לתקוע בשופר אימא לא אמרה תורה אלא תרועה בפה וכי לא \nידעה לכתוב יום תרועת שופר יהיה לכם ומ\"ש מיום הכפורים אומר שופר בפירוש ובר\"ה לא, \nואח\"כ ארז\"ל שזו התרועה צריך להיות פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ולומדים תרועה תרועה \nממדבר וי\"כ ואנה שכחו שאין גזירה שוה למחצה כשם שאתה לומד ג\"ש להיות פשוטה לפניה \nולאחריה כן תתן את האמור בזה בזה ויהיו ד' תרועות בר\"ה ובמדבר, שהרי במדבר כתיב \nותקעתם תרועה תרועה יתקעו ובר\"ה יום תרועה זכרון תרועה ויחזור ר\"ה וילמוד על י\"כ \nג\"ש שביעי שביעי ויהיה בר\"ה ה' תרועות שהרי תרועה אחת נאמר ביה\"כ וד' תרועות בר\"ה, \nשהרי ב' לקחו ממדבר ויהיו ה' תרועות בי\"כ נגד חמשה חומשי תורה וד' בר\"ה וד' במדבר \nויהיו כולם פשוטים לפניהם ולאחריהם, מי לא אמרינן הלמד בג\"ש חוזר ומלמד בג\"ש אי אתה \n"},{"index":15,"he":"רואה בעיניך שר\"ה עני חוזר בפתחים ולמד ממדבר ולקח משם ב' תרועות והלך בי\"כ ולקח גם \nממנו תרועה אחת והכל בג\"ש ושב ולמד עוד ממקום אחר שדן הדין, דאמר קרא ותניא וקרבו \nופרשו והוציא מלמד שהוציאו שלם ומקשה יכול ישרפנו שלם ומשיב נאמר כאן ראשו וכרעיו \nונאמר להלן ראשו וכרעיו מה להלן ע\"י נתוח אף כאן ע\"י נתוח אי מה להלן וכו' ומשיב \nתניא ר' מאיר אומר נאמר כאן עור ובשר ופרש וכו' ה\"נ עני הוא ובכ\"מ שמוציא שואל \nולוקח וא\"כ ד' תרועות במדבר וד' בר\"ה וה' בי\"כ, ועוד יש ג\"ש שלוקחת ואינה נותנת \nכענין שארז\"ל נאמר בשומר שכיר אם לא שלח ידו ונאמר בשומר חנם אם לא שלח ידו מה שומר \nשכיר פטר את היורשים אף שומר חנם פטור וכו' ה\"נ נאמר שביעי בר\"ה ושביעי בי\"כ מה שם \nתרועה ביום ולא בלילה אף בר\"ה ביום ולא בלילה אבל ליתן של זה בזה אין צריך דא\"כ \nנדון בכל צד י\"כ יש בו תרועה וביום ולא בלילה וחייב בה' ענוים אף בר\"ה כן ומה ר\"ה \n"},{"index":16,"he":"ד' תרועות אף י\"כ כן. ועוד אמאי לא יליף י\"כ ממדבר ור\"ה מי\"כ ויהיה לומד ר\"ה \nבשלימות מי\"כ תרועות וביום ובשופר אבל עתה דיליף י\"כ ממדבר איכא למימר שבר\"ה תוקעים \nבחצוצרות, והא דאמר דוד המלך ע\"ה תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו עובדא הכא הוה \nהסנהדרין היה קים להו לתקוע בחצוצרות בר\"ה כדילפינן ממדבר תרועה מה לשם פשוטה לפניה \nולאחריה בחצוצרות אף ר\"ה כן, אלא ללמוד גם מי\"כ ולהיות גם בשופר נסתפקו, ואמר להם \nהמלך תקעו גם בשופר, וא\"ת איך היו תוקעין שנאמר בחצוצרות וקול שופר אלא סנהדרין \nסברו דלא עבדו בטוב ואמר להם המלך בטוב עושים שופר בעי, א\"כ נראה שר\"ה לוקח ממדבר \nב' תרועות ופשוטות לפניהם ולאחריהם ובחצוצרות, ולוקח מי\"כ תרועה ושופר ויום או ליתן \nאת האמור בזה בזה והמשנה שאומר בר\"ה סדר התקיעות תקיעה תרועה תקיעה אפשר שהתנא ה\"פ \nקאמר והסופר טעה ונתמלא טעות בעולם ובאו התלמידים ונושאים ונותנים על הבל וריק, \n"},{"index":17,"he":"ועוד ארז\"ל תקיעת ר\"ה ביום ולא בלילה וילפינן שביעי שביעי מג\"ש מי\"כ ועתה נראה איזה \nמהן עדיף קרא או ג\"ש קרא אומר יום תרועה יהיה לכם ולילו עמו והם פי' קרא ובנו ג\"ש, \nואי הכי ישתוק מיום ויאמר תרועה יהיה לכם ואז לא נדע מתי וג\"ש תאיר עינינו ואיפוך \nאי ג\"ש סיני יום ל\"ל, ודע שאין כאן דחיות והקשה מכולם שמרע\"ה אמר תרועה ולא פירש \nלהם ושמא גם הוא לא ידע או ידע ושכח, ואי משה לא ידע אונקלוס מנא ידע לתרגמו יבבא, \nועוד אונקלוס סמוך לחורבן היה ורבו למדו פירוש תרועה ואמר להם והם מה צורך לדמותו \nלאם סיסרא דכתיב ותיבב שומו שמים על זאת, פורים וחנוכה לא היה להם לישראל מעולם והם \nעשאום להם מחדש ומלת תרועה לא פירשו להם, ועוד הקב\"ה מה ראה להעלים הכלי שתוקעין \nבר\"ה, ועוד הקב\"ה אמר בחדש השביעי בא' לחודש דווקא יום ראשון והם כ\"ד שעות זולת \nהתוספות וחז\"ל עשו מ\"ח שעות ועשאוהו יום אחד, וא\"כ יחושו גם בי\"כ לחייבו ב' ימים \n"},{"index":18,"he":"איבעית אימא משום גודל מעלתו מר\"ה ואב\"ע יחושו דלמא היום חול ולמחר י\"כ ניחייב כל \nישראל כרת והם הגורמים שלא חשו, שומו שמים על זאת רבונו דעלמא כתבת בתורה לא תסור \nמכל הדברים ואנו עומדים באזהרתך ולהם צוית צווי אחר צווי לא תוסיף ולא תגרע \nומוסיפין וגורעין עשו היקשא וחייבו הנשים באכילת מצה והוא הקישא משובשת, וכי בערב \nיצא מכלל הז' שאלו רשות ובערב חובה והם הקישו לא תאכל עם ז' ימים תאכל מצות ואמרו \nכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה בז' ימים אבל בערב לא שייך שום היקשא \nוההיקש זה אינו אלא בדרך שאם אכלה מצה בז' ימים יש לה שכר מ\"מ אינה מחוייבת, דאי \nהקישא זה שייך בליל ראשון אם כן לדידיה שאמר לחייב בליל ראשון בא ההיקש הזה מן הדין \nהיה לומר לא תאכל חמץ בערב תאכל מצות ואז יבוא כל שישנו וכו' שפיר אבל השתא שלא אמר \nהכי בודאי אין תורת היקש עליו לגבי בערב ואפ\"ה דן וחייב הנשים בערב, והכא בר\"ה כתיב \n"}]}
