{"id":"kabala-3abdaae3bf06-1-26","bookId":"kabala-3abdaae3bf06","part":1,"torah":26,"title":"קטע 26","hebrewTitle":"קטע 26","segments":[{"index":1,"he":"להביא טומאה, וע\"כ איש מתלבש בעור קדשה ואשה בעור קדש גוי, זהו האזהרה לאשה שלא \nתלבש שמלת גבר גוי באכילת גיד הנשה וכל עניינו יתבאר בעז\"ה, כן הדבר כי בסוכות \nהושבתי א\"ת כנ\"י שהבינה הוריד השפעה סכך עליון עליהם הם ה' ספירות אחרונות בני \nישראל וכנ\"י רמוזה שם במלת א\"ת, ואפ\"ה שהאשה היא במעשה פטרה הכתוב במלת האזרח \nוהכוונה כי זו המצוה עדות שאנו תחת צל השכינה והאשה פסולה להעיד והיא משועבדת במצות \nבעלה, וע\"כ אין לנענע במלת בני ישראל את וללמוד ממנו דבר כי לא בא רק לשבח לקב\"ה \nאשר העלה הנלחמים על במתי ארץ והוציאם ממצרים מלך צר והקשה והושיבם תחת סכך עליון \nוהנה במשפטו. אל\"ב מה תאמר ולמדתם אותם את בניכם הלא את מרבה את הנשים. א\"ל לא אלא \nעם תאמר וקשרתם ולמדתם שומע אני לימוד תפילין לבד נשים פטורות קמ\"ל לומר א\"ת מא' עד \nת': \nוגם ארז\"ל לא בסוכה שתחת סוכה שא\"כ אתה נופל תחת המלאכים כסא השכינה, ולא בסוכה \n"},{"index":2,"he":"שתחת אילן ומה מעכב אלא חציצת המטה וסדין ונוי סוכה אם הם מרוחקין ארבעה פוסלים, \nמ\"מ הסדין אע\"פ שאינו מרוחק פסול דהא מקבל טומאה, ושמואל הוא דאמר מותר לישן בכילה \nבסוכה ואע\"ג דאית ליה גג ובלבד שלא תהא גבוה י\"ט שכל שאין גבוה י\"ט אין שם סוכה \nעליו ולכן הישן תחת המטה שגבוה י\"ט לא יצא שהסוכה רומזת לדעת רבנן למדה הנקרא חג \nוהתורה אמרה חג הסוכות שבעת ימים לה', וא\"ר יהודא בן בתירא כשם שחל שם שמים על \nהחגיגה כך חל שם שמים על הסוכה ומה חגיגה שהיא כנ\"י לה' הוא ת\"ת, כך הסוכה כל זמן \nששם סוכה עליה ורומז בשכינה היא לה' הוא ת\"ת תפשוט מכאן שאסור להסתפק מעצי סוכה כל \nשבעה שבזה סייע רב ששת שאמר משום ר\"ע לר\"י ב\"ב וברייתא הוא שאמרה סיככה כהלכתה \nועיטרה בקרמים וסדינין המצויירין ותלה בם אגוזים ורמונים אסור להסתפק מהם עד מוצאי \nי\"ט של חג כיון שהוציא דעתו מהן ולא התנה עליהם הרי הם כעצי סוכה דאתקצו שהם לה' כל \n"},{"index":3,"he":"זמן ששם סוכה עליהם, וסוכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו בתוך הבית פסולה שבזה \nהודו ב\"ה לדברי ב\"ש כי יש לחוש שמא ימשך אחר שלחנו, א\"כ סוכה שהיא ז' טפחים מחזקת \nראשו ורובו ושלחנו וכשירה והכוונה כי ז' טפחים שם סוכה עליו ששם כל ההיקף והשולחן \nשהיא העטרה כלולה בז' טפחים פחות מז' לא כי השולחן שהיא כנ\"י אינה עולה בסוכה וכאלו \nכולו בחוץ, וזהו שמא ימשוך, וצורת הפתח הם ב' הקנים מב' צדדים וקנה על גביהן \nוהכוונה כענין המזוזות והמשקוף הם השוקיים והמשקוף עליהם הוא ת\"ת ואע\"פ שיש כלל כמו \nזה רוחני ביותר, וע\"כ טוב לעשות צורת הפתח בסוכה, ואין לסכך במחובר שומר הראשון \nאינו בחיבור בקרקע ששם אינו דין כלל וכן לא בדבר המקבל טומאה וכל שאין גידולו מן \nהארץ אין מסככין בו שאין לסכך בדבר שאינו מכלל ההיקף כי נעוץ סופו בתחילתו בעינן, \nוזהו גידולו מן הארץ וידעת בני שכנ\"י הוא תוך ג' הם נצח הוד ויסוד וע\"כ כל הפחות \n"},{"index":4,"he":"מג' כלבוד דמי, ומצטער שאינו יכול לישן בסוכה מפני המאכולת האוכלת את האדם בלילה \nפטור מן הסוכה והכוונה שאין להטיל צער וחולי וחלישות בסוכה לכנ\"י וע\"כ החולים \nפטורים. ודע בני שהאבל צריך להודות לדיין שדן אותו שהכל יצא מלפניו בדין ובצדק וע\"כ \nהאבל חייב בסוכה הוא הדיין אך שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה כל ז' ימי הסוכה ביום \nובלילה, וכן חתן וכלה שצריכין לשמוח בחופה והכוונה שחתן וכלה רומזין בת\"ת וכנ\"י \nועושין קירוב באהל והשושבינין הם ב' אחד מימין ואחד משמאל מימין הוא החסד ומשמאל \nהוא יסוד וע\"כ פטורין מהסוכה כי שמחים בחיבור באהל, וצריך להוריד כלים נאים ומצעות \nנאות בסוכה משום זה אלי ואנוהו, ואוכל ושותה בסוכה ולומד גרסתו בסוכה ויוציא דברים \nהנמאסים חוץ לסוכה כי אין נמאסים בסוכה הרומז בכ\"י, וכל דבר שהוא פחות מכביצה קרינן \nביה אכילת עראי ולא בעי סוכה, ודע בני שבליל ראשון של סוכות חייב ע\"כ לאכול בסוכה \n"},{"index":5,"he":"משם ואילך רוצה אוכל וחייב בסוכה רוצה אינו אוכל ופטור מן הסוכה דומיא דבערב תאכלו \nמצות וילפינן ט\"ו ט\"ו מחג המצות, וע\"כ מברך דוקא בליל ראשון של פסח על אכילת מצה \nמכאן ואילך לא, אל\"ר בלבול הרבה בדבריהם כי כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים כל ז' חובה \nוא\"כ נילף ט\"ו ט\"ו מחג הסוכות מה לשם כל ז' אף כאן כל ז' מה תאמר ששת וז' יש לי \nמקום להניחם לישן וחדש אבל ט\"ו ט\"ו אין לי מקום אחר להניחו רק בזה דכל ז' ימי הפסח \nחייב באכילה, אל\"ב מי כתיב בסוכות תאכלו שבעת ימים תשבו כתיב אכילה מישיבה לא יליף, \nא\"ל והשתא דאתית להכי לדידך מי ניחא מ\"מ ישיבה מאכילה לא יליף אלא ע\"כ אכילה ישיבה \nטיול ולימוד הכל בכלל וא\"כ הדרא קושיא לדוכתיה כל ז' ימי הפסח וכל ז' ימי החג יהיו \nחייבין, ועוד מאי דקאמרינן בערב דוקא חייב לאכול כדי שיאכל בסוכה א\"כ למחר בי\"ט \nרוצה אוכל וחייב רוצה אינו אוכל והלא שבת וי\"ט דלא סגי דלא אכיל פת ואין כאן מסתבר \n"},{"index":6,"he":"לומר דוקא בערב דהא שבת וי\"ט קתני דהוי יום. אל\"ב לעולם אע\"פ שאמר התנא שבת וי\"ט \nבלילה אומר וליל ראשון של פסח ושבת וי\"ט של חג חובה ועל אלו אומר התנא דלא אפשר דלא \nאכיל פת וקרי הלילה י\"ט כי הלילה יום הוא כענין ויהי ערב ויהי בוקר, והכוונה כי \nבליל ראשון של פסח שהיא ליל שמורים רחמים לישראל צריך לאכול משם ואילך כבר יצאו \nישראל ממצרים, ובעבור שכל ז' ימי בראשית היו בליל ראשון ברחמים בלא חימוץ ע\"כ אסור \nבאכילת חמץ כל ז', אלא חיוב אכילת מצה בליל ראשון חובה משם ואילך רשות. ליל שבת כלה \nנכנסת לחופה וחתן אוכל שם כענין אכלתי יערי עם דבשי משם ואילך כבר נתקדשה, א\"ל ר' \nלא תימא הכי דלא אפשר בלא ג' סעודות שבת וי\"ט א\"ל אפשר במיני הפת דאין חיוב בפת \nדוקא, וליל ראשון של סוכות משום דשייך אכילה בהתחלת קידושיה אוכל בסוכה דאין קידוש \nאלא במקום סעודה, משם ואילך רצה אוכל חייב בסוכה לא רצה לאכול פטור ואין זה בישיבה \n"},{"index":7,"he":"ושינה דלא אפשר בלא שינה, וע\"כ מברך כל ז' לישב בסוכה שאינו יכול לפטור עצמו מצד \nהישיבה משא\"כ במצה אינו מברך כל ז' על אכילת מצה מטעם שיכול לפטור עצמו במיני פירות \nותרגימה ולא יאכל מצה, וטוב למעט בברכות ע\"כ אם ברך בסעודה אחת לישב בסוכה אין צריך \nלברך בסעודה אחרת, ודע ששמיני רגל בפני עצמו לענין פז\"ר קש\"ב, אל\"ר מה ענין שמיני \nעצרת א\"ל בני היא עם הכלל והיא בפני עצמה כי העטרה שמינית למנין שהמנין מאם הבנים \nוהיסוד שביעי למנין והנה נשלמו ימי הסוכה ביסוד הנקרא שבת, אמר היסוד לכולם נתת בן \nזוג ולי לא נתת בן זוג א\"ל כנ\"י תהא בת זוגך הוי וביום השמיני עצרת תהיה, וגם היתה \nכלולה במלת יום ז' הוא שאמר שבעת ימים, ותדע שזהו הסעודה שארז\"ל אמר הקב\"ה עשו לי \nסעודה קטנה, אל\"ר ולמה אנו אומרים הלל בכל החג א\"ל בני דע שז' ימי הסוכה רומזים \nלימות עולם הם ז' שמטות, וא\"כ בכל יום קדושה בפ\"ע לכן אומרים בכל יום הלל גמור \n"},{"index":8,"he":"ונוטלין לולב עם מיניו להרמיז שבכל אלף הז' שבכל שמטה ושמטה ההויות יהיו קיימים \nשלולב עם מיניו רומז על הויות, ובשמיני אין לולב כי הוא רומז ליום הגדול יובילו שי \nלמורא, ומחולקים בקרבנות ומתמעטים הפרים בכל יום שהשמטות הבאות יהיו בחסרון דין לא \nכראשון ויתמעט כח האומות בכל שמטה ושמטה כמו שמתמעטין הפרים ההם ויתמעט בכל שמטה \nושמטה עד היובל היא הבינה נ' אלף שנה בכל השמטות נ' שערי בינה, אבל בפסח אין לולב \nשימי הפסח רומזים במה שהלולב ומיניו רומזים הם ההויות, אבל ימי הסוכה רומזים בשמטות \nע\"כ המצוה לצאת מדירה לדירה, וראשון של פסח וראשון של סוכות רומזים בבינה, ויבא חול \nהמועד של סוכות מראשון עד העצרת שהם השביעיות, שאומרים בחג השבועות גם כן עצרת \nלהרמת הענין, וזהו שאמר ריב\"ל ראוי היה עצרת של חג להיות רחוק חמשים יום מחג הסוכות \nכעצרת של פסח רחוק חמשים יום אלא למה\"ד למלך שהיה לו בנות נשואות למקום קרוב כדי \n"},{"index":9,"he":"שילכו ויבאו ביום אחד אמר המלך אני ואתם נשמח ביום אחד, וראה והבן שכך הוא שבפסח \nיוצאין מהחורף לקיץ ויש זמן שילכו ויבאו ע\"כ רחוק נ' יום אבל בחג יוצאין מקיץ לחורף \nוהדרכים קשים וליכא זמן שילכו ויבאו ע\"כ אינה רחוקה נ' יום אמר הקב\"ה אני ואתם נשמח \nביום אחד הוי עצרת תהיה לכם, והענין שמע והבן יום ראשון של פסח רומז שהתחלת השמטה \nע\"כ צריך למנות נ' יום ואח\"כ העצרת יובל הגדול, אבל יום ראשון של סוכות רומז באלף \nהשביעי וכן כל ז' ימים של סוכות באלפי שביעיות ע\"כ עצרת סמוך להם ולא דמי לימי הפסח \nהרומזים כ\"א לשתא אלפי ר\"ל הראשון של פסח רומז שמטה ראשונה שתא אלפי יום ב' שמטה \nשניה שתא אלפי וכן כולם, וראשון של סוכות שמטה ראשונה אלף חרוב וההויות קיימות הוא \nהלולב ומיניו בהויות וכן יום ב' שמטה ב' אלף חד חרוב וכן כולם וע\"כ פסח מונה נ' \nימים ועושה עצרת. סוד דיני הלולב ומיניו וגם אמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר \n"},{"index":10,"he":"וכפות תמרים ודע שהלולב רומז בת\"ת זה ה' קוינו ל\"ו ל\"ו ל\"ב נתיבות חכמה והלולב עולה \nעד כת\"ר עליון דרך השדרה ומתאחד עם כנ\"י זהו לולב שמלת ל\"ו רומז בת\"ת ומלת ל\"ב היא \nהעטרה, והאתרוג רומז בכנ\"י הנקרא תאוה וכי תאוה הוא לעינים וזהו שתרגם לא תתאוה לא \nתרוג מלשון אתרוג, והדס נגד חסד וע\"כ נקראת אסתר הדסה בעבור שחוט של חסד משוך עליה \nשההדס רומז לחסד שמיכאל נאחז משם, וערבה רומז בפחד וסמא\"ל נאחז משם א' מליץ טוב וא' \nמליץ רע וזה שאמר אשמעה מה ידבר האל ה', והלולב מימין ואתרוג משמאל ימין בימין \nושמאל בשמאל על הערבה רמז רכב בערבות בי\"ה שמו. אל\"ר והלא יה שמו. א\"ל לסוד גדול כי \nחסד עולה ע\"ב והוי\"ה בצירופו עולה ע\"ב מי\"ה בי\"ה עולה ע\"ב ושמו של הקב\"ה היא כנ\"י \nאשר היא למעלה מכל השרים ורוכבת בערבה הרומז בסמא\"ל הנאחז בפחד, וא\"כ אוי לסמא\"ל \nשכן בי\"ה עולה או\"י ונקרא הערבה ערבי הנחל כי יונק מכח נחל ומתקיים והוא הנחל \n"},{"index":11,"he":"האחרון, וצריך ל\"ו נענועים זה ה' קוינו ל\"ו, ודע שאינו נוטל בלילה אלא ביום שנאמר \nולקחתם לכם ביום הראשון וכל היום כשר לנטילת לולב, אל\"ר למה לולב בלילה לא. א\"ל הלא \nאמרתי לך. ואמרו רז\"ל במקדש נוטל כל שבעה ובגבולין יום אחד ומשחרב בהמ\"ק התקין ר' \nיוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה כל שבעה זכר למקדש, ובזמן שהיה בהמ\"ק קיים היה \nלולב ניטל בגבולין ביום א' אפי' בשבת. אל\"ר מ\"ש משופר דוקא לפני ב\"ד. א\"ל שופר דין \nואם יחלל עליו שבת איכא תרתי לריעותא ויש לחוש אבל לולב רחמים ודאי והחילול הוא ספק \nואין ספק חילול מוציא מידי ודאי רחמים שהם כולו רחמים, שבת וט\"ו בחדש ולולב עם \nמיניו אין לחוש, ודע שארבעה מינים הללו מעכבין זה את זה. א\"ל ומ\"ש מתפילין דאין \nמעכבין זא\"ז א\"ל התם נמי פרשיות מעכבות זא\"ז אבל הבתים שלמים אמאי יעכבו אבל לולב \nומיניו כד' פרשיות של תפילין חסר אחד לא ירצה, וגם כתיב ולקחתם לכם משלכם משמע שאול \n"},{"index":12,"he":"וגזול לא. א\"ל ומ\"ש מציצית והלא טלית שאולה יצא במתנה על מנת להחזיר קרי ביה שלו \nהוא שכן רב מתנה דיבר במתנה שאמר מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, והוא שקיים תנאו \nוהחזיר לא החזיר לא יצא דהוי ליה שאינו שלו אלא גזל והגזל פסול למטה כעבור שמזיק \nלמעלה, ואין לחלק כי לכל ז' פסול הגזול שהרי לחתוך הפרי מן האילן בלא רשות בעלים \nאסור כ\"ש לעשות מצוה הבאה בעבירה שאין שם מצוה עליה ול\"ש לפני יאוש או לאחר יאוש \nפסול, וידעת בני שהלולב רומז בת\"ת והעלין שלו רומזים על הימינים ועל השמאלים וכולם \nנאחזים מן השדרה היא שדרה הת\"ת והת\"ת עולה (עד כ\"ע) ע\"כ אם כפוף ראשו והעלים אינם \nעולים כמוהו אלא מתפשטין ועומדין בתלייה אותו האיש ישחקו עצמותיו, או אם הוא חרות \nשקשה ויבש ואינו מורה לחלוחית או סדוק שעלה אחד רחוק מחבירו או כולו בצד ימין או \nכולו בצד שמאל הכל פסול, א\"ל סדוק סדק ממש א\"ל כלל כל דבר כל שאינו דוגמא פסול, הלא \n"},{"index":13,"he":"רבא אומר בעבור שעולה מצד אחד כולו פסול כי שינה הדוגמא. ור' יהושע אומר נחלקה \nהתיומת נעשה כמו שנטלה התיומת ופסול ותיומת נקרא דיבוק העלים בראש העלים, ובסדוק \nודאי יוצא מכלל הדוגמא שעולים העלים עד מקום הדבוק ולכן לולב שהעלים שלו אין מגיע \nראשו של זה בצד עיקרו של זה פסול, ועל שהמאמרות יורדות גדולה גבורה ת\"ת וזרועות \nשוקיים ויסוד ע\"כ שיעור הדס וערבה ג' טפחים, אבל הלולב לבד העלין שדרה של ד' טפחים \nכי דרך השדרה כתר חכמה בינה תפארת עצמו, וע\"כ אמר שדרת הלולב צריך שיהא טפח גדול מן \nההדס והערבה, ומצד שהשדרה של לולב עולה על כולם אנו מברכים בלולב, וכן הדס צריך \nלהיות ג' עלים יושבים בסדר אחד שלא יהיה אחד רחוק מחבירו כי צד קבוע במקום אחד \nבעינן. וכל קטימת ראש בהדס פסול כדין הלולב וחתוך ראש מעיקרו וגזול ויבש פסול וליכא \nמאן דפליג דודאי פסול, ואם ענביו מרובים מעליו אם ירוקות כשר ואם שחורות תוקף דין \n"},{"index":14,"he":"בהדס ופסול, ורב חסדא אומר משום רבו הגדול דלולב אין צריך אגד שכן אמרו רבנן \nוהכוונה ההויות נדבקין ואינן נקשרין אבל מצוה מן המובחר לאגדו שנאגדים ההויות בלי \nספק, ומה שארז\"ל אין צריך אגד לפסול בדיעבד קאמרי כי בר חנא הוא דאמר מצוה מן \nהמובחר לאגדו ואם הותר האגד ביו\"ט הראשון יתחוב ראש האגד תחת הכריכה ולא יקשור, וגם \nתנן אתרוג הגזול והיבש פסול וסודו ידוע, ועוד תנן נטלה פטמתו פסול עוקצו כשר \nוברייתא הוא האומר ר' יצחק בר' אליעזר אומר נטלה בוכנתו פסול והכוונה שאם נחתך \nהעוקץ ונשאר דבר מה כבוכנא באסיתא להרמיז משפיע והמקבל והוא מקום הבוכנא באסיתא, \nואם נשאר דבר מה פשיטא דכשר ואם נעקר העוקץ עם הבוכנא מאסיתא הנה נסתלק המשפיע ובר \nמינן מזה לית דין ולית דיין לומר שכשר, ניטל החוטם הוא צורת י' שהיא חכמה עילאה \nהשוכנת בחכמה תתאה אם ניטל פסול, אך בזה אפשר שיבא האדם לכלל טעות לומר שאפי' נשאר \n"},{"index":15,"he":"מעט באסיתא הואיל ואין היכרא בעוקץ פסול קמ\"ל דכשר, וגם בזה כל שנוי שיש בו המוציאו \nמכלל הדוגמא פסול, ודע שיעור אתרוג כאגוז כשר פחות מכאן פסול שנאמר אל גנת אגוז \nירדתי, אתרוג אין אגדו עם הלולב דא\"ר אליעזר כפת כתיב והכוונת שאין דרך דבר שרומז \nבאשה לאגוד עם כל אלו כי היא בעולת בעל והשפע הבא עליה מכולן כענין כל הנחלים \nהולכים אל הים ע\"י בעל האשה, וברייתא היא האומרת שצריך לנענע ג\"פ על כל דבר ודבר \nודבר ודבר והכוונה שצריך לעשות י\"ב נענועים כעין י\"ב הויו\"ת ומוליך ומנענע שם ג' \nפעמים ומביא ומנענע שם ג' פעמים מעלה ומנענע שם ג\"פ ומוריד ומנענע ג' פעמים כי צריך \nלעורר ג' ההויות בכל צד הפועלים טוב ולהרחיק כל רוחות רעות האמת ל\"ו נענונים כוללים \nכל דבר: \n \n"},{"index":16,"he":"ד\"ה סוד ההקפות\nסוד ההקפות ומקיפים בכל יום את הארון זכר להיקף המזבח שכן המשנה אומרת בכל יום \nמקיפין את המזבח וכו' ואומר אנא ה' הושיעה נא אני והו הושיעה נא, ואז\"ל כל המקיים \nלולב באגדו והדס בעבותו כאלו בנה מזבח והקריב קרבן הכוונה שהקרבן מקרב הכוחות \nהרוחניות כן הלולב באגודו והדס בעבותו שהכל דוגמות עליונות לחבר את האהל להיות אחד \nולקשרם במקום העליון כשלהבת בגחלת, ובעל המאמר לא הרמיז באמרו רק לולב והדס וערבה \nבאגד הלולב ואלו אתרוג לא אמר לפי שהוא עם כולם וכולם עמו אלא שאינו אגוד עמם תמיד \nוע\"כ הוא לבדו כי הוא נאגד לזמנים כפי הרצון העליון וזהו אם תעירו ואם תעוררו את \nהאהבה עד שתחפץ, ומפני שאנו רואים רמזים בתורה שכל יום מאלו הימים רומז בשמטות ע\"כ \nבכל יום אנו מקיפין הקפה אחת כי השמטות היקף, וזה סדר עשיית המצוה בי\"ט הראשון הולך \nהאדם בביתו ולוקח לולב בידו והולך לבהכ\"נ ומתפלל ולולבו בידו, ושמע ענין ההקפות \n"},{"index":17,"he":"ביום הראשון מקיפין רמז לחסד שהיא מדה ראשונה וע\"כ אנו אומרים הושיע נא בחגיגת יום \nראשון והוא הנקרא אל למושעות ואנו מודים ומשבחים את הבינה כי הבינה הגוזרת, ביום ב' \nמקיפין ומשבחין לשם הנקרא י\"ה היא הבינה שבראה בשם י\"ה עליונים ותחתונים שנאמר כי \nביה ה' צור עולמים, ואנו מודים שהפחד הוי שמטתו אלף שנים כפי גזירת הבורא, ביום ג' \nאנו מקיפין את התורה ומשבחין לבינה שגזרה שמטתה לשם שבו ג' אותיות ונרמזת תוך ראש \nוסוף והוא שם יה\"ו הרומז בת\"ת ואנו מודים שת\"ת שמטתו אלף שנים. ביום ד' אנו מקיפין \nאת התורה ואנו משבחים לשם יה היא הבינה ואנו מודים ששמטת נצח אלף שנים. ביום ה' אנו \nמקיפין את התורה ואנו משבחין לשם י\"ה היא הבינה ששמטת הוד הנקרא אלהים אלף שנים. \nביום ו' אנו משבחים לשם י\"ה יתברך היא הבינה שגזרה להיות שמטת יסוד אלף שנים, ביום \nהשביעי אנו מקיפין שבע פעמים לרמוז שאנו משבחים עם ז' בניה ואנו מאמינים שהבינה \n"},{"index":18,"he":"כלולה עם כתר וחכמה וז' בניה עמה והכל אחד נעוץ הסוף בתחילה. ולאחר השלמת ז' ההקפות \nשהם ז' השמטות יחזרו הכל בבינה ומשם ואילך אין לחקור אפי' במחשבה, והאומר בני דבר \nאחר או הזוכר לשלש ולקצץ בנטיעות ח\"ו יוחרם בחרם יריחו ויקצר ה' ימיו ושנותיו כי \nהשם צוה לקחת לולב ז' ימים נגד ז' ימים עליונים שכל אחד שמטה אלף שנים, ואמר ד' \nמינים מזרח מערב צפון דרום לשבח הגוזר בארבע פנותיו הנכללים כולם לאחד, ואם יבא \n"}]}
