{"id":"kabala-3abdaae3bf06-1-31","bookId":"kabala-3abdaae3bf06","part":1,"torah":31,"title":"קטע 31","hebrewTitle":"קטע 31","segments":[{"index":1,"he":"השורף וממית. הבא על אמו פוגם באם הבנים היא הבינה ופוגם באם כל חי היא כנ\"י, ודע \nשתפארת בנה של בינה וחכמה הוא בעלה ואם זה הבן ימח שמו מתחבר באמו גרם חיבור למעלה \nבאם ובנה בלא רחמים ורחוק מבעלה שהוא רחמים ע\"כ יתלבש בחמורה תלך במשאה ומתחברת שלא \nבמינה כאשר עשה כן יעשה לו. סלקא דעתך שהבא על הנדה פוגם בכנ\"י שבזמן שהיא נדה היא \nבחוץ ומרוחקת ועתה בא אליה אז נכנסים כל הטומאות בהיכל והאיש אין בביתו וע\"כ יתגלגל \nבמצורע בדד ישב מנודה מלשון נדה מחוץ למחנה מושבו, והבא על אחת מכל העריות בכרת, \nונדה בכלל כל העריות וקידושין אין תופסין בעריות שהקדשים נשרפים והקידושין מתמעטים \nנדה נמי קדושין לא יתפסו בה. אל\"ב הכא השתא התם ריחוק עולמי הכא ריחוק שעה ודע \nשהקידושין אפילו שהם רחוקים לשעה הואיל ומתקרבים חלים, גם דע שהעריות מורים השפעת \nממטה למעלה ולא אפשר עד שמדבקים איש שלא באחיו הפך איש באחיו ידבקו וכענין באתי \n"},{"index":2,"he":"לגני אחותי כלה, א\"ל מיניה וביה נדייק שאחותו מותרת, א\"ל בני לא שנית ולא שלשת ולא \nשמשת והכוונה באתי לגני מאמר הת\"ת לעטרה וקורא אותה אחותי לא מטעם שהיא אחותו אלא \nמטעם שהיא כלה כלולה מהכל והיא ברחמים וא\"כ אחותו היא ברחמים וע\"כ באתי לגני, א\"ל \nר' תינח נידה שהיא ריחוק שעה, איסור לאוין שהם לעולם אמאי קידושין תופסין בהו, א\"ל \nפליגי והאומר לא תפסי שכח חלק מחשבות ע\"כ אין הלכה כמותו כי הלאוין אמרה תורה \nארבעים יכנו ומתכפר וא\"כ הרי הוא כנדה, אלא כרת אין לו תקנה, א\"כ ר' והלא שתי אחיות \nשהבא עליהן מתגלגל בגויה קדשה והא הכא דאית לה היתרא אחר מות אחותה ואפ\"ה אין \nקדושין תופסין בה, א\"ל התם להשיב נפש של אשתו אך לא בחיוב כי אינו חייב להמציא לה \nמקום, מ\"מ בחיים אין קידושין תופסין בה, ודע שהעריות נגררו אגב ואין כאן מקומם \nובמקומם אבאר כולם על שורש ענינם ולא יעלה מהם דבר סיבתה וסיבת גלגולם בע\"ה: \n"},{"index":3,"he":" \nד\"ה סוד קידושין\nסוד קידושין ואומר לך בני אע\"פ שאמרו בפרק האשה רבה אשת איש שפשטה ידה וקבלה \nקידושין בפני בעלה אין חוששין לקדושין יש לחוש לדברי רב המנונא שאין אשה מעיזה פניה \nבפני בעלה לומר גרשתני והרי היא מגורשת ומקודשת לשני, ובכלל דבריו שאינה צריכה גט \nמבעלה, וידעת כי המנונא והוא לא חשש שלא להעלות נזק לשם ית' וכמה נשים מעיזות פניהם \nבפני בעליהם לומר שקרים, וזכור בני דד' דברים הם שכיחי באשה והם שטות וכעס חמוד \nזנות היש קשה כזנות ועזות פנים כזנות, וע\"כ הואיל וערוה הוא יש לחוש דלמא גרשה \nוצריכה גט משני כרב המנונא, ויש לחוש במה שאמר פרק האשה רבה דלמא לא גרשה וצריכה גט \nמבעלה ולמה נשרוף באש הגדולה הזאת. וקידושי יבמה מאחר הוי קידושי ספק אי תפסי \nקידושין כבשאר חייבי לאוין או אין תופסין בה מפני שזקוקה לאחיו והויה ליה ערוה, א\"ל \nר' מנ\"מ א\"ל נ\"מ אם בא אחר וקדשה צריכה גט משניהם דקדושי ספק חלין בקידושי ספק, א\"ל \n"},{"index":4,"he":"בני ראית מה כתיב והלכה מביתה והיתה לאיש אחר רבי ינא\"י שהוא מנין סנהדרי גדולה ע\"א \nהוא דייק מאחר שאינו עושה הויה רק באחר אבל בקרובות הם העריות לא תפסי בהו קידושין \nתפשוט שר' ינאי בקי היה בטעמי העריות. עוד ארז\"ל ישראל מומר לע\"ז להכעיס שקידש אשה \nקדושיו קידושין גמורים וצריכה גט אל\"ר והלא נעשה חיצוני ואין לו כח של קידושין כלל \nא\"ל בני מעיד אני עלי שמים וארץ שאין לך משומד שאין לבו לשמים אע\"פ שעובד ע\"ז מתחרט \nאלא יצרו תוקפו וא\"כ צד קידושין עליו, וגדול מזה דאין בידם טוב ע\"ז ולכן נראה באמת \nשאם המשומד ועד אחד מודים והאשה מכחשת ואומרת להד\"ם צריכה גט, ואצ\"ל כשיש רגלים \nלדבר ועד אחד שהכל מודים דהו\"ל במקום ב' וצריכה גט כי העד הוא הנצח שולט באשה היא \nכנ\"י ועטרה, ולאו דוקא שהעד מעיד שקדשה בשוה פרוטה ודאי מקודשת אלא אפילו ספק שוה \nפרוטה או אינה שוה פרוטה כאן ושוה פרוטה במקום אחר ודאי או שמא שוה במקום אחר בכולם \n"},{"index":5,"he":"מקודשת ע\"פ עד אחד. וגם ארז\"ל המקדש בדבר שהוא אסור בהנאה אינה מקודשת אבל בחילופו \nכגון שמכרו וקדש בדמיו מקודשת חוץ מע\"ז שחילופה כמוה, א\"ל ר' והא אמרת אין להם טוב \nע\"ז, א\"ל בני כל האשה (נ\"ל העושה) דוגמא הרי היא כמוהו, וידעת שאין האשה נהנית \nמהע\"ז כי אדרבה ניזוקית וע\"כ אינה מקודשת, ושמע בני והבן שאפילו האסור בהנאה \nמדבריהם כגון חמץ בע\"פ בשש שעות אינה מקודשת, והכוונה כעין שבות של דבריהם שדוחה \nמילה כן הדבר הזה הוא ובמקום הנאה פגום א\"כ אפילו של דבריהם אין עושה קידושין אלא \nאדרבה איסור הנאה מבטלת הקידושין, וגם אמרו המקדש ע\"מ שאין עליו שאר כסות ועונה \nפלגינין לדיבוריה שאר וכסות תנאו קיים דר' יהודה הוא שאמר דהוי דבר שבממון, אבל \nעונה הוא דבר שבתורה תנאו בטל שהתורה חייבה אותך בעונה והיא מקודשת ואתה חייב \nבעונתה ואין בידו של אדם לפטור עצמו בתנאי ממה שכתוב בתורה, אל\"ר הראית דברים \n"},{"index":6,"he":"היוצאים מפי ר\"י וסומך במלכותו ואינו ירא לדבר כדברים האלה והלא שאר וכסות נהי \nאפילו שהוא דבר שבממון הלא הוא מן התורה שנאמר שארה וכסותה ועונתה לא יגרע וא\"כ למה \nתנאו קיים, מי לא אמרינן המוציא ירושת בנו מעליו אין בדבריו כלום מפני שמבטל הכתוב \nבתורה וה\"נ מבטל הכתוב בתורה שאר וכסות, א\"ל ולא ידעת שהתורה אומרת כן דא\"כ דהכא \nהיא ששאר וכסות כעונה האיך יוכל לעקור לאו דאורייתא בתנאו והא כתיב לא יגרע אלא לא \nיגרע דוקא אעונה קאי, דאי תימא דאכולם קאי יכתוב לא יגרע שארה כסותה ועונתה אלא \nמדלא כתיב הכי ש\"מ מבטל אלו ומקיים עונה, וראייה ממה דכתיב אל תאכל ממנו נא ובשל \nולא אמר נא ובשל מבושל אל תאכלו, א\"ל סוף סוף עוקר הכתוב בתורה, א\"ל בני דבר שבממון \nביד האיש מטעם שהממון יורד מפחד לת\"ת הוא האיש ובידו להשפיע להאשה השפעת הפחד \n(ובידו למנוע), אך העונה היא השפעת עצמו זהו שאמר ר' יהודה הוא דבר שבתורה, ולכן \n"},{"index":7,"he":"ודבק באשתו שאינו רשאי למעט דיבוק האשה, זהו שארז\"ל הממעט תשמיש האשה ממעט הדמות \nוגורם גלות למעלה וגלות לעצמו, ואין כן בת\"ח העוסקין בתורה יומם ולילה עונתן מלילי \nשבת ללילי שבת והאומר טוב לעשות עצמו ת\"ח לא פי' יפה שהתורה אמרה לא יגרע, וגם א\"ר \nאמאי המקדש בפחות משוה פרוטה ואח\"כ בעל בפני עדים ולא אמר ולא מידי צריכה גט \nלקידושי ביאה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, תפשוט שקידושין פחות משוה פרוטה \nמסייעין ליה בביאה לומר אע\"פ שבעל סתם לקידושין כיון, גם ארז\"ל המקדש בתו סתם אין \nהבוגרת בכלל וכגון שיש לו קטנה ובוגרת ולאו דוקא שלא עשאתו הבוגרת שליח אלא אפילו \nעשאתו הבוגרת שליח משום דלא שביק אינש מצוה דרמיא עליו ועושה מצוה דלא רמיא עליו \nדבתו קטנה רמיא עליו ובוגרת לא רמיא עליו, אבל מי שיש לו ב' בנות גדולות ועשאהו \nשליח או יש לו ב' בנות קטנות ושידך א' מהן וכשבא לקדש לא פירש בתך פ' מקודשת לי רק \n"},{"index":8,"he":"אמר סתם בתך מקודשת לי שניהן צריכות גט, ואין לומר המשודכת קידש כי בעוונות ישראל \nשבגלות יעשו עולה וידברו כזב הפך לא יעשו עולה, הלא תראה כמה שלוחים מקדשים לעצמן, \nודע כי ידים שאינו מוכיחות לא הווין ידים וכן הלכתא, ואין לומר בעבור ששידך הווין \nידים מוכיחות מפני שיש באדם שינוי מחשבות ושינוי רצון ודלמא נתחרט מהשידוכין, והלא \nאמרתי לך עונש ב' אחיות שמתלבש בגויה קדשה ואם זה העני הב\"ד מתירין לו לקחת המשודכת \nמטעם שאין יראת אלהים על פניהם א\"כ הם הגורמים ויתחלפו במקום הבועל באיסור שסמך על \nפיהם: \nוגם דע בני שמשנה היא האומרת יצא לה שם בעיר שהיא מקודשת ה\"ז מקודשת ובלבד שיהיה \nהנשים הטוות לאור הנר מדברות בה ושמחות ואומרות פלונית נתקדשה היום פשט כח הרגלים \nלדבר אע\"פ שלא עמדו עדים בב\"ד להעיד רק שהנשים שמחות בה מקודשת דמן השמים מעידין \nבה. וגם ארז\"ל שאם יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה בפניו מגרש ראשון וישאנה השני \n"},{"index":9,"he":"ולא יגרש שני וישא ראשון שלא יאמרו מחזיר גרושתו מן הארוסין. א\"ל ר' מה הענין הזה \nשאז\"ל והלא אמרינן א\"א שקידשה אחר בפני בעלה מקודשת לשני ולמה יגרש ראשון, ועוד \nגירש ראשון ונשא שני מחזיר גרושתו הוא כפי לשונם, ועוד והא לא הוי מחזיר גרושתו אלא \nמחזיר גרושת חבירו וא\"כ מ\"ש שני דנושא אפילו ראשון ישא וא\"כ האיך משנים דבריהם. \nאל\"ב דע לך כי הווין אוהבי רחל הם, אלא כשיצא הקול רחל עם יעקב ובא יוסף והפסיק \nביניהם מגרש יעקב ונכנס יוסף במקומו ועדיין האשה בפנים, אבל אם גירש יוסף הנה האשה \nהחוצה ואין דרך שם לבא האיש בביתו, וכיון שהדוגמא למעלה לעולם השני נושא, הלא תראה \nגדול מזה מה שארז\"ל האשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אם נתנה אמתלא \nלדבריה למה אמרה תחלה אשת איש אני נאמנת. אל\"ר מכלל שאם אין לה אמתלא מקודשת והאיכא \nמיגו. אל\"ב מיגו במקום דאיכא יראה לא אמרינן, כי דלמא מקודשת היא ויראה לומר פנויה \n"},{"index":10,"he":"שמא ישמע ומקדמת ואומרת ואין כאן מיגו, קרוב לזה ארז\"ל מי שנזקק לאשתו ואמר טמאה \nאני ולמחר אמרה טהורה אני ואמר לה אתמול אמרת טמאה והיום טהורה ואמרה אתמול לא היה \nבי כח לסבול התשמיש היא נאמנת. וה\"ה זאת האשה אומרת מה שאמרתי אשת איש אני שיראתי \nמפני דבר פלוני ופלוני היא נאמנת: \n \n"},{"index":11,"he":"ד\"ה סוד שבע ברכות וברכת אירוסין\nסוד שבע ברכות וברכת אירוסין ועוד דע בני שאם קידש ובירך ברכת ארוסין והפליג זמן \nמרובה לעשות הנשואין הוא שב ומקדש ומברך בשעת הנשואין שיש אנשים בנישואין שלא היו \nבארוסין ע\"כ צריך לחזור ולברך עוד ז' ברכות בנשואין, ואין להביא ראיה מיהודה שיהודה \nמעלה יש לו מכל אחיו שהוא מלך ומשנה תורה בזרועו כקמיע אע\"פ שהיה לו ס\"ת אחר והוא \nמברך את כנ\"י, ודע שהמקדש אחר שקידש צריך לברך בא\"י אמ\"ה אקב\"ו לקדש האשה ואח\"כ \nמוזגין לו כוס ומברך הוא ברכת ארוסין. אל\"ר אי אמרת בשלמא קודם הקדושין שפיר שמלת \nלקדש הוא פועל עתיד אלא אחר שקידש מברך על פועל עבר קא משקר בין שניו אל\"ב מי מברך \nלקדש אשה האשה אומר והכי הוא וציונו בקידושין כדי להתקדש האשה הרוחניות ע\"י הקדושין \nשקדשתי, ואח\"כ מוזגין כוס אחד ומברך ונותנין אותו לשושבין העומד בימין שהוא כנגד \nהחסד ותופסו בימין ומברך ברכת חתנים, מאי ברכת חתנים מתחיל בא\"י אמ\"ה בפ\"ה להשלים, \n"},{"index":12,"he":"תחילה מוציא היין כענין לא תעזוב את הלוי, ואח\"כ שהכל ברא לכבודו, והכוונה שהכל הוא \nיסוד עולם והוא השושבין הנכנס ומזווג רבקה עם יעקב הוא אדם וחוה זהו שהרמיזו הקב\"ה \nנעשה שושבין לאדם הראשון, ואחר שהוא שיבח לאדון הכל שהאציל הכל שהוא היסוד לכבודו \nר\"ל לחבר כבוד אל כבוד, ר\"ל לחבר כנ\"י הנקראת ל\"ב בגימ' כבו\"ד אל כבד הוא הת\"ת \nהנקרא יהו\"ה שכן כב\"ד בגימ' יהו\"ה, והיה מן הדין לאומרו בזמן אסיפת העם אלא מכנסן \nעל הכוס הרומז בכנ\"י שכל הברכות אל הכוס, ואחר ששיבח אדון הכל אומר בא\"י אמ\"ה יוצר \nהאדם, ומוריד הברכה עד העולם ושבח לבינה שהאציל האדם הוא ת\"ת וזהו שאומר האדם ולא \nאדם ובכללו כנ\"י שכן אומר ויקרא את שמם אדם, וא\"כ מברך בפי' את האדם הרומז בד\"ו \nפרצופים, ואומר בצלמו בצלם דמות תבניתו הכוונה בצלמו צלם דמות תבניתו הם ג' \nרוחניות, שגם הד\"ו פרצופים נעלמים בראשונים לענין ההשגה וזה והתקין ממנו בנין עדי \n"},{"index":13,"he":"עד הוא סוף כל הבנין ז' שמטות. לחזור דברו בדברו וחותם בא\"י יוצר האדם הוא משך הו' \nאור הנעלם גם הוא אדם, אחר שהשלים הבנין וברך אותם מהבריכה העליונה שב ומנחם כנ\"י \nבגלות, וכן בהיותם בא\"י כך היו מנחמים על שם העתיד והיו אומרים שוש הבנין תשיש כנ\"י \nותגיל עקרה משפע עליון, ובמה תגיל בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ר\"ל שהבינה מקבצת הז' \nבנים בתוך כנ\"י וחותם בא\"י משמח ציון בבניה ר\"ל ציון הוא היסוד היורד בעטרה עם ה' \nבנים של בינה, ואחר שהוריד האוהבים וכל הריעות בבית הכלה אז אומר שמח תשמח רעים \nהאהובים כלומר השמחה מהבינה תשמח את רעים האהובים כשמחך יצירך מקדם בג\"ע וחותם בא\"י \nמשמח חתן עם הכלה, ואחר ששימח הכל בפרט רעים ואהובים חתן וכלה עתה שב להודות ולשבח \nלמי שהוא אדון על כולם ואומר בא\"י אמ\"ה אשר הוא כתר עליון, שכן אש\"ר בגימ' א\"ך, \nוא\"ך הוא אהי\"ה. ברא ששון ושמחה חתן וכלה ואומר עשר הרומזים בעשרה מאמרות, ומזכיר \n"},{"index":14,"he":"ה' קולות והם כנגד ה' ספירות אחרונות ועתה שנתיחדו העשר חותם בא\"י משמח ה' חתן עם \nה' כלה ואינו אומר משמח חתן וכלה להרמיז בזוג היותר נעלם הם הזרועות העושים שלום \nביניהם עושה שלום במרומיו, וע\"כ ברכת חתנים בעשרה ברכת אשר ברא ביחיד אם אין עשרה, \nודע שחתנים מן המנין וזה ידוע שהחתן בכלל העטרה ודוקא יומא קמא היא סעודה ראשונה \nמברכין ז' ברכות משם ואילך אי איכא פנים חדשות מברך ז' ואי לאו מברכין אשר ברא. \nאל\"ר מה טיבן של פנים חדשות, אל\"ב הוא אדם נכבד אשר מסיבתו רבוי השפע למעלה וזהו \nמרבים בסעודה בעדו ולכן מברכין עליו ז' ברכות כי כיון דהכי הוא אי אפשר שלא יתברכו \nעליונים ותחתונים, ועל ששתי סעודות הראשונות של שבת חד לזכור וחד לשמור הרי הם פנים \nחדשות ומברכין ז' ומתברכין עליונים ותחתונים, ואין זה בסעודה שלישית רק אשר ברא כי \nכל הימים הנמצאים בשדה מברכים ז' כעין שמור וזכור אבל ג' אינה בשדה כענין היום לא \n"},{"index":15,"he":"תמצאוהו בשדה וא\"כ אין לברך שבע ברכות שאין מערבין הנמצא בשדה אם אינו נמצא דהוי \nלהו מצות חבילות חבילות שכל ז' ברכות בשדה נמצאו, ואין כאן סעודה שלישית וכל ז' ימי \nהמשתה מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא לא יותר, ופותחת בברוך כי היא ברכה לעצמה וגם \nאבארם בנוסחאות כל מלה ומלה בפ\"ע בעז\"ה ואם ידעת בני מהו: \n \n"},{"index":16,"he":"ד\"ה סוד כתובה וביאה וברכת בתולים\nסוד כתובה וביאה וברכת בתולים כתובה החתן הוא ת\"ת מקבל הכתובה מהתורה רשומה ונותנת \nלכלה, והכלה מקבלת כתובת חתן שבא לו מתורה רשומה וע\"כ ארז\"ל אסור לשהות עם אשתו שעה \nא' בלא כתובה, וע\"כ צריך לכתוב לה שטר כתובה קודם כניסתה לחופה, וידעת בני שהסופר \nהוא היסוד ע\"כ שכר כתובה נותן הבעל שכן בנותנו תפארת ישראל כתובתה היסוד נוטל מקודם \nואחר נתינת הכתובה מותרת לו ופחות ממאתים אינו כותב לה כשהיא בתולה ואטומה מכל \nפרצה, ומקבלת מהווין שכל א' כלול מעשר, ואם היא בעולה שכבר נכנסו בה חוץ מהבעל הזה \nע\"כ היסוד לבדו הוא ע\"כ כותב לה מנה והוא הנקרא עיקר כתובה זהו הלכה אבל תוספות \nשהוא מוסיף לה הוא רצון מצד משפיע החתן שהוא ת\"ת משפיע בכנ\"י הכתובה שבא לו מתורה \nרשומה ומוסיף לה מדיליה מה שמקבל מן העשר הואיל והכתובה והתוספות מהבעל, א\"כ כ\"מ \nשהזכירו בדבריהם כתובה סתם ותוספות אמר שכ\"מ שאין כתובה אין תוספות, ועל שרשב\"ג \n"},{"index":17,"he":"נשיא וגדול הדור ואמר כתובה דאורייתא הוא ע\"כ הלכה כמותו בכ\"מ, נשא אשה בא\"י וגרשה \nבח\"ל נותן לה כתובה מטבע הטוב שביניהם, ור' יוחנן פסק הלכתא כרשב\"ג ואעפ\"כ הכל \nמודים שכתובת אלמנה מדבריהם, ואפ\"ה הואיל וכתובת בתולה דאורייתא ושל אלמנה מדבריהם \nהפוחת ממאתים זוז של בתולה וממאה של אלמנה בעילתו בעילת זנות שהרי שינה המרכבה \nהעליונה, ולא תימא דוקא כתב אלא אפילו לא כתב אלא שם עדים בקנין שהוא חייב לה מאתים \nאו מנה או שנתן משכון בכתובתה הרי זה מותר לבעול שהרי נצח והוד עידי העטרה בכתובה, \nודע בני שכל התנאים מתקיימים חוץ מעיקר הכתובה שאינה מתבטל ואינה נמחל ואם מחלה לו \nאינו מחול, ואם אירס צריך לה עיקר כתובה כי עיקר כתובה שהכלה מקבלת מן האירוסין \nואפילו נתגרשה או נחלצה לעולם מאתים זוז יש לה בעבור שעדיין לא נשלמו ארוסיה ע\"י \nהנשואין, לפיכך אם נישאה ונתאלמנה אפילו שהיא בתולה הרי היא אלמנה גמורה ואין לה \n"},{"index":18,"he":"אלא מנה הואיל ונישאה ונסתלק הראשון ונשאר משך הו', וע\"כ האשה שמת בעלה הראשון \nוהשני כופין אותה לצאת מהשלישי וכן הלכה, כי נסתלק ממנה הו' ומשך הו' ואין לה דין \nודברים מהבעלים ותשב לבדה פן תגרום יבשות בשלישי הוא הנצח ואז וי ליה וי לעלמא, וכן \nארז\"ל קטנה פחותה מבת ג' שנים שנבעלה אפי' לגדול כתובתה מאתים כי עתידה להאטים \nוימצאנה בעלה בתולה ואטומה מכל פרצה כשאר הבתולות ומעלה לה כתובה מאתיים, ואפי' \nגדולה שנבעלה לקטן פחות מבן תשע שנים ויום א' אין ביאתו ביאה שאינו כלול בעשר שיום \nא' משלים העשר, ואם נתאלמנה ממנו ונשאת לגדול כותב לה כתובה מאתיים שכל הנבעלת למי \nשלא נשלמו לו שניו לענין הדוגמא אין ביאתו ביאה. עוד ארז\"ל ארוסה שמתה אין לה כתובה \nוגם אינו חייב לקוברה כי נפטר הבעל ממנה מ\"מ אם הוא מת גובה כתובתה שהרי נתן לה \nבשעת הקידושין ועומד הכתובה לקחת אותה האשה בכל מקום שהיא, וכשכתבו הכתובה וברכו ז' \n"},{"index":19,"he":"ברכות כדין אז הכלה יורדת במטה ואח\"כ בא החתן שם, ואם יש לו כוס מברך בורא פרי הגפן \nובורא עצי בשמים באסא, ואח\"כ מברך בא\"י אמ\"ה אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים בל \nימשל זר במעיין חתום ע\"כ אילת אהבים שמרה בטהרה חוק לא הפרה בא\"י הבוחר באברהם \nאבינו ובזרעו אחריו, אל\"ר מה הם החלומות האלו ומה לברכה הזאת עם הביאה אי אמרת \nדביאה מצות עשה דאורייתא היא יברך אקב\"ו לבעול האשה כענין כי יקח איש אשה ובעלה, \nועוד תינח כשימצאה בתולה היינו חוק לא הפרה אלא אי ימצאה בעולה הפרה והפרה ואתי \n"}]}
