{"id":"kabala-3abdaae3bf06-1-38","bookId":"kabala-3abdaae3bf06","part":1,"torah":38,"title":"קטע 38","hebrewTitle":"קטע 38","segments":[{"index":1,"he":"בדעת כי השטות והחמוד עמה ואלולי זה שפתה אותה ונדר לה אלף שקרים ואם באפשר גם נשבע \nלה ונתרצה לו וקלקלה ופתחה ועשאה הפקר לכל יתן חמשים כסף ויפטר ולמה לא העריכה קב\"ה \nבערך מאטומה לפתוחה ואז היה נמצא בן שר ונגיד והיה מעריכה ערך גדול ויפרע המפתה כי \nמה לו ולצרה להפקיר בת ישראל שאין לעשות עמה דבר, ואם כתב בתורתו אל אמונה ואין עול \nיצא זה העול מלפניו, וגדול מזה אמרו שאין הקנס ניתן אלא כשהיא נערה ואז\"ל אימתי היא \nנערה מבת ג' שנים ויום א' עד שתבגר נבעלה בתוך ג' שנים או בהיותה בוגרת אין לה קנס \nשומו שמים על זאת מה אלה הדברים, בשלמא ר' מאיר דאמר מבת ג' שנים ויום אחד ועד \nשתביא ב' שערות יש לה מכר ואין לה קנס מכר רצה לומר שאביה מכרה א\"כ היינו שמאמת \nדברי השם שבמכר היא קטנה וכך הוא כי ימכור איש את בתו בקטנה הכתוב מדבר ומשתביא ב' \nשערות ועד שתבגר יש לה קנס ואין לה מכר היינו כי יפתה איש נערה בתולה והנה הכל אמת, \n"},{"index":2,"he":"אלא רבנן דאמר קטנה מבת ג' שנים ויום א' עד שתביא ב' שערות ועד שתבגר קנס יש לה מכר \nאין לה א\"כ לדבריהם מבת ג' עד שתביא ב' שערות קטנה היא א\"כ בין נערות בין בוגרת הוי \nליה ט' שנים והאיך אמרו ו' חדשים, ולדבריהם שהיא נערה אחר שיש לה קנס א\"כ אינו יכול \nלמוכרה אלא כשהיא בת ג' א\"כ עובדת שש ויוצאה ושלש הרי עשר קודם בא הסמנים א\"כ סמי \nיציאת הסימנים מן התורה וכי מה ראתה התורה לגזור קנס בנערה ולא בקטנה ובוגרת וכי \nאינה מתפתית כנערה. ותו מאי האי דאמרי אין האונס והמפתה חייבים עד שיבא עליה כדרכה \nובעדים עד מה צורך יראוה אם היא בתולה דיש לה היכר, וכ\"ת יש לחוש שמא קודם זה \nהפסידה בתוליה א\"כ אם קודם שעה בדקוה והיתה בתולה ובההוא שעתא מצאוה עמו ולא היו \nעדים אמאי לא ישלם, ותו מאי שנא בכל מילי בעדים והתראה וכאן בלא התראה. א\"ל בני \nחיוב הקנס חמשים כי הגיע נזק וחסרון מצד המפתה שפתח הנעול ונכנסו בו הטמאים ונסתלק \n"},{"index":3,"he":"רחמי שפע חמש אחרונות שבהם נתנה תורה שכל א' כלול מעשר והרי כאן חמשים, ע\"כ צריך \nליתן חמשים לתקן מה שקלקל ומפני זה הם כסף ונותנים לאבי הנערה לעורר רחמי האב הוא \nחכמה עילאה להחזיר הרחמים שמיעט וחיסר המפתה, ועל שאומר נער הייתי וגם זקנתי ע\"כ \nהנזק בנערה שכיח ומבת ג' שנים ויום א' ועד שתביא ב' שערות היא עומדת בתוקפה ובחומה \nהגדול ע\"כ יזהר שלא לפתות ושלא יאנס, האמת אביה מוכרה אצל המכירה קטנה היא וכאשר \nיחטאו ישראל אביה שהוא החכמה מוציאה, וע\"כ הורשה האב למוכרה, ובוגרת אין לה פתוי כי \nהיא לבדה פועלת הדין מצד הפחד כולו דם וחרב ויצאה מרשות חכמה עילאה הוא אביה, \nוהעדים הם נצח ויסוד התופשים הרחמים מצד שהכניס המפתה הטמאים ובעבור שהיא הההתראה \nשהלאוין מהאשה והיא הפועלת עם המפתה ע\"כ אינה צריכה התראה אבל פחותה מבת ג' שנים \nויום א' הם ג' שנים ערלים יהיו לכם ויום א' משנה הרביעית ועדיין לא הזיק בקדשים ע\"כ \n"},{"index":4,"he":"אין לו קנס, ודע שהעושה אפי' כחוט השערה שלא בקדושה נוגע למעלה כחוט השערה חסרון מן \nהרחמים וכן הדין אם רב ואם מעט, וראו חז\"ל שלא די בקנס חמשים עד שיתן בושת ופגם \nהאשה ופגם משפחה שכן נחסרו הרחמים גם ממה שלמעלה ממנה כי בשביל השדה האחרון משקין \nכולם וזהו בושת ופגם וכן קבל משה מפי הגבורה. והנה המפותה יש לה ג' בושת ופגם וקנס \nוהכל לאב הוא חכמה עילאה שורש הרחמים למתק ג' הם פחד הוד מלכות והקנס הוא קצוב \nחמשים למתק ברחמים ה' קולות אחרונות ל\"ש פתה בת גר או ממזר ול\"ש בת נגיד או בת כהן \nגדול עליהם אין להוסיף ומהם יד ה' אצבעות ולא יותר ומהם אין לגרוע ומהם ה' אצבעות \nולא פחות, וע\"כ נ' כסף לא פחות ולא יותר, אך הבושת והפגם צריכין שומא כי כפי המעלה \nבא החסרון וכל זה כשלא נשאה כי נשארה פתוחה כהפקר, אבל אם נשאה אין לה לא קנס ולא \nבושת ופגם רק כותב לה כתובה כמוהר הבתולות וזה תיקון משיכת הווי\"ן אל כנ\"י: \n"},{"index":5,"he":" \nד\"ה סוד קנס האונס והמפותה\nסוד קנס האונס והמפותה וגם אמר ולו תהיה לאשה זה שאנס אשה ובא עליה בע\"כ בבית הרי \nזה אנוסה, ואם נבעלה בשדה חזקה היא שאנסה ואם אין אביה רוצה לתתה לו או הנערה אינה \nרוצה נותן קנס ובושת ופגם וצער שהנבעלת שלא לרצונה יש לה צער, אבל אם הם רוצים \nשתנשא לו והוא אינו רוצה לכונסה כופין אותו לכונסה שנאמר ולו תהיה לאשה ואפילו סומא \nואפי' מצורעת ואפי' חיגרת ואפי' מוכה שחין כי ברצונה נכנס ופתחה באטומה ע\"כ ולו \nתהיה לאשה, אבל אם היא אסורה לו לא ישאנה דכתיב ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו. אל\"ר \nוהלא שפיר קאי מקשה בתלמוד ממזר שאנס אשה ישאנה כי יבא עשה וידחה לא תעשה ומה משיב \nרב זביד כי אמרינן אתי עשה וידחה לא תעשה כגון מילה בצרעת דלא אפשר בלא\"ה לקיים \nמצות מילה אבל הכא אי אמרה לא בעינא ליה ליכא עשה כלל השמעת דברים כאלה הלא אי אמרה \nבעינא ליה איכא עשה והראיה מיבמה דאם אמר היבם לא בעינא ליכא עשה וכשאמר בעינא אתי \n"},{"index":6,"he":"עשה ודחי לא תעשה, אדרבא ממזר שאנס ונשאה לו בניו כשרים כי לא אמרה תורה בניו כמוהו \nאלא מאשה שאסורה לו אבל מאשה שהתורה התירה לו בניו כשרים ואדרבא אומר ל\"ש ממזר הבא \nעל ישראלית ל\"ש ישראל הבא על הממזרת שניהם כשרים שיבא עשה וידחה ל\"ת. אל\"ב היה לו \nלכתוב ולו תהיה לאשה למה לי, אלא אשה הראויה לו. אל\"ר אדרבא מניה וביה אי כתב רחמנא \nולו תהיה שומע אני שאינו חייב בשאר וכסות ועונה, כתב רחמנא לאשה לחייבו בכל משפט \nאשה, ותו אי לא כתב רחמנא לאשה ה\"א ולא תהיה ינהוג בה מנהג שפחות, ת\"ל לאשה מה תאמר \nבעידנא דקא מעקר לאו לא מקיים עשה אדרבה מקיים ומקיים דכל זמן שהיא תחתיו הרי כאן \nקיום עשה ולו תהיה לאשה שהוא עשה דאורייתא, אל\"ב האונס את הבתולה קשה הוא מהמפתה \nשאונס ואין כונס הנה הנחש מטיל בחוה זוהמא אבל בהיות האונס עם חוה אין לו מקום לנחש \nליכנס כי נאטם ונסגר גיד הנשה אשר שם ישיבת האורבים, ואם יש אסור עשה או אסור לאו \n"},{"index":7,"he":"אפילו מדבריהם כגון שניות לעריות הנה זוהמת הנחש בחוה וע\"כ כי יאמר ולו תהיה לאשה \nצד הראוי דיינינן, ולא התירה התורה ביאה המקלקלת האונסים, ואינו דומה זה בביאת \nהיבמה דהתם מתקנה כאשר אמרנו למעלה בחליצה, וכל שאינה בתולה ואטומה וכל המתחייב \nבנפשו במיתת ב\"ד אין להם קנס ואלו הן הבא על הגיורת שנתגיירה אחר ג' שנים ויום א' \nועל השבויה שנפדית אחר ג' שנים ויום א' ועני ר' יהודה ואמר שבויה שנפדית שבה \nבקדושתיה אע\"פ שהיא גדולה אין שומעין לו כי אינה בתולה ועל השפחה שנשתחררה אחר ג' \nשנים ויום א'. וכן הבא על בתו ועל בת בתו ועל בת אשתו ועל בת בנה ועל בת בתה אין \nלהם קנס מפני שהוא מתחייב בנפשו אין משלם ממון, הוא שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש \nהא אם יהיה אסון לא יענש והכוונה בני בחיוב הנפש אז ירידת הממון מהפחד לכנ\"י להעשות \nדין, וא\"כ בחיוב הנפש אין קנס מועיל, ואלו שיש להם קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה \n"},{"index":8,"he":"הבא על השבויה ועל הגיורת ועל השפחה שנפדו ונתגיירו ונשתחררה פחותה מבת ג' שנים \nויום אחד הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו מאמו שקדש \nנערה ומת שאינה יבמתו או שהיה לו בנים מאשה אחרת וקדש לו בתולה ומת והניחה בתולה \nועל אשת אחי אביו כגון שקדש אחי אביו נערה ומת ועל הנדה כל אלו יש להם קנס אפי' שהם \nבכרת, הואיל ואין להם מיתת ב\"ד והכוונה הואיל ואין נעשה דין בידים ע\"י הדיינים לרדת \nהדין הקשה בדיינים הפועלים דין כי מלכות דרקיע ודארעא שוים אלא הוי כרת לבד, ואפ\"ה \nצריך לאטום מה שפתח ע\"י הכסף שנותן לאביה, ואם אנסה וקודם מתן המעות של קנס מתה \nהנערה אביי הוא דאמר שהוא פטור שנאמר ונתן לאבי הנערה ולא לאביה המתה והדין עמו \nדא\"כ יכתוב לאביה וישתוק מהנערה אלא הכי הוא והכונה אם המקולקל אינו למי יתקנו כי \nבהיות מתה אחר האונס עוונו רבה ודין פשט, וד' דברים של אונס הם כולם של אב ואלו הם \n"},{"index":9,"he":"קנס בושת ופגם וצער. הקנס דע בני שאינו ניתן רק בעדים כי נצח ויסוד בנ' כסף הם \nמעידין, אבל בושת ופגם וצער נתנים בהודאת פיו, וי לכם חסירי ידיעת התורה לדעת עד \nהיכן הפתוי מגעת ופוגמת וקל הדבר בעיניכם ולא ידעתם שפוגם בנ' שערי בינה, ודע בני \nשהדיינים האלו דיני אונס ומפתה נדונים בכ\"ז אלא צריכים ג' מומחים, ובעוונות נתמעטו \nהמומחים וההדיוטים דיינים והולכים כמוכים בסנוורים וכסומא בארובה כי מסוה העורון \nבעיניהם, ע\"כ בני סור מרע כי יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה. ודע בני שאם בא עליה \nואח\"כ נתארסה קנסה לאביה דעדיין יד אביה עליה דאמרינן נערה המאורסה אביה ובעלה \nמפירין נדריה. אבל אם בא עליה ואח\"כ נשאת או בגרה קנסה רידה: \n \n"},{"index":10,"he":"ד\"ה סוד סוטה\nסוד סוטה וגם אמר איש כי תשטה אשתו ונתעוררו חז\"ל א\"א שזינתה ברצון אסורה לבעלה, \nור' יוסי הוא דאמר גירש את אשתו והחזירה מן הנשואין אסורה מן הארוסין מותרת והחכמים \nאומרים אחד זה ואחד זה אסורה, אלא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה \nונשאו ונתנו ואמרו נסתרה פי' נבעלה ולא ידענו פי' נסתרה. וא\"ר יהושע א\"ל אל תסתרי \nעם איש פלוני ואפי' קינא לה בינו לבינה הרי זה קנוי, ואם נסתרה עמו בפני שני עדים \nאם שהתה עמו כדי לצלות ביצה ולגומעה שהוא שיעור טומאה לדברי ר' עקיבא הרי זו אסורה \nלבעלה עד שתשתה מי המרים. אל\"ר אשת איש שזינתה באונס למה תהיה מותרת הלא כבר נזנית \nתחת בעלה ממה נפשך ותו אם קינא לה ונסתרה הואיל וחושש יגרשנה, ולמה אמר קב\"ה למחוק \nשם הקודש עליה וכי אין אשה בעולם אלא היא ורוצה לבררה לו מי לא אמרינן מצא נאה ממנה \nמגרש, וכ\"ת אם אינו רוצה לגרש רוצה הקב\"ה לבררה לו, יכפוהו ויגרש הלא אם אמרה אינה \n"},{"index":11,"he":"שותה והוא רוצה את אשתו אין מניחין אותה עמו אלא כופין אותו ומגרש ה\"נ ל\"ש, ותו ר' \nעקיבא שאמר שיעור טומאה לצלות ביצה ולגומעה לא כיון מה הוציא מפיו וכי יש שיעור \nלדבר והלא אין הדבר תלוי אלא ברבוי האש, אלא דע לך כי ענין הסוטה מאוד הוא נעלם \nוהוא סוד עמוק, וראה והבן בני כי הקב\"ה האציל עולמות ע\"י חכמה ובינה הם הנקראים אב \nואם עליונים רוחניים דקים ונעלמים כי קרובים הם לפני המלך הוא כתר עליון הגוזר \nועולם העליון הוא הנקרא הקף הם ז' בני הבינה והם נקראים שמטות שתא אלפי הוי עלמא \nאלא שאין הנכנס נכנס רק דרך כנ\"י אשר היא סגורה סביב לבל יכנס שם ערל טמא וחוטא, \nואימתי הגדר והחומה חזקים בזמן שישראל באמונתם ומדקדקים לחזק דתם אפי' כחוט השערה, \nואם אין להם סדר ומושל לדקדק בדתם ולגרש מן ההיקף כל טומאה הנה עשו פרצה בגדר כפי \nחלק העון שעשו כי כל מה שהוא חוץ מן ההיקף ימין ושמאל כלו יקרא טומאה וע\"כ האשה \n"},{"index":12,"he":"צריכה להיות עם בעלה באמונה בלי הרהורים רעים, ואצ\"ל מעשים וגם הבעל צריך לכבדה \nולתפשה בכבוד ולהרגילה שלא תהא יצאנית כבודה בת מלך פנימה, ואם היא אינה עומדת \nבאמונה אלא שבע תועבות בלבה והלכה ונסתרה ושהתה שיעור טומאה הוא השיעור שאמר ר' \nעקיבא לצלות ביצה ולגומעה שצליית הביצה הוא שיעור קיבוץ הזרע מן האמה ויש עדים בזו \nהסתירה אלא שלא ראו הטומאה, אמר הקב\"ה לכהן הוא האיש הדוחה הטומאה לברר הענין ע\"י \nכח השם הוא יהו\"ה שכל פעולות ההיקף עם כח ההויות נפעלות, ואין לומר יגרשנה בגט כי \nלא רצה להפריד בין הנפשות הללו דאפשר שהם זוג אמיתי והם דבוקים והגט מפרידם עולמית, \nוממה שאם מצא טובה הימנה מגרש אין להקשות בו חלילה שמגרש זאת ונושא זאת, אלא שתיהן \nכאחת ועד ארבע לא ישיבנה, כי אפשר שאחת מאלו הד' היא צלעותיו ומכחו, כי בתוך המרובע \nהצלע שהיא האשה מזרח מערב צפון דרום והנה במערב היא האשה, וע\"כ ארז\"ל נושא אדם אשה \n"},{"index":13,"he":"עד ד' נשים ואינו מגרש אחת מהן רק אם מרדה ואמרה איני רוצה בך מגרשה ואוכל כתובתה, \nולכן יש לו לאדם ליזהר שלא יאמר לאשתו אל תסתרי עם פלוני אפי' בינו לבינה שאם קינא \nלה בינו לבינה ונסתרה בעדים נאסרה לו עולמית ואם ישנה עמו עובר משום זונה כי אין \nבזמן הגלות מי סוטה לבררה, ואם יגרשנה בגט הזה יפריד בין הדבקים ואפשר היא בת זוגו \nוגרשה והפרידה ממנו עולמית, ואין הדין הזה רק כשאמר אל תסתרי ונסתרה, אבל אם אמר אל \nתדברי ונסתרה אפי' בעדים אינה שותה ואינה אסורה לו שאין הדבור קנוי, והבן ההיפך \nקינא לה בסתירה ודיברה אין זה קנוי יש עד אחד בסתירה אינה שותה מ\"מ אם רצה לגרש \nמגרש, ואינה שותה אלא אם יש ב' עדים בסתירה, והכוונה שאין נמחק שם הרחמים לחזור \nלמרים רק בנצח ויסוד שני עדים כובשים הרחמים מלרדת בכנ\"י אבל אם זה כובש וזה מתיר \nעדיין הרחמים כפי החלק, ואם קינא לה ונסתרה בפני עדים ורוצים להשקותה ובא עד אחד \n"},{"index":14,"he":"ואמר בפני נבעלה עם זה שקינא לה בעלה אין משקין אותה ואסורה לבעלה ומגרש בלא כתובה, \nואין לומר זה עד אחד יהא חוץ מב' עידי הסתירה אלא אפי' אם העד הזה הוא מעידי הסתירה \nואפי' אשה ואפי' עבד ואפי' שפחה ופסול עדות מדברי סופרים וקרוב מדברי סופרים כל אחד \nמאלו נאמן להעיד על העומדת לשתות שזינתה אין משקין אותה ואסורה לו עולמית, והסיבה \nלזה בעבור שיש ב' עדים בקנאה והם הנקראים רגלים לדבר, וכן כ\"מ שיש רגלים לדבר יש \nלחוש לכל איסורים שבתורה והוא שנאמר ועד אין בה ואז\"ל כ\"מ שנאמר עד הרי כאן שנים \nוהכי קאמר שנים אין בה בטומאה אבל אחד יש בה אסורה מאחר שיש ב' עדים כשרים בסתירה, \nא\"ל ר' וכי בכל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים א\"כ דהכי הוא יכתוב ע\"פ עד יומת המת לא \nיומת ע\"פ עד אחד אלא מדאיצטריך למכתב ע\"פ שנים עדים יומת המת ש\"מ שאין משמעות עד \nהתם שהוא שנים, מה תאמר מדאיצטריך לומר לא יקום עד אחד באיש אחד דכתב רחמנא למה לי, \n"},{"index":15,"he":"אלא לומר כ\"מ דכתיב עד סתם הרי כאן שנים והוא בנין אב לכולם לאו הכי הוא, אלא \nמדאיצטריך א' לומר לך עד א' אינו מוציא ממון אבל כ\"מ שנאמר עד א' הוא עד שיפרוט לך \nהכתוב כענין שנאמר ע\"פ שנים עדים ימות המת (הג\"ה מה שכתב עד אחד אינו מוציא ממון \nר\"ל בעדות מיוחדת שכל אחד מהעדים ראה בפני עצמו ולא ראו שניהם בבת אחת וזה נקרא \nעדות מיוחדת ע\"כ ההגה\"ה), א\"ל בני א\"כ לא ימות ע\"פ עד אחד דכתב רחמנא לעדות מיוחדת \nלמה לי לשתוק מאחד ותבוא בק\"ו השתא במוציא ממון אינו מועיל עדות מיוחדת במיתת נפשות \nלא כ\"ש. א\"ל ר' אי משום הא לא קשיא דאי שתק רחמנא מאחד דכתיב גבי מיתת נפשות הוה \nאמינא אחד דכתב רחמנא דמוקמינן האידנא לגבי ממון הוה מוקמינן לגבי נפשות לומר לך \nעדות מיוחדת לגבי נפשות אינו מועיל, וכדי שלא תאמר דוקא לגבי נפשות אינו מועיל אבל \nלגבי ממון מועיל כתב רחמנא אחד לגבי ממון לומר לך שאינו מועיל אף לממון, וא\"כ אימא \n"},{"index":16,"he":"כ\"מ שנאמר עד סתם אחד הוא ויקשה למ\"ד שעדות מיוחדת מועיל להוציא ממון, א\"ל בני \nואימא אחד הנפשות לעדות מיוחדת ואחד דממון לומר עד סתם הרי כאן שנים, א\"ל ר' מאי \nחזית לומר כך, א\"ל בני כוונת הענין הוא בהיות פירוד והפסק בין נצח ויסוד שהם העדים \nאין מדת הדין הרפה פועלת דין מכח פחד להמית כי ההפסקה מפסיק ביניהם הוא השפעת ההוד \nמ\"מ הם משפיעים בכנ\"י שלא לעשות דין מות, וע\"כ עדות מיוחדת אינו מועיל להמית על \nידיהם מ\"מ ההפסק שהוא השפעת ההוד המוריד מפחד הנקרא ממון אל כנ\"י מועיל לעשות דין \nלהוציא ממון הבא בכנ\"י וע\"כ הוא דאחד האמור בממון לא איצטריך אלא לומר לך דעד סתם \nהרי כאן שנים, אבל לעדות מיוחדת אין הדין נותן הכוונה נצח ויסוד עדותם לענין השפעת \nהרחמים ושניהם נקראים עד כענין אדם המודה בשנים ואי לא דכתב אחד לא ידענו כוונת \nהענין ועד אחד הוא נצח לבדו המחייב שבועה כי הוא על שבועה דכנ\"י נקרא שבעה: \n"},{"index":17,"he":" \nד\"ה סדר הסוטה\nוהי לך סדר הסוטה וכוונותיה בעלה הולך בב\"ד שבעירו ואומר לפניהם אשתי שקנאתי לה שלא \nתסתר עם פלוני הנה עידי סתירה שנסתרה עמו והיא אומרת טהורה אני, ואיני מגרשה בגט כי \nאפשר שהאמת אתה וגם יותר אני מאמין בעדים ואני רוצה להשקותה לברר האמת, אז שואלים \nהב\"ד את העדים ושומעים דבריהם ואוסרין אותה עליו ומוסרין לו שני ת\"ח לשמרו שלא יבוא \nעליה כי נאסרה עליו עד השקאתה, ומשלחים אותם לב\"ד של שבעים זקנים בירושלים והכוונה \nהיא שהאשה היא דוגמת האשה הרוחנית הנקראת ירושלים רוצה לברר עצמה ולגרש כל טומאה \nממנה, ע\"כ דנין אותה בירושלים כי בהיות המקדש בע' זקנים הוא ההיקף הם שבעה בני בינה \nכל אחד כלול מעשר אז המקדש טהור ונקי אין שטן ואין פגע רע כי מכלים החוטא ומנקים \nהטהור ונקתה ונזרעה זרע, וכאשר באו בב\"ד הגדול לוקחין אותה ומושיבין אותה לפניהם \nומאיימין ומפחדין אותה פחד גדול שלא תשתה והכל שלא בפני בעלה, וכן אומרים לה בתי \n"},{"index":18,"he":"הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה שכנים רעים עושים ומפתים ועושים רעה ואל תגרמי \nלמחוק שם הגדול שנכתב בקדושה ובטהרה שבים ואומרים לה כמה אנשים גדולים כיהודה שהיה \nמלך והודה שבא על כלתו ואמנון שהיה בן מלך ובא על אחותו כי יצרם תקף עליהם לפלונית \nשרה גדולה בת שרים גדולים ותקפה יצרה ונבעלה והודית לפנינו וברכנוה ונתגרשה מבעלה \nונשאת לאחר ועמדה עמו זמן וזמנים, ואחרת לא הודית ונמחק שם השם ואח\"כ הודית והשקוה \n"}]}
