{"id":"kabala-3abdaae3bf06-1-42","bookId":"kabala-3abdaae3bf06","part":1,"torah":42,"title":"קטע 42","hebrewTitle":"קטע 42","segments":[{"index":1,"he":"שוחט אכזרי הוא בלא רחמים כפר בדוגמא פיגול שחיטתו זרים יאכלו חילו, וכן מומחה \nהנותן סכין להדיוט לשחוט אף אם שוחט לפניו כדין וכראוי הוא פועל דין כמי שאינו מכיר \nופגלו בדינו ופגלו כמומחה בדין גוים כי אל אמונה ואין עול ואסור לאכול לישראל \nהקדושים פיגול הוא לא ירצה, וכן שחיטת האשה פסולה אע\"פ שיודעת שיתא סדרי משנה, ואין \nלהם להביא ראיה ממה שאמר התנא כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשירה בזרים בנשים ובעבדים \nובטמאים ומקשה שחטו דיעבד אין לכתחילה לא והלא שחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים \nובטמאים דכתיב ושחט בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן את הדם מקבלה ואילך מצות \nכהונה לימד על השחיטה שכשרה בזרים, ומשיב ה\"ה דאפי' לכתחילה שוחטים אלא משום דקא \nבעי למיתני טמאים דלכתחילה לא שמא יגע בבשר לכן תנא ששחטו והמקשן הטעהו והסכים \nלדעתו כי כשאמר ושחט את בן הבקר לפני ה' הראוי לעמוד לפני ה' יצאו טמאים ונשים \n"},{"index":2,"he":"ועבדים דשחיטתן פסולה ואפי' כדיעבד, ומאי ושחט מומחה והכוונה כי הקרבן קירוב האשה \nאל האיש והקירוב אינו בא אלא מצד זכר מומחה זהו ריח ניחוח לה', וכן שחיטת חולין \nפעולתו דין ברחמים והאשה אכזרית מחשבתה רעה לעולם, וכן ערום לבו רואה את הערוה \nואינו רשאי לברך, והנה כל המקבל נפש בלא ברכה במקום שאין ברכה יש דחוי למקום הטומאה \nושחיטתו פסולה, וכן שחיטת כותי אף כי הוא גר כי אינם גירי אהבה רק מחמת יראת האריות \nשהיו אוכלין בהם וא\"כ הם עם מלכות הרשעה ושם אחיזתם ושחיטתן פסולה ואפי' עומד מומחה \nעל גביו ורואהו ששחט יפה, ואצ\"ל שחיטת נכרי שהיא נבלה ואית לה גריעותא דמטמא במגע \nואסורה בהנאה כי הנכרי וכל אלהי הנכר סביב ביין הגבורה ונכספים ומתאוים כל הגוים \nלהמשיך כח הגבורה ואצילות לאלהותם שהם אלהים אחרים חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר \nוכל מחשבתם לשם. ובהיות בהמת ישראל ושחטו לנכרי לפניו אפי' שחטו כראוי ישראל \n"},{"index":3,"he":"הקדושים צריכים טהרה ופרישות ממנו משום דהוי זבחי מתים דאלהיהם אין לו כח וחיות מצד \nעצמו והרי הוא מת. ור' אלעזר הוא דאמר סתם מחשבת נכרי לע\"ז וא\"כ אסור גם בהנאה, \nאשריו שלא גרם להכנס ישראל טומאה בהיכל להעלות מלכות הרשעה, וכן שיכור כשכרותו של \nלוט אע\"פ שאמן את ידו ושחט בפני היודע שפיר אין לאכול משחיטתו שהרי עשה עצמו במה \nלע\"ז הוא נפשו וגופו ע\"ז ממש ואז מצאו מקום ומנוחה כחות הטומאה לחול ולנוח ולהיכנס \nבמקום המנוחה כרצונם כי זה תאוותם וחפצם, הוא שכתוב ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת \nואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה סורי ממש סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו. וכן \nחרש אחר שנפסק ממנו כח השמיעה הבאה מכ\"ע כי השמיעה קרובה במוח אל הכחות א\"כ לא יוכל \nלתקן כי הוא עצמו בלי תיקון. וכן שוטה יוצא מכלל העולם ונדבק במזל שבתי (ואינו) \nנאחז בחכמה עילאה וא\"כ במה יוכל להשיב הנפש בע\"ח ליוצרה כי הוא אינו בעולם, וכן קטן \n"},{"index":4,"he":"כמו שאמרנו, ואם ישראל לקח סכין של גוי ושחט אמת בני צדקו דברי רב שאמר קולף בית \nהשחיטה כי סכין של גוי מלא תועבות ורוחות רעות מצד הנבילה ויגרש אותם מאכילתו ע\"י \nהקליפה, וכן השוחט בסכין ששחט בה טריפה צריך הדחה בצונן להעביר הדם מעליו, וגם כח \nהטריפה כי ע\"י אכילת איסור דבר מה חלים הטומאות בגוף ישראל הקדוש שהוא כלי ומלבוש \nלנפש הקדושה והטהורה, ובגד טמא שעל הגוף מטמא הנפש והנפש מגורשת מקדושתה, וי לכם \nעמי הארצות בלענים בני בלענים דור עקש ופתלתול משחיתים בני משחיתים יושבים חבורות \nחבורות לאכול ואוכלים ושותים עד אשר יצא מאפם ומהשם אינם יראים, ואם יביאו להם בשר \nנבלה וטריפה ויין נסך גמור לא ישיבו ידם מהם והשטן מרקד ושמח עמהם וקב\"ה גוזר \nומוסיף אורך בגלות יכרת ה' למשתכרים ומרבים ביינות וכורתים השפע והברכה מישראל \nהקדושים וכלל הדבר כל דבר שאינו בלוע באיסור ואין בו פגם שוחטין בו לכתחילה הוא \n"},{"index":5,"he":"שאמר רבא ג' מדות בסכין אוגרת ומסוכסכת עולה ויורד: \n \nד\"ה סוד הסכין הראוי לשחיטה\nסוד הסכין הראוי לשחיטה ודע בני אוגרת הוא שני עוקצים וחריץ באמצע ומרגיש בה בהולכה \nובהבאה וכאשר תרד העוקץ השני בסימנים הוא קורע ובוזע ואפי' אוגרת כחוט השערה ופחות \nממנה כעין אוגרת כל דהו בכ\"מ שהוא בסכין ששחט בה שחיטתו פסולה ונבילה. א\"ל ר' כל \nאיסורים שבתורה מתבטלים ברוב וכאן אם קרע ובזע כל דהו בסימנים והשאר נשחט כראוי \nיתבטל המעכב ההוא מי לא אמרינן חד בתרי בטל ביבש ה\"נ יבש הוא, ואין לומר הפגם קבוע \nוכמחצה דמי כי התם בהיות תשעה חנויות בשר כשר וחד נבילה יש לחוש שמא כל בשר בחנות \nהנבילה נלקח והכל נבילה וכן בכ\"מ, אלא הכא מעט מהמעט עם רוב היתר מעורב בסימנים \nואין לחוש שמא כולו איסור וא\"כ יתבטל ברוב. א\"ל בני יש מזבח פנימי וכנגדו מזבח \nחיצוני הפנימי אין בו עונש כלל כלל ואין כן בחיצון כי כל פעולותיו בקושי ומאחר \n"},{"index":6,"he":"שהפגימה אשר היא חיצוניות אינה עולה במזבח הפנימי כי מה לטמא עם הטהור מה לקשה עם \nהרך מה לאכזרי עם הרחמני מה למים עם האש וכאשר פגע העוקץ וקרע אפי' כחוט השערה נדבק \nהטומאה בנפש ההיא ורוצה לעלות, ובאמת העורבים עומדים וטורפים אותה כי היא חלקם \nוגורלם, וי לכם ולשוכנים עמהם ולדרים אצליכם טבחי עמלק שותפי עמלק ולא מדקדקין \nבבדיקת הסכין תחלה וסוף אחור וקדם י\"ב פעמים י\"ב בדיקות מאין לכם נפש לתת תחת הנפש \nשנדחת נפש תחת נפש אל\"ר אלו ואלו מחדשים גזירות רעות בישראל: \nמסוכסכת היא בהיות עוקץ א' עומד והשני הושחז במשחזת וכשיורד העוקץ ההוא בסימנים \nפוסל ומפגל השחיטה עד שיעבור העור ולא יפגע בסימנים כלל, ומי הוא זה ואיזה הוא \nשיוכל לעמוד בזה הדקדוק לכן בני דיעבד אין לכתחילה הכל אסור, ודוקא הפגימה אוסרת \nולא עולה ויורד שאין בה פגם ושורט בה לכתחילה איתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומה אפי' \nשיבר בה עצמות קודם בדיקה לא אמרינן בעצמות נפגמה כי הלכה כרב הונא שאמר אפי' ששיבר \n"},{"index":7,"he":"בה עצמות כל היום כולו אמרינן שמא בעור נפגמה הואיל דגם העור עביד לפגום א\"כ אם \nנפגם בעור מי יודע, ובאמת במקום דאיכא ספק אין מקרבין הדחוי כי השם אינו רוצה בזה \nא\"ל ר' ושמא בעצמות נפגמה ובמקום שיש קירוב אין דוחה אותו א\"ל בני לכן סמכו הקב\"ה \nבספק בעבור שלא תמה עונו. ודוקא כשבדקה ומצאה פגומה אבל בדק מקודם ונאבד אח\"כ קודם \nשבדק במקום חזקה אין הספק מועיל, ואין הדין הזה בסימנים שאם לא בדק ונחתך הראש \nדאסורה היא שאין ספק היתר מוציא מידי חזקת איסור דכל בהמה בחייה בחזקת איסור אבר מן \nהחי עומדת, וע\"כ צריך לבדוק הסכין בין כל בהמה ובהמה אחור וקדם ואם לא בדק ונמצאת \nפגומה אפי' אחר אלף הכל אסורין ולא אמרינן בעצם המפרקת נפגמה, והוה עובדא וטריף רב \nיוסף י\"ג בהמות כי לא רצה להכניס הטומאה במלכות בית דוד שלא ברצון ומעשה רב, וראיה \nגדולה והבא לעשות דין ויש חכם לפניו והוא חכם בחכמה האמתית צריך ליתן לו הסכין \n"},{"index":8,"he":"לבדקו או לתת לו רשות כי כבודו גדולה ואין טעם הדבר שהחכם ידקדק יותר ממנו שגם \nהשוחט צריך להיות חכם ויודע וא\"כ שיבקש החכם את חכם לבדקו יפה אין לדבר סוף כי מה \nלי בעומד לפניו אם הטעם משום דקדוק יפה אלא הכל הוא מפני כבודו ולכן אמר חכם ולא \nת\"ח. מי שאמר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ב\"ה ומצאו שחוט והשליח בדק ולא מצאו לא יאכל \nליה משום דנעלם מן העין אע\"פ דחזקה שליח עושה שליחותו או אינש אחרינא שמע ושחט דרוב \nמצויין אצל שחיטה מומחין הן, וכמה יראה היה להם ואימה היה לחכמים מן המלשינים \nוהמוסרים כי אע\"פ שהדין נותן שע\"ה פסול לעדות חשש מהם ר' יוסי וקלקל הדין וכן אמרו \nאוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו ואחר שנפשו טמאה ימח \nשמו למה יחניפוהו אלא הכל מצד היראה, וכמה תיקונים דחוקים עשו וכן שחיטת לילה ע\"י \nנרות כשרה לכתחילה כי פעולת הדין בלילה. אל\"ר והלא אין דנין בלילה. אל\"ב אם התחלת \n"},{"index":9,"he":"הדין ביום גמר דין ואפי' בלילה והאי גמר דין הוא והסומא לילה הוא אלא אוי לו ואוי \nלמזלו שעיניו חסרים ושולח יד בדין וה\"נ סומא פסול לדין ולולי דהוא גמר דין ודינו \nבלילה היה פסול: \n \nד\"ה סוד מקום השחיטה\nסוד מקום השחיטה שוחטין בראש הגג משום שיש מקום להוציא מהחשד שאם יאמרו לצבא השמים \nהוא שוחט א\"כ גם למטה לא ישחוט עד שיהא מכוסה מצבא השמים, וגם שוחטין בראש הספינה \nואין לחוש שמא לשידא דימא הוא שוחט שיש לתלות ששוחט שם שלא ילכלך ספינתו, ואין הדין \nהזה אם שוחט בתוך כלי שיש לתלות ולומר למלאכתו הוא צריך אפי' אם צריך למלאכתו ומקבל \nהדם בכלי פיגול הוא בלי ספק שאמר שלא יאמרו לזרוק דמה לע\"ז בעי, ודע בני כי לכן \nאמרה תורה על הארץ תשפכנו כמים כי הארץ מקבלת הדמים כענין ותפתח הארץ את פיה לגבי \nדמי הבל קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה עד שנבלעו וכאשר יגיעו הרחמים בארץ יעשו \nמהם חלקים מהם לכלבים מהם לעופות מהם לחלק הארץ נבלעים, ובהיותם בכלים מקובלים אז \n"},{"index":10,"he":"הטומאות בהם חלים ואין לארץ רשות עליהם כי ממנה החלקים נחלקים והם לא באו לה, ע\"כ \nהבהמה אסורה טמאה וגרושה וזהו ע\"ז ממש, ובעונות נסתלקה ונתמעטה ידיעת התורה והמצות \nמצות אנשים מלומדה וחז\"ל הרמיזו ולא פירשו ונשארו כסומא בארובה ואינם חוששים מכל \nאלו ומאכילים נבילות חוטאים ומחטיאים, וכן אין לשחוט לתוך הים ולא לתוך נהרות שכל \nאלו יש להם שרים למעלה וכל השרים האלו כאשר הקריב לשמם מקבלים ומסיבים והוי ע\"ז ממש \nגבורה כי מרדת באלהי הארץ ונדבקת באלהי נכר הארץ, כ\"מ שיש לחוש לע\"ז שחיטתו פסולה \nואפי' במים צלולים בכלי דאיכא צורה וכל דבר שנותן צורה יש צורה כנגדה ועליה החשש, \nוהשוחט לתוך גומא ואפי' בתוך ביתו פיגול לא ירצה, ולא אמרינן לנקר ביתו כי דם כנוס \nומקובץ, והנה הגוים בהיותם רחוקים מע\"ז ולא היו יכולים לזרוק דמים לע\"ז היו עושין \nגומא ושוחטין בתוכה וכחות הטומאה הנאחזים במלכות הרשעה חלים שם, ובכל מקום שיש \n"},{"index":11,"he":"לחשוש משום שר כגון לשר ההר או לשר נהר לשר מדברות אפי' בהנאה אסורי דהוי זבחי מתים \nכאשר אמרתי, וכ\"כ החומרא גדולה דאפילו שחיטה כשירה אסורה משום גזירה כגון השוחט לשם \nהרים לשם ימים שחיטתו פסולה ואין לגזור הנאה כי אין שומעין להם כ\"כ גזירות בדבר \nאחד, וכן השוחט בדבר מחובר פיגול אפי' תלשו ושב ותחבו ובטלו, ואפי' לא נשחט ושחט בו \nפגלו, אל\"ר מאי איכפת לה לשחיטה אם היא עשויה כדינה אפי' במחובר. אל\"ב אילני הארץ \nרבו מהם אילני סרק מהם אילני פירות וכן מיני צמחים מהם חדים חותכים ומהם אינם חדים \nוכל זמן שהם תחובים בארץ הם כצפרנים הדבוקים בבשר נחתכו מחיבורם מתו וקוברם חסיד כי \nמחזירם כאשר מקום חיותן, ובהיותם מחוברים אית בהו סם המות ומזיקין במקום שעושים \nרושם מצד הארס שיש בהם כי הם חיצונים, כן הדבר בדברים האלו בהיותם תחובין בקרקע \nוטמאו הבהמה כי אית בהו ארס מצד אחיזתם בדין ואם נחתכו ונעקרו אין להם כח הטומאה \n"},{"index":12,"he":"יותר, וראה והבן שכל הכח שיש לכחות חיצונים כולו הוא מפחד יצחק ע\"י העטרה אף חובב \nעמים, וכל הדברים הנעשים בשחיטה כולם צריכים להיות ברחמנות היפך על חרבך תחיה, ואין \nרחמנות במליקה ממול עורף וציפורן במקומו עז וקשה כי פנה עורף ידע ומרד, ובאמת בני \nאין הדין זה נעשה אלא ע\"י אדם נוטה לחסד כי הוא המתקן ועושה שלום דוגמתו עושה שלום \nבמרומיו וכל שחיטה שאינו מכח אדם פסולה, זהו אדם כי יקריב מכם ולא שאינו אדם ואין \nצריך לכוון רק לקבל דינו בלא קושיא ובלא דבר המטמא, הוא דאמר זרק סכין לנעצה בכותל \nוהלכה ושחטה כדרכה ר' נתן מכשיר ובאמת אע\"פ ששחטו כראוי ומכחו הואיל ולא היה דעתו \nלשחוט לאו איהו שחיט אלא שידא הוא דשחיט וטימא וקלקל ודחה, ע\"כ חכמים פוסלים וצדקו \nדבריהם אע\"ג דאפסקה הלכתא כר' נתן: \n \n"},{"index":13,"he":"ד\"ה סוד שחיטת שני הסימנים\nסוד שחיטת שני הסימנים שחיטה בצוואר מנין הלכתא גמירי לה א\"ל ר' ולמה לא נכתבה \nבתורה, א\"ל ב' הקנה והוושט המונחים בצוואר מהם החטאים באים באדם כי מות וחיים ביד \nלשון והדיבור בלשון מהקנה, והוושט הוא מעורר ביאות אסורות ע\"י המאכלות הטמאות \nהאסורות עבירה גוררת עבירה, ע\"כ כל דיניו משום שריפה חניקה הריגה וכו' הכל מהם, \nוראה דוגמתן למעלה שהת\"ת הוא ראש המניח וב' צינורות יש שם א' שהחיים יורדים בהיקף, \nואחד שהדיבור הולך בכנ\"י, וכשהאדם חטא בסימנים אז הדיבור והשפע נפסק למעלה וע\"כ \nדיניו בסימנים מדה כנגד מדה, ומה שאמר וזבחת הכי הוא זביחה אמרתי לך ולא לחתכו, הוא \nשאמר בקרבן ולא יבדיל כי אין להבדיל הראש מגופו בקבלת דינו להיות חלוק בגופו, ואפי' \nשחטו בהולכה ובהבאה וקרוב הדבר שאם נחתך המפרקת ונשאר העור לבד שני חתיכות דיינינן \nביה ופסול, ודין המליקה ענין אחר הוא, ולענין רוב אחד בעוף צדקו דברי ר' נחמן או \n"},{"index":14,"he":"וושט או קנה וגם דע לך שאם שחט חצי סימן לא אמרינן מחצה על מחצה כרוב כי אין הכרח \nשכשם שאתה אומר שחוט כרוב אמור שאינו שחוט כרוב, וכ\"מ שאין הכרע באיסורא לא אמרינן \nמחצה על מחצה כרוב לקולא, וכל דהויא בריא בסימן אין לחוש, ע\"כ אמרינן מצא חצי קנה \nפגום מוסיף עליו כ\"ש ומכשירו ואמרינן הופך הוושט ובדקו אם ניכר בקורט דם דשני עורות \nיש לוושט החיצון אדום והפנימי לבן ואם נקבו שניהם ניטל חיותו ונבילה, ואם ידעת בני \nלעולם צד החיצון אדום המורה דין והפנימי לבן נעלם ומכוסה ומורה רחמים גם ניקב זה \nבלא זה נבילה, ואם ליבן סכין באור ושחט בה פסולה, שומו שמים על זאת שריפה בלא חיוב \nדינא, דישראל לעולם ברחמים והאי לא מרחם, חייבי נסקלים שנתערבו בחייבי נשרפים \nאמרינן ידונו בקלה וזה העני לא נתחייב אלא שחיטה ולמה שרפו במאי פיגלו כי אין \nבשריפה דין קשה וכאשר יעשה הפך משפטו כל רוחין בישין טרפין ליה וחלין ביה. א\"ל ר' \n"},{"index":15,"he":"מה לי לשחוט הסימנין למעלה מתורבץ הוושט או למעלה מחיטין, א\"ל בני יתברך ויתעלה שמו \nשעשה סימן שיכול האדם לדעת מהם דעת האלהות ולהאמין באמונה ודע בני שראש האדם \nואיבריו כולם יש להם דוגמות רוחניות, ודע והקשב והבן באמת בני הראש הוא כתר שבו \nהחיך והלשון שהם חכמה ובינה, מן הכתר נובעים שלש מאות ותשעים מבועים וכלם נקראים \nנחלי שמ\"ן שמנת עבית וכולם נשפעים בבינה ועל אלו המבועין נקראים שמנ\"ת זהו להצהיל \nפנים משמן שמ\"ן המשחה ובו נמשח המשכן וכליו וכהנים ומלכי יהודא הוא שמן הטוב היורד \nמראש לראש מכתר לת\"ת ע\"י הבינה, גם מהכתר נובעים שלש מאות ועשרים וחמשה מיני מאורות \nוכולם נקראים מאור פנים ובהם נושא עון ופשע והופיע הדינים וזהו ויקחו אליך שמן זית \nזך כתית למאור ומן המקום הזה קרן עור פני משה וזהו רמה קרני באלהי וירם קרן משיחו \nובהופיע אלו המאורות אז תהיה הכפרה שלימה, גם מהכתר נובע מקור הנקרא מפנה דרך סולו \n"},{"index":16,"he":"סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי ובהופיעו נותן דרך להוושט להכנס לפני ולפנים וכל \nבעלי הדין עומדים מהצדדין ועושים להנכנס דרך באמצע, והבן עתה מקורות והסימנים הללו \nקו קנה וושט מחוברים בלחי שבהם חיבור הלשון, ומתורבץ הוושט וחיטי דעל הקנה למעלה \nרומז בג' רוחניות וע\"כ תורבץ לא מכווץ כי שם הפשיטות, והחיטים ומקום הגבהות שבקנה \nהם סוד הזרועות וע\"כ עומדים בתוך הקנה כי פנימיים הם, ומתורבץ ולמטה הוושט נכווץ כי \nכווץ האור מלרדת כי משם הדין למקבלים, וע\"כ למעלה מהזרועות מקום נקרא חסד עליון \nועושה חסד לאלפים ואין שם דין ומשפט וע\"כ השוחט שלא במקום שחיטה פגלו ויתן הדין, \nוהכל יוצא מלפניו בדין ובצדק ומגלגלין זכות ע\"י זכאי וחובה ע\"י חייב והנה האף \nוהחימה שוב מחרון אפיך והחימה נוקם ונוטר. ודע שצריך להוליך ולהביא הסכין בצוואר או \nהצוואר בסכין והוא שרומז ההולכה וההבאה לענין שהנפש ההוא הלכה ושבה ולכן אמר הולכה \n"},{"index":17,"he":"והבאה תחילה הולכה ומ\"מ הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך כשר כי מודה במקצת ובחלק. \nובהולכה ובהבאה די בסכין כ\"ש ובלבד שלא ינקוב, וא\"כ חוץ לצוואר כ\"ש בעינן ואינו כן \nבהולכה לבד כ\"א מלא צוואר וחוצה לו מלא צוואר. אל\"ר האי נמי די בכ\"ש חוץ לצוואר \nכלום הולכה בעינן הולכה עביד. אל\"ב הולכה ב' צווארים או הובאה רמזי במקום תרתי \nהולכה והובאה מ\"מ בני דע לך שצריך לעשות הדין בדין הנוהג בהיקף זה האור הנשפע והולך \nובא, וע\"כ חמשה דברים המפסידים את השחיטה כי אין הדינים הללו נמצאים בהיקף: \n \n"},{"index":18,"he":"ד\"ה סוד ה' דברים הפוסלים בשחיטה\nסוד ה' דברים הפוסלים בשחיטה ואלו הם דברים המפסידים שהיי\"ה דרס\"ה חלד\"ה הגרמ\"ה \nעיקו\"ר, ופגימה ועיקור חדא מלתא הוא, שהיי\"ה דע לך כי בהיות ישראל מליאים בעוונות \nובחטאים אז מסתתר בסוד הבינה וכל הנמצאים נידונים ע\"פ הדינים הראויים לכל א' בב\"ד \nשל מעלה, ואם ישראלים מלאים במצות מתברכים כי אז יופיע הכתר ויתגלה וכל הדינים \nמתנצחים ואין שם דין וקטרוג אלא הכל ברחמים, וסוד וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר \nארחם אז נאמר אל מלך יושב על כסא רחמים כי מלת אל הוא ראשית המחשבה שאין סוף לבריאת \nעולם, ועליה אמר דוד הללו אל בקדשו וכן אמר אברהם בשם ה' אל עולם חשבון א\"ל שלשים \nואחד שבילים שבהם נמשכים כל מיני אצילות והמשכה לספירות, ובעבור שאל הוא תקיף \n"}]}
