{"id":"kabala-3abdaae3bf06-1-5","bookId":"kabala-3abdaae3bf06","part":1,"torah":5,"title":"קטע 5","hebrewTitle":"קטע 5","segments":[{"index":1,"he":"ואין לאמרו, א\"ל בני כל דבריך מתוקים אלא ה\"ק אביך ידוד שהוא היסוד אחד עם כולם ומה \nשאמר אחד הוא כנ\"י הכי אמר שבגודל הד' נכללת גם כנ\"י וזהו בת מלך שהריחה ומביאים לה \nבחשאי, ויעקב אבינו אמרו על כך כי כשבקש לגלות הקץ לבניו ונסתלקה שכינה חשש מהם \nויחדו כולם ועדיין לא שבה שכינה כי נשאר יחוד בניו בגנאי וצער, וכשאמר יעקב בשכמל\"ו \nשש תיבות כנגד שש תיבות של יחוד ובירך השם שהוא העטרה מכבוד הת\"ת שנתברך ממלכותו \nשהוא הבינה ואחר ירד ביסוד שהוא עולם ובירך את ועד שהיא העטרה אז שרתה עליו שכינה, \nכי יעקב יודע האמת תתן אמת ליעקב ומוריד השכינה אבל משה רבינו ע\"ה לא הוצרך לאמרו \nכי מפיה כתב והשכינה בעצמה תכתוב שבחה אין לך גנאי יותר מזה, הרי ביחוד של מעלה \nהוזכרה השכינה רק ברמז בד' רבתי ע\"כ אמר בשכמל\"ו. ועתה שים אזניך בק\"ש יש רמ\"ח \nתיבות חסר ג' ממנין איבריו של אדם ותקנו חז\"ל לחזור ש\"ץ אני ה' אלקיכם כדי להשים \n"},{"index":2,"he":"היחוד בשלימות אברים, וי ליה לפוחת מג' וי ליה למוסיף על ג' ודוקא עם הציבור אבל \nיחיד שאינו יכול להשלים הרי חסר ומעוות שלא יוכל לתקן. א\"ל רבי שמע גופא דעובדא איך \nהוי כשעלה משה רע\"ה למרום מצא להקב\"ה דאמר שמע ישראל אית ביה רח\"מ תיבות חסר ג' \nותקנו לחזור ש\"ץ להשלימם במלת אני ה' אלקיכם. א\"ל רבונו דעלמא מאחר דקב\"ה לא נתן \nלהם בתשלום מנין להם רשות להחזירו. אמר לו הקב\"ה למשה דע לך כי מהשמטה הזאת היא \nשמטת הפחד מתעוררת הטומאה עד ששת ימים עליונים וביחוד אין לפרסם הג' רוחניות \nהראשונות נקודות דקות ונעלמות. אע\"פ שגם החסד בכלל ששת ימים מכל מקום אין נאחז שם \nהדין ועל כן אומרים אותו ברמז והיחיד מכווין בט\"ו ווין של במקום ג' שמות וא\"ו \n(היינו ט\"ו פעם י\"ג כמנין וא\"ו במילואו) עולים אני יהו\"ה אלקיכ\"ם, ב' יתירים לומר \nשהבאים ברמז ואינם כתובים בפירוש הם רוחנים ואין הדין נותן לכתוב הרוחניים בפירוש \n"},{"index":3,"he":"ביחוד ההיקף אשר שם הדין נמצא, וכדי שלא יהיה האדם חסר אמת ויציב שהם שהם ט\"ו פעמים \n[הגה\"ה מהקנה על בראשית. והיחיד מכווין ט\"ו ווין ר\"ל ט\"ו ווין הם ג' שמות כי ה' \nווין עולים ל' ול' מצטייר כ\"ו כמנין יהו\"ה הרי כאן יהו\"ה יהו\"ה יהו\"ה, ובערבית \nיכווין בו' של ואמונה שהוא וא\"ו הרי כאן ג' שמות הב' ווין עם כללם ר\"ל מא' עד תקנו \nבחזרת אלקיכם רומז יהו\"ה אלקיכם וה\"ק אלקיכם לאומרו אני ה' כי אני בעטרה בת\"ת בעטרה \nאני ה' ויש לו ו' עולה אהי\"ה הרי ב' ווין אהי\"ה אהי\"ה וא' שבאמצע השני ווין מצטייר \nיוי עולה כ\"ו כמניין יהו\"ה הרי ג' שמות. ע\"כ הגהה]. רשות לאדם לייחד בין מלמעלה \nלמטה בין מלמטה למעלה, ומלמטה למעלה הוא כך שמע ישראל הוא מלשון אסיפה וחיבור יהו\"ה \nהוא תפארת עד השכינה ולא היא בכלל, אלקינו הם הזרועות. ה' אחד כלומר יתייחדו כולם \nבג' רוחניות והנה העטרת הריחה ושבים לומר בשכמל\"ו. אל\"ר מהו ברו\"ך, א\"ל הפכהו כ\"ו \n"},{"index":4,"he":"רב דשם כ\"ו הוא רב על כולם, א\"ל מהו ש\"ם, א\"ל הפכהו מ\"ש ולא מש משה מתוך האהל, א\"ל \nמהו כבו\"ד, א\"ל בני חסר ו' הוא בגי' כ\"ו הוא הת\"ת. מהו מלכות\"ו א\"ל מלאהו מ\"ם למ\"ד \nכ\"ף וי\"ו תי\"ו וי\"ו ס\"ת הם גימ' בק\"ם למשפט אלקים היא הבינה. א\"ל מהו לעול\"ם, א\"ל \nחסר ו' מלאהו למ\"ד עי\"ן למ\"ד מ\"ם ס\"ת צ\"ח דודי צ\"ח ואדום הוא משך הו', מהו וע\"ד, \nא\"ל קחהו במ\"ק ועולה אוי היא כנ\"י המכרזת אוי בעולם, אל\"ר מהו דכתיב עד ה' בכם, א\"ל \nבני ע' של שמע רברבא ד' של אחד רברבא דא הוא עד, א\"ל סלק הע' משמע והד' מאחד מה \nנשאר, א\"ל ש\"ם א\"ח, א\"ל מהו שם, אל\"ב מלאהו שי\"ן מ\"ם שי\"ן רומז בבינה (נ\"ל מ' רומז \nבת\"ת) והנעלם שלו מ\"ם סתומה הוא מלך סתום ונעלם נקרא מלך המשפט היא הבינה, והנה \nהכוונה בני שמע דיתיר מן שמע הוא רומז בבינה ובת\"ת והת\"ת עולה בבינה ומוריד \nבאמציעותא מחכמה עילאה ומבינה ומחס\"ד ומפח\"ד ומשלימין, ומוריד בא\"ח של אחד אז מתחבר \n"},{"index":5,"he":"ש\"ם א\"ח ומתהפך שמח וא' מורה על כל העשרה כי א' מצטייר יו\"י, יו\"ד הראשון קוצו \nהראשון וגופו וקוץ האחרון רומז לג' רוחניים ו' רומז בו' קצוות יו\"ד השני בעטרה הנה \nביחוד ירידת התפילין בעטרה אז מתחברים כולם ושמחים, וזהו שמח בה וזהו מאמר התפארת \nפתחי לי אחותי רעייתי להתייחד האחות עם התפארת, ולכן מאריך בד' שהד' רומזת בכנ\"י עד \nשיתקשרו ד' פרשיות של תפילין כי ד' היא קשר של תפילין. ועתה בני הקשב בירידת \nהתפילין איך הוא היחוד שמע שי\"ן זהו אב הנקרא חכם העליון והוא ישראל והוא ה' אלקינו \nהיא הבינה, יהו\"ה גוף האילן, אחד ר\"ל שרשיו וענפיו אחד ד' גדולה דא כנ\"י והנה \nאתקשרו זה עם זה ואין פירוד ביניהם והכל אחד. א\"ל רבי מאי האי כי אתה מהפך היחוד \nפעם למעלה פעם למטה פעם באמצע א\"כ לא ידענו מה עושה. א\"ל בני היחוד לעולם יחוד בין \nמלמעלה למטה בין מלמטה למעלה בין בהיקף וכולל רוחניות בין ברוחניות וכולל ההיקף הכל \n"},{"index":6,"he":"ביחוד בלי פירוד ואין בכך כלום. א\"ל נחזור לעניננו לדברינו מהו ברוך, א\"ל רוכב, א\"ל \nמהו רוכב, א\"ל רוכ\"ב בערבות. א\"ל מהו ברוך, אמר לו רכו\"ב אמר לו פעול, א\"ל מהו \nפעול, א\"ל לא ניתן רשות בזה. א\"ל מהו ברוך א\"ל כרוב, א\"ל מהו כרובים שכל זוג נקראים \nכרובים, אל\"ר מהו ברוך, א\"ל כבוד נעלם, א\"ל ראית הקו שהוא הת\"ת איך נחבא בברוך ולקח \nכח וירד, א\"ל לא, אל\"ר מלאהו בי\"ת רי\"ש ו\"ו כ\"ף וקח אותיות שניות והוא ק\"ו והנה עלה \nבבריכה עליונה וירד בבריכה תחתונה. אל\"ר כולו ק\"ש בלחש, א\"ל ב' ש' כ' מ' ל' ו', א\"ל \nמאי האי דקאמרת מדאמרינן משל לבת מלך שהריחה והוא גנאי וצער בדבר תקנו לומר בלחש \nכענין מביאין לה בניה בחשאי וא\"כ דהכל בלחש אין ממש בדברים, ועוד ר\"י הוא דקאמר \nהשמע לאזניך מה שאתה מוצא מפיך ודוקא בשכמל\"ו תקנו בלחש לענין כי לא אפשר בענין \nאחר, אבל ק\"ש האומר אותו בלחש מפסיד היחוד ולא ידעינן מה אומר ומה מדלג ואפשר שהוא \n"},{"index":7,"he":"מין ואינו מאמין בהקב\"ה, ועוד ממאי שיתבייש שלא יוציא אלף תועבות ביחד כי מי שומע \nאותו ומש\"ה אינו ירא כי הקריאה אליו קריאה בלא ידיעה, ע\"כ יש לייחד בקול רם לירא \nמהגדולים ממנו להוציא המלות כתקונן ואם יש לחוש משום דברים שבכתב אי אתה רשאי \nלקרותם בע\"פ וע\"כ אומר אותו בלחש זה לא יצדק כי דברים שבכתב א\"א רשאי לאומרה בע\"פ \nבין בלחש בין בקריאה כי כשם שדברים בע\"פ לא ניתנו לכתוב דא\"כ אתה מפריש התורה שבע\"פ \nשהיא כנ\"י בכתיבה שאתה כותבה כן בדברים שבכתב כשאתה קורא בע\"פ אתה מחליף הכוחות. \nא\"ל רבי ק\"ש מ\"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות מי לא יראוך מלך הקדוש א\"כ נתנו להם פתח \nלהשמד שאם לשם לא ייחדו למי ייחדו לשמש או לירח רבונו דעלמא היחוד הוא יסוד על כל \nמצותיך ופטרת האשה, הנה חוה בג\"ע על שלא ייחדה קללת אותה ונתתה לה ירושה רעה הוא \nהעצבון ואתה כתבת בתורתך בשכבך ובקומך ועשית אותה מ\"ע שהז\"ג לפטור הענייה וא\"כ \n"},{"index":8,"he":"רצונך לאבדה לגמרי מעוה\"ב, א\"ל בני הלא אמרו שמביאין לה בחשאי והיא עצמה פטורה. א\"ל \nרבי ק\"ש מעומד או מיושב, א\"ל בא\"י יעמדו אבל בני בבל ישבו, א\"ל אמאי כאן וכאן יחוד \nאחד להם, א\"ל בארץ ישראל לא דמו לבני ח\"ל, כשאתה מקלס ומייחד למלך בתוך ביתו צריך \nאתה לעמוד שכן המלך עומד ומשפיע ומברך את ביתו אבל כשאתה מייחדו חוץ מביתו צריך אתה \nליישב שכן אין המלך עומד בביתו, ולא כאלה הרשעים העבריינים הקמים ביחוד בב\"ה ומהש\"י \nאינם יראים להעיד עדות שקר בעצמם שהדברים הנעשים מיושב ועושים אותם מעומד ואין להם \nידיעה עליהם אמר הכתוב והכסיל בחושך הולך. א\"ל זמן קריאתו אימתי א\"ל הסיום עם הנץ \nהחמה ע\"כ קמים ומזמרים מפני הדרכים לעלות התפלה קודם הנץ החמה דהיינו מעלות השחר \nועם הנץ החמה קורין, וכמה היו הוותיקין חכמים גדולים יראי ה' ואין הדין נותן לחלוק \nעליהם כי הם היו מכירים כי תיכף שהשמש זורחת כל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם על \n"},{"index":9,"he":"הארץ ומשתחוים לשמש והנה עושים השמש אשר הוא יונק ומתגלגל ומאיר מת\"ת ישראל כי משם \nאחיזתו והקב\"ה כועס בזה כענין ואל זועם בכל יום, ע\"כ צריכין אנחנו לייחד תיכף עם \nזריחת השמש להורות שהוא אחד ושמו אחד. ר\"ל שהוא מתייחד עם הכתר ושמו מתייחד עמו ר\"ל \nתפארת עם הכתר וצדקו דברי הוותיקין ואין לך כח לדבר עליהם ביודע לכוין, וקודם הנץ \nהחמה אין הדין נותן אבל בהיות דוחק דוחקו מפני מצות בוראו אפשר לו לקרותו בדרך מצות \nאנשים מלומדה ומעשי אבותיו בידיו, וכשאינו יכול לכוין עם הנץ החמה וקורא אחר הנץ \nהחמה לא הפסיד מ\"מ לא מרויח כוותיקין, אל\"ר אחר הנץ החמה כל היום קריאתו או לא אל\"ב \nעד ג' שעות ולא עד בכלל כי מלכי או\"ה הם המביאים זעם, האדוקים ביותר עומדים ומקוים \nמתי יזרח החמה ומשתחוים מיד ושאינם אדוקים קמים בב' שעות ומשתחווים ע\"כ הקורא עד ג' \nשעות לא הפסיד מ\"מ לא עד בכלל, משם ואילך הרי הוא כקורא בתורה, וראה בני כי קריאת \n"},{"index":10,"he":"הוותיקין מעט קודם הנץ החמה קרוב הדבר להנץ החמה ומיד בנץ החמה היו סומכין גאולה \nלתפלה הגוים מרחיקין ואלו סומכים, אל\"ר ק\"ש למלכי ישראל עד ג' שעות וא\"כ גם אנו \nנקרא עד ג' שעות אל\"ב מנ\"ל שקריאת מלכי ישראל עד ג' שעות, אל\"ר עיקר קימתן עד ג' \nשעות ואז קורין. אל\"ב בכולן אתה תמה ובקימת המלכים אינך תמה דוד המלך מלך על כולם \nוכתיב חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך ושיערו שלא היה שינתו של דוד יותר \nמשיתין נישמין והם היו ישנים ע\"ג מטתם ולא די להם לישן כל הלילה אלא שישנים גם \nביום, ולמה לא יעבדו את ה' גם הם באמונה אלא וודאי הכי הוא כמו שאמרתי לך ושום תנא \nואמורא לא כוון לתקן היחוד ולהעביר הזעם כוותיקין ואל תהרהר בדבריהם. א\"ל אימתי \nקריאתה בלילה, אל\"ב הלכה כר\"ג דאמר עד שיעלה ע\"ה וחכ\"א עד חצות לא פליגי עליה דר\"ג, \nדאי פליגי אמאי אמרו הלכה כר\"ג והא יחיד ורבים הלכה כרבים, אלא ודאי לא פליגי, וא\"ת \n"},{"index":11,"he":"א\"כ למה אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה שלא יאמר יש לי זמן ואוכל ואשתה \nואישן מעט ונמצא ישן כל הלילה, אל\"ר אי לא אמר ר\"א דבר אלא חכמים ור\"ג שפיר, אבל \nעתה דאמר ר\"א עד ג' שעות ואמרו חכמים עד חצות ודאי ר\"א קצבה נתן לקריאה וחכמים \nפליגי עליה דאי ס\"ד גדר והרחקה עשה מה להם לחכמים לעשות גדר חלש על גדר חזק אדרבא \nהיה להם להחזיק דברי ר\"א, ועוד דקתני שם המכריע והמוכיח והפוסק הלכה הוא ר' יהושע \nשנטה לדברי ר\"ג ואמר הלכה כר\"ג, ש\"מ חכמים פליגי ואי לא פליגי מאי נ\"מ דיחיד ורבים \nהלכה כרבים הקורא ק\"ש אחר חצות לא יצא חובת ק\"ש של ערבית, והיותר קשה דק\"ש של יום \nזמנו עד ג' שעות ושל לילה כל הלילה ומ\"ש. א\"ל בני בזה ראה כי בזה לא היו רשאין \nלחלוק עם ר\"ג כי כל הלילה היא מידת הדין נוהגת ועד שיעלה ע\"ה פועלת אלא שהלילה נחלק \nלמשמרות לומר אימתי הדין רפוי ואימתי חזק ובזמן שפועלת דין טוב הוא ליחדה עם הרחמים \n"},{"index":12,"he":"כענין ושמו אחד, והנה זמן היחוד כל הלילה ואם כן חכמים מודים בזה אך ראו שהרחקה \nשעשה ר\"א ואמר עד סוף האשמורה הראשונה אינה הרחקה אלא זמן וקצבה וזהו דרכו של ר\"א \nלעולם לחלוק עם ר\"ג כי קרובים הם כי כוונתו של ר' אליעזר לתת חלק לשמונה הוא יצחק \nשעולה שמונה פעמים יהו\"ה מסוף האשמורה הראשונה ואילך לא תחסום שור מידת הדין ע\"י \nהיחוד, וע\"כ באו חכמים ואמרו עד חצות לאפוקי מדר\"א כי הואיל והזמן לילה דין אף \nביחוד פועלת אבל לא כ\"כ מ\"מ זמן הדין כל הלילה, וזמן חכמים להרחיק את האדם מן \nהעבירה אבל ביום זמן הזעם בהנץ החמה שמלכי א\"ה מעוררין אותו ואז מייחדים ישראל \nהקדושים מכאן ואילך אין צריך. אל\"ר ולמה אמרה תורה לגבי תפילין מימים ימימה ואמרינן \nימים ולא לילות כמו שאנו מייחדים בלילה נניח גם תפילין בלילה כי הלילה זמנה ופועלת, \nניטול לולב בלילה, וא\"ת לא אפשר א\"כ אשוב לשאול ולא נברך שום ברכה בלילה רבון \n"},{"index":13,"he":"העולמים ולמה לא עשית מצות שיהיו נוהגת בלילה ולא ביום סוכה ביום ובלילה אכילת מצה \nביום ובלילה, ואל תשיבני מפסח שאכילתו בלילה שתי תשובות בדבר חדא במצות דעלמא אמרתי \nבקרבנות לא אמרתי, ועוד שגם הפסח מביום מתחילין, א\"ל בני אל תערב הכוחות כי היחוד \nעדות שהוא ענף האילן ובכלל המאמרות, אלא תפילין אתה חוסם הדין מלפעול כלל וכלל שכן \nאתה מביאה בבית כבודה בת מלך פנימה והבעל מברכה ברוכה את בתי לה' וע\"כ אין תפילין \nבלילה. וכן לולב מצות הת\"ת ומה טיבו בלילה כי אינו פועל דין מה תאמר הפסח עיקרו \nבלילה כי בלאו הכי אינו ליל שימורים ועל הברכות שאנו מברכים בלילה בקידוש דין הוא \nשאין קידוש בלא ברכה. אל\"ר שאר ברכות כגון ברכת הלבנה וברכת המוציא וברכת המזון \nוכיוצא בהם לעושה אותם בלילה ודאי קשה כי יש לחוש משום לא תחסום. אל\"ב שמעו והקשיבו \nהברכות באות עד העולם ואינה שהיא נכללת ברמז במלת העולם ואין כאן חסימה, אל\"ר כתיב \n"},{"index":14,"he":"בשכבך ובקומך בשעת השכיבה ובשעת הקימה א\"כ קריאת בית הכנסת למה, א\"ל בני תפלה תורה \nשבע\"פ ק\"ש תורה שבכתב ואתה צריך לבוא אל התפלה מתוך תורה שבכתב, ר\"ל תורה שבע\"פ היא \nכנ\"י תורה שבכתב הוא ת\"ת, א\"ל אדרבא איפכא מסתברא כי התפלה היא שער המלך וק\"ש הוא \nהמלך ואם לא יבוא אל השוער איך יוצא המלך א\"כ נתפלל תפלה ואח\"כ נקרא ק\"ש, אל\"ב \nבתחילה פותח פיו האדם ואח\"כ משים הלחם ואוכלו, כי תחילה צריך להודות מתוך דברי תורה \nהוא הת\"ת נאצלה התפלה הוא תורה שבע\"פ וא\"ת עומד שם ורוצה להעלות התפלה ואמר אדני \nשפתי תפתח ופי יגיד תהלתך והוא השוער וכאילו אומר להעלות תפלתו והשוער אל תורה \nשבכתב. וגם דע לך שצדקו דברי האומר שפסוק ראשון צריך כוונה משם ואילך לא כי הוא \nעיקר היחוד וע\"כ יש ליזהר שלא יעשה קריאתו דרך עראי ע\"י תנועותיו. ועוד יזהר שלא \nיאמר שמע שמע או מודים מודים כי שמע הוא חסד ומודים הוא פחד אשר ההוד נאצל ממנו ר\"ל \n"},{"index":15,"he":"השפעתו בהוד וע\"כ אין לשקר כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו וע\"כ משתקים אותו, \nוידקדק באותיותיו החלש חלש והחזק חזק ר\"ל דגש ורפה כל אחד במקומו ויזהר להפריש בין \nאותיות הדבקים כגון על לבבך ולמדתם אותם וכיוצא בהם. אל\"ר למה ידביקם השם ואח\"כ \nיזהר בהם. א\"ל בני אין לך תיבה בתורה שאינה רומזת במאמרות והם דבוקים ומפורדים \nלענין זה פועל דין וזה פועל רחמים ואם אתה לוקח הם' של ולמדתם ומבליע א' של אותם \nומשים המ\"ם במקומם שינית התיבות ונשתנו הכונות והנה חורבה, וכן לא יניח הנד ולא \nיניד הנח כי התנועה פועלת מעשה. ויאריך בד' של אחד כל כך עד שיעלה במלת שמע עם הד' \nכי הד' כנ\"י ושמע הוא חסד שהחסד הוא יורד, וזהו שארז\"ל כדי להמליכו בשמים ובארץ \nובארבע רוחות העולם, שמים וארץ הם הד\"ו פרצופים, וד' רוחות העולם הם זרועות \nושוקיים, וכאשר יגיע הד' אל החסד מעיין המציל מכל פגע ומכל טומאה חיצונית אז עולה \n"},{"index":16,"he":"עד אהי\"ה כי אהי\"ה באהי\"ה נדבק. ר\"ל אהי\"ה ראשון הוא כתר ואהי\"ה אחרון הוא העטרה \nואל יתאחר בא' של אחד כי א' הוא כתר עם ח' שהוא כולל ח' מאמרות והד' שהוא כנ\"י \nנכנסת עם הח', ואם אתה מאחר בא' אתה מפריד מהח' וזה שרמזו ואמרו שנראה כאומר אי אחד \nכלומר איננו עם הח' והד', וגם לא יחטוף בח' כי צריך לכוון שבו נכללים ח' מאמרות ואם \nתחטוף תעשה מאמר אחד, וגם דע לך בני שהיום נקרא ת\"ת ואמר אשר אנכי מצוך היום כלומר \nאני \"היום\" מצוך ולכן תזהר בקריאתו שלא להסמיכו עם על לבבך. ועל החתן אמרו שפטור \nמק\"ש משום דטריד לבעול ואם לא בעל עד ג' ימים שוב לא יקרא טרוד וחייב, ראה והבן בני \nכי לא רצו לומר סתם העוסק במצוה פטור מן המצוה. אבל הזכירו בדבריהם חתן. וקרוב \nלדינו המת שהחופר הכוך למת פטור מק\"ש ומהתפלה ומהתפילין ומכל מצות האמורות בתורה. \nודע בני שאין הכוונה באמת משום שלא יוכל לכוון כי בעונות אע\"פ שאינו חתן אינו \n"},{"index":17,"he":"מכווין, אלא הכוונה הוא כי בהיותה בתולה סתומה מכל טומאה וחתומה מכל אשמה וטרוד \nליבנו עליה בקדושה ובטהרה ובכוונה נקיים אז הדין שלא שקט האיש שהוא הת\"ת יהו\"ה איש \nמלחמה שם על לב שהוא כנ\"י והנה האיש בביתו ויחוד שלם, ואין זה הדין רק בבתולה כי \nמעלתה רבה וע\"כ בתולה לכהן גדול איש החסד ואם קנחה בצרור ולא הוזהרה בעולה היא \nופסולה לכהן גדול. בעל ופירש ישוב בחיוב היחוד. וכן בחופר כוך שהמת בחוץ א\"כ המתאבל \nושומר המת וחופר הכוך הדין שורה עליהם ואין להם מצות יחוד ופטרום הכתוב, נקבר המת \nנסתלק הדין מן העין וחייבים הם. ויזהר האדם שלא יקרא כשלבו רואה את הערוה בין ערותו \nאו ערות בניו ובנותיו כי הלב הוא כנ\"י כענין ויתעצב אל לבו ובזמן שאתה מייחד תזהר \nלטהר הערוה מן הלב להיות היחוד שלם. אל\"ר בתפלה אמרו שצריך לחזור אחר מים ובק\"ש \nאמרו מקנח בצרור אם הוא זמן ק\"ש ולא הצריכוהו לחזור אחר מים. ועוד בק\"ש אמרו חוגר \n"},{"index":18,"he":"טליתו על מתניו ואינו צריך לכסות לבו ובתפלה אמרו עד שיכסה את לבו ס\"ד בכל דבר \nמחמירים בתפלה יותר מבק\"ש והלא קריאת שמע דאורייתא ותפלה אינו דאורייתא כי היא תורה \nשבע\"פ. א\"ל בני התפלה אתה מדבר עם הקב\"ה להעלות תפלתך אל מקום התפלות נקודה דקה \nוסתומה ונעלמת ולכן מחמרינן בה. אבל היחוד אע\"פ שהוא דאורייתא אינך מדבר לפניו רק \n"}]}
