{"id":"kabala-3c238250852e-1-7","bookId":"kabala-3c238250852e","part":1,"torah":7,"title":"חלק ב סימן א","hebrewTitle":"חלק ב סימן א","segments":[{"index":1,"he":"חלק ב סימן א \nחלק א קטן סימנו ד': \nכי מאמרי זה לא חברתי, כי אם להוציא שכלך מהכח אל הפועל, בהודיעי אותך דעתי זאת אשר \nתשמע ברצותך להמשך אחריה, כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל וזה היא דעתי, הנה זאת \nחקרנוה כן היא שמענה, ואתה דע לך [כי] מבואר הוא שהאדם נקרא בגדרו השלם חי מדבר מת, \nאך החיות הוא אשר הבדלו ושתפו (כלים) [כלומר] הבדילו מכל הצמחים אשר לא נקראו חיים \nבשם מוסכם ישר עם ב\"ח, חיים המרגישים המתנועעים מרצונם אשר כל אדם חי, כל חי מרגיש \nמתנועע מרצונו תנועה מקומית בשש קצות או בדמות מקומם רב או מעט, כלומר שברצונו \nויכולתו הוטבע כל חי לעלות לעלייה בדמות מעלה, ולרדת לחבר בדמות מטה, וללכת לפנים \nדרך פניו ולשוב לאחוריו דרך אחוריו, ולנטות לימין לדרומו, ולנטות לשמאל לצפונו \nבדמות ד' רוחות מזרח ומערב דרום וצפון: \nוהנה תנועותיו המקומיות הרצוניות בדמות ששה קצוות, וזה קרוב חי כפי יכלתו, וכאשר \n"},{"index":2,"he":"שתפו והבדילו לאדם ענין החיים אשר הוא עצמותיו המניעו לפי טבעו, נמצא בו עוד כח \nנוסף הבדילו מכל ב\"ח, והוא הדבר הנקרא דבור, ובעבורו נקרא האדם בשם מוסכם, ואשר \nהסכים לקרוא את האדם בשם מדבר לא הסיח זה על דבורו, הנמצא יוצא מחמשת מקומות הפה, \nאך הסכים הכח המוביאו לדבר, אשר הוא הדבר המקבל הדבר מחוץ והשם פנים, והעד שנוי \nהלשונות הנמצא בין האמות הרבות: \nשאם תאמר כי על הדבור החיצוני נקרא האדם מדבר, שהרי המדבר הבדיל וסגולה מכוח שמתהפך \nבשווי ושני הפכים אמת, באומר כל אדם וכל מדבר אדם לפי הסכמת האומרים שאין דבור נופל \nעל העם ולא על המלאכים, כי אם בשם משותף, לא בשם מוסכם נאמר לו אנחנו שזה כלו אמת, \nרק אם היתה הסכמת הדבור נופלת על הנמצא בלשון לבי, היו א\"כ בני אדם נבדלים ומשותפים \nבמהות עצמותם, והיו עצמיהם משתנים לפי שנוי הדבר, וכל אשר היה אדם יודע שבע לשונות \nאו שבעים היו לו ז' עצמים, או ע' והיו עצמיהם מתחדשים בם לפי לשונם לא לפי הכח \n"},{"index":3,"he":"הנפשיי מקבל כל הלשונות, והיו אז בני אדם נבדלים באומות אלו מאלו ומשתפים אלו באלו, \nוהיה מספר מיני בני אדם כמספר לשונותם המשתנות, ואז היה האדם סוג שתחתיו מינים \nרבים, נבדלים במהותם בה ככל בעלי חיים במינהם לפי רבוים, כי אין החמור והשור, סוס \nוגמל ואע\"פ שסוג אחד כולל עליהם אותם והדומים להם, והוא שם חי: \nרק הדבר הוא כמו שאגיד, וזה כי האדם אינו אדם באמת, כי אם מצד צורתו הפנימית והוא \nהכח הנקרא נפ\"ש ונשמה וחיה ורוח ויחידה, והשמות הרבים הושמו לה כדי להודיע מהותה \nולא תושג עצמותה כי אם לעצמה, ולא תפעל היא בעצמותה עד שתקבל דבור מזולתה מעלתה \nבאמצעות הכלים, אשר בין שתיהם, והפועל אשר תפעל בה זולתה היא כדמות הכנה שמכינה \nאותה ומסירה את מונעיה מלפניה, עד שתוכל היא לקבל הכח הפנימי השופע עליה תמיד בלא \nזמן, והוא הדבר הנקרא אצל המקובלים רוח מרוח הקדש, שגם היא רוח הקדש והחוקרים \nמהאומות [קוראים] לזה הכח שכל שופע מהשכל הפועל והכל כונה אחת, ואין בינינו ובינם \n"},{"index":4,"he":"אלא שנוי שמות: \nוכבר ימצא השפע הנכבד ההוא האלוהי הנבואי עם אדם, אחר הרבה ממנו בפועל חזק מצד \nהנותן המנהיג, ומצד המקבל המתנהג על פיו אשר ההנהגה משותפת בין שניהם בהמצאה בפועל, \nוכבר ימצא ממנו עם אחרים מעט, ועם אחרים לא ימצא בפועל כלל רק בכח הוא נמצא עם כלם, \nואע\"פ שנשתנה הכח לפי מזגי הגוף והמתרבה והמתמעט לפי שינויו באישים רק בכלל המין \nהכח הוא שווה לכל, וא\"כ לא נשתנה כי אם במקרה כהשתנות אור השמש לעיני הפרטים הרואים \nבאורו, והם כל בעלי עינים אשר בארץ, אשר נמצא בעיניהם כח הראות, ומזה הצד השכלי \nנקרא האדם מדבר, רק בעבור שלא יושלם עצמותו השכלי בפועל, כי אם באמצעות הדבור \nהחיצוני הקודם במציאות, למציאות פועל השכל השופע הפרטי, לפרטי שהוא מקבלו פרטי מצוי \nואם הוא כללי מצד המשפיעו החונן אותו הוצדקנו לומר על זה שהמשלימו - דין הוא להקרא \nבשם דבור: \nוהסוד תדע שכל דבור יורה על זה\"ר חד\"ר האו\"ר העליון השופע, ועוד תדע כי סוד \n"},{"index":5,"he":"האותיו\"ת יורה על זהרורי\"ת הנפש המקבלת שכל על ידם, והם יעידוך לדעת רזי תורה, גם \nחיות הקדש הם הזהרורית המודיעה רז\"י תורה, ואחר שהדבר כן הנה יושלם האדם משני \nהצדדים האלה שהם הראשון והאחרון, ויש ביניהם מעלות רבות מאד, וכל המעלות אשר התחלתם \nמהראשונה עד האחרונה, לכל איש ואיש הן כולם עבודת השם הרוחניות בעצמותה, ובהן נשתנו \nהדעות והאמונות במקריהם לפי סוד הרבה הרבוי והמיעוט, והנה על זה תמצא באמת שהדין \nנותן להיות מי שהרבה בעבודה ההוא יותר לשם שמים נתעלה יותר, וכל מה שפחת נפחת, וכן \nהדין בגמולו, שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוספין לו: \nוהנה התחלת זה המעלה היא מן הלימוד שלומדין תינוקות של בית רבן, מן לימוד ידיעת \nהאותיות, שהיא העבודה הראשונה הרוחנית האלוהית כי איני מדבר פה במעשים, והנה תכליתה \nהיא השגת הדבור האלוהי מפי הגבורה, פה אל פה, והיא מעלת משה רבינו ע\"ה והאמצעיות \nשבין שתי הקצוות הם רבות מאד, אבל כלן יחד בכלל ובפרט שמן עבודת השם הרוחנית בהיותן \n"},{"index":6,"he":"לשם שמים באמת: \nוהנה זה העבודה נמצא נפעלת על דרך חלקים וסימן ענינם אותיות: \nהחלק הראשון הוא הדבור, הנמצא בפה כשאין כח באזן להודיעו ללב, גם אם שמעתי האזן ולא \nהבינוהו הלב, הנה מציאותו נקרא דבור בלתי מובן, ואע\"פ שהוא לשם שמים הוא הקצה הפחות \nשבכל קצות העבודה האלוהית הרוחנית, וזהו הדבור הנמצא בפי הנערים הקטנים הלומדים \nהעברי ואינם מכירים מה הם אומרים, וגם הוא בעצמו הדבור הנמצא בתפלות עמי הארץ \nובשיריהם ובקריאת הכתוב, שגם מדברים ואינם יודעים מה מדברים: \nכי לשון הקודש אצלם כלשון תתר\"י ותוגרמ\"י אשר אינך יודעו, כי אין ספק שלא תבין כונת \nהמדבר בו אם לא תבין הסכמת לשונו, עד שתסכים בג' חלקי הדבור, שהם שם ופעל ומלה, \nואלה אע\"פ שכונתם לשם, גמולם קטן ומעט, בקטנות עבודתם ובמעט מציאות מעלתה: \nוהחלק השני הוא הלכות, הנמצא בלב לבד ואינו נמצא בפה, והוא רק מי שהתחכם לעצמו, ולא \nשפע עליו מכריח פיהו להוציא דבורו לפעל להשפיע לזולתו מחכמתו, וזה האיש החכם \n"},{"index":7,"he":"המיוחד, אע\"פ שהשלים עצמו - לא עבד העבודה האחרונה ולא הוליד פרות מעציו, אך פיהו \nעקר וערל שפתים הוא ואם [כי] לבו מהול, וכבר יש לו לעצמו גמול גדול כפי עבודתו: \nוהחלק השלישי הוא הדבור המשלים כונת השם והוא הנמצא בלב ובפה בשלמות, והוא אשר מי \nשהושלם בו, ראוי לומר עליו שעלה במדרגת הנביאים כמו שתשמע שבזה החלק ראוי לבאר קצת \nמענייניו המופלאים, ואשר צריך להתבונן בו, הוא שתדע שהדבור היוצא מהפה הוא קודם \nבמציאות לדבור הנמצא בלב, והדבור הנמצא בלב הוא קודם במעלה לדבור הנמצא בפה, \nובהשתתפות שניהם יהיו כאלו הם דבר אחד, והלב נותן לפה הדבור הנמצא בו, כי הוא אצלו \nבדמות מעין נובע, והפה מוציא הדבור ומגלגלו באויר ומוציאו ומוליכו בלא זמן אל \nהאזנים השומעות, והנה אזניו שומעות הדבור אשר בא להן מפי המדבר באמצעות הקול והרוח \nהאויר: \nוהדבור היסודי אשר כ\"ב אותיות יסוד לו, והאזנים ג\"כ מוליכות הדבור הרוחני אחר \n"},{"index":8,"he":"שקבלוהו גופני אל הלב, והלב מביט ובוחנו, ולפי הבחינה של הלב תהיה הבנתו בדבור, \nומפני שמנהג הלב הוא להיותו נמשך אחר הלמוד שהוא ההרגל, וההרגל חצי הטבע, הנה לא \nיוכל הלב לבחון סוד הדבור הבא אליו, בין יהיה הלב לב המדבר אשר הוציא הדבור בעצמו \nמפיו בין יהיה הלב לב זולתו, אלא לפי חכמתו, ואין לאדם חכמה בשום פנים בלתי למוד, \nכי זה דבר נמנע בטבע מכל אדם, כמו שאין שום אדם מלח או נגר או ספן וכיוצא באלה \nהמלאכות ודומיהם, אם לא הורגל לעשותם תחלה ולהוציאם מכח לפועל, כי לא יהיה אומן שלם \nאם לא יפעל הפועל פעמים רבות: \nוהנה הנער הלומד לא יחקק הדבור או הפסוק או הענין שלמד בלבו חקיקה קיימת, עד שירכיב \nהענין, הרכבות רבות בלבו, וישנה וישלש וירבע ויחמש עד שוב ההרגל אצלו בטבע שלם, וגם \nעל זה אמרו חכמינו ז\"ל (הגיגה ט.) אינו דומה מי ששנה פרקו מאה פעמים למי ששונה מאה \nואחת שנאמר החכמה מאין תמצא מאי\"ן (איוב כה, יד) בגי' הכ\"י הו\"ו, והכונה בזה מה \n"},{"index":9,"he":"שזכרתיו לך, ואין מי שיכחיש זה, כי הוא דבר מורגש ומושכל ומקובל, והמושכל הוא מושג \nבהשגה אנושית מרוב חכמה, אבל אינו מושג מחכמת האדם החכם לכל, אבל הוא דבר שהודיעו \nהשכל האלוהי לחכם המתנבא, וע\"כ קראנוהו מקובל, כלומר שקבלנו סודו מדברי הנביאים או \nמדבר מי שקבל מהם, או מהשם יתברך באמצעות שכלנו גם אנחנו, והוא אם כן למעלה מן \nהמושכל האנושי המוטבע בנו, והם ג' מדרגות ההשגה המגדת האמתיות לנו והמבחנת בין האמת \nוהשקר: \nוא\"כ כבר התבאר בלא ספק כי הענין היוצא לפועל בחכמה מהחכמות, צריך להרכיבו בכפלים \nרבים עד שיבחן הלב אמתתו ויוחקק בו חקיקה בלתי נמחקת, וזה הכח בהיותו שלם נקרא \nאצלינו זכרון, אבל יש בו שני דרכים, אחד להיותו נזכר בקלות, ואחד להיותו נזכר אחר \nרוב מחשבה, אבל מה שהורגל ונשכח, הרי הוא דומה לאות הנכתב בלוח ונמחק, והנזכר בקלות \nדומה לסופר אשר קולמוס בידו והלוח לפניו והדיו בקסתו שמיד הוא כותב כל מה שרוצה, \n"},{"index":10,"he":"והנזכר אחר רוב מחשבה, דומה לסופר שרוצה להודיע דעתו בכתב לזולתו, ואין לו כלי \nהכתיבה שהוא לא יוכל לכתוב עד שיטרח למצוא הכלים, ובהמצאם יכתוב מה שירצה, כן הענין \nהנזכר אחר השכחה, אם ירצה הזוכר לחקקו עוד בלבו עד שלא ישכחנו לעולם הוא צריך אל \nהשמות: \nוהשומר אין לו מציאות עד שיצא הענין הנזכר לפועל שלם, ולא יוצא לפועל לעולם אלא \nברבוי הרכבות הלימוד, כלומר הקריאה בדבר פעמים רבות מאד, והנה יקרה זה השמור המורגל \nלפה וללב עד שפעמים רבות לא יבין האדם בלבו שום דבר מכל מה שיוצא מפיו, אבל הוא \nנשמר בפה מרוב הלמוד, כמו שקורא הזמירות בבית הכנסת בקול ערב ורם, ואינו מבין דבר \nמכל מה שיוציא מפיו, ועד שהמבין השומע דבריו יחשוב שהצועק ההוא מבין הוא כל מה \nשמרנן בו: \nואמנם הבחינה אצלו שידע אם הוא מבין אם לא אינה שוה לכל השומעים דבריו, כיצד חשוב \nשהבחינה היא לה שתהא בדרכיו אם הטעה בפשוטים בקריאתו, שכל מה שיוסיף לטעות יהיה \n"},{"index":11,"he":"יותר סכל אצל השומע, וכל מה שהבוחן יותר חכם מבוחן יגדל, אצלו סכלות הקורא הטועה: \nולפי מה שהודעתיך בדברי תוכל להבין שאין בחינה אלא צירוף, כאמרת המלך דוד ע\"ה אמרות \nה' אמרו\"ת טהורו\"ת כסף צרוף (תהלים יב, יז), ואמר בחנני ה' ונסיני צרפה כליותי ולבי \n(שם כו, ב), ואמר שלמה המלך ע\"ה מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות ה' (משלי יז, ג) \nואמרו חכמים ז\"ל (ויק\"ר יג, ג) לא נתנו המצות אלא לצרף את הבריות, וזהו בעצמו מה \nשאמרו בברכות (נה,) יודע היה בצלאל צרו\"ף לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ: \nואחר כן כבר התבאר לך על פי העדים כלם שאמרנו צירוף האותיות, רצוננו לומר בזה בחינת \nהאותיות וסוד צירו\"ף, הבחינ\"ה לשו\"ן היחודי\"ם, וכללם בסודם גולגל\"ת גלגו\"ל גלג\"ל \nהנשמ\"ה, מגלג\"ל השמימ\"ה מגלג\"ל השנ\"ה והבחינ\"ה האמתית, לא יתכן לאדם לדעתה ולהשיג \nאל מעלתה אלא אחר מה שתשמע, והיא שאתה צריך תחלה לאמת בלבבך בכל דרך שתוכל לאמתו, \n"},{"index":12,"he":"שהאותיות הם סימנים ורמזים בדמות מדות ומשלים בעצמותם, ונמצאו להיותם כלים להורות \nבם דרך ההשגה לאדם, ואצלינו הם בדמות מיתרי הכנור, שבהוצאת קולו עם הבאת העץ אשר \nביד על המיתירים, ובהשתנות ההבאה ממיתר אל מיתר ובצרוף ההברות אשר יולדו ממנו, \nתתעורר נפש האדם המבקש לשמוח אל השמחה והששון והתענוג, והתקבל מעדנה ורוב הנאת הנפש \nבזה, כי השמחה טבעית לכל אדם ואם לא יעוררהו אליה בציור המחשבה לא תתפעל הנפש \nלשמוח, ואם האדם עצב ועצל בעת התפעלות לבו אל תכלית קבלת השמחה, לא יקבלנה לעולם, \nכי העצבות והעצלות הנחקקים במחשבתו בדרך מן הדרכים, הם חזקים מאד, והם הפך השמחה, \nואם ההפך קיים עומד או חזק, איך יתכן להמצא הפכו בפעל, אחר אשר כוחו בתכלית החלשה: \nועל זה תראה רבים מן המתאבלים הנאנחים והנאנקים מפני שדבק לבם בציור האבל וחזקו, \nשאפילו יבואו כל בעלי מינים זמר, וינגנו וירקדו לפניהם, לא יסור מהם ציור היגון \n"},{"index":13,"he":"שכבר גבר מאד, כמו שקרה ליעקב אבינו ע\"ה על ענין יוסף שנאמר ויקומו כל בניו וכל \nבנותיו לנחמו וימאן להתנחם (בראשית לז, לה), ואלו מדות חלוקות בנבראים, ולהם קצות \nשתים כמנהג הדברים כולם, ואמצעיות קרובות ורחוקות רבות, ולפי קרבתם וריחוקם יתעלו \nויופחתו, כי הקרוב אל הטוב ייטיב, והקרוב אל הרע ירוע, כמו שנרמז בכיוצא בזה במאמר \nשלמה המלך ע\"ה הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים ירוע (משלי ג, כ), ולפי דרכי זאת \nכבר תבין סוד כל המדות מאותן קצוות התעוררות הנזכר בשמחה ובהפכה, ובמה שביניהם מן \nהקרבה והריחוק, וכבר ידעת מאמר חכמינו ז\"ל (שבת ל .) כמאמר אין הנבואה שורה לא מתוך \nעצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך שמחה, וכן אמר עוד (שבת צ\"ב א) אין הנבואה שורה אלא \nעל חכם גבור ועשיר, ואלה הם בלא ספק מדות ראויות להיותן קודמות לכל נביא אלא שהן \nמדרגות, ואמנם הפכיהם לגמרי הם מונעיהם: \nואמנם אומר (מכילתא בא) אין הנבואה שורה בחוצה לארץ, אלא א\"כ שרתה תחלה בארץ, הוא \n"},{"index":14,"he":"מאמר אמתי, רק אין הדבר כפשוטו שהרי אברהם היה חוצה לארץ כשאמר ה' יתברך לך לך \nמארצך (בראשית יב, א), וזה היתה נבואה ראשונה לפי הוראת התורה, ולדעת הקבלה זה אחד \nמן הנסיונות, וכולן נאמרו לו בנבואה, ואם יאמר אומר הדורות משתנים פיו כמאה עדים, \nואף אתה הקהה את שניו ואמור בעבור זה עשה ה' לי ולא לו (שמות יג, ה), שכמו נשתנה \nהדור אז ישתנה האדם, ואם יאמר לך הפרש בין לפני הבחירה בין לאחר הבחירה אמור לו אמת \nאך הבחירה הראשונה היה באדם והיא באברהם כמו שנאמר הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם \nוהוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם (נחמיה ט, ז), והבחירה השנית בארץ, וענין הארץ \nהוא היה הפנימי אשר השכינה שם שורה תמיד ועליו נאמר אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד \nעיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה (דברים יא, יב), ולפי דעת המאמינים כי \nזה בארץ ממש לבד לית דינא אצלו והותרה לו הרצועה הסחו הקשורה אחורי הפרגוד לעדות על \n"},{"index":15,"he":"השכינה שורה עליו והסתיר ה' פניו ממנו והיה לאכו'ל ואע\"פ שמי שאינו בו היה לאכול \nשסודו באנ\"ו כ\"י ה' מדה כנגד אינו מהם ואמר הלא על כי אין אלהי בקרב\"י (דברים לא, \nיז), וגם צריך שיכחיש שריית השכינה במצרים ובמדבר ואמרו והיו עיני ולבי שם כל הימים \n(מלכים א ט, ג) לעדות על שכינת השכינה בארץ הנזכרת אבל אמרם שתשרה שכינה בחוצה לארץ \nאחרי שכנה בארץ, ר\"ל שכינתה במה שהוא כח אזי ציונו למשכנה לפי סוד מציאות השכינה: \nוכדברי דעת סוד מאמר האומר (ספר יצירה פ\"ו מ\"ב) לב בנפש כמלך במלחמה, ולא אמר נפש \nבלב, וסוד באר\"ץ בחמ\"ר הל\"ב שסוד\"ו עליו\"ן ותחתו\"ן, והנה טו\"ב ור\"ע וסו\"ד בחו\"ץ \nלאר\"ץ נפש\"י, שהיא זוה\"ר האו\"ר ושמה תה\"ו ובה\"ו, ואחר שתשרה שכינה בפר\"ט שסודו \nפרגו\"ד שהוא גו\"ף צדיק שתשרה בנפש שהיא חוצה לארץ, ומאלו הראיות המקובלות יש בידינו \nמהם בלי קץ, רק חכמת הטבע מעידה שהשכינה בכל מקום ושורה על הראוים ולא תשרה על מי \n"},{"index":16,"he":"שאינו ראוי, לא בארץ ולא בחוצה לארץ, בין לדעת הפשט בין לדעתינו שלא תשרה על מי \nשאינו ראוי, לא על לבו ולא על נפשו וזו מבואר: \nואמנם יש לבני אדם מדרגות רבות יש מהם בהכנה טבעית, יש מהם בהרגלות, והטבעית \nוההרגלות השלמות הם מכונות בהכנה קרובה מאד לקבל השפע הנבואי, וכל מה שהופסדו מהכח, \nהורחקו מהשפע, ומפני היותינו קרובים אחר הכנת לב טוב אל השפע הוא, ואותיות שהם חומר \nהדבור לאמצעיים בינינו ובין השפע כדי מחשבותינו אליו, רבים המה הנשפעים הנמצאים עם \nהנפש, היא ריאה על יד אמצעים כי ארמונה טיט ורפש: \n \nחלק ב סימן ב \n"}]}
