{"id":"kabala-4921fb3269e1-1-1","bookId":"kabala-4921fb3269e1","part":1,"torah":1,"title":"קטע 1","hebrewTitle":"קטע 1","segments":[{"index":1,"he":"ר' פרץ הכהן ב\"ר יצחק\nספר מערכת האלקות\n \n \nפרק ראשון \nמערכת האלקות: \nהוא קיום אמונת האלקות כאשר נאות לשלמותו יתברך וכאשר נאות להאמין בשלמות האמונה, \nוהוא שצריך לכל בעל דתנו להאמין אמונה שלמה אמונה מוחלטת קבוע בלב שיש קדמון, מחדש \nויודע, ומשגיח, ויכול, וקיום אמונה זו הוא הוא באמונת התורה כולה, רוצה לומר תורה \nשבכתב ותורה שבעל פה, וכאשר יתבאר עקר זה בעבודת ההריסה, כי התורה מבטלת כל הדעות \nהזרות ומבטלת האמונות הרעות שנזכיר: \nכי יש כתות באמונה מהם כופרים בעקר ואומרים שהעולם קדמון כחשו ביי' ויאמרו לא הוא \n(ירמיה ה') ויש מאמינים בחדושו אך מכחישים ידיעת מחדשו בשפלים, אמרו איכה ידע אל \nויש דעה בעליון (תהלים עג) ויש מודים בידיעה ומסירים ההשגחה לרוממות האל נגד פחיתות \nהנבראים ויגזרו בזה כי אין מעשה וחשבון במעללי האיש ויעשו אדם כדגי הים, והכלל \nלדעתם עזב השם את הארץ (יחזקאל ט') למקרים, ויש מאמינים בחדוש ובידיעה ובהשגחה אך \n"},{"index":2,"he":"גוזרים היות נמנע דבר שלא יורה עליו שכל או טבע כי עולם כמנהגו נוהג ויכחשו הנפלאות \nשהם בשינוי הטבע הנקראים נסים נגלים ומבקשים לנפלאות למצוא להם סבה וטבע, ולכתות \nאלו שזכרנו יש עוד דעות שונות זו מזו זו אומרת בכה וזו אומרת בכה א\"צ להזכירם, אך \nהכלל היוצא מהם הוא הריסת התורה כולה או מקצתה או להוציא דברים נעלמים למשלים \nולהבלים: \nאבל אמונתינו כי התורה בכל עניניה וספוריה מתחלתה ועד סופה הם ענינים לא יורה עליהם \nלא שכל ולא טבע כלל כי כן הגיע עדינו בקבלה איש מפי איש עד משה רבינו ע\"ה בסיני, \nוהמצוות המתנהגות בעדת ישראל הם עדים נאמנים על כל האמונה ומתנהגות איש מפי איש \nוהוא עדות גדול על כל האמונות שזכרנו: \nויתבונן זה בדברי הרמב\"ן ז\"ל בפרשת בא אל פרעה בטעמי המצוות אמר וכאשר ירצה האלקים \nבעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו יתברר לכל בטול הדעות \nהאלה כולם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם מחדש ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה \n"},{"index":3,"he":"המופת ההוא נגזר מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה כי ידבר אלהים את האדם ולכן \nאמר הכתוב במופתים למען תדעו כי אני יי' בקרב הארץ (שמות ח) להורות על ההשגחה כי לא \nעזב את הארץ למקרים כדעתם, ואמר למען תדע כי ליי' הארץ (שמות ט) להורות על החדוש \nשהוא שלו שבראה מאין, ואמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ (שמות ט) להורות על \nהיכלת כי הוא שליט בכל ואין מעכב בידו, וא\"כ האותות והמופתים הם עדים נאמנים באמונת \nהבורא ית' ובתורה כולה עכ\"ל, הרי לך כי באמונת התורה הבאה בקבלת איש מפי איש עד משה \nרבינו בסיני תתקים אמונת האלקות על השלמות: \nוקביעות האמונה הוא בעשותנו זכר לנסים ולנפלאות הכתובות בתורה בגופנו ובבתנו ובפינו \nובכפינו בכל יום ובכל שעה. ובזה יתאמת לנו כאלו ראינו בעינינו הכל כי בהתמדת האבות \nאשר ראום ואשר ילמדום ויספרום לבנים זכרם לא יסוף מזרעם להתאמת הענין כי אין הדור \nראוי והגון לעשות לו נסים נגלים בכל עת, וכאשר נקבע בלבבנו הענין הזה יתאמת לנו \n"},{"index":4,"he":"הגמול והענש בענין המצוות כי הם עקרי הדת והאמונה וכאשר האריך הרב ז\"ל על הענין הזה \nבפירושו: \n \nפרק שני \nמערכת האחדות: \nהם השלילות הנאותות לשלול מן האלוקות לשלימות אחדותו ואיך יתנהג השולל בהם והוא \nשצריך כל בעל דתנו להאמין בענין האלקות שהוא אחד ומיוחד ביחוד גמור כאשר יתבאר. \nומאמר הראשונים בענין היחוד הוא מאמר אחדות שלמה: \nומאמרם זה יחייב לכל שלם באמונת היחוד לשלול ממנו ג' שלילות מודעות לכל משכיל \nבעניין היחוד והם, נשמות, ופרוד ושנוי. ושלילת הגשמות הוא שהאלוק אינו מוגבל ואינו \nגוף ולא כח בגוף וכלל השלילה שאינו מוגבל לא במקום ולא בזמן, אבל היה הוה ויהיה, \n(סאמ' חסר כאן מה שחלק עליו הר' יצחק ז\"ל) וזהו שאמ' הכתו' וכל צבא השמים עמדי' על \nימינו ושמאלו (ד\"ה ב יח) וכי יש ימין או שמאל להקב\"ה, אלא אלו מימינים לזכות ואלו \nמשמאילים לחובה והכל לפי מעשה התחתונים כאשר יתבאר למטה ויתבונן עקרו בעבודת הטעם: \n"},{"index":5,"he":"ושלילת הפרוד הוא כאשר ראוי להאמין שהוא שכל גמור, וכן ראוי להאמין שהשכל גמור אינו \nשכל נפרד כמו שכל המלאכי אף על פי שהמלאכים נפרדים מחמר אינם נפרדי' מרצון. אבל \nנאמין כי הוא שכל שלם מיוחד ביחוד גמו' עד אין קץ ותכלית לשלמות אחדותו: \nושלילת השנוי היא כוללת ב' עניני' שנוי מחשב' ושנוי פעולה. ענין שנוי מחשבה הוא מה \nשיורו מקצת הפסוקים לפי פשטם בשם ית' מחשבה בענין הבריאה, ונמצא כזה עוד לרז\"ל \nבאגדות ובמדרשים הנאמרים על הבריאה, כמו האגד' שאמרו ירח לפני הקב\"ה וכו', וכמו \nשאמרה שבת לכולם נתת וכו', וכמו דין הניין לי ודין לאו הניין לי, וכמו שתף מדת \nרחמים עם מדת הדין וכיוצא בהם אשר עבודת באורם ביתר הלשכות: \nוענין שנוי פעולה נחלק לב' עניני' האח' הנהג' והשני שמות. וענין ההנהגה הוא שיורום \nהכתובים בהנהגת השם יתברך בעולם השפל כי לעתי' דן ולעתי' מרחם או בכללים או בפרטים \nוכאלו מתנחם מהרע אל הטוב או הפכו או במקום אחד או בענין הרבים או בענין היחיד. \n"},{"index":6,"he":"וענין שנוי השמות הוא מה שנמצא שמותיו מהם יורו על הרחמים ומהם על דין וכאלו נחלק \nומשתנה משמותיו: \nושלש השליליות האלו כולם נכללות במאמר אחדות שלמה. וכלל אמונת האחדות בשלמות הוא \nשאיננו גוף ולא כח בגוף ר\"ל שהגופים כחם פעמים בכח ופעמים בפעל אבל השם יתברך כחו \nבפועל ולא שכל נפרד ולא ישתנה ממחשבה אל מחשבה. ולא מפעולה לפעולה ולא מהנהגה \nלהנהגה ושהו' שכל שלם ופשוט מיוחד בכל חלקי שמותיו וכל חלקי מדותיו. ושנוי פעולה \nאשר מצד ההנהגה אינה כי אם מצד המקבלים כי ההולך בתומו וביושרו שומר בית קבולו הטוב \nהנגזר מאת האל ית': \nוהמסלף דרכו ומפקיר עצמו להתרחק מן הטוב הנגז' מאת האלקים מקבל ההיפך הנגזר גם מאתו \nית'. אך מצד האל ית' אין דבר רע וטמא יורד מן השמי' כי הוא פשוט והנהגותיו פשוטו' \nדומה למה שארז\"ל לעתיד לבא הב\"ה מוציא חמה מנרתיקה והצדיקי' מהפכים מדת הדי' למדת \nהרחמי' והרשעים מהפכים מ\"ד למ\"ה כי צדקת הצדיק חסד וברכה אליו ולשכניו ולדורו. \n"},{"index":7,"he":"ורשעת הרשע משפט ודי' קללה אליו ולשכניו ולדורו וגמול ידם יעש' להם. ועל הדרך הזה \nהוא ענין שנוי השמות. אע\"פ שאמר בכל מקום שנאמר אלקים זו מדת הדין ובכל מקום שנאמר \nיי' זו מדת רחמים איננו ענין היותו ית' נחלק בשמותיו אך השמות האלה מורים במקומם על \nההשגחה הטובה היתה מאתו אם רעה רוצ' לו' אם נגזר מאתו על ברואיו לקבל הטוב בזכותם \nאו ההפך ברשעים: \nועל הצד השוה שבהם ר\"ל במדות ה' אמר הכתו' הצור תמי' פעלו כי כל דרכיו משפט אל \nאמונה ואין עול צדיק וישר הוא (דברי' לב) יאמ' כי פעולת צור עולמים תמימה והוא \nבעצמו צדיק וישר בכל דרכיו כלומ' תמי' ופשוט בכל מדותיו. ואחר שהוא פשוט בכל דרכיו \nתורה מלת אין עול על התגמול שהוא מצד השכל. וכן על הצד השוה שבכל השמות תמצא פעמים \nבפסוק הרחמי' שם אלקי' המורה על הדין או שם של אדני ואף כי ענינה מורה על הדין כמו \nשזכרנו כל מקום שנאמר יי אלקים זו מדת הדין. ואמרו עוד אין אלקים אלא דיין. וכן של \n"},{"index":8,"he":"אד' הוא לשון אדנות המורה על דין כאשר ידוע לבעלי העבוד' בהיות דן בין א'וי: \nוכן פעמים תמצא בפסוקי הזעם שם בן ד' המורה באותיותו על הרחמים וכמו שאמרו כל מקום \nשנאמר יי' זו מדת רחמי' ויתבונן זה בעבוד' הריסה ובאנשי סדום ואין צרך עמק גדול \nלמשכיל בענין כי בהיות אדם צדיק נותן הדין היות טוב לו ולמה יצא משפט מעוקל משפטו. \nובהיות רשע רחמים וראוי לכלותו ולדונו אמנם עמקי הדברים לבעלי העבודה הם מסורים \nויתבונן זה בעבודת הטעם ובעבוד' ההריסה: \nועל הדרך הזה שבארנו כל המדב' בעניני יי' ית' אין ראוי לקבוע לו לא בשמותיו ולא \nבמדותיו לא שם קבוע ולא מדה קבועה ר\"ל שיאמר שם האל מורה על רחמים ולא על דין. וזה \nעל דין ולא על רחמים. וכן במדה זו רחמים ולא דין או ההפך כי הצד השוה שבהם בכולם \nבין בשמותיו בין במדותיו כי המה ההשגחות וההנהגות המיוחדו' והכלולות בשם ית' פשוטות \nהם וההפכים הנראים מצד המקבלי' הם: \n"},{"index":9,"he":"הנה נתבאר שנוי פעולה הכולל הנהגה ושמות ואיך יתנהג בהם המדבר. אך שנוי מחשבה אשר \nבשלילות השנוי יתבאר ביתר הדגלים עם מה שיתבאר עוד שנוי פעולה. והכתובים המורים \nבענין הגשמות כמן ראש ועין ופה ויד ורגל ואזן וכן ענין התנוע' כמו הלוך והעברה \nונציבה וכן ענין החושי' כמו ריח ושמע וראיה ודבור וכל כיוצ' בזה כל אלה יתבונן \nלמשכיל בדגל מחנה בנין ובעבודת האדם וענין העליה והירידה יתבונן במערכת המרכבה ובזה \nנשלמה לשכת האמונה: \n \n"},{"index":10,"he":"פרק שלישי \nלשכת השמות: \nוערכנו בה ג' מערכות. מערכת שמות המדו'. ומערכת שמות השוי. ומערכת שמות נגדות \nהפועלים. וטרם פתחי בעבודה הזאת אקדי' כאן ברייתא אחת שנויה בספר יצירה בענין היותה \nכוללת ראשי פרקים אשר עבדו בהם בעלי העבודה הזאת. ותורה דרך כל מסילו' הדגלים \nהחונים לפנינו: \nשנוי שם עשר ספירות בלי מה. עשר ולא תשע. עשר ספירות ולא אחת עשרה. קבלו בעלי \nהעבודה בבאורם כי האלקות הם אצילות עשר ספירות אשר הם מדות והנהגות בעולם השפל. \nולמטה אדבר בענין האצילות עם מה שיתבאר עוד אלקותו בדגל מחנה בנין בעבודת האדם. \nוקראם בעל ספר יצירה ספירו מלשון מספר בעבור היות שרש כל נגדר בגדר מספר עשר. כי \nהמאות והאלפים והרבבות וכל המספרים כולם נגדרים בגדר עשר כאשר ידוע לבעלי החשבון. \nויתכן כי לשון ספירה מלשון לבנת הספיר. ואמר בלי בה לרמוז על ענין המעולה אשר נאצלו \nממנו. או שקראן כן מצד עצמן בעבור כי הן האלקו' כאשר זכרנו וכאשר אזכיר עוד: \n"},{"index":11,"he":"וכבר השכלת מעבודת האחדות כי האלקו' בלי מהו'. ואמ' עשר ולא ט' שלא להפריד הראשונ' \nבאצילות מהתשעה לגדל מעלתה. ולא האחרונה באצילות מאותה שלפניה למעוט מעלת' כי צד \nהיחוד שוה בכולם וכמו שאמרו בספר יצירה נעוץ סופן בתחלתן. כי מסוף דבר נמצא ראשו \nומראשו נמצא סופו. ואין סוף בלתי ראש ולא ראש זולתי סוף. כיוצא בזה כי ראש דבר \nוסופו שוים במציאותו ובאחדותו כי לא ימצא זה זולתי זה דומ' למה שאמרו רז\"ל תחלת \nהמחשבה הוא סוף המעש' למי שמשכיל בענינו ובעקרו כאשר יתבאר בדגל מחנה בנין: \nואמר עשר ולא אחד עשר שלא למנות הענין המעולה אשר זכרנו לספיר' אחת והיות אחד עשר \nבעבור כי לגדל מעלתה אין שם המספר נתפש בו. ובדגל מחנה בנין יתבונן טעם הענין לבעלי \nהעבודה עם מה שיתבאר עוד שם מנהגם וטעמם במעלת הספירות עצמן בעלותן מעלה אחת על \nאחת. ויש לך לדעת כי בזכרי בענין הספירות ראש וסוף אין הכונה חלילה היות לאלקות \n"},{"index":12,"he":"גבול ראש וסוף כי כבר בארנו בעבוד' האחדו' אשר נתבאר ממנו כי אין האלקות נגדר בגבול \nאבל הכונה היא על ענין האצילות אשר לו ראש וסוף וסדר לתקון הנבראים בו ובענין אשר \nיתבאר בו בעבודת הסדר: \nעוד יש לך לדעת כי ענין האצילות אשר זכרנו ואשר אזכיר עוד למטה בעבודת הסדר איננו \nענין שנשתנה או שנתחדש במאציל או בנאצל דבר אשר לא היה טרם האצילות חלילה כי כבר \nזכרנו כי אצילות הספירות הוא האלוקות ית'. ואמרנו בדגל מחנה אמונה כי האלקות לא \nישתנ' מדבר לדבר: \nאבל ענין האצילו' הוא שנתגלה הכח הכמוס והחתום מהכח אל הפעל. והמשל מזה מהדלקת הנר \nמהגחלת ומעלה להבה כי לא נודע להבה בגחלת עד יציאתה לפעל לאור העינים. וידוע כי \nהלהבה בגחלת בכח ובצאתה מהכח לאור בפעל אין חדוש בלהבה. אך הפעל שהוא האור שנתגלה \nהוא חדוש לרואה בה עתה ולא טרם. גם בצאת הלהבה מהגחלת אין חסרון בגחלת. אמנם יש \nבגחלת על השלהבת מעלה לעיני הרוא' אותה עתה ולא טרם הראותה טרם השלהבת. והנה קדמה \n"},{"index":13,"he":"במעלה. כן הוא הנמשל באצילות. כי הספירו' שהם הכחות הם במאצילים עד עלות הרצון מאתו \nית' להתגלות לצאת מהכח אל הפעל. ר\"ל היות כל כח וכח יסוד לפעולה העתידה לצאת ממנו \nבעולם השפל בשלמו' תחלת המחשבה ולא יערב דברו בדברו עד עלות הרצון מאתו כאשר יתבאר \nהטעם ויזכור מזה בדגל מחנה בנין: \nקצרו של דבר אין חסרון במאציל ולא חדוש בנאצל אך מעלת המאציל על הנאצל בהקדמה כמעלת \nהגחלת על השלהבת עם מה שיתבאר עוד טעם מעלתה עם משפטי טעם העבודה בהם. והבן העקר \nהזה כי הוא עקר העקרים ויסוד כל הבנין עם מה שנזכיר תמיד בעבודה הזאת כי עשר ספירות \nהאלה הן הם האלקו' ית' כאשר זכרנו ושהאלקות ית' מיוחד בהם בלי פירוד ושנוי והוא \nיסוד כל הענין: \n \n"}]}
