{"id":"kabala-4921fb3269e1-1-11","bookId":"kabala-4921fb3269e1","part":1,"torah":11,"title":"שער האדם:","hebrewTitle":"שער האדם:","segments":[{"index":1,"he":"שער האדם: \nובו יתבאר צורת האדם וסוד המילה ומראה הנבואה וסוד הנדר והשבועה ובחירת השם בישראל \nובארץ ישראל ובירושלם ובמקדש וסוד התפלין וחפצי השם בתפלות ובברכות: \nדע שהאדם בצורת גופו נעשה בדמות עליון. ודמות עליון הוא הבנין שעקרו הוא התפארת \nוהוא הנקרא אדם במרכבה כמו שיתבאר שם. ומפני שעקר התפארת הוא הדמות נקרא ראש בבנין \nכמו שעקרו של אדם הראש. וכן נקרא לשון מפני שיופי האדם ושלמותו הוא הלשון כי ממנה \nיוציא האדם מחשבת שכלו שמשכנו במוח מהכח אל הפעל: \nוכתרי הבנין שהם חסד ופחד שהם למעלה מהראש במדרגה הם נקראים זרועות וכמו שאמרו \nבבהיר כאדם שיגן בשתי זרועותיו על ראשו. ומהזרועות האלה מקבל האדם שהוא התפארת והוא \nהראש כי הם הפורשים למעלה ראש לקבל מן המעין העליון. ומפני שהת\"ת נקראת עולם נקראים \nזרועות עולם: \nוהנצח וההוד הפונים להשפיע למטה מה שמקבלים מן הכתרים (סא הראש) הם נקראים שוקים \n"},{"index":2,"he":"וכנגדם שוקי האדם והם הנקראים נצחי עולם וכן עמודי עולם: \nוכנגד היסוד שהוא המכריע השני הוא המעור שהוא יסוד האדם וכחו ועקרו כמו שהצדיק הוא \nיסוד עולם. ונקרא אמת ורמז ענינו בתפארת: \nוכנגד העטרת שהוא סוף הבנין היא העטרה של אדם שהיא סוף האדם. וכמו שכל הטעיות \nשבארתי בהריסה הם בעטרה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל \n(בראשית ג) וכה תאות כל ההתבוננות ובה יוכל האדם להטהר ולהתקדש בהשגתו בה וכן להטמא \nבטעותו בה כן בעטרה של אדם כל התאוות בין לטוב בין לרע הם תלויים בה כי בה יתקדש \nויתטהר האדם ויתטמא כפי רצונו: \nוכמו ששלמות הבנין בתחלת שלמות המחשבה הוא בהתגלות העטרה להיות לראש פנה והיות הש\"ה \nמשוך עליה להיות השלום בארץ בחבור כנגד זה אמרו שאין האדם התחתון נברא בדמות עליון \nושלם עד שיתגלה לו העטרה. וכענין שאמרו מל ולא פרע כאילו לא מל. כי הוא רמז לגלוי \nכח העטרה לפעול בעולם השפל הרומז לחבור היסוד בעטרה שהוא סוף הבנין ושלמותו לקיום \n"},{"index":3,"he":"העולם השפל. וזהו שאמר השם ית' לאברהם בצוותו על מצות המילה התהלך לפני והיה תמים \n(בראשית יז) ומכאן יתבונן המשכיל חטא משיכת הערלה שאמרו באדם הראשון ובדעתך סוד \nהשבת אשר יתבאר בשביעיות ומה שאכתוב עוד בשער הזה בסוד התפלין עם מה שאזכור עוד \nבשמניות תדע ותשכיל כי סוד המילה כסוד השבת ומצות מילה בזמנה הוא קיום השבת ולכן \nתדחה אותו. ובשניהם נאמר אות וברית הרומזים ליסוד ולעטרה ואם השכלת הבנין ידעת כי \nהתפארת והיסוד ענין אחד. והיסוד הוא משך הבנין אך התפארת הוא ראש במעלה והיסוד הוא \nהסוף. וכבר כתבתי כי אין ראש בלתי סוף ואין סוף בלתי ראש: \nהנה בארתי כי ענין צורת האדם רומז לכל הבנין. אמנם כמו שעלה בתחלת המחשבה להיות דו \nפרצופי להיות החשק בחבור לקיום העולם וחייבה החכמה להתגלות כח העטרה היותה לעזר \nלת\"ת בהנהגת העולם כן בהשתלשלות נברא האדם דו פרצופין פנים ואחור גוף אחד כמו שנאמר \nאחור וקדם צרתני (תהילים קלט) להיות להם טבע לחזר זה אחר זה בהפרדם כי לבסוף נפרדו \n"},{"index":4,"he":"להיות עזר לאדם לעשות צרכיו כדי שיוכל האדם להשתדל בעבודת קונו ויזכו שניהם וע\"ז \nהטעם אמרו כל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות שהרי היא משועבדת לבעלה בכל הזמנים: \nואולי כי הטעם שהנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא הוא מפני כי ברוך כבוד ה' ממקומו \nבזמנים ואינם צריכות המשכה כמו האנשים ולכן תשאר היא משועבדת לבעלה. וכל מצות עשה \nשלא הזמן גרמא הם חייבות כמו האנשים כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם (קהלת ה) כי \nאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו כי כולם פונים למעין אחד: \nאך יש להתבונן כי מן הראוי הנשים חייבות בקדוש היום כי דיו לעבד להיות כרבו. ואמרו \nשאין אדם שלם עד שישא אשה וכאשר יתחבר עם אשתו הרי נתקיים כל החבור ועוד יובן זה \nבשבעיות בבאור האגדה שהזכירו ז\"ל בענין השבת ואמרו כנסת ישראל תהא בת זוגך שהיא \nהברכה והקדושה אשר בשבת (הגהה, כונת המאמר שהשבת רמז לאלף השביעי ובאותו האלף תתעלה \nהעטרה אל מקום שתוף הראשון וישתמשו שני מלכים בכתר מלכות כאשר היה בסוף המעשה ואז \n"},{"index":5,"he":"לא תהיה כבושה תחת בעלה כאשר עתה שהוא תחלת המחשבה ולא תהיה זקוקה לעשות כל דבר \nכאשר בהיותם מעוט' למטה): \nויתבונן עוד מה שארז\"ל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה כי שם צוה ה' את הברכה. ואמרו \nכל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות והעטרה היא המזבח: \nהנה נתבאר לנו כי התפארת או היסוד צ\"ז. והעטרה צ\"ג. והזכר מן הזכר. והנקבה מן \nהנקבה. ומפני שהשתלשלות צ\"ג ממ\"ה היונקת מן הנחש המטיל זוהמא עליה לכן הטמאה מצויה \nבאשה יותר מבאיש וכל טמאת אודם לאשה וכל טומאת לובן לאיש מפני שנשתלשל מהמדה הנוטה \nאל החסד שהוא צבע לבן. והאשה משתלשלת מהמדה הנוטה אל הפחד שהוא צבע אדום: \nואם יקשה בעיניך למה יהיה היוצא מן האדם טמא והלא אין דבר רע יורד מן השמים. תוכל \nלהבין הטעם מפני כי שש טומאת הן ומתחילות מן הפחד וממנו ולמטה מתערבים הטוב והרע. \nולכן כאשר מתטמא מתטמא מצד השמאל אמנם כל המתטמא טעון ביאת מים להטהר כי המים \n"},{"index":6,"he":"מטהרין את זוהמת הנחש וכמו שנאמר על אפר פרה אדומה ונתן עליו מים חיים אל כלי \n(במדבר יט) וכבר בארנו בטעם כי המים הם עץ החיים ולכן אמר מים חיים ופרה אדומה היא \nרמז למ\"ה והיא נעשית בחוץ להעביר רוח הטמאה כאשר יתבאר למטה. ומפני שענינם בחוץ \nמטמאת כל המתעסק בה. וכאשר יתנו על האפר מים חיים הוא רמז לעץ החיים אשר בתוך הגן. \nוכאשר יתטמא במת אשר נטמא מהנחש הקדמוני מתחטא בו בטבילת המים.והחטוי הוא לרמוז כי \nמלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (ישעיה יא): \nוהמשכיל ענין הימים בשבעיות יוכל להבין טעם הזאת שלישי ושביעי כי רומזים לחסד \nוליסוד שטהרתם שלמה בחסד כאשר זכרנו כי מן הפחד מתעורר הטמאה ואף כי בחסד אי אפשר \nלהשקיט הדין (סא כי שש טמאות הן ואי אפשר להשלימן עד השביעי כי חסד היא שלישי לימים \nתפארת עטרה חסד. ויסוד הוא שביעי גם כן לזמנים שפי' ליום השבת) וכאשר יתבונן בתפלות \nבג' ברכות אחרונות ויסוד מפני שהוא שביעי כי הששה ימים כנגד השש טומאות וביום \n"},{"index":7,"he":"השביעי נכנס בטהרה ואף כי מותר לשנות מפני דרכי שלום כי הוא המכריע: \nויתבונן כי אם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר (במדבר יט) גם ביום \nהראשון לא (סא כי הוא מ\"ה) מפני לא תחסם שור בדישו (דברים כה) (סא כי אין לשנות כח \nמ\"ה כל כך) ואף כי ביום שני שהוא יום דין. ואף כי ביום הרביעי ואף כי ביום ה' לא כי \nבנצוח תעורר מ\"ה כדרך כריעת מודים. ואף כי ביום ששי שהוא מן הצד ההוא. ומכאן והלאה \nקרובים אנחנו להתבונן למה פרה אדומה מטהרת הטמאים ומטמאה הטהורים אלא שלא נתן ליכתב \n(סא ואני כתבתיו בשגגה): \nושש הטמאות שזכרתי אלא הם. הראשון אבי אבות כגון המת והוא רמז לפחד שמשם עקר המות \nנמשך. והשני אב הטמאה וראשון ושני לחולין. ושליש לתרומה ורביעי בקדש: \nועתה שידעת בנין צורת האדם תוכל להשכיל אם קבלת מפה אל פה אמתת מראה הנבואה הנראת \nלנביאים. ורז\"ל קראו למראה ההוא שעור קומה וכבר רמזתי בו בהריסה בחטא דור הפלגה \n"},{"index":8,"he":"והוא סוד היודע שעורו של יוצר בראשית וכו'. ועל זה אמר הכתוב נעשה אדם בצלמנו \nכדמותנו. ועל המראה נאמר וביד הנביאים אדמה (הושע יב) ואמר ה\"ר יצחק דרך סימן תמונה \nבגימטריא פרצוף אדם. וכן מצאתי בדברי ה\"ר אליעזר מגרמישא ועל זה נאמר ותמונה איניכם \nרואים זולתי קול (דברים ד): \nוהמקובל בענין המראה הזאת יתבונן ענין הגשמיות הנזכרות אצל השם ית' בתורה ויתבוננו \nעל ענין העברה והנציבה כמו שנאמר ויעבר ה' על פניו ויתיצב עמו שם (שמות לד) וכל \nעניני התנועות. והנה נתבאר מה שיעדתי לבאר בענין האמונה והאחדות: \nוממה שבארתי בדמות האדם יוכל להתבונן המשכיל כי בהיות האדם צדיק גמור כי ראוי לו \nשיתנבא ויחיה לעולם כי מצא מין את מינו ונעור ועוד יובן זה במרכבה ומכאן יתבונן \nהמשכיל מה שארז\"ל שבנדרים צריך אדם לומר הרי עלי כי האדם נברא בדמות כמו שכתבתי \nונפשו שהיא עקרו של אדם נאצלה מהשלישית ונופחה באדם דרך הבנין (סא כמו בבנין) כאשר \n"},{"index":9,"he":"יתבאר עוד למטה הנה האדם עם נפשו שהוא חי ממנה כלול בבנין. ומפני שהנדר רמז לש\"ת \nשהיא דירת הכל וקיום הכל ומחייתם והוא נפש האדם העליון שהוא הבנין ראוי הוא לאדם \nהכולל בנין לאמר באסרו דבר עליו הרי עלי שהוא נודר לנפשו לכן אמר הכתוב כי ידור נדר \nלה' (במדבר ל) כלומר שנודר למי שהוא חוץ מבנינו ומפני שהשלישית רוכבת על הבנין הנדר \nחמור וחל על כל דבר וכאשר יתבאר עוד: \nומהנה נוכל להתבונן ענין הנזיר כי נכון שלא ישתה יין ולא יטמא למתים כי הפריש והזיר \nעצמו לגמרי ממקום היין והטמאה. ומפני כי הפליא לנדור נדר נזיר ראוי הוא להיותו קדוש \nותער לא יעבור על ראשו כי ראשו לראש העליון ובעוד שערו בראשו מעכבו מלשתות יין \nשהשערות לכחות העליונים: \nאבל ענין השבועה עקרה בבנין וכאשר מורה מלת שבועה שהיא מלשון שבעה. אמנם נרמז במלה \nעצמה כי עקר השבועה בפועלים השם ד\"פ. ולכן נתוסף בו ו' ה'. הו' באמצע המלה רמז לצ\"ז \n"},{"index":10,"he":"שהוא הבריח התיכון והיא הו' שבין ד' אותיות שגם היא באמצע והיא כנגד שש קצוות וה' \nשבסוף המלה רמז לעטרה שהיא גם כן אחרונה לבנין ואחרונה בשם. ובחבורה למנין ששה שהיא \nהו' אוסר עצמו על דבר נשבע לשון נפעל וזהו שיאמר הכתוב תמיד אחר השבועה ב' ולא ל' \nכמו שנאמר ואשביעך בה' (בראשית כד) השבעה לי באלקים (שם כא) ובשמו תשבע (דברים ו) \nונרמז עוד בכתובים האלה שזכרנו כי השבועה בה' שהוא רמז לתפארת. וגם באלקים שהוא רמז \nלעטרה והם עקר הבנין. ומה שאזכור אשר נשבע לה' ב\"ל ענינו לצרך השם. והכלל כל הנשבע \nנשבע בשם שהוא כלל הבנין. והנודר נודר לה' שהוא השלישית: \nונתבאר למשכיל כי הנדר איסור חפציו כלומר שאוסר דבר על עצמו. והשבועה איסור גברא \nשאוסר עצמו על הדבר. ואמרו בספרי מה בין נדרים לשבועות. נדרים כנשבע בחיי המלך \nשבועות במלך עצמו. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר חי ה' וחי נפשך (מלכים ב ד) \nרמזו למלך לתפארת שבו השבועה. וחי המלך הוא השלישית המשפעת לבנין. ונתנו סימן לדבר \n"},{"index":11,"he":"חי ה' כמו שבועה שהיא בשם. וחי נפשך בצירי כלומר חיי הנפש וחיי הנפש הוא השלישית כי \nמהשלישית נשתלשלה הנפש וגם הבנין כאשר זכרנו למעלה. ולשון הרב ז\"ל בחדושי שבועות \nשלו ופירוש מה בין נדרים לשבועות יש לו סוד שהנדר לבנין יסוד. (הגהה, רמז כי החכם \nיכול להפר גם הנדר מפני כי חכמה היא למעלה מבינה והיא נקדה סתימא) והשבעה בו' ה' \nהאחרונה ידועה וברורה בהיותה מששה גרועה. ואין כן בשבועות יען כי פרייהם מאותם \nנטיעות. ואני אומר באולי שזה הטעם בנדרי הבאי ובדברים שאין בהם ממש וזרוזין שאין \nהנדר חל עד יחקור הנודר ויאזין המקום מאשר הבינה נעלמה אבל זה נדר ובל ידע מה ואדון \nהכל אשר בידו הכל יודיענו בסתום חכמה אמן עד כאן לשונו: \nודבריו מתוקים מדבש מובנים למשכיל בענין נדרים ושבועות. ופירוש בהיותה מששה גרועה \nרוצה לומר כי כל שבעה חסר ו' ותורה המלה על כל הבנין שהוא שבעה ועקרים הו' והה' \nהכוללים התורה והמצוות. ומפני שהתורה והמצוות הם בבנין כמו שזכרנו בהריסה הנדר חל \n"},{"index":12,"he":"על המצוה מפני שהוא למעלה ממנה אבל השבועות אינן חלות על המצוות כי האדם הכלול \nבבנין הוא מושבע. אם כן הוא והמצוות משועבדים לאדון הכל ליוצר בראשית ולא יכול לבטל \nאותם. ולפיכך אמר אין שבועה חלה על דבר שבועה (סא על מצוה) כי אין דבר מבטל את עצמו \nאלא דבר אשר חוצה לו וגבוה ממנו למשול בו: \nויש להתבונן בענין השבועה שהזכיר בה הכתוב לא תשא (שמות כ) ולא אמר תשבע. אבל הטעם \nכי ענין השבועה להעלות הה' בו' היות שבעה מחוברים ומוסכמים לדבריו וכענין עתה ארומם \nעתה אנשא (ישעיהו לג) (הגהה, והוא לשון נשואין) וכשאדם נושאה בלא בעלה (סא לבטלה) \nראוי שתפגע בו הה' שלא תנקהו הו' ודומה אל קרוב ברכה לבטלה. וכאשר נזכיר בסוף השער \nאלא שהשבועה הוא להעלות הה' בו' והברכה היא המשכת הו' בה' וצריך להתבונן כי החכם \nעוקר הנדר מעקרו מפני כי החכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה: \nויתבונן מזה כי הבעל מפר נדרי אשתו בדברים שבינו לבינה כדרך והוא ימשל בך (בראשית \n"},{"index":13,"he":"ג) אמנם ביום שמעו שאז הוא עומד בממשלתו אם ירצה להסכים על ידה ואולי שאין נזקקין \nלאלקי ישראל כי אמונה אומן אלא שאין תופסין הדין הזה להלכה הנה מבואר כי האדם כולל \nהכל ובו ראוי קיום הכל: \nואמר כי מנין תרי\"ג מצות נרמזים באברי האדם ובגידיו רמ\"ח אברים כנגד רמ\"ח מצות עשה \nהמשתלשלים מן התפארת באהבה ושס\"ה גידים כנגד שס\"ה מצות לא תעשה המשתלשלים מן העטרת \nדרך הפחד ועוד תראה כי צורתו הנכבדת שזכרתי כלולה בי' ספירות כי בראשו החכמה \nוהתבונה שמשכנם במוח כנגד השניה והשלישית. והראש מקבל אותם בזרועות הפרושות למעלה \nולכן נעשה האדם כנגד עשר ספירות. עשר אצבעות ידיו ועשר אצבעות רגליו לזכרון: \nוממה שזכרתי בצורת האדם יתבונן על דרך האמת מה שהזכירו ז\"ל בסנהדרין כי קללת אלקים \nתלוי (דברים כא) משל לשני אחים תאומים וכו'. ומפני שהענין כן מתטמאת האדמה וארץ \nישראל כאשר אבאר ענינה ושרשה למטה בענין החלול והטמאה ויגרום העניין להפסד אויר \n"},{"index":14,"he":"התחתון והוא קללת הארץ והוא ענין כל הטמאות והנאופים: \nומפני שהשתלשלות האדם וצורתו מדמות עליון אשר הוא יסוד הכל ופועל הכל ראוי הוא גם \nכן היותו עליון ומלך מושל בכל אשר תחת כל השמים. וכן ראוי היות בחירותיו מסורות \nאחרי רצונו כי הוא המלך באמת. וכאשר יתדמה האדם לקונו בענין אשר יתבאר יהיה הוא \nהמלך המושל בכל וייראו מלפניו כי שם ה' נקרא עליו ופחדו ורהו ממנו (סא ויראו) וכאשר \nיבחר הרע יתרחק מן השם וישתלטו עליו חיות הארץ והוא ירא מפניהם כענין נמשל כבהמות \nנדמו (תהילים מט) ולכן ראוי לו לאדם בכל עת להתדמות לקונו בכל דרכיו כמו שדרשו ז\"ל \nמה אני רחום אף אתה רחום מה אני חנון אף אתה חנון וכו' כי בנינו ונפשו מהש\"ת הנקרא \nרחום וחנון קדוש וטהור וראוי לו לקדש את גופו ואת כל אבריו ואת כל מחשבותיו ואת \nדבוריו ואת כל הדרך אשר ילכו בה לכבוד הדמות: \nוכבר הזכירו זצ\"ל ענין מעלת האדם. זריזות מביאו לידי טהרה. טהרה מביאו לידי קדושה. \n"},{"index":15,"he":"קדושה מביאו לידי נבואה. נבואה מביאו לידי אליהו. אליהו מביאו לידי תחיית המתים. \nומעליית האדם במעלותיו נוכל להתבונן ירידתו בנטותו מדרכי קונו. ולא עוד אלא שיטמא \nאת נפשו ותתרחק ותכרת מן האלקים אשר נתנה ותדון בגיהנם הנקרא נהר דינור נהר יוצק: \nודע כי כמו שברא האדם התחתון עם אשתו בדמות היות לו לבשר אחד לקיום העולם כן \nבהשתלשלות נשתלשלה נשמת האדם מהש\"ת כאשר זכרנו ד\"פ זכר ונקבה דרך הד\"פ העליונים \nהזכר מן הזכר והנקבה מן הנקבה היות להם הגופים התחתונים למרכבת לצאת מן הכח אל הפעל \nכאשר ידוע באברי הגוף שהם כלי הנפש. ומשכנה במוח שהוא המקום הנכבד שבאדם ומהמוח \nנמשכת החכמה והתבונה אל הלב לחשוב מחשבה ומשם אל הכליות היועצות לגמור את המחשבה \nולהמשיכה אל האברים ולהוציא את המחשבה לפעל ואין שלמות הנשמה זולתי בגוף מפני כי \nממנו תוכל לזכות אל המנוחה ואל הנחלה ויזכה גם הגוף בעדה לחיי העולם הבא אם ימשוך \n"},{"index":16,"he":"אחריה. וכאשר תתחבר הנפש עם הגוף בדמות כאילו תתחבר עם המקום אשר נסעה משם: \nמכאן יתבונן המשכיל אהבת הנשמה בגוף והצער בהפרדה ממנו כי היא לא תוכל לזכות זולתו \n(סא ר\"ל הנפש בלי הגוף) וחבורם הוא שלמותם. ואם יזכו שניהם ראויים להתקיים בעולם \n(סא לעולם) (סא לקיום העולם) וכמו שהזכרתי באנשי המעלה בטעם. אבל כאשר לא יזכו אז \nאין זווגם עולה יפה ותפרד הנפש מן הגוייה וידונו שניהם כענין המשל שהזכירו מן החגר \nוהסומא. והסומא דמו לגוף והחגר לנפש. כי אין לה כח במעשיה זולתי הגוף. והגוף דמו \nלסומא שהנשמה מנהגתו: \nואולי ירמוז המשל לדיניהם והוא על ענין צדיק ורע לו כאשר זכרנו בטעם. כי קיום הנשמה \nראוי הוא מה שאינו מורכב והוא שכל פשוט שאין לו הרכבה ואינו נפסד ולכן תתצרף \nותתגלגל עד אשר תמצא מקום לה' להיות לה בן זוג הראוי לקיום שניהם. (סא הכוונה \nשתשכון בגוף אחר נקי): \nוכבר זכרתי בהריסה כי אין המדה רק פעמים ושלש ועל ארבעה לא ישיבנה ונסתפקנו מאז אם \n"},{"index":17,"he":"תזכה על כל פנים להנקות או אולי לא תזכה ולדון לעולם או אולי יזדמן לה מקום כפי \nעמידתה עד זמן התחייה. וברוך היודע. ומה שאמרנו בקיום הנפש כי הראוי לעולם הוא \nבנשמתן של ישראל מפני שנשתלשלה ממקום החיים כאשר בארתי כי נפשם בטיב תלין קרנם תרום \nבכבוד ואם יש מישראל שנדונים לעולם כמו המסורות מכל מקום היא לא תכלה. וכמו שלשון \nנדונים לעולם מורה על זה. שמורה שהנשמה עדין היא בתקפה עד שתתצרף בכור הברזל אבל \nנפשות של אומות העולם עע\"ז אשר מנהר יוצק שהוא יסוד השרים יסודם וכאשר יתבאר עוד \nבהפרד נפשם תדבק אל יסודם שהוא הג' ובסוף הזמן (סא שהוא באלף השביעי) תכלה ותפסד \nבהפסד יסודה (סא שהם השרים הממונים על האמות) אך חסידי האומות אשר קיימו ז' מצות \nשנצטוו בני נח לא יקפח שכרם מפני שקיימו מה שקבלו עליהם וינוחו במשכנם הראוי להם. \n"}]}
