{"id":"kabala-4921fb3269e1-1-16","bookId":"kabala-4921fb3269e1","part":1,"torah":16,"title":"קטע 16","hebrewTitle":"קטע 16","segments":[{"index":1,"he":"לשלישית ושנת החמיש' רמז לה ובשמינית יתבאר למה נקרא יובל: \nועבד עברי שנוהג בו שמטה כמו שנאמר שש שנים יעבוד ובשבעית יצא (שמו' כא) כאש' לא \nיחפוץ לצאת בן חורין בשנה הראויה לו לצאת בה חפשי כי היא הרומזת לעולם הבא שבה \nשביתת הפועלים המשגיחים בתחתוני' אמר הכתוב ועבדו לעולם (שם) ודרשו ז\"ל בו לעולמו \nשל יובל כלומר עד שנת החמישים כי אז יצא בעל כרחו כי היובל נוהג לשוב איש אל אחוזתו \nואיש אל משפחתו ואין עוד פועל משועבד כי כל איש ואיש אדון אל עצמו כאשר יתבאר \nבשמיניות: \nולפי ששנת השמטה תרמוז לשביתת הארץ שהיא לשם להשתמש בכתר אח' וארץ ישראל היא הנבחרת \nלשכון בה השכינה ונתחייבו ישראל גלו' על זילזול (סא קלקול) השמטת הארץ הוא כמו \nהריסה שמכריחי' עצמן לצא' ממקו' מנוחתם ולפעול בזמן הראוי בהיו' עם המלך במסיבו \nוהגלו' מן הארץ היא מדה כנגד מדה כי הם ישחיתו את הארץ גם הן יהיו נשחתים ממנה כי \n"},{"index":2,"he":"הארץ תנחם מהם ותקיא אותם וכמו שנרמזו ההקפות בספירות השנים בז' שמטות כן נרמז בז' \nספירות העמר שהם ז' שבתו' כי יש מ\"ט יום מיום שני של פסח עד שבועות שהוא יום \nהחמשים. וארז\"ל מצוה לממני יומי ומצוה למנני שבועי ולרמוז לז' הקפו' ולכל אלף ואלף \nממנו עד סוף הכל: \nואולי כי טעם הספירה בין פסח לשבועות הוא מפני כי ימי הפסח רומזים לימים העליונים \nוהם ימי החדוש כאשר זכרתי. ורצה הש' לרמוז בהם השתלשלו' של ההויות הראשונות וכל ימי \nעולם. אמנם יום ראשון של פסח אינו נמנה עמהם לפי שבו נרמז הבריאה המעולה והמחודשת \nשהיתה ביום ראשון בכח כמו שזכרנו למעלה במשל הגנן. אבל מיום שני והלאה הרמז לעטרה \nנעשה רמז לכל ימות עולם והקפותיו. וזהו שאמר בברכת הספירה על ספרית העמר כי הספירה \nלעמר היא עד יום החמשים שקר' דרור בארץ וכאש' יתבא' בשמיניו': \nומפני שהספירה היא לעמר נראה כי הסופר יצטרך לומר שהיום כך וכך לעמר ותחזור הש' על \n"},{"index":3,"he":"מלת העמ' בברכה. או שיצטרך לומר כך וכך לעמר ובהיות העמר מנופה בי\"ג נפות נוכל \nלהתבונן ענינו במערכת שמות המדות: \nוכמו שנרמזו בתורה השבעה עולמות כמספ' שבע שבתות כך הם נרמזים בימים שבימי החג \nהבאים אחר ימי תשובה לרמוז כי בתשרי נברא העולם ונרמז בי' ימים בי' הויות שנתחדש \nאצילותם ובהם נברא העולם. ואחר יום כפור ד' ימים עד סכות לרמוז כי בארבעה אלה הם \nיסוד הכל והם כנגד המרכבה. ואחר כן ז' ימי החג לרמוז כי מהם משתלשלו' בעולם השפל \nאשר יתגלגל ז' הקפות כנגד הימים העליוני' והעולמו': \nוהמחלוקת שבין רבי אליעזר ור' יהושע שרבי אליעזר אומר בניסן נברא העולם ורבי יהושע \nאומ' שבתשרי נברא העולם כולם מודי' שבניסן היתה הבריאה בכח ולא יצאתה מן הכח אל \nהפעל עד תשרי והיה סובר רבי אליעזר כי בניסן היה העקר ורבי יהושע היה סובר כי בתשרי \nהיה העקר. והלכה כרבי יהושע. כך שמעתי וראיתי כתוב למקובל: \nומפני שכל יום שבשבעת ימי החג רמז להקף אחד (הגהה פי' ז אלפים שנה) לכן מקיפין בכל \n"},{"index":4,"he":"יום פעם אחת את המזבח ולרמוז שכל העולמות יחוגו ויסובבו את המזבח העליון. ועושים \nההקפה הזאת עם הלולב ועם מיניו כי לולב ד' מינים בכלל ופרטם שבע כנגד הבנין שכללם \nג\"כ ד' ופרטם ז' כמו שבארתי בעבודת הטעם. וז' מינים שבלולב הם הלולב וג' הדסים וב' \nערבות ואתרוג ומקיפין בוז' לרמוז שאע\"פ שבאלף השביעי שהיום ההוא רמז בו שיתבטל הכל \nכאשר זכרתי למעלה מכל מקום יעמוד הבנין שהלולב עם מיניו רומז בו: \nהלולב רמוז לתפארת שהוא הראש והגבוה מכולם והוא כפול רמז לתפארת ולעטרה שהוא ד\"פ. \nוג' הדסים רמז לזרועות ויסוד. וב' ערבות הנצחים. ואתרוג רומז לעטרה. והנה רמז כל \nהבנין כולו והנה פרטיהם שבעה ועקרם וכללם הם ד'. והם לולב והדס ערבה ואתרוג. \nובשמיניות תבין כי האתרוג עמהם כמו שמיני של חג עם שבעה. והרמב\"ן ז\"ל באר היטב סדר \nהלולב בפרשת אמור: \nוביום השביעי נהגו להקיף ז' פעמים לרמוז כי כבר נשלם הכל. ומנהג הנביאים ליטול ערבה \n"},{"index":5,"he":"ביום ההוא ואין מברכין עליה. ויש אומרים שרומזים אותה לאין סוף שאינו צריך רמז ולכן \nאמרו חביט חביט ולא בריך: \nהנה כי בימי החג צוה בלולב ז' מינים מפני כי הימים האלה רומזים להקפות והלולב לקיום \nהבנין כמו שבארתי. אבל בימי הפסח אין צריך בו לולב כי הימים רומזים אל מה שהלולב עם \nמיניו רומז. וכן בשמיני של חג אין בו אתרוג כי הוא עצמו האתרוג ומתוך שלא בא האתרוג \nלא יבא לולב כי האתרוג מעכב בו כי צריך להיות עמו כי כנסת ישראל היתה בת זוג לשבת \nוצריך רמז. וענין הנענועי' תעיין במקום אחר: \nודע כי אנחנו לא נדע באי זה הקף אנחנו אם בראשון אם באחרון אם באמצעי ולפי דברי \nרז\"ל ולפי הפשט נראה שאין אנחנו בראשון כי אמר על הפסוק ויהי אור מלמד שהיה בונה \nעולמות ומחריבן ויש מי שאומר מלמד שהיו סדר זמנים קדם לכן. ואמר בבהיר והארץ היתה \nתהו ובהו שכבר היתה. ועוד שם ויהי אור שכבר היה: \nאמנם פנימיות של דבריהם תתפשט כוונתם באצילות הימים הראשונים הנקראים עולמות. \n"},{"index":6,"he":"וזכרתי בעבודת הטע' ענין בונה עולמו' ומחריבן שהוא על תחלת שלמות המחשבה. הימים הם \nסדר זמני' שהזכירו כי הזמנים מסודרים בהם. אבל אין להביא מדבריהם ז\"ל שכבר עברו \nעולמות כי דבריהם כסלת נקייה ותדקדק בהם כי לא אמר שבנה עולמות והחריבן. וכן לא אמר \nשהיו הזמנים קדם לכן. אבל אמר שהיה סדר זמנים והעמק ותמצא הדברים כמו שבארתי. והארץ \nשכבר היתה היא העטרה שכבר היתה בכח השלישית הנקרא תהו חזרה לבהו והוא הבנין \nבהתפשטות ההויות. וכן האור שהיה כבר הוא התפארת שהוא האור הראשון שכבר היה. וכן הוא \nכי התפארת והעטרה ד\"פ. ונתנה העטרה לראש פנה כלומר אחר התפשטות ההויות והיה התפארת \nקודם במעלה. ודברים אלה עתיקין ועמוקים וסתרים: \nנחזור לענינינו ונאמר שכל אחד מן העולמות יהיה תוספת טובה בחדושן יותר באחרון מעולם \nאשר היה לפניו. והטובה הוא שיתמעט כח שרי האומות מעולם ועד עולם ויתעלה ויתגבר כחן \nשל ישראל למעלה למעלה. וזהו טעם שפרי החג הולכין ומתמעטין כי הם באין לכפר בעד ע' \n"},{"index":7,"he":"אומות והם היו שבעים פרים כנגדם. וביום השביעי שהוא כנגד השבת הגדול יכלה כח כולם. \nובעבור כי אז נשלם הכל נקרא ליל שביעי ליל החותם מלשון חתימת הברכה כי אז נשלמה \nברכתם לפי תוספת הטובה שתהיה מכל אחד מהעולמות היו ימי החג הרומזים אליה חלוקים \nבקרבנותיהם וכן ראוי לגמור בו את ההלל מטעם זה: \nוכמו שיהיה תוספת טובה מהקף להקף כן יהיה תוספת טובה מהקף עצמה מאלף לאלף וכמו \nשהזכיר הרמב\"ן ז\"ל בפרשת בראשית תוכל להתבונן כי מבראשית עד ויכולו נרמזו כל ימי \nעולם והוא שאמר הכתוב אשר ברא אלקים לעשות (ראשית ב) כי מלת לעשות מורה על זה. והש' \nית' הודיע הכל למשה ע\"ה מתחלת היצירה עד סופה כל מה שיהיה ומה שהיה וכל מה שעתיד \nלהיות בהן. וכענין שאמרו חמשים שערי בינה נמסרו למשה חוץ מאחת שנאמר ותחסרהו מעט \nמאלהים (תלים ז) כלומר הודיעו הש' ית' למשה מ\"ט בתים שהם רמז לכל ימות העולם וכל \nהבנין שהוא מן הבינה ולמטה אבל שער החמישים לא הודיעו כי לא ידע אנוש ערכה אלקים \n"},{"index":8,"he":"ידע את מקומה. וצריך אתה לדעת איך הם מ\"ט בתים כי כל אחת כלול מז' והם מ\"ט בתים \nוכלם בתים המשלישית כי השלישית יתנהג בהם כמו שיתבאר בשמיניות: \nשמיניות כבר זכרתי למעלה כי בנין השבע הנקרא הקף אחד הם כנגד הבנין ולכן כל הכלול \nתוך השבע נקרא תוך ההקף והם ז' ימי השבוע וז' שנים של שמטה וכן ז' שנים ז' פעמים \nוכן ז' ימי הפסח וכן ז' שבועות של ספירת העמר וכן ז' ימי החג וכן עולם אחד שהוא ז' \nאלפים או ז' עולמות כל אלה הם רמז למה שהוא תוך ההקף ר\"ל תוך השבע אבל מה שנמנה \nשמיני או מה שמתחיל אחר מנין ז' כל אילו הזמנים הבאים אחר ההקף הם קדש והם רמז למה \nשהוא חוץ מן ההקף: \nועל כן חג השבועות הבא תכף לבנין ר\"ל למנין שבע שבועות שהוא חוץ מן ההקף הוא יום \nקדש והוא מועד בפני עצמו. וכן שנת היובל שהוא קדש כמו שנאמר וקדשתם את שנת החמישים \n(ויקרא כה) בא תכף ז' שמטות. וכן שמיני חג העצרת שהוא חג בפני עצמו ובא תכף ז' ימי \n"},{"index":9,"he":"החג שלשתן רומזים למה שהוא חוץ מן ההקף: \nאמנם סמיכות כל אחת מהן אל ההקף הוא רמז כי בעבור שגם הם מן ההקף אין תורמין אותן \nשלא מן המוקף אלא שנמנים בפני עצמן לרמוז על אחת מן השבע ושאיננה באחדות שלהם והיא \nהעטרה כי פעמים תמנה שמינית ופעמים תמנה בכללם כענין סדר הימים שזכרתי בשביעיות כי \nהיא שניה במנין. והיסוד הוא ליי' והוא השביעי בחבור וכענין תן חלק לשבעה וגם לשמונה \nתמנה היא שמינית: \nוכתבתי בהריסה טעם בזה כי הטעם הוא לרמוז כי היא מהם ואיננה באחחדות שלהם בהיותה \nלראש פנה לפעול בעולם השפל וצריכים לכבדה ולרמוז כי מלכותו בכל משלה כאשר זכרתי שם: \n\n"},{"index":10,"he":"אמנם תשכיל לדעת כי אלה השלש זמנים שזכרתי שהם היובל ושמיני עצרת וחג שבועות אע\"פ \nשהרמז בהם לעטרה מן הטעם שכתבתי ועקר הרמז שנרמז בהם לעטרה הוא להתבונן בפועל \nהעליון שהוא השלישית כי ברמז פועל התחתון נתבונן על העליון וכבר בארתי כי שניהם \nנקראים פועלים השלישית בעולם העליון והעטר' בעולם התחתון בשליחו' עולם העליון \nהמשפיע בה: \nוהשלישית והעטרה שמותיהן שוין ולכן יש לך לדעת כי השלישית הוא עקר השמינית שהו' חוץ \nמן ההקף כי היא למעלה ממנו בענין הציור וכל המצוות ברמזיהן אינם כי אם בשבע שהם \nהבנין שבהם ההתבוננות מה שאין כן בראשונו' שבהם אין רשות להתבונן לכן אין אנו \nזוכרים אותם בשום רמז מהרמזים שהרי אינם מן ההקף שיהיה רשות להתבונן בהם אבל אנו \nרומזים למה שהוא בבנין ולפעמים יעלה הרמז למשכיל למה שהוא חוץ ממנו וכדרך אשר בארתי \nבענין התרומה בשמות: \nוכבר ידעת כי השלישית הוא שער החמישים אשר לא נודע גם למשה. ובאמת מן הראוי הוא כי \n"},{"index":11,"he":"מאחר שאדם נברא בדמות ושם הם תלויות כל המצוו' אין לו להתבונן למעלה ממנו אלא \nבעולמו יתבונן ודי לו: \nוכלל הענין אשר דעתנו לבארו הוא כי היובל שבא אחר ז' שמטו' שהם רומזי' לכל העולמות \nוחג השבועו' שבא אחר ז' שבתו' הרומזים גן לענין זה ושמיני עצרת שבא אחר ז' ימי החג \nהרומזים גם לזה כאשר כתבתי שלשתן רומזים כי אחר הקפת כל העולמו' שהם שבע כנגד הבנין \nמתנהג השלישית והוא היובל הגדול כאשר זכרתי למעלה. וישוב גם אצילות הבנין אל האלקי' \nשהוא השלישית אשר נתנו להאצילו. וכאשר יצאו הפועלים לחרות איש אל אחוזתו ואיש אל \nמשפחתו ישובו ולכן נקרא תשובה כי שם ישוב הכל כי הכל שב אל העפר כאשר זכרתי בשער \nהטעם. כן נקרא יובל מלשון ועל יובל ישלח שרשיו כי שם יובל וישולח הכל כי שם שרש הכל \nוהיא השביתה הגדולה אשר אין לה קץ ותכלית: \nוזהו אחר שיהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים כמו \n"},{"index":12,"he":"שעתיד להיות בסוף והכל ישוב אל מקומו בשלום. וטעם זה מספיק גם לשתי הלחם הבאי' \nמחטי' בשבועו' ולא משעורי' כי כחשכה כאורה. והלחמים רומזי' לתפ' ולעטר'. אבל היו \nנאפי' חמץ לזכר (סא לברך) היום שמביאין בה מנחה חדשה ליי': \nוענין שלוח העבדי' ביובל לחרות כי הפועלים יצאו לחפשי. וענין חזרת הנחלות כי הארץ \nלא תמכר לצמיתו' וחוה הראשונה תשוב לעפרה. אמנם הרמז אלינו בג' הזמני' האלה לע' אשר \nהחכמי' מתבוננים בה וכאשר יתבאר עוד למטה. וענין הכתוב שאמ' וקראתם דרור בארץ לכל \nיושביה (ויקרא כה) לשון סבוב והוא כמו דור הולך ודור בא כמו שהו' לשון חזרה וסבוב \nמלשון רז\"ל הדרא דכנתא. ואמרו שיקרא הדרור בארץ לכל יושביה יובל כלומר שיקראו \nוירמזו חזרת הנחלות ליובל על שם ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה יז) וירמוז ליובל הגדול \nשהוא שנת נ' אלף שנה שהו' קדש כי שם תובל ותתגלגל ותחזור הארץ היות' בת חורין: \nואמ' הכתו' עוד יובל היא תהיה לכם (ויקר' כה) כדרך שיאמר בשמיני חג העצרת וביום \n"},{"index":13,"he":"השמיני עצרת לכם (מדבר כב) וכן אמר בשבועות בשבועותיכם ותרגם יונתן במעצרתכון. \nובאור הענין הוא כי היא ומלת עצרת רומזים לעטרה ואמר בהם לכם ולא אמר ליי' כמו בשבת \nובשמטה ובשבעי של פסח בעבור כי אותם רומזי' שהיא בכל ואלו רמוזים שהעטר' נמנית \nשמינית. וכבר בארנו שהרמז הוא כי היובל יהיה נוהג בעול' העליון והנה בארנו כי היובל \nוהשבועות ושמיני עצרת הם רמז למה שהוא חוץ מן ההקף ועקר הרמז הוא לשלישית. אך הרמז \nהוא לעט' בעבור שמתבוננים בה מה שאין כן לשלישית ובעבור שהענין רומז למה שהוא חוץ \nמן ההקף ארז\"ל שמיני רגל בפני עצמו הוא. אמנם קראוהו סעודה קטנה כנגד הפועל העליון \nהנרמז בה. או שקראוהו כן לפי הפשט בעבור (סא בערך) הקרבנות שהקריבו ע' פרים לז' ימי \nהחג כנגד ע' אומו' ובעד השמיני הקריבו בעדו להגדיל כח שרו שיהיה חוט של חסד משוך \nעליו בעבור שאיננו באחדותם להיותו נתון לראש פנה וצריך לכבדה וליחד' בפני עצמה כדרך \n"},{"index":14,"he":"אשר זכרתי בשער ההריסה כי יום הדין הוא כאשר אזכור עוד אמנם תשלומין דראשון הוא ר\"ל \nכי הוא מהם: \nוכן סוכה בעבור שרומזים לעטר' קראוה בשם הקב\"ה מצוה קלה. אמנם עקר הרמז בה לשלישית \nכמו שדרשו בבהיר בפסוק שלח תשלח את האם (דברי' כב) כי השלישית היא האם. והיא אם \nהבנים ושוכבת עליהם. וכבר זכרתי עוד בהריסה בקטנות הה' שבהבראם כי הרמז בה לעטרה כי \nלעולם רומזים אותה בקטנות מפני שיש ממנה רמז לשלישית: \nובענין הזמנים שזכרתי יש להתבונן בטעם האתרוג שצריך שיבא עם הלולב ולא עמו באגודה \nכי אף על פי כי כל השבע נרמז בלולב ובהדס ובערבה צריך שיבא אתרוג עמו יחד הרומז \nלעט' אבל לא באגד אחד כי אינה באחדות שלהם כמו שכתבתי: \nולפי ששמיני עצרת רומזים למ\"ה כמו שבארתי לכן קרבנו שוה לקרבן ראש השנה ויום \nהכפורים שבהן המלך דן את עולמו ויושב על כסא דין וכבר כתבתי כי עקר היום רומז \nלשלישית שתתנהג והוא יום הדין הגדול. ונקרא עצרת כי שם נעצר הכל כי כל הנחלים \n"},{"index":15,"he":"הולכים אל הים שהוא העטרה. או אולי נקרא כן מהטעם כי הכל יחנו שם כי הוא הגן עדן \nויכנס מן הגן לעדן שהוא צרור החיים והוא התפארת ויכנסו לעולם הבא שהוא היסוד כי \nהעטרה כלולה בו. וממנו ישובו עם כל הבנין בסוף הזמן אל השלישית שהוא עקר עצרת ושם \nיעצר הכל: \nהנה לפי מה שבארתי בשער הזה ובשער השביעיות נתבונן כי מנין ז' שמטות ושנת היובל קדש \nאחריהן. ומנין שבע שבתות העמר ואחריהן השבועות קדש ושבעת ימי החג ואחריהן שמיני \nעצר' קדש כולם רומזים למה שהוא חוץ מן ההקף והכל רמז אחד. אמנם כבר זכרתי כי כל \nענין ימי השבוע הוא רמז למה שהיא בבריא'. וענין השמטה הוא רמז למה שיהיה. אמנם \nהבנין הוא שרש כולם: \nואמר הרב הגדול רבי שלמה בן אדרת זצ\"ל כי נאמר בשמיטין את ספיח קצירך וענבי נזיריך \nלרמוז כי חקות קציר ישמר לנו ועוד לנו חלק ונחלה בארץ כי העולם ישוב כמו שהיה כמו \nשזכרתי בשביעיות. אבל בשנת היובל שהוא רמז ליובל הגדול נאמר ספיחיה קציריה נזיריה \n"},{"index":16,"he":"לרמוז כי אין הארץ לצמיתות כי תצא חפשי אל היובל ולא תתעבד עוד. ולכן אמר שהגדולים \nשל עצמה הם וטעם יפה אמר אך שאין זה הטעם המוכרח למשכיל: \nוענין ח' ימים המילה הוא שצריך שיעברו על הילד ז' ימים כנגד הבנין וביום השמיני \nימול ותתגלה העטרה הוא רמז לגלוי העטרה להשלים דוגמת הבנין בגופו ושנתנה העטרה לראש \nפנה והוא שמיני. וכבר ידעת כי במילה יש בה זכור ושמור כמו שכתבתי בשער האדם ולכן \nתדחה את השבת כמו שמבואר שם. וכן הבהמות לא ירצו לקרבן עד שיעברו עליהם ח' ימים. \nוכנגד אלו השמיניות אמר דוד ע\"ה למנצח על השמינית (תלים ו) ושלמה ע\"ה אמר תן חלק \nלשבעה וגם לשמנה (קהלת יא) כאשר זכרתי בשער ההריסה: \nעשיריות כבר אמרתי שעשר ספירות הם יסוד לכל נגדר בגדר מספר. ולכן תמצא כי כל \nהמספרים לא יעלו ליותר מעש' כאשר ידוע לבעלי החשבון וראיתי להזכיר במקצת המקומות \nעוד מזה תורה למנין ההוא: \nדע כי עשר מאמרות הנזכרות בפרשת בראשית הם רומזות לעשר ספירו' ובהם נברא העולם וזהו \n"},{"index":17,"he":"שאמרו בעשרה מאמרות נברא העולם. ואמרו בראשית נמי מאמר הוא ודע כי כל מה שנזכר \nבפרשת בראשית בין מה שנזכר בעשרה מאמרות שאלה הם על ידי הפועל העליון (סא הראשון) \nבין מה שנזכר אחר תולדות השמי' שנברא על ידי העטרה כולם דברים כפולים גלוי ונסתר \nושניהם אמת. כי כל מה שיש למטה כנגדן יש למעלה דברים הנקראו כן והם יסוד וכח של \nהתחתון וקיומו להעמידו והכל דרך השתלשלות בין בבעלי חיים בין בדוממים בין בצמחים. \nועל זה אמר אין לך עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע מכחו ואומר לו גדל שנאמר הידעת חוקות \nשמים אם תשים משטרו בארץ (איוב לח) ואיסור כל מיני כלאים שלא לערב הכחות: \nולמנין הנכבד הזה שהוא קיום הכל והעמדת הכל על זה היתה כונת אברהם אבינו ע\"ה בתחלה \nבהתפללו על העירות בתחלה אמר אולי ימצאון שם חמשי' צדיקי' לכל עיר שיעלו בזכות העשר \nהמנין הנכבד עד לבסוף שבקש אם ימצאו עשר בין כולם. וכאש' לא ימצא שם עשרה כנגד \n"},{"index":18,"he":"המנין הנכבד נתחייבו כלייה ושתק. וכן יצחק ברך את יעקב בעשר ברכות כי רצה לברכו בכל \nהכחות: \nוכן עשר הדברות ועשר מאמרות כולם כנגד המנין הנכבד וכנגדם עשה הב\"ה לאדם הראשון עשר \n"}]}
