ספר שושן סודות
אות שח - סוד המילה וכל המסתעף אליה:
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
אות שח - סוד המילה וכל המסתעף אליה: סוד המילה וכל המסתעף אליה: כבר נתבאר במה שקדם כי המצות רומזים לז"ס הבנין ולכל ספירה יש מצוה א' מיוחדת, כמו המילה ואסור עריות לצי"ע. ולכן הזכיר אצלה אני אל שדי הרומז לצי"ע כאשר פירשנו במה שקדם. וטרם שאשלח ידי לבאר סודה אגיד הספקות הנופלות בה. הראשון. למה קרא עצמו בפרשת המילה אני אל שד"י ולא קרא עצמו בשאר מקומות שדבר עמו פב"פ. השני. למה נצטווה א"א ע"ה על המילה בהיותו בן צ"ט שנה, והלא הכיר את בוראו בג' שנים כדגרסינן על עקב אשר שמע בקולי כו'. השלישי. למה אמר והיה תמים ולא אמר היה צדיק או חסיד אם אלה תוארים הם יותר חזקים מן תמים בעבודת הש"י. הרביעי. למה אמר התהלך לפני יהיה והיה כו' וכי עד זה הזמן לא התהלך לפניו והא כתיב וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. החמישי. באמרו ואתנה בריתי ביני ובינך המכוון בדיבור זה לברית מילה, וא"כ למה הכניס דברים
אחרים משינוי שמו ולהיותו אב המון גוים תיכף שנראה אליו היה לו לכתוב זאת בריתי. הששי. למה נפל על פניו בזמן הזה ולא נפל תיכף שנראה אליו ולא נפל משאר הנבואות הקודמות. ואין לומר מפני הערלה והלא קודם ג"כ היה ערל. השביעי. למה אחר נפלו דבר אתו במדת אלהים ואודם נפלו דבר אתו במדת ה' ומתוכה אמר לו אני אל שדי מה זה ועל מה זה נשתנו השמות. השמיני. למה אמר ואני הנה בריתי אתך היה לו לומר הנה בריתי אתך וד"ל. התשיעי. למה באמרו והיית לאב המון גוים קשה והלא לא בעבור הברית נעשה אב המון גוים אלא בעד חלוף שמו והראיה באמרו והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך נראה כי שנוי השם גרם לו ולא הברית וא"כ למה הסמיך אב המון להנה בריתי אתך. העשירי. והפרתי אותך במאוד מאוד, הכפל הזה למה והלא כבר נאמר וארבה אותך במאוד מאוד. ועוד בראשונה הסמיכה לברית ובשני הסמיכה לשנוי השם. האחד עשרה. למה לא בשרו אצל הברית להיות
יוצאים ממנו מלכים כי אם סתם אמר לו וארבה אותך במאוד מאוד. השנים עשרה. לדורתם לברית עולם יאמר לברית עולם, לדורתם למה לי. או יאמר לדורתם ולשתק מעולם. או יכתוב לדורותם לעולם לברית ל"ל. השלש עשרה. להיות לך לאלהים, תימה וכי לזה צריך ברית והלא תלוי באברהם ובזרעו אחריו ככתוב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום הנה זה תלוי בדבקות ולא בברית. הארבע עשרה. ונתתי לך, קשה והלא לא נתן לו את הארץ כי אם בדיבור וא"כ איך השוה אליו זרעו. החמשה עשר לאחוזת עולם קשה ואנה הברית והם גלו ממנה. הששה עשר. והיית להם לאלהים קשה והלא כבר אמר להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך ותו לא השבעה עשר אתה וזרעך אחריך לדורתם קשה למה לי למימר לברית עולם כאשר אמר בתחלה. השמונה עשר זאת בריתי אשר תשמרו קשה למה אמר זאת יאמר וברית אשר תשמרו. התשעה עשר. אחרי אמרו ביני וביניכם מה צריך שיאמר ובין זרעך אחריך או יאמר ובין
זרעך אחריך ולא יאמר וביניכם. העשרים ונמלתם קשה, היה לו לומר המול לכם כל זכר את בשרו ונמלתם למה לי. העשרים ואחד לאות ברית. קשה, לימא לברית ביני לאות ל"ל העשרים ושנים. ימול לכם כל זכר קשה ל"ל שינוי הלשון ולא אמר כאשר אמר בתחלה המול לכם כל זכר ואמר ימול. העשרים ושלש ימול לכם לדורתיכם למה לא אמר לעולם כמו שאמר למעלה. העשרים וארבע. יליד בית מקנת כסף וכו' קשה למה לא פירש דינו ומילתו עד פסוק הב' באמרו המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך ולמה יחלקהו יאמר בפסוק ההוא ככה ובן ח' ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם ואח"כ יאמר המול ימול יליד ביתך ומקנת כספיך מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא ולמה יודיעם פסוק אחר ועוד בפסוק הנ"ל עשה מיעט יליד בית ומקנת כספך. העשרים וחמש והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם קשה למה לא אמר לדורתם לברית עולם העשרים ושש וערל זכר וכו' תימה למה לא כתוב וערל זכר מזרעך אשר לא ימול. ואין לומר
כי לא ישוב אל מקנת הכסף והלא אלו אינם בני כרת אם לא נימולו כ"א זרעו ולמה לא פירש במי ידבר אלו הן הספקות אשר נפלו בפסוקים האלה והיתירים בפירושנו לתורה יעויין שם. ומעתה נשוב לפרש סוד המילה כפי המקובל ולא כפי הפשט. ומעתה נעור על הספיקות הנופלים בעצם מקום המילה. הראשון. למה כסה ולא גילה הכתוב בפירוש מקום המילה והיה לו לכתוב לו וערל זכר אשר לא ימול בשר שפכתו כענין שנאמר וכרות שפכה, כי שם אבר ההוא בלשון הקודש שפכה עד אשר הוכרחו רז"ל לרומז מג"ש נאמר ערלתו ונאמר להלן פרי עץ ערלתו מה להלן במקם שעושה פרי אף כאן כו' ומה סוד הוא שיעלמהו ולא יכתבהו בפירוש, והלא ג' ערלות הן ערלת לב לשון לשון מילה וזה בלתי מבואר אלא בג"ש, יאמר בפירוש ולא יסתום דבריו. השני. כל בריאותו הן שלימי היצירה אל אמונה ואין עול הכל בחכמה הוא עשך ויכוננך מלמד שהוא וב"ד נמנו על כל אבר ואבר והושיבהו על כנו וא"כ לא ימלט מחלוקה
הכרחית אם הערלה דבר מותר ואין צריך לא יבראהו ואם הוא צריך לא יצוה להשחיתו ולמולו. השלישי. קושיא מקבילות הראשונה ואם הוא דבר הכרח וצורך והיא משלימות היצירה למה רוב צדיקים נולדו נימולים וכל מי שנאמר בו תמים או תם וטוב הוא יותר קדוש. הרביעי. קושיא מקבילות לא' ואם נולדו כן בעבור צדקתם למה נולדו בין הגוים. החמישי. אם הוא דבר המשלים מין האנושי הן בהצלחתו המצננות למעט התאוה כדברי הרמב"ם ז"ל או בהצלחתו המצננות להיות ניצול מגיהנם דברי רז"ל, למה לא צוה עליה לאדם הראשון ויהי נכלל כל המציאות במין האנושי כענין שבע מצות שנצטוה עליהם אדה"ר ולמה ימנע טוב להולכים בתמים. הששי. אם המילה מסוגלת להביא אל השלימות מקצת המין ולא כולו או מסגולתה למין כולו. ולא יתכן לומר למין כולו כי לא ניתנה לאדה"ר עם שבע מצות. אלא מאי למקצת המין והם זרע אברהם אבינו ע"ה, א"כ למה יתחייבו אומות העולם בדין גיהנם
על ביטולה, והרי אף אם יהיו נימולים אין מסוגלת המילה להצילם אלא לזרע אברהם. אלא ע"כ לומר שסגולתה לכל המין, וא"כ לאדה"ר למה לא נצטוה. השביעי. ביום השמיני ימול בשר ערלתו. קשה, האיך רז"ל מעט האשה מחיוב בנה והטילו החיוב על האב והלא כתיב ימל סתם בין זכר בין נקבה. מה תאמר, כאשר צוה אותו אלהים אותו ולא אותה זה המיעוט היה קודם מתן תורה ונתנה תורה ונתחדשה הלכה מה תאמר מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות א"כ לישתוק מאותו. השמיני. מהמאור כי לא יתחייב הקטן בשום מצוה אלא בהיותו בן י"ג שנים וא"כ למה צותה תורה למול את הקטן בח' ימים ועדיין לא נכנס במצות. התשיעי. מה נשתנה יום השבת מיום האמור אצל המילה כי יום שבת לילו עמו ויום המילה דווקא ביום ולא בלילה. העשירי. והלא אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה כ"ש עשה ולא תעשה וכרת בשבת ואיך יבוא מצות מילה וידחנו. הנה אלה הם הספיקות וכולם יקשה על דרך השפט ובאוצר ה'
יבואו. וכבר קדם לנו הדיבור בצורת האדם ותבניתו ושהוא תשעה חלקים הראש שלש וזרועת עם הלב שלשה ונצחים השוקים והברית צי"ע שלשה והמדה האחרונה תרמוז אל האשה הרי נשלם הבנין בצורת זכר ונקבה. אמר המחבר ראיתי להביא ספר בעל הגדור בחבורו במצות ע"ד אמת וז"ל - ואני בהיתי בן ד' שנים ולקחתי גם חלק משנת ה' לקחת זקיני ביד אחד והוליכני אל הר אחד מקום שאין ילוד אשה שם וישבנו שם מ' יום עם ז' ליטרא פת וצלוחית של מים עוסקים במצות לדעת ענינים. והיה בסוף מ' יום עמד זקני בתפלה ואני עומד לפניו בהול ומבוהל מצד האימה והיראה כי ראינו מרחוק חיות רעות מכלות חיות טובות:
אות שט - וזו היא התפלה: וזו היא התפלה: וסידרנוה כפי הנמצא אצלינו כי הספר היה מוטעה וזו נוסחה. האדרת והאמונה לחי העולמים. הבינה והברכה לח"ה. הגדולה והגאוה לח"ה. הדעת והדיבור לח"ה. ההוד וההדר לח"ה. הוועד והוותיקות לח"ה. הזכרות והזיכרון לח"ה. הטכס והטוהר לח"ה. היחוד והיראה לח"ה. הכתר והכבוד לח"ה. הלקח והליבוב לח"ה. המלוכה והממשלה לח"ה. הנוי והנצח לח"ה. הסגוי והשגב לח"ה. העוז והענוה לח"ה. הפדות והפאר לח"ה. הצבי והצדק לח"ה. הקריאה והקדושה לח"ה. ורון והרוממות לח"ה. השיר והשבח לח"ה. התהילה והתפארת לח"ה. כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים ועל צדקותיך אנו נשענים ולסליחותיך אנו מקווים ולישועתך אנו מצפים. אתה מלך אוהב צדקות מקדם מעביר עונות עמך ומסיר חטאת יראיך כורת ברית לראשונים ומקיים שבועה לאחרונים. אתה הוא שירדת בענן כבודך על הר סיני והראת דרכי טובך למשה עבדך ואורחות חסדיך גלית לו והדעתו כי אתה הוא אל רחום וחנום ארך אפים
ומרבה להטיב. ומנהיג העולם במידת הרחמים וכן כתוב ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. אל ארך אפים אתה ובעל הרחמים נקראת ודרך תשובה לנו הורית וכו' עד וחטאה ונקה סלח נא לעון העם הזה וכו'. ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה ועשה ואל תאחר כי שמך נקרא על עירך ועל עמיך. ובאמרו שמעה, ראינו אדם אחד אדמוני ביותר ואחריו אדם אחד לבן כשלג ואמרנו יום בשורה הוא ומשר התורה באו. וישבו עמנו וזקיני תופס אותי בידי ונשמטה ידי מידו וקמתי וישבתי אצל האנשים ההם ואמרתי להם משביעכם אנו בשר תורה שלא תזוזו מכאן עד בא שאלתי. ואמרתי להם מהיכן המילה יוצרת ואמרו לי פה אחד גם שניהם, ימ"ל ב"ג ר"ל נעלם הגימ"ל. אמרתי להם א"כ יכתוב ימול לכם כל זכר מאי המול ימול. אמרו לי, המול בחיך ימול בלשון. ר"ל המול בחכמה הנקרא חיך וימול בבינה הנקראת לשון. והנה חיך ולשון בראש הוא
כ"ע הנקרא ראש עליון. ואמרתי להם תכניסו דבריכם באזני. ואמרו לי החכמ"ה אב הבנים והבינ"ה אם הבנים. החס"ד יניקתו מהאב כרחם אב על בנים והפח"ד יניקתו מהבינ"ה קו ירוק מלך עולם. והאב מלך רחמים וע"כ נקרא המל שאין שם ערלה חלילה וע"כ ימול לבשר הערלה ולגלות עור העטרה המכוסה בחושך וזהו ביום הח' ימו"ל בשר ערלתו (ימי ימול המול ימלוך לבער הדינים מן המלך היא אם הבנים) וע"כ המצוה באיש ולא באשה. וכאשר המעור הוא היסוד בן הבינה ויתרחק הערלה אחיזת הטומאה יתבער הירקרקת מן הבינה. ואין המצוה הזו בלילה כי אין דין מבער דין. וע"כ אברהם לא הורשה לשמש עם שרה כל זמן שלא נטהר מן הערלה כי מה שם אליו והמילה הוא בסוף האדם הוא המעור כי שם קבוץ הקליפות והערלת ולא בלשון שהדין בלשון מצד דבוק ביסוד והאדם בשמטה שעברה לא חסר ממנה דבר כי אז השלום בארץ תם ושלום אך בזו השמטה היצר דבוק עם האדם ע"כ צריך תיקון הוא שאמר
לאברהם להטיף ממנו דם ברית. וגם מן הדין היו למולן תיכף דבוק הערלה אבל בעבור שצריך לעבור עליו ז' ימים ובח' למולו כי בכלל ח' עבר השבת כי אין למולו אם לא עבר השבת עליו הנקרא זאת כענין הנודר לגרש את אשתו מקימה אצלו ז' ימים ואחר מגרש ואין מתירין לו. והכוונה שהנדר רומז בבינה ויורד עד העטר"ה היא השבת וגם אין למולו ביום הז' כי צריך לשוב בח' שהיום ח' רומז ביסוד הוא מעור כי הוא עד העטרה וכשתחזיר מלמטה למעלה יהיה הסוד ח"י דומיא ז' ימים יהיה עם אמו ומיום הח' והלאה ירצה לקרבן. והנה גם זה רוצה לראות פני המלך הוא צי"ע ואין לראות פני המלך זולתי השוער הוא השבת והנה דין הבהמה כדין אדם לענין זה כי איפשר גם זה העברת ז' ימים משום חסרון המילה שבו להרמיז שהיה ראוי להיות מהול אף כי אינו מהול והאשה כלולה מאש ע"כ אינה יכולה לטהר הערלה פן ישרוף ויזיק ולפי שסביב הברית העליון והעטרה יש סרכים רבים כאמור כל גוים סבבוני
ולכן חוזרים על ציצין המעכבין. אמרתי מה ראה הקב"ה ולא צוה לאברהם לימול כשהכירו אלא המתין לו עד שנעשה בן צ"ט שנים. אמרו לי בעבור שהיה צריך לצאת ממנו ישמעאל סיג חיצון. אמרתי להסמ"ם עשו שיצא מיצחק שהיה מהול. אמרו לי לא ניתן להאמר. ודבריהם סולת נקיה ובהם יותרו רוב ספיקתנו ומה שכתב לא ניתן להאמר טעמו הוא כי אברהם איש החסד ומשמטה הראשונה אשר לא היה צריך בה למול את הערלה וכמו שכתבנו ולכן גם ישמעאל שהוא סיג החיצון ראוי לצאת בערלה. אבל יצחק הרומז בפח"ד זהו אדון השמיטה הקשה במילה הולידו כדי להתיש כח סמא"ל וחביריו. אך מה שיש להתישב למה המתין לו עד היותו בן צ"ט שנים ולמה לא ציוה על המילה תיכף כשנולד ישמעאל לפי סברת תשובתינו וסיבר בז' גם בעל הגדור לא נכנסו דבריה גם לא קבלנו בו פא"פ עד שיבוא מ"צ:
אות שי - סוד ברכות של מילה: סוד ברכות של מילה: המל את בני מברך אשר קדשנו במצותיו וציונו למול את הבן. ואחר מברך בא"י על המילה התחיל ממקום הברכה ויורד עד התפארת הנקרא עולם אשר היא ס"ע כאשר פירשנו כמה פעמים. במצותיו הן ד"ו פרצופים עיקר ההיקף אשר בם רומזים המצות. וצונו, הת"ת. על, בגזירות כ"ע הנקרא עלי. המילה, צי"ע סוף וגמר האדם העליון למול את הבן שאבי הבן עומד במקום האב העליון שהוא חכמה המקבלת מכ"ע. ולכן אין צריך לרמוז על הכתר ולומר על אבל אדם אחר המל בן חבירו צריך להמשיך הברכה מאל עליון שהוא אל המצוה כאשר פרשנו לכן מברך על בריתו של אברהם אבינו הוא צדיק י"ע המקבל מן מטה כלפי חסד. בא"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו שהוא מדת אברהם. והטעם כי מעתה קיבל הברית ונעשה לדוגמא העליונה. מעתה מבקשים מעליו רחמים הקהל ואומרים כן - יכנס לתורה שם תורה שבכתב ולחופה כ"ע ולמעשים טובים הם תרי"ג מצות
הרומזים לכל ההיקף כי כל מצוה הוא אבר א' מהצורה העליונה ובתשלום כל התורה נמצא האדם העליון שלם. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קידש ידיד מבטן וחק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קודש על כן בשכר זו אל חי חלקינו צוה להציל ידידות שארינו משחת למען בריתי אשר שם בבשרג בא"י כורת הברית:
אות שיא - דע כי כוונת הברכה במילת העבדים והגרים: דע כי כוונת הברכה במילת העבדים והגרים: צריך להזכיר בהם הטפת דם ברית וקיום שמים וארץ. והטעם כי גרים ועבדים מצד הטומאה הם באים והמקטרג סמאל וסנהדרו עומדים בכוחם והטפת דם ברית הא מפריש אותן ומשקיט המייתם ושאגתם לטרף הנותן ליריאיו לזכור להם בריתו ובראותם כי יש חלק במצוה כל עולה קפצה פיה ואין שטן ואין פגע רע והברית שליו ושקט. וזה קיום שמים וארץ ד"ו פרצופים וזה סוד הוצאת שער בתפילין וסוד העזאזל וכיוצא בהם:
אות שיב - וטעם לקיחת כוס יין לברכת המילה: וטעם לקיחת כוס יין לברכת המילה: כלומר הברכה האחרונה, לפי שכבר ידוע לכל בעלי העבודה כי כוס יין הרומז ליין המשומר בענביו ולא הופרש מענביו להעשות יין נסך והיין המשומר הוא השפע ששת ימי בראשית הראויה אותה שפע לצי"ע והוא המילה ולכן הצריכו כוס וזה סוד זה ספר תולדות אדם וידעת מלת זה ממלת זה אלי ואנוהו. אשר, כ"ע קדש, ע"י החכמה ידיד, אדון השמטה מבטן, הבינה. וחק בשארו שם, ת"ת. וצאצאיו חתם, י"ב גבולי אלכסון שהם י"ב צרופי הוי"ה. באות ברית קודש, צי"ע. על כן, ש"ת אל חי, צי"ע שהוא חלקינו כי הוא צרור החיים. צוה, כי הוא המצוה על המלכות. והסיבה להציל ידידות שהוא הנשמה. שארנו, הגוף משחת מבאר לילית אתת סמאל המכתתת לצי"ע כמו שכתוב אל תעטר עלי באר פיה:
אות שיג - סוד ששבות דבריהם דוחה את המלה: סוד ששבות דבריהם דוחה את המלה: והטעם כי אלו הלאווין רומזים אל מדת המלכות והעשיה למדת ת"ת. הנה בזמן קיום המעשה ר"ל מצות מילה שהוא מצות עשה, אף כי נעקר הלאו אין כאן בזיון המלכות, שעשיה ועקירה בהדי הדדי קאתי. אבל הבאת הסכין מחצר לחצר או אמירה לגוי שהוא שבות דדבריהם דוחין את המילה כי אינם אלא מכשירי מילה והבאתם אינו בשעת קיום מצוה, וא"כ נראה כבועט בדיני המלכה והיא תפעל דין תיכף כי הפרידה מן המלך בעת החיבור. ומזה תתישר השבותים להבין סודם. ואם לקיים מצות עשה של מילה היא עשה וכרת אין לדחות את השבות. מכ"ש להביא מאכלים ומשקים מחצר לחצר דרך ר"ה בלי עירוב ודע זה וזכריהו:
אות שיד - סוד להבדיל בין הבהמה טמאה לטהורה: סוד להבדיל בין הבהמה טמאה לטהורה: שנאמר והבדלתם בין הטהורה לטמאה. זה סוד עמוק מאוד ומה שקבלנו בו נאמר. דע כי עשרה מינים הם בבהמה טהורה מהם בייתים ומהם מדבריים. והנה הם באים ממקום קדוש. ושאר הבהמות הטמאות הם רומזים לקליפות החיצוניות וכל הקרוב להקף הוא בא בסימני טהרה והרחוק בלא שום סימן. ואולם אם אסור לנו אכילתם התיר לנו רכיבתם כי כוחינו גבוה מכוחם, כי הדריכנו אלהי ישראל על במותי ארץ. והנה הנאצלים מן ההקף באו בשני סימנים - מפריס פרסה ומעלי גרה ובסימן ראשון יורו על כי כל אחת מחלקת מאורה משפט וברכה לאשר תחתיה עד הברכה התחתונה מחלקת מפרי מעשיה לכל השרים. והסימן השני מעלי גרה ר"ל שתתן מכל מה שקבלה מלמעלה כענין שאמרו צדיק חונן ונותן ר"ל ע"י כנסת ישראל. ואם שוב מאמרינו זה על זה, תבין סוד העיבור שיתבאר לך בבהמות הטהורות והטמאות והמבין יבין:
אות שטו - וכן סוד כל היוצא מטהור טהור והיוצא מטמא טמא: וכן סוד כל היוצא מטהור טהור והיוצא מטמא טמא: ואם תבין תנוק יונק משדי אמו תבין סוד היתר החלב וכן היתר דבש דבורם הרומזים לצד החיצון אך הדבש טהור כי אין מגופם רק ממקום אחר דשייכין ברום עלמא: