{"id":"kabala-49ba4fdeec0e-1-26","bookId":"kabala-49ba4fdeec0e","part":1,"torah":26,"title":"אות שסז - סוד הכתובה והתוספות:","hebrewTitle":"אות שסז - סוד הכתובה והתוספות:","segments":[{"index":1,"he":"אות שסז - סוד הכתובה והתוספות:\nסוד הכתובה והתוספות: \nדע זה לך כי כבר ביארנו כי החתן הוא ת\"ת והכלה היא עטרת בעלה והת\"ת עיקר קבלתו \nמתורה הרשומה ומה שמקבל ממנה הוא נותן להכלה ע\"י צי\"ע. וראה והבין עד אנה הדברים \nמגיעין ולכן אמרו אסור לדור בלא כתובה אפילו שעתא חדא. והבעל ת\"ת נותן שכר הסופר, \nצי\"ע כי השפע בא אל הסופר ראשונה ואח\"כ אל הכלה ולפי שהשפע בא אל הכלה מן וא\"ו ומשך \nוא\"ו וכל אחד כלול מעשר הרי מאתים. והחתן קיבל מתורה קדומה אשר קבלה מכ\"ע וכל אחד \nמהם כלול מעשר מעשר הרי מאתים. וזה דוקא לבתולה האטמה מכל פגע רע ומקבלת מן הווי\"ן \nהשנים, אבל אם היא גדולה שנכנסה בה חוץ מבעלה א\"כ הוא\"ו הראשון הלך ונשאר משך \nהוא\"ו, ועל כן כותב לה מנה. וזה עיקר כתובה לפי שהחתן העליון הוא מקבל מהספירה שפע \nונותן ומשפיע לכלתו. ולכן יכול החתן הגשמי להוסיף לה כמה שירצה מן הבא לידו חוץ \nמעיקר כתובה לבתולה מאתיים ולאלמנה מנה, מזה הסך אין לגרוע כלל וכלל ואין שייך בו \n"},{"index":2,"he":"מחילה ואם פיחת או מחלה בעילתו בעילת זנות: \n \nאות שסח - סוד אשה שנשאת לשנים לא תנשא לשלישי:\nסוד אשה שנשאת לשנים לא תנשא לשלישי: \nוהטעם כי בעלה השני שמת נסתלק מכריע שני ואם תנשא לשלישי הרי פגם גדול במרכבה אם \nימות. כי השלישי ירמוז בנצח ואם יסתלקו אלו השלשה יסתלקו רוב רחמים. ונראה שלזה \nחלקו החכמים בחזקה בשתים או בשלושה פעמים ודע זה: \n \n"},{"index":3,"he":"אות שסט - וטעם הנבעלת פחותה מג' שנים חוזרת בתוליה:\nוטעם הנבעלת פחותה מג' שנים חוזרת בתוליה: \nכי כל פחותה מג' כלבוד דמי וכל הנבעלת לפחו' מבן ט' ויום אחד היא בתולה הטעם כי לא \nהגיע לכלל עשר והיום הנוסף על ט' הוא עומד במקום העשירי ולכן שתיהן לא הפסידו \nכתובתן: \n \n"},{"index":4,"he":"אות שע - סוד ברכות דם בתולים:\nסוד ברכות דם בתולים: \nיברך ראשונה בפ\"ה ואח\"כ יברך על ההדס בורא פרי העץ בא\"י אשר צג אגוז בגן עדן שושנת \nהעמקים בל ימשול זר במעין חתום על כן אילת אהבים שמרה בטהרה וחק לא הפירה. כבר ידעת \nכי ראש כל הברכות כולם הוא ברכת היין כדי להשלים עמו מדת הדין וטעם ברכת הדס כדי \nלהבריח כל הרוחין בישין העומדים בשעת ביאה אח\"כ מתחיל לברך ברכת אשר תקנהו חכמם וזה \nפירושה אשר כ\"ע אהי\"ה ראשון צ\"ג א\"ג ו\"ז ר\"ל כ\"ע העמיד צי\"ע במלכות הנקרא' גן הנטוע \nבעדן ת\"ת שושנת העמקים כינוי למדת מלכות ונקראת כן לפי שהיא מקבלת ממש קצוות כי \nהשושנה נקראת כן שיש לה ז' עלין העמקים ג' רוחניות הרומזים בה\"א ראשון של שם עצם \nב\"ד ולפי שהיא נקראת בה\"א אחרון של שם ב\"ד נקראת כן ר\"ל עמקים לרמז שנעוץ סופן \nבתחילתן שלא ימשול זר במעין חתום נותנת טעם כלומר למה כ\"ע צי\"ע צג בגן עדן שלא \nימשול זר שהוא סמ\"אל וסנהדריו הוא נחש הקדמוני במעין חתום חוה הראשונה להטיל זוהמא. \n"},{"index":5,"he":"כי כ\"ע כיוון לכך שלא יכנסו כוחות הטמאה אל מקדש ה' אם לא שהחטא יגרום על כן אילת \nאהבים כלומר כ\"י האהובה הנמשלת לאילה בצרת רחמה לבלתי קבל זר למשול במעינים שמרה \nבטהרה כלומר שמרה עצמה מכוחות הטומאה ונדבקה בטהרה וזהו חק כלומר צי\"ע לא הפירה \nכלומר ברית עולם הבוחר בזרעו של זרע אאע\"ה שהוא איש החסד הם ד\"ו פרצופין וכה נברך \nהזוג הגשמי בא\"י הבוחר בזרעו של אברהם אבינו: \n \n"},{"index":6,"he":"אות שעא - סוד עשרה דברים שחייב האדם לאשתו:\nסוד עשרה דברים שחייב האדם לאשתו: \nשארה זו מזונות והם נגד כ\"ע המעלה מזונות שפע וברכה לכל הספירות כולם כענין שאמרו \nחיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא כסותה כמשמעה והוא נגד חכמה עילאה \nאשר סכך העליון שאינו מקבל טומאה כאשר פירשנו ועונתה היא השפע הבאה אליה מאור הבינה \nע\"י בעלה עם שש קצוות והרמז באתי לגני וכו' כאשר פירשנו. אלה הג' מדבר תורה וז' \nמדבר קבלה. הא.' אם חלתה לרפאותה שכן ת\"ת מעלה ארוכה לכ\"י כי אעלה ארוכה לך. הב'. \nלפדותה אם נישבית שכן ת\"ת עושה שנאמר ובא לציון צי\"ע גואל ת\"ת קום בתולת ישראל. \nהג'. אם מתה חייב לקוברה. והטעם להעלימה מן העין שכן ת\"ת בזמן שידבקו בה עיינין \nבישין הוא מצילה ברחמים ומכניסה תחת כנפיו. הד'. אם מת יושבת בביתו וניזונת מנכסיו \nשכן ת\"ת אם חסר היה ממנו חיותו היא נזונות מן משך הוא\"ו הנקראת נכסי ת\"ת. הה'. \n"},{"index":7,"he":"כתובת בנין דיכרין שכן צי\"ע הוא בן לת\"ת ואוכל כתובה ירושה של כ\"י. הו'. שיהיו \nבנותיו ניזונין מנכסי אביהן עד דמתנסבין לגוברין. והטעם שכל כחות העטרה הנקראת בנות \nהת\"ת נזונות ממשך הוא\"ו הנקרא נכסי הת\"ת. הז'. שעיקר הכתובה וכל נכסיו אחריות בכלל \nזה וכבר ביארנו טעם הדבר: \n \n"},{"index":8,"he":"אות שעב - סוד ג' דברים שזוכה בהן האיש:\nסוד ג' דברים שזוכה בהן האיש: \nהא' להיות מעשה ידיה שלו. והסוד היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה ר\"ל כשהיא עולה \nלמעלה ומתנשא לכל לראש הברכה והשפע ההיא אשר מצאה שם הנקרא לחם היא ראשונה לבעלה \nואח\"כ שאר הספירות. הב'. שהוא אוכל כל פירות נכסיה בחייה בזמן שב\"ה קיים והעבודה \nכמשפטה. הג'. אם מתה בחייו ירשנה בזמן שאין ב\"ה קיים והיא ישבה בגוים בתוך הגלות \nושביה ירשנה שכל ההשפעות אשר היה באות לה נופלת לראש צי\"ע ומשם יונקים שרי האומות \nולא ממנה בהיותה על מכונתה ודע זה: \n \n"},{"index":9,"he":"אות שעג - סוד יוצאה בשוק וראשה פרוע וכו':\nסוד יוצאה בשוק וראשה פרוע וכו': \nדע כי פריעת ראש באשה היא סימן מדת הדין ולא הותר דבר זה אלא לסוטה העומדת בדין וזה \nדתני דבי רבי ישמעאל ופרע את ראש האשה אזהרה לבנות ישראל שלא ילכו בגילוי הראש \nוראוי שתדע שאפילו בתוך ביתה יש לה להזהר שלא להראות שער ראשה בחוץ רק לעשות ענינה \nבחשאי כי שערות האשה הנראות בחץ עושות נזק גדול לבעלה ובניה ובממונה כי פותחת הדין \nוסוגרת הרחמים: \n \n"},{"index":10,"he":"אות שעד - סוד אי אפשר באשה נדרנית:\nסוד אי אפשר באשה נדרנית: \nדע שהנדרים בבינה והשבועה בכנסת ישראל ולכן השבועה חסרה ו'. והוא מגזרת שבעה. \nוהעוברת על נדרים ושבועות האם והבת שהם שורש וענף יקחו ממנה נקמתם ומוליכין אותה \nלעשות רצונה בהתר ומתגלגלת בגוים שאין להם לא נדר ולא שבועה. ובאיש העובר הדבר הפוך \nכי הוא מתגלגל באשה יהודית כי לא יכופר עונו עד שיתגלגל באשה כי עברותיה רבו מהאיש \nודע זה. ועוד תשמע בסוד העבור דברים נפלאים בע\"ה. ודע שכל הדברים שהם משום דת משה \nוישראל כולם תחת כלל זה שהדברים פוגעין בתורה העליונה ודע זה: \n \n"},{"index":11,"he":"אות שעה - סוד שבזמן הזה אין להתיר שום נדר ושבועה:\nסוד שבזמן הזה אין להתיר שום נדר ושבועה: \nרק במקום שיש ב\"ד הגדול היודעים שבעים לשון ומבינים הנדרים על שלמותם. והטעם \nשהנדרים והשבועות אינם ניתרים אלא בזמן שאם הבנים בעלת הנדרים משמחה על בניה והאיש \nבביתו ר\"ל תפארת ישראל בחיבור כ\"י אז החכם שהוא חכמה עילאה מתיר נדרי הבינה או ג' \nהדיוטות הם זרועות עם המכריע אשר לו הרשות נתונה מלך בו' קצוות. וכן בעלת השבועות \nאשר כ\"י בהיותה בביתה ואינה נטרדת בגלותה בעלה מפר נדריה ושבועתיה כענין בי נשבעתי, \nאו חכמה עילאי או ג' הדיוטת נה\"י. אבל בזמן הגלות אין להתיר לא נדר ולא שבועה אלא \nלקיים. ומה שתיקנו חכמים להתיר אינה אלא שאם לא יתירו יעברו ביד רמה אבל לפי האמת \nאינו מופר ואינו הסכמות ב\"ד העליון טחה מהם והמקיים שבועתו או נדרו אשרו ואשרי חלקו \nמקום ה' שמה: \n \n"},{"index":12,"he":"אות שעו - סוד מי שלא הכיר במומי האשה יוציא בלא כתובה:\nסוד מי שלא הכיר במומי האשה יוציא בלא כתובה: \nוהטעם כי פוגם בצורה העליונה שמלכות שמים כולה יפה ומום אין בה, ר\"ל דין. כי מום \nבגמטריא אלהים. אך הבעל ברחמיו שוכן בה ובאיש כל המומים אם רצתה האשה לישב עמו \nהרשות בידה שהרי בעל העליון מקבל מאש העליונה ומשפיע אליה. חוץ ממוכה שחין שאפילו \nאם תרצה כופין אותו להוציא. והטעם כי השחין בא מאש הגדולה ונופלת אח\"כ באש הרפה \nומתערבין ועושין נזק למעלה ולמטה ודע זה: \n \n"},{"index":13,"he":"אות שעז - סוד קיום מצות פריה ורביה:\nסוד קיום מצות פריה ורביה: \nהשורש המונח שמי שמת ולא הניח אחר מותו זכר ונקבה, הלכה פסוקה שלא קיים מצות פריה \nורביה. ויש להסתפק א\"כ אברהם ויצחק ומשה הצדיקים הגמורים האיך מתו בלא נקבות. וי\"א \nכי הם מהשמיטה ראשונה לא יצטרכו לנקבות לרמוז למשפיע ומקבל. וסוד ויעש אלהים מעשה \nבראשית וטעם זכר ונקבה כי העולם העליון אינו מתקיים מבלי מקבל ומשפיע, ואם מתו בניו \nונשארו בני בנים אם מא' לא קיים הרי מהשני קיים. והטעם שבני בנים הרי כבנים לפי שכל \nעשר ספירות בנים ובני בנים, והם מקיימים העולם. ולכן גם בדוגמא די בזה. ולפי שאין \nבי' ספירות אחד משנים רק אחד מאחד וכולם קשורים זה בזה ולכן אחד משנים אינו מועיל: \n \n"},{"index":14,"he":"אות שעח - ענין מצות פריה ורביה:\nענין מצות פריה ורביה: \nאמר המחבר לפי שפריה ורביה רומזת בדברים הרוחניים לכן אי אפשר מבלי שנרחיב בה \nהדיבור ונאמר, כי הסכמת כל חכמי המחקר לבקש ד' סיבות לכל דבר, והם - החומר, הפועל, \nהצורה והתכלית. לכן גם אנחנו נבאר המצוה הזאת בד' סיבותיה. החומר היא האשה, וכבר \nידעת אזהרת רז\"ל שימכור אדם כל מה שישי לו וישא בת ת\"ח וישיא בתו לת\"ח. גרסינן \nבמסכת יומא פרק בא לו, אמר ר' ברכיה אם רואה אדם שתורה פוסקת ממנו ישא בת תלמיד חכם \nשנאמר אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימית גזעו מריח מים יפרחו וכו'. בערבי פסחים כל \nהנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת\"ח. ובמסכת תענית גרסינן ד' משפחות היתה \nבירושלים יפייות וכו' עד מיוחסות שבהן אומרים תנו עיניכם בבעלי משפחה שאין אשה אלא \nלבנים. וכל זה יתבאר לך כי האשה ראויה שתהא ממקום קדוש לפי שהמסתעף יהיו קדושים \nמבטן ומהריון ומלידה כפי זכות החומר כן תהיה הצורה אלהית בו, כי הצורות שוות \n"},{"index":15,"he":"ומתחלפות כפי התחלפות החומר הנשוא לה. והסוד הנמרץ כולך יפה רעיתי ומום אין בך, כי \nהדוגמא ראויה שתתדמה לאשת חיל עטרת בעלה. הפועל הוא האיש ראוי שלא ישא לאחד מד' \nדברים לא מצד אומץ ותקיף הקרובים שיעזרנה, לא מצד ממון, ולא משום ממון, ולא משום \nזונה וערוה. וכמו שדרשו על פסוק כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה תהיה ואשדוד \nבצהרים יגרשנה ועקרון תעקר ויתבונן כל איש אנה, רומז עצמותו אל ה' איש מלחמה אשר \nדודה ליפה בנשים הבא לגנה ברוב רחמיו נפשע א\"מ ויוצא בשפע הבא מרישא היורד דרך חוט \nהשדרה עד ברית העליון ומשם לבת זוגו. כן האיש הדוגמא לא ישא אשה רק לכוונות עבודת \nהאל שיהיה ממנה זרע עובד ה' לא למלאות תאוות יצרו הרע רק אם ישים אליו יתברך לבו \nרוחו ונשמתו אליו תאסף וזאת היא הצורה הם הילדים אשר יחננהו ה' אל עליון. כי כבר \nאמרנו שכפי כוונת האיש וכוונת החומר כן תהיה נשמת הילד. ולכן אמר ה' אל ירמיהו \n"},{"index":16,"he":"הנביא בטרם אצרך בבטן ידעתיך שהכוונה בזה הדבר שידע השם יתברך כוונת אביו ואמו \nוכוונת הטובה להתקרב אל עבודת השם אמר שידעהו בזה טרם שיצרו ובא על דרך מה' מצעדי \nגבר כוננו ודרכו יחפץ והבא לטהר מסייעין לו. ודע אנה רומזים הנשמות מי ומאיזה מקום \nהם באים מאל חי ולכן בשמונה עשר שנה יטהר עצמו לקבל שפע הנשמות ויזכה לבנים הראוים \nלהוראה. תכלית הוא שיוליד ממנה בנים עוסקים בתורה ובמצות ובמעשים טובים והטעם כמו \nשהשפע היוצא מאשת חיל עטרת בעלה הן לטובה או לרעה היא כולו טוב כי אין דבר רע יורד \nמן השמים על הארץ העליונה רק לטובה. ומה שיהיה איזה רעה שתחול היא מצד המקבלים \nכענין השמש שישחר פני הכובס ומלבין הבגד, כן ראוי האיש שמתחבר לאשתו להיות לו בן \nמשלים רצון קונו ומדמה הצורה ליוצרה. זהו שרצינו לבאר ענין פריה ורביה בד' סיבותיה. \nומעתה נודיעך שהחיבור ההוא בעצמו יהיה בד' כוונת. הא'. מצד מה הוא החיבור. והב'. \n"},{"index":17,"he":"בזמן החיבור. והג'. בכיון החיבור והד'. באיכות החיבור מהו החיבור הכתוב קראו ידיעה, \nשנאמר והאדם ידע את חוה אשתו מאחר שקראו הכתוב ידיעה נראה שהוא דבר טהור ונקי ורמז \nלדברים העליונים. והמבין סוד וידע אלהים יבין מה שרמזנו: \n \nאות שעט - זמן החיבור:\nזמן החיבור: \nהוא לת\"ח מע\"ש לע\"ש. ויש בו שני מכוונים, הא' להיות החיבור ביום מנוחה יום שיש בו \nכח נוסיף בתולדה. והב' ע\"ד סוד ונהר צי\"ע ת\"ת להשקות את הגן ע\"ט, כי ביום השבת הוא \nרומז לחיבור צי\"ע בבת זוגה אשר הוא צרור החיים בכ\"י, וכ\"י עם המלך במסיבו. אין ספק \nכי יזכה בחיבור ההיא לנפש טהורה. כיוון החיבור בזה הענין יקח ראיה ממקלות יעקב \nאבינו כי כפי מחשבתו בעת החיבור בזיווגו כן תהיה הצורה חלה על החומר והחומר יצטייר \nכפי מהשבתו ויהא מוכן לקבל הצורה הקדושה. וכן מעשה דרבי יוחנן יוכיחו לזה דהוי יתיב \nעל שערי טבילה ואם תהיה מחשבתו שלימה בזה הדרך הנה על ידו יתחברו ד\"ו פרצופין \n"},{"index":18,"he":"וימציא שפע וברכה בכל הנמצאים: \n \nאות שפ - באיכות החיבור:\nבאיכות החיבור: \nדע כי כל חכמי המחקר הסכימו שהזרע יוצא מן המוח אל השדרה ומשם מתפשט לכל הגידין \nואיברים ואח\"כ יורד להאשכים ומשם אל האמה ובהתחברו אל אשתו יורה כחץ. וכבר ידעת אנה \nרומז המוח והשדרה והאשכים והאמה והאשה וירית האמה כחץ והזרע היוצא. ומעתה תוכל \nלהבין סוד הכתוב שקראו ידיעה, אם יש לב נכון חכם ודע זה. ומכאן תבין מאמר רז\"ל כל \nמי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים וגורם לשכינה שיסתלק מישראל, ר\"ל ישראל \nסבא: \n \n"},{"index":19,"he":"אות שפא - סוד האשה ניקנית בשלשה דרכים בכסף ובשטר ובביאה:\nסוד האשה ניקנית בשלשה דרכים בכסף ובשטר ובביאה: \nבכסף. דע, אע\"פ שהאשה העליונה מטרוניתא נוטה לצד השמאל ומאש הגדולה קבלתה, מ\"מ היא \nנוטה אל החסד וכדאמרינן אסתר ירקרקות היתה וחוט של חסד משוך עליה. וידעת כי גוף \nהכסף רומז אל ראש הבנין מדת אברהם אבינו עליו השלום, וכדי להשקיט את האש יקדשו \nכדוגמא בכסף, כי גם בעלה מדת יעקב הוא מטה כלפי חסד וממה שבידה יקדשוה: \n \n"},{"index":20,"he":"אות שפב - בכסף כיצד, בפרוטה ובשוה פרוטה:\nבכסף כיצד, בפרוטה ובשוה פרוטה: \nדע כי יהו\"ה בא\"ת ב\"ש הוא מצפ\"ץ ומצפ\"ץ הוא בגמטריא פרוטה. וכבר ידעת שפרוטה היא של \nנחושת והיא א' משמונה מאיסר האיטלקי. והנה המקדש הוא עומד במקום ת\"ת והאשה במקום \nמלכות ויקדשנה בכסף המורה על הרחמים שבו או בשוה כסף כי היא ממוזג ומכריע ראשון בין \nהמים והאש. ולזה מתקדשת בפרוטה שהוא בגמטריא יהו\"ה בחילוף א\"ת ב\"ש וא\"כ בזה רומז אל \nהתפארת. וכבר ידעת כי הנחשת רומז אל העטרה וא\"כ הפרוטה במשנה היא של נחושת הוא \nמצפ\"ץ (והנה ד\"ו פרצופים אחד משמנה מאיסר האיטלקי). ראה משתלשלים הדברים ובאים \nבדוגמא לרמוז בעליונים ומכאן תבין שעיקר הקידושין בכסף ולא בשאר אופני הקנין. \nואפילו בדברים השוים כסף כ\"א בכסף זה לסוד הנזכר. ועוד כסף עולה חשבונו יהו\"ה כיצד \nי' פעמים ה' עולה נ'. ה' פעמים י' עולה נ'. ו' פעמים ה' עולה ל'. ה' פעמים ו' עולה \n"},{"index":21,"he":"ל'. הרי כסף. ואם תחלוף כסף בא\"ת ב\"ש יעלה יו\"ד ה\"א ו\"ו ה\"א ושם ב\"ד שהוא יהו\"ה \nבא\"ת ב\"ש מצפ\"ץ, ומצפ\"ץ בגמטריא פרוטה ופרוטה היא נחושת ונחשת היא מלכות. והנה האשה \nע\"י כסף כלולה ברחמים בזמן שהם בכוונה רצויה, ואם לאו אש תפיל בין הכסף, וזה אם \nתמלא כסף כ\"ף סמ\"ך פ\"א יעלה גמטריא אש. והנה ישוב הכסף אש. וראוי שתזכור שהאשה אינה \nמתקדשת אלא ברצונה והסוד וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל ומי שחשקה נפשו בתורה כבן \nעזאי לא ישא אשה. והטעם כי נשיאת אשה אינו אלא רמוז אל החבור וכן העוסק בתורה לשמה \nהוא מחבר את האהל להיות אחד. ובעת הרצון היות החיבור שלם אמר כי יבעל בחור בתולה \nובעת הכעס היא אומר ובפשעכם שולחה אמכם. בשטר כיצד כתב לה על החרס או על הנייר אע\"פ \nשאין בו שוה פרוטה. וכבר קדם לנו הדיבור בזה כי משך הוא\"ו הוא היסוד והוא הרמז \nבשטר, כי שם בחינות הנפשות וחתימות השטרות וכתוב וחתום בספר. והרמז כל הכתוב בספר \n"},{"index":22,"he":"בירושלים. ואחר שהשטר רומז ביסוד והוא משך הוא\"ו ואין צריך קצבה בשביל העטרה שידמה \nלתפארת כי הוא משך הוא\"ו ובן זוגה דמטרוניתא ואין לך קדושין גדולים מזה הוי\"ה \nכיציאה. ויתבאר מזה בענין הגט במקומה בביאה כיצד אמר לה הרי את מקודשת לי או הרי את \nמאורסת לי או הרי את לי לאשה בבעילה זו וכל כיוצא בזה. ומתיחד עמה בפני שני עדים \nובעלה. והמקדש בביאה דעתו על גמר ביאה ובגמר ביאתו תהיה מקודשת. והמבין סוד באתי \nלגני אחותי כלה מבין הסוד הזה. והעדים הם הריעים והדודים הנזכרים בפסוק. וגמר ביאה \nהרמז למשך הוא\"ו. בין כדרכה, כמו בשבת שהמלך והמלכה ביחד. בין שלא כדרכה, בהיות \nבגולה בתוך עשר כתות. בביאה מתקדשת כי משכבי אשה אמר קרא לרמוז אל סוד זה: \n \n"},{"index":23,"he":"אות שפג - סוד חופה:\nסוד חופה: \nהאי דלא אמר התנא האשה נקנית בד' בכסף ובשטר ובביאה ובחופה כדאמר ר\"ה (רב הונא), \nהטעם כי רב הונא סבר שהחופה היא דוגמא לחכמה עילאי שהיא כסוי למרכבה ותקנה לבדה \nבאשה העליונה. וזה לא יתכן כי האשה לבדה היא נימנית כי הושמה לראש פנה אך ראשונה \nצריכה לקנותה באחד משלשה דברים ואחר שנקנית לאיש העליון בדין אז היא בכלל המרכבה. \nוהחופה הרמוזה בחכמה עילאי תקנה בה ותחופף עליה בטליתו כמו שאמר נתעטף הקב\"ה בטלית \nלבנה ש\"ת. ולזה נהגו בארץ אשכנז וברוב קהלות החשובות לפרוס טלית על החתן והכלה בשעת \nהקדושין לרמוז על סוד זה: \n \n"}]}
