שער מאמרי רשבי
קטע 5
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
ואז מזכירין זווג חכמה ובינה אשר ממנה יצאו ומקדימין עשיה לשמיעה כי שמיעה נעלמת מהם ולפיכך אומרים ברוך כבוד ה' לשכינתא עלאה שהיא בינה ואח"ך ממקומו שהיא שכינתא תתאה מלכות והנה לא נתבאר עדין ענין הקדמת עשיה לשמיעה ככל הצורך עד יערה עלי רוח ממרום כי עדין לא נחה דעתי בדברים אלו וה' יתן חכמה. בארצנו דא יום שבת דאיהו דוגמת ארץ החיים שהוא עולם הבא עולם הנשמות עולם הנחמות הנה להיות כי ביום ששי עלתה המלכות למעל' למעל' למשוך אור עליון מכל האצילות ולהוריד לאדם באופן שתהי' נשמתו כלולה (ד"ש ע"ב) מכל האצילות מראש המדרגות ועד סופם ולפיכך נזכרה ה' בששי שאמר הכתוב יום הששי להורות כי יום שתיתאי סליק בדרגוי ובעאת מכולהו ואמרה נעשה אדם כדאיתא לקמן וזהו דוגמת הקדמת עשיה לשמיעה כי בעלותה למעלה למעלה נמצאת עשיה קודמת לשמיעה ודוגמת זה עשו ישראל שנתעלית על ידם עד אין סוף ונמצאת עשיה קודמת לשמיע'
ולפיכך הקדימוה ישראל ואח"כ ביום שבת נהיה הזווג העליון ננודווג תיח עם מלכות ואלמלא לא חטא אדם היה העולם בהשקט ובשלוה אין שטן ואין פגע רע והיה זווג העליון אנפין באנפין על ידו אלא שגרם החטא בע"ה. הנצנים אילין אינון אבהן דעאלו במחשבה ועאלו בעלמא דאתי ואתגניזו תמן ומתמ ן נפקו בגניזו ואטמירו גו נביאי קשוט. (דף ז' ע"א) (הנה להיות כי ביום ששי עלתה המלכ' למעל' למעל' למשוך אור עליון מכל האצילות ולהוריד לאדם. באופן שתהיה נשמתו כלולה מכל האצילות מראש המדרגות ועד סופם ולפיכך נזכרה ה' בהששי שאמר הכתוב יום הששי להורות כי יום שתיתאי סליק בדרגוי ובעאת מכולהו ואמרה נעשה אדם (מתיבת הנה להיו' כי ביום ששי עד כאן הוא מיותר והוא טעות קולמוס): (המשך במסמך הבא):
מאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה"ה - פרשת בראשית (המשך) הנצנים אילין אינון אבהן כו' דברים אלו סתומים וחתומים וצריך לבארם ולפרשם בחזקת היד. דע כי ז"א בהיותו בחיק אמו היו לו שש קצוות בסוד ו' שבתוך הה' וכאשר יצא לחוץ נעשה לו ראש כדמות ו' שיש לו ראש והענין הוא כי חג"ת נתעלו ונגנזו במחשבה ובעלמא דאתי שהם חכמה ובינה וירשו מקומם ונעשה לו ראש בשלשה מוחין והם ג' מוחין דז"א וזהו ענין דעאלו במחשבה ועלמא דאתי ואתגניזו תמן ונמצא שחזרו להיות חג"ת שבו חכמה ובינה ודעת ונצח והוד שבו נעשו חסד וגבורה וזמ"ש ומתמן נפקו בגניזו ואטמרו גו נביאי קשוט שנעשו חסד וגבורה. אתיליד יוסף ואטמירו ביה עאל יוסף בארע' קדישא ונציב לון תמן וכדין נראו בארץ ואתגלו תמן ואימתי אתחזון בשעתא דאתגלי קשת בעלמא כו' ירצה כי ברית קדש העליון היה מכוסה ולא נתגלה כי אין קישוי אלא לדעת בסוד הדעת העליון וכמ"ש בפסוק ויקרא אלהים לאור יום דעאל ימינא בעמודא שלים דבאמצעיתא כליל ברזא דשמאלא
וסליק לעילא עד נקודא קדמאה כו' ובג"כ אקרי כל דאחיד (נ"א דעלא) בנהירו. עוד שם יסודא אחיד בעמודא דאמצעיתא מההוא תוספת נהורא דהוה ביה כו' ואיקרי מוסף מהכא נפקי כל חיילין לתתא ורוחין ונשמתין כד"א ה' צבאות עכ"ל הנה להיות כי זווגא דלתתא דהיינו ז"א ונוקביה תלי בחסד וכמש"ה חסד הוא בפ' אחרי מות לזה ביאר כאן כיצד נעשה על ידי חסד ואמר דעאל ימינא שהוא חסד בעמודא שלים דבאמצעי' שהוא ת"ת כלול בגבורה ועולים שלשתם עד חכמה בסוד המוח ואמנם עולים כלולים בחסד ונכללים בו ולזה אמר וסליק ונטיל לשון יחיד ובעלות חסד כלול מהם עד המוח למשוך מהם הטיפה זרעית מושך טיפה כלולה משלש טיפות בסוד חולם שורק חיריק. והם שלש טיפין דאזדרקו מן מוחא נמשכים מן ג' מוחין חכמה ובינה ודעת הנז' באדרא רבא ונרמזים ביו"ד עצמה קוצא לעילא וקוצא לתתא וגי"ו (נ"א ושוריק) באמצעיתא והם הם שרשא וגזעא ושבילא הנז' בפ' בלק בדף ר"ג סוף ע"ב והם
חולם לעילא שורק באמצעיתא חירק לתתא והם סוד א' נקודה לעילא ונקודא לתתא וגי"ו (נ"א ושורק) באמצעיתא והם סוד ו' כזה ו (נ"א יו"ד) נ ודע כי סוד טיפות אלו הם תמצית המוחות העליונים וסופם בסוד מלכות שבהם כאלו תאמר מלכות שבחכמה ומלכות שבבינה ומלכו' שבדע' ולפיכך אמר מלה דתלת נקודין כי המלכות היא הנקראת מלה ושלש בחינות אלו בה לפעמים עטרת בעלה בסוד חולם ולפעמי' מתייחדת עמו בסוד שורק ולפעמים כורסיא תחותיה בסוד חירק כנז' בתיקונין ובפ' תרומה דקנ"ח ע"א וזמ"ש מלה דתלת נקודים ומלכות התחתונה נוטלת שלש טיפות אלו ומהם נמשכים לה ג' בחינות אלו הנז' ולפי ששלשה מוחין אלו כולם (ע"ב) בחכמה והנקודו' הם מחכמה לפי' אמר ג' נקו' וכלם זרע קדש נמשכין מחכמה הנקראת קדש כנו' ומג' נקו' אלו נמשכין נשמה ורוח ונפש כי אי אפשר זולתם ולז"א דהא לית זרעא דאזדרע בר ברזא ושלש טיפות אלו מתחברים בת"ת בסוד חוט השדרה אשר שם
באה הטיפ' זרעית היוצאת מהמוח העליון ולא יעשה זה כי אם בהיות הת"ת עם בת זוגו כי אז יעלה חסד כלול בת"ת וגבורה להמשיך משם שלש טיפות אלו לעצמו ומשם יגיעו למלכות על ידי ברית קדש כדבעינן למימר קמן ולפיכך אמר בתחילה בעמודא שלים דאמצעית' לומר כשהוא שלם עם (ד"ש מ"ג) בת זוגו ואחר שיגיעו שלש' נקודו' אלו לחוט השדרה אז יתעורר ויקום ברית קדש בסוד ואת בריתי אקים את יצחק ויתגלה האבר הקדוש ויתקשה לדעת היורד דרך חוט השדרה וזהו ואפיק יסודא דעלמ' וזהו פירוש מה שאמרו שלא נעשה אבר הקדוש עד שנולד אברהם כי על ידי חסד נתגלה אבר הקדוש וזהו סוד אבר מאברהם. ועל ידי זה האבר אתגלי חסד עלאה אשר נמשך על ידי עליית חסד תתאה דסליק לעילא כדי להמשיכו לתתא ושלשה טיפות אלו ברדתם אל היסוד לא נתמעט אורם מאשר היה וגם לא נתלבשו שום מין התלבשו' אלא כולם באו כמו שהם ביסוד בשלמות ובאור בהיר ולפיכך יקרא היסוד כ"ל כי הכל בא אליו בשלמו'
לא חסר דבר ממה שהיה בתחילה וזמ"ש דאחיד כולא בנהירו כי לא חסר מן אורו דבר לסיבת ריחוק האור. ודע כי לא יתגלה האבר הקדוש עד שת"ת יהיה שלם עם בת זוגו ויכלל ת"ת מחסד גבורה שבו ומחסד גבורה שבה וכן יכלל מנצח והוד שבו ומנצח והוד שבה ויכריע בין כולם וזמ"ש דכיון דההיא עמודא דאמצעיתא אשתלים ועביד שלם לכל סטרין ואז יתעלה ויקר' ישר' וישורון דנטיל לתרין שורין ויהיה לו תוספת נהורא מהם. ואז יהיה מוכן לקבל האור העליון מלמעל' מהזיווג הפנימי העליון הנקרא חדוה דכולא ונטיל תרין עטרין דגניזין באבא ואימא ומוחא ועתיקא דכליל לון ואתעבידו ליה ארבע מוחין בסוד תפילין שבראש. ואז יקרא דעת דנטיל סימנין דאבוי ואימיה וזהו ענין תוספת נהורא דאתוסף בעמודא דאמצעיתא. ומן התוספת ההוא הנמשך מחיים העליונים נעשה אבר מת חי בסוד חי העולמים וזהו ענין יסוד' דאחיד בעמודא דאמצעית' מההו' תוספת נהורא דהוה ביה:
וביאור דברי' אלו הוא כי ישראל עלה במחשבה ומתעלה להיותו שוה לאו"א ונמצאו חכמה ובינה ודעת שבו שוין לאו"א ומזלא דכליל לון וחג"ת שבו במקום חב"ד שבו הראשוני' ונה"י שבו במקום חג"ת שבו ונמצא שחזר יסוד להיות ת"ת וזהו מוסף שבת ואז יהיה הזווג הגמור ממלאכי' בסוד זווג חו"ב ומרוחות ונשמות בסוד זווג ת"ת ומלכות ויקרא ה' צבאות כמו שנקרא ת"ת כי הוא ממלא מקומו ולפיכך גוף וברית חשבינן חד וזהו סוד ג' קדושות קדושה ראשונה התעלות חכמה ובינה שבו למקום אבא ואימא קדושה שנית התעלו' חג"ת במקום חב"ד הראשונים. קדושה שלישית התעלות נה"י שבו למקום חג"ת ויקרא אז ה' צבאות (ע"ג) ולפיכך קדוש ה' צבאות דמהכא נפקי חיילין ורוחין ונשמתין למלאת הארץ העליונה ועל דרך זה תתעלה המלכות ויהיו חכמה ובינה שבה שהיו בחג"ת של הזכר במקום חכמה ובינה הראשונים של הזכר ולפיכך אנו אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ממקום ו' שהיה מקום הת"ת
בראשונה כי שם היו מוחותיו והיא מתברכת עתה ממקום ו' ועולה עד שם ותקרא כבוד ה' בסוד ו' וגם חג"ת שבה עולים במקום חכמה ובינה שבה שהיו חג"ת שהוא עתה נה"י שבזכר וזהו שאנו חוזרין ואומרי' ימלוך ה' לעולם שכיון שהיה מתחילה חג"ת ועתה נה"י נמצאו שיש במקום הזה כל השש קצוות שהם עולם כי אעפ"י שהדברים העליונים יתעלו למעלה ישאר מציאותם שם ונמצאת מלכות מתדבקת בשש קצוות שהם עולם וזהו ימלוך ה' לעולם. ודע כי הנקבה העליונה קצרה ושש קצוותיה נכללים בשלשה קצוות הזכר כי מוחותיה הם בין שתי זרועות הזכר וחג"ת נה"י שבה צריכין ליכלל בנה"י שבזכר ונמצא מועט מחזיק המרובה וכדוגמתה ארץ ישר' למטה צבי היא לכל הארצות ומכל מקום חלקיה מקובצים ונדחקים כדי שלא לצאת חוץ מתחום הזכר בימות החול כי רגליה יורדות מות ואגרא דכלה דוחקא אגרא דכלה העליונה. ולפיכך השער סגור כי אין לה מציאות להתפשט ואי אפשר לזווג העליון
בחול אמנם בשבת בעלות הבן בחיק אביו וגם היא תעלה למעלה ישאר מקום נה"י שבזכר פנוי להתפשטותה וזהו סוד כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ כי אי אפשר לזווג ולפרות בארץ כי אם בהרחיב ה' המקום ויעל' למעל' אז יהיה הזווג לא זולת זה וזהו סוד תוספת שבת לכלה ומוסף לזכר ודי בזה כי עוד נרחיב הביאור בדברים אלו בע"ה ומ"מ בחול הם כתחילת אצילותם. וכאשר היה הז"א סוד ו' שבתוך הה' כן היתה נוקבא דז"א סוד ד' לבד כי ת"ת ויסוד לא היה לה שהם סוד הזכר וכאשר עלה ברצון המאציל העליון להאציל ולהמשיך מז"א עוד שלשה מדות אחר שעשה מנצח והוד חג"ת כאשר כתבתי למעלה המשיך אל היסוד שש קצוות וזהו ענין מ"ש אתייליד יוסף ונטיל שית בקרטופא כחדא הנז' באדרא רבא והנה נה"י שבזכר לא היה להם מציאות כי נה"י עלו למדרגת חג"ת ולא (ד"ש ע"ד) היו לו לזכר נה"י כי כלו שש קצוותיו עד שעל' ברצון המאציל העליון להמשיך אל היסוד עוד כח ג' מדות אלו. וזה
על ידי השתנותו בבטן אימא עלאה בסוד העיבור כי היא אם הבנים וכאשר נולד היסוד ויצא מבטן מ"י שהיא אימא עלאה דאתפשטת עד הוד לתת שפע ולהוציא את היסוד בשלש מדות לצורך הזכר נגנזו בו ג' מדות עליונות שהם חג"ת לצורך הנקבה לעשות לה ראש כי שם ביתה כי נפקא מאחורוי מבין תרין דרועין כנגד הת"ת שהוא היסוד ומהאבות שנגנזו ביסוד נעשו לה מוחות לנקבה. וזהו ענין אתיליד יוסף ואטמרו ביה עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון ונעשו חסד גבורה שבה חכמה ובינה על ידי האבות שניטעו שם על ידו וגדלו ונעשו בה חכמה ובינה וכדין נראו בארץ ואתגלו תמן והם הם מוחותיה: ויש עוד פירוש אחר בכל זה כי יורה על המשכת השלש טיפות מהמוח העליון לצורך הזווג (ע"ד) ועל פי מה שפרשתי למעלה דעאל ימינא בעמודא שלים דבאמצעית' כליל ברזא דשמאלא והם הם האבהן דעאלו במחשבה שהוא נקודה קדמאה ובעלמא דאתי בינה ונגנזו שם ליכלל בשרשם העומד שם ומשם יצאו ואחזו משרשם ג' נקודו' אלו דאינון ג' טיפין והורידום למטה
בגניזו דרך חוט השדרה ואטמרו גו נביאי קשוט בסוד תרין ביעי דכורא שהם מכניסים הזרע ומבשלים אותו ועל ידי כן מתקשה ברית קדש ומתגלה וזהו אתייליד יוסף ונכנס בנקודת ציון שבמלכות ומכניס ג' טיפות אלו והם הם האבות העליונים אשר הם שורש לתחתונים כי חולם בסוד ת"ת ושורק בסוד חסד המתגלה על ידי יסוד וחיריק בסוד גבורה על ידי נצח למזגו: עוד נראה לי שלצורך המלכות הוצרכו האבות העליונים להתעלות למקום חכמה ובינה לקבל משם תוספת אורה באופן שגם בהתרחקם מן האור העליון לרדת למלכות יהיו במדרגתם הראשונ' הא למה זה דומה לאור מועט העובר דרך ארובה וכאשר יתרחק מעט יותר יתמעט האור אחרי כי היה מועט מועט וכאשר יהיה האור רב מתחילתו אף אם יתרחק האור ישאר עדין אור ראוי ליהנות ממנו והנה המלכות יצאה מאחורי ז"א במקום ת"ת שבו ושם נעשו לו מוחותיה במקום נצח הוד שבו מת"ת ולמטה וחג"ת שבה שהם האבות לא היה להם על מה לסמוך כי כבר כלו שש
קצוות הזכר ולפיכך רצה המאציל להעלות האבות שבזכר לחכמה ובינה להרבות אורם באופן שבמקומם יהיו במדרגת חכמה ובינה וברדתם לנצח והוד יהיו במדרגת אבות וברדתם ליסוד יהיו במדרגת נצח והוד בזכר ואז יאירו האבות במוחותיה מה שהיו מתחילה נצח הוד בלבד ולא היה להם אור כל כך וגם האבות לא היה להם אור כלל כי לא היה להם על מה שיסמוכו ועתה יש להם על מה שיסמוך על נה"י שנתחדשו בזכר ונעשו לה אבות חג"ת וזהו עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון כי נטעו והגדילו שם ונעשו אבות מה שהיו לו נצח והוד וכדין הנצנים נראו בארץ. ואלו הן הנטיעות שהיו כקרני חגבים והגדילו והנה לכך גזרה חכמתו של המאציל שיתנו לה מוחות אלו אח"ך ולא בתחילה כי כל אשר נעשה בתחיל' האצי' לא יחסר. אמנם מוחות אלו המתגלים בה והאבות המאירים בה על ידי עלותם למעלה לא יעמוד האור ההוא לעולם כי אם על ידי מעשה התחתונים ועל ידם יוסיף או יחסר ח"ו וכאשר יחסר
אורה נתמלא דינין מפני מעשה התחתונים כי רע הוא ותרד למקום הדינין ובעמקי הקליפות ואז יעלו האבות במחשבה ובעלמא דאתי להרבות אורם וכאשר יגיעו ליסוד יתגלו האבות באור רב במלכות וינצלו התחתונים וזהו ענין הקשת הרומז ליסוד אשר ניצולים על ידו התחתוני' וזמ"ש אמאי אשתזיבו בגין הניצנים נראו בארץ כו' ומאן מקיים עלמא וגרים לאבהן דאתגליין קל ינוקי דלעאן באוריתא ובגין אינון רביין דעלמא עלמא אשתזיב לקבליהון תורי זהב נעשה לך אילין אינון ינוקי רביין עולמין דכתיב ועשית שנים כרובים זהב. הנה קיום העולם הוא התורה ומה גם לימוד התינוקות הבל שאין בו (דף ח' ע"א) חטא הוא המעלה המלכות למקום שאין קליפו' שולטי' ונגלים האבות העליונים במוחותיה ותרין דרועין וגופא דילה כנ"נ וסוד תינוקות אלו כנגדם למעלה נצח והוד עליונים דאתפשטת אימא עלאה בהם עד הוד כנודע ואלו הם תינוקות של בית רבן היא בינה בית לחכמה שהיא רבן (נ"א
חו"ב) של כל האצי' שלא חטאו שאין מגיע שם פגם ולא חטא כלל ואלו התחתוני' מעוררים את העליונים להמשיך לה האבות במוחותיה ובזרועותיה ואלו הם שנים כרובים זהב בסוד אימא עלאה שהיא זהב כנודע ואלו תרין כרובים דילה כמו (ד"ש ד"ו ע"א) שיש למלכות תרין כרובים לעורר את האהבה בסוד וימצא דודאים בשדה שדה של תפוחין ואמר וקול התור ולא וקול תורין כי הוא סוד נצח ובו כליל הוד כמו שפרשתי למעל' ואמנם הכל עולה בהדרגה כי בתחילה מתעוררין הכרובים התחתונים ואח"כ העליונים: בפרשת בראשית מאמר בספר הזוהר בדף א' ע"ב שורה י' וז"ל הועתק גם מכתיבת ידי הרב הגדול זללה"ה: בראשית ר' אלעזר פתח שאו מרו' עיניכם וראו מי ברא אלה שאו מרום עיניכם לאן אתר לאתר דכל עיינין תליאן ליה ומאן איהו פתח עינים: הנה פתח עינים תקרא המלכות כי לאותו פתח כל עיני התחתונים מייחלות לקבל ממנו שפע והוא הנקרא מרום שהעינים צופות לה לקבל שפע ממנה ולז"א שאו מרום עיניכם ותמן תנדעון
דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלא ברא אלה ומאן איהו מי ההוא דאיקרי מקצה השמים לעיל דכולא קיימא ברשותיה כו' הנה השש קצוות נאצלו בחכמה ונבראו בבינה ונוצרו בת"ת ונעשו במלכות ולפיכך אמר ברא אלה בסוד בריאה ומן המלכות כאשר יראו כי שם נתגלו השש קצוות גילוי רב בסוד עשיה ידעו כי בבינה הנקראת מ"י נהיו השש קצוות בסוד בריאה. והנה כל הג' עליונות נקראים עתיקין ובינה נקראת עתיקא דקיימא לשאלה שיש בה מקום שאלה לדעת שש קצוות הנבראים ממנה אבל לא לדעת עצמותה כי נעלמה מאד ובבחינת שש קצוות אלו נקראת מ"י דקיימא לשאלא ובבחינת עצמה נקראת סתים עתיק' וזמ"ש ומאן איהו מ"י ההוא דאקרי מקצה השמים לעילא דכולא קיימא ברשותיה כי מתחילת ז"א דאקרי שמים משם מתחילין שש קצוות שבה בבינה וזהו מקצה השמים לעילא ונמצינו למדים כי רישא דז"א שהם חכמה ובינה ודעת הם חג"ת שבבינה ותרין דרועין דיליה הם נצח והוד שבבינה דאתפשטת עד הוד כנז'
וזהו סוד כונן שמים בתבונה כי על ידו נתכונן ז"א. ואלו השש קצוות הם ימים ראשונים ונקראים מ"י. וזהו כי שאל נא לימים ראשונים ואלו שנקראים מ"י הם שברא אלה שהם שש קצוות אחרות שבת"ת ועוד שש במלכות והם מוחין דילה ותרין דרועין דילה. נמשכין מת"ת אם כן שש קצוות שבבינה נקראים מ"י ונכנסו בג' מוחי ודרועי וגופא דז"א ושש קצוות שבת"ת נקראים אל"ה ונכנסו במוחי ודרועי וגופא דנוקבא דז"א ונמצא תחילת ז"א משש קצוות דבינה (ע"ב) ולפיכך נקראת מקצה השמים אמנם ג' הראשונות שבבינה אין בהם השגה כלל ובינה נקראת בערכם סתי' עתיק' ואף ו"ק שבה אין בהם השגה רק בהתלבשם בת"ת במוחין דיליה ודרועוי וגופיה ולז"א דקיימא לשאלא ואיהו באורח סתים ולא אתגלייא כי נתלבש בת"ת כדפרישית ושש קצוות שבת"ת המתלבשים במלכות במוחי ודרועי וגופא דילה נקראים מ"ה וגם שם נעלמים ומתלבשים בתוכה והם נשמה לה ונמצא שהכל סתום זה מתלבש בזה וזה בזה
ועדין הכל נעלם ולז"א הא כולא סתים כדקדמיתא והנה כנגד שש קצוות הבינה המתלבשות בת"ת אמר מה ידעת כי הם סוד הדעת דאתי בשית סטרין וזהו אם אין דעת אין בינה אם אין בינה אין דעת וכנגד שש קצוות שבת"ת המתלבשו' במלכות אמר מה אסתכלת כי שם יש קצת הסתכלות וכנגד שש קצוות שבמלכות עצמה אמר מה פשפשת כי שם יש פשפוש והשגה יותר מלמעלה בעולם הזכר: