{"id":"kabala-4dc55b77f7b3-1-12","bookId":"kabala-4dc55b77f7b3","part":1,"torah":12,"title":"קטע 12","hebrewTitle":"קטע 12","segments":[{"index":1,"he":"ההוי\"ה דאלפין שהוא בגימטריא מ\"ה שהוא בז\"א כנודע ונמצא כי בראשית נעשה אברהם אבר \nמה כמו שרמז למטה בסיום זה המאמר כי תחי' היה שית סטרין לחוד ועתה נגמר להוי\"ה \nשלימה בת י\"ס וכן ברא אלהים שבנוקביה נתהפכה באופן אחר יותר בשלימות כי ברא נהפך \nלאבר והוא היסוד שבה אשר הוא כלי מיין נוקבין ואלהי' הוא החמש' גבורו' מנצפ\"ך \nהעומדים בבאר הנז' ביסוד שבה שהוא נקודת ציון שבה לעורר הזווג כיון שהיא פנים בפנים \nואפשר כי גם מ\"ה דאברהם הנ\"ל בז\"א הוא על דרך זה שהם חמשה חסדים הנקראת הויה דאלפין \nכנודע והם ביסוד שבו הנק' אבר להזדווג עמה פנים בפנים: \n(ד\"ש ע\"ב) שם בד\"ו ע\"א שו' ווז\"ל וההיא נקודה אקרי אני ועלה שרייא ההוא דסתים עלאה \nדלא אתגלייא והיינו ה' וכולא חד הטעם כי אני רוצה לומר אני הוא הניכר בעצמותי ואין \nשום בחינה שיוכר בה הפרש הזכר מן הנקבה אלא בבחינת היסוד שבזכר ונקודת ציון שבנקבה \nוהם סוד ה' חסדים וה' נקבות: \n"},{"index":2,"he":"אמר שמואל נלע\"ד לתקן וה' גבורות ואפשר דהכל עולה לסגנון אחד כנודע אבל הזקן איננו \nגדל בזכר עד עשרים שנה וקודם העשרים אינו ניכר הפרש זכר אל הנקבה: \nשם בד\"ו ע\"א שורה ז' וז\"ל נחתו ר' אלעזר ור' אבא ונשקוהו אמרו ומה כל חכמתא דא \n(עיין ש' הגלגולי' ד') אית תחות ידך ואת טעין אבתרין אמרו ליה מאן אנת אמר לון לא \nתשאלון מאן אנא אלא אנא ואתון נזיל ונתעסק באורייתא וכל חד יימא דמילין דחכמתא \nלאנהרא אורייתא אמרו ציה מאן יהב לך למיזל הכא ולמהוי טעין בחמרי אמר לון י' עבד \nקרבא בתרין אתוון בכ\"פ וסמ\"ך לאתקשרא בהדאי (נ\"א כחדא) כ\"ף לא בעא לאסתלקא ולאתקשרא \nכו': \nאמר שמואל המאמר הזה מצאתי אותו כתוב בשני מקומות וכמעט ששני המקומו' הם בסגנון אחד \nועם כ\"ז לא מנעתי לכתוב את שתי הנוסחאות להיות כי אין מדרש בלא חידוש וז\"ל הנוסחה \nהראשונה: \nדע כי כאשר האדם עוסק בתורה כראוי לשמה זוכה להשיג שיתגלה אליו איזה צדיק מאותם שהם \n"},{"index":3,"he":"משורש נשמתו ויבא ויתלבש דוגמת מלאכי אברהם אבינו ומגלה לו רזי תורה בהיותו מתלבש \nבההוא חלוקא דרבנן אשר לו כנודע וזהו סוד אותו הסבא דפ' משפטים והמקומות אחרים הרבה \nבכל ס' התקונין שהיה יורד ומדבר עם רשב\"י והיה מגלה לו רזי תורה ודע כי לפעמים אותה \nהנפש של הצדיק ההוא מתלבשת בההוא חלוקא דרבנן ולפעמים מתלבש גם הרוח. ולפעמים גם \nהנשמה. ואמנם בהיותו בא בבחי' נפש בלבד אז הוא בצורת טעין חמרי כי הוא רמז אל הנפש \nשמעולם העשיה. והנה כבר ידעו והכירו ר' אלעזר ור' אבא שזה שהיה טעין חמרי היה בחינת \n(ע\"ב) צדיק אחד מאותו עולם שנגלה ללמדם וגם ידעו שלא היה אלא בחינת נפש בלבד כיון \nשראוהו טעין חמרי אבל לא ידעו מי היה. ולכן שאלו אותו טעם ביאתו מה היתה וגם על מה \nזה לא נגלה אלא בבחי' הנפש אשר על כן בא בצורת טעין חמרי והשיב להם יו\"ד עבד קרבא \nבתרין אתוון כו'. והענין הוא כי היוד הזו היא יו\"ד זעירא אשר ממנה בחינת הנפש ואות \n"},{"index":4,"he":"כ\"ף רומזת אל כסא הכבוד כנ\"ל כד נחתת כ\"ף מעל כורסי יקריה אזדעזע כו' והוא עולם \nהבריאה ואות סמ\"ך היא בחינת שש קצוות היצירה שהם סוד ששים המה מלכות בסוד שש קצוות \nכל אחד כלול מעשר ספירות וכונת דבריו הם כי נפשו הנקראת יו\"ד עבדא קרבא ומלחמה עם \nאותיות כ\"ס שהם נשמתו ורוחו ורצתה להתקשר בהם יחד כדי ששלשתם יבאו ויתלבשו ויתגלו \nבעה\"ז לעשות המצוה הגדולה ההיא ולגלות סודותיה של תורה אל חכמי הדור ההוא. ואמנם זה \nהמדבר עמהם הוא בחינת המלבוש בלבד הנקרא חלוקא דרבנן וסיפר ענין מלחמת נפשו עם רוחו \nונשמתו וסיפר כי רוחו ונשמתו לא רצו להתלבש ולהתקשר עם הנפש לסיבה הנזכרת כאן \nולהבינה צריך שנודיעך ענין אחד והוא כי הנה אחר שהאדם עסק כל צרכו בתורה והשלים כל \nמה שצריך לו להשלים כפי בחינת חלק הראוי לו כנודע אז נשמתו ורוחו ונפשו נעשים מרכבה \nלמעלה באופן זה כי הנשמה נעשית מרכבה אל אות כ' שבכסא ואיננה יכולה לצאת עוד משם כי \n"},{"index":5,"he":"תמיד עומדת שם בבחינת מרכבה אל קונה יתברך ועל דרך זה גם הרוח נעשה מרכבה אל אות ס' \nאשר ביצירה והנפש אל אות יו\"ד שבעשיה כי גם מצינו לעיל דכד נחיתת כ\"ף מעל כורסי \nיקריה כדי לומר אל הקב\"ה שיברא בה העולם שנזדעזע העולם ואמר לה הקב\"ה תוב לאתרך וכן \nהענין בנשמת הצדי' הנמשכת מן המקום ההוא: \nודע כי זה אשר נגלה להם היה רב המנונא סבא אשר הוא גלגולו של משה רבינו ע\"ה המתגלגל \nבכל דור ודור כנז' בתקונין. והנה כבר נשמתו נעשית מרכבה דבוקה אל הכסא ולא יכילת \nכורסייא למהוי אפילו שעה אחת בצתי הנשמה הזאת גם רוחו הנקראת ס' כבר נעשה מרכבה אל \nהיצירה ועמה יש סמך ועזר אל הנופלים שהם ז\"א ונוקביה דיצירה כי שם הוא סוד סומך ה' \nלכל הנופלים אשר ארז\"ל שסמכן דוד ברוח הקדש פירוש כי תיקון דוד הע\"ה היה ביציר' ע\"י \nהמזמורי' שתיקן ברוח (ד\"ש ע\"ג) הקדש כי שם הם בחינת נופלים אבל בעולם העשיה אינם \nאפילו בגדר נופלים אלא הם נתונים ממש בתוך הקליפות שהוא גדר גרוע מנפילה ועל כן \n"},{"index":6,"he":"רוחו עמד שם כדי להיותו שם סומך אל הנופלים הנז' בבחינת היותו שם מרכבה אליה' כנז'. \nאמנם היו\"ד שהיא הנפש היא אשר באה אצלי כי אני הוא בחינת המלבוש הנקרא חלוקא דרבנן \nהנגלה לכם כנז' והנפש אמרה אלי נחמה אחת והיא שאעפ\"י שלא רצו הנשמה והרוח שלי לרדת \nעמה עכ\"ו היא תעלה ותתקשר למעלה עמהם נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בנפש דאצילות ונפש \nדאצילות ברוח דאצי' ורוח דאצי' בנשמ' דאצי' כנודע כי התקשרות הזה נקרא צרור החיים \nהנז' בפ' ויחי בדף רכ\"ד ורכ\"ה (ע\"ג) ועל ידיהם תקבל הנפש שפע ואור עצום ואח\"כ תרד \nהנפש אצל החלוקא דרבנן הנז' ותחלק לה שלל שפע רב מאשר לקחה מלמעלה חליפי שכר עבודתה \nאשר טורחת לילך בצורת טעין חמרי כנ\"ל ומלמדת רזי תורה לחכמי הדור אשר בעה\"ז ובודאי \nהוא שנפש ורוח ונשמה של הצדיק העושה כך מקבלים שפע רב וגדול על הדבר הזה. והנה הרוח \nדאצילות היא יו\"ד עלאה כי היא מבחינת אצילות ונקראת יו\"ד כי היא בחינת היו\"ד דיסוד \n"},{"index":7,"he":"שמשם יוצא הרוח והשי\"ן הוא שי\"ן דבינה דאצילות בתלת ספירן עילאין כנגד ג' קוי השי\"ן \nוממנה בחינת הנשמה ושתיהן נקראים י\"ש וזהו סוד להנחיל אוהבי י\"ש והם רוח ונשמה \nדאצילות ולכן קראם שין עלאה ויוד עלאה. גם דע כי אין כח ורשות ויכולת בשום נשמת \nצדיק שבאותו עולם לרדת ולהתלבש ולהתגלות בעוה\"ז כנז' אם לא שבתוך נקודה אמצעית \nפנימיותה יתלבש שם ניצוץ אחד מן נשמת משה רבינו ע\"ה ועיין בסוף אדרת נשא בדקמ\"ד \nע\"ב: \nאמר שמואל שמעתי מן המקובלים הפשטנים שביארו במאמר הזה כפי הפשט במ\"ש יו\"ד עבד קרבא \nבתרין אתוון בכ\"ף וסמ\"ך לאתקשרא כחדא כו'. כלו' הנה אתם שאלתם אותי מאן יהב לך \nלמיזל הכא ולמהוי טעין בחמרי והוא השיב להם כי מחמת חסרון כי\"ס שמטה ידו מאד ולכן \nנעשה טעין חמרי וכפי שיטתם השיבם כי בראותו שלא הכירוהו עדין שהיה בסוד נפש לכן \nהשיבם כפי שיטתם כי מחמת חסרון כי\"ס נעשה טעין חמרי וזהו מ\"ש יו\"ד עבד קרבא בתרין \n"},{"index":8,"he":"אתוון בכף וסמך: \nאמר שמואל ז\"ל הנוסחה השנית הנמצאת במאמר הנז' נחתו ר' אלעזר ור' אבא ונשקוהו כו' \nאמרו לה מאן אנת כו' אמרו ליה מה יהב לך למיזל הכא ולמהוי טעין בחמרי כו': \nדע כי כאשר האדם הוא עוסק בתורה כראוי לשמה יש בידו יכולת להשיג שנשמת צדיק אחד \nמאותם שהם מן שורש נשמתו שיתלבש כדוגמת מלאכי אברהם אע\"ה שנא' וישא עיניו וירא והנה \nשלשה אנשים כו' ויבא ויגלה לו רזי תורה והוא מתלבש באיתו הלביש הנקרא אצל המקובלים \nחלוקא דרבנן אשר לו בסוד ומעיל קטון תעשה לו אמו והם מוחין דיניקה ועיבור כו' וזהו \nענין ההוא סבא דהוה נחית וממלל עם רשב\"י ומגלה לו רזי תורה כנזכר בתקונין בדס\"ב ע\"א \nובמקומות זולתו ולפעמי' באה נפש הצדיק לבדה מתלבשת באותו חלוקא דרבנן. ולפעמי' בא \nגם הרוח ולפעמי' גם הנשמה ואמנם כשאינה באה אלא הנפש לבדה אז היא באה בצורת טעין \nחמרי כי הוא רמז אל היותה נפש דעשיה תוך לבושה. ודע כי אין יכולת בשום נפש צדיק \n"},{"index":9,"he":"להתלבש ע\"ד הנז' אם לא שבתוך נקודה אמצעית של פנימיות' יתלבש שם ניצוץ אחד מן נפש \nאו רוח או נשמת משה רבינו ע\"ה בהקדמ' זו יתבאר המאמר הנז' בע\"ה: \nכי הנה ר' אלעזר ור' אבא המלומדים בנסים כששמעו את חכמתו תיכף הכירו בו שהיה נשמת \nצדיק שנתלבשה ובאה ללמד להם אבל לא ידעו בו מי היה וגם ידעו כי לא היתה המתלבשת רק \nבחינת נפש דעשיה בראותם אותו טעין חמרי כנז' (ע\"ד) ועל כן שאלוהו שתי שאלות מאן את \nוגם מאן יהיב לך למיזל הכא ולמהוי טעין בחמרי רוצה לומר למה לא נתלבשה במלבוש אלא \nהנפש בלבד והשיב להם יו\"ד עבד קרבא כו' ופירוש כי יו\"ד היא בחינת יו\"ד זעירא כי \nממנה בחינת הנפש ואות כ\"ף רמז אל הנשמה הבאה מן הכסא כנ\"ל בפ' בראשית דף ג' ע\"א \nוז\"ל וכד נחתת כף מעל כורסי יקריה כו' ואות ס' היא סוד ו' קצוות שביצירה כל אחד \nכלול מי\"ס בסוד ששים המה מלכות אשר משם בא הרוח ופירוש הדברים הוא כי הנפש שלו \nהנקראת יו\"ד עבדא קרבא בהדי כ\"ס שהם נשמתו ורוחו ורצתה להדבק בהם ושיבאו שלשתם יחד \n"},{"index":10,"he":"לעשו' המצו' ההיא (ד\"ש ע\"ד) לבא וללמד ולגלות רזי וסתרי תורה אל חכמי הדור ההוא \nהראוים. והנה המלבוש הנקרא חלוקא דרבנן הוא היה המדבר עתה ולא הנפש עצמה וסיפר כי \nהנשמה והרוח לא רצו לבא מלובשים בו לפי שנתנו טעם לדבר והנה הנשמה נתנה טעם אליה \nוהוא במה שצריך שתדע כי אחר שהאדם עסק כל צרכו והשלים חלקו כל מה שהוא ראוי להשלים \nנעשים נשמתו ורוחו ונפשו מרכבה למעלה כי הנשמה נעשית מרכבה אל אות כ\"ף שבכסא ואינה \nיכולה לצאת משם כלל והיא צריכה להיות שם מרכבה אל קונה יתברך וכן רוחו נעשה מרכבה \nאל אות ס' שביצירה וכן נפשו נעשית מרכבה אל אות י' שבעשיה וכן מצינו כאשר נחתא כף \nמעל כורסיה יקריה לומר לפני השי\"ת שיברא העולם בה כנ\"ל בפ' בראשית בדף ג' ע\"א אז \nנזדעזע העולם ואמר לה הקב\"ה תוב לאתריך כו' וכן ע\"ד זה בנשמה הבאה משם שצריכה שלא \nתזוז משם ובפרט כי זה הצדיק שנגלה לר' אלעזר ולר' אבא עתה הוא רב המנונא סבא ע\"ה \n"},{"index":11,"he":"והוא היה גלגול מרע\"ה המתגלגל בכל דור ודור וז\"ש בפ' ויחי בדף רכ\"ה ע\"א אר\"ש אי הני \nבבלאי טפשאי ינדעון מלין דרזי דחכמתא כו' ינדעון שבחא דרב המנונא סבא כד אשתכח \nבינייהו כו' ולכן הנה נשמתו נעשית מרכבה אל הכסא דבוקה שם ולא הוה יכלא כרסיא למהוי \nאפילו שעתא חדא בלתי הנשמה הזו הגדולה וכן אות ס' שהוא הרוח שלו כבר נעשה מרכבה \nביצירה ועמו יש סמך אל הנופלים שהם ז\"א וניקביה דיצירה אשר עליהם אמר דוד הע\"ה סומך \nה' לכל הנופלים וסמכן דוד ברוח הקדש כי תיקון דוד הע\"ה שתיקן במזמורים הוא ביצירה \nהנקראים נופלים אבל בעשיה אינם נקראים נופלים כי שם הם עומדים ממש בתוך הקליפות \nוהוא יותר ממדרגת נפילה. ואמר כי הרוח לא רצה לבא כי הוא שם ביצירה סומך אל הנופלים \nבסוד רוח הצדיק הנעשה שם מרכבה סומכת אל הנופלים: \nאמנם היו\"ד שהיא הנפש שלו דעשיה היא באה ונתלבשה בי כי אני המדבר הוא המלבוש הנקרא \nחלוקא דרבנן מוחין דיניקה של הנפש ואצלי באה הנפש דגדלות ואמרה לי נחמה אחת והוא כי \n"},{"index":12,"he":"אם ארצה לעשות מצוה זו עמה הלא היא תעלה למעלה בסוד צרור החיים הנז' בזוהר בפ' אחרי \nמות דאתצריר נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בנפש דאצילות ונפש דאצילות ברוח דאצילות \nורוח דאצילות בנשמה דאצילות ועל ידיהם תקבל הנפש שפע ואור גדול (דף ח\"י ע\"א) ואח\"כ \nתרד הנפש אצלה אצל המלבוש הזה ותחלק לה שכר גדול ושפע אור גדול בשביל שכר טירחה \nשהולכת בצורת טעין חמרי ללמד סודות התורה את התלמידי חכמים כי בלי ספק שמקבלים שכר \nושפע גדול על הדבר הזה. והנה נשמה ורוח דאצילות הם אותיות י\"ש וזהו סוד להנחיל \nאוהבי יש כי היו\"ד היא יו\"ד דיסוד שמשם יוצא סוד הרוח ואות שי\"ן היא בבינה בג' \nספירן עלאין כנגד ג' קוים שבשין כי אלו הם שרש מחצב הנשמה והרוח ולהיותם מבחי' \nהאצילות קראם עלאין באומרו שי\"ן עלאה ויו\"ד עלאה כו': \nשם בדף ז' ע\"ב שורה ח' וז\"ל אשכחנא בספרא דשלמה מלכא שמא גליפא דשבעין ותרין שמהן \nאגליף עלוי בתבין בגין דאתוון דאלפא ביתא דאגליף ביה אבוי בקדמיתא כו'. דע כי בחי' \n"},{"index":13,"he":"רי\"ו הם ג' שמות הוי\"ה דמילוי יודי\"ן ע\"ב ע\"ב ע\"ב הם רי\"ו ואלו הם בדעת העליון \nדדיקנא עלאה דאריך אפין כמבואר אצלנו בכוונת ק\"ש שעל המטה וכשנותן בה בחינת אלו \nהרי\"ו אז הם בחינת מיין נוקבין והם סוד ההוא רוחא דיהיב בה בעלה בביאה ראשונה כנודע \nאבל כאשר נותן בה המיין דכורין בסוד טיפה מזרעת להוליד ולהתקיים אז הוא סוד שם אחד \nשל מילוי יודין העולה ע\"ב. ואז הוא סוד ע\"ב תיבין ואינון אתוון והנה אביו של חבקוק \nלא גליף ויהיב ביה אלא אותם רי\"ו אתוון נוקבין וכשמת פרחו ממנו וכשבא אלישע הוצרך \nלהחזירם ולאגלפא ביה זמנא תנינא אותו הרי\"ו של מיין נוקבין ואח\"ך יהיב ביה ע\"ב \nתיבין דכורין כדי שתתקיים. ועיין באדרא רבא בדף קל\"ה ע\"ב: \nשם בד\"ח ע\"א וז\"ל בכל יומי שתא אקרי אל והשתא דהא עאלת לחופ' אקר' כבוד ואקרי אל \nיקר על יקר נהירו על נהירו ושלטנו על שלטנו: \nאמר כי בכל השנה אין לה רק שם א\"ל אבל עתה בחג השבועות יש לה בחינת דעת יותר פנימי \n"},{"index":14,"he":"כנודע והוא משם ס\"ג יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י אשר הוא בגמטריא כבו\"ד א\"ל. (ד\"ש די\"ג ע\"א) \nוהדעת הזה איננו בא אלא בעת הזווג שהוא בשבתות או בחג השבועות אשר אז הוא דוגמת יום \nהשבת כנודע כי לטעם זה איננו רק יום אחד ואינו שבעת ימים כפסח וסכות: \n \nפרשת בראשית\nבדף ט\"ו ע\"א שורה א' וז\"ל בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עלאה בוצינא \nדקרדינותא ונפיק גו סתים דסתימו מרזא דאין סוף כו' וגם הובא הלשון הזה בפ' פקודי \nבד' רנ\"ד ע\"ב שורה ל\"ד ז\"ל ותא חזי רישא שירותא דמהימנותא גו מחשבה בטש בוצינא \nדקרדינותא וסליק גו מחשב' נצוצין נציצין זריק לתלת מאה וך' עיבר ובריר פסולת מגו \nמחשבה ואתבריר אוף הכי אילין כו'. עוד בפ' פקודי בד' רל\"ג ע\"א שורה י\"ז וז\"ל \nולזמנין קנה המדה ולזמנין קו המדה ועל דא פתיל וקנה וכולא משחתא למעבד מדידו בו: \nדע כי כל בחינות אלו הם בהוי\"ה דההין העול' בגמטריא ב\"ן כי כאשר תציירנה כולה בציור \n"},{"index":15,"he":"(ע\"ב) ווי\"ן הדלתין וההי\"ן שבה חוץ מן היו\"ד שבה יהיו י\"ז ווין ועם ארבע אותיות \nההוי\"ה עצמה הרי ק\"ו וזהו סוד קו המדה הנז' בס' הזוהר והתקונין. גם ההוי\"ה הנז' \nנקראת בוצינא דקרדינותא וממנה יוצאין ש\"ך ניצוצין כזה יו\"ד פעמים ה\"ה בגמטריא מאתים \nו\"ו פעמים ה\"ה בגמטריא ק\"ך סך הכל ש\"ך ועיין ג\"כ בשער ד' שער הפסוקים בדס\"ד ע\"א בפ' \nבא ענין ק\"ו זה שהוא שני פעמים ב\"ן ושני השמו' עצמם: \nונחזור לענין ק\"ו המדה כי הנה בציירך ההוי\"ה הנז' בציור כזה יו\"ד ה\"ה ו\"ו ה\"ה הנה \nהוא בגימטריא עולה ק\"ו כנז' ולכן נקרא ק\"ו המדה. ועוד כי הנה כולו מצויר בצורת קוין \nשהם ווין ולכן נקרא קו המדה גם אם תקח הי\"ז ווין שהם בגמטריא ק\"ב עם עשר אותיות \nהמילוי יעלו בגמטריא יב\"ק. ונלע\"ד חיים הכותב כי טעה השומע וכך צרי' להיות שהי\"ז \nווי\"ן עם אות י' הנשארת בהוי\"ה זו יעלו יב\"ק ויב\"ק הוא בגמטריא שלשה שמות אהי\"ה \nיהו\"ה אדני הכוללים כל העשר ספירות ממעל' למטה והם מדת קומת כל הי\"ס כנז' בספ' \n"},{"index":16,"he":"המקובלי' ובס' שערי אורה והנה ההוי\"ה דב\"ן דההי\"ן בהיותה מצוירת בציור הנז' שהוא \nציור קוין הוא קו של המדה הנז' ולכן הקו והמדה כל אחד מן שניהן הוא בגימטריא יב\"ק \nונלע\"ד חיים הכותב כי זהו פירושו כי מדה בגימטריא אהי\"ה יהו\"ה עם שני הכוללים שלהם \nושם אדני הוא סוד הקו כי הנה הוי\"ה דב\"ן ושם אדני שניהם במלכות כנודע: \nאמר שמואל שם ב\"ן זה הנזכר כאן הוא הנזכר למעלה מצויר בווין: \nגם אלו הש\"ך נצוצין כבר נתבאר אצלנו ענינם והענין הוא כי שבעה פעמים אד\"ם שהם ז' \nהמלכים שמתו עולים בגמט' שט\"ו ועם אות ה' שבאימא הם ש\"ך ואלו הם בת\"ת שבנוקבא דז\"א \nגם הם כנגד מטטרו\"ן ולכן נע\"ר בגמטריא ש\"ך אבל החמשה גבורות אחרות של מנצפ\"ך העולים \nפ\"ר הם בסנדלפו\"ן כי גם הוא בגמטריא פ\"ר. ואמנם הם ביסוד שבנוקבא דז\"א גם ביארנו \nבפ' בא בדל\"ח בפ' כי יהיה נער בתולה כו' כי ש\"ך הם ה' פעמים די\"ן ועם חמשה אלפי\"ן \nשנתוספו בהם נעשו ה' פעמי' אדנ\"י ואז הם שכ\"ה בגמטריא נער\"ה וכדין קבילת עלה דכורא \n"},{"index":17,"he":"(א\"ש צ\"ע כי בשער ו' שער הכונות בדף ר\"א ע\"ב כתב להפך ששכ\"ה דינין הם נקבות והפ\"ר \nהם זכרים וע\"ש ואפשר שאותם הם יותר עליונים וכן עיין בשער זה לקמן בפ' בא בדנ\"ו ע\"א \nשכתב להפך מזה): \nשם בדכ\"א ע\"ב שורה א' וז\"ל רזא דכתיב ביעקב ויזרח לו השמש גו ודאי כד אתכליל בההוא \nפנות ערב מכאן ולהלאה והוא צולע על ירכו דא איהו נצח ישראל ירכו כתיב ולא ירכיו דא \nדרגא רביעאה דלא אתנבי בר נש מתמן עד דאתא שמואל כו'. בענין נצח והוד דע כי הנה ז\"א \nונוקבי' בראשונה היו אחור באחור ונמצא כי אחור הנצח של ז\"א היה דבוק באחורי ההוד של \nנוקביה וההוד דז\"א היה דבוק בנצח דנוקביה ונמצא כי כאשר פגם סמאל ונחש בכף ירך יעקב \nהימנית שהיא הנצח בהאבקו עמו הגיע הפגם ההוא גם בהוד דנוקביה. וזהו סוד (ע\"ג) נתנני \nשוממה כל היום דוה כי ההוד שלה נהפך והיתה דוה וזה הטעם שאז\"ל כי איסור גיד הנשה \n"}]}
