{"id":"kabala-4dc55b77f7b3-1-13","bookId":"kabala-4dc55b77f7b3","part":1,"torah":13,"title":"קטע 13","hebrewTitle":"קטע 13","segments":[{"index":1,"he":"(ד\"ש ע\"ב) נוהג בימין ובשמאל לפי כי הוא נצח ימין דז\"א והוד השמאלי דנוקבי' ושניהן \nנפגמו. אמנם עיקר הפגם הי' בנצח דז\"א וממנו נמשך אל הוד דנוקביה וכאשר בא שמואל \nהנביא ע\"ה תיקן את נצח דז\"א ולכן נתנבא שמואל משם כמש\"ה וגם נצח ישראל לא ישקר כו' \nוההוד של הנקבה נשאר עדין פגום עד שנחרב בית המקדש וזמש\"ה כל היום דוה בקמץ תחת \nהוא\"ו שהוא לשון נקבה ולא בסגול שהוא לשון זכר וכאשר בא יהושע בן נון נתנבא מהוד \nדז\"א. וזמ\"ש יהושע אתנבי מהודו של משה כי משה הוא בדכורא אבל ההוד של הנקבה היה \nפגום כנז'. אמנם כאשר משח שמואל למלך את שאול ואת דוד אז נתעלית הנקבה הנקראת מלכות \nכי משם נמשכת מלכות המלכים ואז נתקן גם ההוד של הנקבה ונמצאו נצח דז\"א והוד דנוקביה \nשניהם נתקנים וז\"ש ותו קב\"ה כליל ליה בהוד שהוא בחינ' הוד הנקבה הכלולה ודבוקה בנצח \nהזכר כנז' ובענין ד' בתים דתפילין של ראש נתבאר היטב מאמר הזה שהוא קשה ההבנה: \n"},{"index":2,"he":"אמר שמואל עוד מצאתי דרוש אחר לרב זלה\"ה בענין הזה וז\"ל והוא צולע על ירכו דא איהו \nנצח ישראל כו' ירכו כתיב ולא ירכיו ובמקום אחר אומר כי פגם סמאל היה בסוד ירכא \nשמאלא בסוד נתנני שוממה כל היום דוה אותיות הוד והענין הוא במה שהודעתיך כי ז\"א \nונוקביה נאצלו בתחילה בבחינת אחור באחור ואז נמצא כי הנצח שלה היה בהוד שלו וההוד \nשלה בנצח שלו והנה מ\"ש פה שזה הירך הנפגם הוא הנצח איירי בנצח דז\"א הנק' ישראל וזהו \nמה שדקדק בדבריו באומרו דא איהו נצח ישראל אבל ההוד דז\"א לא נפגם שהרי לקמן אומר \nיהושע אתנבי מהודו של משה אבל הנצח נפגם ולא נתקן עד דאתא שמואל ומה שאמרו שההוד \nהשמאלי איירי בנוקבא דז\"א שהיא דבוקה באחורי נצח שלו ונפגמו שניהן והנה בשביל \nשהנקבה היתה אז עדין בבחינת אחור באחור לכן נפג' הוד שלה על ידי הנצח שלו שנפגם אבל \nאילו היתה הנקבה בבחינת פנים בפנים עם ז\"א והיו בלתי דבוקים לא היו שולטי' החיצוני' \n"},{"index":3,"he":"בהוד שלה אף אם תהי' בימין שלו: \nונבאר עתה טעם על מה זה לא נקרא ישראל עד אחר שהיה צולע על ירכו והטעם הוא לפי \nשהפגם לא הי' בכל הנצח שוק הימין שלו רק בפרק התחתון שבו כאשר הודעתי' כי כל קו \nימין חכמה חסד נצח שלה נעשית כשיעור הנצח שלו שבו שלשה פרקים ונמצא ג' פרקי הנצח \nשלה כשיעור פרק התחתון של הנצח שלו ונמצא כי כשנפגם העקב שהוא פרק התחתון של הנצח \nשלו נפגמו כל ג' פרקין שבהוד שלה ונמצא כי עקר הפגם היה בנקבה כי נפגם כל ההוד שלה \nמשא\"כ בז\"א שלא נפגם רק העקב הימני שבו וכמעט שאין זה פגם ולהורות ענין זה נקרא שמו \nישראל כי שרית כו' ותוכל ולא נפגמת כמו הנקבה: \nגם שם במאמר הנז' וז\"ל בשורה ז' בגין דירכא איהו לבר מגופא כו'. הענין הוא במה \n(ע\"ד) שנתבאר אצלנו כי עקריות ז\"א לא היה רק בחינת ו' קצוות ואח\"כ נתעלו והיו \nבבחינת חכמה ובינה ודעת וחו\"ג ות\"ת ואז נמצאו חסרים ממנו ג' אחרונות שהם נצח הוד \n"},{"index":4,"he":"יסוד ואימא עלאה השלימם לו בסוד כונן שמים בתבונה כי נתפשטו ירכותיה למטה עד שנעשו \nבו נצח והוד ויסוד ונמצא כי הירכין האלו אשר יש לו עתה אינו מכלל גופא קדמאה דיליה \nדז\"א כי הו' עליונים בלבד הם שנעשו מן מן הששה קצוות שלו אבל הירכין הם לבר מגופא \nכי אח\"כ נעשו לו על ידי אימא עלאה: \nשם בדכ\"ג ע\"ב שורה ל\"ה וז\"ל בההוא זמנא מתפתחין שבע' היכלין היכלא קדמאה היכלא \nדאהבה תנינא היכלא דיראה תליתאה היכלא דרחמי כו' דע כי ההיכלות האלו הם שבעה היכלות \nשבאצילות ואותם השבע' היכלות שנתבארו בפ' פקודי הם בבריאה ואותם השבעה היכלות הנז' \nבס' פרקי היכלות לר' ישמעאל ע\"ה הם בעולם הצירה: \nשם בדכ\"ח ע\"ב שורה ה' וז\"ל והנחש היה ערום כו' אינין הוו זוהמא דאטיל נחש בחוה וכו' \nנתבא' בפ' נשא באדרא רבא דקכ\"ח ע\"ב במ\"ש יתיב על כרס' דשביבין לאכפייא לון כו' \nוע\"ש: \nשם בדל\"א ע\"א שורה י\"ט וז\"ל ר' שמעון פריש פלוגתא ואמר כו' תהיינה הטבעות אילין \n"},{"index":5,"he":"עזקאן עלאין כו' הנה עזקאן אלו הם סוד עזקא רבא ועזקא דכייא שביארנו באדרא נשא דף \nקל\"ב ע\"א וע\"ש מה ענינם: \nשם בדל\"ב ע\"ב וז\"ל א\"ר אבא כך הוו קדמאי אמרי כד הוו מטאן (ד\"ש ע\"ג) להאי אתר מרחשן \nשפוון דחכמין כו' הכונה היא על שם י\"ה שהוא בפנימיות ספירת הגבורה דז\"א שהיא זרוע \nשמאלי שבו כמבואר אצלנו במקומו וע\"ש: \nשם בדל\"ד ע\"ב שורה ל\"א וז\"ל בספרין קדמאין אשכחנא דא לילית קדמיתא דהוה עמיה \nואתעברת מיניה ולא הוה לקבליה עזר כמה דכתיב ולאדם לא מצא עזר כנגדו ומאי עזר סמך \nעד ההיא שעתא דכתיב לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו כו'. כבר נודע מ\"ש \nרז\"ל במדרשי' כי טרם שנברא' חוה היתה עמו לילית הנקראת חוה ראשונה וכן נז' בס' שיר \nהשירים מן הזוהר וכאן צריך לבאר ענינם: \nדע כי אדם הראשון הוא ז\"א ויש לו שתי נשים לאה ורחל וז\"א נקרא אדם שהוא הוי\"ה \nדאלפין העולה מ\"ה בגמטריא אדם והנה עיקר ההוי\"ה הם אותיות הפשוטות כי שאר האותיות \n"},{"index":6,"he":"המילוי הוא בחינת הנקבה בהיות עדין כלולה בו קודם שנאצלה ממנו וזה לשתי סיבות הסיבה \nהאחת כי הנקבה כולה גבורה ודין וכן מלו\"י בגמטריא אלהים שהוא דין. והסיבה השנית \nמפני שכל כחות הנקבה היו בהעלם גנוזין תוך ז\"א כי עיטרא דגבורה ממנה בנין הנקבה \nוהיא גנוזה תוך מילוי ז\"א ומשם יצתה לחוץ לבנין הנקבה באופן כי אורות הנקבה היו \nהמילוי שממלאין אויר וחלל ז\"א והנה מילוי דמ\"ה הוא בגמטריא י\"ט (דף י\"ט ע\"א) כמנין \nחוה והרי נתבאר איך נוקביה נקראת חוה גם נתבאר איך היא ממש בשר מבשרו: \nונודע כי הז\"א נחלק לשתי בחינות מן החזה ולמעלה הוא בחינת אורות הסתומים שבו ושם \nבחזה שבו יש בו בחי' יסוד נעלם הראשון אשר בו מזדווג עם לאה העליונה ומן החזה ולמטה \nאורות המגולים וביסוד ההוא התחתון מזדווג עם רחל התחתונה כמבואר אצלנו בשער התפלה \nבענין תפלת המנחה. ונמצא כי יש בז\"א שתי הויות דמ\"ה אחת במקום הסתום למעלה ומן \n"},{"index":7,"he":"המילוי ההוא יצתה לאה הנקראת חו\"ה הראשונה ומ\"ה שני במקו' הגילוי למטה ומן המילוי \nההוא יצתה רחל שהיא חוה השניה וכבר נתבאר כי לאה היא אחורים החיצו' דאימא שהיא \nדינין קשים ועוד שהיא למעלה במקום האורות הסתומי' דז\"א ולכן אינה נמתקת והיא דינין \nקשים והנה להיותה בחינת דינין קשים מאד אעפ\"י שבעולם העליון נמתקה קצת והיא קדושה \nכנז' הנה כאן בעה\"ז שהוא חומרי כאשר נולד אדם הראשון ויצתה עמו חוה הראשונה שהיא \nלאה לא יצתה נמתקת והיתה בחינת דינא קשיא בסוד הקליפה וזו היתה חוה הראשונה נילי\"ת \nואח\"ך יצתה חוה השניה רחל שהיא בחינת ספירה העשירית דאצילות שיש בה פנים ואחור \nואינה כמו לאה וגם כי היא במקו' אורו' המגולים בז\"א ולכן נמתקה לגמרי וזו נשארה עם \nהאדם הראשון וזהו סוד פסוק ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי כו' ואמרו בס' התקונין כי \nהיו לו שתי נשים הראשונה עצם והשנית בשר דינא רפיא. והענין הוא כי לאה יצתה מן העצם \n"},{"index":8,"he":"דינא קשיא כי הרי נלקחה מן הצלע אשר שם מקום לאה כנודע אבל רחל היא בשר כי יצתה \nלמטה מן החזה מהאורות המגולים דינא רפיא ולכן לזאת השניה יקרא אשה שהיא נמתקת אך \nהראשונה אינה אשה אלא מעורבת בקליפה ואינה נמתקת והיא לילית אמן של שדים והנה אח\"ך \nנמתקה גם לאה על ידי תפלותיה וגם דמעותיה כמ\"ש חז\"ל שהיתה עתידה להיות בחלקו של עשו \nלפי שהיא לילי\"ת קדמאה ועל ידי דמעותיה וזכיותיה הוסר קליפתה מעליה ונשארה קדו' \nלבדה ממותקת ואז יעקב שהוא אדם הראשון ותיקן פגמו זכה שיתוקנו שתי נשיו ולקח שתיהן \nכדוגמת ז\"א. ובזה תבין ענין בכיית לאה מה ענינה כמ\"ש רז\"ל על פסוק ועיני לאה רכות: \nשם בדל\"ה ע\"ב שורה ה' וז\"ל תנן הנטיעות כקרני חגבים הוו ונהורא דילהון דקיק ולא הוו \nנהירין כיון דאתנטעו ואתתקנו אתרביאו בנהור' ואקרון ארזי לבנון כו'. כבר הודעתיך \nענין ז\"א כי ג' בחינות היו לו האחד בהיותו בתוך הבינה והוא הנקרא זמן עיבור הראשון. \n"},{"index":9,"he":"והשני הוא אחר שנולד ויצא לחוץ ואז נקרא זמן היניקה. והשלישי הוא בעת הגדלת המוחין \nאשר לו ואז הוא זמן העיבו' השני וזהו סוד הנטיעות הנז' שהוא ז\"א הנרמז באו' וא\"ו של \nההוי\"ה שהיא צורת נטיעה אחת אשר נוטע בתוך מעי אמו ואח\"כ הגדילו ו' קצוותיו (ע\"ב) \nודרוש זה נתבאר אצלי בסוד התפלין בענין כ\"א אזכרות שיש בד' פרשיותיהם יע\"ש: \nשם בד\"מ ע\"א שורה ז' וז\"ל שבעה מדורין אינון לעילא דרגא על דרגא בכולהו מדורין \nמלאכי עלאין אילין על אילין (ד\"ש ע\"ד) כו'. ענין השבע' מדורין הנז' פה. הם בחי' \nשבעה היכלות של הקליפות אשר בעולם היציר' והם הנקראים מדורין אבל שבעה היכלית \nהקליפית אשר בעולם הבריאה הנז' בפרש' פקודי הם נקראים היכלין דמסאבותא ואינן נקראים \nמדורין: \nשם בדף מ\"ד ע\"ב שורה י\"ו וז\"ל היכלא שתיתאה הכא הוא רוחא דאקרי חוט השני רזא דכתיב \nכחוט השני שפתותיך האי היכל אקרי היכל הרצון כו' האי רוחא אתכליל בשית וקיימא בשית \n"},{"index":10,"he":"כו' פירוש כי יש ששה היכלות מלמטה למעלה עד זה ההיכל הנקרא רצון והוא הששי העליון \nמכולם וזמ\"ש האי רוחא אתכליל בשית כי בעלות אותם החמש היכלין דלתתא מיניה עד מקומו \nאז אתכליל הוא בהם ואז הם יחד שית היכלין. ועוד יש בו בעצמו בתוכו בחינת כללות כל \nהשית היכלין תמיד אשר הם השרשים של שית היכלין תתאין הנז'. ועל הבחינה הזו אמר \nוקיימא בשית כי תמיד הוא עומד בבחינ' אלו השית היכלין אשר בתוכו כנז' אבל כנגד השית \nתתאין שאינם מבחינת עצמותו אמר אתכליג בשית כי נכלל בהם כשעולין למעלה עד מקומו \nועיין בביאור אדרת האזינו כי שם נתבאר היטב ענין זה: \nשם בדמ\"ח ע\"א שורה כ\"ח וז\"ל תא חזי בשעתא דישראל מברכין ומזמנין להאי סכת שלום \nאושפיזא קדישא ואמרי הפור' סוכת שלום כו'. אריקת נשמתין חדתין כו'. אלו הנשמתין \nחדתין הם בחינת תוספת חלק נשמה ממש הבאה מן הבינה וזמ\"ש ומכסיא לון כאימא על בנין \nוזהו סוד סכת שלום והיא הנשמה הבאה מן היסוד של אימא עלאה הנקראת סוכת שלום כמבואר \n"},{"index":11,"he":"אצלנו בסוד ופרוס עלינו סוכת שלום ועיין לקמן בפ' תרומה דף קנ\"ו ע\"א: \nשם בד\"נ ע\"ב וז\"ל. אבל תא חזי מאן דבעי למנדע חכמתא דיחודא קדישא יסתכל בשלהובא \nדסלקא מגו גחלתא או מגו בוצינא דדליק כו'. דע כי יש יחוד עליון ניכר בגחלת ובשלהבת \nוהם ה' בחינות כנגד חמשה פרצופים שבעולם האצילו' ממטה למעלה ואלו הם תכלת הדבוק \nבפתיל' ופעמים היא גוון אודם והירוק והלבן ואור אחד מקיף ניכר לעין ואור אחר עליון \nיותר ומקי' על כולן ואינו ניכר ונרגש נעין: \nגם דע כי כשהאדם נופח בגחלת ומוציא' נצוצות הם עצמם דמיון בירור ש\"ך ניצוצין \nדאזדרקו מבוצינא דקרדינותא הנז' בפ' פקודי דנ\"ד ע\"ב. וביארנום למעלה בדף מ\"א ע\"א \n(ע\"ג): \n \n"},{"index":12,"he":"פרשת נח\nמאמר בס' הזוהר בדף ס' ע\"א שורה ג' וז\"ל ותא חזי משיעורא דתיבותא אוף נמי הכי הוא \nרצה להביא ראיה אל מ\"ש למעלה כי נח ותיבה הם יסוד ומלכות כי לכן שיעור התיבה היה \nשלש מאות אמה אורך ושלשים קומה וחמשים רוחב הם בגמטריא שד\"י ואדנ\"י שהם יסוד ומלכות \nעם הכולל: \nאמר שמואל שמעתי עוד טעם נחמד במאמר הזה והענין הוא כי אם תשלב שם ההויה עם שם \nאדנ\"י יעלה שיעורא דתיבותא בזה האופן י' פעמים א' הרי עשרה ה' פעמים ד' הרי עשרים \nהרי שני השילובים הנז' עולים שלשים כנגד שלשים אמ' קומת' אח\"ך ו' פעמים נ' הרי שלש \nמאות הרי השילוב הזה שלש מאות כנגד שלש מאות אמה אורך התיבה אח\"ך ה' פעמים י' הרי \nחמשים הרי השילוב הזה כנגד חמשים אמה רוחבה נמצא כי בשילוב הוי\"ה ואדנ\"י היה קיום \nהתיבה: \nשם בתוספתא בדנ\"ט ע\"ב שו' ל\"ג וז\"ל למה נח נח תרי זמני אלא כל צדיק וצדיק די בעלמא \nאית ליה תרין רוחין רוחא חד בעלמא דין ורוחא חד בעלמא דאתי והכי תשכח בכולהו צדיקי \n"},{"index":13,"he":"משה משה יעקב יעקב אברהם אברהם שמואל שמואל שם שם בר מיצחק כו'. הענין הוא כי החלק \nהנקרא רוח אין לו רק בחינה אחת הבאה מן ז\"א הנקרא ת\"ת אבל החלק הנקראת נשמה הבאה \nמבינה יש לה שתי בחינות האחת היא בהיותה למעלה במקום ראשו של ז\"א ששם האורות סתומים \nומכוסים כנודע. והשנית היא ברדתה למטה ובהתפשטה בגופו דז\"א מן החזה שבו ולמטה כי שם \nנפסק ונשלם יסוד דאימא שהי' מכס' האורו' ושם נתגלו האורו' משם ולמט'. ולכן הנשמ' \nמשתנית ברדת' שם אל מקום הגילוי מבחינה אחרת וזהו סוד הפסוק כי רוח מלפני יעטוף \nונשמות אני עשיתי פירוש כי הרוח איננו רק בחינת רוח אחד בלבד. והנה הוא עוטף ומלביש \nאת הנשמה כנודע בסוד אימא המתלבשת תוך ז\"א וזמ\"ש יעטוף ולא אמר יתעטף רוצה לומר \nלנשמה וביאר טעם אל העיטוף הנז' ואמר ונשמות אני עשיתי פירוש כי הנה שתי בחינות \nעשיתי בנשמה ונקרא נשמות מיעוט רבי' שנים האחת היא המשכת בינה מראש ז\"א עד החזה \n"},{"index":14,"he":"במקום הסתום. (ד\"ש די\"ד ע\"א) והשנית היא התפשטות' למט' מן החז' במקום הגילוי כנז' \nושם למט' במקום הגילוי אז צריכ' אל הרוח הבא מבחי' ז\"א שיעטוף וילביש אותה ולא תשאר \nהנשמה בגילוי וזמ\"ש ונשמות אני עשיתי ולכן רוח מלפני יעטוף את בחינה השנית שעשיתי \nבנשמות ומ\"ש כאן בזוהר דכל צדיק אית ליה תרין רוחין לא דק בלישניה והכונה היא על \nשתי בחינות הנשמה כנז' ואפשר שלהיותם בז\"א קראם רוחין וזמ\"ש חד בעלמא דין ז\"א שהוא \nבמקום הגילוי וחד בעלמא דאתי בינה שהוא במקום הסתום. ואמנם ענין תרין רוחין אילין \nשיש לכל צדיק יובן במ\"ש הכתוב ונכרתה הנפש ההיא ויובן במ\"ש חז\"ל הרשעים בחייהם \nקרויין מתים ויובן במ\"ש רז\"ל כי נשמת הרשע יורדת אל רגליו בסוד ותגל מרגלותיו ותשכב \nכנז' בס' הזוהר ובס' התקונין והענין הוא כי הרשע כאשר הוא חוטא הוא מוריד נשמתו \nבגהינם בהיותו בחיים כי בעת יצירתו נופחה נשמתו בקרבו (ע\"ד) ובהיותו חוטא מוריד \n"},{"index":15,"he":"נשמתו דרך מרגלותיו (ונשקעת בגהינם וכפי בחי' עונותיו יורדת נשמתו כך מדרגות (ס\"א \nלא גרס כ\"ז) ולכן בחייו קרוי מת וכאשר היה רשע גמור גמר להפיל נשמתו בגהינם. ואם \nתאמר והרי אנו רואים אותו שהוא בחיים ואיך הוא נקרא מת. כמו שהקשו על מ\"ש בגמרא כי \nהרשע נכתב ונחתם למיתה בר\"ה ווהרי אנו רואים אותו שהוא חי. אבל התשו' היא עם הנז' \nכי שתי בחינות נשמה יש באדם התחתונה היא נכנסת בפנימיותו והעליונה נשארת בבחינת \nצל\"ם מקיף על ראשו כמש\"ה אך בצלם יתהלך איש כנודע ובעת שהוא חוטא ויורדת נשמתו \nמדרג' התחתונה ממנה אל תוך גהינם כך נכנסת בפנימיותו המדרגה התחתונה של נשמתו \nהעליונה הנקראת צלם וכפי הבחינות שיורדת נשמתו התחתונה בגהינם כך בחינות מדרגות \nיורדות מנשמתו העליונה אל תוך גופו להחיותו וכאשר גמרה התחתונה לצאת מתוכו ולרדת \nבגהינם נגמרה גם נשמתו העליונה ליכנס בגופו ממש ונשאר בלתי צלם על ראשו ואם עוד \n"},{"index":16,"he":"יוסיף לחטא עוד גם הצלם ההוא ירד מטה מטה לגהינם מדרגה אחר מדרגה כפי הגדר שחוטא \nואז גם הצלם ההוא נגמר לרדת ולצאת דרך מרגלותיו אל גהינם אז עליו אמר הכתוב כי אם \nעונותיכם היו מבדילים כו' ועליו נאמר ג\"כ ונכרתה הנפש ההיא כי כל בחי' נשמתו תמו \nנכרתו ירדו לגהינם ונפסקה אחיזתם מלמעלה ולא נשאר להם שרש למעלה. ואמנם הצדיקים \nנשמתם התחתונה שוכנת תוך גופם ונשמתם העליונה עומדת צל על ראשו בסוד אור מקיף ומשם \nשואבת לו חיים מלמעלה תמיד ומריקה אל נשמתו אשר בתוכו ויש לו תמיד תרין רוחין חד \nבעלמ' דאתי היא העליונה שהוא בסיתום למעלה מן החזה וחד לתתא בעלמא דין מן החזה \nולמטה במקום הנגלה אשר שם בנין הנקבה מלכות הנקרא עולם הזה וזהו סוד משה משה שמואל \nשמואל כו': \nאמר שמואל עוד מצאתי ביאור במאמר הנז' בשער הגלגו' בדרוש אחד ואמרתי להעתיקו פה \nלהיות כי שני הדרושי' מתנבאים בסגנון אחד כאשר עיניך תחזנה משרים בע\"ה וזל\"ה. \n"},{"index":17,"he":"וביאור הענין כך הוא. דע כי אין לך צדיק בעולם שאין לו שתי נשמות כנז' בס' הזוהר \nריש פ' נח בתוספתא על פסוק אלה תולדות נח נח וכן משה משה שמואל שמואל כו' תרין \nזמנין. וזה ביאור התוספתא ההיא דע כי לכל אדם יש ב' בחינות נשמה האחת היא נשמה \nפנימי' שבתוך גוף האדם וזו באה עם האדם השני' היא נשמ' בבחי' צלם הנקראת אור מקיף \nוזו נשארת למעלה בעולם העליון ועומדת על ראש האדם וזו עומדת בבחינת צנור אחד על ראש \nהאדם שיכול האדם לעלות למעלה על ידי הנשמה ההיא וכאשר ח\"ו הנשמה הפנימית שבאדם היא \nחוטאת ויורדת מעט מעט למטה ונכנסת בתוך הקליפות כפי ערך עונותיו. וכאשר יושלם להיות \nרשע גמור אז תרד כל הנשמה הפנימי' כולה לתוך הקליפות ואז תצטרך הנשמה שבסוד צלם \nמקיף ליכנס בפנימיות האדם ונשאר בלי צלם על ראשו וכנז' בס' התקונין בתיקון בסוד \nותגל מרגלותיו ותשכב דנחיתת נשמתיה לרגלוי כו' ונמצא כי שתי הנשמות ירדו ממעלתן \n"},{"index":18,"he":"וממקומן גם נמצא שאין עתה (דף כ' ע\"א) אל האדם הזה רק נשמה אחת כי האחרת ירד' וטבע \nבקליפות וזהו סוד ונכרתה הנפש ההיא כי נכרתת מן האדם ויורדת לתוך הקליפו' מש\"כ \nהצדיק שיש לו תרין נשמתין חד לעילא בסוד אור מקיף. וחד בגווה בבחינת פנימי וזמ\"ש \nבפ' נח בענין נח נח שכל צדיק יש לו תרין רוחין כו' והנה דרך אותה הנשמ' המקפ' שיש \nאל הנשמ' הראשונ' שבכל (ד\"ש ע\"ב) עשר הנשמות הנז' משם נמשך כל האור והשפע הצריך \n"}]}
