{"id":"kabala-4dc55b77f7b3-1-23","bookId":"kabala-4dc55b77f7b3","part":1,"torah":23,"title":"קטע 23","hebrewTitle":"קטע 23","segments":[{"index":1,"he":"ליה משום דהוא עתיק דעתיקין. אבל בתיקונוי ידיע כי הוא אינו נמצא מרוב העלמו ועל \n(ע\"ג) ידי תיקוניו אזדמן להשפיע לתחתונים והנה התיקונים הם הנז' בחד גלגלתא כו': \nאמר שמואל לבלי יהיה החיבור הזה חסר מכל המטעמים אכתוב כאן מה שמצאתי בנוסחא אחרינא \nגם להרב הגדול זלה\"ה בביאור התיקונים האלו ואח\"כ אחזור אל מקומי הראשון. בחד גלגלתא \nכו' וז\"ל. סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן סתרא גו סתרא כתר הנקרא סתרא גו סתרא אתתקן \nואזדמן ירצה לתקן להמציא בתוכו בפנים כלל כל המציאיות בדקו' רב ונזדמן ע\"י כך \nלהתפשט לחוץ בתיקוניו בחד גלגלא מלייא טלא דבדולח' ירצה טלא דבדולחא חכמה קדומה \nוגלגלא בינה שבכתר קרומא דאוירא אזדכך וסתים ירצה בחינה אחרונה שבבינה והיא בינה \nשבבינה שבכתר. אזדכך להוציא קצת אור מתוך זכותו לחוץ לתקונים החיצונים שהם בשיער. \nוסתים להעלים האור הרב כדי שיתגלה קצת ממנו כי ההעלם הוא הגילוי והגילוי הוא ההעלם \n"},{"index":2,"he":"אינון עמר נקי ירצה כי תקוניו הפנימיים הם השיער שבראש שהם כעמר נקי כמש\"ה ושער \nרישיה כעמר נקי והם בפנים בתכלית הדקות וההסתר וזמ\"ש סתרא גו סתרא אתתקן רמז על \nתקונין הפנימתם הנסתרים ונגלו לחוץ על ידי השיער ואפשר עוד כי תקוניו הוא הסתר תוך \nהסתר הראשון היות טלא דבדולחא בתוך הגלגלת שהוא מסתירו וההסתר השני קרומא דאוירא \nואח\"ך יצאו לחוץ ונגלו על ידי השיער וזהו סתרא גו סתרא. ואפשר עוד לומר שמ\"ש אינון \nעמר נקי חוזר על תקוניו הפנימיים שהם עמר נקי ממש. ותיקוניו הנגלים לחוץ על ידי \nהשיער הם כעמר נקי כמו אותו העמר נקי שבפני' וזמ\"ש ושער רישיה כעמר נקי תליין \nבשיקולא ירצה כי שלשה עשר תיקוני דיקנ' אינן דומים זה לזה כמבואר באדרא אבל תיקונין \nאלו שבראש הם שוים ושקולים זה בזה באופן עד כאן מצאתי ולא יותר בס\"א (א\"ש עוד בפ' \nהזה בשו' כ\"א וז\"ל. רישא אחורי כתפין אעבר וזעים נטיר וגניז חד לאלף יומין כו' זה \n"},{"index":3,"he":"תבין ממה שיתבאר לקמן בפ' נשא דף קל\"ב ע\"א עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה שליט \nונחית וסליק לאלף אלפים ורבא רבבן מארי תריסין ומיניה מתאחדין בקסטא בעזקא. רבה \nותקונא קדמאה הוא דיקנא דעתיקא שהיא אלף אלפין מארי תריסין כו' ושם ביארנו מה ענין \nחשבון האלף ההם ואיך הם נמשכין עד רישי כתפין ובזה תבין מ\"ש כאן אחורי כתפין כו' \nוגניז חד לאלף יומין כו' (א\"ש עוד בס\"א בפ' הזה בסופו בדקע\"ז ע\"א שורה א' וז\"ל אתא \nמפתחא דכליל בשית ומכסייא פתחהא ואחיד לתת (ועי' בדף ל\"ו ע\"א) להאי ולהאי ווי למאן \nדגלי פתחהא (ד\"ש ע\"ב) תעיין במה שנתבא' אצלו בברכ' המפיל חבלי שינה על עיני כו' כי \nשם ביארנו הקדמה חשובה בענין ז\"א איך הגדיל ואיך נעשה מכח נה\"י דאימא המתלבשין בתוך \nהז\"א כו' ומשם תבין כל מה שנבאר כאן וזה ענינו אמר אתא מפתחא דכליל בשית כו' פירוש \nכי הנה ז\"א שרשו אינו רק שש קצוות והוא הנקרא מפתחא דכליל בשית והנה הנה\"י דאימא \n"},{"index":4,"he":"מתלבשין גו גלגלתיה. ונודע כי היסוד שלה היא בית הרחם שלה. והיא פתח שלה ובהיותו גו \n(ע\"ד) גלגלתא דז\"א מכסייא פתחאה דאימא ופתח היסוד שלה סתום וסגור. אמר עוד ואחיד \nלהאי ולהאי פירוש כי כמו שנה\"י דאימא מתלבשין תוך רישיה דז\"א כך הנה\"י דז\"א נמשכין \nונכנסין בנקודת ציון של היסוד דמלכות נוקבא דיליה ומתחברין בסוד הזווג חמשה חסדים \nשלו וחמשה גבורו' שלה ואז גם פתח רחמה של נוקבא דז\"א שהיא לתתא היא גם כן סתומה \nומכוסית ונמצא כי ראשית האי מפתחא אחיד וסגור לאימא וסיומו סגיר ואחיד לתתא לנוקביה \nוזמ\"ש ואחיד להאי ולהאי ונמצאו סתימין תרתי עריין דאימא ודברתא ואז אין הדינין \nגמורין וכאשר ח\"ו ישראל חוטאין גורמין לסלקא אימא מעל בנין ואז אימא מסלקת נה\"י \nדילה מגולגלתא דז\"א ונמצא יסוד שלה מגולה גם אז נמשך שגם הז\"א אסתליק לעילא ואינו \nעם נוקביה. ואז גם יסוד דנוקביה מגולה והרי זה ענין גלוי עריות ואז גורמין שהדינין \n"},{"index":5,"he":"של אימא וברתא יוצאין משם ונמשכין למטה וזמש\"ה ווי למאן דגלי פתחהא. וזה גם כן הוא \nסוד מ\"ש בזוהר בכמה מקומות ובפ' אחרי מות ווי למאן דגלי ערין גם זהו סוד הסתלקות \nאימא מעל בנין גם זהו סוד הסתלקות אות ו' מן ה' תתאה אבל צריך שתדע כי כאשר פתיחת \nרחמיהם הוא בסוד פטר רחם בשעת הלידה אז אדרבא הוא בחינת רחמים ולא בחינת דין וזכור \nהחילוק הזה. ועיין באדרת נשא דף קל\"ה ע\"ב בענין אוירא דכייא ואשא דכייא עד כאן נמצא \nבס\"א. נחזור למקומינו הראשון בתיקונין בחד גלגלתא א' מלייה טלא דבדולחא ב' הנה זהו \nהתיקון הראשון והשני גלגלתא וטלא דבדולחא וענין טלא דבדולחא נתבאר באדרא רבא בדף \nקכ\"ח ע\"ב וז\"ל וחיזו דההוא טלא חוזר כהיא גוונא דאבנא דבדולחא דאתחזיא כל גוונין \nבגווה הה\"ד ועינו כעין הבדולח והענין הוא כי כל הגוונים נשרשו למעלה בדקות גדול \nוהכל חוור כי הרחמים גוברים וכופין הדין ואינו ניכר והיינו דקא' באדרא יתיב על \n"},{"index":6,"he":"כרסייא דשביבין לאכפייא לון וכאשר יורד משם לז\"א על זה מתגלה אדמימותו. וכמ\"ש שם \nוהא טלא אתכליל בתרי גווני מסטרא דרישא חיורא חיוור בגויה דכליל כולהו חיוורי וכלהו \nחיוורי אבל כד אתשיבן ב\nרישא דז\"א אתחזי ביה סומק' כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואחזי גוונא סומק' כגוונא \nחיוורא כו' כי טל אורות טלך אורות תרי עכ\"ל: \nהנה אמר דמסטרא דרישא חיוורא חיוור בגויה דכליל כולהו חיוורי. וגם הדינין כולהו \nחיוורי וזהו שחזר ואמר וכולהו חיוורי וכאשר ירד הטל מאת פניו לז\"א דרך או\"א ונתישב \nהטל בראשו אתחזי ביה סומקא כבדולח זה שהוא לבן ונראה בו גוון אדום כן טל זה במקומו \nלבן. וכאשר מגיע למקום הראיה שהיא בז\"א ששם גילויו נראה בו גוון אודם וכלא כליל \nבההוא טלא ולא נתגלה אדמימותו עד שנתישב בז\"א קרומא דאוירא אזדכך וסתים ג' זהו \nהתיקון השלישי וכבר פרישנא ליה לעיל. ותנינן באדרא רבא דף קכ\"ח ע\"ב וז\"ל בחלל' \nדגלגלתא קרומ' דאויר' דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח כו' דביה \n"},{"index":7,"he":"תליא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר (דף ט' ע\"א) טב על דורדייה \nעכ\"ל הכונה היא כי מוח ז\"א מתחלק לשלש חלקים והם חכמה בינה ודעת וחכמה מתפשטת לל\"ב \nשבילין ובינה לחמשים שערים. ודעת מיניה נפקי אלף אלפין אדרין כו' ואח\"כ כל השלש' \nמתפשטי' בגופא כדאיתא באדרא רבא. ועוד נבאר ענין דעת זה לפנינו בע\"ה. האמנם במוח \nא\"א כולם כאחד ולפיכך נחלק מוח זה לג\"פ ד' כנגד ג' אלו ומ\"מ כולם הם בחלל אחד ואחר \nשלשה אלו שהם כנגד חב\"ד שבכתר הוא חסד שבכתר והוא הנקרא חסד עלא' וקרום זה מפסיק \nבין ג' אלו לחסד שבכתר הוא הנקר' אוירא דכיא כדכתיב' כי לא יוכלו התחתו' לקבל מג' \nעליונים אלו אבל אזדכך לבא האור דרך שם לחסד עלא' ומחסד עלאה לאמא וזהו ענין התיקון \nשנתקן ע\"ק לסתום ג' עליונות אלו על ידי קרום זה דאזדכך וסתים ושיבא השפע על ידי חסד \n(ד\"ש ע\"ג) עלאה ונתגלה חסד זה במצח ונתפשט בתיקון השער דדיקנא השמיני והשלשה עשר \n"},{"index":8,"he":"כדלקמן והיינו דאמרינן באדרא זוטא בדף רפ\"ט ע\"ב וז\"ל האי ע\"ק סתימא דכל סתימין לא \nאדכר ולא אשתכח. ובגין דאיהו רישא עלאה לכל עלאין לא אדכר בר רישא חדא בלא גופא \nלקיימא כולא כו' ואי תימא מאן עתיקא קדישא כו' על דא אתמר אמרתי אשמרה דרכי מחטא \nבלשוני כו' עכ\"ל ביאור הדברים דע\"ק סתימא דכל סתימין דהיינו ההוא כתר' עלאה דלעיל \nכדלקמן לא אדכר באורייתא כלל. כדאמר באדרא רבא דלא מתפרש באורייתא בר מן אתר חד \nכו'. ולא אשתכח דאפילו או\"א לא מתנהרי מיניה אלא על ידי מוחא ומזלא כדלעיל ובגין \nדאיהו רישא עלאה על כל שאר רישין עלאין דהיינו כתרא עלאה לעילא לעילא לא אדכר בר \nרישא חדא בלא גופא לקיימא כולא כי אי אפשר להנהיג עולם זה על ידו כי הוא רחוק ממנו \nתכלית הריחוק ואין לנאצלים ולא לנבראים יחס ודביקות עמו שיתהנו על ידיו אחר שהוא \nרישא עלאה על כל עלאין ולפיכך לא נזכר כי אם הראש בלבד להחיותם כי זולתו אין להם \n"},{"index":9,"he":"חיות ואתתקן לקיימא כולא להיותם נשרשים בו אבל הנהגת העולם ובריאתו על ידי או\"א \nוז\"א בהתלבשו בהם כי כאשר נשתלשלו המדרגות מדרגה אחר מדרג' נתעבו יותר ונתרחק האור \nהעליון. באופן שנברא ונוצר ונעשה העולם מה שלא היה אפשר להעשות כן על ידי העתיקא. \nודע דגופא דעתיקא נעשה נשמה לאו\"א וז\"א והיינו דקאמר לא אדכר ולא קאמר צא היה והראש \nהעליון לא היה אפשר להתלבש בהם כי גבה מהם מאד. וזמ\"ש והאי טמיר וסתים וגניז מכולא. \nוהשתא ניחא האי דאמרי באדרא דהאי מזלא תלי בשיקולא עד טיבורא. והא ליכא גופא אלא \nודאי כדאמרן. ואפשר דהיינו דקאמר לעיל מתקלא קאים בגופיה דמתקלא היינו דכר ונוק' \nדאתקלו קאים בגופיה דהאי עתיקא. דהא או\"א דאינון דכר ונוקבא בגופא דעתיקא קיימי \nוהוא נשמה להם ולא אתאחד ולא אתחזי דהא נתלבש בהאי מתקלא וכדאמרן. תיקונוי דעתיקא \nאתתקן היינו בההוא מוחא סתימאה דכוצ' דאתפשט בההוא מוחא בחכמה ובתבונה ובדעת דכולהו \n"},{"index":10,"he":"כלילן ביה ואתקין על ידי מוחא וקרומ' דאויר' דאזדכך כדקאמרן. ונפיק חסד עלאה בתר \nהני תצת וקרי ליה אתפשט אע\"ג דשכיך וסתים משום דמתפרש לתלת זמני בארבע ארבע כדלעיל. \nאי נמי דאתפשט (ע\"ב) בדיקנא וכדאמר' התם בדיקנא דא תלת רישין דקאמינא מתפשטן ואתקין \nעל ידי תיקוני דיקנא ונפיק חסד עלאה היינו מזלא דכולהו רישין מתחברן בהאי מזלא \nומשתכחין וראשון עיקר וחסד עלאה אתפשט במצחא ובמזלא ובאבא ואימא אתקין ואתכליל כלא \nבמוחא סתימאה כי גם אבא ואימא נכללין במוחא ולפי שנרא' זה זר דהא מוחא סתימא' סתים \nושכיך להכי יתיב טעמא דכד אתתקן חוורא דא דמוחא בנהירו דא דחסד עלאה בטש מאן דבטש \nבהאי מוחא ואתנהיר מוחא אחרא והאי לחודי' תלי ממזלא יקיר' דמיניה אתנהיר מוחא אחרא \nדאתפשט לל\"ב שבילין כד אתנהיר נהיר ממזלא ונמצאו כולם כלולים במוחא כי כאשר נתקן \nהמוח בגלגלתא וקרומ' דאויר' נפיק חסד עלאה כדאמרן. וכד נפיק חסד עלאה בטש מאן דבטש \n"},{"index":11,"he":"במוחא ואתנהיר מוחא אחרא על ידי חסד עלאה דהיינו מזלא הרי הכל אחד שתיקון המוח כדי \nשיצא חסד עלאה ומחסד עלאה נהיר מוחא אחרא כד בטש מאן דבטש במוחא ונראה שלשון זה \nנמשך עד למטה. לומר תדע איך הכליל כולא במוחא סתימאה דא שהרי כשנתקן חוורא דא \nדעתיקא בנהירו דא דחסד עלאה בטש מאן דבטש ב\nהאי מוחא ואתנהיר ההוא חסד עלאה דבמוחא ותלייא נהורא דא ממזלא יקירא לענין דמוחא \nאחרא דאתפשט לל\"ב שבילין כד אתנהיר נהיר ממזלא יקירא מההוא נהורא דתלי ביה דנחית \nליה מההוא מוחא סתימאה על ידי חסד עלאה ונמצא דכולא כליל במוחא סתימא' אחר שממנו \nיוצא האור אלא שנמשך לחסד עלאה ומחסד עי' למזלא וממזלא למוחא אחרא ומקורו הוא מוחא \nסתימאה. והראשון יותר נכון אתנהירו תלת רישין עלאין דהיינו או\"א וחד דכליל לון \nדהיינו דעת והנכון דהיינו מזלא וכדאמר בתר הכי ובמזלא תליין שממנו אתנהרו ונכללו בו \nומכאן תחילת עלוי יקירו דדיקנא שהוא מזלא סתימאה שנמשך מהעתיק' בשערי דתליין עד \n"},{"index":12,"he":"טיבורא ומתגלה באו\"א ואינון או\"א מתתקנן כמו שהוא ע\"ק שהוא תלת רישין הכי כולא (ד\"ש \nע\"ד) בג' רישין וכד אתנהרן תליין כולהו דא בדא אבא בכתרא עי' אימא במוחא מזלא בההוא \nדלא אתידע וזמ\"ש בג' רישין תרין מתרין סטרין כנגד או\"א וחד דכליל לון כנגד מזלא \nומשום דמאן דאתכליל מתרויהו בכל דוכתא הוי למטה מהם וכלול משניהם שהוא מקבל מהם \nוהכא לאו הכי משו\"ה קאמר כמא דע\"ק דהתם למעלה מהם ומשפיע להם והיינו דקאמר מאן \nעתיקא קדישא דהוה משמע לן דמזלא קדישא עתיקא אקרי והוו תלת רישין כתרא עלאה ומוחא \nסתימאה ומזלא דמקבל מתרויהו וכליל לון והוי כשאר מכריע דעלמא אבל השתא דמנית למזלא \nבכלל הני תלת רישין. אם כן מאן עתיקא קדישא דקאמרת דאית ביה תלת רישין. ומשום הכי \nמשני דלעילא אית דלא אתידע כו' והוא כליל כולא ותרין רישין ביה אתכלילו וכדין כולא \nאחרא הכי מתתקן שהכולל את שניהם הוא גבוה מהם והם מקבלים ממנו ולא הוא משניהן כשאר \n"},{"index":13,"he":"מכריעין וההוא דהיינו רישא דלא אתידע לאו במנינא שימנה ספיר' בפני עצמה ולאו בכללא \nאעפ\"י שלא ימנה ביחוד. אפשר שימנה בכללא כי נכניסהו בכלל כתר עלאה להימנות בכלל \nהנאצלי' ולפיכך אמר ולאו בכללא ולאו בחושבן היינו מחשבה אלא ברעותא דלבא דהיינו \nרצון (עי' לק' דקי\"ב ע\"א פ' פקודי לד' רס\"ב ע\"ב (ע\"ג) מהזוה\"ק) והוא יותר דק \nמהמחשבה ודע דבהאי כתרא ליכא תיקונין וכולהו במוחא סתימאה נינהו וזה עיקר הפירוש \nלמ\"ש לעיל והאי טמיר וגניז וסתים מכולא שאין בו שום תיקון כי תיקונוי דאתתקן כולם. \nהוא בההוא מוחא סתימאה דכולא דאתפשט ההוא כתרא עלאה לעילא ואתקין ההוא מוחא סתימאה \nונפיק חסד עלאה שהוא התפשטות ההוא רישא כדכתבינן לעיל וחסד עלאה אתפשט במצחא \nובדיקנא. ואתקין לאבא ואימא ואתכליל כולא במוחא סתימאה דא. והיכי אתכליל כולא במוחא \nסתימאה דא משום דכד אתתקן חוורא דא בנהירו דא: \n(המשך במסמך הבא): \n \n"},{"index":14,"he":"פירוש ספרא דצניעותא פרק א (המשך)\nדע כי מוח זה היה כלול מדין ורחמים ולא נתקן להיות כולו חיוור אלא על ידי חסד עלאה \nוזמ\"ש דכד אתתקן חוורא דא בנהירו דא. וזמ\"ש למעלה דאתפשט ואתקין ונפיק חסד עלאה \nויצא חסד זה מן המוח לחוץ דרך קוטרא דקרומא דאוירא דאזדכך וסתים ומשם נגלה במצחא \nובדיקנא כמו שכתבנו והנה כאשר נתקן המוח והיה לבן על ידי חסד עלאה בטש מאן דבטש \nבהאי מוחא והנה ענין בטישה זו יובן במאמר הראשון שהבאתי מאדרא רבא דף קכ\"ח ע\"ב וז\"ל \nוהאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימא' שקיט ואשתכיך בתריה כחמר טב על דורדייה כו' \nוהכונה היא כי השמרים והדינין בחכמה אלא שהם שקטים וכפופים במקומם וכאשר ינענעו \nהיין אז יעלו השמרים למעלה ויראו הדינין. והנה החבית השקטה על שמריה אם יוציאו היין \nדרך פיה ישארו השמרים כולם למטה ואם ינקבוה דרך שוליה יצאו שמרים לבד וצריך לנענע \nחבית זו כדי שיתערב יין ושמרים ויצאו שניהם יחד רחמים ודין. וזהו ענין בטישה זו \n"},{"index":15,"he":"להנציא דין ורחמים ודמיון היין הוא דמיון הזקן אשר לא יגבר כעסו עליו אם לא יעזרוהו \nעל כך. ונמצא שיש לו כעס אלא שאינו מתגבר עליו ויש עוד דמיון שני אל היין כי כשם \nשהיין יגיע לו תועלת מן השמרים כי הם סיבת קיומו כי בלתם יפסד מהרה כן יש יתרון \nלחכמה מן הסכלות כדאיתא בפ' תזריע והנה סיבת היות קרום זה סתום הוא לשתי סיבות אם \nלהעלימה כי נעלמה מעיני כל חי ואם לסיבת השמרים. והנה לסיבת השמרים היה די כשיסתום \nלמטה כי למעלה מכוסה בגלגלת. והנה התחיל לשאול על היותה בלי מופסקת למטה. וז\"ש דלא \nפסק ואח\"כ הודיענו שגם מן הצד לא שכיח ולא אתפתח והנה נתן טעם על היותה בלתי פתוחה \nמן הצד לומר שגם למעלה היא חופה על המוח להורות על רוב העלמה. ואח\"כ נתן טעם מפני \nמה אינה פתוחה למטה אחר שממנה נאצלים או\"א כי מפני השמרים נעשה כן וכדכתיבנא. \nולשנים אלו הביא מהזקן דעתו סתים הוא כנגד ההעלם ומוחיה סתים כנגד השמרים והאי \n"},{"index":16,"he":"קרומא אתפסק מז\"א לגמרי ובג\"כ מוחיה אתפשט לבינה ונחית לל\"ב שבילין שהם נמשכין למטה \nהה\"ד ונהר יוצא מעדן בינה להשקות את הגן הרי שהוא נמשך גם למטה להשקות מ\"ט משום \nדקרומא אתפסק למעלה דלא מחפיא על מוחא וכיון דלא מחפייא הרי היא מתפשטת ונמשכת חכמה \nבבינה והיינו יוצא מעדן מעדן תתאה (ד\"ש דף כ\"ד ע\"א) ומשם להשקות את הגן לתתא. ועכ\"פ \nאף אם תכחיש שאינו נפסק וחפייא לעילא על מוחא ומאי יוצא מעדן מנהירו דביה. מכל מקום \n(ע\"ד) לתתא פסיק דהא קאמר להשקות אלמא שהמוח יורד למטה להשקות א\"נ הכי קאמר הה\"ד \nונהר יוצא מעדן ומדקאמר יוצא ולא קאמר יצא משמע שתמיד יוצא ואינו פוסק ומ\"ט יוצא \nתמיד מפני שאין שם קרום כלל המעכב ותמיד יוצא ואף אם תאמר דיוצא לאו דוקא אי נמי \nדיוצא תמיד מנהירו דביה עכ\"פ פסיק לתתא מדכתיב להשקות וכדאמרן והיינו דתנינן \nברישומי אתוון תי\"ו כי האותיות הנרשמות אחת מהן תי\"ו והיא פי' רושם וכדאמרינן \n"},{"index":17,"he":"והתוית תי\"ו. והיא סוף האותיות ובעלמא דאתי יהיו כסדרן. וכאשר התחילו לרדת למט' \nהתחילה תי\"ו לרדת בס' תשר\"ק. ועשתה רושם בקרוב ונפסק ולפיכך נקראת תי\"ו לשון רושם \nלפי שעשתה רושם בקרוב ביציאתה. זה הנר' לע\"ד בזה עד יערה עלי רוח ממרום בע\"ה. ולפי \nמאן דגריס כלומר רשים רשומא לעתיק יומין אע\"ג שאין הל' סובלו דמשמע דאז\"א איירי \nדקאי ביה ולא אאריך אפין מכל מקום אפשר ליישבו דהכי קאמר דהיינו דתנינן ברשומי \nאתוון תי\"ו דמשום הכי רשומא תי\"ו דסוף אריך אפין דלית דכוותיה דבסוף אריך אפין לא \nאתפסק קרומא וסתים משא\"כ בתי\"ו דסו' דז\"א דאתפסק ומשום הכי רשים בתי\"ו דהיינו רושם \nלומר דלית דכוותיה כנ\"ל והא דקרי ליה תמים דעות משום דממוחא דאבא נפיק מוחא דז\"א \nוז\"א אתקרי אל דעות כדאיתא באדרא זוטא הנה שממוחא דאבא יוצא ממנו דעת והאי מוחא הוי \nתמים דעות שאין מתפשטין ממנו הדעות אלא הוא סתום והדעות בתוכו שלם מכל סטרין דלא \n"},{"index":18,"he":"אתפסק ההוא קרומא לא למעלה ולא למטה כדכתיבנא: \nאחר שכתבתי כל זה האיר ה' עיני במאמר שהבאתי למעל' בדף רפ\"ט ע\"ב וז\"ל. תיקונוי \nאתתקנן בההוא מוחא סתימאה דכלא. וראיתי דמעיקרא קאמר מוחא סתימאה ובתר הכי קאמר \n"}]}
