{"id":"kabala-4dc55b77f7b3-1-37","bookId":"kabala-4dc55b77f7b3","part":1,"torah":37,"title":"קטע 37","hebrewTitle":"קטע 37","segments":[{"index":1,"he":"דס\"ח ע\"ב ובפ' תרומה בדקל\"ט ע\"ב. והענין הוא כי אין הבינה עלאה מתלבשת ומתפשטת תוך \nז\"א אם לא על ידי שתתלבש תחילה בחסד שבה אשר הוא השורש אל כו החסדים ולכן חסד הזה \nנקרא יומם דכליל כולהו שית יומין כי החסד הוא יום והגבורה לילה ועל ידי החסד הזה \nמאירה הבינה בכל מה שתחתיה ואי אפשר להיות זולתו ועל החסד הזה נאמר נאם ה' לאדוני \nשב לימיני כי האדון היא הבינה. אשר נאמה ואמרה לאברהם שהוא מדת החסד שב לימיני שהוא \nהחסד שלה בקו ימין שבה הנקרא יומם. ואברהם הוא החסד המקבל תחילת הכל מן החסד שהוא \nימין הבינה הנקרא יומם כנז' וזמ\"ש שב לימיני רוצה לומר שיקבל אברהם מימין שלה הנקרא \nיומם. (ד\"ש ע\"ג): \n \n"},{"index":2,"he":"פרשת בהר\nשם ברעיא מהימנא בדף ק\"ט ע\"ב וז\"ל ואנת בכל ספירה וספירה בארכה וברחבה עילא ותתא \nכו' ענין זה נתבאר בתחילת דרוש אדם קדמון (לכל קדומים וע\"ש גם יחבאר בפ' נשא בדקכ\"ח \nע\"ב) (ע\"ג) במ\"ש שם יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון כו': \n \nפרשת במדבר\nשם בדקי\"ט ע\"ב וז\"ל בכה ר' אלעזר פתח ואמר קולה כנחש ילך וגו' השתא בהאי גוונא כו' \nעיין בדרוש אחר שביארנו בענין הקליפות של אבי\"ע איך ענינם כי שם הארכנו בזה אבל \nהענין בקיצור הוא במה שהודעתיך במקום אחר כי נוקבא דז\"א לא נאצלה מתחילתה רק בסוד \nנקודה עשירית שבה בלבד וכאשר נתקנת בכל פעם להזדווג בז\"א באים לה תשע ספי' הראשונות \nמתשע ראשונות של ז\"א ונשלמת לעשר ספירו' גמורות אבל שרשה הראשון לא היה לה רק מלכות \nשבה בלבד כלולה מעשר בסוד כללות בלבד ובזמן חרבן בית שני נתמעטה נוקבא דז\"א וכל זמן \nהגלות הזה בימי החיל שלא בשעת התפילה לא נשאר בה רק מלכות שבה בלבד ושאר התשעה \n"},{"index":3,"he":"ראשונות שבאו לה מז\"א ירדו למטה בתוך הקליפות בסוד אמלא' החרבה לא נתמלאה צור אלא \nמחרבנה של ירושלים ונמצא כי תשעה ראשונות שבה הנקראים רישא דילה ירדו למטה ושכיבת \nלעפרא תוך הקליפו' בסוד עפר המשכן וזנבא דילה שהיא מלכות שבה התחתונה נשארה זקופה \nלמעלה באצילות כנ\"ל והיא השולטת עתה בזמן הגלות ולכן ישראל הנאחזים ברישא דילה כיון \nשרישאה שכיבת לעפרא גם הם עומדים בגלות המר הזה אבל אומות העולם שהם זנבא נאחזין \nונשפעין מצד זנבא דילה שהוא קיים וזקוף למעלה ושולט בגלות ולכן יש להם עתה שררה \nומלכות: \n \n"},{"index":4,"he":"פרשת נשא\nשם בר\"מ בדקכ\"ב ע\"ב וז\"ל י' יראה ודא איהי על רישיה דבר נש כו' ה' אהבה על רישיה \nדבר נש כו' ענין זה חולק עם המוסכם לנו בכל ספרי הזוהר וגם התיקונין כי אהבה היא \nבחכמה ויראה היא בבינה אבל הענין הוא במה שנודע כי שתי מיני יראות הן החיצונה \nוהפנימית כי החיצונה היא יראה מחמת העונש והפנימית היא מ\"ש חז\"ל כי כל צדיק ירא \nלעלות אל מקום חופת חבירו פן ישרף כמש\"ה כי על כל כבוד חופה וכן הענין הזה הוא \nבספירות עליונות עצמן כי כל אחת יריאה לעלות למעלה ממקומה פן תישרף באש חבירתה \nשלמעלה הימנה וכמ\"ש בפ' בשלח כשעלה משה למרום שהיה אומר לו קמואל המלאך שלא היה \nיכול ליכנס בתחום הדרניא\"ל המלאך ולא הדרניא\"ל בתחום סנדלפו\"ן המלאך פן ישרף זה \nבאשו של חבירו הגדול ממנו: \nוהנה ספירת הכתר אין בה יראה זו כי אין ספירה עליונה הימנה והיא העליונה שבכולן \nואמנם הספירה הראשונה מכל עשר ספירות שיש בה זאת היראה היא ספירת החכמה לפי שיראה \n"},{"index":5,"he":"לעלות אל מקום הכתר הגבוה ממנה פן תשרף באש שלה ולכן היא הנקראת יראה פנימית אבל \nהבינה אעפ\"י שהיא תחת החכמה אין לה יראה זו לפי שהבינה והחכמה זווגא חדא אינון \nוכחדא נפקי וכחדא שריין (דף כ\"ט ע\"א) ואדרבה יש בה בחינת אהבה כי היא אוהבת את \nהחכמה ומתקרבת אצלה באופן כי החכמה נקראת יראה על כי יש לה יראה מלעלות אל הכתר \nוהבינה נקראת אהבה על שאוהבת את החכמה אהבה גמורה ואמר כאן כי צריך שהאדם יקנה בו \nשתי מידות האלה. מדת האהב' את השי\"ת הנרמז' בבינ' האוהב' את החכמ' ומדת הירא' \nהנרמז' בחכמה היראה מן הכתר כנ\"ל. והואיל ואתא לידן לבאר ענין הירא' החיצו' והפני' \nנבאר עתה ענין תועלת האדם בהיותו ירא יראה הפנימי' הנז' כי גורם שגם הקלי' יתיראו \nמלעלו' אל הקודש פנימה פן ישרפו וכאשר האדם איננו ירא יראה הנז' מלפני האלהים גורם \nאל הקלי' שיתבטל מהם היראה הזאת ויעלו למעלה ליינק שפע מן הקדושה וזהו סוד פסוק \n"},{"index":6,"he":"וטוב לא יהיה לרשע בצל אשר איננו ירא מלפני האלהים (ד\"ש ע\"ד) כי רז\"ל דרשוהו על \nהתלמיד שאינו ירא מלפני רבו ואין בו מדת היראה ואמר כי הוא רשע העושה כן ולכן לא \nיהיה לו טוב כיון שנדמה אל הצל אשר איננו ירא מלפני האלהים והצל הזה הם בחינת \nהקליפו' אשר נאחזות בק\"ך צירופי אלהים דקדושה שהם כמנין צ\"ל והוא סוד צ\"ל מו\"ת אשר \nאיננו מלפני האלהים. ועולה להתאחז בק\"ך צרופי אלהים הנז' אשר הם בקדושה וכבר ביארנו \nזה בדרוש תיקון הגאוה והליצנות וע\"ש (ש' רוח הקודש די\"ז ע\"א): \nאמר שמואל עוד מצאתי דרוש אחר במאמר הנז' להרב הגדול זלה\"ה וז\"ל יוד יראה ודא איהי \nעל רישיה דבר נש כו' ה' אהבה כו'. הנה כאן משמע כי אהבה ויראה הם אימא ואבא. וכן \nמצינו בס' התיקונין דאיצטרך ליחדא ליה לקב\"ה בדחילו ורחימו. ואמנם במאמר אחר כתיב \nהפוכא והקדים רחימו לדחילו והענין ירצה דע כי האמת הוא שאבא נקרא יראה שהוא יראה מן \nהכתר שגבוה ממנו אבל אימא נקראת אהבה כי אין לה יראה מן אבא שהוא בעלה אבל יש לה \n"},{"index":7,"he":"אהבה עמו ואמנם בענין הייחוד צריך לקיים שתיהן כי בראשונה תייחד ותקדי' דחילו \nלרחימו ואח\"כ תקדי' רחימו לדחילו וזה ביאור הענין כי הנה בתחילה תייחד להקב\"ה \nבשכינתיה שהם ז\"א ונוקביה על ידי דחילו ורחימו שהם או\"א פירוש שכאשר תייחד לז\"א \nונוקביה צריך שתייחד בתחילה את אבא ואימא כדי שישפיעו המוחין לז\"א ונוקביה וע\"י כך \nיתייחדו ז\"א ונוקביה גם הם ולכן צריך עתה להקדים דחילו שהוא אבא כי הוא המתחיל לתת \nהמו' לאימא ואימא נותנן לז\"א ונוקביה ואח\"ך תחזו' ליחדם יחוד שני לז\"א ונוקבי' ע\"י \nרחימו ודחילו ותקדים אימא לאבא והוא בסוד שמאלו תחת לראשי כו' כי הוא סוד החיבוק \nאשר בתחלתו צריך להמשיך אור דאימ' בשמאל דז\"א כדי שיתחיל לחבק את נוקביה בבחינ' \nשמאלו תחת לראשי ואח\"ך יכוין בדחילו שהוא אבא להמשיך אורו אל הימין חסד דז\"א לקיים \nהז\"א בנוקביה וימינו תחבקני. אבל צריך שתדע כי בעוד ז\"א ונוקביה אחור באחור אין \n"},{"index":8,"he":"צורך לזווגם על ידי חיבוק ונישוק משום דאז תרוייהו הוו חד גופא מחוברין אבל אחר \nשהוחזרו פנים בפנים שננסרו ונעשו שני גופים אז צריך להחזירן פנים בפנים על ידי \nחיבוק ונישוק לזווגם יחד. ואמר לי מורי ז\"ל כי בהיות ז\"א ונוקביה אחור באחור אז \nהזווג שלהם הוי (ע\"ב) ברחימו ודחילו כי אין שם חיבוק ונישוק אך כאשר הוחזרו אפין \nבאפין ויש שם חיבוק אז נקרא דחילו ורחימו לפי שאעפ\"י שאמרנו כי לענין החיבוק צריך \nהתחלת שמאלו תחת לראשי עכ\"ז תחילת התעוררות בא מן הימין שהוא אבא הנקרא דחילו ואח\"כ \nמאימא הנק' רחימו. ובזה תבין למה אדם הראשון נברא קודם ראש השנה והטעם הוא כי כבר \nהודעתיך שאדם הראשון וחוה לא נבראו אלא ע\"י זווג דאחור באחור ואז לא הוצרך חיבוק \nונישוק כנז' ואחר שנברא אדם הוצרך להחזירם פנים בפנים לזווגם שנית כי בחינת פנים \nבפנים אי אפשר להיות אלא על ידי מעשה אדם התחתון כמבואר אצלנו בסוד ואדם אין לעבוד \n"},{"index":9,"he":"את האדמה ולכן היה הזווג בסוד אחור באחור ואז כיון שנברא אדם הוחזרו פנים בפנים \nוהוצרך החיבוק והנישוק ואז היה יום ראש השנה שהיא גבורה דז\"א ונתקיים שמאלו תחת \nלראשי ואח\"ך האיר אור אימא הנקרא רחימו בנוקבא דז\"א ביום הכפורים. והרי נגמר בחינת \nשמאלו תחת לראשי ואח\"ך בחג הסוכ' הוא הימין בסוד וימינו תחבקני ואח\"ך ביום חג ח' \nעצרת היה הזווג פנים בפנים כמבואר אצלנו בשער התפילות וע\"ש: \nאמר שמואל עוד מצאתי דרוש שלישי לרב הגדול זלה\"ה במאמר הנז' וז\"ל י' איהי יראה כו' \nה' אהבה כו' ושם בארנו כי נמצאו מאמרים חולקים בס' התיקונין ובס' הזוהר אם יקדים \nדחילו לרחימו או איפכא. והענין הוא דע כי שם ביארנו כי בהיות ז\"א ונוקביה פנים \nבפנים צריך ליחדא לון בתרין יחודים בקדמיתא דחילו ורחימו ואח\"ך בסוד רחימו ודחילו \nאבל בהיותם אחור באחור אין צריך שימצא בהם סוד החיבוק כי מבטן אימם יש להם בחינת \nהחיבוק ולכן אין צריך אז רק יחוד האחד לבד בסוד רחימו ודחילו ונמצא כי בבחינת א' \n"},{"index":10,"he":"הוא יותר מעולה הזווג בסוד אחור באחור כי הוא התדבקות דרוחא ברוחא בעצם ולכן גם \nבזווג פב\"פ דז\"א ונוקבא צריך להמשיך להם כח דאו\"א אשר עליהם אמר כחדא נפקי וכחדא \nשריין וזה ע\"י זווגא שצים שהוא להמשיך (ד\"ש דל\"ח ע\"א) אור באו\"א משני המזנות השמיני \nוהי\"ג שבדיקנא דאו\"א כי אז הוי זווגא שלים באו\"א משא\"כ בהיו' מאיר בהם תיקון הי\"ג \nלבדו דאז לא הוי זווגא שלים באו\"א: \n \n"},{"index":11,"he":"פירוש האדרא רבא קדישא\nאמר שמואל הנה נא הואלתי לכתוב פי' האדרא רבא בכל הפי' אשר מצאתי באמתחותי איש לא \nנעדר מהם כאשר עיניך תחזנה משרים בע\"ה וזה החלי בעזר בוראי בפ' נשא בדקכ\"ז ע\"ב \nוז\"ל: \nהאדרא רבא קדישא: \nתניא אר\"ש לחברייא עד אימתי נתיב בקיימא דחד סמכא כו' כבר ביארנו בדרו' מלכי אדו' \nשמתו מה ענינם ושם ביארנו כי בתחי' יצאו הי\"ס זו עג\"ז בסוד חד סמכא לבד ולכן מתו \nואח\"ך חזרו ונתקנו ונעש' מהם בחי' ה' פרצו' כנודע. ונמצא כי טרם התיקון היו הי\"ס \nבחי' א' לבד ובבחי' הזאת היו תחי' מתעסקין בידיעת' ואמר להם ר\"ש לחברייא שעד מתי \nיהיו בדרו' הזה ושעתה רוצה לדרוש בענין התיקון שהוא כאשר נתקנו הי\"ס ונעשו בחי' ה' \nפרצו' כמו שמפו' בחי' למטה בכל האדרא הזאת: \n(ע\"ג) אמר שמואל להיות שמצאתי באדרא הזאת שנים שלשה דרכים בכל מאמר וברוב המאמרים \nהם פירושים קרובים אלו אל אלו עכ\"ז להיות כי אין מדרש בלא חידוש קרינן בהו אל תמנע \n"},{"index":12,"he":"טוב מבעליו וגמרתי לכתוב כל הנמצא בידי מכל אבקת רוכל ולא יהיה חיבורי זה חסר דבר \nבע\"ה: \nתניא אר\"ש לחברייא כו' פי' כי שתי בחינו' היו בעולם האצילות האחד מהם הוא בראשונה \nקודם התיקון שכל העשר ספירות היו בבחי' חד סמכא לבד. והבחינה השנית היא מה שהיה אחר \nהתיקון כי החמש ספירות שהם כתר חכמה בינה ת\"ת מלכות שהם כוללות כל העשר ספירות \nכמבואר אצלנו. והנה כל אחת ואחת מאלו החמשה ספירות נתפשטה ונעשית פרצוף אחד שלם וכל \nהאצילות נתפשטו ונתקן בבחינת חמש פרצופין הנקראים אריך אפין כתר ואבא חכמה ואימא \nבינה וז\"א שש קצוות חסד גבורה ת\"ת נצח הוד יסוד ונוקבא דז\"א מלכות ולפי שבתחילה היו \nרשב\"י וחביריו עוסקים במה שהיה קודם התיקון הנקרא קיומא דחד סמכא לסיבה הנז' לכן \nאמר להם שעד אימתי יתעסקו בבחינה ההיא לבדה ושיתעסקו מכאן ואילך באדרא הזאת בבחינה \nהשנית והוא במה היה אחר התיקון שהוא התפשטות העשר ספירות בסוד חמשה פרצופים הנז' \n"},{"index":13,"he":"ואעפ\"י שבאדרא הזאת לא ביאר רק שלשתן והם אריך אפין וז\"א ונוקביה הנה באדרא זוטא \nביאר גם כן שני פרצופי אבא ואימא ושם נבאר טעם הדבר וע\"ש: \nשם וז\"ל ומחצדי חקלא זעירין אינון כו' קריאת שם הזה נמצא בזוהר פעמים הרבה וכן לקמן \nדקמ\"א ע\"ב וז\"ל רזין אילין אלו אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא והענין הוא במה שנתבאר \nאצלנו בענין פסח בדרוש קריעת ים סוף וביארתי בפ' בשלח דף נ\"ב ע\"ב בענין ההיא אילתא \nדרחמה צר וחביבה על בעלה בכל שעה כו' שאמרנו כי כאשר המלכות רוצה להוליד אלו הנשמות \nאשר בתוכה בסוד עיבור אז לפתח חטאת רובץ הוא הנחש העליון הנושך ברחמה ונפתח ועל ידי \nכן יולדת אותם. ואמנם כדי שתלד אותם באופן שלא יתאחזו הקליפות בנשמות ההם צריך \nתפילת התחתונים ובהיותם צדיקים תועיל תפילתם לשתלד הנקבה הנז' את הנשמות ולא תצטרך \nאל הנחש העליון חטאת רובץ לנשוך אותה וזהו סוד שם קר\"ע שט\"ן שבשם מ\"ב כי שט\"ן הוא \n"},{"index":14,"he":"בגמטריא נחש עם הכולל והנחש הזה הוא הקורע רחם האילה וקריעה זו נעשית על ידי שם הזה \nוהנה גם זהו סוד מה שתקנו חז\"ל לומר מזמו' יענך ה' ביום צרה בתוך התפלה כנודע שיש \nבו שבעין תיבין כנגד שבעין צווחין ועאקין דיולדה ונמצא כי צריך תפלת הצדיקים להזריע \nבתחילה אלו הנשמות. כנז' אצלנו לעיל בדרנ\"ד סע\"ג בפ' פקודי איך מתבררין בסוד מיין \nנוקבין ומתחברין עם טיפת מיין דכורין ומחיבורם נעשים הנשמות ואח\"כ צריכה עוד תפלת \nהצדיקים לשיולדו מבטן הנקבה בסוד לידה ולא יצטרכו אל נשיכת הנחש העלינן כנז' וסוד \nהלידה הזאת היא סוד קצירת השדה העליון ולקיטת פירותיו מאשר נזרעו בו (ד\"ש ע\"ב) \nבתחינה והצדיקים הגורמים קצירה זו בתפילתם נקראים מחצדי חקלא קדישא כי הם (ע\"ד) \nיודעים לכוון בתפילותם כונות הראויות לכך. וכמו שמצינו ששיבחם רשב\"י ע\"ה בפ' בראשי' \nדמ\"ה ע\"ב ינ\"ל מאן דזכי לאתדבקא במאריה בהאי גוונא ירית עלמין כולהו רחימא לעילא \n"},{"index":15,"he":"רחימא לתתא כו' עליה כתי' ותגזר אומר ויקם לך כו': \nעוד דרך שני לרב זלה\"ה כנז' וז\"ל ומחצדי חקלא זעירין אינון כו' כבר נתבאר אצלנו \nבמ\"ש בפ' בשלח בדנ\"ב ע\"ב ענין קריעת ים סוף שהוא סוד פסוק כאיל תערוג על אפיקי מים \nכו' ואזמין לקבלה חד נחש ונשיך בערייתא דילה ופתח לה וקרע לה כו'. גם נתבאר ענין זה \nבענין דרוש יום שביעי של פסח שבו נקרע ים סוף וע\"ש. גם יתבאר למטה בד' קכ\"ח ע\"ב \nבמ\"ש יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון כו' ומ\"ש ענין ביאת נחש על חוה מה ענינו. \nוקיצור הדבר הוא כי המלכות העליונה הנקראת שכינה תתאה יורד' למטה בימי החול כדי \nלברר בחינת הנשמות שנשארו מעורבות בתוך הסיגים והקליפות שהובררו מן המלכים דארץ \nאדום שמתו והם עולות בסוד מיין נוקבין תוך בטן המלכות מלמטה למעלה כי הם עומדים \nלמטה תוך הקלי' ועולות מתתא לעילא ומתגלים על פני הקרקע ונזרע שם בסוד אור זרוע \nלצדיק בסוד העיבור בבטן המלכות ואח\"כ בא זמן הקצירה שלהם והיא הלידה של האילה הנז' \n"},{"index":16,"he":"ונקצרות אלו הנשמות משם ויורדות למטה בעה\"ז להתלבש בגופו' השפלים החומריים של ילודי \nאשה והנה בצאתם מרחם האם העליונה הנה לפתח חטאת רובץ כנז' בסוף פ' ויקהל דרי\"ט ע\"ב \nכי בהיות הנשמה העליונה לא קאים ההוא חויא תמן ואי לאו הא ההוא חויא נשיך ואסתאב \nכו' והוא סוד נשיכת הנחש ברחם צר של האילה קדישא ועל ידי נשיכה זו היא יולדת אשר \nלסוד זה תיקנו רז\"ל בתפילות מזמור יענך ה' ביום צרה שיש בו שבעין תיבין דעאקו \nדיולדה וזהו סוד שם קר\"ע שט\"ן שבשם שם בן מ\"ב כי שט\"ן בגמטריא נח\"ש כי הנחש קורע \nרחם האילה הנז' והוא ע\"י כח שם הזה הנז' והנה כדי שלא יצטרך נשיכת הנחש הזה ואחיזתו \nבאותם הנשמות צריך תפלות הצדיקים התחתונים לעבוד את האדמה ועל ידי תפלתם מעלים \nהנשמות ההם של בירור המלכים בסוד מיין נוקבין והוא סוד זריעת האדמה ואח\"כ גם על ידי \nתפלתם נקצרים מן השדה ההוא ונולדים בעה\"ז ואז אין צורך אל נשיכת הנחש ואינו נאחז \n"},{"index":17,"he":"בנשמות ההם ובלי ספק כי אין יכולת בפעולות האלו אם לא בצדיקים קדישי עליונין שתפלתם \nבכונה ובידיעה גמורה בחדרי רקיעים שידעו לזרוע ולקצור השדה העליון וללקוט פירותיו \nבטהרה שהם הנשמות הנז': \nואלו החכמים היודעים סדר כונת התפילות על בוריין נקראי' מחצדי חקלא קוצרים השדה \nהעליונה כנזכר בהיכלות ר\"פ בראשית דמ\"ה ע\"ב וז\"ל ומאן דידע לקשרא יחודא דא זכאה \nחולקיה רחים לעילא כו': \nשם וז\"ל פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כולם \nואמרו אמן כו'. מה שמתחיל בפסוק הזה הוא מובן במה שנתבאר אצלנו בענין פטום הקטורת \nבענין אחד עשר סמנים אשר בו אשר הם סוד עשר קליפות וכח אחד של קדושה המחיה את כולם \nוכמו שביארנו בפ' (דף ל' ע\"א) תרומה בדקס\"ד ע\"ב בענין עשתי עשרה יריעות עזים דמשכנא \nוהנה אלו הם סוד אחד עשר ארורים שנזכרו בפ' והיה כי תבא וכמבואר שם במקומו והנה \nהראשון מכל אותם אחד עשר ארורים הוא כנגד אריך אפין של הקלי' וזמ\"ש ושם בסתר רוצה \n"},{"index":18,"he":"לומר ארור מי שישים אותה הקליפה הנקראת פסל ומסכה באריך אפין הנקרא בסתר על שם שהוא \nסתרו של עולם כמבואר אצלנו כי שיעור קומת אריך אפין הוא תופס כל עולם האצילות \nוארבעה פרצופים האחרים הם מלבישים אותו ואינו ניכר ממנו רק בחינת ראשו בלבד וכל \nהשאר מסתתר ומתעלם בתוכם כמבואר אצלנו באדרת האזינו בד' רפ\"ח ע\"א ולפי שהראשון \nמכולם הוא זה הפסוק לכן התחיל בו: \nאמר שמואל אפשר לומר שגם בשביל הדרוש הזה נתכוון הרב זלה\"ה לדרוש בפסוק אכן אתה אל \nמסתתר כו' ופירש כי מסתתר בגימטריא הוא אלף ומאה ורמז בזה כי החמשה נשמות נרמזים \nבמלת מסתתר שגם הם עולים בגימ' אלף ומאה. בזה האופן נפש בגמטריא ת\"ל רוח בגמטריא \n(ד\"ש ע\"ג) רי\"ד. נשמה בגמטריא שצ\"ה. חיה בגמטריא כ\"ג יחידה בגמטריא ל\"ז. סך הכל אלף \nומאה עם הכולל רמז בזה שאריך אפין הוא סתרו של עולם כנלע\"ד: \nעוד דרך שני להר' זלה\"ה כנז' וז\"ל פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה כו' כו' \n"},{"index":19,"he":"זה יתבאר לך ממה שהודעתיך ענין אחד עשר סממני הקטורת שהם כנגד עשר קליפות שנשארו מן \nבירור המלכים כאשר נתקנו בזמן התיקון ועוד יש בחינה אחת של קדושה המחיה אותם שעמה \nהם אחד עשר והם בחינת עשתי עשרה יריעות עזים לאהל על המשכן הנז' בפרשת תרומה בדף \n"}]}
