{"id":"kabala-4dc55b77f7b3-1-51","bookId":"kabala-4dc55b77f7b3","part":1,"torah":51,"title":"קטע 51","hebrewTitle":"קטע 51","segments":[{"index":1,"he":"וע\"ש שלשה בחינות שיש בענין הזה. והרי נתבאר איך מן חצי העליון דת\"ת דאריך נעשו שתי \nדיעות ושתי גופות דאבא ואימא ומתרין פרקין עלאין דחסד דאריך נעשו תרין (ע\"ב) מוח'ן \nחכמה ובינה דאבא ומתרין פרקין עלאין דגבו' דאריך נעשו תרין מוחין חכמה ובינה דאימא \nונשארו תרין פרקין תתאין דחסד וגבורה דאריך שהם הפרקי' הסמוכים מחוברים בגוף ואלו \nנשארו להיותם בחינת תרין עטרין בדעת דז\"א כמו שנבאר בע\"ה. ועתה נבאר בחינת גילוי \nעתיק יומין באבא ואימא כי לעיל ביארנו בחינת נצח והוד דעתיק הגנוזים תוך חסד וגבורה \nדא\"א איך גם הם הארבעה פרקי' עלאין מאירים באבא ואימא במוחין דילהון. והשני פרקין \nתתאין נשארים לצורך תרין עטרין דז\"א. ואמנם גם היסוד דעתיק יומין מאיר באבא ואימא \nובז\"א כדוגמת מה שביארנו בת\"ת דאריך אפין שכלול מששה בחינות שהם ששה קצוות שבו. וכן \nהענין ביסוד דעתיק כי גם היסוד נקרא ו' זעירא כולל שש קצוות כמבואר אצלנו באדרת נשא \n"},{"index":2,"he":"דקמ\"ג ע\"א במ\"ש תאנא כתיב וצדיק יסוד עולם דכליל שית בקרטופא כחדא כו' ונחלקין ממש \nע\"ד הת\"ת דאריך אפין שלשה עליונות לאבא ואימא ושלשה תחתונות לרישא דז\"א כמו שנבאר \nבע\"ה: \n(המשך במסמך הבא): \n \nפירוש האדרא זוטא קדישא (המשך)\nועתה נבאר ענין התלבשות אריך אפין מטיבור' דיליה ולמטה בז\"א וכבר ביארנו ענין האור \nהפנימי והאור המקיף של ז\"א ונוקביה דרך קצרה למעלה. ובתחילה צריך שתדע אותה ההקדמ' \nשביארתי לך במקומות רבים כי שלשה בחינות היו בז\"א. הראשונה נקראת עיבור ואז היה \nבבחינת תלת כלילן בתלת. והשנית נקראת יניקה ואז היו בו ששה קצוות נגלים. והשלישית \nנקראת עיבור השני של גידול המוחין שיש בו עשר ספירות גמורות. ונתחיל לבארם עתה ובזה \nנבאר גם כן מה שאמרנו למעלה בענין הפרש שיש בין או\"א לז\"א ונוקביה כי אבא ואימא \nמציאותם הראשון היה שלא על ידי זווג אריך אפין והמוחין שלהם היה על ידי זווג אריך \nאפין העליון הנקרא זווג דנשיקין. אבל זעיר אפין היו בו שני עיבורים ויניקה אחת \n"},{"index":3,"he":"באמצעם וזה ענינם כי הזווג הראשון שהוא כדי להמציא את מציאותם העיקרי הוכרח להיות \nעל ידי אריך אפין עצמו לפי שמכחו נעשה ונאצל כל האצילות כי כולן לבושים אליו כנ\"ל. \nאבל הזווג היה על ידי אבא ואימא לתת לו מוחין. ולכן נבאר תחילה ענין העיבור הראשון \nהנקרא בחינת תלת כלילן בתלת איך היה על ידי זווג דאריך אנפין בבחי' זווג התחתון של \nהיסוד שבו הכולל זכר ונקבה בסוד צד ימין וצד שמאל כנ\"ל והיה באופן זה כי הנצח וההוד \nויסוד דא\"א שהיו למטה משיעור קומת אבא ואימא נתעלו למעלה בתוך חג\"ת דאבא ואימא ולא \nבתוך חג\"ת דא\"א עצמו כי הרי החג\"ת דאריך נתעלו והיו בבחי' מוחין דאו\"א כנ\"ל אבל \nנתעלו נצח הוד יסוד בתוך חג\"ת דאבא ואימא ונמצאים אז היותם בבחינת תלת כלילן בתלת. \nכי נכללו תלת נה\"י. תוך תלת חג\"ת דאבא ואימא. וזהו סוד מ\"ש בפ' בשלח דף ג' ע\"א \nבההיא תוספתא תלת רוחין דהוו כלילן בתלת היו שקיעין כו' ושם ביארתיו במקומו וע\"ש. \n"},{"index":4,"he":"ונמצא כי נצח הוד יסוד דאריך אפין הם סוד תלת טיפין דסגול שמהם נעשה אדם תתאה שהוא \nהזעיר אפין כמ\"ש בתיקונין תיקון ס\"ט דק\"ח וע\"ש (ד\"ש ע\"ב) (ע\"ג) והנה צריך לבאר היטב \nענין העליה הזו והוא כי הנה חצי הת\"ת התחתון עלה ונכלל עם חצי העליון של הת\"ת דא\"א \nעצמו שבתוך או\"א כנ\"ל. ועלה הנצח דאריך ונכלל בחסד דאבא ועלה הוד ונכלל בגבורה \nדאימא ועלה היסוד דאריך ונחלק לשנים חציו הימני נכלל בתוך יסוד דאבא וחציו השמאלי \nנכלל ביסוד דאימא ואז נזדווג יסוד דאריך מיניה וביה ימין בשמאלי. וגם נזדווגו אבא \nבאימא ושימש חצי יסוד הימני דאריך ביסוד דאבא בסוד מים זכרים. וחציו השמאלי ביסוד \nדאימא בסוד מיין נוקבין ובזה יתורץ טעם אל מה שביארנו באדרת נשא דקל\"ה ע\"ב כי אין \nהאשה מתעברת מביאה ראשונה. ובתחילה צריך לתת בה חד רוחא. והנה מצאנו הפך כי יעקב \nאמר על ראובן כחי וראשית אוני שהיתה טיפה ראשונה וממנה נעשה ראובן גם מצאנו בדברי \n"},{"index":5,"he":"רז\"ל כל מיעכות של בית רבי תמר שמם ולא הוצרכו אל ביאה ראשונה. אבל הענין מובן עם \nהנז' כי הנה הא\"א להיותו זכר בלי נקבה והזווג שבו הוא מקצתו אל קצתו מיניה וביה צד \nימין עם שמאל לכן לא הוצרך לעשות כלי בנקבה אבל עכ\"ז הוצרך להיותו חצי היסוד שלו \nבתוך דאבא בסוד מים זכרים. וחציו ביסוד דאימא בסוד מיין נוקבין אבל לא הוצרך לעשות \nהכלי בנקבה ומזה נמשך אל יעקב ואל אותם מיעכות של בית רבי להיותם בלי ביאה ראשונ' \nלעשותם כלי ואז מכח שלשה טיפין אלו דנצח הוד יסוד דאריך הגנוזים תוך חג\"ת דאימא \nואבא אז אפיק אבא חד טיפה קטנה לבר ועייל לה במעוי דאימא ותמן גו מעוי דאימא נגדל \nבסוד העיבור ואתעביד ז\"א בבחי' ו' זעירא שבתוך צורת אות ה' ראשונה דשמא קדישא בלתי \nראש של זו הו' כלולה מתלת בלבד לפי שאינה באה אלא מכח שפע תלת נה\"י דא\"א בלבד. וכבר \nנודע כי חג\"ת נקראת ו' גדולה ונה\"י נקראת ו' זעיר' ולכן נקרא אז ז\"א ו' זעירא \n"},{"index":6,"he":"בהיותו בעיבור במעי אימא להיותו נמשך משפע נה\"י דא\"א כנז' ואז בסיום אותה ו' זעירא \nהיותה נוקביה דז\"א שם בסוד פסיעה לבר ברגל אותה הוא\"ו כמבואר אצלנו בפ' בלק דר\"ג \nע\"ב בפסוק אשורנו ולא עתה כו'. ואמנם צריך שנבאר לך ענין זה העיבור הראשון דז\"א כי \nהנה שלשה בחינות היו בזה העיבור הראשון וזה פרטן. הבחינה האחת היא כי הז\"א היה עתה \nבסוד תלת לבד שהם נצח ות\"ת ויסוד דא\"א. ובאלו היו כלולין כל שש קצוות ז\"א. ואז היתה \nנוקבא דז\"א רביעית אליו בסוד פסיעה לבר תחת ו' זעירא דתוך ה\"א ראשונה והיתה בסוד \nההוד של א\"א ואעפ\"י שאין נוקבה דז\"א רק מבחינת פרק תחתון ההוד בלבד דא\"א כמו שנבאר \nעתה. עכ\"ז אנו מכנים עתה אל המלכות כל בחי' ההוד דא\"א עם שאין לה רק חציו כנז' והנה \nענין זה נרמז במ\"ש בפ' אמור בר\"מ דצ\"ט ע\"ב שורה כ\"ג ענין השופר דאפיק קול כליל מאשא \nורוח' ומיא שהענין היא בחינת הזווג הנז' בנה\"י דא\"א ששם נתהוו שלשה דז\"א בלבד בסוד \n"},{"index":7,"he":"ו' זעירא בסוד אש ומים ורוח וכמו שביארתי בענין חטא קין והבל בקרבנותיהם שהקריבו \nצמר ופשתים וע\"ש. וראה ודע איך נתחלק ז\"א לתשעה ספירות כי מן חצי הת\"ת התחתון דאריך \nאפין נעשית חכמה דז\"א ומן היסוד דא\"א\nנעשה (ע\"ד) בינה דז\"א אבל מוח הדעת אין לו בהיותו בסוד העיבור ושני פרקין עלאין \nדנצח והוד דא\"א נשארו למעלה בסוד דדים דאימא כמו שנבאר בענין היניקה. נשארו שני \nפרקין אמצעיים ושנים תחתונים. והנה מן האחד האמצעי הימני דנצח נעש' חסד ונצח דז\"א. \nומן השני האמצעי דהוד נעשה גבורה והוד דז\"א ומן האחד התחתון דנצח נעשו ת\"ת ויסוד \nדז\"א ומן האחד התחתון דהוד נעשית נוקבא דז\"א וזמ\"ש באדרת נשא דק\"ל ע\"ב דכד יפוק דא \nנפקין עימיה תלתא רוחין דכלילן בגו תלתא אחרנין וזמין קב\"ה לאפקא חד רוחא דכליל \nמכולהו כו' והענין הוא כי אלו תלת רוחין דכלילן גו תלת הם סוד שלשה פרקים הנז'. שני \nאמצעיים דנצח והוד ופרק אחד תחתון דנצח דאריך אשר מהם נתהוו ו' קצוות ז\"א כנז'. \n"},{"index":8,"he":"ורוחא רביעאה הוא פרק התחתון דהוד דאריך שמשם יצתה המלכות נוק' דז\"א כלולא מכל תלת \nרוחין הנז' וזו תתגלה לעתיד ביומי מלכא משיחא כי אז תהיה המלכות נתקנת ושלימה וממנה \nהוא מלך המשיח ולכן כאשר יתעורר מלך המשיח ויבא שהוא בהתעורר זה הרוחא רביעאה ואז \nישיגו כל הבריות חכמה שלמה כי אז תהיה אור הלבנ' כאור החמה כו'. הבחינה השנית היא \nשז\"א ונוק' הם עתה בבחינת שבעה כי הז\"א הוא ששה לפי שלוקח (ד\"ש ע\"ג) ארבע פרקין \nאמצעיים ותתאין דנצח והוד דא\"א. ועוד לוקח בחינת חצי תחתון דת\"ת וכל היסו' דא\"א הרי \nהם ששה כנגד ששה קצוות שלו והמלכות היתה למטה בסוד פסיעה לבר בסוד פרק תחתון דהוד \nהרי הם בחינת שבעה שהם ששה קצוות ז\"א והמלכו' שביעית אליו. הבחינה השלישית היא \nבחינת תשעה והענין הוא כי נודע הוא כי התינוק אף גם בהיותו במעי אמו בסוד עיבור יש \nלו בחינת מוחין גם כן. אלא שמה שלא הכנסנום בחשבון באלו השתי הבחינות הנז' הוא. \n"},{"index":9,"he":"מפני שהמוחין של זמן העיבור הם כלא היו צפי שאינם ראוין להוליד אבל אם נרצה להכניס \nבחשבון ומספר יהיה החשבון תשעה באופן זה כי כשנמנה ארבעה פרקים דנצח והוד דאריך אשר \nנעשו מהם שש קצוות דז\"א ונעשית גם נוקביה כנז' הרי הם שבעה שש קצוותיו והמלכות \nשביעית ונמנה גם חצי ת\"ת ויסוד דאריך שנעשו חכמה ובינ' אל ז\"א כי הדעת אין בו והרי \nהם תשעה ספירות ואם נחבר כל אלו הבחינות הם ח\"י כנגד חי העולמים. והנה כל שלשה \nבחינות אלו הם בזמן עיבור הראשון והכל מציאות אחד אלא שיש בו שלשה בחינו' חשבונו' \nכנז' וכולם הם מציאות אחד והרי ביארנו התפשטות ז\"א בימי העיבור. וצריך לבאר ענין \nמוח הג' הנקרא דעת ונאמר כי אין מוח דעת בקטן עד שיהיה לו י\"ג שנים לפי שאין ביאתו \nביאה מתחילה ולכן אין לו צורך שיהיה בו מוח הדעת כי הדעת הוא המחבר והמזווג חכמה \nובינה שבו וכיון שאינו ראוי להוליד אין לו צורך בדעת. ונבאר ענין הגרון דז\"א מהיכן \n"},{"index":10,"he":"נעשה ויובן זה כמ\"ש לעיל וגם יתבאר לקמן בסוד זמן היניקה בענין הדדים של הבינה היאך \nנעשו ושם ביארנו כי תרין פרקין קדמאין דנצח והוד דא\"א נתעלו למעלה במקום חג\"ת דאו\"א \nושם נשארו תמיד לעול ועד מקוד' שנתהוו ונעשו איברי ז\"א (דף נ' ע\"א) ופרצופו בסוד \nהעיבור ושם נשארו אח\"כ תמיד לעול' אבל היסוד דא\"א נשאר למטה לצורך זווג של עיבו' \nז\"א כנ\"ל. ונודע כי מקום היסוד הוא למעל' באמצע בין תרין פרקין עלאין דנצח והוד \nונשאר היסוד למטה נשאר מקום חלל באמצע ואז מכח אותה ההארה שנשארה שם מבחינת היסוד \nשהיה שם בתחי' באמצע שני פרקין עלאין דנצח והוד משם נתהווה הגרון דז\"א ומשם התחיל \nמציאותו וזהו סוד מ\"ש בזוהר בפ' אמור דצ\"ט ע\"ב קול דנפיק מגו שופר כי שם הוא בבחינת \nאויר בלבד בבחינת קול כלול מתלת' שהם אש רוח מים היוצא מן הגרון ומשם נתפשט למטה \nוהבן זה והנה לפי שהגרון הזה נתהווה מבחי' אותו החלל שהיה במקום היסוד מתחילה. לכן \n"},{"index":11,"he":"אמרו רז\"ל במסכת סוטה פ' בתרא כי ימצא חלל באדמ' כו' מהיכן מודדין אותו ממקום שנעשה \nחלל מצוארו כי לפי שזה הצואר נעשה ממקום החלל לכן נקרא הצואר בסוד חלל. ואמנם בחינת \nהכתר דז\"א הוא בחינת חצי היסוד דעת\"י הגנוז בחצי התחתון דא\"א וזה נשאר שם בבחינת \nכתר דז\"א ופעם אחרת שמעתי ממורי ז\"ל כי חצי היסוד הנז' הוא בחינת נשמה של המוחין של \nז\"א הנעשין לו מחצי הת\"ת התחתון של ז\"א כנ\"ל ופעם אחרת שמעתי ממורי ז\"ל כי מחצי \nהת\"ת התחתון דאריך נעשה הגלגלת דז\"א שהוא הכתר שבו ומנה\"י דאריך נעשו תלת מוחין \nדז\"א ואינו יודע לישב מאמרי' אלו אם לא שנא' שהיה כ\"ז בזמני' מחולפין ואין בידי \nלברר ולבאר. והרי ביארנו כל בחינת זמן העיבור הראשון דז\"א. ואמנם אחר אשר היה ז\"א \nבסוד תלת כלילין בתלת ע\"ד הנ\"ל להיותו נמשך מכח שלשה טיפין דסג'ול דנה\"י דא\"א \nהכלולין תוך חג\"ת דא\"א ואמנם אח\"ך על ידי העיבו' נתארכו טיפין אלו ונעשו לז\"א \n"},{"index":12,"he":"בהיותו תוך מעי אמו מסוד הבינה שנשה אחרים ואז נולד ויצא לחוץ כלול משש קצוות שהם \nמחסד ועד יסוד שבו. גם נתב' איך זה העיבור הראשון היה ע\"י זווג א\"א עצמו בבחי' זווג \nתחתון שבו שהוא ביסוד שבו\nמיני' וביה הכלול זכר ונקיב' אבל היה על ידי התלבשותו תוך חג\"ת דאו\"א ואז אבא הוציא \nאותה הטיפה הקטנה ונתנה בסוד זווג אל אימא והגדילה במעוי דאימא שנגמר בו כל הבחינות \nהנ\"ל: \nונבאר עתה זמן הלידה והיניקה ותחילה נבא' איך נתהוו בחינת הדדים אל אימא להניק את \nבנה ז\"א ואגב גררא איך גם באדם יש דדים אלא שהם קטנים ואין בהם חלב. וגם נבאר למה \nניתנו הדדים במקום החזה ולא במקום אחר. והענין הוא במ\"ש לעיל כי בהתעלות נה\"י דא\"א \nתוך חג\"ת דאו\"א לצורך הזווג לעיבור ראשון דז\"א ואז מרוב האור הרב והעצום שנמשך \nבנה\"י דא\"א כדי שיזדוג ויאציל וימציא (ד\"ש ע\"ד) בחינת אצילות ז\"א ונוקביה אז נמשך \nמן האור ההוא בחג\"ת דאבא ואח\"ך בחג\"ת דאימא ואז אותה הארה בקעה בת\"ת דאבא ובת\"ת \n"},{"index":13,"he":"דאימא במקום החזה שלהם ויצתה לחוץ ובלטו האורות לחוץ כעין דדים בולטים והיה זה בין \nבאבא בין באימא וטעם היותם שתי דדים הוא כמ\"ש לעיל כי הנצח דא\"א עלה ונכלל בתוך \nהחסד דאבא וההוד דאריך בתוך (ע\"ב) הגבורה דאימא והנה נצח והוד אחידן דא בדא וכשעלה \nהנצח דאריך היה כלול מן ההוד דאריך וכשעלה ההוד היה כלול מן הנצח ולכן נעשו שתי \nדדים בחזה דאבא ושני דדים בחזה דאימא. ואם תאמר והרי מקום עיבור הולד הוא בבטן \nדאימא ולא בחזה ואם כן למה מקום הדדין היו למעלה בחזה. והתשובה היא במה שנודע כי \nהאדם התחתון או האש' איננה נמשלת אל דמיון אבא לבדו או ז\"א לבדו או אימא לבדה או \nמלכות לבדה. אמנם האדם התחתון רומז אל כל העשר ספירות דאצילות הכולל' כל האצי' ביחד \nמרום אריך אנפין עד סיום נוקבא דז\"א. ולכן אעפ\"י שמקום עיבור ז\"א היה בבטן האימא \nאין לצייר ולהעריך זה הציור אלא בערך כל האצילות כולו יחד. ונמצא כי כשנתעלו נה\"י \n"},{"index":14,"he":"דא\"א בחג\"ת דאו\"א כנז' נמצא שהיה אז ז\"א בחג\"ת דאו\"א שהם נה\"י דא\"א והנה חג\"ת דאו\"א \nהוא באמצעיתם ובמחציתם ממש לפי שכח\"ב שלהם הם למעלה ונה\"י למטה והחג\"ת הם באמצעם \nממש. והנה כל אורך קומת או\"א הם למעלה בחצי העליון דגופא דא\"א מן הגרון שבו עד \nהטיבור של הלב שבו וכאשר תעריך זה תמצא כי יהיו דדי אימא באמצע חצי העליון דגופא \nדא\"א והוא במקום החזה שבו. ונודע כי א\"א הוא שיעור כל קומת האצילות כולו ולכן בו \nאנו משערים ולא באימא עצמה כנז'. ובזה תבין הפרש שיש בין דדי האשה לדדי הבהמות \nוהחיות. והוא כי להיו' שהאשה היא בחינת אדם כולל כל האצילות כנז'. לכן באו הדדים \nשלה במקום החזה לסיבה הנז' אבל הבהמות והחיות שהם בחינות פרטיות ואינם כוללים כל \nהעול' כמו האדם לכן היו דדיהם במקום בטנם כפי הראוי לפרטיות שלהם כנ\"ל. ונבאר טעם \nהיות דדי האשה גדולות ודדי האיש קטנות. והענין הוא כי בהיות ז\"א תוך אבא לא היה רק \n"},{"index":15,"he":"לפי שעה בסוד טיפת זרע קטנה ואח\"כ נתנה אבא לאימא ושם נגדל' אותה הטיפה בסוד העיבור \nונעשה עובר שלם בצורת ו' זעירא שבתוך הא' ראשונה כנ\"ל. ולכן הארת אבא היתה מועטת \nוהיו בליטת דדיו קטנים ובליטת דדי האשה גדולות מרוב האור שהאיר בה. גם בטעם זה יובן \nכי בדדי האיש אין חלב לפי שהיתה ההאר' ההיא עוברת לפי שעה. אך הארות אימא התמיד' שם \nכל ימי העיבור ולכן היה בה חלב מרוב השפע. ובזה גם כן יובן בחינת החלב מה ענינו \nומהיכן נמשך וגם איך על ידו נזון הולד בהיותו יונק משם. והענין הוא כמ\"ש לעיל כי \nתרין פרקין קדמאין דנצח והוד דא\"א נשארו שם למעלה תמיד במקום החזה דאבא ואימא נצח \nבאבא והוד באימא ומכח זה נמשך חלב אל התינוק והוא כי הנה נשמת ז\"א הם נה\"י דאריך \nאפין כנ\"ל וכיון שאלו השני פרקים הם היותר עליונים נמצא כי ממבחר נשמתו הוא ניזון. \nוהענין הוא במה שנודע אצלנו כי נצח והוד הם בחינ' דינין בכל מקום שהם כמו שביארנו \n"},{"index":16,"he":"לעיל בסוד עמר נקי שערות דרישא דא\"א הנמשך מנצח והוד דעת\"י. ובהיותם למטה הם דינין \nולכן הם דם ובהתעלותם למעלה הם מתמתקין ומתהפכי' ללובן החלב ואז יונק הולד מהחלב \nההוא ומתגדל וכנודע גם כן באדם התחתון כי הדם עולה ומתהפך לחלב. ועתה (ע\"ג) נבאר פה \nגידול הולד על ידי היניקה הנה כשנולד ז\"א ויינק החלב הנז' משדי אמו הנ\"נ אז מה שהיה \nתחילה בזמן העיבור בסוד ו' קטנה שבתוך ה' ראשונ' בלתי ראש נגדל ונעשה ו' גדולה שהיא \nאות ו' דבשמא קדישא שאחר הה\"א הראשונה. אבל עדין איננו רק בבחינת שש קצוות לבד והם \nכנגד מה שיש בא\"א לצורך ז\"א והם חצי התחתון דת\"ת והיסוד כולו וארבעה פרקין אמצעיים \nותתאין דנצח והוד דאריך אפין הרי הם שש בחינות שמהם נתהוו שש קצוות ז\"א. ואמנם צריך \nשתדע כי בצאתו מבטן אמו ונולד עדין הוא כמו בתחילה בזמן העיבור כי צריך עדין להגדיל \nאיבריו ולתקנם וגידול ותיקון הזה הוא מיום שנולד עד תשלום תשעה שנים. והשיעור הזה \n"},{"index":17,"he":"הוא שיגדיל ויתקן כל התשעה ספירות שבו כמו שמצינו אותה בבחינת השלישית של זמן העבור \nוע\"ש והנה הם ששה קצוות שבו ושלשה מוחין הרי תשעה ספירות שבו. ועכ\"ז נחזור להסדירם \nכאן. מחצי ת\"ת התחתון דאריך נעשה בז\"א (ד\"ש דנ\"ג ע\"א) מוח חכמה. ומן היסוד מוח בינה \nושני פרקים עליונים דנצח הוד נשארו תמיד לעולם בחזה או\"א במקום הדדי' כנ\"ל ומפרק \nהאמצעי דנצח נעשו חסד ונצח דז\"א ומ\nפרק אמצעי דהוד נעשו גבורה והוד דז\"א ומפרק תחתון דנצח נעשו ת\"ת ויסוד דז\"א ומפרק \nתחתון דהוד נעשית נוקבא דז\"א ולהיות כי המלכות לקחה פרק אחד שלם לכן נעשית פרצוף \nגמור אח\"כ בסוד נוקבא דז\"א כנודע אבל שאר הפרקים כל אחד הוצרך להוציא שתי בחינו' \nכנז' כי מפרק אמצעי דנצח נעשו חסד ונצח דז\"א. וכן בשאר. גם בזה תבין מ\"ש בתיקונין \nדאיהו בנצח ואיהי בהוד. וכמו שביארנו בתפלת ימי החול בשחרית דז\"א יורד בנצח והמלכות \nעולה בהוד והטעם מובן עם הנז'. גם תבין ענין מגדל הפורח באויר הנז' בדברי רז\"ל. \n"},{"index":18,"he":"והוא בחינת היסוד של א\"א שנשאר בבינה דז\"א והוא כמ\"ש לעיל בענין מציאות גרון דז\"א \n"}]}
