{"id":"kabala-4dc55b77f7b3-1-55","bookId":"kabala-4dc55b77f7b3","part":1,"torah":55,"title":"קטע 55","hebrewTitle":"קטע 55","segments":[{"index":1,"he":"כנ\"ל כי מכחם יצא אור תפלה של ראש ועתה יש לו אור חוזר עד שם ונמצא כי אור ארבע \nפרשיות תפלה של ראש חזר ונכנס לפנים השלשה המוחין הפנימיים ובלטו אורן לחוץ דרך \nאחור במקום העורף ונעשה האור ההוא בחינת קשר של תפילין דראש בצורת ד' שהיא סוד ד' \nדאחד והענין הוא כי בהכנס אור החוזר אל תוך המוחין הפנימיים אז האירו ארבעה אורות \nאלו שם בפנים ונתלבשו באותה ד' שהיא המלכות דאימא ולכן נקראת ד' כנגד הארבעה אורות \nאלו המתלבשים בה ואז נוקב הארתם לחוץ בעורף ונעשה שמה אותו הקשר של תפלה דראש ושם \nמתגלית בחינת אותה המלכות דאימא ובתוכה מלובשין ד' האורות הנז' של הארבע (דף נ\"ה \nע\"א) מוחין ולפי שאין שם רק מציאות אותה המלכו' לבד לכן אין הקשר ההוא אלא בחינת \nעור אחד לבד ואין שם שום פרש' וכתיבה כלל לפי שהפרשיות הם בסוד מוחין והעור בסוד \nהמלכות והואיל ואין שם מוחין ממש לא יש שם רק בחינת עור בלבד. והנלע\"ד בזה הוא כי \n"},{"index":2,"he":"זה הקשר הוא אור מקי' דמוחין דלאה ואינו לאה עצמה והוא כדמיון תפלה של יד שהוא אור \nמקיף דמוחין דרחל וזה מוכרח לעניות דעתי וכמו שביארתי לקמן בתפלה של יד שיוצאת \nמהכאת קוצא דשערי דעיבור דז\"א שהם ד' הציציו' וכן יש ארבע ציציות דנימין דמוחין \nדיניקה המכים בראש לאה ומוציאין בה אור מקיף דמוחין בסו' קשר וכמ\"ש בדרוש הציציות \nבענין נימין דיניקה שנמשכין על רישא דלאה: \n(המשך במסמך הבא): \n \n"},{"index":3,"he":"פירוש האדרא זוטא קדישא (המשך)\nונבאר ענין הרצועות של תפלה של ראש איך נמשכות מן הקשר הנז' ואיך מתחברות למטה עם \nהתפלה של יד דע כי כל מה שיש בתפלה של ראש שהיא ברישא דז\"א יש גם כן בתפלה של יד \nשהיא ברישא דרחל נוקבא דז\"א. וכמו שאמרנו שיש מקיף עליון על רישא דז\"א והיא הבחינה \nהשנית שבמוחין דיליה כך זאת הקשר דתפלה של ראש הנק' לאה היא בחי' אור המקיף העצמיי \nוהעקריי של נוקבא דז\"א הנקראת רחל ולכן זו הקשר עומדת כאן למעלה והיא למטה ומכאן \nהיא נעשית אור מקיף העצמיי אליה והבן זה. והנה ענין הרצועות הם בחינת המשכת הארבע \nמוחין למטה ונודע כי הארבע מוחין נתלבשו בנה\"י של אימא כנ\"ל. והנה אם נחלקים לשתי \nחלקים ימין ושמאל תהיה חלוקתם כך כי בבחינת הנצח והוד ויסוד דאימא. הנה היסוד כולל \nתרין עטרין דדעת שהם חסדים וגבורו' ולקמן יתבאר כי עיטרא דגבורה כולו או רובו ניתן \nאל הנקבה ועיטרא דחסד כולו או רובו ניתן בז\"א ומה שנשאר ממנו נמשך ביסוד שבו וניתן \n"},{"index":4,"he":"שם. ושם עומד אותו החסד שירד שם. לכן אין היסוד של הבינה נזכר כאן רק הנצח וההוד \nשלה בלבד ואלו הן תרין רצועין ימנית ושמאלית. וצריך שתדע כי בכל מקום שיש בחי' נצח \nוהוד בכ\"מ שהם עליהם נאמר והקרנים גבוהות והאחת גבוהה מן השנית כמבוא' בהקדמת \nהתיקונין ד\"ט ע\"א. ובפ' פנחס בר\"מ דרכ\"ח ע\"ב. והענין הוא כי ספי' הנצח של א\"א ושל \nאו\"א ושל ז\"א כולם הם יותר קצרות משיעור ספירת ההוד שבהם כי ספירת ההוד מתפשטת למטה \nמן הנצח ונמצאת ספירת הנצח הקצר' שהיא גבוהה יותר למעלה מספירת ההוד. וטעם הדבר הוא \nבמה שנודע כי הנצח הוא בסוד התפארת וההוד בסוד המלכות כמ\"ש בס' התקונין איהו בנצח \nואיהי בהוד וזהו סוד שנקראים הנצח וההוד שחקים שהם שתי ריחיים זו על גב זו הטוחנות \nמן לצדיקים שהם צדיק וצדק. והרי איך הם זו על גב זו לפי שזו גבוהה מזו. ונמצא כי \nכאשר אימא עלאה המשיכה הנצח שלה בתוך ז\"א לתת בו מוחין כנז'. והנה הנצח שבה נכנסה \n"},{"index":5,"he":"תחילה ולא המשיכה רק עד טיבורא דליבא דז\"א. (ע\"ב) (ד\"ש ע\"ב) וזהו הטעם של רצוע' \nהימני' שתהיה קצרה ושיעור' עד החזה בלבד כי הרצועה הזו שהיא רצועת נצח היא לצורך \nזעיר אפין עצמו כנז' דאיהו בנצח ועיקר מציאות ז\"א הוא עד החזה שבו כי משם ואילך \nמתחיל בנין נוקביה. ואח\"כ נכנס הוד דאימא ונתפשטה עד למטה בהוד דז\"א כדי להשלים \nבנין המלכות. כי הנה מוח הבינה של הנקבה נעשה מן הוד זעיר אפין כנודע. ונמצא כי \nאימא עלאה הנקראת בינה נמשכה עד מוח הבינה שבמלכות. ולפי שבטיבורא שלים כנז' באדרת \nנשא דף קמ\"א ע\"ב לכן שיעור הרצועה הזו היא עד טיבורא. וזמ\"ש בתקונין דף ט' ע\"ב \nואתפשטותה דבינה עד הוד אתפשטת. כי לשון הזה מורה על מה שאמרנו כי ההוד שבה היא אשר \nנתפשטה יותר משיעור הנצח. גם בזה תבין טעם שיעור הנז' בהקדמת התקונין בדף ט' ע\"א \nבענין הרצועות ושיעורן. גם תבין כי מאמר זה של התיקונים חולק עם מאמר ר\"מ ר\"פ פנחס \n"},{"index":6,"he":"דף רכ\"ח ע\"ב כי כאן נאמר דרצועת ימין קצרה והשמאל ארוכה. ושם אומר להפך. אבל הענין \nהוא כי בפ' פנחס מדבר בבחינת המניח את התפלין כי הארוכה מימינו ושל שמאלו קצרה אבל \nבבחי' אימא עלאה עצמה הוא להפך כי הנה הימין שבה הוא השמאל שבו והשמאל שבה ימין \nשבו: \nונבאר ענין הרצועות בבחינת המוחין כי עד עתה ביארנום בבחינת הנצח וההוד דאימא שהם \nלבושי המוחין ועתה נדבר בבחינת המוחין הנה מן קשר התפילין של ראש שהיא אות ד' כנז' \nנמשכין שתי רצועות אחת כנגד הימין ואחת כנגד השמאל וברצועת הימין יש שס בחינת חכמה \nוחסד דז\"א ובשמאלית גבורה ובינה דז\"א שהם הארבעה מוחין. והרי הם שתי רצועות הכוללות \nארבע המוחין כסדר הנז'. וכדוגמת הדלת עצמה שהיא הקשר שאיננה אלא בחי' עור בלבד גם \nוצרצועות הם בחי' עור בלתי בחי' פנימיו' בתוכן כמו שיש בתוך עור ארבעה בתי התפלין. \nואמנם בחינת הרצועות האלו הם גם כן בבחינת אור המקיף ונמשכין מצד חוץ ולא בפנים \n"},{"index":7,"he":"והימני' היא היותר קצרה כמו שביארנו בריש הקדמת התיקונין ד\"ס ע\"א והיא מסתיימת \nבטיבורא דליבא דז\"א ושם נגנזת ונכנסת בפנים והטעם הוא כי כבר נתבאר כי תרין עטרין \nיש בדעת חד אקרי חסד וחד אקרי גבורה. והנה ז\"א רובו הוא מצד החסד ונוקביה היא מצד \nהגבו' ולכן הזכר הוא לוקח כל בחי' עיטרא דחסד לעצמו ואין נשאר ממנו אל נוקביה רק \nמעט מזער בתכלי' וזהו הטעם שהת\"ת מטה כלפי חסד. ולטעם זה הרצועה הימני' ששם הוא \nהעיטרא דחסד הנה היא נגנזת בתוך טיבורא דליבא כנ\"ל שהוא במקו' החזה לפי שמשם ולמטה \nהוא התחלת בנין הנקבה והוא כלה ונפסק שם בחזה ומה שנכנס בפנים אינו רק דבר מועט מאד \nשנכנס ויורד עד היסו' דז\"א עצמו (ע\"ג) כנודע כי שם עומד ומתקבץ. האמנם עיטרא דגבור' \nעם מוח הבינה דז\"א שהיא ברצועת השמאל אינה נגנזת בחזה אבל נמשכת בחוץ בסוד אור מקיף \nגם את הנקבה עד טיבורא דז\"א לפי ששם הוא התחלת נה\"י דז\"א ונכנסת שם כדי להיות אותם \n"},{"index":8,"he":"המוחין מתלבשים שם בתוך נה\"י דז\"א להיותם מוחין לנוקביה ע\"ד מוחין דז\"א שנתלבשו \nבנה\"י דאימא כנ\"ל. והנה לפי שהז\"א לקח לעצמו רוב עיטרא דחסד לכן לא הוצרך לקח \nמעיטרא דגבורה רק דבר מועט ונשארה כולה או רובה אל נוקביה כנז'. ודע כי אעפ\"י \nשאמרנו כי עיטרא דחסד נפסק במקו' החז' ונגנז שם בפנים עכ\"ז בחינת מוח החכמה דז\"א \nשגם היא ברצועה הימנית כנ\"ל לא נפסקה גם היא לרוב גודל הארתה. אמנם גם היא נמשכה \nונתפשטה למטה עד הטיבור והקיפה גם את נוקבא דז\"א המתחלת מן החזה ונכנסה גם היא \nבטיבורא מבפנים ואז נמצאו שם ג' מוחין שהם חכמה ובינה ועיטרא דגבורה ואלו השלשה \nנתלבשו בנצח והוד דז\"א חכמה בנצח ובינה וגבורה בהוד ושם עמדו מלובשין כדוגמת הבחינה \nהשלישית שביארנו במוחין דז\"א בסוד אור פנימי. ואז יצאו גם שם בחינת אור המקיף שלהם \nלחוץ מהם כדמיון הבחינה הרביעית דז\"א ואח\"כ נכנסו בחללי גלגלת דנוקביה בסוד מוחין \n"},{"index":9,"he":"פנימיים שהיא בחינה החמישית. ובהיותם שם נקראים שני מוחין בלבד. וטעם הדבר הוא לפי \nשעיטרא דחסד שבדעת כולו לקחו הז\"א לעצמו ואותו המועט שנשאר נשאר ביסוד דז\"א ונשארו \nבה תרין מוחין בלבד באופן זה מוח חכמה שבה מלובש בנצח דז\"א בחלל גלגלתא הימני ומוח \nבינה עם עטרא דגבורה מלובשין בהוד דז\"א בקי שמאל ובזה תבין איך הנקבה היא תמיד \nאתכליל' בשמאלא כי הרי רובה היא (ד\"ש ע\"ג) מן השמאל כי בימינא אין בה רק חכמה \nובשמאלא יש בה גבורה ובינה אבל צריך שתדע כי גם היסוד דז\"א נכנס בה בסוד מוח הדעת \nאלא שאין בו רק בחינת עטרא דגבורה לבד כי בחינת החסד שבו הוא דבר מועט הנשאר בו \nכנ\"ל ועיקר מה שיש בו היא זאת העיטרא דגבורה. וזהו סוד מ\"ש בתיקונין כי היסוד הוא \nגבורה בסוד יצחק ק\"ץ ח\"י דנטיל לשמאלא ומכאן נתפשטו אח\"כ הגבו' במלכות ביסוד נקודת \nציון שבה כנודע ומכאן באו שם כל הגבורות ההם וזהו סוד מ\"ש בפ' בשלח דף ק\"ע ע\"א \n"},{"index":10,"he":"דנשים דעתן קלה ולא אמרו שאין בהם דעת כלל והכוונה היא כי אין להם רק מחצית הדעת \nשהוא עיטרא דגבורה ובפסוק בלחם הקלוקל נתבאר ענין הגבורה הנקראת ק\"ל וע\"ש. גם עיין \nבפ' שלח כנז' גם זהו סוד באדרת האזינו דרצ\"ו ע\"א ונהירו דתרי מוחי גליפן בה הרי \nשאין בה רק שני מוחין והם נמשכים מנהירו דמוחין דז\"א בלבד ולכן נקרא נהירו דתרי \nמוחין כי הם אור נמשך מתרי מוחי דז\"א. ואעפ\"י שאנו אומרים כי אלו התרין עטרין הם \nביסוד עכ\"ז שרשם ועיקרם תלוים בחכמה ובינה שבנצח והוד דז\"א רק שאח\"כ מתחברין ביסוד \nלצורך הדעת שבה כמו שנבאר אבל עיקרה אינה רק שני מוחין בלבד שהם חכמה ובינה בנצח \nוהוד דז\"א כנ\"ל. עוד צריך טעם אחר אל מ\"ש באדרת האזינו שאין בה רק נהירו דתרי מוחי \nבלבד והענין הוא במה שנתבאר (ע\"ד) למעלה בענין התפלה של ראש כי הדעת דז\"א הוא כלול \nמתרין עטרין שהם חסדים וגבורות שנמשכו מן המוח הדעת דאו\"א שנתפשט בגופא דילהון ובו' \n"},{"index":11,"he":"קצוות שלהם ואינן מן הדעת שבראש עצמו דאו\"א. משא\"כ בתרי מוחין דחכמה ובינה שנמשכו \nמן המוח עצמו דאבא ואימא ולפי זה היה מן הראוי שבז\"א יהיה הדעת שלו למטה בגופיה ולא \nבראשו ושם ביארנו טעם הדבר שהוא כי הכתר שבו הוא הת\"ת עצמו דאימא בבחינת כלי ואור \nשבתוכו ולהיות הכתר שלו גדול בתכלית לפי שהוא מאימא היה בו כח להמשך ולהעלות את ה\nדעת בראשו דז\"א תחות תרין מוחין דחכמה ובינה שבו אבל בנוקב' דז\"א שהכתר שלה איננו \nרק מת\"ת דז\"א אין בו כל כך כח לעלו' את הדעת שבה למעלה בראשה ואין בראשה רק תרין \nמוחין בלבד כנ\"ל. אבל הדעת שלה שהם חמש הגבו' דעיטרא דגבו' ירדו למטה בגופ' דילה \nכפי השרש אשר משם חוצבו כנ\"ל והם באמצע ממש בין זרוע חסד לזרוע הגבורה. וכדרך \nשביארנו לך בענין חטאו של אדם הראשון שהוריד גם את הדעת דז\"א בין תרין כתפין דיליה \nכדוגמא נוק' בשליש הראשון של הת\"ת שבה והרי נתבאר כי שלשה מוחין יש לנקבה כנמצא בס' \n"},{"index":12,"he":"הזוהר אבל החכמה והבינה שבה הם לבדם בראשה והדעת הוא למטה בגופא כנזכר: \nונבאר עתה ענין התפלה של יד מה ענינה ובכללה יתבארו תפילין דיעקב. הנה אחר שנכנסו \nהמוחין פנימיים בנוקבא דז\"א הנקראת רחל שהיא הבחינה החמישית האירו ונצצו אורותיהם \nבסוד אור המקיף במצחא דילה והיא הנקר' תפלה של יד כמו שנבאר וזו היא הבחינה הששית \nדמוחין דרחל כדוגמת תפלה של ראש דז\"א וזה סדר התנוצצו' האורות האלו לצאת במצחא \nדיליה. דע כי כמו שנתבאר לעיל כי אין תפלה דראש דז\"א יוצאין רק ע\"י ההיא קוצא דשערי \nדאריך אפין הנמשכין עד כנגד העורף דרישא דז\"א ומכה ובטש תמן ובוקע ונכנס ואח\"כ \nמוציא אורות המוחין לחוץ במצחו כך ברישא דז\"א יש חד קוצא דשערי הנמשך מאחורי רישא \nדז\"א עד מצחא דרישא דנוקביה כנז' בפ' נשא דקמ\"א ע\"ב וז\"ל כד אתברי פרצופא דרישא \nדנוקבא תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דז\"א ותלי על רישא דנוקבא כו' ונלע\"ד כי זה \n"},{"index":13,"he":"הקוצא דשערי הם ארבעה הציציות הנמשכות ממוחין דעיבור דז\"א והם המוציאין תפלה של יד \nועיין למטה בדרושי הציציות כי הוא מוכרח והנה נוקבא דז\"א הנקראת רחל איננה מלבשת את \nז\"א כדרך שז\"א מלביש את אימא אבל היא עומדת מאחריו דבוקה אחור באחור מן החזה שלו \nולמטה. ואמנם כל אורך גופא הוא שטחיי ורחב הוא מתדבק בו אבל ראשה שהוא עגול מאחוריו \nאיננו מתדבק כל שטח רוחב אחורי ראשה בת\"ת דז\"א רק באמצעו לבד אבל שתי צדדיו אינן \nמתדבקים מצד ימין ושמאל עם אחורי הת\"ת דז\"א ונשאר אויר פנוי בשתי הצדדין. וכשנסתכל \nונשער מקום דבקותו (ד\"ש ע\"ד) יהיה באחורי המוח דדעת שלה היושב באמצע אבל אחורי תרין \nמוחין דחכמה ובינה הם נפרדים מאחורי הת\"ת דז\"א והם שם בלתי מתדבקים. עוד אם נסתכל \nנראה (דף נ\"ו ע\"א) כי ראש הנקבה הוא עגול וצר ואחורי הת\"ת דז\"א הוא רחב ושטחיי \nובהכרח נשאר מקום פנוי באחורי הת\"ת דז\"א שאין ראש הנקבה מתדבקת שם. כי אין רוחב \n"},{"index":14,"he":"ראשה ורוחב הת\"ת שוים ונמצא כי כאשר קצה התחתון דההוא קוצא דשערי דז\"א מכה במצח \nדרחל היושבת בסוד אחור באחור ונמצא כי קוצא דשערי הנז' נוגע במצחא אבל איננו מכה \nבמצחא רק מן הצדדין באחורי הת\"ת דז\"א עצמו במקום שאין שם התדבקות רישא דנוקבא כנז'. \nעוד סיבה שלישית והיא כי זה הקוצא דשערי ודאי שיותר היה חפץ להתדבק בגופו עצמו ולכן \nאינו מכה אלא באחורי ת\"ת גופא דז\"א משתי צדדי רישא דנוקביה. ואם קוצא דא\"א לא הכה \nבגופו עצמו אלא ברישא דז\"א היה לפי שא\"א נעלם ומתלבש גופו בתוך אבא ואימא ובתוך ז\"א \nואיננו יכול לפגוע ולנגוע בו אבל כאן שאין הנקבה מלבשת את גופא דז\"א נמצא שזה הקוצא \nדשערי שצו יכול להתדבק בגופו עצמו דז\"א וכיון שכן מתקרב אצל עצמו ושם מאיר בו ומכה \nובוטש להאיר בו היטב. והנה נתבאר לעיל כי תרין מוחין דז\"א חכמה ובינה שבו מתפשטין \nכל אחד בכל קו שלו זה בכל קו ימין וזה בכל קו שמאל. ואעפ\"י שבערך ז\"א עצמו אינם \n"},{"index":15,"he":"נקראים מוחין אלא הבחינה העליונה שבהם דבגו חללי גלגלתא עכ\"ז בערך נוקבא דז\"א איקרו \nמוחין גמורין כי הרי המוחין שלה מנצח הוד ויסוד דז\"א נעשו וכן לגבי יעקב בפני ז\"א \nפנים באחור כמבואר במקומו כי פנים דז\"א הם כלפי אחור דיעקב וגם לגבי יעקב הם בחינת \nמוחין ממש ונמצא כי קוצא דשערי דז\"א מכה ובטש שם בשתי הקוים הימני והשמאלי אשר שם \nהתפשטות תרין מוחין חכמה ובינה שבו וכבר ידעת כי מוחין דז'א הם כפולים חכמה ובינה \nודעת מצד אמא ובתוכם חכמה ובינה ודעת דאבא ואז מכה בשתי חכמות דקו ימין ובשתי בינות \nדקו שמאל אבל בדעת דז\"א שהוא באמצע כנגד מצחא דרחל איננו מכה בו כי הוא באמצע אחורי \nהראש במקו' דיבוק ראש הנקב' באחורי ת\"ת ז\"א. והנה בהיות קוצא דשערי מכה בקו הימין \nוהשמאל בלבד כנז' הנה הוא בוקע ונכנס הארתו תוך שני הקווים הנז' עד שתי חכמות דמצד \nאו\"א המתפשטות בקו ימין דז\"א ועד שתי בינות דמצד או\"א המתפשטות בקו שמאל ומוציאין \n"},{"index":16,"he":"הארת ארבעה המוחין האלו כלפי פנים דז\"א כי ההכאה שבאחור מוציא האורות כלפי פנים \nדז\"א במקום ששם עומדת רישא דיעקב פנים באחור עם ז\"א כנז'. וכשיוצאת האורות מתוך ז\"א \nפוגעים באחורי רישא דיעקב שהוא כלפי פנים דז\"א ובוקעים אותה במקום העורף דיעקב \nונכנסת ההארה ההיא לתוך המוחין דיעקב ובוקעין במצח דיעקב ומוציאין ההארות במצחו \nכלפי פנים דיעקב ושם נעשים בחינת תפלה של ראש דיעקב ממש כדוגמת תפלה של ראש דז\"א \nהנ\"ל. ושם נעשים ארבעה פרשיות מארבע מוחין שהם חכמה ובינ' דמצד אבא וחכמה ובינה \nדמצד אימא שבז\"א כנז' כי לא בטש ההוא קוצא דשערי דז\"א אלא בקו ימין ושמאל דז\"א ולא \nבקו האמצעי וזה סדרן פרשת קדש חכמה דאבא. והיה כי יביאך בינה דאבא. שמע חכמה דאימא. \nוהיה אם שמע בינה דאימא, כי חכמה ובינה דאימא (ע\"ב) הם בבחינת חסד וגבורה דאבא \nובערך זה אמרו בזוה' כי כל פרשת שמע והיה אם שמע חסד וגבורה. וכבר ישבנו זה בתפלה \n"},{"index":17,"he":"של ראש דז\"א שהם תרין פרקין דחסד וגבור' דא\"א הנקראי' תרין עטרין אבל האמת הוא \nשאינם כאן ביעק\nב אעפ\"י שהם חכמה ובינה דאימא כיון שהם בערך חסד וגבורה דאבא הרי הם נקראים גם כן \nחסד וגבורה. אבל האמת הוא שאינם כאן ביעקב רק חכמה ובינה דאימא ואינן חסד וגבורה \nממש. ובענין תפלה של יד שהם תפילין של רחל יתבאר למה אין קוצא דשערי דז\"א מכה גם \nבאותם שני החסדים המתפשטים בנצח והוד דז\"א כי גם הם מן הצדדין עומדין ויהיה בחינת \nאלו החסדים סוד הדעת ברחל או ביעקב וע\"ש הטעם. הנה מכח ההכאה דקוצא דשערי עד \nשהוציאה תפלה של ראש במצחא דיעקב כנז' היה גם כן בחינת אור חוזר ע\"ד הנז' בתפילין \nדראש דז\"א וחזרו האורות ליכנס דרך אחור במוחין דיעקב הפנימיים ומשם יצאו לחוץ בעורף \nשלו ושס נעשה בחינת הקשר של התפילין דיעקב שהיא גם כן בחינת לאה אחרת אשת יעקב והיא \nהנקראת אצלנו בשם דור המדבר כמבואר במקומו (ד\"ש דנ\"ז ע\"א) ואח\"כ חוזר עוד האור ההוא \n"},{"index":18,"he":"לאחור ונכנס תוך שני קווי ז\"א ימין ושמאל וחוזר ויוצא משם דרך האחור ופוגע בעורף \nרחל נוקבא דז\"א אשר דבוקו היא כנגד פני הת\"ת דז\"א ונוקב שם ונכנס תוך המוחין דרישא \nדרחל נוק' דיעקב ומוציא הארתם דרך אור חוזר לאחור עד מצחא דילה שהוא פונה כלפי אחור \nכנודע ושם עוש' במצחא תפלה של ראש על דרך תפלה של ראש דז\"א ודיעקב וזהו סוד תפלה של \nיד כי לגבי רחל נקראת תפלה של ראש ולגבי ז\"א נקראת תפלה של יד כמו שנבאר. והרי \nנתבאר כי כל בחינות התפילין כולם אינן אלא במצח או במצחא דז\"א או דיעקב או דצוקביה \nכי בחינת התפילין אינה אלא סוד הארת המוחין הפנימיים שבולטות במצח בסוד אויר מקיף \nעל הפנים אבל לא יעלה בדעתך כי מן המוחים שבזרוע דז\"א יוצאת תפלה של יד כי זו טעות \n"}]}
