{"id":"kabala-4dc55b77f7b3-1-59","bookId":"kabala-4dc55b77f7b3","part":1,"torah":59,"title":"קטע 59","hebrewTitle":"קטע 59","segments":[{"index":1,"he":"וזמ\"ש ואי תימא תלת ארבע אינון כי באור המקיף הם ארבעה ובאור פנימי הם שלשה לבד \nכנז' ושאר כל מלות לשונות אלו נתבארו שם היטב וע\"ש גם ביארתי קצת מאמר זה באדרת נשא \nבדקל\"ה ע\"ב. שם ע\"ב שו' ו' וז\"ל וע\"ד תנינא במתניתא דילן דניצוצא אפיק זיקין בזיקין \nלש\"ך עיבר כו' כל זה נתבאר היטב בפ' בא דל\"ח ע\"ב בענין נער ונערה וע\"ש היטב: \nשם ענין אוירא דכייא כו' נתבאר בפ' בשלח ד\"נ ע\"א בתוספתא עד לא אשתקע אוירא דכייא \nכו' ופ' נשא דקל\"ה ע\"ב ובהקדמת ביאור אדרת האזינו וע\"ש היטב מאד: \nשם בדרצ\"ה ע\"א שורה י\"ו וז\"ל הא כל תקונין דדיקנא אוקימנא דכולהו מתקונין דדיקנא \n(ע\"ד) עתיקא קדישא אוקימנא באדרא קדישא שיתא אינון תשעה אקרון דתקונא קדמאה כו' \nענין זה נתבאר בסוף הקדמת ביאור אדרת האזינו וע\"ש. גם נתבאר בפ' נשא דקמ\"ו ע\"ב בר\"מ \nאיך דיקנא דז\"א נשלמת לי\"ג תקונין. עוד דע כי אלו תיקוני דבדיקנא דז\"א נזכרים בפרשת \n"},{"index":2,"he":"שלח לך והם באופן זה ארך א'. אפים ב'. ורב חסד ג'. נושא עון ד'. ופשע ה'. ונקה ו'. \nנמצא ששיתא אינון. אבל תשעה אקרון עם שלשה אחרים שהם לא ינקה פוקד כו'. על שלשים \nהרי שלשה אחרים נמצאו כולם תשעה ואלו הם התשעה ראשונים שבדיקנא דז\"א ומאירים מלמעלה \nאל רחום וחנון שהם מן הי\"ג דרישא שהם יה\"ו של העליון דא\"א בארך אפים ורב חסד שהם \nשלשה כנודע נמצאו שלשה עלאין מאירין באלו השלשה גם השלשה אחרים שהם ואמת נוצר חסד \nלאלפים הם מאירים בשנים תחתונים דז\"א שהם נשא עון ופשע ולפי שהשלשה עלאין הם אותיות \nיה\"ו של ההוי\"ה דבתר כתפוי דא\"א ואין שם כל כך הארה גדולה לכן אין בהם כח להאיר \nזולתי בשנים תחתונים ולא בשלשה כמספרם נשארו עתה ה' אחרונה שבהוי\"ה עליונה דא\"א וה' \nתתאה שבהוי\"ה תתאה דבתר כתפוי דא\"א ואלו הם מאירין כאן בז\"א במדת ונקה. והטעם למה \nנצטרכו שתי ההיהי\"ן הנז' להאיר כאן הוא מפני להאיר בג' אחרונים שהם פוקד עון אבות \n"},{"index":3,"he":"כו' כנ\"ל: \nוהנה הם דינין וצריכין מיתוק והארה גדולה להמתיקם. והנה עם אלו השלשה הם ששה עשר \nאלא שאלו נדחי' מפני שהם דינים כנז'. והנה ההוי\"ה העליונה דא\"א שמאיר בז\"א בשתים \nמהם אעפ\"י שמקבלים הארה מהם אין הארתם שוה לעליונים ולכן למטה בשמותם אין בהם \nאותיות וא\"ו ה\"א אבל אותיות י\"ה יש כאן למטה וכמו שיש למעלה בתיקון ראשון דא\"א מי \nאל כמוך גם כן פה בז\"א יש בו אל גם כן כתיקון ראשון ממש ותיקון השני דא\"א שהוא נושא \nעון הוא התיקון העשירי בז\"א: \nשם ע\"ב שו' י\"ו וז\"ל מאי עיר בספרא דאגדתא כד\"א ויהי עריך כו' זה תבין ממה שביארנו \nבפ' פקודי דרנ\"ז ע\"א: \nשם ע\"ב שו' כ\"ד וז\"ל אחה\"ע בגרון א' דטריד מלכין ומהעדיה מלכין ומהקם מלכין כו' \nגיכ\"ק בחיך היאכל תפל מבלי מלח כו' נתבאר היטב בהקדמת ביאור אדרת האזינו וגם עתה \nנבאר ענין זה באופן אחר. הנה נודע כי אבא ואימא הם ברישא דז\"א ובחינתם נקרא ראש \nואינה נקרא גוף כי גוף הוא בחינת ששה הקצוות לבד וכמו שביארנו לעיל דר\"ץ ע\"א במ\"ש \n"},{"index":4,"he":"באגדתא דרב יובא סבא כו' וע\"ש והנה החיך הוא חכמה בסוד כח מה והגרון היא בינה מעלמא \nדאתי והלשון המזווג שניהם את החיך ואת הגרון הוא הדעת המזווג לאבא ולאימא והנה כמו \nשביארתי לך כי יש חמש חסדים ביסוד (ד\"ש ע\"ב) הזכר וחמש גבורות בנקודת ציון שבה \nומתבסמים אלו באלו כן על דרך זה הדעת שבחכמה הוא המושך חמש חסדים שבחכמה שהם אותיות \nגיכ\"ק הבאים מן החיך שהוא החכמה ומתחברים עם חמש גבורות שבבינ' שהם אותיות אחה\"ע \nהבאים מן הגרון שהיא הבינה וזמ\"ש אשא ומייא מתתקנן ויאן בסטרוי והם החסדי' וגבו' \n(דף ס\"א ע\"א) דגיכ\"ק ואחה\"ע כנז' וזמ\"ש אחה\"ע בגרון א' דטריד מלכין כו' לפי שהם \nבחינות הגבורות והדינין אבל גיכ\"ק בחי\"ך עליהם נאמר הנחמדים כו' ומתוקים מדבש כו' \nכי הם החסדים וגם עליהם נאמר והיה מעשה הצדקה שלום כנודע סוד הצדקה והשלום. ולהיות \nכי חיבור שתי בחינות אלו הוא על ידי הלשון המזוג החיך והחכמה לז\"א (צ\"ל לזה אמר) \n"},{"index":5,"he":"כולא מחכאן דא דלא בלישן ממלל רברבן כו' כי הלשון הוא בחינת הדעת המזווגם והוא \nכדמיון היסוד התחתון וזמ\"ש בס' יצירה ברית הלשון וברית המעור. ודע כי לסיבה הנז' \nשזווג דאבא ואימא הוא בסוד הפה שהם חי\"ך וגרון ולשון כנז' לכן הזווג דאבא ואימא \nנקרא תמיד בלשון אכילה כמ\"ש אכלו רעים כו' הנדרש בס' הזוהר על זווג אבא ואימא כנז' \nבפ' ויקרא: \nעוד ירצה כי הנה נודע כי חמשה מוצאות אלו יוצאות מן הפה העליון וכבר הודעתיך כי \nהחמש חסדים יורדין מן הדעת ונכנסין דרך הגרון תוך גופא דז\"א בבחינת אור פנימי אבל \nהחמשה גבורות ברדתם מן הדעת כשמגיעות אל מקום הפה ויוצאות משם לחוץ בבחינת אור מקיף \nושבעה תחתונות שבו. ואלו הם שבעה הבלים הנזכרים בס' קהלת וכנגדם עומדים השבעה חסדים \nבפנים בבחינת אור פנימי כנז' ובלי ספק כי החסדי' הם גדולים ומעולים מן הגבורות אלא \nשלהיות החסדים בתוך ז\"א. אבל הגבורות מקיפות בחוץ בגילוי ולכן אורן גדול' ובבחי' זו \n"},{"index":6,"he":"מעלתן גדולה על החסדים. והנה ביסוד של ז\"א שם הוא כח הארת הגבורו' שנתפשטו בפנים \nמתקבצו' שם בבחינת אור פנימי. ואמנם הבל יוצא דרך פי היסוד דרך העטרה לחוץ וחוזר \nועולה להקיף את היסוד מבחוץ וזה ההבל הוא מן החסדים. והפנימי הוא בחינת גבורו' \nונמצא כי החמשה גבורו' הם מקיפין מבחוץ את חג\"ת נצ\"ח והו\"ד והבל החסדים מקיפות את \nהיסוד. ונחזור עתה לבאר ענין החמשה מוצאות הפה שהם החמשה גבורות כנז'. והנה גם \nשהמדקדקים סידרום כסדר האלפא ביתא אחה\"ע בומ\"ף כו'. הסדר שלהם האמתי הוא כסדר מוצאם \nכי הנה ההברה והקול נעשים במקום הגרון ומשם יוצאות כולן לחוץ ונחלקות לחמשה מוצאות. \nהראשון הוא אותיות הגרון הקודמות לכולם כי שם מקור המוצא והם אחה\"ע. אח\"כ מתפשט \nהקול יותר לחוץ ויוצא עד החיך ושם נעשים אותיות גיכ\"ק. אח\"כ יוצא הקול עד הלשון \nונעשים אותיות דטלנ\"ת. אח\"כ יוצא לחוץ עד השינים ונעשים זשסר\"ץ. אח\"כ יוצא הקול \n"},{"index":7,"he":"יותר לחוץ עד השפתים ונעשים אותיות בומ\"ף. נמצא סדרן אחה\"ע גיכ\"ק דטלנ\"ת זשסר\"ץ \nבומ\"ף. וזה סדר שמות הגבורות כנז'. כי חמשה מוצאות אלו הם בחינת החמשה גבורות הנק' \nמנצפ\"ך שיוצאות דרך הפה לחוץ ומהם נעשים הכ\"ב אותיות כנז'. וכבר נודע כי אלו החמשה \nגבורות נקראים חסד גבורה ת\"ת נצח הוד. ואמנם סדר מוצאן הם ממטה למעלה לפי כי ברדתם \nאל הגרון עומדות כסדרן זו למעלה מזו כסדר חגתנ\"ה. ואם כן היותר סמוכה אל הגרון היא \nגבו' הוד התחתונה מכולן וממנה נעשו שם בראשו' אותיו' (ע\"ב) אחה\"ע בגרון. וכמו שידעת \nכי אימא עד הוד התפשטת לפי שהוד היא נקבה. והנה אחה\"ע היא בחינת אימא. אח\"כ יצאת \nגבורת הנצח דכורא עד החי\"ך שהוא אבא ושם נעשו אותיות גיכ\"ק כנודע כי הזכר בנצח \nוהנקבה בהוד. אח\"כ גבורת ת\"ת והיא בלשון ושם אותיות דטלנ\"ת. אח\"כ גבורת הגבורה והיא \nבשינים כנודע כי השינים בחינת הגבורה בסוד שי\"ן שורקת וכמ\"ש בס' הזוהר פרש' שמות \n"},{"index":8,"he":"ממעונות אריות דא אינון שיניים. וארי\"ה בגמטריא גבורה ושם אותיות זשסר\"ץ. אח\"כ יצאת \nגבורת החסד עד השפתים בסוד מ\"ם דוממת שהיא חסד ונעשו אותיות בומ\"ף. והואיל ואתא \nלידן נבאר ענין אלו החמשה גבורות הנקראים מנצפ\"ך כי מצינו כמה מקומות שבהם נרשמין \nפעולתן. כי הנה מצאנו היותם בסוד חמשה מוצאות הפה כנז' כאן באדרת האזינו: \nגם באדרת נשא דף קל\"ז ע\"ב אמרו ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי ז\"א כו' ואתפשטאן \nבחוטמוי בפומא בדרועוי בידין באצבעאן. גם שם דף קמ\"ב ע\"א. אמרו ותאנא חמש ערייתא \nאתגליין בה כו'. והכי תאנא קול באשה ערוה. שער באשה (ד\"ש ע\"ג) ערוה. שוק באשה ערוה. \nרגל באשה ערוה. ואע\"ג דתרין אילין לא שניוה חברנא תרין אלין יתיר מערוה אינון ונבאר \nעתה בחינ' התפשטותן השני מה ענינו. הנה החוטם היא מ\"ם סתומה דמנצפ\"ך. כי אם תסיר \nהקו האמצעי המפסיק בין תרין נוקבי חוטמא ישאר נקב אחד כדמיון מ\"ם סתומה מרובעת. \n"},{"index":9,"he":"והפה היא אות פ' דמנצפ\"ך כי אות פ' במילואה נעשית פ\"ה. והזרועו' הם ן' פשוטה: \nומנצפ\"ך כי הזרוע ארוך וסתום כעין ן' פשוטה. והידים הם אות ך' דמנצפ\"ך כי ך' במלוא' \nהיא כ\"ף רומזת לשתי כפות הידים זולת האצבעות והאצבעות הם אות ץ' פשוטה דמנצפ\"ך כי \nבמילת אצבע יש אות צ' וגם ציור אות ה' ץ' דומה בראשה לחיתוך האצבעות הנפרדים \nויוצאין מן הכף שהוא רגל הצ'. והתפשטותם השלישי היא באופן זה דע כי שתי הערוות שהם \nיד ורגל הם שתי גבורות נצח והוד האחרונות לא הזכירום בעלי התלמוד לפי שנודע ששתי \nגבורות אלו נמתקו עם החסדי' ברדתם ביסוד דז\"א כנודע כי החסדים נמתקו שני חסדים. \nושני שלישים. אבל הגבורות לא נמתקו רק שתים האחרונו' נצח והוד ואלו הם סוד שתי \nאותיות הרא' של מנצפ\"ך שהם מ\"ן בסוד המ\"ן שטוחנין בשחקים שהם נצח והוד ומתמתקות על \nידי הטחינה וטעמו כצפיחית בדבש ולכן לא הזכירום בעלי התלמוד בבחינת ערוה וגבורות \n"},{"index":10,"he":"אלא לשלשה גבורות חג\"ת שהם שלשה אותיו' צפ\"ך והם קו\"ל ושיע\"ר ושו\"ק כי אלו לא \nנמתקו. אבל עכ\"ז תרין אילין דנצח והוד יתיר ערוה אינון מן השלשה לפי שאלו מן היותר \nתחתונות בסו' הרגלים נצח והוד אשר שם הדינין הקשים ביותר ובפרט כי אלו השתים הם \nעיקר הגבורות כי מהם נוצר תיקון הפרצוף של הנקבה כנודע אלא שלהיותן נמתקות לא \nהזכירום בעלי התלמוד בשם ערוה: \n(המשך במסמך הבא): \n \n"},{"index":11,"he":"פירוש האדרא זוטא קדישא (המשך)\n(דף ס\"א ע\"ג) עוד ירצה קרוב אל הנז' דע כי חמשה מוצאות אלו הכלולים בפה הכוללים כל \nהכ\"ב אותיות הם נשרשים וכלולים בחמשה אותיות מנצפ\"ך כי אחה\"ע הוא מוצא הראשון \nשבכולן וכנגדו היא אות צ' מן מנצפ\"ך האחרונה שבחמשה אותיותיה (א\"ש אתי עם מ\"ש לעיל \nבסדר האלפא ביתא שהם כמנצפ\"ץ) וכדי לבאר זה צריך שתדע כי שלשה המוצאות הם בסוד שלשה \nאהי\"ה שבאימא אחד דיודין ואחד דאלפין ואחד דהיהי\"ן ושני מוצאות האחרים הם בסוד שני \nאלהים שבאימא גם כן. ונחזור לענין כי הנה אחה\"ע מוצא הראשון שהוא הגרון והוא \nבגמטריא פ\"ד שהוא אהי\"ה פעמים אהי\"ה שיש בהם פ\"ד אותיות. א\"ש הביאור הוא עשרים ואחד \nפעם ארבע אותיות אהי\"ה. והיינו ארבעה פעמים אחד ועשרים וכולם מן הכאת שם אהיה אחד \nהמכה ומוציא הארו' במספר חשבונו שהם כ\"א פעמים אהי\"ה כמוהו ואהיה זה הוא ממילוי \nהיהין שהוא בגמטריא קנ\"א גם סוד אחה\"ע הוא נשרש בצ' דמנצפ\"ך כנז' שחשבונה היא תשעים \n"},{"index":12,"he":"ץ' וגם בציורה היא י' ן' פשוטה כזה צ שהם ששים. סך הכל קנ\"א גם כן עם הכולל. מוצא \nהשני גיכ\"ק בחיך כי מן הגרון נמשכין אל החיך וגיכ\"ק וחי\"ך בגימט' קס\"א שהוא סוד \nאהי\"ה דיודין והוא נשרש בן' פשוטה דמנצפ\"ך כי נו\"ן בגמטריא ק\"ו ועם שלשה אותיותיה \nהם ק\"ט. וציורה הוא אות י' בראשה וארכה שיעור שני ווין הם כ\"ב ועם אלו השלשה אותיות \nיו\"ו הם כ\"ה. והנה ק\"ט וכ\"ה בגמטריא גיכ\"ק עם הכולל. מוצא השלישי דטלנ\"ת בלשון. \nובגמטריא צת\"ג שם אחד של מ\"ב. א\"ש צריך לומר חצי שם של מ\"ב שהוא בט\"ר צת\"ג. וסודו \nך' של מנצפ\"ך כי ך' פעמים ך' הם ת' ועם ך' עצמה הרי ת\"ך. וציור הך' היא ד' ו' כזה ך \nהרי ת\"ל וציור אחר ך' הוא שלשה ווין הם י\"ח ות\"ל הרי תמ\"ח תחבר עמה הוי\"ה דאלפין \nשהיא מ\"ה נמצא מ\"ה ותמ\"ח הרי תצ\"ג כמנין דטלנ\"ת והוא כנגד אהי\"ה דאלפין. בזה האופן \nכי אם תצרף י\"ה (א\"מ נ\"ל כי לכן מוסיפים כי הלשון סוד הדעת כי חו\"ב הנק' י\"ה) עם \n"},{"index":13,"he":"תצ\"ג יהיה בגמטריא תק\"ח כמנין אחורים דאהי\"ה דאלפין מוצא הרביעי זשסר\"ץ והם סוד מ' \nשל מנצפ\"ך. מוצא החמשי בומ\"ף בגמטריא קכ\"ח והם ארבעה מילויים של ארבע הויו\"ת ע\"ב \nס\"ג מ\"ה ב\"ן והוא סוד ף' של מנצפ\"ך כי ף' בגמטריא שמנים וצורתה כו\"י ף' הרי קי\"ו \nוהמילוי שלה לפעמים נקרא פ\"א ולפעמים פ\"ה הרי ד' אותיות פ\"א פ\"ה הרי ק\"ך ועם כללו' \nד' אותיות פ\"א פ\"ה וכללות שלשה אותיות כו\"י ועם הכו' הכל הרי קכ\"ח כמנין בומ\"ף. \n(א\"ש קשה לי הלשון שהרי מנה אותיות פ\"א פ\"ה שני פעמים. ואולי ירצה כך (ד\"ש ע\"ד) \nבראשונה השמיענו שהפ\"א באל\"ף והפ\"ה בהא הכל הוא מוצא אחד ונעשה שם אלהים ואלהים יש \nבו חמשה אותיות וארבע אותיות פ\"א פ\"ה הרי תשעה וג' אותיות כו\"י הרי שנים עשר וקי\"ו \nהנזכרים הרי קכ\"ח כנלע\"ד וכנראה מלשון הר' ז\"ל ממה שאמר אח\"ך וז\"ל והנה פ\"ה ופ\"א \nבגמטר' אלהים פ\"ו הרי כי מוצא זה בשם אלהים כנ\"ל. הרי רמז מה שאמרנו כי אין קפידת \n"},{"index":14,"he":"בין פ\"א לפ\"ה מאחר שהכל הוא מקור אחד מאותיו' אחה\"ע אשר בגרון. גם דע כי (ע\"ד) \nאחה\"ע הם בגרון והם בבינה והם בגמטריא אג\"פ). וגיכ\"ק הם בחי\"ך והם בחכמה כי אותיות \nחכמה חיך מ\"ה והם בגמטריא נג\"ף. א\"ש במספר גיכ\"ק. ואלו הם שמות קדושים כנודע: \nשם בדרצ\"ו ע\"א שו' א' וז\"ל ונהירו דתרי מוחי גליפן בה כו' נתבאר היטב בהקדמת ביאור \nהאזינו ובפרט בענין תפלה של יד גם נתבאר בברכת אבות של תפלת שמנה עשרה דשחרית: \nתם האדרא זוטא: \n \n"},{"index":15,"he":"פירוש על ספר יצירה\nאמר שמואל רציתי לסמוך אל הנז' מאמר אחד קטן שמצאתי וז\"ל: \nבספר יצירה פרק שני שלש אמות ושבעה כפולות פירוש כי שלש אמו' הם שלש שמות של אהי\"ה. \nהא' במילוי יודין. והשני במילוי אלפין. והשלישי במילוי ההין כי כאשר תקח הפשוט של \nשם אהי\"ה ומילויו. ומילוי מילויו יש בהם מ\"א אותיו' מנין א\"ם. נמצא כי שלש' אהיה \nבאופן הנז' האחד ביודין והשני באלפין והג' בהיהין הם שלש פעמים א\"ם ואלו נקראים שלש \nאמות וכבר ידעת כי שם אהי\"ה הוא בבינה אשר היא נקר' אימא עלאה ע\"כ: \n \nפירוש על פרק שירה\n"}]}
