{"id":"kabala-50586d1451fb-1-10","bookId":"kabala-50586d1451fb","part":1,"torah":10,"title":"פרק לח","hebrewTitle":"פרק לח","segments":[{"index":1,"he":"פרק לח\nלא מראש בסתר דברנו כי שרש הקלפות הוא מהמנין תבירין שנמשך הרע מהן ושרש הטוב נגלה \nונתפשט מאותו האור בתוך הנקודות ולולי שבירתן אין רע בעולם רק הכל טוב ואין כאן \nבחירה ולא שכר ועונש אבל עתה שיש רע בטוב בתוך הקליפות בסוד נהורא דקיק והוא שירי \nהאור שנדבק לשברי הכלים כמו שביארנו יש עונש לרשע המוריד במעשיו הרעים מאותו האור \nשל מעלה להוסיף חיות לקליפות ויש שכר לצדיק המעלה במעשיו הטובים מאותו האור שבתוך \nהמנין תבירין למעלה למקומו. והקליפות עצמן הן רצועות המלקות לחוטא והוא טעם הפסוק \nשאמר שממית בידים תתפש כי הקלפה, הקשה הזאת שהיא מעכבת אור השמש מהכנס למקום כבודו \nוכן הדוגמא למעלה הנה היא נאחזת בזרועות עולם שהם כאן גדולה גבורה מאנין תבירין \nוזהו אמרו בידים תתפש שהיא תופסת מקום להוסיף כח ומתפשטת ברשותם למטה אלמא שפיר \nקרינן בה והיא בהיכלי מלך והנך רואה כי הר\"ת של תחלת הפסוק שב\"ת שהוא התיקון האמיתי \n"},{"index":2,"he":"לכל השביעיות לפיכך שמש בשבת צדקה לעניים פירוש שמש אשר אמרנו למעלה שהוא תאר לזעיר \nהכולל ז' נקודות בכל מקום הנה כאשר הוא מתעלה לסוד שבת צדקה גדולה היא למנין תבירין \nשהם עניים לפי מקומן ושעתן ובזוהר פרשת בראשית אמרו שעל הסוד הזה נתקנה ברכה מעין \nז' בלילי שבת לקיים בו לילה כיום יאיר שיהא הש\"ץ יורד לפני התיבה להחיותו מעין ז' \nלא להעשירו בז' גמורות וגדול כבודו של שבת כי בו בעזרו בטול שממית זו ומעשיה וידוע \nכי השביעיות כלן נמשכו בתחתונים מז' מלכין קדמאין שהן תחילה לבחינת הזמן בעליונים \nכדכתיב כי שאל נא לימים הראשונים ולמעלה מהם חכמה ובינה שאמרה תורה עליהם ואהיה \nשעשועים יום יום בסוד יומו של הקב\"ה אלף שנה הרי אלפים שנה קדמה תורה לעולם והם סדר \nזמנים המיוחדים ע\"פ התורה בלי ספק כי אמנם אין לכתר שום יחס עם בחינת הזמן להעלמתו \nוהוא טעם בראשית נמי מאמר הוא אשר איננו אלא כלל שלאחריו מעשה ופרטו של יום ראשון \n"},{"index":3,"he":"מתחיל ממאמר יהי אור ופשוט הוא. ולקמן בסמוך יתבאר מהות השבירה תכליתה ותום דרכיה \nלהביא כל מאמרי התורה מן התקון אל הצרוף וסוד התקון הוא כללות הידיעה הרי מדריגה \nאחת והצרופים פרטיה מדריגה שנית שכלם נדרשים אח\"כ בשלישית בתמורת האלפא ביתות והכל \nבמאמר ומכלל וחשבון פירוש מכלל הוא ריבוי הפירושים למלה אחת כגון אשברתי שהוא מאמר \nאחד צרופי בראשית שמשמעו שבירה ועוד מלשון ויוסף הוא המשביר וכן כי יש שבר במצרים \nומזה המובן שברו על ה' אלקיו אע\"פ שהוא בשין שמאלית כי הוא בסוד אור חוזר כטעם זרקא \nעל ה' אלקיו דוקא בסוד מזוני במזלא תלו ואין להאריך בזה עתה: \n \n"},{"index":4,"he":"פרק לט\nועדיין יש לומר בישוב השאלה שאנו בבאורה כי מאז בעולם התהו היתה מלכות בכח במקום \nראש העליון ואע\"פ שנתפשטו אח\"כ כל עשר ספירות כמלא קומתו מראשו ועד רגליו לא זזה \nשכינה מן הנקודה הראשונה והיא ההוא רישא ממש כי נשאר שם הרושם מכל הכלילות ומלכות \nהוקבעה במקום מדת אחורים שבו אלא שלא יצדק בעצם ליחס אחורים בכתר שהוא מקום תפילין \nבגובה הראש אל כלל האצילות ובכלהו תלת רישין דאתכלילו בעתיקא אין שום הפרש בין פנים \nלאחור זולתי ארח צדיקים כאור נגה המפורש באדרא וזה החלוק מתחיל למטה ממנו שיש המצח \nמכאן שהוא מופנה והעורף מכאן המלא שער ויש לצד המצח ז' שערים שבראש ממשיכים האורות \nלחוץ דרך הפנים והם העינים והאזנים נקבי החוטם והפה משא\"כ ממול עורף. וכשם שאין מדת \nאחורים בכתר ככה לא יתואר בו ימין ושמאל אלא כלא ימינא תדע שבשירת הים הוכפל ימינך \nה' על הסוד הזה כי כלה לכבוד עתיק קדישא נאמרה אף מה שהזכיר המלך החסיד בהלל המצרי \n"},{"index":5,"he":"ימין ה' תלת זימנין הכונה על קו ימין של אבא ואמא היורד לעשות חיל פירוש מח ממש \nלזעיר שכן חיל בגי' מח ואז ימין ה' רוממה כי זעיר מתעלה אל מול המשפיע בסוד עליית \nפרקי החסד והנצח שנבאר לקמן בפ' ס\"ב וה\"ה לשאר הקוים כי אפילו קו הדין של זעיר \nמתעלה בסוד מוחין להשלמת הכונה אם בעליית פרקי הגבורה אל הבינה דאיהי רחמי ואם \nבחזרת החסדים מגולים מיסוד ולמעלה כי א' מן (ב') החסדים שבדעת המיוחד לגבורה דזעיר \nמעלה שליש וחצי ממנו לבינה ולדעת שבו כמו שיבא ועוד עקר מוחין מחכמה ולמטה כי היא \nבכל מקום תחלה אליהם ובכחו זה ישוב ימינו של זעיר לעשות מח לנוקביה דלית לה מגרמה \nכלום לפיכך אין פרקיה מתרוממים לעומתו ועלה אתמר לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה וגם \nאנחנו נשתתף עמה בספור שבחו של מקום וע\"י כן בצרוף תפלתינו ומעשינו הטובים נוכל \nלהעלות ראש מלכות עד מקומה הראשון אשר היתה שם בתחלה וזה בנין אב לכל הפרצופין \n"},{"index":6,"he":"שעיקר נקודות עצמן תסתיים בראשיהם לפיכך בתר רישא גופא אזיל שהוא שאר ההתפשטות. ויש \nעוד טעם לשבח בשבירת הנקודות והוא נתינת רשות אל הטבע המורגש בכדי שתהיה כל הויה \nגשמית פושטת צורה ולובשת צורה שאין עשב למטה מבלעדי מזל למעלה מכה בו ואומר לו גדל \nוהוא סוד הפח נשבר ואנחנו נמלטנו כטעם והמליטה זכר כי ההכאה היא השבירה וממנה ימשח \nהגדול שהוא התיקון המתחדש מכחה כמו שאמרו גביה אפרוח לכי מסרח גביל הנה הראיתיך \nעיניך דבר פשוט ומושכל טבעי בעומק הסודות וילמד סתום מן המפורש: \n \n"},{"index":7,"he":"פרק מ\nולנו עוד טעם והכרח לשבירת הנקודות לצורך התורה והעסק בה כי אמנם מהות הנקודות אינו \nאלא מאמר או ספירה כמו שקראום חכמים וידוע כי הספירה יותר נעלמת והיא העצמות דעליה \nאתמר תורה חתומה נתנה והיא חמדה גנוזה והמאמר הוא כלי חמדה דעליה אתמר מגלה מגלה \nנתנה בגימט' ג' הויות דאינון (חד\"ד) [חב\"ד] וצריך לשבר חבור האותיות של כל מאמר כדי \nלצרף אותו לכמה פנים כי הא דתנינן שתי אבנים בונות שתי בתים שלש בונות ששה כי אם \nתרבה מספר הבתים שנבנה תחילה ממנין אבנים ידועות על מנין האבנים הקרוב אליו בהקדש \nעלוי תדע כמה בתים אתה בונה מהם שהרי מג' אבנים נבנו ו' בתים קח ד' אבנים שהוא \nהמנין הסמוך לשלש וספור ארבע על ו' שנבנו מתוך ג' הרי ארבע אבנים בונות כ\"ד בתים \nוכן מכאן ואילך לעולם תרבה הבתים על האבנים כסדרן והנה בז' ספירות תחתונות שעל חבור \nאותיותיהן הותרה הדרישה כדכתיב כי שאל נא לימים ראשונים הוצרך פרוק החבור לדרוש \n"},{"index":8,"he":"ולתור בחכמה על התיקון והצרוף ויתר הפרטים שזכרנו למעלה. אבל העליונות דעלייהו אתמר \nאין לך עסק בנסתרות אין שם פרוק חבור כלל ולמה שידיעת הדבר בעצם תלויה בסבותיו \nהנלוות אליו והיו העלות הקרובות לזעיר מכלל הנסתרות לה' אלקינו הנה מקצת צרופיהן של \nנקודות תחתונות עמהן תקוני זעיר והם הצירופים המתיחסים לשליש עליון שלו בבחינתו \nהמשתוה למעלה הוצרכו להתעלות דרך הבינה לתלת רישין עלאין והשליש האמצעי נשאר בפקדון \nאצלם והשליש התחתון ירד בשבירת הכלים והוא טעם וישלך מידיו את הלוחות אשר הן בסוד \nנצח והוד תחלה ושליש התחתון שהושלך מן הידים גדולה וגבורה שהן שליש אמצעי מכל נקודה \nונקודה ועוד מידיו יפורש מנקודות גדולה גבורה ולמטה שהן בסוד ידים לתקוני זעיר \nוהידים בכלל משם התחילה ההשלכה לשליש התחתון שבכולן והא דכתיב ואשליכם מעל שתי ידי \nניחא לא' מן הדרכים שפירשנו למעלה כי הדעת הוא ראשון לנקודות הנשברות והנקודה \n"},{"index":9,"he":"האחרונה דעלה כתיב אחת מהנה לא נשברה אלא ארעא אתבטלית היא בסוד והארץ לעולם עומדת \nכי על כן ירדה ראשונה לכלן אלמא האורות פורחות ממנה והכלי לא נשבר כדי שלא יחזור \nהעולם לתהו ובהו לפיכך נשבר היסוד פעמים. וע\"ז נאמר ציון שדה תחרש כי תמורת שדה שלא \nנשבר תחרש ציון פירוש יותר מהנקודות האחרות דאי לא תימא הכי פשיטא דלא עדיף מיתר \nהנקודות העליונות. אלא זהו סוד החרישה שלאחר הזריעה מניה וביה ששנינו גבי אבות \nמלאכות נוספת על החרישה מקמי זריעה דלא סגי בלאו הכי וירושלים שהיא מלכות עצמה עיים \nתהיה פירוש לחרבות חורב שממה להוביר דלא תעביד שהוא הפך הפתוח והשדוד לעבדה ולשמרה \nוכתיב אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להם שוע כי היתה שממה הוא תשועה לכלם על כן חתם \nהנביא דבריו והר הבית לבמות יער כי היא ראש לשועלים אשר ביער בגימ' פר דינין ודי \nבזה: \n \n"},{"index":10,"he":"פרק מא\nכבר זכרנו כי תלת רישין עלאין דאינון כח\"ב של הכתר על הדרך שבארנוהו נכללים בעתיקא \nקדישא שהם פנימיות ונשמה לכלל קומתו של אריך והוא נקרא עתיקא סתם וכשיאמר עתיקא \nקדישא לעילא הוא הראש האמצעי שמתעלה על התחתון בשעור מקום תפלין וכשיאמר לעילא \nלעילא הוא רישא דלאו רישא ובכל אלה אין למדין מן הכללות כי הכל נדרש לפי מקומו ויש \nלו לאריך בראשו ז' תקונים אחרים חג\"ת נהי\"מ של תקוני הראש הנקראים עתיק יומין ותנא \nבספרא דצניעותא סתרא גו סתרא אתתקין ואזדמין בחד גולגלתא מליא טלא דבדולחא פירש \nהראש התחתון שהוא מוחא סתימא נסתר ומוקף למטה מגובה הראש האמצעי הכותר עליו ולפי זה \nהאמצעי מקיף את התחתון ואם באנו לפרש סתרא גו סתרא על שם קומת שניהם מבלעדי כתרו של \nאמצעי הנה אז יהיה האמצעי הוא הנסתר ומתלבש בתוך קומת התחתון ושתוף שניהם בכל אופן \nשיהיה נתקן והזמן עצמו להיטב לזולתו בז' תקונים ואלה שמותם הראשון גלגלתא כמשמעו \n"},{"index":11,"he":"השני טלא דבדולחא הוא המח הג' קרומא דאוירא קרום של מח הרביעי רעוא דרעוין הוא המצח \nהחמישי עמר נקי שערות הראש הששי פתיחא דלא סתימין סוד העינים השביעי חוטמא כמשמעו \nוסימנם ג\"ט קר\"ע פ\"ח וכשאנו באים לפרש מוצאם ומשכן כבודם של תקונים הללו ביחוד דע \nכי גולגלתא תבחן לכתר אריך המושפע מחסד דל\"א דאלו ג' ראשונות שבו אין להם התלבשות \nאלא חופפות על תרין רישין בסוד מקיף גם הדעת שלו נעלם מאד בסוד פומא דעתיקא כי אין \nדבור בלא דעת ועוד הפה עצמו אינו אבר מוגלם וכן הדעת בספירות כי שפתים לחוד והן נצח \nוהוד שערי צדק ופתיחתם בלבד היא סוד הפה ואין לנו עסק כאן מן החוטם ולמטה כי הוא \nסוף התפשטות פרצוף פנים כדאיתא בשלהי מסכת יבמות ודי בזה אתאן לכתר אריך שהחסד \nדעתיקא סבה רחוקה אליו והכתר דרישא דאין סבה קרובה שאינו אלא צנור לאותו שפע ואמנם \nיש בפנימיות הגלגלת אוירא דלא אתפס הגנוז בסופה וחופף על המח ממעל לקרום כי הנה המח \n"},{"index":12,"he":"הוא בסוד חכמה והגלגלת היא כללות נקודתו של אריך שהיא עצמה בינה ומשלמת בו בנגלה \nמקום כתר ואותו אויר יחשב לו כתר נעלם כי כללות רישא דלא אתידע אחזי נהוריה בההוא \nאוירא הא למה זה דומה לסוד בינה של נקודות שהיא משלמת הכתר הנגלה לאצילות ואין כתר \nזה רק אריך עצמה ורישא דל\"א הכלול בו הוא הכתר הנעלם ואולם טלא דבדולחא בסוד המח \nשזכרנו היא חכמה דאריך מגבורה דל\"א לפיכך יש בבדולח צחצוח אודם בכלל כמה גוונים \nשהוא נוטה לכולם וזאת היא החכמה אשר יש בה השרשת הדינין בפועל לפי שהיא חכמה שבבינה \nובאה מכח גבורה דאיתא באידרא דנשא דף קכ\"ח ע\"ב מוחא דעתיקא סתים ושכיך כחמר טב על \nדורדייה שהוא כופה את השמרים לכסא לו ויושב עליהם והואיל והותחלה חכמה שבאריך \nלהתעורר בגבורה ק\"ו לפרצופין התחתונים שבכולם יהיה בחכמה שבהם צחצוח דין ואף חכמה \nזו לא ידומה בה גוון אדום כל עיקר רק צחצוח בעלמא להגביר חסדיה לכח אמיץ לא יצוייר \n"},{"index":13,"he":"אודם בבדולח רק למטה במוחא דזעיר אבל התם חכמה של נקודות וברישא דאין שנתקן ממנה \nהיא כלה חסד פשוט ואין בה דין כלל וכ\"ש בשאר חכמות הנדרשות לעילא מינה קאמר דאוירא \nהיא בינה דאריך המלבשת את המח וחופה אותו על כן נקראהו מוחא סתימא דלא אתפתח כלל \nוהבינה אצלו בסוד קרום חיתא דמנח ביה מוחא והיא מושפעת מת\"ת דלא אתידע שכן אויר סתם \nנדרש בת\"ת לפיכך נקרא בינה בן י\"ה על שם ת\"ת זה ועוד זה הקרום הוא בסיס לאותו אוירא \nדלא אתפס החופף על הקרום והמח כי אותו האויר הוא סוד המשכן רישא עילאה להחיות את \nהאחרים ומתגלה כאן וגם הקרום הזה מאיר ומזהיר מאותו האויר הזך והקרום הוא בסוד רקיע \nמבדיל בין הגלגולת והמח כשם שת\"ת מכריע בין הגדולה והגבורה ע\"כ יאמר שהוא בסוד וא\"ו \nופירשו באדרא זוטא דף רצ\"ב כי זה האויר מתלבש בשרש אשר לאבא בעליונים דאתמר התם \nוההוא אב הוא רוחא דגניז בעתיק יומין וביה אתגניז האי אוירא פירוש הואיל והמח עצמו \n"},{"index":14,"he":"הוא סתים ולא אתפתח כלל מהיכא יתאצל המח השני שהוא אבא ונקרא יו\"ד עלאה אלא מן הרוח \nכעין קיטור העולה מן המח דרך הקרום וע\"י המזל יתפשט אבא במקומו וזה הקיטור הוא \nהמזכך את הקרום ובאידרא רבה נמי דף קל\"ה ב' שנינו האי אוירא הוא טמירא דטמירין \nדעתיק יומין ברוחא דגניז ע\"כ והיא חסד עילאה היוצא דרך נתיב לא ידעו עיט בסוד טפת \nהגבורות הגנוזה בשרש העליון אשר לאבא שם ונקרא אויר שהוא עצמו או\"ר ויו\"ד תתאה רישא \nדזעיר כלולה בו הוא ישראל שעלה במחשבה ויש לפרש אוירא דכיא ביסוד וגם בבינה בסוד \nנוצר חסד שיבא לפנינו בפרק ס\"ה ומשם נלמוד ליסוד של מטה וכן לבינה בכל מקום יש כאן \nסוד בוצינא דקרדוניתא לעומת רוחא דגניז ובו ניצוצי תקיפא בסוד טפת הגבורות לעומת \nאוירא דכיא כמו ששנינו שם באידרא זוטא דהאי מוחא סתימא אתתקן כעין דכר ונוקביה \nונדבר בפ' הסמוך והנה ג' ראשונות שבאריך לפי חשיבותן הוצרכה כל א' מהן למדה שלימה \n"},{"index":15,"he":"מן הז' תחתונות של \nרישא עלאה אבל נצח דההוא רישא הספיק לחסד ונצח דאריך וכן הוד לגבורה והוד חומר \nביסוד שכח\"ד שלו הספיקו לדעת אריך וגג\"ת לת\"ת ונה\"י ליסוד ועל יסוד בכל מקום שהוא \nכתיב ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער פירוש ירד והטה עצמו לקבוע מקומו אצל מלכות דכתיב \nבה ערו ערו עד היסוד בה כטעם ארעא אתבטלת ונשען לגבול מואב אל תקרי מואב אלא מאב זה \nאבא גבולו הוא הדעת שיסוד עולם פונה אליו תמיד ודבק בו אמנם מלכות דלא אתידע הוצרכה \nכלה למלכות אריך שכל אחת מהן נכללת ביסוד שהוא בן זוגם וזה השווי גורם לה שלא \nלהשתתף עם הזולת ועוד דעלה איתמר בכל מקום איומה כנדגלות שיש לה דמיון וערך נכבד עם \nג' ראשונות: \n \n"},{"index":16,"he":"פרק מב\nרעוא דרעוין הוא מצח אריך דעת שבו הכולל עמו ת\"ת ויסוד מכח יסוד דרישא עילאה ודע כי \nבספרא דצניעתא הזכירו עמר נקי קודם רעוא דרעוין ואחריו השנים והסימן ג\"ט ק\"ע רפ\"ח \nוכן הוא סדור המציאות כי שערות הראש הן למעלה מן המצח ואנחנו הקדמנו בזה רעוא \nדרעוין בסדר ג\"ט קר\"ע פ\"ח ואחרים אחרוהו וכתבוהו בסדר ג\"ט ק\"ע פח\"ר זה וזה משום \nדעמר נקי ופתיחא דלא סתימין שהם העינים כלם מנצח והוד דרישא עילאה שהן טמירין בג\"ג \nשבו ונרמז בגלגלתא ומוחא דאריך הוא הדבר המפורש באדרא זוטא דף רפ\"ח שאמר ולא שכיח \nכד אינון נהורין דמתפשטין דאתגליין וטמירין ירצה מתגליין ח\"ג וטמירין בהו נ\"ה \nלאפוקי ג' ראשונות דלא מתפשטין כלל. והנה נצח והוד הן לעולם בסוד דינין כמבואר בפ' \nצו דף ל\"ב גבי ערבי נחל לפיכך מתפשטין בתוך השערות שהם דינין ומוצאם ממטה למעלה \nמראשי אודנין עד צאתם מקרומא דאוירא ובוקעים ברום הגלגלת לפיכך נאמר בפשיטות כי \n"},{"index":17,"he":"האזנים למעלה מן המצח כי מעוט השערות אשר סביב לאזנים נגרר אחרי הרוב שהם למעלה \nמהמצח בפועל ועוד החלק העליון מתנוך האזן כשיגביהו אותו שלא יטה למטה יגיע עד גובה \nהמצח ושאר פאות הראש צריך (לשיירו) [לשיירם] עד למעלה מעט מזה המקום שיהיה תמיד מלא \nשער וברוחב עד הציר החצון של עין ימין ושמאל ולעולם התפשטות האצילות הבא מכחם של \nנצח והוד דעתיקא הוא כלפי מעלה וגם יסוד כולל עמו נצח והוד לפיכך שניהם מתגלים במצח \nג\"כ והיא הנותנת דלא חשיב המצח הפסק בין עמר נקי לעינים והשערות הם מלבוש לכמה מיני \nאורות יוצאין מן המח שוין זה לזה בסוד ווי העמודים פירוש כל שער הוא בסוד וי\"ו \nונמשכים מן העמודים שהם נצח והוד והנה השערות הם נצח והוד פנימיים בסוד תרין ביעין \nלמעלה מיסוד והם בסוד אודנין דעתיקא ולפי שאלו הביעין סתומין והשמיעה גם הוא פועלת \nבארח סתים בפנימיות האזנים כמו שזכרנו למעלה על כן לא נזכרו אזנים לעתיקא לא באדרא \n"},{"index":18,"he":"רבה ולא בזוטא ועוד טעם אחר אמר בדבר כי זעיר יש לו שמיעה לטוב ואתה תשמע השמים ויש \nלו שמיעה לרע וישמע ה' ויחר אפו אבל אריך אין דבר רע מתקבל לפניו כלל והנה האזן \nנכוית תחלה לפיכך ראוי היה להעלים אזניו דעתיקא שלא לדרוש בהם כלל וכבר מפורש בו \nע\"י ישעיהו אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע נשמר שלא ליחס סתימה לעינים \nכי העצימה איננה מזה המובן אלא התחזקות במראותיה שלא להסתכל חוצה לה אם אין המובט \nדבר הגון ולעולם מבעי לבערא שערא מעל אודנין שלא יחזקו שם הדינין והעינים הם נצח \nהוד בבחינתם למטה מן היסוד שהם מגולים בירכים א\"נ עמר נקי הם פרקים עליונים ראשי \nמתנים ואשגחא פקיחא מפרק השני ולמטה שהם דין לפיכך יורדת הבכיה מהעינים כי מהם \nנמשכים הדינין אע\"פ שהכל רחמים גמורים למעלה הא למדנו כי סוד ביעין בז' עליונות הוא \nמשפיע באודנין של אריך וסוד ירכין דלעיל בעיינין דאריך לשון אחר נ\"ה של מעלה מכתר \n"},{"index":19,"he":"שלהם עד גבורה הוא סוד השערות ומשלימין פאות הראש והצדעים שהם במקום חסד וגבורה \nלרישא דאריך ומת\"ת שלהם ולמטה הוא סוד העינים דאינון נ\"ה בתקונים הגלגלת ואית דיימא \nדאינון חכמה ובינה דאריך מושפעים ע\"י ג\"ג דאין מנ\"ה דל\"א וזה יצדק בדרשא אחריתי \nשהעינים בכלל תקוני הראש כלו הם. חכמה ובינה באמת שהרי הגלגלת כלה תתייחס לכתר \nוהלחיים הם ג\"ג החוטם בכללו בסוד ת\"ת. השפתים נ\"ה. הלשון יסוד. והפה מלכות. וכן \nבזעיר כי יהיו העינים בו חכמה ובינה מג\"ג של צלם מנ\"ה דאימא אמנם לפי דרכינו כאן \nיספיק לשמעתין לומר דחוטמא דאריך פירש נקבי החוטם ממלכות דל\"א הם דאתמר בה ותהלתי \nאחטם לך כי זאת המלכות היא הנקרא תהלה תמיד ועד מקום הזה יעלה ראש נוקבא במהרה \nבימינו בזמן שיהיה אור הלבנה כאור החמה. ואמר רב המנונא לבעל החוטם אני מתפלל כי \nהנה השרשת החוטם בסוף המצח למעלה מבין העינים הוא סוד ת\"ת שהוא בעל החוטם בעלה \n"},{"index":20,"he":"דמטרוניתא ומזה יובן באמרם על ר\"ג בעל החוטם מתבקש כמה רב גובריה של אותו צדיק \nלעורר רחמי שמים בגובהי מרומים והמשך החוטם היסוד הסחוס אשר שם תרי נוקבא דפרדשקא \nרחל ולאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל שהן שתי בחינות למלכות אחד מאימא שהיא לאה לכן \nהיא שמאלית שאינה כי אם הארה. ועל רחל אתמר אבא יסד ברתא שהיא נקודה עקרת הבית \nומקומה מימין החוטם ואתער רוחא דכלא שמן המלכות בא רוח הקודש לכל הראוים אליו. \nופירש באדרא מימינה נשיב רוחא דחיי לזעיר כי רחל היא בת זוגו משמאלא למלכא משיחא כי \nלאה היא אמו. ואלו השבעה תקונים נתפשטו עד המקום אשר היו שם בכח כל שאר הנקודות \nבנקודה הראשונה לפיכך נקלטו במלכות שבכתר ודע כי יש בגלגולת עצמה נהירא דחוורתא \nדאנהיר לתליסר עיבור בסוד י\"ב אותיות שבג' הויות והכולל הנדרשים ג\"כ במוחא סתימא \nאלא דהתם כעין דכר ונוקבא אתתקנו בסוד שש קצוות לכל אחד מהן שלשה יודי\"ן וג' ווי\"ן \n"},{"index":21,"he":"כנגד ו' ההי\"ן מה שאין רשות לחלק בגל\nגלת אלמא המתקלא שהיא סוד זכר ונקבה דאינון דאתנסיבו שקילין דא עם דא. נדרוש ברישא \nעילאה בשלילה מוחלטת ובגלגלתא בהעדר הקרוב להויה והוא אין ובמוחא סתימא יש מאין \nולמטה ממנו יש מיש. והנה הי\"ג תקונים שזכרנו בחיורתא ובמוחא האי כי ארחיה והאי כי \nארחיה אלה ואלה רחמים גמורים. ועוד תליסר נימין בשערי דרישא והם בינונים ותליסר \nתקוני דיקנא בסוד הדין אלא דהכא אתו לאכפיא לדינין ונדבר בם בפ' ס\"ה דעלייהו כתיב \nלבושיה כתלג חיור לפי שהזקן ותקוניו מכסים ומלבישים בינה גג\"ת דאריך שהם עיקר הקומה \nהצריכה לבוש. ועוד אריך בכלל קומתו הכולל עמו רישא דאין הוא לבוש אל העתיק. וכבר \nזכרנו מזה. ושער רישיה של אותו לבוש הוא כעמר נקי כי לא יתואר שער כלל לא בראש ולא \nבזקן זולתי באריך שהוא הראש הג' למטה מכלם ואחרי שהושלמו תקוני הראש אשר הם לאריך \nעצמו הנה מכליליות נקודתו נעשה פרצוף שלם במלא קומתו בסוד התפשטות לצורך שאר \nפרצופין התחתונים שיהנו מזיוו והוא מה שבארנוהו למעלה: \n \n"}]}
