Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

שער הגלגולים

הקדמה לח

קטע 28 מתוך 34

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

הקדמה לח גם בענין השרש של נפשי, ביאר לי מורי ז"ל פעם אחרת ענין זה. דע, כי נצח והוד דעתיק יומין, מתלבשים בשני זרועות א"א, והנה משתי הידים של ב' זרועות של א"א, נעשו חו"ב אל או"א. ומן ב' הכתפות, הם סוד תרין עיטרין, הנקראים חו"ג, דאחסינו לברא קדישא ז"א. והנה אלו הארבעה מוחין, שהם תרין מוחין דאו"א, ותרין עיטרין, הם סוד אוה"מ של ז"א, ואח"כ נתנוצצו מן אלו הארבעה מוחין, שלשה נצוצות, השנים הם מב' מוחין דאו"א, והאחד הוא חבור התרין עיטרין הנזכר יחד, ונתלבשו אלו השלשה נצוצות שמצד אור המקיף, בנה"י של הבינה, שהם מוחין פנימיים דז"א, נמצא כי נה"י של הבינה, הם שלשה מוחין הפנימים דז"א, ומתלבשים בהם שלשה נצוצות, מן הארבעה מוחין המקיפין. והד' מוחין הראשונים, הם אור המקיף אליו, והנה לפי שהמוחין הפנימים אינם רק שלשה, שהם נה"י דאבא כנזכר, לכן לא נתנוצצו מן הארבעה מוחין המקיפים, רק שלשה נצוצות, ונצוץ השלישי

2

הוא מן התרין עיטרין ביחד, להכנס ביסוד הבינה, הנעשה דעת בזעיר אנפין: והרי בזה ירד מדרגה אחת שהוא מן הארבעה אל שלשה, ואח"כ במלכות ירד מדרגה שנית. והוא כי מן שלשה, ירד אל שנים, כי הנה נצח והוד של ז"א, נעשו מוחין פנימים אליה, ולא מן היסוד. והנה אותם השלשה פנימיים של הז"א, שהם נה"י דבינה, הם אור מקיף אל המלכות, ומהם התנוצצו שתי נצוצות לבד, אחד הוא כללות נצח והוד, שבהם ב' מוחין או"א. והשני, הוא חד עיטרא של הז"א, והיא עיטרא דגבורה לבד. הרי כי תחלה היו המקיפים ארבעה ואח"כ שלשה, ואח"כ שנים: ועתה אבאר השרש של נפשי, הנה אין מציאות המלכות נזכר בעתיק יומין, כי אין בו רק מציאות ט' היכלין, הנזכרים בריש אדרת האזינו, ולכן שרש המלכות שבו, לא נרמזה רק בסוד ההוד שבו, כי כבר ידעת, כי המלכות היא לעולם בהוד. והנה הוד זה מתלבש בחד עיטרא, הנקרא גבורה דא"א, והיא סוד הכתף השמאלי, ושם נרמזה המלכות. ומזה הכתף

3

השמאלי, נמשך נצוץ אחד, להיות אור מקיף אל המלכות. והנה קין שהוא מצד מציאות המלכות, נרמז בכתף שמאלי של אדה"ר, כי שם שרשו הראשון. ואמנם כנגדו, הוא נצח דעתיק יומין, בכתף הימני דא"א, ובו סוד הת"ת. ולכן הבל נרמז כאן, וכאן הוא שרשו. ובזה תבין מעלת כתפות אלו, ובפרט כתף השמאלי, כי כבר ידעת, כי אי אפשר למלכות, ובפרט בסוד אור המקיף לעלות למעלה מן הזכר, הרי כי הוד דעתיק היא מלכות, ונתלבשה בעטרא דגבורה דכתף ז"א, שהיא מלכות, ועקב הכתף מלכות שבו, ומזה העקב שגם הוא במלכות, משם הוא ר' עקיבא ועקביא: ענין שורש נפשי. הנה נודע כי בז"א יש תרין מוחין חו"ב, וביניהם הוא המוח הג' הנקרא דעת, הכלול מחו"ג. וכאשר חטא אדה"ר הוריד הדעת למטה בין ב' הכתפים של ז"א, בשליש עליון דגופא, ושם ירד חסד בכתף ימני, וגבורה בכתף שמאל. והנה קין והבל, נולדו אחרי שחטא אדה"ר, ושרש קין הוא מן אלו הגבורות, שירדו לכתף שמאל אחרי ירידתם טם, כי אז

4

אין להם כ"כ הארה כמו בהיותם למעלה במוח עצמו. והנה השרש של נפשי הוא מן קין. והנה כל השרש שלי, כגון ר' עקיבא וכו', וכיוצא בו כלם, הם מן גבורת ההוד, שהיא הגבורה החמשית. והנה יש כאן תערובת אחד, והוא, כי הנה כאשר הנשמה יוצאה מכאן, יש לה פנימיות וחיצוניות בהכרח, כי הנה יש לה בחינה מן המוח עצמו שהוא גבורת ההוד אשר שם, וגם מן הכתף השמאל עצמו. ואם הדעת היה למעלה במקומו בראש, היה חיצוניות הנפש מן העצם והבשר של הגלגלתא עצמה, אך עתה הוא מן הכתף, ואין החיצוניות והפנימיות מתייחסים יחד. ונמצא שפנימיות נפשי, הוא מן המוח העליון הנקרא דעת. וחיצוניותה ולבושה, הוא מן הכהף השמאלי. וגמצא שיש לה פחת א' בבחינת פנימיותה, כי אינה מאירה עתה כמו אם היתה למעלה במקומה. ופהת ב' בבחי' חיצוניותה, שהיא מן הכתף, ולא מן הגלגלתא. וב' בחי' אלו הם בגוף, רוצה לומר, כלי ומלבוש של הנפש. וכנגדם יש ב' בחי'

5

פנימיות וחיצוניות בנפש עצמה, הנקראת אורות. וע"ל בדרושי של לבושי הנשמות עצמם: והנה ע"י תקון האדם, על ידי מעשיו בעה"ז יוכל לתקן אז הפגם לא עתה, רק אחר כך בימות המשיח, כי אז מכח מעשיו הטובים שקדמו אל האדם עתה בעה"ז, יתוקן אז הפגם בימות המשיח ויעלה הדעת למעלה, ואז תאיר פנימיות נפשי כבתחלה. וגם חיצוניות נפשי, תהיה אז מלמעלה מן גלגלתא. אבל בענין חיצוניות נפשי שיש לי עתה, שהיא מן הכתף השמאלי, אני מסופק אם אמר לי מורי ז"ל שישאר לעולם עמי, כיון שעתה היא מחוברת עם נפשי, או אם הוא הפך מזה: והנה כמו שנתבאר, שירד הדעת למטה בחטאו של אדה"ר, כן ירדה בחי' לאה מאחורי הדעת של ז"א ששם מקומה תחלה, ועתה ירדה גם היא עם הדעת באחורי הכתפים, כנודע כי לאה יוצאה ממלכות דבינה והדעת ביסוד דבינה. והנה מעיקר גבורת ההוד עצמה שבדעת דז"א, הוא ר' עקיבא, ונפש שלי אני חיים, היא מאותה ההארה, אשר יוצאה מן גבורת ההוד שהוא ר'

6

עקיבא, אל ההוד שבדעת דלאה. ונמצא שאני לא בהוד דדעת דז"א, ולא בהוד דדעת דלאה, אלא מהארה אמצעית הנמשכת ויוצאה מהוד דדעת דז"א, להאיר אל הוד דדעת דלאה. ואפשר שזהו מה שפעמים היה אומר לי מורי ז"ל, שאני מן הוד דדעת דז"א. ופעמים אומר לי שאני מן הוד דדעת של לאה. ופעמים אומר לי שאני מן כנף שבכתף השמאלי, ור' עקיבא הוא הקנה אמצעי המעמיד, ואני הוא הנוצה והשער היוצא מן הקנה המעמיד, כמו שנבאר למטה בעהי"ת: גם א"ל מורי ז"ל, כי פנימיות של נפשי, היא מן גבורת ההוד שיש במוח ממש שלמעלה, רק שירד למטה כנזכר. וחיצוניות נפשי היא מן החסד שבכתף שמאלי: גם דע, כי כמו שביארנו ענין חלוק אדם הראשון, אל תרי"ג שרשים גדולים, וס' רבוא שרשי קטנים. וכן כל שרש מן התרי"ג נחלק עד ס' רבוא נצוצות קטנים, וכל זה הוא בבחינת הנפש. וכן עד"ז חשבון הזה הוא ממש בבחינת הרוח, וכן הוא בענין הנשמה וכו', ואין להאריך כי זה הוא דבר פשוט:

7

אמר שמואל, הואיל ואתא לידן, אחוה דעי גם אני, ממה שהגיד לי אבא מארי ז"ל, כי שרש נפשי אני שמואל, מנצוץ ר' מאיר ע"ה. וגם אני בחלומי כך הגיד לי הוא עצמו, וא"ל אתה נצוץ נפשי, וספרתי הדברים למורי זלה"ה, וא"ל כך הוא האמת. ועוד חדש לי, כי ר' מאיר ע"ה, נתגלגל בזקני ע"ה, ושמו ה"ר יוסף ויטאל ז"ל סופר התפילין, ולהיות כי ר' מאיר ע"ה היה סופר גדול בדורו כנודע במשנה, לכן גם זקני הר"י הנזכר ע"ה, היה סופר גדול, ובקי ואומן לא קם כמוהו. והרב הגדול האר"י זלה"ה, אמר למורי אבי זלה"ה, שחצי העולם היה נזון בזכות זקני ע"ה, באמצעות התפילין הכשרים שהיה עושה. ואח"כ נתגלגל זקני זלה"ה בי אני הצעיר שמואל ויטאל, ולכן גם אני יש לי יכולת בכתיבה מעט ודי בזה. כי א"ל מורי זלה"ה יום אחד, למה אני שותק לדבריך, ושומע מה שאתה אומר, ואיני גוער בך כמשפט האב לבן, אעפ"י שאתה לפעמים מכעיס אותי, וגם יש בינינו אהבה גדולה יותר מדאי,

8

להיות שאתה אבי, ודי בזה: ועתה אכתוב, מה שהגיד לי מורי ז"ל, ז' ימים קודם שנפטר לחיי עה"ב. ודע, כי מן השעה הראשונה שדבר עמי א"ל שאזהר מאד שלא אגלה עניינו של השגתו וידיעתו לבני אדם, לפי שהוא לא בא רק לתקן אותי בלבד ואח"כ על ידי יתוקנו אחרים, והתרה בי שאם אגלה עניינו, שימשך נזק גדול לו ולי ולכל העולם כלו. ונתגלגלו הדברים שמורי הר"ם אלשיך נר"ו, ידע הדברים, וגזר עלי שאגיד לו הענין, ומכח גזרתו הוכרחתי לגלות לו, ואז משם ואילך נתרבו הנכנסים בבית מורי ז"ל, ואני הייתי חושב שעשיתי מצוה גדולה לזכות כל אותם שהיו חוזרים בתשובה. ופעמים רבות היה מורי ז"ל מוכיח אותי על זה, שלא היה לו פנאי ללמוד עמי מרוב הנכנסים, והיה אומר לי, הלא אתה גרמת כל זה שיכנסו כל אלו, ואני איש עניו, ואע"פ שנמשך לי נזק מענין זה, איני יכול לדחותם. ובהמשך הימים רצה לשלח את כלם מעליו, ולא רצו לילך, והפצירו בו דברים של גוזמא, עד שא"ל אתם רוצים

9

לגרום לי נזק שאחזור לבחי' עבור בעבורכם, והם היו אנשים גדולים, והפצירו מאד, ולא יכול להם, ולא עברו כמשלש חדשים, עד שיום אחד לקחני בסתר וא"ל, כבר ידעת כמה התריתי בך על הדבר הזה, וכמה נזק נמשך לך מזה, שאלמלא כך הייתי מעלה אותך למעלה מגלגל ערבות. והנה עתה דע לך, כי נמשך לי נזק גדול מגלויי סודות אלו להם, כי אינם עדיין (בלתי) מתוקנים לזה, ואני מוכרח להגיד לך כל אשר תשאל ממני, כמו שאמרתי לך פעמים רבות, ובעבורך שומעים הם, ואינם כדאים עדיין לשמעם, ויש לי נזק גדול מזה. לכן שמע נא עצתי, ואל תשאל לי בפניהם דבר, והניחה לי ויפרדו כלם מעלי, ותשאר אתה לבדך, ואעלה אותך למעלה מגלגל ערבות, ולא שמעתי ולא רציתי לשמוע בקולו, באמור לו שלא יהיה נחשב לי עון בזה לדחות כל תשובת האנשים ההם בעבור תועלתי, וא"ל וכי אין אני יודע אם הוא עון או לאו, סוף דבר לא רציתי לעשות רצונו בזה. ובשמעו את תשובתי התחיל לבאר לי

10

קצת ענייני נפשי כמו שאכתוב עתה בע"ה, וחשב בזה אולי אתפתה לדבריו, בשמעי מעלת נפשי, ואתרצה להועיל לי לבדי, ועכ"ז לא רציתי, ואז נתעכבנו יחד כל היום עד שקיעת החמה, ולא יכול לי. וא"ל, דע כי אין עוד זמן אלא היום הזה בלבד, ואם לא תודה לדברי, אין עוד תקון אל הנזק הנמשך לי ולך ולכל העולם ע"י גלוי הסודות האלו להם, שעדיין אין רשות מלמעלה בדבר הזה. ואני בעונותי רציתי להיות חסיד שוטה, ואמרתי לו מה שיארע לכלם, יארע לי, ואם הם לא ילמדו גם אני לא אלמוד, ולא יאמרו בשמים שבשביל תועלתי, לא חששתי אל תועלת כל הצדיקים האלו הנכנסים ללמוד, ובפרט כי לא חשבתי ושערתי בעצמי מה שהיה בעו"ה, ואחר שלשה ימים הוכה במגפה, יום ערב שבת פרשת מטות ומסעי, יום ר"ח אב שנת השל"ב ליצירה, וביום שלישי ח' באב, נפטר לחיי עה"ב, וחל"ש, זכרו לחיי עולם הבא: ועתה אבאר את אשר הגיד לי אז, ביום ההתראה, מענין שרש נפשי, א"ל דע, שאין לי רשות

11

עדיין לומר לך למה באת לעולם, ומי אתה, ואלו הייתי מגיד לך פרט הענין, היית פורח באויר מרוב שמחה, אבל אגיד לך עתה קצת ממה שאני רשאי עתה להגיד לך, ודע, כי העולם כלו תלוי בתקון עצמך תחלה, ולכן שמע נא אל דברי עצתי, ותשגיח תחלה עליך בלבד, וא"ל דע, כי השרש של חיצוניות לבוש נפשך, הוא מן אבר הכתף השמאלי של אדה"ר, והיא בחי' נפש קין מצד הטוב שבו. ודע, כי בכל אבר יש בשר וגידים ועצמות, והעצמות הוא היותר מעולה לבחי' המוח שבתוכו הפנימי, ולא בבחי' עצמו. ואחריו במעלה הם הגידים, יען חיות האדם עובר ומתפשט בתוכם, שהוא הדם המתפשט בתוך העורקים של גוף האדם, והם המקשרים כל האיברים כלם ומעמידים אותם. והגרוע שבשלשתם הוא הבשר. והנה שרש נפשי, הוא מפאת הגידים הקטנים, המתפשטים בבשר האבר, ואינם מהשס"ה גידים הגדולים. ומספר הת"ח אשר בשלשה בחינות, כל שרש מהס' רבוא שרשים הקטנים, הם תרי"ג ת"ח, והנה בכל בחינה מאלו

12

השלשה, יש שרשים שהם הת"ח שבכל שרש ושרש, ר"ל שבכל אבר ואבר. וסביבותיהם נמשכים הענפים, שהם הבעלי בתים, ובעלי מעשה, ועמי הארץ, בכל בחינה ובחינה שבאבר. ונפשי היא א' מן תרי"ג ת"ח עצמם אשר בשרש נפשי. ויש חלוק גדול בין זה השרש של נפשי לשאר השרשים, כי המשל בזה, מי שהוא מאבר זרוע, או מן הרגל, יש הרחקה גדולה לנפשות בין זה לזו. אבל מי שהוא בשרש הכתף, כל הת"ח אשר בי, הם מחוברים יחד, וקרובים בקורבה גדולה בין זה לזה: והנה סדר השרש של נפשי הוא זה, שמואל הנביא, ואחריו חזקיהו מלך יהודה, ואחריו ריב"ז ואחריו ר' עקיבא בן יוסף, ואחריו רב ייבא סבא דמשפטים, ואחריו אביי האמורא הנקרא נחמני, ואחריו אני חיים ויטאל. וזהו טעם למ"ש ריב"ז, כשנפטר הכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא. ואע"פ שיש נפשות רבות בשרש א', אל תחשוב כי סדרם האמיתי הוא, כסדר תולדתם והויתם בעולם, כי לפעמים הנשמות והשרשים שהם יותר מעולים וגדולים, הם בעמקי

13

הקליפות, ואינם יכולות לעלות עד זמן מרובה. ונשמות אחרות גרועות במעלה מהם יוכלו לבא בעולם קודם האחרות. גם דע, כי לפעמים מתגלגלים בגוף אחד יחד, שלשה או ארבעה נשמות, אבל יותר מארבעה אי אפשר. וזש"ה, פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים: ואבאר ענין נפשי, וממנו תלמוד לשרשים אחרים. דע, כי הרב מגיד משנה, חטא בשוגג, בעון נדה, והוצרך להתגלגל על החטא הזה. גם אדם אחד נקרא ר' שאול טרישטי, הוצרך להתגלגל בעון שפיכות דמים, כי רצה למול תינוק אחד, ולא היה בקי, ומת מתחת ידו, והיה החטא הזה שוגג קרוב למזיד. ואחריו ממש, היה איש א' נקרא ר' יהושע סוריאנו, והוצרך להתגלגל על עון אחד, שאכל חלב כנז"ל. והנה שלשה נפשות אלו הנזכרים הם ענפים של נפשי, ולכן באו מגולגלות עם נפשי ממש, ונמצא כי אני כלול מארבעה נפשות יחד מגולגלים, כי כלם צריכים למרק עון זה. ואע"פ שאני לא חטאתי בזה, עכ"ז להיותי מבחי'

14

הגידים, צריך אני לנקות העפוש שנעשה מחמת העונות הנזכרים, כדי שימשך החיות אל כל השרש. ונמצא כי שלשה נפשות הנזכרים הם ישנות ומגולגלים, אבל נצוץ נפשי עצמה, חדשה היא, כי מן היום אשר חטא קין, והטבעו נצוצות נפשו בתוך הקליפות, עדיין לא יצאה נצוץ נפשי הזאת, אלא בפעם הזאת. ודע, כי אין זה נקרא חדש ממש, אחר שכבר בא לעולם כלול בנפש קין עצמו, וכמו שנבאר בע"ה דרוש זה של נשמות חדשות וישנות בדרוש אחר. ודע שיותר מג' נפשות מגולגלות ואחד חדש, אי אפשר להיות, כנז"ל בפסוק על שלישים ועל רבעים. וזהו סוד פסוק פעמים שלש עם גבר, כי שלשה נפשות מגולגלים, יוכלו להתגלגל עם גבר אחד, ולא יותר מזה, אבל אפשר להיות פחות מזה, כמו אפשר להיות נשמה א' מגולגלת לבדה, או א' מגולגלת עם א' חדשה, או שנים מגולגלות לבדם, או שלשה מגולגלים עם חדשה אחת, אבל יותר מזה אי אפשר לבא בגוף אדם אחד: גם ידעת ענין עבור בחיים, שהוא דומה קצת לגלגול, וכמו שיתבאר במקומו בע"ה, וכמו

15

שנתבאר בענין הגלגול, כך הוא בענין העבור, כי אי אפשר שיתגלו בסוד העבור, רק שלשה נפשות הבאות לסייע את הנפש עצמה של האדם, אשר עמו הם ארבעה, ולא יותר מזה. ויש חלוק והפרש בין גלגול לעבור, כי הגלגול הוא, שהם מתגלגלים ובאים ביחד מעת הלידה ממש, ואינם נפרדים כלל עד יום המיתה, וכלם נעשים נפש אחת ממש, וסובלים הצער והיסורין של הגוף ההוא. אבל העבור נחלק לשני בחינות, האחד הוא, כאשר בא לצורך עצמו של המתעבר, כמו שיתבאר במקומו בע"ה. והשני הוא, כשבא לצורך האדם. וכאשר הוא בא לצורך עצמו, אז אינו בא עד שיהיה בן י"ג שנים ויום אחד, כי קודם זמן זה אין מעשה האדם עולה בשם, שעדיין אינו מחויב במצות, וכל כונת ביאתו היא לעובות תקון לעצמו, ולכן אינו בא עד היות האדם הזה בן י"ג שנים ויום אחד, ואז נכנס ומתפשט בגוף האדם הזה, כדמיון נפש האדם עצמה, וסובלת עמה היסורין והצער של הגוף הזה, כמו נפש האדם עצמה, ויושבת בדרך

16

זה שם, עד שנשלם זמן הקצוב לה, לתקן ולהשלים מה שהוא צריך, ואח"כ יוצאה משם, וחוזרת למקומה העליון. אבל כאשר בא לצורך האדם לסייעו ולזכותו, אז הוא בא ג"כ אחר היותו בן י"ג שנים, אבל הוא בא בבחירת עצמו, ואין הוא כפוף לסבול צער האדם וגופו כלל, ואינו מרגיש כלל בצער הגוף וביסוריו, ואם מוצא נחת רוח באדם, אז הוא יושב שם עמו, ואם לאו יוצא משם, ואומר סורו מעל אהלי האנשים הרשעים האלה: ואבאר ענין השרש של נפשי, ומזה תלמוד לאחרים, א"ל מורי ז"ל, שאם אזכה יתעבר בי ג"כ אביי, ואם אזכה יותר, יתעבר בי ג"כ רב ייבא סבא, ואם אזכה יותר, יתעבר בי ג"כ ר' עקיבא, ולפעמים יתעברו בי אחד מהם, או שניהם, או שלשתם. אבל יותר משלשתם א"א. אבל אם אזכה יותר, אז יתעבר בי ריב"ז, עם ר' עקיבא, ועם רב ייבא סבא. אמנם אביי יתבטל הארת עבורו בתוכם, וכן כיוצא בזה, עד שלשה הראשונים שבכלם, שהם, שמואל הנביא וחזקיהו וריב"ז. וכל השאר יתבטלו הארת עבורם בתוכם:

17

אח"כ א"ל דרוש שרש נפשי יותר מבואר, דע, כי קין והבל לקחו גם נפש האצילות של אדה"ר. והענין הוא, כי נודע שכל העולמות קשורים זה בזה, ואחר שהאדם משלים לתקן חלק העשיה, יכול לעלות עד היצירה, וכן על דרך זה עד האצילות, כנזכר בריש משפטים. אבל כל זה הוא, כאשר בא נשמה חדשה, כמבואר במקום אחר. והנה נמצא, כי כל העולמות קשורים זה בזה, וזה כסא לזה. והנה יש בחינות נשמות, שמעולם לא השיגו רק לתקן נפש דעשיה לבד. ויש שזכו עד יצירה, ויש שזכו עד בריאה, ויש שזכו עד אצילות. ומועטים הם בכל השרשים שימצא שרש שזכה לתקן עד אצילות, ואין זה נמצא כמו בקין והבל, כי להיותם נקראים נשמה חדשה בצד מה, כמבואר אצלינו, לכן זכו ליקח עד נפש דאצילות ולא יותר מזה. אבל שאר השורשים שהיו נשמות ישנות כמבואר אצלינו, לא זכו אל אצילות, והלואי אל הבריאה. ודע, כי גם בקין והבל יש ב' בחינות הנז', אחת היא בחינתם של נפשות קין והבל עצמם בלבד,

18

שהיא מן הבריאה ולמטה, כשאר השרשים הישנות. ויש בחי' שנית עליונה, והיא אותו החלק של אדה"ר עצמו, שהוריש לקין והבל כשנולדו, שלא ירדו לקליפות בחטא אדה"ר. ונלע"ד,