{"id":"kabala-5ac7036f42dd-1-12","bookId":"kabala-5ac7036f42dd","part":1,"torah":12,"title":"הקדמה כה","hebrewTitle":"הקדמה כה","segments":[{"index":1,"he":"הקדמה כה\nבענין בריאת ההרים והגבעות והמעיינות והיכן רומזים, וז\"ל, וראיתי להביא פה דרוש אחד \nממורי ז\"ל, בענין ההרים והגבעות שברא הבורא יתברך בעה\"ז. וכן בענין המעיינות. דע, \nכי כמו שהארץ העליונה, נחלקת לשבעה חלקים, שהיא המלכות, הנקראת לסבה זו בת שבע. כן \nהארץ התחתונה, נחלקת לז' אקלמי\"ם כנודע. וכן כל חלקי הארץ הזאת, אשר בה אין דבר באה \nלמטה, שאין כנגדה למעלה שר ממונה על הדבר ההוא. והנה ההרים הגדולים הגבוהים אשר \nבארץ הזאת, יש עליהם שרים מחולקים על כל אחד מהם למעלה, ובערך גבהות ההר התחתון על \nההר האחר, כך ערך גבהות ומעלת השר ההוא התחתון, על השר של ההר האחר הנמוך ממנו, \nכנודע, כי השמים הם בכל פעולתם ודמיוניהם דומים אל הארץ הזו התחתונה. ודע, כי ההרים \nאלו בכל יום ויום מעת בריאת העולם ואילך, הם הולכים וגדולים, אבל אין הגדול ניכר \nבהם. וכן להפך, יש הרים שמתמעטים ומנמיכין ע\"ד מ\"ש ז\"ל בענין א\"י, שהיתה ת' פרסה, \n"},{"index":2,"he":"ונזדעזעה ונקצרה. ויש הרים שגדלים ומתגברים, ודבר זה כפי מעלת וגדול השר שעליהם \nלמעלה בשמים, או כפי מעט כחו. ולפעמים שהשר של החי הוא שלמעלה מתבטל לגמרי ממעלתו, \nואז גם ההר ההוא שלו התחתון, מתבטלת מעלתו ולא מציאותו, והוא כי הוא מתדבק ומתחבר \nעם הר אחר ומתבטל בו, ואינו ניכר מפני עצמו. ולפעמים יהיה הדבר בהפך, כי השר של ההר \nההוא, מסירים ממנו קצת ממשלתו, ונחלקת ממשלתו, ונתנה חציה לשר אחר, וחציה נשארת \nאליה, ואז גם למטה אותו ההר שהיה תחת ממשלתו, נבקע ונחלק לשנים. ולכן תראה לפעמים \nסלע גדול שנבקע לשנים ממש, ואין בבקיעה ההיא עפר אחר החולק באמצע, רק הסלע עצמו \nנחלק ונבקע לשתי בקיעות: \nוענין המעיינות, הם כנגד הבחינות של המעיינות של מ\"ן שיש בארץ העליונה מלכות, \nוכנגדם למטה המעיינות שבארץ הזאת, הם בחי' מ\"ן עולים מן התהום למעלה, על פני כל \nהארץ. אבל הגשמים היורדים על הארץ, מן הגשמים הם בתי' מ\"ד. ונמצא כי אין לך מעין \n"},{"index":3,"he":"למטה בקרקע, שאין כנגדו למעלה בארץ העליונה אור אחד עליון, המעלה מ\"ן מן המלכות אל \nז\"א, כל ימי המשך המעיין התחתון. וכאשר איזה מעיין או באר מים למטה בארץ נסתם ויבש, \nגם כחו למעלה נתייבש, ואינו מעלה מ\"ן. גם לפעמים תראה שנתחדש מחדש, ויצא מעין או \nמקור מים חיים מן הבאר למטה, מה שלא היה מתחילה, וזה יורה כי גם למעלה נתחדש איזה \nאור עליון, או איזו נשמה המעלה אז מ\"ן מן הנקבה אל ז\"א: \nגם בענין האילנות שבארץ הזאת, יש על כל אחת שר למעלה, וכשזה נופל זה מתייבש. ולא \nעוד, אלא שבכל פעם שנופלים עלה האילן למטה, גם איזה כח עליון חסר מן השר העליון \nלמעלה בעת ההיא, וממה שכתבתי לך עתה, תוכל להקיש ולהבין מדעתך דברים הנפלאים אם \nעיני שכל לך: \n \n"},{"index":4,"he":"הקדמה כו\nהקדמה כ\"ו והיא מדברת בענייני הנשמות: \nדע, כי אין שום נשמה בעולם, שתהיה ח\"ו ערומה מבלי לבוש אחד, שבו מתלבשת בעה\"ז. \nוענין הלבוש הזה נרמז בזוהר, בפרשת משפטים בדברי ר' ייבא סבא, על פסוק שארה כסותה \nועונתה. ועל פסוק לא ימשול למכרה בבגדו בה. ונבאר עתה מה ענין הלבוש הזה שיש אל \nהנשמה, הנה כל מה שאירע ליוסף הצדיק בעה\"ז, עם אדונתו אשת פוטיפרע, שיצאו י' טפות \nזרע מבין צפרני רגליו, כמש\"ה ויפוזו זרועי ידיו. כמו כן אירע למעלה ביוסף הצדיק \nהעליון, שהוא ספירת היסוד. וכאשר יצאו אותם עשר טפות ונצוצות נשמות קדושות מן היסוד \nהעליון הזכר לבטלה, ולא נתקבלו ברחם הנקבה העליונה, נאחזו הקליפות באותם הנשמות. \nוכבר הודעתיך כמה בחי' פרצופים יש למעלה תלויים בזו\"ן, ובכל הפרצופים ההם יש בהם \nבחי' היסוד שבהם. ונמצא כי מכל בחי' יסוד שיש למעלה, יצאו ממנו נצוצות נשמות לבטלה, \nונאחזו בהם הקליפות, כי כל היסודות נרמזים ביוסף הצדיק. והנה חמש בחי' זווגים יש שם \n"},{"index":5,"he":"למעלה, ומכל יסוד מהם יצאו נצוצות כנזכר: \nוזה סדרם כפי מעלת מדרגתם: \nזווג א': \nהוא ז\"א הנקרא ישראל, עם נוקביה הנקראת רחל, וזמן זווג זה, הוא במוסף דשבת, כי אז \nרחל נגדלת בכל ארך ז\"א ממש כמוהו, ואז מזדווגים יחד ע\"י היסוד האמיתי של ז\"א: \nזווג ב': \nהוא זווג יעקב עם רחל, וזמנו בשחרית של ימי החול, והוא מזדווג עמה ע\"י היסוד שלו \nהאמיתי: \nזווג ג': \nהוא זווג יעקב עם לאה, אחר חצות לילה, ואז שניהם נגדלים, ומתפשטים בארך כל ז\"א כלו, \nע\"י מציאות יסוד אחד שבו: \nזיוג ד': \nהוא זווג ישראל עם לאה, במנחה דימי החול, והיא אינה מתפשטת רק בשעור חציו העליון, \nשהוא עד החזה שלו, ואז הוא מזדווג עמה ביסוד שהיה לו בתחלה אל ז\"א, בהיותו בבחי' שש \nקצוות בלבד, כמבואר אצלינו בענין התפלות: \nזווג ה': \nהוא זווג יעקב עם לאה, בתפלת ערבית דימי החול, והוא בחצי העליון של ז\"א, ואז הוא \nע\"י בחי' היסוד האחר: \nהרי מצינו חמשה מיני זווגים, ולהם חמשה מיני יסודות, ומכל אלו היסודות יצאו טפות \n"},{"index":6,"he":"קרי, ואמנם אלו הטפות הם סוד לבושי הנשמות. ודע, כי לבושים האלו תמיד נשארים דבקים \nעם הנשמות, ואין הלבוש הזה נפרד מן הנשמה שבתוכו לעולם, אפילו לאחר התחיה. ודע, כי \nג\"כ הוא בכל מיני הלבושים שלוקחום שאר הנשמות: \nונבאר עתה כל אלו החמשה בחי', הבחי' א', שהוא הזווג היותר מעולה שבכלם, הוא זווג \nישראל עם רחל. והנה יש בו ב' בחי', משא\"כ בשאר הזווגים, והוא, שביסוד האמיתי של \nישראל שהוא המזדווג עם רחל, יש בו חמשה חסדים וחמשה גבורות, הנמשכים שם ממוחין \nדאימא, וגם חו\"ג ממוחין דאבא. כי הנה היסוד דאבא המתלבש תוך ז\"א, הנה הוא מגיע \nומתפשט עם סיום היסוד דז\"א ממש, והנה העשר גבורות, שהם, חמשה דאבא, וחמשה דאימא, הם \nבחי' עשרה הרוגי מלכות, אשר נשמותיהם נתלבשו באלו הטיפות. והחמשה גבורות דאבא, הם. \nר' עקיבא, רשב\"ג, ר' ישבב הסופר, ר' ישמעאל בן אלישע כ\"ג, ור' יהודה בן בבא. \nונלע\"ד, כי סדרם כך ממש, כי ר' עקיבא הוא חסד שבגבורות. ורשב\"ג גבורה שבגבורות \n"},{"index":7,"he":"וכו'. ואל תתמה אם נשמת ר' עקיבא הוא משרש קין שהוא מאימא, כנזכר בדרושים אחרים, \nולבוש נשמתו יהיה מאבא, ועד\"ז בכל אחד ואחד מהאחרים כפי מה שהוא, ודע כי אין בזה \nקפידא, והטעם הוא, כי כבר ביארנו במקום אחר איך חסדים דאימא, הם מתלבשים ביסוד אבא, \nושם נקראים גבורות דאבא. ועוד כי הנה הכל מתערבים בהיותם בתוך היסוד, ולכן יש ליוסף \nקורבה עם כל השבטים להיותו מבחי' היסוד. ושאר לבושי הנשמות חמשה הרוגי מלכות \nהנשארים, הם מן חמש גבורות דאימא. והנה לפי שאלו העשרה הנזכר, הם (הנז') לבושים \nמבחי' הגבורות והדינים, לכן הוצרכו ליהרג, לפי שהקליפות הם נאחזות מאד בגבורות \nכנודע, ובפרט מטפות קרי כמו אלה העצומים והגדולים: \nוהעשרה חסדים דאו\"א, הם לבושי הנשמות של עשרה תלמידי הרשב\"י ע\"ה, הנזכר בזוהר \nובאדרא רבא קדישא, ובספר התקונין, והם, ר\"א בנו, ור' אבא, ור' יהודה, ור' יצחק \nוכו'. (הגהה - אמר שמואל, צ\"ע בדברי מורינו ז\"ל, שהרי תלמידי הרשב\"י ע\"ה, לא היו \n"},{"index":8,"he":"זולתי תשעה בלבד, כאשר נזכרו בתחלת האדרא רבא דף קכ\"ז ע\"ב, וז\"ל, תנא אתמנו חבריא \nקמיה דר\"ש, ואשתכחו, ר\"א בריה א', ר' אבא ב', ר' יהודה ג', ר\"י בר יעקב ד', ר' יצחק \nה', ר' חזקיה בר רב ו', ר' חייא ז', ר' יוסי ח', ר' ייסא ט', וכו' וכו'. ועוד איתא \nבסוף האדרא דף קמ\"ד ע\"ב, וז\"ל, והוו קראו להו ר\"ש, שבעה אנן עיני ה', דכתיב שבעה \nאלה עיני ה', ועלן אתמר. א\"ר אבא, אנן שתא בוציני, דנהרן משביעאה, אנת הוא שביעאה \nדכלא, ודא הוא בתר דמיתו אינהו תלתא. הרי מפורש שאינם כי אם ט' בלבד, ואם לומר שמא \nעם רשב\"י הם עשרה כאמור, גם זה לא יתכן, שמורינו ז\"ל כבר כתב, שרשב\"י עצמו הוא בחי' \nהיסוד עצמו, ואינו מכלל העשרה חסדים וצ\"ע. ואולי נוכל לדחוק עצמנו ולתרץ, שמונה \nעמהם את ר' ייסא זוטא, אשר נתחבר אח\"כ עמהם, כמו שא\"ל ר' אבא ע\"ה, יתיר תהא מר' \nייסא חברנא וכו', עוד איתא בפרשת תרומה סעד לדברינו, וז\"ל, ואנא מאן יהיב לי וכו', \n"},{"index":9,"he":"כ\"ש אנא למהוי בינייהו בדף קנ\"ד ע\"א א\"כ מכאן סעד לדברי, כי רב ייסא השלים מנין \nעשרה, מלבד הרשב\"י ע\"ה כנלע\"ד). ולהיותם בחי' חסדים, לא הוצרכו ליהרג, לפי שאין \nהקליפות נאחזות בהם. ואמנם השלשה חברים שמתו באדרא רבא קדישא, שהם, ר' יוסי בר \nיעקב, ור' חזקיה, ור' ייסא, הם היו בחי' שלשה חסדים של אימא המגולים, המתפשטים \nבתנ\"ה של ז\"א, כי אלו הם העולות למעלה להאיר בזעיר אנפין כמבואר אצלינו ולכן שלשה \nחברים ההם נסתלקו אז, ועלו למעלה: \nוהנה רשב\"י ע\"ה הוא בחי' היסוד עצמו, שממנו יצאו אותם העשרה טיפין, ולכן הוצרך \nללמדם תורה ולתקנם. האמנם בעשר הגבורות, שהם עשרה הרוגי מלכות, לא מצינו להם רבי \nמיוחד שלימד לכלם, והטעם הוא במה שנתבאר אצלינו בסוד התפילין הנעשים כסברת ר\"ת ז\"ל, \nעל פסוק והבוטח בה' חסד יסובבנו, כי החסדים של אבא, אינם עומדים בתוך היסוד של אבא, \nלפי שהוא מקום צר, ולכן יצאו לחוץ ומקיפין את היסוד דאבא מבחוץ, ונמצא, כי החסדים \n"},{"index":10,"he":"דאבא כלם עומדים תוך היסוד דאימא, המלביש את יסוד דאבא. משא\"כ בגבורות, כי הם \nנפרדות, אלו ביסוד דאבא, ואלו ביסוד דאימא, ולכן אי אפשר לכנות ולסמן ולקבוע להם \nרבי אחד ויסוד אחד מיוחד ללמד לכלם. ודע, כי מתשובתו של מורי זלה\"ה, ראיתי שאין זה \nאלא דחיה בעלמא, לפי שאני הקשתי לו על טעם הנזכר, דא\"כ יהיו להם ב' מלמדים, כנגד ב' \nהיסודות, ודחה אותי בדברים, ולא רצה להשיב לי, כנראה שלא רצה לגלות כל הצורך בזה, \nואין אני יודע הסבה. ודע, כי להיות אלו העשרה תלמידי רשב\"י ע\"ה מבחי' החסדים, ובפרט \nמן הזווג המעולה שבכלם, שהוא מישראל עם רחל, לכן זכו שנתבאר ונגלה להם כל סודות \nהתורה, שלא מתוך צער כלל, מה שלא יהיה כן עד דרא דמלכא משיחא, כנזכר בזוהר בכמה \nמקומות: \nזווג ב': \nשהוא יעקב עם רחל, ונודע כי אין כל הדינים מרובים ברחל כמו בלאה, וגם כי יעקב הוא \nמן הארת המוחין דאבא בלבד אשר בתוך ז\"א, ולכן אין ביסוד שלו, רק חמשה חסדים, וה' \n"},{"index":11,"he":"גבורות של אבא בלבד. והנה בחי' היסוד הזה, הוא רבינו הקדוש ז\"ל, אשר סדר המשכות \nותלמידיו בני ישיבתו, הם טפות החו\"ג שיצאו ממנו, והם, ר' חייא, ור' אושעיא, ובר \nקפרא, ולוי בר סיסי, ור' חנינא בר חמא, ורב, וכיוצא בהם: \nזווג הג': \nכפי סדר מעלת הזווגים, הוא יעקב עם לאה, אחר חצות לילה, כי אז אע\"פ שלאה יש בה \nדינים, להיותה עתה מבחי' לאה, אחר חצות לילה נמתקים הדינים שבה. ועוד, כי עתה אחר \nחצות לילה, היא ויעקב מתפשטים בכל ערך ז\"א כלו, משא\"כ בזווג הקודם לזה של יעקב \nורחל. והנה ביסוד של הזווג הזה, יצאו ממנו עשר טפות, שהם, חמשה חסדים, וחמשה גבורות \nמן אבא. ולכן בשני הזווגים אלו, שהם הזווג השני של יעקב ברחל, וזווג הג' של יעקב \nבלאה דאחר חצות, אין בהם הריגה, לפי שהם מיסוד דיעקב, שהוא מצד מוחין דאבא, ואינם \nדאימא שהם דינים: \nודע, כי בזה הזווג השלישי, נכלל בו עוד זווג אחר, אע\"פ שלא כתבנוהו לעיל, והוא, כי \n"},{"index":12,"he":"נודע, דבקדרותא דצפרא, הוא יותר רחמים ממה שהוא בחצות לילה האחרונה, לפי שכבר אז \nכמעט נקרא יום, ואז חוזרים יעקב ולאה הנז', להזדווג שנית, כנזכר בזוהר בפרשת שמות \nדף י' ע\"א. ומהזווג ההוא יוצאים ב' טפות בלבד, האחת כוללת חמשה חסדים, והשנית כוללת \nחמשה גבורות, ואלו השתי טפות, הם מעולות יותר מכל העשרה הנז' שיצאו מזווג שלאחר \nחצות לילה, והרי הם י\"ב טפות: \nודע, כי הנה קודם חצות לילה, היו יעקב ולאה מהחזה ולמעלה של ז\"א, כמו שיתבאר בזווג \nהחמישי לקמן. ואחר חצות לילה, נתארכו ונתפשטו בכל קומת ז\"א כנזכר, ולכן רושם הראשון \nשל היסוד הא', שהיה ליעקב קודם חצות לילה, לא נתבטל, לפי שלא חזרו יעקב ולאה אחר \nחצות אחור באחור, כדי שנאמר שנתבטל בחינתם הראשונה. אמנם בהיותם עדיין פנים בפנים, \nנשארו במציאותם, אלא שנתארך קומתם יותר, ונתפשטו עד למטה, ולכן מה שהיה להם בתחלה \nלא נתבטל. ונמצא, כי יש עוד עשר טפות אחרות שיצאו מהיסוד, שהיה קודם חצות, אלא שלא \n"},{"index":13,"he":"יצאו רק אחר חצות לילה. וכן עד\"ז יש עוד שנים אחרות היוצאים משם, מזמן קדרותא \nדצפרא, והם מעולים מן אלו העשרה. ואמנם אלו הי\"ב השניים הם גרועים במעלה מן הי\"ב \nהראשונים. ואפשר שאלו השנים השניים של קדרותא דצפרא, יוכללו עם עשרה ראשונים, לפי \nשהם מעולים יותר מן העשרה שניים. והבט נא וראה, כי בזה הזווג השלישי, נכללו בו \nארבעה זווגים, ומהם ארבעה ועשרים טיפות, וארבעתם נקראים זווג אחד, ולכלם יש יסוד \nאחד שממנו יצאו, לפי ששתי היסודות אחד של קודם חצות זה, ואחד שלאחר חצות, זה נכלל \nבזה, והכל יסוד אחד. ובסוף הדרוש הזה נבאר, מי הם אלו הארבעה ועשרים טפות, ומי הוא \nהרב שלהם: \nזווג הד': \nכפי מעלת סדר הזווגים, הוא זווג ישראל ולאה במנחה בימי החול. ולפי שהם עומדים מן \nהחזה דז\"א ולמעלה, אין שם מקום התפשטות אל החו\"ג, ולכן החסדים מתקבצים בזרוע ימין, \nוהגבורות בזרוע שמאל. ולכן אינם נקראים רק בשם שתי טפות בלבד. ולהיות הזווג הזה \n"},{"index":14,"he":"דמנחה עם לאה, שהם דינים קשים, לכן היו טפות אלו בחי' ב' אחים, פפוס ולוליאנוס, \nהנקראים הרוגי לוד כנודע, וגברה מעלתם להיותם מבחי' ישראל, ולא יש שם יסוד ניכר \nממש, ולכן אין להם יסוד ורבי מיוחד: \nזווג הה': \nוהוא האחרון שבכלם כפי סדר מעלתם, הוא יעקב ולאה קודם חצות לילה, ואלו הם דינים \nגמורים, ונקראים הרוגי ביתר. והיסוד והרבי שלהם, הוא ר' אלעזר המודעי, אשר נהרג שם \nבביתר כנודע. ודע, כי יש חלוק והפרש בין אלו החמשים טפות או יותר, הנכללים בחמש \nהזווגים הנז', ובין כל שאר הנשמות, ויש לאלו מעלה גדולה ועצומה, על כל שאר הנשמות, \nוהוא, כי כל שאר הנשמות, הם באים מן אתערותא דנוקבא, שהיא מתעוררת אל הזווג בתחלה, \nומתאוה אל הזכר, ואח\"כ מתעורר הזכר גם הוא. והנה כיון שהזכר לא היה בו התעוררות \nמרצונו, אלא שיתעורר על ידה, לכן אותם הטפות של החו\"ג הנמשכות בזווג ההוא, אינם \nנמשכות מן הדעת עצמו של הזכר, אשר משם נמשכת תשוקתו, אמנם נמשכות מן החו\"ג המתפשטים \n"},{"index":15,"he":"בו למטה בשש קצוותיו כנודע, אחר שנתלבשו אותם הטפות, ונתעכבו שם בהיותם למטה בו\"ק. \nאבל אלו החמשים טפות שבחמשה הזווגים הנז', מאתערותא דדכורא אינון בלבד, כיון שהם \nטפות קרי, מורה על כי הזכר אותה נפשו להזדווג בנוקביה, ולהשפיע בה טפות אלו, ולא \nמצאה, יען כי נוקביה היתה אז למטה בעולם הבריאה, או כיוצא בזה, ואז יצאו לבטלה. \nובזה תבין היטב, סבה אל טפות הקרי, איך הם לבטלה. ונמצא כי כיון שטפות אלו נמשכים \nמאתערותא דדכורא עצמו, כי מאליו נתעורר, והנה אין התעוררות הזווג אלא ממוח הדעת, \nולכן ודאי כי טפות אלו נמשכו ממוח הדעת עצמו מן החו\"ג אשר שם, וכשנמשכו דרך השש \nקצוות שבו, לא נתעכבו ונתלבשו שם, רק עברו דרך מעבר לבד, ונשארו בזכותם הראשון, \nולכן מעלתם גדולה ועצומה, על כל שאר הנשמות עד אין קץ: \nוהנה כל זה שאמרנו, הוא בענין הלבושים של הנשמות, אשר מהם נעשים רמ\"ח איברים, \nוהנשמה מתלבשת בתוכם. ודע, כי כל הלבושים, אינם כי אם מהחסדים הראשונים, שבזמן \n"},{"index":16,"he":"אצילות זו\"ן, ולא מן החסדים של אח\"כ כנזכר. ולפי שגם בחי' הנשמות של כל אלו הלבושים \nהנז\"ל, כלם הם גם כן ע\"ד הנז\"ל, מבחי' מוח הדעת עצמו, ולא מהתפשטותו למטה, לכן נתנו \nלהם אלו הלבושים שהם הטפות הנז', אשר הם מן הדעת עצמו. האמנם אע\"פ שביארנו כי יש \nקשר אמיץ בין כל אלו הטיפות הנז', עכ\"ז כל זה הוא במציאות הטפות עצמם, שהם הלבושים. \nאבל הנשמות עצמם המתלבשות בתוכם, כל נשמה מהם, היא מן השרש שלה, ואינם כלם מן שרש \nאחד. אמנם הצד השוה שבהם כי כלם הם מבחי' מוח הדעת עצמו למעלה, אבל אינם קשורות \nיחד, כי אינם משרש אחד כלם: \nגם דע, כי באלו הטפות שהם בחי' לבושים, יש בהם פנימיות וחיצוניות, כי יש טפות \nשנמשכות מן המוחין עצמם המלובשים תוך נה\"י דאבא או דאימא, ויש טפות נמשכות מן \nהחיצוניות, שהם הלבושים של המוחין הנז', והם הכלים של נה\"י דאו\"א. ושתי בחי' אלו, \nשייכי בין בז\"א בין ביעקב. ואמנם כל ב' בחי' אלו, כלם הם מן המוח של הדעת עצמו \n"},{"index":17,"he":"למעלה כנזכר: \nודע, כי כל אלו הטפות והלבושים הנז\"ל, שהם בעשרה הרוגי מלכות, ובעשרה תלמידי רשב\"י, \nובהרוגי לוד וביתר, כלם כנז\"ל, הם מבחי' הפנימיות. ועוד כנגדם טפות אהרים וכנגדם \nוכמספרם, והם מבחי' החצוניות. ואמנם לא ביאר לי מורי ז\"ל עניינם, מי הם הצדיקים אשר \nלקחו הלבושים האלה: \nודע, כי כל בחי' אלו הטפות והלבושים הנז\"ל, הם הנקראים בדברי הנביאים, בלשון שארית. \nאלא שאותם שהם מבחי' ישראל, נקראים שארית ישראל, וכמש\"ה שארית ישראל לא יעשו עולה \nוגו'. ואותם שהם מן בחי' יעקב, נקראים שארית יעקב. וכמש\"ה, והיה שארית יעקב בגוים. \nולפי שיש חמשה בחי' בחמשה הזווגים הנז\"ל, לכן כנגדם נזכר בדברי הנביאים פעמים רבות \nשארית יעקב שארית ישראל. גם נזכר ב' פעמים שאר בפסוק, שאר ישוב, שאר יעקב, כנגד \nשארית ישראל, ושארית יעקב: \nונבאר עתה, מי הם הטפות של הזווג השלישי. דע, כי אע\"פ שכפי סדר מעלת הזווגים האלו, \n"},{"index":18,"he":"הטפות של הזווג השלישי, הם גדולים משל הרביעי וחמישי. אמנם לענין תולדותם וביאתם \nבעה\"ז, הם אחרונים שבכל החמשה זווגים, ואלו הם עתידים לבא בדור אחרון, קודם ביאת \nמשיחנו בעהי\"ת. ולפי שהם עתידים לבא בגלות זה האחרון, לכן נרמז ביאתם בנבואת ישעיה \nהנביא ע\"ה, בפסוק משא דומה אלי קורא משעיר וגו'. וכבר נתבאר בזוהר, כי נבואה זו, \nנאמרה על גלות זה האחרון. והענין הוא במה שנודע מספר הזוהר בפרשת בא, כי ליל הוא \nקודם חצות, ולילה הוא לאחר חצות. והם ענין שתי הכתות הנז\"ל בזווג השלישי, אשר כלם \nהם מן הזווג של אחר חצות לילה, אלא שהי\"ב מהם הם מכללות החצי הראשון של הלילה, \nועליהם נתנבא ישעיה ע\"ה, שהשכינה צועקת מתוך גלותה בשעיר, שהיא גלות אדום, ואומרת \nלשי\"ת, שומר מה מלילה, שהם הכת האחת של הי\"ב טפות, שמן הזווג שאחר חצות לילה, הנקרא \nלילה. וכנגד הכת האחרת, שהם הי\"ב טפות, שיצאו מזווג כללות חצי הראשונה של לילה, \n"},{"index":19,"he":"הנקרא ליל, אמר שומר מה מליל. והקב\"ה הנקרא שומר, משיב לה, כמט\"ה אמר שומר אתא בוקר \nוגם לילה, כי אתא בקר, הם אותם הנולדים מזווג קדרותא דצפרא שהוא בקר. וכנגד העשרים \nהנולדים מזווג שלאחר חצות, אמר וגם לילה. גם אמר אם תבעיון בעיו, פי', כי להיות \nארבעה ועשרים טפות אלו, של השתי כתות הנז', באים בדרא בתראה, לכן צריכים שישתדלו \nלהרבות בתשובה, ובשאלות ובתחנונים לפני הקב\"ה, שיושיעם מן הגלות ויגאלם. ולכן בפסוק \nשאר ישוב שאר יעקב, נזכרו שתי פעמים שאר, כנגד ב' הכתות הנז' כאשר כתבתי לעיל וע\"ש. \n(הגהה - אמר שמואל, צ\"ע, שכפי הדרוש הזה היה לו הפסוק להקדים מלת ליל בתחלה, היל\"ל \nשומר מה מליל שומר מה מלילה, וצ\"ע: \n \n"}]}
