{"id":"kabala-5ac7036f42dd-1-9","bookId":"kabala-5ac7036f42dd","part":1,"torah":9,"title":"הקדמה כ","hebrewTitle":"הקדמה כ","segments":[{"index":1,"he":"הקדמה כ\nהקדמה מענין בת זוגו של אדם: \nכבר ביארנו לעיל, אם משפט הגלגול נוהג בנשים כאנשים או לאו. ודע, כי הנה רז\"ל אמרו \nבפ\"ק דסוטה על פסוק אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, כי יש זווג א' \nוב'. ומ\"ש וקשה לזווגם כקריעת ים סוף, איירי בזווג ב', דע, כי אין הבנת זווג א' וב' \nכפשטו, כי כמה זווגים שניים הם טובים מן הראשונים, כמו שראינו בעינינו מעשים בכל \nיום. אבל באור הענין הוא יובן, במ\"ש הסבא דמשפטים בזהר, על פסוק אם בעל אשה הוא \nויצאה אשתו עמו. והענין הוא, דע, כי כאשר האדם הוא חדש, ר\"ל כי אז היא הפעם הראשונה \nשבא בעוה\"ז, ואז בת זווגו נולדת עמו כנודע, וכשיגיע זמן לקיחתו אותה, מזדמנת לו \nברגע, בלי שום טורח כלל ועיקר. ואמנם אם האדם הזה חטא איזה חטא, והוצרך להתגלגל \nבסבתו, אלא שהוא מאותם שכתוב בהם ויצאה אשתו עמו, כנזכר בסבא דמשפטים, שמגלגלים גם \nלבת זווגו, שתחזור להתגלגל עמו לטובתו, הנה האדם הזה כשיגיע זמן לקיחתו אותה, אינה \n"},{"index":2,"he":"מזדמנת לו ברגע, אלא אחר טורח גדול, לפי שכיון שנתגלגל על סבת איזה עון, יש מקטרגים \nעליו למעלה, ורוצים למנוע אותה ממנו, ומכניסים בהם קטטות. וע\"ז אמרו, קשה לזווגם \nכקריעת ים סוף, והוא באופן הנזכר, כי הוא נקרא זווג שני, ר\"ל כי היא בת זוגו \nהאמיתית, אלא שכבר נזדווגה לו פעם אחרת בתחלה, ועתה בזה הגלגול נקרא זווג שני, כי \nהאשה היא עצמה ראשונה, אבל הזווג הוא שני. ולזה לא אמרו זווג שנית, אלא זווג שני, \nשחוזר אל הזווג ולא לאשה: \nובזה יתבאר לך, איך לפעמים נושא אדם אשה ברגע בלי שום טורח וקטטה כלל, ולפעמים אינו \nנושא אשה אלא ע\"י קטטות גדולות עד שישאנה, ואחר שנשאה הם בשלום ושלוה, וזה יורה על \nהיות זווג גמור, אלא שהוא זווג פעם ב', ואלו לא היתה בת זוגו, לא היה שלום ביניהם \nאחר שנשאה אותה: \nוהנה האחת הוא, כי הגלגול באנשים, ולא בנשים. כי הנשים מקבלות עונשן בגיהנם בעוה\"ב. \nמשא\"כ באנשים הלומדים תורה, כנזכר בדרושים אחרים. (הגהה - אמר שמואל, וז\"ס כמוס \n"},{"index":3,"he":"עמדי, בפסוק הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש, והוא סוד הגלגול ונאמר בו עם גבר, זהו \nהאדם ולא האשה). וטעם לזה הוא, כי סוד הגלגול באות ו', שהוא שש קצוות, שבהם נאמר שש \nשנים יעבוד, וכנזכר בזוהר בפרשת פנחס בר\"מ כי אות י' הוא גלגל, ועם אות ו' הוא \nגלגול. (הגהה - אמר שמואל, נלע\"ד, כי אות י' הנזכרת כאן, היא אות י' אחרונה של \nאדנ\"י, ולכן גלגול דקאמר בגימטריא ס\"ו, והוא אדנ\"י עם הכולל). אבל בשביעית שהיא \nהנקבה מלכות, אין בה גלגול, כמ\"ש ובשביעית יצא לחפשי חנם. ואמנם לפעמים גם האשה \nמתגלגלת כאשר היא סבת בעלה, שהוצרך להתגלגל, ומביאים אשתו עמו, כנזכר בסבא דמשפטים, \nבפסוק אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו: \nגם דע, כי מי שהיה ת\"ח, והיה גדול ומופלא בדורו בחכמתו, וחטא, וחזר בגלגול, הנה יש \nשני מיני עונות, אשר לסבתם יגרמו לו שתתעלם חכמתו ממנו עתה, ולא נכרת בו חכמה כלל: \nגם דע, כי כל הבעלי תורה אשר בדור הזה עתה, הם בחי' אנשי דור המדבר, שעליהם נאמר \n"},{"index":4,"he":"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, וכמבואר אצלינו בפסוק הנך שוכב עם אבותיך וקם \nוגו'. וזהו הטעם שנשותיהם מושלות עליהם לפי שבימיהם עשו הערב רב את העגל ולא מיחו \nבהם, אבל הנשים לא רצו לתת נזמי הזהב לעגל, ולכך הם מושלות עתה עליהם נשיהם: \nגם דע, כי אם ימצאו בדור אחר ב' נשמות משרש אחד, בשני אחים, או בשני חברים, יהיו \nשניהם שונאים ומקטרגים זה לזה בטבעם בלי ידיעה, דאע\"ג דאינהו לא חזי מזלייהו חזי, \nלפי ששניהם זה חפץ לינק מן השרש ההוא יותר מחבירו, והם מקנאים זה לזה בטבעם, ולכן \nאם ישיגו לדעת ברוח הקדש, כי שניהם משרש א', אז ודאי יהיו אוהבים זה לזה. ודע, כי \nאין זה, אלא כאשר הם שניהם בחיים בעה\"ז. אבל הנשמות של הצדיקים שכבר מתו, הם חושקים \nוהם תאבים מאד לתקן ולהיטב ולהשלים תקון הנשמות אשר בחיים בעה\"ז שהם מן השרש שלהם, \nכי אז אין להם מעשה, כדי שיקנאו בחיים לומר שהם רוצים להשלים יותר מהם. כמש\"ה, כי \n"},{"index":5,"he":"אין מעשה וחשבון בשאול אשר אתה הולך שמה וגו', ואדרבה יש להם תועלת גדול במעשים \nטובים של החיים אשר הם מן שרשם: \nגם דע, כי כבר נתבאר בדרושים אחרים, כי ע\"י חטאם של קין והבל, נתערבו כל הנשמות \nבתוך הקליפות, וזה נקרא ערוב הטוב ברע, ומאז והילך הולכים ומתבררים הנשמות מתוך \nהקליפות, כצרוף הכסף הטוב מן הסיגים, והברור הזה נמשך עד אשר יושלמו להתברר כל \nהנשמות שנפלו ברמ\"ח איברים של אדם הבליעל, עד שיושלם להתברר עד סיום קומתו, שהוא עד \nסוף רגליו של אדם דקדושה, מתוך רגליו דאדם דקליפה, אשר לזה רמזו רז\"ל בזוהר פרשת \nפקודי, עד דמטי רגלין ברגלין, כדין כתיב ועמדו רגליו ביום ההוא. וכיון שיתבררו כל \nהנשמות לגמרי, אז אין אדם דקליפה שהוא הסיגים צריכים להסירם ע\"י מעשה, כי מאליו \nיפול ויבולע בבל יראה ובל ימצא, כי הקדושה שהיא החיים הובדלה מן הסיגים הנקראים \nמות, ואין להם עוד חיות כלל, ובעיבן יכלו, וזש\"ה בלע המות לנצח וגו', כי לא יבולע \n"},{"index":6,"he":"עד שיתבררו כל הנשמות כלם. לכן בר\"ת 'בלע 'המות 'לנצח ר\"ת הבל, לרמוז כי עד שיושלם \nגלגולו של הבל, שהוא מרע\"ה המתגלגל בכל דור ודור, לברר כל הנשמות בתוך הסיגים, \nוכשיכלו, אז יבא המשיח, ואז בלע המות לנצח: \nובזה תבין מש\"ה, הנך שוכב עם אבותיך וקם והוא א' מן המקראות שאין להם הכרע. (הגהה - \nאמר שמואל, לאפוקי ממאן דפירוש שאין להם הכרע, ר\"ל, איני יכול להכריע אם נדרש לפניו \nאו לאחריו). פירוש, כי מלת וקם, נמשכו לפניו ולאחריו, ושניהם אמת, כי הנה עתיד מוה \nעצמו יחזור בגלגול בדרא בתראה ואז יקום, וזהו הנך שוכב עם אבותיך וקם. גם אז בדרא \nבתראה, יתגלגלו כל דור המדבר עם הערב רב, וזהו וקם העם הזה וגו'. והענין הוא, כי \nאין לך דור ודור שמרע\"ה אינו בתוכו בסוד וזרח השמש ובא השמש, דור הולך ודור בא, כדי \nלתקן את הדור ההוא. וגם דור המדבר עצמו, עם הערב רב, כלם יתגלגלו בדרא בתראה, כימי \nצאתך מארץ מצרים. וגם משה יקום בתוכם, כי כלם הם מסוד הדעת, משה, ודור המדבר, וגם \n"},{"index":7,"he":"הערב רב, כמבואר אצלינו בפרשת שמות. וזש\"ה אח\"כ, אשר הוא בא שמ\"ה, והם אותיות מש\"ה, \nכי משה יתגלגל עמהם כנזכר. וז\"ס כל הת\"ח שבדור הזה, נשותיהם שולטות עליהם, לפי שהם \nמזמן דור המדבר, שהם לא נתנו נזמיהם לעגל. והאנשים חטאו, ונתנו נזמיהם לעגל. אמר \nשמואל, וכ\"כ לעיל ע\"ש: \nעוד דע, כי כל הנשמות ע\"י חטאו של אדה\"ר, נתערבו טוב ברע, ולכן לפעמים יהיה, שקצת \nטוב שבנפש הצדיק, נתערב ברשע וקצת רע של הרשע, נתערב בצדיק. ובזה תבין מש\"ה, אשר יש \nצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים וכו'. כי כמה צדיקים יש שהם עוברים איזו עבירה \nפרטיית, ונכשלים במה שלא יכשל רשע אחד. וכן להפך כמה רשעים גמורים עושים קצת מצות \nפרטיות בתכלית עשייתם ונזהרים בהם כל ימיהם. גם תבין בזה ענין צדיק גמור, ורשע \nגמור, ובינוני. כי הכל תלוי כפי חלקי נצוצות הטוב שבו, וכפי מספר חלקי נצוצי הרע \nשבו. ועוד כי אופני העבירות או המצות שעושים, הם כפי ערך בחי' הנצוצות שבו, ובאיזה \n"},{"index":8,"he":"אבר ושרש הם, אם טוב ואם רע, כך הם חושקים ותאבים אל המצות או אל העבירות ההם יותר \nמזולתם ורודפים תמיד אחריהם: \nוהנה לסבה זו החמירו בס\"ה, שצריך האדם למרדף בתר חייביא, ולמזכה להו כמאן דרדיף בתר \nחייו וכו', והענין הוא, כי ברדוף הצדיק אחר הרשע לזכותו, אולי הרשע ההוא יש בו אותם \nנצוצות טובות שנאבדו ממך, ונצוצותיו הרעות נתנו לך, וע\"י שתתחברו יחד בחשק ואהבה, \nאז הטוב שבו יוסר ממנו ויותנו בך, ואז אתה נשלם בכל הטוב, והוא נשלם בכל הרע. וז\"ס \nצדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בג\"ע, רשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. וזש\"ה אם רעב \nשונאך האכילהו לחם. וכמ\"ש ז\"ל על פסוק כי תראה חמור שונאך, אין הכתוב מדבר אלא באדם \nרשע שמותר לשנאותו כמש\"ה הלא משנאך ה' אשנא, ואמר אם רעב שונאך תאכילהו לחם, ר\"ל \nמחמת נצוץ טוב שבו, ומתאוה ורעב לעשות טובה, האכילהו לחם לחמה של תורה ומצות, \nותזכהו, כי עי\"כ גחלים שהם נצוצי הרע שבך, אתה חותה על ראשו, ויתחברו עמו, ויוסרו \n"},{"index":9,"he":"ממך. וכמש\"ה, ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה, ונצוצי הטוב שבו יוסרו \nממנו, וה' ישלימם לך, ונמצא שאתה שלם בטוב, והוא שלם ברע. וכמ\"ש ז\"ל, אל תקרי ישלם \nלך, אלא ישלימהו לך, ולפי שהשי\"ת טוב אינו מזכיר שמו על הרעה, כמש\"ה כי גחלים אתה \nחותה על ראשו. אבל על הטוב הזכיר שמו, כמש\"ה וה' ישלם לך כנזכר כי הוא עושה הטוב \nהזה: \n \n"},{"index":10,"he":"הקדמה כא\nוהיא מיוסדת בעניני התשובה והגלגול. דע, כי התשובה היא באימא. והגלגול הוא באבא. \nולכן כל מי שחטא, אם יעשה תשובה, אז אימא עילאה הנקרא תשובה, יש בידה לתקן פגם \nהאדם, ובזה יספיק. אבל אם לא עשה תשובה, אז צריך שיתגלגל בגלגול לתקן עונו, וזה ע\"י \nאבא, כי הוא הנקרא מחשבה כנודע, ועליו נאמר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, והוא \nהמחזירו בגלגול לתקנו. ונבאר עתה עניני התשובה, עם שכבר התחלנו לבאר חלקי התשובה \nשהם שמנה בהקדמה ששית: \nועתה נבאר באופן אחר, ובו יתבאר מאמר ר' מתיא בן חרש ז\"ל, בפרק בתרא דיומא בענין ד' \nחלקי כפרה, עבר אדם על מצות עשה, והנה כללות הענין הוא, כי תשובה ר\"ל, תשוב ה'. \nוהענין הוא כמה (במה) שהודעתיך כי האדם כלול מכל העולמות, ואע\"פ שלא זכה עדיין אל \nכלם, רק אל נפש דעשיה, עכ\"ז מוכן הוא לקבל את כלם לכשיתקן מעשיו, וזה תלוי ביד \nהאדם, כפי מעשיו כך ישיג מיצירה, או מבריאה, או מאצילות. וז\"ס פסוק ויוצר רוח האדם \n"},{"index":11,"he":"בקרבו, שארז\"ל שהנפש של האדם נגדלת בהיות בתוכו והבן זה. ואמנם הפרש גדול יש בין \nהזוכה לזה או לזה, והוא, כי הנה הודענוך כלל אחר, כי נפש האדם כלולה ברמ\"ח איברים \nשלה, ובשס\"ה גידים שלה. וכן הרוח. או הנשמה. והנה כשהאדם חוטא פוגם באיברי פרטיי \nמאברי הנפש, או הרוח, או הנשמה. וכפי מה שיש בו, כך הוא גדולת חטאו. אם יש לו נפש, \nפוגם בנפש, ואם רוח ברוח, ואם נשמה בנשמה: \nוכן עד\"ז כפי גדולת הנפש של האדם, כך היא גדולת תוקף יצרו וכמ\"ש ז\"ל כל הגדול \nמחבירו, יצרו גדול הימנו. והענין כך הוא במה שידעת כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים \nוכמו שיש אבי\"ע, ושבעה היכלות בכל עולם מהם, מבחי' הקדושה. כן ישנם בבחינת הקליפות. \nוז\"ס צופה רשע לצדיק, כי רוצה להדמות אל הקדושה, כקוף בפני אדם. ובזה תבין תוקף \nחומר חטאו של אדה\"ר שגרם קלקול ופגם בכל העולמות, עד סוף כל הדורות. והסבה היא, \nעמ\"ש כי כפי תוקף גדולת נשמתו, כך תוקף הפגם שפגם. וכן עד\"ז בצדיקים וחסידים גמורים \n"},{"index":12,"he":"כגון ריב\"ז, כי חטא קל אצלו, והוא חמור מכמה חטאות של אחרים. ונמצא כפי זה, כי מי \nשיש לו נפש מן עשיה, אינו פוגם רק בעשיה בלבד, כי עד שם השגת ידו ולא יותר. ועד\"ז \nגם כן כאשר ישוב בתשובה, הוא מתקן בעשיה, שהוא המקום אשר פגם: \nוכבר הודעתיך כי ד' אותיות של הוי\"ה, מתחלקות בד' עולמות אבי\"ע, ובכל אות מהם יש \nהוי\"ה אחת, והם, אות י' והוי\"ה אחת מהם דע\"ב, באצילות. ואות ה' והוי\"ה אחת מהם \nדס\"ג, בבריאה. ואות ו' והוי\"ה אחת מהם דמ\"ה, ביצירה. ואות ה' והוי\"ה דב\"ן, בעשיה. \nנמצא, כי החוטא פוגם כביכול בד' עולמות הנזכרים, וגם בשמו הגדול יתברך. וז\"ס פסוק \nויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, פירוש, בשמי ממש. כל אחד כפי מדרגת נפשו, כמו \nשביארנו. ועד\"ז כששב בתשובה, מתקן בשמו הגדול ממש, בארבעה אותיותיו. וז\"ס ארבעה \nחלוקי כפרה, ותשובה לד' מיני חטאות. נמצא, כי הארבעה חטאות פוגמים בארבעה אותיות \nההוי\"ה, וארבעה מיני תשובות וכפרות, חוזרים לתקן ארבעה אותיות הוי\"ה: \n"},{"index":13,"he":"ואחר שהקדמנו לך ההקדמות הנז', נבאר עתה לשון המאמר, וזה עניינו, הא', עבר אדם על \nמ\"ע, לא זזו משם עד שמוחלים לו וכו'. וקודם שנבאר עניינו, נחזור להקדים הקדמה אחרת, \nוהענין הוא, דע, כי תשובה, ר\"ל, תשוב ה'. וארבעה מיני תשובות הם, לפי שלפעמים תרד \nהעשיה, שהיא ה\"א תתאה, אל שלשה ראשונות של י\"ס דקליפה, וזה נקרא גלות שכינה. ואם \nהחטא יותר חמור, יוריד האדם בחטאו את העשיה, בשלשה אמצעיות של הקליפות. ואם יותר \nחמור, יורידנה בשלשה תחתונות של הקליפה. ואם החטא יותר חמור, יורידנה במלכות הרשעה \nהעשירית שבי\"ס של הקליפות. הם הם ארבע בחי' של גלות שכינה שהיא העשיה, היורדת בתוך \nהקליפות: \nאמנם מי שפוגם ביצירה, או בבריאה, או באצילות, אינו גורם שיורדין אל הקליפות, כי \nהקליפות למטה מעולם העשיה עומדות, אבל הוא באופן אחר, ובו ארבעה מדרגות הנז' ממש, \nוהוא, כי היצירה יורדת בעשיה, בשלשה ראשונות שבה. ולפעמים בשלשה אמצעיות. ולפעמים \n"},{"index":14,"he":"בשלשה תחתונות. ולפעמים במלכות של עשיה. והרי הם ארבעה מדרגות בירידת היצירה בעשיה, \nוגם הם נקראים גלות אל עולם היצירה, יען ירד מקדושתו החמורה, אל קדושה קלה שבעשיה. \nועל דרך זה מדרגות אלו הארבעה הם בירידת הבריאה ביצירה, ונקרא גלות הבריאה. וכן על \nדרך זה בירידת האצילות אל הבריאה, ונקרא גלות האצילות, בארבעה מיני מדרגות עצמם \nהנזכר וכל אלו נקראים גלות שכינה: \nהכלל העולה, כי ארבעה סיגים הם, וכל סוג כלול מארבע מינים. פירוש, כי ארבעה עולמות \nהם, וכנגדם יש ארבעה מיני תשובות כוללות. ובכל עולם מהם, יש ארבעה מיני תשובה \nפרטית: \nונתחיל לבאר הראשונה, וממנה יתבארו כל ארבעה אחרות, וזה החלי לבאר בע\"ה, הא' הוא, \nאם עבר אדם על מצות עשה, ועשה תשובה וכו', כי הנה אז פוגם בעולם העשיה, וכששב \nבתשובה, לא זז משם, עד שמוחלים לו מיד, לפי שע\"י מה שעבר על מצות עשה, גרם להוריד \nמלכות העשיה, ולהפריד הה\"א מן הת\"ת, ויורדות בשלשה ראשונות של הקליפות בלבד. וכששב \n"},{"index":15,"he":"בתשובה, בנקל הוא להעלותה משם, ותקף נתקנת. כמו שהודעתיך, כי השלשה ראשונות דקליפה, \nהם עצמם חוזרות להיות קדושה. והם סוד מ\"ש רז\"ל, וכן ירדן שנטל מזה ונתן לזה. ולכן \nתכף בשובו בתשובה, עולה מלכות דעשיה שהיא הה\"א, למעלה למקומה, וחוזרת להתחבר עם \nהת\"ת, וזה נקרא תשובה, תשוב ה'. והרי זו בחי' אחת בעשיה עצמה: \nבחי' ב' בעשיה עצמה, והוא, אם הפריד גם הת\"ת מן בינה, באופן שגרם שירדה העשיה, עד \nשלשה אמצעיות דקליפה, כפי מה שחטא במצות עשה. וכששב בתשובה, גם כן הוי תשובה, תשוב \nה', כי תשוב ה' תתאה, עד ה' עילאה, בינה. ואז יעלה גם הת\"ת עמה: \nבחי' ג' בעשיה עצמה, והוא, אם חטא במצות עשה, באופן שפגם גם בבינה, וגרם להורידה, \nוירדה העשיה עד שלשה אחרונות דקליפה, וכשיושב גם כן הוי תשובה, תשוב ה', כי התשובה \nשהיא בינה, ג\"כ תרד עד המלכות, ואז יחזרו מלכות ות\"ת, כי ע\"י ירידת הבינה, תגרום \nחיבורם, וזהו תשובה: \n"},{"index":16,"he":"בחי' ד', והיא, אם חטא במצות עשה, באופן שפגם גם בחכמה, והפרידה מן הכתר, ואז \nכשישוב בתשובה, הוי ג\"כ תשובה, כי תשוב ה' עילאה בינה אל הכתר, ואז גם חכמה יעלה \nעמה, והרי נתבאר חלוק כפרה הא': \nחלוק כפרה הב', אם עבר אדם על מצות ל\"ת ועשה תשובה וכו', אז תשובה תולה, וי\"ה מכפר, \nכי אז בחטאו פוגם ביצירה בת\"ת, ונפרדה המלכות, ונסתלקו גם השש קצוות. וכששב בתשובה, \nאז המלכות חוזרת למקומה בסוד תשובה, תשוב ה'. אמנם אותם השש קצוות, החלל שיש \nביניהם, רוצה היא לעלות שם למעלה במקומה להתחבר עמהם, ואינה יכולה עדיין לעלות שם, \nונמצאת תלויה עד שיבואו אורות הבריאה, הנקראים יום הכפורים, ואז עולה עד שם, וזהו \nתשובה תולה, ויה\"כ מכפר. וגם בזה יש ד' בחינות שזכרנו בעשיה, אלא שכלם הם בסוד \nירידת היצירה אל העשיה, ולא בקליפות כנז\"ל: \nחלוק כפרה הג', אם עבר אדם על חייבי כריתות, פגם בבריאה, ואז כשישוב בתשובה ויוה\"כ \n"},{"index":17,"he":"תולין ע\"ד הנזכר, כי ת\"ת ומלכות שניהם אינם יכולים לעלות למעלה ממקומם, עד אשר \nיבואו יסורין מן או\"א, וימרקו העון ההוא, בסוד פסוק יסור יסרני יה, שהוא או\"א. \nובסוד פסוק מן המצר קראתי י\"ה, כי מהם הצרות והיסורין. וגם בה יש ארבעה בחי' כנזכר: \n\nחלוק כפרה הד' הוא, אם עבר אדם על חלול ה', כי אז פוגם באצילות, הנקרא עולם החיים, \nשאין שם מות כלל, וגרם מיתה בעולם החיים הנצחיים, ולכן תשובה וי\"ה תלוין, כי אין \nאחד משלשה עולמות יכול לעלות למעלה ממקומו ע\"ד הנז\"ל, עד יום המיתה, מדה כנגד מדה, \nוהיא ממרקת הכפרה לגמרי, וגם בזה יש ד' בחי' הנז\"ל: \nועתה נבאר ג\"כ השינוי, שיש בין חטא לעון, ופשע. דע, כי הפשע הוא, כאשר יודע האדם את \nרבו, ומכוין למרוד בו להכעיסו, ואז גורם שהקליפות יקחו כל השפ\"ע ההוא, תמורת הפש\"ע, \nואינם נותנים כלל ממנו אל התחתונים, ישראל. ועון הוא, כאשר עושה כרצונו, אלא שאינו \nלהכעיס, רק שאוכל נבילות לתאבון, ואז גורם שהקליפות יקחו ג\"כ השפע היורד, אמנם אחר \n"},{"index":18,"he":"שלוקחים אותו, חוזרים הם ומורידים מן השפע ההוא שלקחו, ונותנים לנו קצת, כי ז\"ס \nהגלות כנודע. ובזה תבין מ\"ש ז\"ל ב' מאמרים במסכת יומא פרק בתרא חד אמר, גדולה תשובה \nשזדונות נעשות לו כשגגות, כי זה מדבר בזדון הנקרא פשע, שבתחלה גרם שהקליפות היו \nלוקחים כל השפע כלו לעצמם, ועתה ע\"י התשובה גרם שגם שהקליפות שיקחו כל השפע, עכ\"ז \nחוזרים ומורידים לנו מן השפע ההיא על ידי עצמם, אחר שלקחוהו לעצמם. וחד אמר שזדונות \nנעשות לו כזכיות, הוי בעון, שאינו חוטא אלא לתאבון, כי אז כששב בתשובה גורם \nשהקליפות לא יקחו מן השפע היורד כלל לעצמם, ומנע מהם אפילו השפע שהיו לוקחים לעצמם: \n\n \n"}]}
