{"id":"kabala-6f90e09744b1-1-13","bookId":"kabala-6f90e09744b1","part":1,"torah":13,"title":"סימן כ\"ו:","hebrewTitle":"סימן כ\"ו:","segments":[{"index":1,"he":"סימן כ\"ו: \nעקב אשר שמע אברהם בקולי וגו': \nמלת עק\"ב, הם ב' שמות אלהים, שהם בגימטריא עקב. גם הם בגימטריא ענבים. והענין הוא, \nמ\"ש בס\"ה פרשת שמות דתרין עיינין, אית בהון תרין דמעות, ואינון ב' כחות הדין. \nועניינם הוא, כי הנה נודע שאימא עילאה נקראת אלהים חיים, בלשון רבים, לרמוז על ב' \nבחי' אלהי\"ם שיש בה, שהם נו\"ה שבה, הנקראים אלהים צבאות. ונקרא חי, גם ע\"ש היסוד \nשביניהם, שנקרא חי כנודע. גם דע, כי הנצח וההוד דאינהו לבר מגופא, והם בחי' הדין. \nגם נודע, כי אלו הנה\"י דאימא, מתלבשים תוך ז\"א בסוד מוחין, ומהם נמשך אל שתי העינים \nדז\"א. וז\"ס מ\"ש בס\"ה, כי הנצח וההוד נקראים תרין עיינין. והנה אלו העינים של ז\"א, \nהם נקרא ענבים, שבתוכם היין, שהם תרין דמעין עילאין, כחות הדין הנמשכים מנו\"ה דאימא \nכנזכר. ונמצא, כי הנצח וההוד דאימא, הם הנקראים עק\"ב, והם ב' שמות אלהים. ותרין \nעיינין דז\"א, הם נקראים ענבים שבתוכם היין והדינים, וגם הם ב' שמות אלהים. וז\"ס \n"},{"index":2,"he":"הענבים הנדרכים ע\"י העקב, והיין זב ויוצא מהם. וז\"ס יעקב, שנקרא כן, ע\"ש הב' פעמים \nאלהים, עם העשר אותיות שבהם, והם בגימטריא יעקב, עקב י': \nוהנה אברהם הוא החסד, שהוא הספירה הראשונה, שלמטה מן בחי' הראש דז\"א, אשר שם הענבים \nהנז', ולהיותו חסד, הוא ממתק הענבים הנז', ונעשות ענבים מתוקים מבושלים, ומבסם \nדמעין עילאין, שהם היין שבתוכם. וז\"ס עקב אשר שמע אברהם בקולי, ר\"ל, כי אברהם שהוא \nאיש החסד, בהיותו שומע לקולי, גרם לבסם עקב הנזכר: \nוז\"ס מ\"ש חז\"ל, בן עק\"ב שנים, הכיר אברהם את בוראו. כי כשתקן עקב זה, ומתקו ובסמו, \nאז הכיר את בוראו. (בס\"א, בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, שנאמר עקב אשר שמע וכו', \nכי כמנין עק\"ב שנים הכיר את בוראו, ועל ידי כן תיקן עקב זה ומתקו ובסמו) וז\"ס (הושע \nט' י') כענבים במדבר מצאתי אתכם ישראל וגו' הענין הוא, כי אברהם בגימטריא במדבר, \nרמז בזה, כי בזכות אברהם שהוא בגי' במדבר, ותקן ומתק הענבים הנז', לכן זכו בניו \n"},{"index":3,"he":"ללכת במדבר, ולכל אותם הטובות שהשפיע להם שם, באר, ומן, ושליו כו'. ובפרשת ויצא \nבפסוק ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה, נתבאר ענין העקב הנזכר באופן אחר ע\"ש: \nויריבו רועי גרר עם רועי יצחק וגו': \nענין ג' בארות אלו מה עניינם, הא' נקרא עשק, הוא בחי' הדעת שבנקבה, שהוא משלש בחי', \nכנזכר בדרוש שמות של הספירה שהם, ע\"ב ק\"ל, אחוריים פשוטים, ואחוריים מליאים, דהוי\"ה \nדמ\"ה דאלפי\"ן. וע\"ב קד\"ם, שהם, אחוריים הפשוטים והמלאים, דהוי\"ה דב\"ן דההי\"ן. וב\"ן, \nשהוא הפנים עצמם דהוי\"ה דההי\"ן. וכל בחינות אלו, הם בגימטריא ע\"ת, ועם ד' אותיות \nהפשוטות של ההוי\"ה שרש לכלם, הרי דעת: \nוהבאר הב', נקרא שטנה, והוא שם אדנ\"י, והוא שם אלהים במלוי יודי\"ן עם הכולל: \nוהבאר השלישי, נקרא רחובות, חסר ו' ראשונה, והוא בגימטריא ד' שמות אהי\"ה הנודעים, \nשהם, שנים הראשונים ביודי\"ן, והשלישי באלפי\"ן, והרביעי בההי\"ן: \nופעם אחרת שמעתי ממורי ז\"ל, באופן אחר, דע, כי ג' בחי' הם, באר, ובור מלא ו', ובר \n"},{"index":4,"he":"חסר ו'. והנה בור מלא ו', בגימטריא יצחק, שהם הגבורות לבדם. והוא הנקרא עשק דכורא, \nוהוא סוד חבור ד' שמות, יהו\"ה אלהי\"ם, ויהו\"ה אדנ\"י, שהם בגימטריא באר. ומשני \nיחודים אלו, היו החיצונים הנקרא רועי גרר, רוצים להתאחז ולהשקות משם. וזה הוא רמזו \nבדבריהם, כמ\"ש לאמר לנו המים, ר\"ת בגימטריא אדנ\"י. ולנו בגימטריא אלהי\"ם. שהם הב' \nשמות, המתיחדים עם שם יהו\"ה. השני הוא ב\"ר חסר ו', והוא יותר דין מכל הג' בארות, \nוהוא נקבה, ולכן כלו הוא אחוריים לבדם, שהוא בחי' ע\"ב ק\"ל, בגימטריא ב\"ר, ועם הכולל \nהוא באר, והוא הנקרא שטנה, נקבה. וז\"ס פסוק (תהלים ב' י\"ב) נשקו בר פן יאנף וגו', \nר\"ל, כי כיון שבחי' בר, הוא דין גמור, ויש פחד פן יתאחזו החיצונים בו, שהוא היסוד \nשבנוקבא כנודע, לכן נשקו בר, ר\"ל המשיכו את החותם העליון, שהם ג' מלויים, של שם \nאהי\"ה דיודין ואלפין וההי\"ן, שהם בגי' חותם, כמנין נשקו. ובהיות היסוד שלה חתומה \n"},{"index":5,"he":"בחותם זה, לא יקרב אליה זר ח\"ו, וינאף עמה ח\"ו, וזהו פן יאנף. וכבר ביארנו חותם זה \nבליל הושענא רבה ע\"ש: \nהגה\"ה, א\"ש, הנה נשק\"ו יתרים על חותם ב', ושמא צ\"ל בחותם ואתי שפיר כמנין נשקו \nכנלע\"ד: \nוהג' נקרא באר מיין נבעין, ואז הוא כשמזדווגת עם ז\"א, לצורך זווג פנימי דנשמות, \nכנודע כי אז גם נשמות הצדיקים צריכות לעלות שם בסוד מ\"ן, ואז היסוד ההוא שבנוקבא \nנקרא באר מים נובעים. ואז הוא יחוד הוי\"ה ואהי\"ה, שניהם במלוי ההי\"ן, שהם בגימטריא \nבאר, דהיינו ב\"ן וקנ\"א. ונמצא כי בזה הדרך הב', נתבארו ג' בחי', ב\"ר, בו\"ר, בא\"ר. \nובדרך הא' נתבארו ג' בחי', שטנה, ועשק, ורחובות. אמנם הם ענין אחד כנזכר: \n"},{"index":6,"he":"סימן כ\"ז: \nואנכי איש חלק: \nכבר נתבאר למעלה עניינו בפסוק ויצא הראשון אדמוני, כי שערות דרישא דא\"א, הם נמשכים \nומשתלשלים עד טבוריה, ואו\"א אתכלילן במזלא דדיקנא דיליה. אבל ז\"א הנקרא יעקב, הוא \nמחציו דא\"א ולמטה, שאין שם שערות, ולכן, ואנכי איש חלק. אבל עשו אחיו, הוא כנגד ז\"א \nדקליפה דאצילות, אשר לא היה תיקון בהם למעלה בבחי' או\"א, כנודע אצלנו. ואין תיקון \nבקליפות, אלא כנגד ז\"א ולמטה, וכל השערות שהיו ראויים להיות למעלה, נתהוו שם, ולכן \nהן עשו אחי איש שעיר: \nעוד יש לפרשו באופן זה, כי נודע שז\"א נחלק לב' חלקים, חציו העליון עד החזה, יש \nכנגדו לאה. ומחציו ולמטה, עומדת רחל הנקראת נוקביה, וזהו ואנכי איש חלק. ועד\"ז \nביארנו מאמר רז\"ל וז\"ל ד\"א מהו איש אלהים, א\"ר אבין, מחציו ולמעלה אלהים, ומחציו \nולמטה איש. וכבר הודעתיך, כי משה ויעקב שניהם בבחי' תפארת, דא מלגאו, ודא מלבר, \nוז\"ש ואנכי איש חלק. ועד\"ז ביארנו במשה, כלומר נחלק לשני חלקים, ע\"ד הנזכר: \n"},{"index":7,"he":"(מזולתו) עוד שמעתי מחבר אחד משם מורי זלה\"ה, כי משה נחלק לשני חלקים כנז'. ואמנם \nיעקב, אינו אלא מחצית תחתון של משה, הנקרא איש, ולא אלהים, וזהו ואנכי איש חלק, \nכלומר אנכי החלק, הנקרא איש, שהוא מחצית התחתון. עוד פי' ב', איש חלק, שנחלק, חציו \nבא\"א, וחציו בז\"א. ועיין בש\"ג שער מאמרי רז\"ל (ע\"כ מזולתו): \nויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכורך וגו': \nוקשה, שהכתוב אומר (סוף מיכה) תתן אמת ליעקב, ופה מצינו שח\"ו שקר בדבריו, כמ\"ש \nעשיתי כאשר דברת אלי, ולא דבר אתו מאומה, כי אם לעשו. אבל בזה יובן מ\"ש בכ\"ף \nהדמיון, כאשר דברת אלי, ולא אמר עשיתי אשר דברת אלי. והענין, כי עשיתי כאשר דברת \nאלי, כאלו דברת לי, אבל לא דברת, נמצא שלא שקר בדבריו. ועד\"ז תרצו בס\"ה מאן אנכי \nעשו בכורך, שגם בזה לא שקר ח\"ו, כי יש פסיק בין אנכי, לעשו. אנכי הוא מאן דאנא, אך \nעשו הוא בכורך: \nויאמר יצחק אל יעקב גשה נא ואמושך בני וגו': \n"},{"index":8,"he":"(מזולתו) הנה ר\"ת ג'שה נ'א ו'אמושך ב'ני ה'אתה, ר\"ת גנוב\"ה, כי נצנצה בו רוח הקדש, \nשברכות אלו היו גנובות מן עשו, וזה בני אינו עשו אלא יעקב. (ע\"כ מזולתו): \nויבא לו יין וישת: \nהנה במלת לו, יש תרי טעמי כנודע, וסוד ענין זה יובן, כמ\"ש בס\"ה בפרשת תולדות, \nובפרשת פנחס, וז\"ל, מאתר רחיק קריב ליה. ואמנם בפרשת בלק וז\"ל, מהו כיין הטוב, דאתא \nיעקב וארמי ביה מיא, דא הוא יין טוב, והכי הוא דאמר חנו\"ך ומטטרו\"ן וכו'. והענין \nהוא, כמו שהודעתיך, כי היסוד דאבא מתלבש תוך יסוד דאימא, ושניהם מתלבשים תוך דעת \nדז\"א, ובכל יסוד משניהם, יש בחי' חסדים וגבורות. והנה אברהם הוא החסדים דיסוד \nדאימא, כי הם מתפשטים בתחלה בגופא דזעיר כנודע, ולכן אברהם נולד ראשונה. ואח\"כ נולד \nיצחק, והם הגבורות דיסוד דאימא, שירדו למטה בגופא דזעיר, ונתגלו לחוץ, אחר שנתגלו \nהחסדים. ואח\"כ נולד יעקב השלישי, בחיר שבאבות, מן הארת יסוד דאבא, מבחינת התפשטותו \n"},{"index":9,"he":"מן החזה ולמטה בז\"א, שכבר נפסק יסוד דאימא, ונגלה יסוד דאבא. ואותה ההארה יצאה \nלגמרי מחוץ לז\"א, ושם נעשה פרצוף יעקב כנודע. ונמצא, כי להיותו מבחי' יסוד דאבא, \nנקרא בחיר שבאבות. אבל סדר לידתם, היה כסדר התפשטותם והתגלותם למעלה כנזכר: \nוהנה עתה יצחק, שהם הגבורות דאימא, היה רוצה לברך את עשו, שהוא שמרי הגבורות. בסוד \n(משלי ל' ל\"ג) ומיץ אף יוציא דם, כי מתמצית הגבורות, יוצא הדם שהוא מזון עשו, \nאדמוני כדם. ואם היו הגבורות ההם לבדם, בלי מיתוק החסדים, שהוא סוד המים שמוזגים \nבהם את היין החזק למתקו ולבסמו, ודאי שהיו ברכות היין ההוא נתונות לעשו. ולכן יעקב \nהמתיק את הגבורות הנקראים יין, כשהשקהו ליצחק אביו ע\"י המים, ואז נתמתקו, ונמשכו \nהברכות ליעקב, ולא לעשו: \nויש בזה ב' פירושים, או שנאמר כי אבא הוא בחשאי, ונקרא מים, ואימא היא בקלא, ונקראת \nיין כנודע. ונמצא, כי יעקב המשיך יסוד דאבא, הנקרא מים, ביסוד דאימא הנקרא יין, \n"},{"index":10,"he":"בסוד הגבורות שבו, ומתקם. אבל יש בזה פי' ב', והוא יותר נכון, והוא, כי מזג את \nהגבורות עם החסדים שביסוד דאימא עצמה, והם הנקראים מים ביין כנודע. אבל היות מזוג \nזה נעשה ע\"י יעקב, הוא לשתי סיבות, האחת היא, כי ע\"י הארת היסוד דאבא בגבורות דאימא \nנמתקו עם החסדים דאימא. והב' היא, במה שהודעתיך בדרוש הציצית, כי החסדים דביסוד \nדאימא, הם בחי' הגבורות דאבא שנכנסו שם, ובערך גבורות דאימא, נקראים הם חסדים. \nונמצא, כי שרש המים שהם החסדים דביסוד דאימא, מיסוד דאבא נפקו, ושם שרשם, אלא שאח\"כ \nנתנו לאימא, ע\"י הזווג. וז\"ס תרי טעמי שבתיבת לו, שהם ציור ב' ווי\"ן, והם בחי' ב' \nהיסודות דאו\"א, הנקרא ווי\"ן כנודע. והענין הוא, כי יעקב חבר ב' יסודות אלו, כדי \nשיאיר היסוד דאבא ביסוד דאימא, ואז יתמזגו הגבורות דאימא, ע\"י המים שהם החסדים אשר \nשם, אשר שרשם מיסוד דאבא כנזכר, ולפי שיעקב שרשו מיסוד דאבא, לכן היה בידו ובכחו \n"},{"index":11,"he":"למזוג היין במים, וז\"ש בפרשת בלק דארמי ליה מייא ביינא וכו': \nוגם זה הוא ביאור מאמר בס\"ה פרשת תולדות, ובפרשת פינחס, שאמרו רמז, מאתר רחיק קריב \nליה. פי', כי סיבת היות אלו התרי טעמי במילת לו, לרמוז דמאתר רחיק שהיא אבא, הנקרא \nמרחוק, כמ\"ש בס\"ה על פסוק (שמות ב' ד') ותתצב אחותו מרחוק, ועל פסוק (ירמיה ל\"א ג') \nמרחוק ה' נראה לי, ואמר כי מיסוד דאבא הנקרא אתר רחיק, קריב והמשיך את המים ההם, \nלמזג ולמתק בהם את היין ההוא, שהיה משקה ליצחק שהוא עיטרא דגבורות, ולכן הם במלת \nלו: \nכריח שדה אשר ברכו יי: \n(מזולתו) ודרז\"ל שנכנס עמו ג\"ע. יש להקשות, מנין היה יצחק יודע שזהו ריח ג\"ע, שאמר \nכריח שדה. ונ\"ל, כי כאשר אברהם נכנס למערת המכפלה, אחר הבקר שרץ אחריו, נכנס בג\"ע, \nוכמ\"ש רז\"ל וספר אברהם ליצחק בנו, ועתה אמר יצחק, ראה ריח בני וכו', אשר ספר לי \nאבי, וזה ר\"ת של אשר ברכו ה'. ונ\"ל כי יעקב וגן עדן מספרם שוה, כי ג\"ן עד\"ן עם \n"},{"index":12,"he":"אותיותיו, הוא כמנין יעקב, וזהו שנכנס ג\"ע עמו. (ע\"כ מזולתו): \nויתן לך האלהים מטל השמים: \nובזה נבאר פסוק שבפרשת ואתחנן (דברים ל\"ב) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך \nולמקצה השמים ועד קצה השמים וכו'. הנה עשרה שמות של יה\"ו במלוי אלפי\"ן, הם בגימטריא \nשמים. וכל יה\"ו בפני עצמו, הוא בגימטריא ט\"ל, וז\"ס מטל השמים. גם אות מ' של מט\"ל, \nבא\"ת ב\"ש היא י', והכוונה היא, כי י' פעמים ט\"ל, הם השמים: \nוז\"ס מקצה השמים ועד קצה השמים, והענין הוא, כי ב' פעמים קצ\"ה, הם בגי' שמים. כי \nהשמים יש לה ב' קצוות, הקצה העליון הוא ה\"פ יה\"ו במלוי אלפי\"ן, שעולים בגימטריא \nקצ\"ה. וכל אחד עולה ט\"ל, ואלו הם בחי' ה\"פ ט\"ל, הנמשכים מן ראש, האלהים, היא בינה \nעילאה, אלהים חיים, אל ראשו של יעקב, שהוא ז\"א, בסוד (שה\"ש ה' ב') שראשי נמלא טל. \nוזש\"ה מטל השמים, ר\"ל מטל ה' שמים. פירוש, כי ה' ט\"ל הם שמים: \nהגה\"ה א\"ש, צ\"ל הם קצה השמים, ולא שמים: \n"},{"index":13,"he":"ובתחלה נמשכים מראש בינה, אל בחי' אחרונה שבה עצמה, אשר היא סוד אהי\"ה במלוי ההי\"ן, \nהעולה מלואו ק\"ל, זולת הפשוט שהוא כ\"א. עוד תקח שם אהי\"ה פשוט בבחי' ציור כזה, \nאהיה, כי אות א' ציורה יו\"ד, ואות ה' ג' ווי\"ן, תחשוב, היו\"ד בגימטריא עשרים. וששה \nהווי\"ן שבשתי הההי\"ן בגי' שלשים וששה. ואות י' של אהי\"ה פשוטה, עשרה, סך הכל ס\"ו. \nתחבר ס\"ו עם ק\"ל, יעלה מאה ותשעים וחמש, סך הכל קצה עם הכולל. והענין הוא, כי ה\"פ \nיה\"ו הנז\"ל, שהם ה\"פ ט\"ל, והם בגימטריא קצ\"ה, יורדים מן ראש בינה עילאה, אשר שם הוא \nאהי\"ה כנודע, אשר הוא בגימטרי' יה\"ו הפשוט, שהוא כ\"א. ויורדים עד בחי' תחתונה שבה, \nושם נקרא קצה השמים. לפי שמשם נמשך לראש זעיר, הנקרא שמים כנודע. וביורדם שם, נקרא \nקצה השמים עליון: \nעוד יש קצה שמים תחתון, והוא אדנ\"י בגימטריא ס\"ה, עם האחורים של הוי\"ה דמ\"ה דאלפי\"ן \nהעולה ק\"ל, הרי קצ\"ה. והענין הוא, כי הנקבה תחתונה נקראת ס\"ה, והיא נעשית ע\"י ק\"ל, \n"},{"index":14,"he":"שהם האחורים של מ\"ה שבז\"א, כי משם נעשת. והרי קצה השמים למטה, שהיא הבחי' שלוקחת \nהנקבה מזעיר הנקרא שמים: \nודע, כי אופן ציור אהי\"ה ע\"ד הנזכר לעיל, שעולה בגימטריא ס\"ו, הוא סוד פסוק (בראשית \nמ\"ו) כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה ששים ושש: \nעוד פי' ב' בפסוק מטל השמים, ובפסוק ומקצה השמים ועד קצה השמים, והוא, כי קצה השמים \nהתחתון, הם ה\"פ ט\"ל דיה\"ו דמלוי אלפי\"ן, העומדים ביסוד דז\"א, וזהו קצה השמים לתתא. \nוה\"פ ט\"ל מן ה' שם אהי\"ה, שיש בו ט\"ל אותיות בפשוטו ובמלויו ובמלוי מלויו אשר ע\"ז \nנאמר (הושע י\"ד ו') אהיה כטל לישראל, שהוא ז\"א, הנמשכים אליו מן בינה עילאה, הרי \nקצה השמים לעילא. וב' קצוות אלו שהם עשר פעמים ט\"ל, הם הנקראים מטל השמים, כאמור. \n(ע\"כ מזולתו): \n \nפרשת ויצא\n"}]}
