{"id":"kabala-6f90e09744b1-1-40","bookId":"kabala-6f90e09744b1","part":1,"torah":40,"title":"סימן ט\"ו:","hebrewTitle":"סימן ט\"ו:","segments":[{"index":1,"he":"סימן ט\"ו: \nומה יענה מלאכי גוי כי ה' יסד ציון וכו': \nירצה, כי אחר שהקב\"ה יגאל את ישראל, מה יהיה עניית הקול, שיענה ותדבר השכינה את ע' \nשרים של האומות והגוים, שהם מלאכים עליונים כנודע, ונקראים מלאכי גוי. ותירז ואמר, \nכי מה שתאמר להם השכינה הוא, כי ה' יסד ציון ובנאה, ומכאן ואילך בה יחסו עניי עמו, \nוהם ישראל שהיו מעונים תחת ידם. אבל העמים שהם תחת ממשלתם, לא יחסו בציון וילכו \nלאבדון, כמש\"ה כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו: \n"},{"index":2,"he":"סימן י\"ט: \nמשא מצרים הנה ה' רוכב על ע\"ב ק\"ל: \nכבר ידעת, כי שם ההוי\"ה בפשוטה ביושר, היא בגימטריא כ\"ו. ובפשוטה בבחי' ריבוע \nואחוריים פשוטים, כזה, י', י\"ה, יה\"ו, יהו\"ה, יהיו בגימטריא ע\"ב. ובהיותם מליאים \nבאלפי\"ן, כזה, יו\"ד, יו\"ד ה\"א, יו\"ד ה\"א וא\"ו, יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א, יעלו ק\"ל. נמצא, \nכי בהתחברות שם של ההוי\"ה העולה כ\"ו, ורוכב על ע\"ב ק\"ל הנזכר, שהם האחוריים העולים \nר\"ב, יהיו רוכב. ודע, כי כל אלו יוצאים משרש החכמה, מן ל\"ב נתיבותיה, וכלם יחד, \nל\"ב, וכ\"ו, וע\"ב, וק\"ל, בגימטריא ס\"ר. כמבואר אצלינו בפסוק וירא ה' כי סר לראות: \nוסכסכתי מצרים במצרים: \nכבר הודעתיך בענין שר המשקים ושר האופים, איך מצרים, הם הקליפות הנאחזות בגרון, \nשהוא מקום צר מאד, ושם הם עמידת המוחין דקטנות ברדתם, אחר שבאים מוחין דגדלות. גם \nנתבאר בסוד מן המצר קראתי י\"ה, כי התקון הא' שבדיקנא עילאה, הוא ג\"כ נקרא מצר, כי \n"},{"index":3,"he":"הוא מקום צר, ושם הם שרשי הדינים העליונים, הנקרא א\"ל זועם, להשבית ולהכניע \nהקליפות. ולזה אמר וסכסכתי מצרים וגו'. ר\"ל כי בהתערב מצר העליון של הדיקנא, ומאיר \nבמצר התחתון הנקרא גרון, נכרתים הקליפות של מצרים ומתבטלים: \nסימן כ\"א: \nאמר שומר אתא בקר וגם לילה אם: \nתבעיון בעיו שובו אתיו: \nהנה מלת אתיו, תרגום של בואו, לפי שהשב בתשובה על חטאיו, יש עליו מלאכים מקטרגים, \nוזוכרים עונות ראשונים. לכן הקב\"ה מדבר עם השבים בלשון תרגום, כדי שלא יבינו \nהמלאכים, כי הם אינם בקיאים בלשון תרגום, ע\"ד מ\"ש בפסוק ואתא מרבבות קדש וכו' ע\"ש: \nיחיו מתיך נבלתי יקומון: \n(מזולתו) ירצה בזה, שכל מי שאינו עוזר בממונו לת\"ח בעה\"ז, יתקיים בו בזמן התחיה, \nוארץ רפאים תפיל, כי אותם שנתרפו ידם להיטיב לבעלי תורה, וע\"כ נקראים רפאים, כנזכר \nבפרשת בראשית בס\"ה, יהיו אז כמו נפלים, יען כי גרמו כי רבים חללים הפילה, זה שלא \n"},{"index":4,"he":"הגיע להוראה, מחמת כי אינו עוזר לו לעסוק בתורה ואני חושב שאין זה מדברי מורי ו\"ל. \n(ע\"כ מזולתו): \nכי צו לצו קו לקו: \nהנה מלת צ\"ו הוא לשון הקדש עילג, כי הם שתי אותיות צאו, מן מצוה. ומלת זעיר, היא \nתיבה שלימה, אלא שהוא תרגום של מעט. ונמצא, כי לשון נבואה זו, שהיה הקב\"ה מדבר עם \nישראל, קצתה היא בלשון הקדש עילג, וקצתה בלשון אחרת שהיא תרגום. וזה ש\"ה, כי צו לצו \nזעיר שם. והנה הטעם אל השינויים האלו המעורבים, בבחי' לעגי שפה ולשון אחרת הוא, \nבלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר נבואתו אל העם הזה, לפי שאינם ראויים לנבואה הגונה. \nועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסרכם: \nרז\"ל הוכיחו מן הפסוק הזה, כי כל המתלוצץ, יסורין באין עליו. ונרחיב עד\"ז שאר \nהפסוק, ונדייק מלת ועתה, ומלת פן, שהם מיותרות. אבל הענין הוא, כי הפריצים והליצנים \nשבדור ההוא, יאמרו לנפשם, אחר כי הקב\"ה משלח עלינו יסורין גדולים וחזקים, כנזכר \n"},{"index":5,"he":"בפסוקים הקודמים לזה, א\"כ נחזור לליצנות שלנו, כיון שסוף סוף יש לנו יסורין. לזה \nאמר הנביא, ועתה אל תתלוצצו, כלומר, אעפ\"י שעתה בעת כזאת, אני אומר לכם שאביא עליכם \nיסורין, לא תאמרו אם כן מה נרויח, אם נתבטל מן הליצנות, ולכן נחזור לליצנות שלנו. \nבעבור כי הנה אם כך תעשו, יחזקו מוסריכם, יותר מן היסורין הראשונים. וא\"ת, והרי אי \nאפשר להיות קשין מהיסורין שנזכר למעלה, לזה חזר ואמר, כי כלה ונחרצה שמעתי, ח\"ו, \nשהוא קשה מן היסורין לאין תכלית ח\"ו: \n"},{"index":6,"he":"סימן כ\"ט: \nויאמר ה' יען כי נגש העם הזה יכר: \nהענין הוא, שהקב\"ה לעולם מודד מדה כנגד מדה, ולכן אמר הכתוב ויאמר אדנ\"י, (הגהה \nא\"ש, כי לכן נכתב באדנ\"י, שהוא דינא דמלכות דינא), ואמר, יען כי העם הזה בפיו \nובשפתיו כבדוני, מן השפה ולחוץ, ולבו רחק ממני, ותהי יראתם אותי שלא בכוונה, רק \nמצות אנשים מלומדה, שהורגלו בכך. לכן אפרע להם מדה כנגד מדה. וז\"ש, לכן הנני יוסיף \nלהפליא את העם הזה הפלא ופלא, לעשות דבר שלא כדרך העולם, והוא ואבדה חכמת חכמיו, \nובינת נבוניו תסתתר. כי תשתכח מהם החכמה והבינה, והם ישארו קיימים, ויקראו אותם \nחכמים ונבונים, אעפ\"י שאין בהם עתה חכמה ובינה, אלא מחמת שהורגלו תחלה לקראם חכמים, \nויהיה גם זה מצות אנשים מלומדה, לקראם כך. ולזה לא אמר ואבדו חכמיו ונבוניו, אלא \nחכמת חכמיו, ובינת נבוניו: \nאמר שמואל, בחכמה שהאדם מקבל אותה מרבותיו, אמר הכתוב ואבדה חכמת חכמיו, דשייך בה \n"},{"index":7,"he":"אבידה. האמנם הבינה שהיא מדעתו, שמבין דבר מתוך דבר, לא שייך בה אבידה, ולזה אמר \nובינת נבוניו תסתתר ממנו, ואתיא כמ\"ד שנבון גדול מחכם: \nסימן ל\"ח: \nדורי נסע ונגלה מני כאהל רעי וגו': \nהנה תיבת נס\"ע, מורכבת מג' אותיות על הסדר שיש באלפ\"א בית\"א, וסודם מבואר, עם מה \nשהודעתיך בענין הה' חסדים המתפשטי' בז\"א, מחסד שבו עד הוד שבו. וכבר ידעת, כי הב' \nחסדים המתפשטים בחו\"ג, ושליש החסד הג' המתפשט עד החזה, שהוא סוף שליש ראשון שבת\"ת, \nהם חסדים סתומים, ע\"י הכלי של היסוד דאימא. וב' שלישים תחתונים שבת\"ת וב' חסדים \nשבנו\"ה, הם אורות מגולים מאד. והנה הה' חסדים, הם ה' הויו\"ת במלואם באלפי\"ן, כל \nהוי\"ה מעשר אותיות, הרי חמשים אותיות, למעלה בשרשם במקום הדעת. וגם כי כל חסד כלול \nמעשר, הרי חמשים. ואלו הם חמשים שערי בינה, שיוצאים מן השער והפתח שנפתח ביסוד \nדאימא, ובהיותם שם למעלה, הם נ'. וזהו אות נ' דבמלת נס\"ע: \n"},{"index":8,"he":"ואח\"כ כשמתפשטים בגופא דזעיר, הם ה' הויו\"ת פשוטות, כל אחת כמספר כ\"ו, אשר חמישתם \nיחד בגימטריא ק\"ל. והנה אם תחלק ההוי\"ה שבחסד שבת\"ת לג' שלישים, צריך לחלקה שהיא \nבגי' כ\"ו, לג' חלקים, וישארו ח' למעלה שליש אחד. וי\"ח למטה, שני שלישים, והם השני \nשלישים המגולים. ואעפ\"י שאין החלק הזה חלוק שוה, כאשר ביארנו בדין האונאה, וע\"ש \nעכ\"ז קים לן כי אחרי רבים להטות, ולכן למטה שהם ב' שלישים, והם רבים, לוקחים יותר \nמן שליש העליון שהוא יחיד. וגם כי לעולם הגלוי לוקח יותר מן המכוסה, ואי אפשר לחלקה \nלשלישים מכוונים. ואם נחלקם תשעה ושבעה עשר, נמצא המכוסה לוקח יותר, ולכן נחלק אותם \nע\"ד האמור. והנה כ\"ו וכ\"ו שבשתי ההויו\"ת שבחו\"ג, וח' שבשליש העליון של ת\"ת, הם ס' \nשל תיבת נס\"ע: \nוי\"ח שבשני שלישי הת\"ת, וכ\"ו וכ\"ו שבשתי ההויו\"ת שבנו\"ה, הם ע' של תיבת נס\"ע. והנה \nאות ס' מורה על הסתום, כי היא סתומה, וגם כי סמ\"ך אותיות מס\"ך. אבל אות ע', מורה על \n"},{"index":9,"he":"הגלוי, כי הוא עי\"ן פקוחה. נמצא כי ג' נסיעות ומדורות החסדים ממקום למקום, הם ממש \nאותיות נס\"ע. וכבר ידעת, כי אח\"כ כל הה' חסדים נגלים למטה, וז\"ש נגלה. וזש\"ה, דורי \nנסע ונגלה, ועיין ג\"כ ביאור פסוק זה בש\"א שער ההקדמות: \nהנה לשלום מר לי מר: \nארז\"ל, כי חזקיהו לא היה רוצה לישא אשה, מפני שצפה ברוח הקדש, שיצאו ממנו בנים \nרשעים. ואחר שהוכרח לישא אשה, מפני שליחות ישעיהו, שא\"ל כי מת אתה ולא תחיה, הוצרך \nלקחת אשה. ועכ\"ז יצאו ממנו ב' בנים, ושניהם רשעים, והם, מנשה, ורבשקה. וכשהיה \nמוליכם לבית המדרש על שני כתיפיו, אמר רבשקה, יאי צואריה דאבא, להקריב עליו קרבן \nלע\"ז, וחבטו בקרקע, ומת. ומנשה אמר, יאי צואריה דאבא לצלות עליו דגים, וקיימו. \nוזש\"ה, הנה לשלום מר לי מר, ר\"ל, אפילו כששגר לו הקב\"ה ישעיה שלום, שאחיה מחולי זה, \nמר לי מר, ר\"ל, מר לי בשורה הנז', מפני נוטריקון של מ\"ר, והם 'מנשה 'רבשקה, שאוליד \n"},{"index":10,"he":"בנים, ויהיו רשעים, ולא היתה הבשורה בעונותי טובה לגמרי. (מזולתו): \nהאמנם עדיין אנו צריכים לפרש, כפל מ\"ר מ\"ר בפסוק, וירצה, כי המר האחד כבר פירשנו \nאותו, ואמרנו, כי כאשר קויתי טוב ושלום מפי ישעיה משמו יתברך, ושגר לי שלום, שאחיה \nמחולי זה, היה לי מרירות על מר, כי הוצרך לישא אשה, ולהוליד מנשה ורבשקה, שיצאו \nלתרבות רעה, והם ר\"ת מ\"ר הראשון. גם ירמוז המר השני, למ\"ש חז\"ל, כי הנה שני מלאכים \nהם המקדימים גם הם אל הנשמה שלום ביציאתה מן העה\"ז, ואומרים לה יבא שלום וכו'. ור\"ת \nשלהם מ\"ר, והם, 'מיכאל 'רפאל. ואמר כי אפילו אותם המלאכים המקדימים לאדם שלום בעת \nפטירתו, הם לי עתה מ\"ר, אם ימות, כיון שלא קיים מצות פריה ורביה. (ע\"כ מזולתו): \nאמר שמואל, קשה ליה, כי מאחר שידע שהם עתידים לצאת מנשה ורבשקה, הנרמזים במר \nהראשון, כיצד אומר כיון שלא קיים מצות פריה ורביה. אימא הכי, כיון שעתידים לצאת \nממנו רשעים, לכן מר לי מר בשעת המיתה, כי לא יקדימו לי שלום בעת פטירתי בעבורם, \n"},{"index":11,"he":"כנלע\"ד: \nמי מדד בשעלו מים: \nבשער ההקדמות נתבאר הפסוק הזה ביתר שאת. עוד ירצה, כי כבר ידעת, כי הנקבה הנקרא \nארץ, מתחיל מדת קומתה מן החזה דז\"א ולמטה, אשר הוא בסוף שליש העליון דת\"ת. וז\"ש, \nוכל בשליש עפר הארץ, כי בסוף שליש העליון, מדד קומת עפר הארץ, שהיא הנקבה. ואל מי \nתדמיוני ואשוה יאמר קדוש: \nירצה, לא יש זולתי כדי שתדמיוני אליו, ואעפ\"י שיש בדעתכם, שכבר ימצא מי שתדמיוני \nאליו, ותחשבו שאהיה שוה לו, הנה אותו שתדמיוני אליו, הוא יודה ויאמר, כי אני הוא \nהקדוש, ואין זולתי. או ירצה, במה שנודע מש\"ה כי שמי בקרבו, ואחז\"ל, זה מט\"ט, ששמו \nכשם רבו, ואמר, אעפ\"י שתטעו במאמר ההוא, ותחשבו כי תוכלו להדמות ולשוות אותי אל \nהמלאך הנזכר, הנה הוא בעצמו, יודה ויאמר ויעיד עלי, כי אני הוא הקדוש, ומכ\"ש אתם \nשתודו לי: \nוקוי ה' יחליפו כח: \nהנה שם הוי\"ה בריבועו, עולה ע\"ב, כזה, י', י\"ה, יה\"ו, יהו\"ה. ושם אהי\"ה, ברבועו \n"},{"index":12,"he":"עולה מ\"ד, כזה, א', א\"ה, אה\"י, אהי\"ה. ושניהם בגימטריא קו\"י. וכאשר יתמלאו אלו \nהרבועים במלויהם, יש בכל מילוי מהם כ\"ח אותיות. וזש\"ה, וקוי ה', שהם ב' שמות הנזכר, \nשהם בגימטריא קוי, כאשר יתמלאו, יחליפו כח. ודע, כי אלו ב' אחוריים, שהם בגימטריא \nקוי, הם כמספר זע\"ם ע\"ה, לשני האחוריים. והטעם הוא, לפי שהקליפות הנקראים זעם, \nנאחזים לפעמים בהם, להיותם אחוריים, ולכן הם בגימטריא זעם כדוגמתם: \n"},{"index":13,"he":"סימן מ\"א: \nמי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו: \nהנה ר\"ת 'ממזרח 'צדק 'יקראהו 'לרגלו הוא מצי\"ל: \nאמר שמואל, להורות, כי צדק הצילו: \nאשר החזקתיך מקצות הארץ: \nדע, כי שם אהו\"ה, היוצאין מן ר\"ת 'את 'השמים 'ואת 'הארץ, אם תמלאנו במילוי יודי\"ן, \nכזה, אל\"ף ה\"י וי\"ו ה\"י, יעלה מספרו קס\"ג. ואם תמלאנו בשם הוי\"ה דס\"ג, כזה, אל\"ף \nה\"י וא\"ו ה\"י, יעלה מספרו קנ\"ד. ואם תמלאנו בשם הוי\"ה דמ\"ה דאלפי\"ן, כזה, אל\"ף ה\"א \nוא\"ו ה\"א, יעלה מספרו קל\"ו. ואם תמלאנו בשם הוי\"ה דב\"ן דההי\"ן, כזה, אל\"ף ה\"ה ו\"ו \nה\"ה, יעלה מספרו קמ\"ג. סך הארבעה מלויים הנזכר, הם תקצ\"ו. והוא בגימטריא קצות ואלו \nהם הנקראים קצות הארץ, כי אלו השמות הם סוד ארבע כנפות הארץ: \nא\"ש, כמה יגעתי עד שישבתי השמות האלו, וצריך למלאת אותו, כמו ההוי\"ה בארבע צירופים, \nדע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, ומספר שם זה הוא טו\"ב. החרשים שמעו והעורים הביטו לראות: \nהנה ראיה היא, בהיות האדם רואה בחפץ שיושב אצלו. והבטה היא, מלמעלה למטה. כמ\"ש חז\"ל \n"},{"index":14,"he":"על פסוק הבט נא השמימה. והנה מי שהוא עוה שמעולם לא ראה, הלואי יסתכל בתכלית \nההסתכלות הגדול, הנקרא הבטה כדי שיוכל אח\"כ להסתכל ההסתכלות האמצעי, הנקרא ראיה, \nכנודע כי מי שהוא בקצה האחד, צריך להתרחק אל קצה האחר, כדי לבוא אח\"כ ולהתקיים \nבמצוע. וז\"ש, הביטו לראות תחלה, כדי לראות אח\"כ: \n"},{"index":15,"he":"סימן מ\"ג: \nכה אמר ה' הנותן בים דרך: \n(מזולתו) הנה נודע, כי המלכות העליונה נקראת ים, והנה הקליפות הם סמוכים לה, והשי\"ת \nנתן בים ההוא דרך, לעבור הקליפות בה, כנזכר בזוהר על פסוק ויעמוד מלאך ה' במשעול \nהכרמים. וכמו שיתבאר בפסוק הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה, ע\"ש. (ע\"כ מזולתו): \n"},{"index":16,"he":"סימן מ\"ד: \nכה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון: \nודע, כי שם ההוי\"ה מתחלף באותיות הקודמות אליהם, והם טדה\"ד, (הגהה א\"ש, והם כמספר \nהאותיות כ\"ב), גם מתחלף באותיות של אחריהם, והם כוז\"ה (א\"ש, והם ט\"ל, כמספר יה\"ו \nדאלפי\"ן), והם שני שמות קדושים, ושניהם בגימטריא אנ\"י, לרמוז כי אני ראשון ואני \nאחרון, היה ויהיה. ושם ההוי\"ה באמצע, שהוא הוה. והכל אחד יחיד ומיוחד: \nא\"ש, הנה אותיות אנ\"י, עם אותיות ההוי\"ה עצמם שהוא כ\"ו, עולים בגימטריא ע\"ז והיינו \nויתן עז למלכו: \n"},{"index":17,"he":"סימן מ\"ט: \nשאי סביב עיניך וראי גו', הנה ר\"ת כלם 'נקבצו 'באו 'לך הוא נבל. והענין הוא, כמה \nשנתבאר אצלינו בשער הגלגולים, כי כל הנשמות שבגוף, יתוקנו טרם בא הגאולה, ואפילו \nאיזו ניצוץ קדושה מועטת, לא ידח ממנו נדח, כי אפילו בלעם, לפי שהיה בו קצת ניצוץ \nקדושה, נתגלגל בנבל הכרמלי, ושם היתה תחלת תקונו בקדושה, ומשם ואילך נשלמו כל \nהניצוצות שהיו כלולים בו. ועד\"ז יהיה בכל שרשי הנשמות, כלם יתוקנו קודם הגאולה, ואז \nיתגאלו. ואז שאי סביב עיניך וראי, כי כל ניצוצות נשמות בניך, שהיו מפוזרות בין \nהקליפות, נקבצו ובאו לך אל הקדושה, ונתקנו. אפילו הניצוצות של בלעם, שנתגלגלו בנבל, \nשלא חשב אנוש, נקבצו ובאו לך: \nואמרת בלבבך מי ילד אלה: \n(מזולתו) הנה מלת מ\"י, היא בינה, אימא עילאה, וילדה את הששה קצוות, הנקרא ז\"א, \nונקרא אל\"ה. וחבור שניהם הוא אלהי\"ם, כמבואר בהקדמת פרשת בראשית, בזהר בפסוק שאו \nמרום עיניכם וראו מי ברא אלה. (ע\"כ מזולתו): \n"},{"index":18,"he":"סימן נ\"א: \nואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך גו': \nהנה ר\"ת 'לנטוע 'שמים 'וליסוד 'ארץ הוא לשו\"א. וירמוז אל מ\"ש בזוהר בהקדמת ספר \nבראשית על זה הפסוק בעצמו, כי המחדש חדושי תורה כהלכתן, נוטע שמים, ויוסד ארץ \nחדשים. אבל אם הם שלא כהלכתן, נוטע שמים ויוסד ארץ של תהו ושוא, של הקליפות ח\"ו, \nהנרמזים בר\"ת כנזכר. (ע\"כ מזולתו): \n"},{"index":19,"he":"סימן נ\"ב: \nכי כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו: \nהא אתינן להודעא בהאי קרא, דכתיב הנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. דחנם היינו סטרא אחרא, \nדהוי כל עובדוי למגנא. כדקאמר ר\"ש, ולא בכסף תגאלו, דלא להוי פורקנא דילהון, מסטרא \nדחסד, דהוי כסף. אלא מסטרא דזהב, דהיינו אימא עילאה, דלימות המשיח הויא כינור דשמנה \nנימין, דהיינו אימא עילאה. והיינו דאמרינן במסכת שבת דאמרו ישראל על יצחק, כי אתה \nאבינו, דגבורה עילאה דאתאחדת באימא עילאה, להוי לכו פורקנא. והיינו כימי צאתך מארץ \nמצרים אראנו נפלאות, והתם מסטרא דיובלא נפקו. אלא דהתם אתגליא אימא עילאה בתתאה, \nובתתאה נפקו. והשתא לאו הכי, אלא דאתגליא אימא עילאה ביצחק, ובה יסקון. וכלא כדקא \nחזי: \nוהיינו דכתיב, יושב בשמים ישחק, ואפיק צ' ועייל ש', וקרי ישחק, דאיהי אימא עילאה \nדאשתכלילת ביצחק. והיינו יושב בשמים יצחק, דאיהי אימא עילאה אתכלילת ביצחק, ומשום \n"},{"index":20,"he":"דעאלו בקליפין דאינון חנם, פריק לון באתר דלא שלטי קליפין דהיינו אימא עילאה. והשתא \nאתי שפיר דקאמר, כימי צאתך מארץ מצרים, ובתר הכי אמר אראנו נפלאות, דע\"י עלמא \nדאתכסיא, להוי פורקנא. וכמד\"א, ועבד הלוי הוא. ולהכי אתמר באתכסיא, וכלא שפיר \nוהיינו דכתיב ה' כגבור יצא: \nועתה מה לי פה נאם ה' גו': \n(מזולתו) הנה ר\"ת כל 'היום 'שמי 'מנואץ למפרע, הוא משה, ירמוז אל מ\"ש בזוהר בר\"מ \nבפרשת נשא, וגם בהרבה מקומות, דעתיד משה לאתגלגלא בכל דרא ודרא, והוא מנואץ ונבזה \nבעיני הערב רב, המתגלגלים ג\"כ בכל דור ודור. ועד שיכלו גלגולי הערב רב, תמיד הוא \nמתגלגל ומנואץ בתוכם בגלותא בתראה. (ע\"כ מזולתו): \nחשף ה' את זרוע וגו': \nהנה מלת חש\"ף, בגימטריא צד\"ק צד\"ק, שהם אימא עילאה ואימא תתאה, והם לאה ורחל, \nשעליהם נאמר בפסוק צדק צדק תרדוף: \n"}]}
