{"id":"kabala-6f90e09744b1-1-46","bookId":"kabala-6f90e09744b1","part":1,"torah":46,"title":"סימן קמ\"ו:","hebrewTitle":"סימן קמ\"ו:","segments":[{"index":1,"he":"סימן קמ\"ו: \nאהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי: \nירצה, שאין ראוי לאדם לסמוך שיחזור בגלגול, ואז יתוקן. ולכן אמר אהללה ה' בחיי, \nאזמרה לאלהי בעודי בעה\"ז, במקום אשר הטאתי, וכאן אהקן כל צרכי, שלא אצטרך לחזור עוד \nבגלגול. וזהו מאי דסמיך ליה פסוק, אל תבטחו בנדיבים, כלומר ולא אעשה כמו אדה\"ר \nשחטא, והוצרך להתגלגל בג' אבות אברהם יצחק ויעקב, הנקראים נדיבים, ובטח בהם, כי על \nידיהם יתוקן, וז\"ש אל תבטחי בנדיבים: \nגם בבן אדם שאין לו תשועה, שלא אעשה כמו בנו של אדה\"ר, והוא קין הבכור, אשר חטא, \nולא היה לו תשועה, בסוד ואל קין ואל מנחתו לא שעה, מלשון תשועה, והוצרך להתגלגל \nביתרו, ולהתקן שם, ובטח בו. גם נתכוון על הבל בן השני של אדה\"ר, אשר גם הוא חטא ולא \nהיתה לו תשועה, עד שנתקן ונתגלגל במרע\"ה. וזש\"ה, בבן אדם שאין לו תשועה. ולכן ביאר \nמי הוא שקראו בן אדם, ואמר שהוא הבל, אשר בו נתקיים פסוק 'תצא 'רוחו 'ישוב 'לאדמתו \n"},{"index":2,"he":"'ביום 'ההוא, ר\"ת תרי הבל, ר\"ל כי הבל נתגלגל תרי זמני, בשת חד זמנא, ובמשה חד \nזמנא. והם ר\"ת, משה ש\"ת הב\"ל, ויצתה רוחו ושב לאדמתו, ואחר כך נתגלגל תרי זמני \nכנז\"ל, ובתחלה מת ויצאה רוחו, ואח\"כ שב לאדמתו בעה\"ז בגלגול: \nא\"ש, מדברי הרב ז\"ל נראה, יכולני לעשות פשט בפסוק אחרי דבריו, והיא אזהרה לכל בני \nאדם, שאל יתעצל מלחזור בתשובה, בעוד השמש במרומים בעה\"ז, ואל יבטח באחד משני דברים, \nהאחד הוא, אל תבטחו מלהתגלגל אחרי מותו בנדיבים, והם גופים גדולים כמ\"ש הרב ז\"ל, או \nבגופים קטנים של תינוקות המתים בהכרת, לכפר על הנשמית הישנות המגולגלות שבתוכם. \nוכנגד זה אמר בבן אדם, ולא אמר באדם, אלא בבן אדם, המתים קטנים, ועדיין נקראים בשם \nבן אדם, ולא זכו להקרא בשם אדם ממש. ואם כה יחשוב וימות בלא תשובה, הנה תצא רוחו \nישוב לאדמתו, וביום ההוא הידוע של יום הדין, אבדו עשתנותיו שחשב, והוא ימות בלי \nתשובה, ואוי לו אוי לנפשו. לכן אשרי שאל יעקב בעזרו, כמ\"ש חז\"ל בא לטהר מסייעין \n"},{"index":3,"he":"אותו, ואפילו אם יהיו בנפשי כמה מומין, פסח או עור כל מום רע, ה' ירפא אותו. וז\"ש, \nה' מתיר אסורים, ה' פוקח עורים, ה' אוהב צדיקים, כנלע\"ד: \nה' שומר את גרים: \n(מזולתו) הנה ר\"ת 'יהו\"ה 'שומר 'את 'גרים הוא ישאג, ירמוז אל מ\"ש חז\"ל שלש משמרות \nהוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר, יושב הקב\"ה ושואג כארי כו'. והוקשה לו לפסוק למה \nהקב\"ה החריב בית המקדש, כיון שסופו הוא לישאג ולהצטער עליו. והשיב, כי הטעם הוא, \nכדי להרבות את הגרים, כמ\"ש חז\"ל כי ע\"י פזור ישראל בין האומות, נתרבו הגרים. גם ר\"ת \n'יהו\"ה 'שומר 'את 'גרים, בגימטריא שד\"י. גם ר\"ת 'יתום 'ואלמנה 'יעודד, בגימטריא \nכ\"ו, כמנין הוי\"ה. גם ר\"ת 'ודרך 'רשעים 'יעות בגימטריא רי\"ו, הוא רי\"ו אותיות של שם \nבן ע\"ב, של ויס\"ע ויב\"א וי\"ט. (ע\"כ מזולתו): \n"},{"index":4,"he":"סימן קמ\"ז: \nמונה מספר לככבים: \nהנה בסבא דמשפטים על פסוק המוציא בנדיבים. במספר צבאם, אמר וז\"ל, חד ברא אית ליה \nלקב\"ה, ומספר שמו, ונדרש על הדעת ועל היסוד. והענין הוא, כי הנה הדעת כלול מה' \nחסדים וה' גבורות, והם עשרה הויו\"ת כנודע, ובהיותם פשוטות, יש בהם ארבעים אותיות, \nוהם מ' של מספר. ואם תמלאם במלואם, אז יש בכל הוי\"ה מהם עשר אותיות, וסך כל העשרה \nהויו\"ת הם ק' אותיות, כמנין מ\"ס של מספר. ואם תמלאם במלוי המלוי, שיש בכל הוי\"ה כ\"ח \nאותיות של מלוי המלוי, יהיה סך העשר הויו\"ת פ\"ר אותיות, כמנין פ\"ר של מספר. והרי \nאיך כללות אורות החו\"ג שבדעת, נקראים מספר. והואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא. דע, כי \nגם היצירה והעשיה, שהם הלבושים דזו\"ן, נקראים מספר, כי אות מ' הוא מטטרון, וס' \nסנדלפו\"ן, ופ\"ר בגימטריא סנדלפו\"ן, העולה בגימטריא פ\"ר: \nא\"ש, אענה אף אני חלקי, כי גם עשר הויו\"ת הנזכר, הם בגימטריא ר\"ס. וגם נרמזו במלת \n"},{"index":5,"he":"מספר, ר\"ס. והמ\"ם הם מ' אותיות, כמ\"ש הרב זלל\"ה. ולהיות המ\"ם כפולה, כנגד הדעת \nוהיסוד, נרמזה ג\"כ אות פ' במלת מספר, כנלע\"ד: \nגדול אדונינו ורב כח ולתבונתו אין מספר: \nכבר ידעת מ\"ש בזוהר בכמה מקומות, ובפרט בפרשת פנחס כי כל החשבונות הם במלכות. \nוהענין הוא, כי הנה נתבאר לעיל, כי הדעת דז\"א נקרא מספר. והנה הדעת הזה, מתלבש תוך \nהיסוד דתבונה תחתונה, ולא של בינה עליונה, וכשנגמר ומסתיים היסוד דתבונה שהוא בחזה \nדזעיר, אז נגלים האורות של החו\"ג שבדעת, הנקרא מספר. אבל בהיותם תוך יסוד התבונה, \nאין המספר נגלה. וזהו לתבונתו אין סספר, ולכן לא כתיב לבינתו, אלא לתבונתו והנה שם \nבחזה דזעיר, ששם נגלה המספר הנזכר, יוצאת הנקבה דז\"א, וכל אותם אורות המספר והחשבון \nהנזכר, נגלים ומאירים בנוקבא, ולכן שם הם כל החשבונות כנזכר. ועיין בפרשת ואהחנן \nבשער המצות במצות עסק התורה, בענין מספר גדול ומספר קטן: \nהשולח אמרתו ארץ: \n"},{"index":6,"he":"(מזולתו) הנה דבור לשון קושי. ואמרתו, לשון רחמים. וכיצד יתכן יתנהגו שני הפכיים \nבנושא א'. והענין הוא, כי הנה נודע, כי כשהקב\"ה שולח טובה ורחמים בארץ בעוה\"ז, \nשולחו ע\"י עצמו, ולפיכך תיכף מגיע עד הארץ. וז\"ש, השולח אמרתו ארץ, ר\"ל השולח, הוא \nבעצמו. אמרתו, שהיא רחמים. ארץ, תכף מגיע עד הארץ, לרחם שם. האמנם כשהוא דברו, קשה \nשהוא דין, אין הקב\"ה מייחד שמו עליו, כמ\"ש השולח, אלא מאליו ירוץ הדבור, בעבור כי \nאין רע יורד מלמעלה. ועוד יש שינוי אחר, כי הוא מתאחר מלירד, שמא יחזרו העולם \nבתשובה ביני וביני ומתעכב בשמים. וז\"ש, עד מהרה ירוץ דברו, וכבר ידעת כי מהרה דקב\"ה \nהם תת\"ן שנה, כמאמר רז\"ל ואחר כך ירוץ דברו בארץ. (ע\"כ מזולתו): \nא\"ש, מיסוד הרב זלה\"ה, נוכל לחדש ענין אחר, ומש\"ה הנותן מטר על פני ארץ, והיא א\"י, \nוהדר ע\"י שליח, ושולח מים על פני חוצות, אלו שאר ארצות. והשתא אתי שפיר ג\"כ, מש\"ה \n"},{"index":7,"he":"השולח אמרתו, והיא מדת רחמים, ארץ הידועה, והיא א\"י, כמ\"ש תמיד עיני ה' אלהיך בה. \nהאמנם כששולח מדה\"ד, עד מהרה ירוץ דברו לח\"ל, ודרשינן ג\"ש מהרה מהרה, נאמר כאן עד \nמהרה ירוץ דברו, ונאמר להלן ואבדתם מהרה, מה מהרה האמור להלן מדה\"ד, אף כאן עד מהרה \nמדה\"ר לשאר ארצות. האמנם לא\"י, אמרתו ברחמים פשוטים, כנלע\"ד. הנותן שלג כצמר כפור \nכאפר יפזר: \nהנה נודע, כי ג' אהי\"ה הם, ביודי\"ן, ואלפי\"ן, וההי\"ן. וג' אלפי\"ן ראשונות שבשלשתם, \nהם בגימטריא של\"ג. ובהיותם הג' אלפי\"ן הנזכר פשוטות, הם בגימטריא ג'. וכשתסיר הג', \nשהם הג' השרשים ממלת של\"ג, ישארו המלויים לבדם ש\"ל, כמנין צמ\"ר. וזש\"ה, הנותן שלג \nכצמר. גם ז\"ס פסוק אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו: \nאמר שמואל, נראה מדברי הרב ז\"ל, ששלג הם יותר רחמים מצמר, שכן בשלג יש ג' אלפי\"ן \nהעיקרים. וכמ\"ש התנא, בהרת עזה כשלג. והשאת כקרום ביצה שניה לה, כצמר לבן. ולכן אמר \n"},{"index":8,"he":"הכתוב, אם יהיו חטאיכם כשנים, שאינם כ\"כ אדומים, כשלג ילבינו לגמרי האמנם אם יהיו \nיותר אדומים, ויאדימו כתולע, אז כצמר יהיו, ולא כשלג. וכפי זה ק\"ל, מש\"ה הנותן שלג \nכצמר, ואיפכא הול\"ל הנותן צמר שהוא יותר דין, כשלג, שהוא יותר רחמים. האמנם נוכל \nלתרץ, שהענין הוא להשוות זה לזה, אעפ\"י שזה יותר רחמים מזה, מאחר שמקור כלם הוא שם \nאהי\"ה, והוא המקוה המטהר את האדם, בסוד אהי\"ה דההי\"ן קנ\"א, נותן שלג כצמר: \nבהקדמה זו, אתן גמר טוב בפסוק באומרו כפור כאפר יפזר, ונודע כי מלת אפר ומלת פרה \nהכל ענין א', ופרה הוא סוד הפ\"ר דינין, ובה' אותיות מנצפ\"ך הכלליות נעשית פרה, ואז \nהיא אדומה תמימה באדמימותו ובהיות הדינים הנזכר מתמתקין בשרשם באימא עילאה, היא שם \nאהי\"ה הנזכר, בסוד מי אסף רוח בחפניו, כי הוא סוד החוטם, האוסף ומקבץ כל הה' גבורות \nלמקומם, ושם מתבסמים ונמתקים, ונעשים בסוד גבורה אחת בבינה, ואז נעשו הדינים החמשה, \n"},{"index":9,"he":"א' בלבד, ומפרה נעשת אפר, א' פ\"ר. וז\"ס פסוק וכבס האוסף את א' פ\"ר ה' פ\"ר ה', האוסף \nה' גבורות, ועושה אותם אחד בלבד. ונודע כי אותיות מנצפ\"ך הם כפולות, ב\"פ פ\"ר, והם \nתק\"ס, כמנין שער\"ה, עם עשרה אותיות של מנצפ\"ך הכפולות, וה' אותיות אלהי\"ם, שהם \nכללות ה' גבורות עצמם, הרי כמנין שערה. וכ\"כ הרב זלה\"ה בדרוש תקיעת השופר, בענין \nתקיעה, תק\"ע י\"ה, שהם ב' מיני מנצפ\"ך, והם תק\"ס, וכללות חשבון עשר גבורות אלו, הרי \nתק\"ע, הנה מנצפ\"ך הא' נותנו אבא אל אימא בעת הזיווג, לצורך נקודת יסוד שבה. \nוהמנצפ\"ך הב', לצורך יסוד המלכות נוקבא דזעיר. וז\"ס ה' בחכמה יסד ארץ. והנה שני \nמיני פ\"ר הנזכר, נרמזו בפסוק זה, הא' הוא כפור, והוא כ\"ו פ\"ר. והב' הוא, כאפר, כ\"א \nפ\"ר. והכ\"ו הוא שם ההוי\"ה, בגימטריא כ\"ו. והכ\"א הוא שם אהי\"ה. ואמר הנותן בסתם, כמו \nהמוציא כו', הנותן שלג כצמר כאמור, ג\"כ מתקן ב' המנצפ\"ך הנזכר, הא' של הזכר בשם \n"},{"index":10,"he":"ההוי\"ה כ\"ו. והא' של הנקבה, בשם אהי\"ה כ\"א. ואז כפור כאפר יפזר הדינים. ואולי ירמוז \nבמלת יפזר, נרמז פ\"ר י\"ז, י\"ז הוא הטוב שמתמתק הדינים ביסוד הנקרא טו\"ב, בסוד אם \nיגאלך טוב יגאל, כנלע\"ד בזה, עד יערה עלי רוח ממרום: \n \nספר משלי\nה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה: \nכבר הודעתיך כי ה' חסדים שביסוד דאימא, מתפשטים אח\"כ בחג\"ת נ\"ה דז\"א ואח\"כ יוצאות \nהה' גבורות ויורדות אל יסוד דז\"א. ומשם יוצאת לחוץ אל אחורי היסוד, ושם מקום הדעת \nדנוקבא, ונכנסות בדעת שבה, ומהם נעשת דעתה קלה. כנודע, ואינם מתפשטות אח\"כ למטה, \nכדרך התפשטות החסדים בגופא דז\"א, אבל נשארות מקובצות בדעת שלה. והגורם לזה הוא, \nשבהיותם תחלה ביסוד דז\"א, היה שם יסוד דאבא כנודע, ובכח הארתו נמתקו ונתחברו יחד, \nולא נפרדו אשה מאחותה, ומכח החיבור והקיבוץ הנמרץ הוא, שכשהלכו בדעת שלה, נשארו \nמקושרות, ולא נפרדו עוד. ונמצא כי ע\"י יסוד דאבא הנקרא חכמה, יסד ארץ, שהיא המלכות: \n"},{"index":11,"he":"\n(מזולתו) עוד ירצה, יהו\"ה שהוא ז\"א, הוי\"ה דאלפי\"ן, אשר מילויו בגימטריא י\"ט. וע\"י \nהחכמה שהוא אבא הוי\"ה דיודי\"ן דע\"ב, אשר מלואו בגימטריא מ\"ו, ונתחברו י\"ט ומ\"ו, \nומהם נתייסדה הנקבה, הנקראת ארץ, הנקראת אדנ\"י, כמספר מ\"ו י\"ט הנזכר, כי יסוד שם \nאדנ\"י, נעשה מן ב' מלויין האלו, של זעיר ואבא וזהו ה' בחכמה יסד ארץ. (ע\"כ מזולתו): \n\n"},{"index":12,"he":"גם דע, כי ר\"ת 'יהוה 'בחכמה 'יסד 'ארץ הם כ\"ג, והם כ\"ג אותיות שבמילוי ההוי\"ה, \nעד\"ז, יו\"ד וא\"ו דל\"ת, ה\"ה ה\"ה, וי\"ו וי\"ו, ה\"ה ה\"ה. והוי\"ה זו יורשת אותה נוקבא \nדז\"א, הנקראת ארץ, מן אבא הנקרא חכמה, להיות לה מ\"ן, מבחי' שם ב\"ן במלוי כנודע, \nומקומה ביסוד שלה, וז\"ש בחכמה יסד ארץ: \nהגהה א\"ש, עיין בשער הכונות, בענין כונת הציצית, ושם ג\"כ נתפרשה הוי\"ה הזאת, העולה \nבגימטריא חו\"ט. האמנם יש הפרש מכאן להתם, כי שם מילוי הו\"ו הוא בא', וכאן מלוי הו\"ו \nהוא ביו\"ד וע\"ש. ונלע\"ד, כי התם יש טעות, וכאן ביארתי האמת כנלע\"ד: \nאמר שמואל, הנה היות ההוי\"ה הזאת כסדר הזה, לא נתבאר וגם לא קבלתי ממורי ז\"ל. האמנם \nמכחו הגדול ומתוך הקדמותיו נלע\"ד, לתת טעם לזה, והענין הוא, כי הנה נתבאר מתוך דברי \nהרב ז\"ל, כי הוי\"ה זו היא לצורך תקון הנקבה הנקראת ארץ. והמתקן הוא ז\"א, הנקרא \nהוי\"ה, ממה שמקבל מאבא שהוא חכמה, כמש\"ה ה' בחכמה יסד ארץ. ולכן צריך, שהזכרים שהם \n"},{"index":13,"he":"אבא וזעיר, יהיו במליי ע\"ב דיודי\"ן. האמנם הנקבה, אשר כל תקונה הוא בהוי\"ה דב\"ן \nדההי\"ן, להיות לה מ\"ן, לכן השתי ההי\"ן יהיו במלוי ההי\"ן דב\"ן. וגם הה\"א ראשונה \nצריכה להיות בההי\"ן, להיות שגם היא אוזיפת מנהא לברתא. האמנם יש שנוי בין אבא לאמא, \nבאבא חכמה הוא מיסד ממש לברתא כאמור, לכן היו\"ד רומזת לאבא, היא יו\"ד במלואה כאמור, \nומספרה תס\"ז, ובג' אותיות י\"ד, הם ת\"ע. והסוד הוא שתקרא המלכות עת, בסוד עת לעשות \nלה'. האמנם אימא שאוזיפת מנהא לברתא בהלואה לבד, לא נזכרה בה זולתו הה' בלבד בלי \nמלוי כלל כאמור. והנלע\"ד כתבתי, עד יערה עלי רוח ממרום: \nעוד אמר שמואל, גם היות ההוי\"ה הזאת כ\"ג אותיות, לרמוז עשר מכתר עד מלכות, ועשר \nממלכות עד כתר, וג' מוחין דילה, והם נה\"י, הרי כ\"ג אותיות. וכמו כן נקרא יסוד חי \nהעולמים, בסוד ט' מלמעלה למטה, וט' מלמטה למעלה. אי נמי עשרה דזעיר, ועשרה דמלכות, \nונה\"י דמוחין דיליה, הרי כ\"ג כנלע\"ד: \n"},{"index":14,"he":"והנה ר\"ת של 'יהו\"ה 'בחכמה 'יסד 'ארץ, הוא כ\"ג, וס\"ת הם בגימטריא ק\"ד, נמצא ק\"ד \nוכ\"ג הם קכ\"ז, והוא סוד ריבוע אחוריים פשוטים דשם אדנ\"י, כזה, א', א\"ד, אד\"נ, אדנ\"י \nעם הכולל. וגם זה הוא בחי' מ\"ן שלה ביסוד, וגם זה נמשך לה מאבא. וזהו בחכמה יסד \nארץ, כי הארץ הנקראת אדנ\"י, נתייסדה ע\"י אלו השמות הנזכר, שהם מ\"ן שביסוד שלה. אבל \nהשמים שהוא ז\"א, נתכונן ע\"י התבונה, שהיא אימא, וזהו כונן שמים בתבונה: \nואל זה נתכונו בזוהר שאמרו אבא יסד ברתא, ובאימא יסד ברא. והענין הוא, כי הנקבה \nנתייסדה ע\"י אבא לבד, וז\"א נתקן גם ע\"י אימא, והוא, כי לצורך שיזדווג עם נוקביה \nפב\"פ, צריך בתחלה לירש ב' שמות מאימא, והם, הוי\"ה דע\"ב, והוי\"ה במלוי זה, יו\"ד ה\"י \nוא\"ו ה\"א, שמספרה ד\"ן, והנה ע\"ב וד\"ן, הם יחד קכ\"ו, כמו שעולה ריבוע על שם אדנ\"י, \nשיורשת נוקבא מאבא כנזכר. וגם הם בגימטריא כמנין כונ\"ן, וזש\"ה כונן שמים בתבונה. \n"},{"index":15,"he":"והנה כשמזדווגת הנקבה עם ז\"א, צריך שימשכו אליה ג\"כ שמות אלו שלה כנז\"ל מן התבונה, \nכי בעת האצילות שלה, לא נתנו לה רק מאבא כנז\"ל: \nסימן ד': \nקנה חכמה קנה בינה אל תשכח ואל תט מאמרי פי: \nכבר הודעתיך, כי הכתר יש בו תר\"ך אורות, כמספר כתר. ומעכב חציים לו, וחציים נותן \nלחכמה, הנקרא י\"ש, שהוא מחצית הכתר. והחכמה מעכב חציים לעצמה וחציים נותנים לאימא, \nבאופן שנשארו קנ\"ה אורות לחכמה, וקנ\"ה אורות לבינה. וזש\"ה, קנה חכמה קנה בינה, אך \nצריך שתדע, כי התחלקות סדר הזה, אינו נוהג אלא בג' ראשונות הנקראים כח\"ב, אבל משם \nואילך בז' תחהונות אינו כך, אמנם כל הקנ\"ה אורות שבבינה, כלם מתפשטים בהם ע\"י הבינה \nעצמה, המתפשטת בתוכם כנודע, וזש\"ה, ובכל קניינך קנה בינה, כי בכל קניינך של הז' \nתחתונות שהם שלך כי הראשונות נעלמות, אין בהם רק הקנ\"ה של הבינה. גם ירצה, במה \nשהודעתיך, כי בכל ספירה מהז' תחתונות, יש הוי\"ה אחת, והנה ז' הויו\"ת הם בגימטריא \n"},{"index":16,"he":"קנ\"ו, ונמצא כי בכל קניינך שהם הז' תחתונות, צריך שתשתף הבינה עם הקנה הנזכר ואז \nיעלו קנ\"ו לתשלום ז' הויו\"ת הנזכר: \nאמר שמואל, נלע\"ד, שודאי ט\"ס נפל באמרו ז' הויו\"ת, כי ז' הויו\"ת אינם קנ\"ו, זולתי \nששה הויו\"ת עולים קנ\"ו כמנין יוסף, וכמנין עוף, וגם מלכות אינה מן המנין כנלע\"ד. \n(ע\"כ מזולתו): \nעיניך לנוכח יביטו: \nהוא סוד על מה שכתוב בגמרא על רב שלא נסתכל חוץ מד' אמות. והנה אין הושטת עין רק \nבג' צדדין, שהם, הפנים, וב' צדדין, כי שם צריך שלא יסתכל רק בד' אמות לבד. והנה ג\"פ \nד' אמות, הם י\"ב אמות, כנגד ג' שמות הוי\"ה, שהם י\"ב אותיות שבי\"ג תיקוני דיקנא \nדא\"א. והנה ג' הויו\"ת, שהם ג\"פ כ\"ו, כמנין מזל\"א. וזהו עיניך לנוכח יביטו, כי נכ\"ח \nבגימטריא ע\"ח, שהם ג' הויו\"ת כנזכר. כלומר, שלא יושיט עיניו רק בג\"פ ד' אמות, שהם \nג' הויו\"ת שעולים נכ\"ח. וזהו ג\"כ ויעתר יצחק לה' לנכ\"ח אשתו, כי בני חיי ומזוני \n"},{"index":17,"he":"תליין במזלא, שהם ג' הויו\"ת, וזהו לנכח אשתו, כי ההפלל על הבנים שם במזלא עילאה, כי \nמשם הבנים. וזהו ויעתר לו ה', שהוא הוי\"ה הרומזת נגד הבנים. פלס מעגל רגליך וכל \nדרכיך יכונו: \nעיין מה שנתבאר אצלינו, במאמר ספר הזוהר פרשת פקודי, במ\", ניצוצין זריק לש\"ך עיבר \nוכו'. ושם ביארנו, ענין ש\"ך ניצוצין אלו, ואיך הם למטה בסוף רגלי עולם האצילות. \nוהנה כנגדם אמר, 'פלס 'מעל 'רגליך, ר\"ת בגימטריא ש\"ך. ונודע, כי הם סוד המלכים \nשיצאו מן הבינה, הנקראת ארץ אדום. והיא שם אהי\"ה, וכשתמלאנו באלפי\"ן, יהיה בגימט' \nקמ\"ג, כמנין מעגל. והנה שם זה של אהי\"ה דאלפי\"ן, העולה עם הכולל קד\"ם, כופה את \nהקליפות, שיצאו מן אלו המלכים והניצוצין. וגם אלו הקליפות נקראים חכמת כל בני קדם. \nואמנם הניצוצין הנזכר, הם נתקנים ע\"י זיווג או\"א, אשר הם מולידים את זו\"ן, הנקרא \nיו\"ד במלואה, לפי שאות י' הוא אבא, ואותיות המלוי ו\"ד הם זו\"ן, הגנוזים בו בתחלה, \n"},{"index":18,"he":"והוא מוליד ומוציא אותם, כשמזדווג באימא, הנעשת מחבור אותיות ו\"ד, ונעשת ה' שבשם \nכנודע. והנה אחר שיצאו למטה זו\"ן, שהם סוד ו\"ד שבמלוי יו\"ד שהוא אבא, אז אותם הש\"ך \nניצוצין מתבסמים, ולכן נרמז בר\"ת 'וכל 'דרכיך 'יכונו, הוא וד\"י, לרמוז, כי ע\"י יו\"ד \nהנזכר, כל דרכיך יכונו, ויתבסמו אותם הניצוצין. ודע, כי אם תחבר יו\"ד זאת שביארנו \nעם הש\"ך ניצוצין, יהיה בגימטריא ש\"ם, וזהו בחי' המלכות, הנקראת שם ה', כנודע: \n"}]}
