{"id":"kabala-6f90e09744b1-1-47","bookId":"kabala-6f90e09744b1","part":1,"torah":47,"title":"סימן ט':","hebrewTitle":"סימן ט':","segments":[{"index":1,"he":"סימן ט': \nמים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם: \n(מזולתו) הנה שני מינים של השפעה הם, הא' היא, כאשר העליון משפיע אל התחתון. והשנית \nהוא, כאשר התחתון עולה עד העליון, לקבל השפע ממנו: \nהגהה אפשר דזה הוא איסור המוציא וכך מדויק התם דכתב גבי מכניס וגם זה פגם והמכנים \nבשבת, כמ\"ש בעץ חיים שי\"א פרק וכו', יעוש\"ב. א' וכפי הנז\"ל כאן, המוציא גדול \nמהמכניס: \nוהנה כאשר הסטרא אחרא מתגבר בעולם מפני עון הדור, יש בו שתי בחי' הנזכר. ואמנם \nהבחי' הב', היא מים גנובים, ר\"ל גנובים, כי המים הבאים מן הנגב, והוא החסד, והם \nנמשכים לסטרא אחרא, ימתקו מאד להם, כאשר הוא עולה למעלה לגונבם וללוקחם. אמנם \nכשהעונות יותר גדולים, אז גורמין לבחי' הראשונה היותר קשה, והיא הנקראת לחם סתרים, \nכי אז המשפיע עצמו משפיע לסטרא אחרא למטה במקומה, ונמשך אליה בסתר ולא בפרהסיא. \nוהנה זה ינעם להם, אבל אינו כ\"כ מתוק להם, כמו שעולים למעלה. והנה כאן שהזכר בעצמו \n"},{"index":2,"he":"משפיע למטה לנקבה דסטרא אחרא, הזכיר השפע ההוא בלשון לחם, והבן זה. אבל למעלה \nשהנקבה עולה לקבל, הזכיר מים, והבן גם את זה: \nובזה יתבאר לך טעם, למה הגנב משלם תשלומי כפל והוא, אחד לפי שיצא סטרא דקדושה, \nוהשנית, לפי שנתן כח ושפע לסטרא אחרא, ונתדבק בה, וכיון שנתדבק בה, א\"כ אח\"כ מוסרים \nלו שפחה כנענית מסטרא אחרא, כשנמכר בגניבתו, כי היא נקראת כך: \n"},{"index":3,"he":"סימן י': \nברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה: \nהענין הוא, שבשבת שיש אל המלכות הנקרא ברכת ה', שפע מהג\"ר, מתעשרת משם, ואז לא \nיוסיף עצב, כי אין אחיזה אל החיצונים שהם הקליפות הנקראים עצב, בה. אבל בי\"ט, שאינה \nמושפעת אלא מן הו\"ק, הנקרא ימים טובים, ששה ימי בראשית, אז יש אל הקליפה קצת אחיזה, \nובזה תבין למה נקראו ימים. (ע\"כ מזולתו): \n"},{"index":4,"he":"סימן י\"ו: \nאיש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף: \n(מזולתו) הפסוק הזה מדבר על הקוצץ בנטיעות, ומפריד העשירית שהיא מלכות, הנקראת בשני \nשמות, נ\"ר, ג\"ן, כנודע. וזה שמפרידה מן אלוף נעוריה. גם ירמוז, כי מפריד אות ו' מן \nאלוף, וישאר אלף, והם סוד אלף יומין דחול, הנרמזים בהאלף לך שלמה, כנזכר בזוהר. \n(ע\"כ מזולתו): \n"},{"index":5,"he":"סימן כ\"ד: \nובדעת חדרים ימלאו: \n(מזולתו) הדעת הוא בחי' הלשון כנודע והנה עליו נאמר מות וחיים ביד לשון, והם החו\"ג. \nולכן בר\"ת 'ובדעת 'חדרים 'ימלאו הוא וח\"י. ובס\"ת מות, לרמוז מות וחיים ביד לשון. \n(ע\"כ מזולתו): \nסימן כ\"ז: \nטובה תוכחת מגולה מאהבה מוסתרת: \nהנה החסדים שבדעת דז\"א, נקראים אהבה והם מכוסים ומסותרים תוך היסוד דאימא עד החזה \nדזעיר, וצריכים אל החסדים תחתונים המגולים שמשם ולמטה, שיעלו למעלה ויאירו בהם, \nויגדילו אותם כנודע. אבל הגבורות המתפשטות בגופא דנוקבא, הם מגולות, כי אין שם כלי \nהיסוד דאימא שילבישם, ולכן הם חוזרות ועולות ממטה למעלה, ומגדילות לכל גוף נוקבא \nדזעיר. וזהו טובה תוכחת מגולה שהם הגבורות, מן אהבה מסותרת והם החסדים כאמור: \nשמן וקטרת ישמח לב וגו': \nהנה ז\"א בהיות לו מוחין דאבא, הנקראים שמן, על כי השמן איהו בחשאי, וכן אבא נקרא \nמחשבה בחשאי ואז נקרא ז\"א שמים, שהוא בגימטריא שמ\"ן, האמנם המוחין דזעיר מצד אימא, \n"},{"index":6,"he":"נקראים קטרת, כנזכר אצליבו במעשה נדב ואביהוא שהקטירו הקטרת מה עניינם, ומה ענין \nאלעזר ואיתמר וע\"ש. והנה ב' בחי' מוחין אלו, ישמחו לב כשבאים ביחד, ולכן מלאכת \nשניהם יחד, כמש\"ה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה, הרי שמן וקטרת יחד \nישמח לב: \nשלשה המה נפלאו ממני וגו': \n(מזולתו) הראשונה היא למה פני נשר שהם טמאים, והוקבעו במרכבה בספירת הת\"ת, הנקרא \nשמים, וז\"ש דרך הנשר בש'מים. והב', דרך נחש עלי צור. והא כיצד יש אחיזה אל הנחש \nהטמא, במלכות הנקראת צור. השלישית, דרך אניה בלב ים, והוא כי אניה היא שפחה בישא, \nשתדיר מייללא, בסוד תאניה ואניה, ואיך תירש גבירתה, ותכנס בלב ים' היא כנסת ישראל \nהנקראה ים, נמצא כי כל פליאתו היתה, איך יש מבא ודרך אל החיצונים בקדושה. (ע\"כ \nמזולתו): \nאמר שמואל, כפי זה יהיה פשט הפסוק, האומר אח\"כ וארבעה לא ידעתי, כלומר הרביעית, \nוהיא דרך גבר בעלמה. ואין לומר שיש ארבעה אחרים, שהרי לא הוזכרו, וגם מצאתי פירוש \n"},{"index":7,"he":"לרביעית הנזכר. מכ\"י הרב ז\"ל, ואכתוב אותה פה ואבארהו בקצרה, והענין הוא, כי נפלא \nממנו, איך יהיה דם בתולים בעולם העליון, כי כל הדברים שנתקללו למטה, כביכול נפגמו \nלמעלה כנגדם, ואחר שהכלה הכלולה בתולה, ואיש לא ידעה מהקליפות ח\"ו, ולא עוד אלא \nשהזיווג אינו נעשה אלא ע\"י התבסמות הדינים, וגוברים הרחמים, ומנין יגיע שם אדמימות \nדם, המורה דינים, אעפ\"י שהוא טהור, וזו קושיא עצומה, והיא ע\"ד מה שפירשתי, בדרך \nהנשר בשמים, ודרך אניה בלב ים, ודרך נחש עלי צור, ויש עוד דרך אחרת, ודי עתה בזה: \n \n"},{"index":8,"he":"ספר איוב\nסימן א': \nאיש היה בארץ עוץ איוב שמו וגו': \nכבר הודעתיך בשער הגלגולים, כי הנשמות הקדושות נמסרו ביד הקליפות, ע\"י חטאו של \nאדה\"ר. וכן בכל פעם שחוטא כל אדם מישראל, כפי ערך חטאו כך גורם. והנה בראות הקליפות \nאיזו נשמה יקרה עד מאד, רוצים לטנפה בתכלית, כדי לאבדה, שלא תוכל להתקן, ותשאר תמיד \nבחלקה. ולכן מביאים אותה בטיפת זרע איזה רשע. וז\"ס צדיק בן רשע, כמש\"ה מי יתן טהור \nמטמא ולכן אין לתמוה מן אברהם שנולד מן תרח. ואמנם כשגובר הטוב של הנשמה הזאת, לא \nדי שהיא נתקנת, אלא גם היא מתקנת את כל הקריבים לה. וז\"ס מ\"ש ז\"ל על פסוק ואתה תבא \nאל אבותיך בשלום, בשרו שיחזור אביו תרח בתשובה, ולכן הוצרך להתתקן אח\"כ לבא בגלגול \nאיוב כמו שנבאר: \nוהענין הוא, דע, כי כאשר תרח בעל את אמתלאי אשתו, היתה נדה, וכראות הקליפות טנוף \nכזה, הכניסו בטיפה ההיא נשמת אברהם, כדי לאבדה, והניחוה לצאת מתוכם ברצונם, כי חשבו \n"},{"index":9,"he":"שיתאבד שם, אם בהיות שניהם אביו ואמו עומדי אלילים, חוטאים ומחטיאים למכור פסילים \nלע\"ז. ואם בפרט, בהיות הבעילה עצמה בעילת נדות כנזכר. וזהו הטעם שנקרא אברהם גר \nצדק, כי בראשונה היה תוך הקליפות: \nא\"ש, לא תיקשי לי, כי כל בעילות הגוים הם בנדות, מאחר שאינם טובלים לנדותם ומאי \nאולמיה דהאי ביאה, כי יש לתרץ שאע\"פ שאינם טובלים עכ\"ז בימי הנדה עצמה הם פורשים \nמנשותיהם, וזו הביאה היתה בעת נדותה עצמה, כנלע\"ד: \nסוד זה נרמז בזוהר בפרשת קדושים, דמשו\"ה איקרי תרח, משום דארתח ליה לקוב\"ה וארכביה \nלאברהם בההיא טיפה וכר. ואם הרתיחה הזאת שהכעיסוהו בפסיליהם, מה הוא הטעם הזה \nלכשירכיב קב\"ה לאברהם בההיא טיפה. אבל הכוונה היא, כי הכעיסו לשי\"ת, בהיותו בועל \nאשתו בזמן נדותה ממש, ואז מצא הקב\"ה עילה להטעות את החיצונים, ולהוציא נשמת אברהם \nע\"ה מתוכם, והרכיבה באותה טיפה עצמה, ועי\"ז לא יקטרגו החיצונים בהוציאו אותה \n"},{"index":10,"he":"מביניהם, כיין שהטיפה ההיא מטונפת כנז\"ל: \nועוד זה הרכיבו בטיפת תרח משאר בני אדם, מדה כנגד מדה, משום שאברהם הוא אדה\"ר שעבד \nע\"ז, ולכן היה בנו של תרח, כומר לע\"ז. ואח\"כ נתקן, כשהושלך לכבשן האש, ולא עבד ע\"ז, \nכנזכר שם בס\"ת בפרשת קדושים וז\"ש בזוהר, וע\"ד איתמר מי יתן טהור מטמא, כי אי אפשר \nלהוציא נשמה טהורה מתוך קליפה טמאה. אא\"כ יכניסוה במקום טפה טמאה כנזכר: \nובזה תבין, כמה צדיקים גדולים, היו בבי גוים, או בני רשעים ועמי הארץ. וכבר הודעתיך \nבשער הגלגולים, כי אברהם ותרח אביו, שניהם משרש הבל, אלא שנכנס בקליפות. ונשמת תרח \nהיתה הפסולת המעורב בנשמת אברהם, ולכן נתגלגל הדבר שיתוקן על ידו, ולכן טרח אברהם \nג\"כ להחזיר את תרח אביו בתשובה, כמ\"ש ז\"ל: \nואמנם גם בתרח, היה נצוץ קדושה מעורב בו, ובסיבתו חזר בתשובה, האמנם לא הספיקה \nתשובתו לתקן עון ע\"ז שחטא בה לאין קץ, ולכן הוצרך להתגלגל באיוב: \n"},{"index":11,"he":"וגם אמתלאי אשתו, אמיה דאברהם, נתגלגלה בדינה בת לאה אשת איוב. ולפי שנבעלה לתרח \nבהיותה נדה, אירע לה אותו מעשה שנבעלה לשכם בן חמור החוי, שהגוי אינו שומר דם נדות, \nונקנסה בזה: \nועוד יש תועלת בזה, כי הכתוב אומר, ותהי נדתה עליו, כי הבועל נדה, אותה טומאת הנדות \nקופצת על בועלה, ואז שכם בן חמור נשא עליו באותה הבעילה, כל הטומאה ההיא של דינה, \nבענין הנדה, ונשארה היא טהורה ומתוקנת: \nואח\"כ נשאת לאיוב, כמ\"ש ז\"ל, ולכן איוב לקה בצרעת, לפי שבעל אשתו נדה, וכמ\"ש בזוהר \nבפרשת צו, לית מצורע, אלא ההוא דבעל נדה. כי הבועל נדה, לוקה בצרעת כנודע. אבל דינה \nאשתו, כיון שנבעלה לשכם בן המור, די לה בעונש ההוא, ובפרט כמו שאמרנו, שכל חלאת \nטומאתה ניתנה לשכם, והיא נטהרת ממנה, ולא לקתה בשחין: \nונלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל, כי תרח שנכב עם אשתו נדה בעל כרחה, ולכן הוא שבעלה \nלרצונו, לקה בשחין. ואשתו שהיה בעל כרחה, די לה שנבעלה לשכם בעל כרחה, לנקות אותה \n"},{"index":12,"he":"הזוהמה, ולא הוצרכה ללקות בשחין: \nסימן ב': \nויען השטן את ה' ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו: \nא\"ש, ביאור הפסוק הזה, נתבאר בשער א' שער ההקדמות עוד יתבאר בשער ז' שער רוח הקדש, \nבענין הכרת הפרצוף, מקושר עם פסוק ואחר עורי נקפו זאת, ונמצאת שם כי תדרשנו, ועוד \nנבארהו פה בע\"ה: \nכבר הודעתיך, ענין תרין נוקבין דאית לז\"א, והם, לאה, ורחל. אבל רחל היתה בת זוגו \nהאמיתית, כי היא עיקרה של בית, העשירית שבי\"ס שבאצילות. ולכן ויאהב יעקב את רחל, \nיותר מלאה, לפי שלאה היא מן האחוריים דמלכות דאימא, שנפלה למטה עם יעקב, בעת מיתת \nהמלכים, ואינה לז\"א אשה, כי אם דרך השאלה לבד. גם הודעתיך, כי לאה אינה לוקחת \nלמוחין שלה, הארה מן המוחין עצמם דזעיר, אלא מן הלבושים שלהם, שהם נה\"י דאימא, ולכן \nהיא קשר של תפלה של ראש, שהיא עור לבד, ואין בה פרשיות תפילין ממש, כדרך שיש לרחל, \nהנקרא תפלה של יד, שלוקחת הארת מוחין ממש. ולכן כל מקום שנאמר עור, הוא בלאה. ובשער \n"},{"index":13,"he":"רוח הקדש עוררתיך. בפסוק ואחר עורי נקפו ואת, איך האורות היוצאות ללאה, הם בגימטריא \nעור. וגם כי הם יוצאות ובוקעות דרך עורו של זעיר, ונכנסים תוך העור של לאה, לעשות \nמוחין בה, וז\"ש עור בעד עור, פירוש אהבה יש לז\"א עם לאה, ויתן עורו בעד עור לאה, \nכמו שביארנו, שמוציא הארה דרך עורו, להאיר בלאה הנקראת עור כנזכר: \nאבל אהבה יתירה יש לו עם רחל, הנקראת נפש כנודע, ולכן כל אשר לאיש יתן בעד נפשו \nשהיא רחל. פירוש, כי מקום רחל, היא מהחזה ולמטה, ששם האורות מגולים כנודע, משא\"כ \nבלאה, שהיא כנגד הסתום, ולכן אין הארה יוצאת אליה, אלא דרך עור ומכסה. אבל ברחל, \nההארות עצמם שהם חלק שלה, שהיא היא עטרא דגבורה שבדעת, וכן שאר המוחין ניתנים אל \nרחל, בבחי' מוחין ממש. ונמצא כי כל מה שיש אל זעיר, יש לרחל, וזהו וכל אשר לאיש יתן \nבעד נפשו: \nגם נוכל לפרש, כי ב\"פ עור הנזכר כאן, הם לאה ורחל, כי גם הארת רחל יוצאת דרך עור \n"},{"index":14,"he":"ז\"א בהכרח, וכונת הכתוב לומר, כי אמת הוא שלאה ורחל שוות בענין זה, שהארתם יוצאה \nדרך עור ז\"א, ולכן שניהם נקראים עור, וזהו עור בעד עור. אבל יש יתרון לרחל הנקראת \nנפש, והוא, כי אעפ\"י שההארה שלה באה דרך עור עכ\"ז היא בחי' מוחין ממש, ולא כלאה \nשהיא הארת לבושים כנז\"ל: \nוגם זהו ביאור פסוק ויאהב גם את רחל מלאה. ודע, כי אעפ\"י שז\"א נקרא ישראל ולא יעקב \nכנודע, עכ\"ז כתיב, ויאהב יעקב את רחל, כמבואר אצלינו בפסוק לא יעקב יאמר עוד שמך כי \nיעקב אע\"ה, בתחלה היה במדרגת יעקב העומד בפני ז\"א מן החזה ולמטה, הנאצל מיסוד אבא \nשבתוך זעיר כנודע. ואח\"כ עלה במדרגת ז\"א עצמו הנקרא ישראל, ונמצא שאף שהכתוב קורא \nאותו יעקב, כמ\"ש ויאהב יעקב, אפשר שידבר ג\"כ בזעיר עצמו, כי גם הוא בהיותו בן ו\"ק \nהוא דוגמת יעקב, ובגדלותו נקרא ישראל. גם נודע, כי ז\"א בקטנותו אין לו דעת רק חו\"ב, \nוהם ב' שמות אלהיום, שהם בגימטריא יעקב עם עשר אותיותיהם, ובגדלותו נקרא ישראל: \n"},{"index":15,"he":"ויצא השטן מאת פני ה' וגו': \n(מזולתו) הנה ר\"ת 'איוב 'בשחין 'רע 'מכף הוא אברם, לרמוז אל מ\"ש בזוהר כי כשעקד \nאברהם את יצחק לשחטו, ולא נשחט, קטרג השטן לפני הקב\"ה, ולא זז משם עד שניתן לו אחד \nמזרעו של אברהם וממשפחתהו והוא איוב, כמש\"ה את עוץ בכורו. וז\"ש, ויך את איוב בשחין \nרע, ר\"ל בשביל אברהם, הרמוז בר\"ת. גם ירמוז אל מה שהודעתיך, כי תרח אבי אברהם, \nנתגלגל באיוב, וכאשר הקב\"ה בשר לאברהם, ואתה תבא אל אבותיך בשלום, שיחזור תרח אביו \nבתשובה, היה אז עדיין נקרא אברם ולא אברהם, ובזכות אברם בנו שב בתשובה, ונתגלגל עתה \nבאיוב, והוכה בשחין רע וביסורין קשים, למרק עונותיו הראשונים, ועי\"כ יתוקן בזכות \nאברהם: \n"},{"index":16,"he":"סימן ד': \nזכר נא מי הוא נקי אבד: \nהנה ר\"ת 'נקי 'אבד, הוא 'נדב 'אביהו. גם אותיות נק\"י, הוא קין. אבד, זה קרח, שהוא \nמן קין, וכתיב עליו ויאבדו מתוך הקהל: \nסימן ט\"ו: \nקול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו ירצה, שכל מי שיש לו עונות, ואינו שב בתשובה, \nהנה אותם המלאכים רעים, הנבראים מכח אותם העונות, הם באים תמיד, מפחידים אותו בין \nמחשבותיו, כמש\"ה (ישעיה צ\"ג) פחדו בציון חטאים. ובין בחלומותיו, שהחיצונים ההם \nמחלימים לו דברים של שקר, ומכניסין קולות של שקרים באזניו כדי להפחידו. וזהו קול \nפחדים באזניו. ולא עוד, אלא אפילו בזמן שהוא שלום בעולם, מפחידים אותו, וזהו בשלום \nשודד יבואנו. ונלע\"ד חיים, כי שודד מלשון שדים ומזיקין: \n"},{"index":17,"he":"סימן כ\"ה: \nהמשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו: \nהנה המשל, הוא חסד. ופחד, הוא גבורה. והם עם הת\"ת הנקרא ו', וזהו עמו, עם ו'. ואז \nבעת הזיווג אעפ\"י שהיסוד הנקרא שלום, עומד למטה בין נו\"ה, אז הוא מעלהו למעלה, עד \nמרום י\"ו. וזהו עושה שלום במרומיו, ר\"ל במרום י\"ו, וזה יובן בזוהר בפרשת פקודי, \nבענין יוסף דסליק לעילא וכו'. גם בפרשת משפטים, בסבא במשכיל לאיתן האזרחי, 'עושה \n'שלום 'במרומיו, ר\"ת עש\"ב. לא נמצא תשלומו: \n"},{"index":18,"he":"סימן ל\"ג: \nאם אין אתה שומע לי החרש ואאלפך חכמה ואאלפך בינה: \nכל אלף היא בבינה, והיא סוד אל\"ף של אהי\"ה שהיא בבינה. ובסוד אל\"ף בי\"ת, אל\"ף בינה. \nוז\"ס ואאלפך בינה. זה מצאתי כתוב, ולא הבינותיו, כי הכתוב אומר ואאלפך חכמה: \nא\"ש, בשער א' שער ההקדמות, בפירוש ערכי הכינוים, בענין אחוריים דאהי\"ה דאלפי\"ן, עם \nד' אותיות הפשוט, ועם הכולל, הוא בגימטריא תקי\"ג, כמנין החר\"ש, שם כתיב ואאלפך \nחכמה. ושם כתבתי מה שנלע\"ד ליישב גם הכתוב כאן, והוא ואאלפך בינה, ומצאק שם כי \nתדרשנו בע\"ה: \nעל מה אדניה הטבעו: \n(מזולתו) ר\"ת מא\"ה, לרמוז שהעולם עומד על מאת אדנים, ג\"כ מלת ע\"ל בגימטריא ק\" רמז \nלמאת אדנים של המשכן, שהוא כנגד יצירת שמים וארץ, כמו שארז\"ל על הקרסים של זהב, \nשהיו נראים כמו הככבים. ואם תעיין, תמצא המשכן כנגד כל יצירת שמים וארץ. (ע\"כ \nמזולתו): \n"},{"index":19,"he":"סימן ז': \nחזי הוית עד די כרסוון רמיו, ועתיק יומין יתיב וגו': \nכבר נתבאר, כי עתיק יומין מתלבש תוך א\"א, ונמצא כי א\"א נקרא לבושין דעתיק יומין \nהנזכר. ואמר, כי זה הא\"א נקרא לבושיה, יש לו דיקנא קדישא, חוורא כתלג חיוור, ושער \nראשה דא\"א הנקרא בשם לבושיה דעתיק יומין כנזכר, היא עמר נקי: \nאו ירצה, כי עתיק יומין זה, הוא א\"א, ואמר, כי לבושיה של זה הא\"א, היא כתלג חיוור, \nוהיא בחי' דיקנא קדישא דיליה, ונקרא לבושיה, לפי שהיא משתלשלת עד טבורא דיליה, \nוחופפת על חג\"ת דיליה, וג\"כ היא חופפת על או\"א העומדים מימינו ומשמאלו דא\"א, ודיקנא \nדא\"א מלבישתם כנודע, והם מכוסים תחתיה, ואומרו ושער רישיה, חוזר לאריך עצמו: \n"},{"index":20,"he":"סימן ט': \nככל צדקותיך וגו' כי בחטאינו ובעונות אבותינו וגו': \nארז\"ל אין מיתה בלא חטא וכו', ר\"ל, שרצו לומר, כי אפילו בסיבת העונות שהם בשוגג, \nהנקרא חטא, ימות האדם. ונמצא, כי העונות שהם במזיד, והפשעים, נשארים לבניו אחריו, \nוהם יקבלוהו היסורין לזה. וכמש\"ה, פקד עון אבות על בנים. וז\"ס פסוק אבותינו חטאו \nואינם, אבל אנחנו בניהם, עונותיהם שהם במויד, סבלנו. ולכן בעון כתיב פקד כנזכר. אבל \nבחטא, כתיב לא יומתו אבות על בנים, איש בחטאו יומתו. פירוש, כי כיון שהאיש עצמו \nיומת בחטאו, א\"כ לא יומתו בנים בחטא אביהם, אבל בעון אביהם יומתו, כמש\"ה פוקד עון \nאבות על בנים. ובזה נתיישבו אלו הפסוקים החולקים זה עם וה, וז\"ש כאן, כי בחטאינו \nובעונות אבותינה פירוש, כי החטאים של אבותינו, אין אנו נענשים עליהם, כי כבר הם מתו \nבחטאם, וגם בעונותינו אין אנו נענשים עליהם, כי נשארים אל בנינו אחרינו ונמצא כי \nבחטאות שלנו ובעונות של אבותינו, אנחנו נענשים, כי ירושלם ועמך לחרפה: \n"},{"index":21,"he":"סימן י\"ב: \nאשרי המחכה ויגיע לימים אל\"ף ושל\"ה: \nדע, כי קץ הגאולה, הנרמז פה לדניאל, שהוא בשנת של\"ה לאלף הששי, הוא בסוד שם הוי\"ה \nבמלוי יודי\"ן, ודע, כי אם תכה יו\"ד פעמים י\"ד, יהיו ת'. ואם תכה ה\"י פעמים ה\"י, \nיהיו רכ\"ה. וי\"ו פעמים וי\"ו, תפ\"ד. ה\"י פעמים ה\"י, גימטריא ג\"כ רכ\"ה. סך הכל, אלף \nושל\"ד, ואלו הם ימי הגלות. ומשם ואילך, יכול להיות קץ הגאולה, משנת השל\"ה ואילך: \nואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין: \nכבר הודעתיך, על מ\"ש בפרשת פקודי, בספר הזוהר דלא ייתי משיחא, עד דמטו רגלין \nברגלין. ונודע הוא, כי עולם העשיה הוא סוף כל הקדושה, ונקרא רגלים. ועד שיכלו ליטהר \nהנשמות שנפלו שם בעשיה, לא תבא הגאולה, ולכן העשיה נקרא קץ הימין, סוף הקדושה. והנה \nדניאל ירדה נשמתו בתחלה עד סוף העשיה, הנקרא א\"ל אדנ\"י כנודע, והם אותיות דניא\"ל. \nבהסירך אותיות הכפולות להורות על נפילתו שם בתחלה, ולסיבה זו נגלה לדניאל קץ הימין \n"},{"index":22,"he":"והגאולה: \n \nספר נחמיה\nוהים בקעת לפניהם: \nהנה ר\"ת 'רודפיהם 'השלכת 'במצולות הוא רה\"ב, לרמוז אל מ\"ש רז\"ל כי בתחלה היה רהב \nשרו של מצרים, ואח\"כ נתמנה שר של גיהנם. ולכן נרמז ר\"ת 'במצולות 'כמו 'אבן, ר\"ת \nבכ\"א, שהוא גיהנם, שכתוב בו עובר בעמק הבכא: \n \nספר דברי הימים\n"},{"index":23,"he":"סימן י\"ו: \nאז ירננו עצי היער וגו': \nהנה נודע, כי ב' בתי דינים הם, והם נקראים צדק צדק תרדוף, והם, לאה, ב\"ד הגדול. \nורחל. ב\"ד התחתון. ותמצא 'לשפוט 'את 'הארץ, ר\"ת לאה, לרמוז אל מש\"ל: \nתם ונשלם שבח לאל בורא עולם: "}]}
