{"id":"kabala-6f90e09744b1-1-6","bookId":"kabala-6f90e09744b1","part":1,"torah":6,"title":"סימן ה':","hebrewTitle":"סימן ה':","segments":[{"index":1,"he":"סימן ה': \nויחי למך וגו'. ויקרא את שמו נח: \n(מזולתו) יש לחקור, למה בכל האחרים נאמר, ויולד את מתושלח, ויולד את למך, וכיוצא \nובלמך כתיב, ויולד בן סתם, ואח\"כ ביאר שמו, ואמר ויקרא את שמו נח. והענין הוא, כי \nעד שלא נולד מתושלח, היה בכל דור ודור מאותם העשרה דורות, צדיק אחד מגין על כל דור \nודור מהם. וכשנולד מתושלח, היה צדיק גמור, והיה כורת וחותך כל הקליפות, בכח חרב \nפיפיות אשר בידו, שהוא שמו של הקב\"ה יתברך. ולכן נקרא מתושלח, מלשון (ד\"ה ב' כ\"ג \nי') ואיש שלחו בידו. ומלשון (נחמיה ד' י\"ז) בשלח יעבורו. שפירושו חרב. וכאשר נולד \nנח, אבד מתושלח כח החרב, ונתרבו הקליפות, ונתגברו במאד מאד. ולכן נתיירא למך אביו, \nלקרא שם בנו בעת לידתו, כי כל מאי דאתגליא, שלים עליה עינא בישא. והמתין עד שהגדיל, \nואח\"כ קרא את שמו נח. לא נמצא עוד תשלום דרוש זה. (ע\"כ מזולתו): \n"},{"index":2,"he":"סימן ו': \nויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם וגו': \nנראה, לפי ששת היה ראוי לחיות כאביו, תתק\"ל שנה, גם דע, כי זה נאמר על מרע\"ה, שחיה \nק\"ך שנה, והוא כמספר צירופי שם אלהי\"ם, שהם ק\"ך צירופים כנודע. גם ארבעה פעמים \nאלהי\"ם, הם בגימטריא שמ\"ד, וע\"ה הם שמ\"ה, בגימטריא משה. והנה הק\"ך צירופים הנזכרים, \nשלשים צירופים לכל אלהים, מאלו הארבעה אלהים הנזכר, הרי ק\"ך. גם נודע כי בינה \nעילאה, נקראת אות סמ\"ך, כנודע בריש פרשת תרומה, בענין אפריון ואפרסמון. והנה סמ\"ך \nבמלואה, בגימטריא ק\"ך, כי משה זכה לבינה כנודע: \nודע, כי נח היה משה, ולא רצה להתפלל על בני דורו, כמ\"ש חז\"ל על פסוק (ישעי' נ\"ד ט') \nכי מי נח זאת לי וגו'. כי הוא גרם שיבאו מי המבול, ולכן נקראו על שמו מי נח. ואמנם \nאעפ\"י שלא התפלל עליהם, עכ\"ז בזכותו נתלה להם ק\"ך שנה, אולי יחזרו בתשובה כמנין \nשנותיו של מרע\"ה. וזש\"ה, בשגם הוא בשר, והיו ימיו ק\"ך שנה. ובשגם זה הבל, וזה משה, \n"},{"index":3,"he":"כנודע: \nוע\"כ משה תקן אשר עוות נח, וחזר להתפלל עליהם, באמרו ואם אין מחני נא. ונקט מחני, \nמלשון מחוי, הנזכר במבול, וימח את כל היקום. וכל ימיו היו בתפלה על הדור, לתקן אשר \nעוות בתחלה. ולכן תמצא כי בדור המבול כתיב, (תהלים כ\"ט י') יהו\"ה למבול ישב, פירוש \nישב, נתעכב מלהביא את המבול, עד ק\"ך שנה, בזכות משה שהוא הבל, הנרמז בס\"ת יהו\"ה \nלמבו\"ל יש\"ב. וישב ה' מלך לעולם, פירוש, כי אחר כך כשהביא המבול, היה בשם אלהים, \nולא התנהג עמהם במדת רחמים, שהוא שם ההוי\"ה ישב ונתעכב, ולא הנהיג אז העולם, על \nשהוא רחמים, אלא במדת הדין: \nגם ר\"ת יהו\"ה למבול ישב, הוא יל\"י, והוא שם קדוש השני משם ע\"ב, והוא כנגד מזל שור, \nהשני שבשנים עשר מזלות, ואנשי דור המדבר פגמו בזה השם הקדוש, ועשו עגל מזל שור, \nואמרו לו עלה שור עלה שור, כמ\"ש חז\"ל ולכן נרמז בפסוק (ישעי' א' ג') ידע שור קונהו \nוגו' 'ישראל לא 'ידע, ר\"ת יל\"י. 'עמי 'לא 'התבונן, ר\"ת עלה: \n"},{"index":4,"he":"הגהה א\"ש, עוד נתבאר אצלנו במקומו, בספר עץ הדעת טוב, ביאור פסוק זה, ודרוש זה \nבאורך, ע\"ש: \n \nפרשת נח\nויולד נח שלשה בנים את שם וגו': \nענין זה יובן, במ\"ש בפרשת וישב, בענין חלומות שר המשקים ושר האופים, איך יוסף הוא \nבחי' יסוד דזעיר. ויש בו בחי' רבות לשם הזה, ואחד מהם הוא, כי יוסף בגימטריא ג\"פ \nב\"ן. והנה נח גם הוא איש צדיק בבחי' היסוד, כמו יוסף הצדיק. ולכן היו לו ג' בנים, \nוכמו שהוא עצמו כלול מג' בנים, לכן הוליד כדמותו ג' בנים. והנה הם כנגד הקוים, \nימין, ושמאל, ואמצע, שהם נה\"י דזעיר, אשר שלשתם כלולים ביסוד. והנה ג' קוים, הם ג' \nווי\"ן, שהם בגימטריא ח\"י, ולכן היסוד נקרא ח\"י כנודע. וכשמתחברים שלשתם ביסוד, \nנעשים אות ש כלולה מג' ווי\"ן. ונמצא שיש בהם ב' בחי' ג' ווי\"ן, שהם ח\"י, ובחי' \nהתחברותם שהם ש. וב' הבחי' הנזכר, הם נקרא שיח. כנז\"ל בפסוק וכל שיח השדה, וע\"ש \nהיטב. ולכן בג' בניו, שהם, שם, חם, יפת, שהם כנגד ג' ווי\"ן אלו, אשר מתחברות בו, \n"},{"index":5,"he":"לכן ר\"ת שלהם, הם שח\"י, כנזכר שם: \nסימן ז': \nוימח את כל היקום וגו': \nכבר ארז\"ל, כי קין היה תלוי ברפיון, ונמח בדור המבול, וזה נרמז במלת היקום, שהוא \nבגימטריא קין עם הכולל: \nואת לוט בן הרן וגו': \nדע, כי בר\"ת נרמז ג\"כ הבל למפרע, כי גם הוא היה מסוד הבל. והנה אח\"כ נתגלגל הרן \nבאהרן הכהן, כמו שיתבאר במקומו בע\"ה. ולפי שהוא מת בתחלה על פני תרח אביו, גם בניו \nנדב ואביהו מתו על פני אהרן אביהם. עכמ\"כ: \nויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם ואת נחור ואת הרן: \nדע, כי כאן נרמז מה שנתגלגל מהם, ותבין ג\"כ למה הנו\"ן של בחרן הפוכה. ופסוק (שמות \nל\"ב ה') ויבן מזבח לפניו, שהבין מהזבוח לפניו, דהיינו חור. ואהרן בו ניצוץ אברהם, \nוהמשכיל יבין: \n \n"},{"index":6,"he":"פרשת לך לך\nסימן י\"ב: \nויאמר ה' אל אברם לך לך וגו': \nכבר נתבאר אצלינו, בדרוש הנוקבא, כמה בחי' היו בה, משנברא העולם, ועד חרבן בית שני. \nואיך היו הזווגים של זו\"ן בכל זמן וזמן וע\"ש. והנה עתה נבאר, אם היה זווג לזעיר עם \nנוקביה קודם זמן האבות, או בזמנם. דע, כי קודם שנולד אברהם, לא היה זיווג אל זעיר \nעם נוקביה, לפי שעדיין בזמנים ההם, היה ז\"א בן ו\"ק, הנקרא זמן היניקה, ולא נכנסו בו \nהמוחין דגדלות. ונודע, כי אין טיפת מ\"ד נמשכת, אלא מן המוחין, ולכן לא היה אז זווג \nלזו\"ן. וכאשר נולד אברהם, התחיל למעלה התעוררות זווג עליון, ולכן נקרא שמו אברם, \nהרומז אל זווג יסוד דזעיר הנקרא אבר. עם יסוד דנוקביה הנקרא ם סתומה, ושניהם נקראים \nאברם. אבל עדיין לא נעשה הזווג העליון בפועל, עד שהלך אברם לארץ ישראל, ועל ידו \nנעשה אז הזווג העליון. וז\"ש לו הקב\"ה, לך לך מארצך וממולדתך וגו', כדי שיתקן על ידו \nזו\"ן ויזדווגו יחד. וז\"ש לך לך מארצך וגו', ואעשך לגוי גדול, כי בלכתו לארץ ישראל, \n"},{"index":7,"he":"יוגדל ז\"א על ידו, ויהיה גדול בבחי' מוחין, ויוכל להזדווג עם נוקביה: \nונמצא, כי טרם שבאו המוחין בז\"א, לא היתה נגלית בחי' לאה, כי לאה אינה יוצאה אלא \nמהארת המוחין כנודע, ולכן לא נגלית רק רחל, הנקראת ארץ תחתונה. וזה אומרו, לך לך \nמארצך וגו', שהיא רחל. ולהיות כי עלית אברהם הוא בקו ימין, כמו שיתבאר, ולכן נאמר \nבו לך לך מארצך, שהיא ספירת הנצח, בסיום הקו, ושם הוא קרוב אל המלכות הנקראת ארצך, \nויעלה עד ספירת החסד, הנקרא מולדתך. לפי שכל טיפת ההולדה, היא מן החסד, דגניז בפום \nאמה כנודע: \nואח\"כ תעלה עוד ממולדתך שהוא חסד, אל החכמה הנקראת בית אביך, כי חכמה נקראת אב \nלאברהם, הנקרא חסד. ואחרי שכבר נעשה מוח החכמה דזעיר, אז תלך משם אל הארץ אשר אראך, \nהיא לאה, ארץ העליונה, שאז תתראה ותתגלה, משא\"כ קודם כניסת המוחין כנזכר: \nאמנם צריך שתדע, כי כמו שביארנו בשער התפלות, כי הזווג הנעשה בראשי חדשים, הוא \n"},{"index":8,"he":"בבחי' הנצח בלבד. והנעשה בר\"ה, הוא בבחי' הגבורה לבד. וכן בכל י\"ט וי\"ט, חלוק כל \nאחד מחבירו. והנה גם עתה בימי ג' האבות, היה כן. כי בזמן אברהם, עיקר הגדלת המוחין, \nהיה במוח החכמה, הקרוב אל החסד, שהוא אברהם. וכל הזווג הנעשה בימיו, היה בבחינת \nהחסד בלבד. וזה אומרו, ואעשך לגוי גדול, כי לך לבדך, שאתה ספירת החסד, אעשך לגוי \nגדול, כי ההגדלה היא עתה בקו ימין בלבד. ואחר כך בזמן יצחק, נגדל מוח הבינה, שהיא \nבקו שמאל, קרוב אל הגבורה הנקרא יצחק, ולכן כל הזווגים שבזמנו היו בבחי' הגבורה. \nואח\"כ בזמן יעקב, נתקן מוח הדעת, ואז נגמרו ונגדלו הג' מוחין, והיתה הולדה וזווג \nגמור. וז\"ס מ\"ש חז\"ל כי היתה מטתו שלימה, כי הזווג הנעשה בימיו, היה שלם בג' \nהמוחין: \nוהנה סיבת תוספת אות ה' באברהם, וגם טעם למה לא נתוספה ביצחק ויעקב. הטעם הוא כי \nענין תוספת ה' זו, היא לשתי סיבות, האחד היא, כיון שבתחלה לא היו מוחין בז\"א, ונודע \n"},{"index":9,"he":"כי הם מתלבשים בנה\"י דאימא, הנקרא ה' עילאה ולכן חסר ממנו אות ה', ולא היו בו רק \nאבר מ', שהוא שתי היסודות הנזכרים, בלי זווג, ואחר שנגדלו המוחין על ידו, ניתוסף בו \nאות ה' עילאה כנזכר. והב' הוא, כי טיפת הזווג היא מן החסדים הבאים מן מוח הדעת, \nוכאשר הגדילו המוחין, וירש מוח הדעת, אז נתנו בו הה' חסדים של טיפת הזיווג, והם סוד \nתוספת אות ה' הנזכר, והרי נתבאר, טעם תוספת אות ה', לשתי סיבות: \nואמנם בזה יובן, למה לא ניתוספה ביצחק ויעקב, אבל לפי שהעיקר נקרא על שם ההתחלה, \nוכבר נרמזה בו אות ה', המורה על הזווג, ולכן אין צריך לרמוז אותה גם ביצחק ויעקב. \nועוד טעם אחר, כי ידוע שאברהם שהוא החסד, נקרא יומם, לפי דאזיל עם כלהו יומין, והוא \nהמוליך ה' חסדים, עד פומא דאמה, ולכן נרמז בו אות ה', שהם ה' חסדים, ולא ביצחק \nויעקב: \nונבאר ג\"כ שמה של שרה אשתו. כי הנה היא בחי' הנקבה, הנקרא אלהים, ונודע כי אלהים \n"},{"index":10,"he":"ביודי\"ן בבחי' הפנים, הוא בגימטריא ש' של שרה. והאחוריים הפשוטים של אלהים, הם בגי' \nר' דשרה. וכללות ה' אותיות של אלהים, הם ה' דשרה. ולכן כשנתקנה, והיתה ראויה אל \nהזווג, נקראת שרה, וילדה את יצחק: \nונחזור לבאר, ענין שמות, אברהם, יצחק, ויעקב, ויוסף. כי כלם נקשרים. דע, כי אברהם \nהוא בחי' החסד, הנקרא אל, בסוד (תהלים נ\"ב ג') חסד א\"ל כל היום כנודע. והנה באנפין \nעילאין דא\"א, יש בהם ח' שמות של א\"ל, וכלם נכללים באברהם, שהוא בגימטריא רמ\"ח, \nכמנין ח' שמות א\"ל הנזכר. וזה פרטם, נודע, כי בחי' תיקון הא' שבי\"ג תיקוני דיקנא, \nנקרא א\"ל, בסוד (שמות ל\"ד ו') אל רחום וחנון וגו'. ובסוד (סוף מיכה) מי אל כמוך, \nכמבואר אצלינו בי\"ג מדות ויעבר, שבתפלת שחרית דחול. והיא סוד פאה עליונה שבזקן, והם \nשתי פאות, אחת מימין, ואחת משמאל, הרי הם ב' שמות א\"ל. ונודע, כי בכל פאה מהם, \nנכללו ג' שמות א\"ל, שהם תלת עלמין, היוצאים מן התיקון ההוא, כמבואר אצלנו באדרת \n"},{"index":11,"he":"נשא. והם, אל שד\"י, דבריאה. וא\"ל יהו\"ה, דיצירה. וא\"ל אדנ\"י, דעשיה. והרי הם ששה \nשמות א\"ל, בשתי הפאות. ועוד יש שתי שמות אל, בתיקון הז', שהוא תרין תפוחין, תרין \nאנפין קדישין, כמ\"ש אצלינו, כי לכן הם ש\"ע נהורין באנפין דאריך, כנגד ב' שמות א\"ל \nבמילוייהם אשר שם. והרי נשלמו ח' שמות א\"ל, שהם בגימטריא אברהם. ובפרשת חיי שרה, \nבענין קע\"ה ימי שני חיי אברהם, נתבאר זה באורך: \nוהנה שם יצחק, הוא בגימטריא ח' הויו\"ת, והם בחי' ח' גבורות הנכללות ביצחק, וכל \nגבורה מהם היא הוי\"ה אחת. וזה עניינם, נודע, כי ה' גבורות הם, והם ה' הויו\"ת, שהם \nבגימטריא ק\"ל. כי כמו שיש ה' חסדים, מבחי' אברהם. כן יש ה' גבורות, מבחי' יצחק. \nועוד יש ג' בחי' גבורות ביסוד, והם ג' גבורות הנמתקות עם ג' החסדים המגולים, כמו \nשנתבאר בענין יוסף. ונודע, כי יצחק הוא ק\"צ ח\"י, שהוא היסוד. והרי נתבארו ח' \nגבורות, שהם ח' הויו\"ת, כמנין יצחק. גם יתבארו בחי' ח' גבורות אלו, בפ' וירא, בפסוק \n"},{"index":12,"he":"ביום הגמל את יצחק, וע\"ש היטב: \nונבאר עתה שם יוסף, כי הוא נקשר עם יצחק כנזכר, וכבר נתבאר ענינו, בפרשת וישב, \nבענין החלומות של שר המשקים והאופים וע\"ש. ואמנם יוסף הוא בגימטריא ששה הויו\"ת. וזה \nעניינם, הנה נתבאר אצלינו בכמה מקומות, גם במצות המילה בפרשת לך לך, נתבאר באורך \nענין זה, כי הנה אעפ\"י שהה' חסדים מתפשטים בגופא דז\"א, מחסד עד הוד, עכ\"ז הארת כל \nהה' חסדים נכללת ביסוד, והנה גם הה' גבורות יורדים ביסוד כנודע. האמנם אעפ\"י \nשיורדים כל הה' חסדים וה' גבורות, עכ\"ז עיקרם הוא ג' חסדים המגולים, דת\"ת ונו\"ה \nכנודע. והנה ג' גבורות, מתמתקות ע\"י אלו הג' חסדים המגולים אשר שם. ואעפ\"י שאלו הה' \nגבורות כלם, ניתנים אל הנקבה בדעת שבה כנודע. וכן הה' חסדים, כלם ניתנים בעת הזווג \nאל הנקבה, בסוד טיפת מ\"ד. עכ\"ז, להיותם אורות מגולים, נשאר שרשם והארתם ביסוד, ואלו \nהם ששה הויו\"ת הנזכרים, שהם ג' הויו\"ת דחסדים, וג' דגבורות, והם בגי' יוסף: \n"},{"index":13,"he":"ובזה תבין, איך היסוד נקרא מכריע ב', והוא לסיבה הנזכר, כי בו נכללים ג' חסדים וג' \nגבורות, ונכללים יחד ונמתקים. גם בזה יתבאר לך טעם, למה הספירה הזאת נקראת יסוד. \nוהענין הוא זה כי ספירה זו נטיל לשמאלא בסוד ק\"ץ ח\"י, שהוא היסוד, הנוטה אל יצחק \nשהוא שמאלא, והנה ג' גבורות אלו הנשארים בו, הם ג' הויו\"ת, והם בגימטריא ע\"ח, ועם \nמספרם שהם ג', הרי פ\"א כמנין יסוד ע\"ה. עוד יש טעם אחר, למה נקרא יסוד, והוא, כי \nנודע מ\"ש בס\"ה בר\"מ בפרשת יתרו דף צ\"ב ע\"א, בפסוק זכור את יום השבת. בענין הנהו ז' \nשמהן, דאתקריאו שבעה מרגליאן, כי סוד השבת נקרא י\"ה אדנ\"י, ונודע ג\"כ, כי השבת הוא \nביסוד, הנקרא שביעי ולכן היסוד הוא בגימטריא י\"ה אדנ\"י, והם כנגד שתי בחי' שבו, \nשהם, היסוד, והעטרה שבו. והנה היסוד נקרא י\"ה. והעטרה נקרא אדני. והנה היסוד של לאה \nושל רחל, הם שתי ממין סתומות, ושניהם בגימטריא יסוד, לרמוז כי הוא מזדווג עם שתי \n"},{"index":14,"he":"יסודות דרחל ולאה: \nואחר שביארנו שמות יצחק ויוסף, איך שניהם בבחי' הגבורות, נבאר עתה ענין שני שמות \nאלו בהתחברם, איך כוללים כל הגבורות, והוא, כי תכלית כל הדינים הם רפ\"ח ניצוצין, \nאשר נתקנו ע\"י ל\"ב אלהים, שהם דינים אחרים, כנודע, וכלם בגימטריא ש\"ך ניצוצין. והנה \nיצחק ויסוד, הם בגימטריא רפ\"ח. וגם זה נתבאר לקמן בפרשת וירא, בפסוק ביום הגמל את \nיצחק וע\"ש. והנה שם יעקב, הוא בגימטריא ז' הויות, והם בחי' ז' מוחין שכוללם ז\"א, \nוהם ז' הויו\"ת. וכבר נתבאר עניינם, בפרשת ויצא יעקב מבאר שבע, איך ז' מוחין ההם \nנקרא באר שבע, וע\"ש. עוד יש בז\"א ג' מוחין דקטנות הנקרא אלהים, הנרמזים במלת וילך \nחרנה, כמבואר שם איך אלהים דיודי\"ן בלאה, ואלהים דההי\"ן שהוא השלישי הוא ברחל, \nואלהים האמצעי דאלפי\"ן, הוא ביעקב הכולל שתיהם, שתי נשיו. ולכן נקרא יעקב, י' עקב, \nכי עקב הוא בגימטריא ב' שמות אלהים, דלאה ורחל, ובהם עשר אותיות, כמנין י' של יעקב, \n"},{"index":15,"he":"לרמוז כי בו כלולות שתיהם. ונחזור לכללות ג' שמות, אברהם, יצחק, ויעקב. כי הנה יעקב \nמכריע ביניהם, ולכן נוטל כפלים מהם. כיצד, הרי שאברהם יש בו מספר יעקב, ועוד שם \nאדנ\"י, ושניהם בגימטריא אברהם. גם יצחק יש בו מספר יעקב, ועוד שם יהו\"ה, ושניהם \nבגימטריא יצחק. נמצא, כי אברהם לקח שם אדנ\"י יותר מחשבון יעקב, ויצחק לקח שם הוי\"ה \nיותר מחשבון יעקב. ואמנם לקח יעקב כפלים מהם, שהם ב' שמות הוי\"ה, וב' שמות אדני, \nוהם בגימטריא יעקב: \nואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן: \nהנה נודע מה שנתבאר אצלינו, בסוד נחר גרוני, כי ז\"א בימי קטנותו, יש לו ג' מוחין של \nשמות אלהים. ונודע, כי שרש ג' מוחין, הם ג' אותיות יה\"ו. ולכן אף מוחין דקטנות, \nנרמזים בג' אותיות אלו, והוא, כי להיות שם זה במוחין דז\"א, אשר ההוי\"ה הכוללת אותו \nהיא הוי\"ה דמלוי אלפי\"ן כנודע. נמצא, כי שם הנזכר, הוא במלוי אלפי\"ן, העולה \nבגימטריא טל. והנה ג' אלהים של המוחין, דמלוי יודי\"ן ואלפי\"ן וההי\"ן, יש בהם י\"ג \n"},{"index":16,"he":"אותיות בכל אחד מהם, שהם ט\"ל אותיות, כמנין יה\"ו במלוי אלפי\"ן: \nוכאשר נגדל זעיר, יש לו ג' מוחין דגדלות, שהם ג' הויו\"ת, דמלוי ע\"ב ס\"ג מ\"ה כנודע, \nואז יורדים ג' מוחין דקטנות, שהם ג\"פ אלהים, עד הגרון שלו, ולכן גרו\"ן בגימטריא ג\"פ \nאלהים פשוטים. ולהיותם דינים, לזה אמר נחר גרוני, לשון חרי אף. ולכן גם נח\"ר, \nבגימטריא ג\"פ אלהים, והם עצמם אותיות חרן: \nובהתפשט ג' המוחין דגדלות בגופא דזעיר כנודע, הנה הם יורדים דרך הגרון, הנקרא חר\"ן \nכנזכר, ומתחברים עם ג' אלהים אשר שם, ונעשים ג' יחודים של יב\"ק, שהם ג\"פ הוי\"ה \nאלהים. ולכן נקרא הגרון מעבר יב\"ק, כמו שיתבאר במקומו: \nוהנה אברהם הוא החסד, הכלול מה' חסדים המתפשטים בגוף. והוא עובר ויוצא דרך הגרון \nלמטה, להתפשט כנזכר, ובפרט במה שידעת, כי הגרון הוא בחי' הבינה, אשר שם ירדו ג' \nמוחין דקטנות מן בחי' המוחין, שהם חכמה, ותכף אחריה מתפשט זרוע הימין, הוא אברהם, \n"},{"index":17,"he":"וזהו אומרו בצאתו מחרן: \nאבל היותו בן ע\"ה שנה, הוא בחינת הג' אלהים, שבהם ט\"ל אותיות. והג' הויו\"ת, שבהם \nשלשים אותיות, הרי ס\"ט. ומספר ג' הויו\"ת וג' אלהים הם ששה, ועם ס\"ט, הרי ע\"ה. נמצא, \nכי בצאתו מחרן, לוקח הארת ע\"ה שנה הנזכר, ועובר דרך שלהם: \nעוד ירצה קרוב אל הנזכר, כמש\"ה ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, כי כבר \nנתבאר אצלינו, כי הגרון דז\"א נעשה מג' מוחין דקטנות דאלהים, שירדו בזמן הגדלות למטה \nעד הגרון. ולכן בגימטריא ג' שמות אלהים הוא גרו\"ן. גם הם בגימטריא חר\"ן, כי כל \nאלהים דקטנות, הוא דינא קשיא וחרון אף, וז\"ס נחר גרוני. והנה אברהם הוא זרוע ימין \nהנקרא חסד, ויוצא מן הגרון שהיא בינה, וזהו בצאתו מחרן. ולפי ששם בגרון בצאת אברהם \nמתוכו נתחלף שם אלהים אשר שם, באותיות אכדט\"ם, שהוא בגימטריא ע\"ה עם הכולל, לזה אמר \nהכתוב ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן: \nויעבור אברם בארץ עד מקום שכם: \n"},{"index":18,"he":"(מזולתו) הנה נבאר עתה ענין אברהם, דע, כי אברהם הוצרך ראשית כל למסור נפשו על קדוש \nה' באור כשדים, כדי לגרום לעשות הזיווג העליון של או\"א, כדי שיתוקנו זו\"ן בבחי' \nעיבור באו\"א, הנקרא עיבור א' דתלת כלילן בתלת, כנודע. ולכן אחר שהושלך באור כשדים, \nוגרם הזיווג העליון דאו\"א, אח\"כ גרם העיבור של זו\"ן גו אימא. וז\"ס מ\"ש אח\"כ, ויעבור \nאברם בארץ, והנה מלת ויעבר, הם אותיות עיבור, ולכן אז עדיין היה שמו אברם, ר\"ל אב\"ר \nמ' סתומה. ואחר שנתיישב בארץ, אז גרם עיבור ב' של זו\"ן, ולכן נקרא אברהם בתוספת ה', \nשהם חמשה חסדים של גדלות עיבור שני דז\"א כנודע. וז\"ס משז\"ל, בהבראם, בה' בראם, שהם \nסוד הה' חסדים, שהם היסוד של בריאת כל העולמות וקיומם. גם אמרו בהבראם, באברהם, \nוהכל אחד: \nואמנם הה' גבורות, נתנו לשרה אשתו, ולכן נקראה שרי, לפי שהגבורות הם דינים, והם \nבחי' שם אלהים, אשר במלויו ביודי\"ן בבחי' פנים, בגימטריא ש'. והאחוריים הפשוטים \n"},{"index":19,"he":"שלו, הם בגימטריא ר'. ואם תכלול ה' אותיותיו בבחי' פנים, וה' אותיותיו בבחי' אחור, \nיהיה הכל שר\"י. והנה אברהם שהיא בבחי' החסדים, היה ממתק את הגבורות, שהם שרי אשתו: \nוז\"ס (בראשית י\"ב ה') ואת הנפש אשר עשו בחרן, שאברהם היה מגייר האנשים, ושרי מגיירת \nאת הנשים, שהם חו\"ג, זכרים ונקבות. וזש\"ה, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' \nבראם, שהם הה' חסדים הנכללים באברהם, שהוא ג\"כ אותיות בהבראם, כי הוא קיום תולדות \nשמים וארץ. וזה, ע\"י שהמתיק הגבורות הנקרא אלהים, ע\"י החסדים הנקראים ה', והמתיקם \nע\"י ששתפם יחד, וזש\"ה (שם ב' ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ולפי ששרה היתה \nבחי' הה' גבורות, לכן כתיב (שם י\"ח י\"ח) ולשרה בן, כי יצחק שהיה בן שלה מבחי' \nהגבורות, נתדמה אל שרה אמו, ותלאו הקב\"ה בה, ולא באברהם אביו. (ע\"כ מזולתו): \n"}]}
