ספר נהר שלום
דף לד עמוד א
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
דף לד עמוד א המ"ה והב"ן שבהם הוא בבחינת פנים ואחור דימין ודשמאל ודפנים ואחור וכן בא"א בבחי' ימין ושמאל וכן כל הפרצופים ובזה יובנו כל העניינים על מתכונתם באר היטב בעה"י: (ע"ב) וראיתי מה שכתבו מעכ"ת על ענין עבודת ה' שקצרתי במקום שהיה ראוי להרחיב מעט הדיבור אמת הוא כי לכתחילה קצרתי בו יען ראיתי כמה מהנזק יצא ממה שכתבו בזה המקובלים שקדמו כי רבים חללים הפילו וחלול כבוד ה' וכבוד התורה ה' יכפר בעדם כי כל דבריהם לא עפ"י התורה הם ואינם מיוסדים על האמת ומהם יצאו אבות ומאבות תולדות הריסת יסודי התורה ח"ו ה' יכפר וכ"ז לא שלמדתי בדבריהם ח"ו אלא שפעם אחת הוכרחתי בעל כרחי לעיין בדף א' שכתוב בו קצור מה שכתבו בענין זה וכמעט שקרעתי בגדי לראות דברים אשר לא כן על ה' ה' יכפר וכבר מילתי אמורה להם כי עידי בשמים כי כל עסקי ולמודי אינו רק בדברי האר"י זלה"ה ותלמידו מהרח"ו ז"ל לבדם ובלעדם אין לי עסק בשום ספר מספרי
המקובלים ראשונים ואחרונים ואפי' בדברי שאר תלמידי האר"י ז"ל לא למדתי וכשיזדמן לפני דבר מדבריהם אני מדלגו כי ע"כ איני כמזהיר אלא כמזכיר למען ה' אל יהי לכם מגע יד בדבריהם ובפרט בענין זה השמרו לכם פן יפתה לבבכם אלא כל לימודם לא יהיה אלא בע"ח ובספר מ"ש ובח' שערים המפורסמים שכולם דברי אלהים חיים. ואני קצרתי בענין זה כל מה שאפשר כי יראתי פן יפלו דפים אלו ביד מי שעדיין לא למד דברי האר"י ז"ל כראוי ויחשדני שלמדתי בספרים אחרים ולא כן הוא כאמור ולכן קצרתי בו ופזרתי בהקדמה: אמנם הכל כתוב שם בהקדמה אלא שצריך השקפה טובה להבין דבר מתוך דבר והם הב' כללים שכתב הרב בס' מ"ש בש"ב ח"ב פ"ו שכתב עליהם שם כי אלו הב' כללים של מ"ן ושל מוחין הם כמעט כוללים כל החכמה הזו ושניהם תלויים זב"ז והוא מ"ש שם בהקדמה כי כל פרצוף נק' ב"ן לפרצוף שלמעלה ממנו והואא מברר מחלקי הבירורים של הפרצוף ההואא העליון ממנו
ומעלה אותם לפרצוף שע"ג הפרצוף ההוא שעליו לתקנם כו' כנזכר שם בהקדמה ע"ש וכפי מ"ש שם נמצא כי המוחין והנרנח"י דז"א דאצי' הנתקנים מהבירורים שלו שנבררו ועלו ע"י לישראל סבא ותבונה לתקנם א"א שימשכו לו עד שיהיו מלובשים בתוך המוחין דכל הפרצופים העליונים שעל גביו עד עתיק דא"ק שבתוכו מלובש אור הא"ס שהוא הניצוץ ההוא שהיא הבחי' האמצעית הנזכר שם אשר עליו נאמר בנים אתם לה' אלהיכם אני אמרתי אלהים אתם ונאמר ויעל אלהים ממעל אברהם ואמרו רז"ל האבות הם המרכבה והנה כל אלו הכינויים כתב הרב ז"ל בכמה מקומות על זו"ן דאצי' ג"כ שנקראים בנים בערך או"א וג"כ על ישראל שאנחנו נק' בנים לה' אלהינו שהם הזו"ן דאצי' כי הוא אלהינו ואנחנו עמו ובניו כי הוא עשנו ולו אנחנו וכן הוא ע"כ פרצוף ופרצוף בערך הקודם אליו וגם כתב בספר ע"ת כי כל תפילותינו הם לא"ס והענין הוא מ"ש בהקדמה כי כפי ערך שיעור הבירור שמתברר ועולה
מחלקי בירורי הזו"ן דאצילות כך מתבררים ועולים בירורים מחלקי כל פרצוף ופרצוף לפרצוף שלמעלה ממנו עד רום המעלות ונתקנים וחוזרים ונמשכים להם בבחי' מוחין מלובשים בצלם הנמשך ממוחין של הפרצוף שלמעלה ממנו הנזכר שם בהקדמה באופן שכל פרצוף נמשכין לו המוחין מלובשים תוך המוחין דכל הפרצופים העליונים שעל גביו עד עתיק (ס"ב ע"ב) דא"ק וכן לזו"ן דאצי' נמצא כי כשנמשכין מוחין לזו"ן דאצילות אז אור הא"ס המלובש שהוא הניצוץ שהוא הבחי' האמצעית נמצאת ומתפשט בכל הפרצופים מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגא ושהוא מפרצוף לפרצוף עד זו"ן דאצילות ואז בערכינו יצדקו הכינויים הנזכר האמורים בבחי' האמצעית הנז' גם בזו"ן אחר התלבשות בהם והמוחין ההם מתלבשים תוך כלים דחב"ד הנעשים מתרין פרקין עילאין דחג"ת הנקראים אבות ונעשים מרכבה להם וכן הוא בנרנח"י הנמשכים לצדיקים מלובשים תוך מוחין דזו"ן ודי למבין ותן לחכם ויחכם עוד
להבין דבר מתוך דבר כי עוד לאלוה מילין. באופן כי אמת הוא שכל תפילתינו הם בזו"ן דאצילות לתקנם ובהתקנם מוכרח הוא שנתקנים כל הפרצופים וכל העולמות עליונים ותחתונים ואמת הוא שכל תפילתינו הם לא"ס כי בהתקן זו"ן ע"י התורה והתפילות והמצות שעושים ישראל נמשכין מוחין לזו"ן וכן הוא מוכרח שנתקנים כל העולמות והפרצופים שעליהם כי א"אא להמשיך מוחין אם לא ימשכו מוחין לכל הפרצוף שעליהם ואי אפשר להמשיכם אם לא יהיו מלובשים תוך צלמי המוחין וכל הפרצופים העליונים שעליהם עד עתיק דא"ק שבו מלובש ההוי"ה ההיא שהוא הניצוץ והבחינה האמצעית ההיא ואז נמצא כי ההוי"ה ההיא שהיא הבחי' האמצעית המלובש במוחין דעתיק דא"ק נמשך ומתפשט תוך המוחין דעתיק הנז' המתפשטים תוך המוחין דכל הפרצופים שתחתיו ונמשך ומתפשט תוך המוחין מדרגא לדרגא עד סופה דכל דרגין שהוא עד תוך המוחין דזו"ן ואז הזו"ן נק' על שמה וגם היא נק' ע"ש הזו"ן ונעשה הכל
אחדות אחד. באופן כי ישים האדם שם ההוי"ה הנזכר לנגד עיניו בסוד שויתי ה' לנגדי תמיד ודי בזה למבין: ועל מה ששאל כת"ר מ"ש הרב בס' ע"ח כי גולגלתא ואוירא ומוחא הם נר"ן ובמקום אחר כתב שהם נח"י והנה אעפ"י שאיני כדאי כי מה אני ומה ידיעתי בער ולא מבין להשיב על דבר ובפרט בדברים העומדים ברומו של עולם אעפי"כ כדי שלא יחשוב כת"ר כי מפני גסות ח"ו לא נטפלתי לדברי קודש לכן אחוה דעי כי מ"ש שהם נח"י כן הוא האמת ר"ל שורשי הנח"י ומ"ש שהם נר"ן הם על נר"ן דנשמה דיחידה המלובשים בג' רישין כי גולגלותא היא בינה דכתר דחכמה דמ"ה עם חלק מכתר דב"ן כנודע: גם עמ"ש כת"ר על ענין הב' הפאות דמצפ"ך שכל א' כולל כל הי"ג תיקונים והד' תיקונים הראשונים שהם סוד המוחין הרמוזים באות מ' דמצפ"ך נכללים בכתר וחכמה ודאי שהם גולגלתא ומוחא כנזכר שם. ובס' מ"ש ובשער הכוונות ובשער היחודים עם מעט השקפה לטעום הטעם וכתב מהרח"ו ז"ל ופעם אחרת שמעתי מפי מורי ז"ל כי הד' ראשונות הנרמזים במ'
דמצפ"ץ הם ג' בכתר והם אור צח אור מצוחצח אור קדמון והרביעי הוא בחכמה עכ"ל ושורש דברים אלו הם בשער הצחצחות יע"ש: ועל מה שכתב כת"ר כי במקום אחר כתב הרב ז"ל כי הב' פאות הנז' הם כנגד אריך וז"א ובמקום אחר כתב כי הם כנגד זו"ן וכ"כ בספר הכוונות אמנם בס' מ"ש כתב שהם כנגד זו"ן בטוב טעם ושהם שורשי זו"ן ומהם יונקים ונשפעים ע"ש והענין הוא כמו שנתבאר אצלינו בפי"ב משער הנחמד שערי דרושי אבי"ע שבו (ע"ב) נתבארו שורשי החכמה ובפרט בפרק י"ב שבו באופן שכל השער כולו מחמדים והוא כי נתבאר שם ובמקומות אחרי כי תיקון העולמות היה באופן זה כי מכ הכתרים דכל פרטי פרצופו אבי"ע דאצילות נתקן אבי"ע דאריך דאצילות ומכל החכמות דכל פרטי פרצופי אבי"ע דאצילות נתקן אבי"ע דאבא דאצילות מלביש בשוה ע"כ אבי"ע דאריך דאצילות ומכל הבינות דכל פרטי פרצופי אבי"ע דאצילות נתקן אבי"ע דאימא דאצילות מלביש בשוה ע"כ אבי"ע דאבא דאצילות וכעד"ז כולם עד אבי"ע דמלכות דעשיה
דאבי"ע דאצילות הנתקן ממלכיות דעשיה דאבי"ע דאצילות מלביש ע"כ הבחינות דאבי"ע הנז"ל. ואחר זה נתקן אבי"ע דבריאה ע"ד הנז' מלביש בשוה ע"כ דף לד עמוד ב אבי"ע דאצילות ועליו אבי"ע דיצירה ע"ד הנזכר ועליו אבי"ע דעשיה ע"ד הנז' וזה שדברנו הוא בכללות אמנם הענין היה בפרטות כנודע שכל ספירה אינו נקרא ספירה עד שתהיה כלולה מכל אבי"ע. והנה כל ספירה דכל פרטי פרצופי עיבור יניקה ומוחין דפרטי פרצופי אבי"ע דספירה ההיא נפרטת לי"ז אלף ריבוא ובזה הפרטות היה תיקון העולמות הנז"ל כנז"ל וזה שדברנו הוא מהחכמה ולמטה דכל פרט אמנם לפנים מכל אבי"ע פרטי מתפשט אבי"ע דא"ק הנתקן ע"ד הנז"ל מכל פרטי פרצופי הכתרים המתייחסות אל פרטי א"ק ואבי"ע ההוא. באופן של ספירה פרטית מהנז"ל מלביש בשוה מראש א"ק ע"ס מלכות דעשיה המלביש לתחתית עקבים דא"ק המתפשטים לתחת ז' הארצות סמוך לעיגוליו באופן כי אין ספירה ונשמה וניצוץ שאינו כלול
מכל העולמות דפרטי א"ק ואבי"ע המתייחסים אליו ואין בו מחלקיו רק חלק א' ושאר חלקיו מפוזרים בכל פרטי אדם קדמון ואבי"ע והם צריכים אליו והוא צריך אל כולם ובתיקונו יתוקנו כולם. וימחול כת"ר שיצאתי מן הענין להאריך בדברים פשוטים כאל אלא שהקולמוס המשיך הדבור עד פה. נחזור אל הענין כי כשנתקן פרצוף כתר דאריך דאצילות נתקן מהכתרים דכתרים דחכמות דכל פרצופי האצילות ושני כתרים דכתרים דחכמות דמ"ה וב"ן דז"א ניתנו בב' פיאות ראשו והם שרשים דזו"ן ר"ל הו"ק דמ"ה ודב"ן דז"א דכר ונוקבא ועליהם נאמר שני המאורות הגדולים שוים בקומתם: והנה גם מ"ש הרב ז"ל כי הם רומזים לא"א וז"א אפשר כי הוא רמז בעלמא והוא לפי שכל א' מהם רמז לי"ג תיקוני דיקנא ואין בכל פרצופי האצילות מי שיש לו י"ג תיקוני שערי דדיקנא אלא א"א וז"א לכן הם רומזים אליהם אלא שלפ"ז איך נק' שניהם המאורות הגדולים אלא שאני חושב שאפשר שבא לרמוז ענין אחר עמוק מאד אי פה מקום ביאורו וה' יתברך יאיר
עינינו באור תורתו להבין האמת על אמיתותו אכי"ר: מכאן מתחיל סדר ביאור מועדי רגל: כבר נתבאר אצלינו בהקדמה ובהקדמת סדר הקרבנות כי לצורך הבירורים יורדים כל פרצו' אבי"ע דאצילות בששת ימי המעשה ומתלבשים פרצופים שכנגדם בבי"ע והם מתלבשים בבי"ע דחול ר"ל בבי"ע דקלי' עד ליל שבת שאז יוצאים האבי"ע דקדושה מתוך ימי החול לגמרי ומתעלים ועולים למעלה למקומם ושורשם העליון ונשאר חלל פני בין הקדושה לימי החול י"ד מדרגות ולפיכך נאסרו כל המלאכות תכף מתחילת ליל שבת משא"כ בי"ט שהותר מלאכת אוכל נפש (ס"ג ע"א) ואח"כ ע"י התפלות דשבת עולים ומתגדלים ע"י שמקבלים מוחין חדשי בתוס' נשמה יתירה ממקום עליון כמ"ש במקומו בע"ה: אמנם בי"ט מתעלים ויוצאים פרצופי האצילות מתוך בי"ע דקדושה וגם בי"ע דקדושה מתעלים ויוצאים מתוך ימי החול ר"ל דקלי' עד שיעור שנשארו נה"י וחג"ת דעשיה מלובשים בימי החול וזהו מה שנעשה מאליו ואח"כ ע"י התפילות דיו"ט מתעלים העולמות ועולים עוד
מדריגה א' עד שעולים גם החג"ת דעשיה מתוך ימי החול ולא נשאר רק נה"י דעשיה מלובשים תוך ימי החול ולפיכך הותר מלאכת אוכל נפש שהם הנה"י. וזהו אצלי מ"ש הרב ז"ל כי גדלות א' נכנסת מאליו והוא כי בעליית העולמות עלו זו"ן למקום שהו עומדין ישסו"ת ואחר כך ע"י התפלות דיו"ט עולים עוד עד מקום או"א כל זה הוא סדר שיעור עליית העולמות אמנם המשכת המוחין לזו"ן צריך להמשיך להם גם מישסו"ת ממקום שהם עומדים בו עתה ויובן עם מ"ש בהקדמה ע"ש היטב וזה ודאי בין ביצוניות בין בפנימיות: והנה עתה בערבית דליל פסח יכוין להמשיך כל המוחין דקטנות וגדלות שני דאו"א בזו"ן כי גדלות א' כבר נמשך מאליו כי מה שנעשה על ידינו בחול נעשה מעצמו בי"ט אע"פ שערבית היא מדת לילה עכ"ז נמשכין כל המוחין דמדת לילה ויום כי זאת היא המעלה שיש לליל פסח על כל שאר ששבתות וימים טובים שבהם אין מוחין אלו נמשכין בזו"ן אלא לאט לאט בהמשך
סדר התפילות בערבית שחרית מוסף ומנחה משא"כ בליל פסח כי מה שהיה ראוי להמשך בתפילות הנזכר נמשך הכל בתפלה א' דערבית והויא זיווגא עילאה ולפיכך אנו אומרים הלל גמור אחר ערבית הנאמר בשאר הימים טובים ביום דאל"כ מאי רבותא דליל פסח מכל הלילות שבכל הלילות נתקן מדת הלילה דזו"ן של היום הבא ונמשכים להם מוחין ממדת לילה דפרצופים העליונים שיעור המוחין דמדת היום והיא גדולה בערבית במדת היום אלא שבערך הכולל אינה אלא כמדת הנה"י דמדת היום ההוא אבל עתה בליל פסח נמשכין כל המוחין דמדת יום ולילה לזו"ן וזה לא בא מכחינו אלא מכח ורצון המאציל העליון שרצה ונתן כח בתפילה אחת דערבית להמשיך כל המוחין ולפיכך זיווגא אסיר לן כנזכר כל זה בדרוש ג' דדרוש פסח ע"ש: ולכאורה נראה דכשחל פסח בשבת שצריך לכוין במנחה דאותו השבת כשאר מנחה דכל שבת להעלות לז"א לדיקנא דא"א אמנם כד דייקת שפיר נראה שאין לכוין בה כלל וכנזכר לקמן:
כ"ז בפנימיות וכנגדו נמשכים כל המוחין בחיצוניות במעשה המצוה שבהגדה כנזכר בשער ב' משער חיצוניות ופנימיות כי כל מצות מעשיות הם וברכותיהם כגון ציצית ותפילין ושלש סעודות דשבת ואכילת מצה ופסח וקידוש על היין וסוכה ולולב והיוצא הנה הם לתקן ולהמשיך מוחין לחיצוניות העולמות וכל מצות שהם בדיבור לבד כגון התפילות ועסק התורה וכיוצא הוא לתקן ולהמשיך המוחין לפנימיות העולמות ע"כ וכתב עוד בדרוש ג' שאין הפרש בין המוחין דחיצוניות לדפנימיות כלל אלא כדי להבין היכן אנו מדברים ראה אם המצוה שאתה מתעסק בה היא מעשיית הנה היא בחיצוניות ואם היא בדיבור (ע"ב) היא בפנימיות ואל תטריח עצמך עוד כלל עכ"ל הרי בפי' כל מה שאמרנו ולפי דרכנו למדנו שענין זה נעלם מקצת מקובלים שכתבו שאחר ערבית דליל פסח מסתלקין כל המוחין מזו"ן וחוזרים להמשך בסדר הגדה ע"כ שאין הענין כן אלא כמ"ש הרב זלה"ה שזה בפנימיות וזה בחיצוניות אלא
שצריך להזהר שלא לכוין להמשיך מוחין ללאה: אמנם סדר הכונה בערבית אפשר שהוא באופן זה כי בק"ש במלת ישראל יכוין להמשיך נ"ר דחיה דאו"א ובאחד ו"ק דגדלות שני דאימא ובעמידה תשלום מוחין דאימא וכל המוחין דגדלות דאבא וגם קטנות א' דישסו"ת באופן שנשתנה ליל פסח משאר הימים טובים למעליותא כנזכר לעיל וכנזכר בדרוש ג' מדרוש פסח ואע"פ שבחותמי ברכות של התפילות הושוו כל הימים טובים אם יסתכל יראה כי אין השמות הנזכר ענין למוחין כנז"ל וזהו פשוט וברור בלי ספק לישרים בלבותם המישרים אאורחותם ע"פ ס' הכוונות של האר"י זלה"ה הנז' מתקיימים בזו"ן כל ליל א' ויום א' דפסח ובתחלת ליל ב' מסתלקין כל המוחין הנזכר וחוזר לבחי' תלת כלילן בתלת כנזכר בדרוש שני של העומר ולפיכך אין אומרים הלל גמור בשאר ימי הפסח כשאר ימי הימים טובים וזה ודאי בפנימיות כי הלל בתפילות שהם בפנימיות והם המוחין שנמשכו בזו"ן בתפילת ערבית וכן המוחין דחיצוניות שנמשכו בזו"ן במעשה
המצות שבהגדה גם הם נסתלקו כנזכר בדרוש ח' דדרושי פסח שהוא דרוש ב' של העומר בתתו טעם למה הוצרכו ב' לילות ליל ו' וליל ז' דכל שבוע של העומר להמשיך מוחין דאבא משא"כ במוחין דאימא ואמר כי עיקר ליל פסח היתה ארבעה כוסות שע"י נמשכו מוחין דאימא כי כוס גימטריא אלהים שהוא באימא ויין גימטריא אכדט"ם שהוא באימא וכל עצמו של היין המשומר הוא באימא אבל מוחין דאבא לא נרמזו רק דרך רמז קטן כי מצה גימטריא ע"ב