{"id":"kabala-75888480a004-1-11","bookId":"kabala-75888480a004","part":1,"torah":11,"title":"חלק א:","hebrewTitle":"חלק א:","segments":[{"index":1,"he":"חלק א: \nא. הסרר הראשון שקבל האור הנאצל, והיינו כי תחלת המצא הרשימו, כבר אמרנו שאינו אלא \nשורש ראשון לכל מה שיברא אחר כך, והיינו בדרך כלל העומד ליפרט. ואמנם כחות הרבה \nנמצאים שם, והוא מ\"ש הרב זללה\"ה - שיש בזה האצילות עולמות לאין קץ. ופירוש זה \nהענין, הנה בתיקונים אמרו, לית מלאכא דלא אשתכח ביה שם הוי\"ה ב\"ה וכו', וכל שמהן \nשוי כינוין לשמא דא. וברע\"מ פ' פנחס (רנ\"ז ע\"ב) אמרו, דאית ברנש דירית תלת מאה ועשר \nעלמין וכו' ע\"ש, והענין - כי אף על פי שאנו מזכירים רק ד' עולמות, האמת שיש עולמות \nאין מספר. וזה, כי כל סדר הנהגה שלם בסוד משפיע ומקבל - נקרא עולם, והיינו אילן אחד \nשל כל המשפיעים והמקבלים וסדריהם וקשריהם. ומאלה האילנות יש כמה וכמה. וכלל הדבר,כל \nאילן הוא שם, כל שם הוא אילן בפני עצמו, שמסדר מדרגותיו והשפעותיו וכל מרכבותיו \nבסדר פרטי. ואלה הם העולמות שיורשים הצדיקים. דרך משל, בהתאצלות החכמה מן הכתר \n"},{"index":2,"he":"נמצאים ש\"י אילנות שלמים, והוא סוד י\"ש עולמות של הצדיקים. ועוד העולמות של הנשמות, \nשכל הנשמה היא עיקר גדול בהנהגה, ולכל נשמה יש אילן בפני עצמו, וז\"ס, לכל צדיק יש \nלו עולם בפני עצמו. ומי שאינו זוכה אלא לשרשו - נוטל העולם שלו, ומי שזוכה בכל - \nנוטל כל התאצלות החכמה, והם י\"ש. ובכל עולם ועולם יש מיני התלבשות, מצבים, \nוזיווגים, עליות וירידות, הכל לפי הענין ההוא. ואין מספר אורותיהם הולכים לפי מספר \nעשר ספירות, אלא כל אחד יש לו מספר בפני עצמו. מנינם לפי מציאות האילנות. ואפילו \nמשם הוי\"ה ב\"ה נמשכים ע' אילנות שונים זה מזה לגמרי, והם ע' תמרים. אך סדר העשר \nספירות בסוד אבי\"ע נקרא רק אילן אחד. כמ\"ש עוד בס\"ד. והנה כל האילנות האלה הם \nבמרכבה למטה, אך שורש כל זה הוא למעלה. והוא, כי בהתפשט הקו בתוך הרשימו. והיה עושה \nשם סדרים להתפשט ההנהגה כראוי. מן המקבל הראשון עד המקבל האחרון, שזה נקרא בנין \n"},{"index":3,"he":"שלם, עושה סדרים הרבה. והם כל הכינוים כולם שנתגלו. דהיינו רחום, חנון וכו', שכולם \nנתגלו בסוד הרשימו. וכולם כמה מיני פעולות - שורש לכמה ענינים של עוה\"ז, כל אחד מהם \nבסוד אילנות בפני עצמם. וכל הסדרים הגדולים והרבים אשר להנהגה, כולם היו נשרשים שם, \nכמ\"ש, וכל אחד בסוד אילן בפני עצמו. ואז הוציא א\"ס ב\"ה סדר אחד שנתן לו שליטה על \nכולם, ושם שאר כל האילנות להיות רק כינוים ולבושים לסדר זה. שזה הסדר לפי מה \nשמדרגותיו יתעוררו - כך יעשו פעולותיהם, כל שאר האילנות על ידי האילן האמצעי הדה. \nאך הפועל באמת יהיה רק זה, ורק מזה יצאו התחתונים ויקבלו הנהגתם, ורק בזה יעבדו \nעבודתם. ותראה שאומר, \"וכל שמהן שוי כינוים\", ולא אמר, \"הם כינוים\", אלא \"שוי\", שהם \nלפי עצמם הם אילנות, כל אחד בפני עצמו, וא\"ס ב\"ה לקחם ועשאם לבוש סביב לאילן הזה. \nוהאילן הדה, שאנו מדברים בו, הוא אילן של ד' אותיות הוי\"ה ב\"ה, והוא הכולל מראשית \n"},{"index":4,"he":"א\"ק עד סוף עשיה, בכל הדברים שאנו מדברים בו. וסביבו עומדים, כמו לבוש לו, כמה מיני \nעולמות האלה שזכרנו. והם אינם פועלים כלל, אלא כמו הלבוש שעל גבי הגוף, שאינו פועל \nכלום, אלא הגוף פועל מלובש, כך האילן הזה פועל בלבושים האלה סביב. והרי נכלל בחלק \nהפועל - הלבוש שסביב לו, כך נכלל בחלק הפועל מן האילן הזה - העולמות שסביבו. ואינם \nלבטלה, כי אותם שהפועל מלובש בהם - הם שולטים, והפועל עצמו עושה כפי כחם, ומוציא \nלפועל כל שליטותיהם. אבל המלובש הוא הפועל לגמרי, ולא הלבוש כלל. ובני אדם - עבודתם \nוקבלתם בזה האמצעי. אך אחר כך זוכים גם לעולמות המלבישים, כי הרי ממילא נוחלים אותם \nבנחול המלובש בהם, כמ\"ש. ואמנם סוד האילן הזה - כבר אמרתי שהוא מראש א\"ק עד סוף \nעשיה, וענינו הוא א\"ק והזיו שלו, כדלקמן. והיינו שיצא ממנו זיו, וחלקי הזיו הזה הם \nאבי\"ע. ובעולמות האלה עצמם הראה מה שיש למעלה, פירוש כמו שיש למעלה כמה מיני \n"},{"index":5,"he":"עולמות, ועולם אמצעי בתוך הכל, כך נראו באלה העולמות סדר אחד של שם הוי\"ה ב\"ה העומד \nבסוד עשר ספירות, ועוד כמה סדרים אחרים העומדים בסוד המרכבה, והם נכללים בד' החיות \nבד' הפנים שבהם, ובכל עניני המרכבה, כל סדר - עולם בפני עצמו כנ\"ל. ועם כל זה חילוק \nזה הוא לפי שם הוי\"ה, כדלקמן. והיינו שבסוד המרכבה בכל פינותיה ונתיבותיה יש \nהעולמות האלה שזכרתי. ובאמצע כולם סדר העשר ספירות הכולל כל אבי\"ע, שהוא סדר שם \nהוי\"ה ב\"ה, והוא העיקרי, וכל השאר - כינוים אליו. והאמת, שכל זה אף על פי כן נקרא \nסדר שם הוי\"ה ב\"ה, כי כל מה שיוצא מא\"ק הוא סדר שם הוי\"ה, אלא שהוא כמו ציור ממה \nשיש למעלה, מראה ענין אילן שם הוי\"ה ב\"ה שבאמצע, ושאר הכינוים שסובבים אותו, ובאלה \nהכינוים עצמה שבמרכבה - שולט שם שם הוי\"ה ב\"ה. ותראה שעיקר העבודה לפי זה הענין - \nשל שם הוי\"ה ב\"ה. וגם המרכבות עצמם נכללים בסדר תחת שם הוי\"ה ב\"ה, כדלקמן. ולפי סדר \n"},{"index":6,"he":"זה נקראים ד' ח\nיות עם כל שאר הענינים המוזכרים במרכבת יחזקאל. והנה הענין הזה שהושם שם זה לשלוט \nעל כל האחרים, הוא - לפי ששאר כל האילנות הם הנהגות לפי הרשימו הנשאר. אך בסוד קשר \nכל הדברים האלה לבוא ליחוד - הוא אילן שם הוי\"ה ב\"ה. וזה מה שעילת על כל העילות \nמגלה היחוד שלו, ומקשר כל ההנהגות בדרך אחד, בסוד החזרת הרע לטוב. ונמצא שזהו הסדר \nמה שעילת על כל העילות מחזיק יחודו על כל הסדרים ומחברם בסוד היחוד, שכבר פירשנו \nשהוא מה שאין שם חילוק חסד ודין, אלא הכל טוב בהשוואה אחת. וז\"ש, שם הוי\"ה לא אשתני \nבכל אתר בד' אתוון וכו'. פירוש - ששם זה מחובר באותיותיו - אינו נזכר אלא כשעילת \nהעילות מיחד לכל המדרגות בסוד יחודו. וזהו אמונתם של ישראל כידוע, שהיא תלויה רק \nבעילת על כל העילות. שלכך מאמינים בו אפילו באורך הגלות, ואפילו שכמה דברים רואים \nהיפך האמת, וכמה קטרוגים של הס\"א. אך בכח היחוד עומדים הכל, כמבואר במקומו. וז\"ש, \n"},{"index":7,"he":"ובגין דא שוי אמונה דישראל בד' אתוון אילין, ואמר - בד' אתוון, והוא מ\"ש בזוהר פ' \nוירא (קי\"ז ע\"א), א\"ל ר' יוסי שפיר קאמרת, בגין דאיהו גו רזא דאתוון, ולית לן \nלאתערא חושבן וכו'. נראה בהדיא שהגאולה תלויה בסוד אלה האותיות. והטעם הוא, שאלה \nהאותיות הם מה שעילת כל העילות מיחד המדרגות כנ\"ל. ובזה תלויה הגאולה באמת, שאין לה \nספק כלל. נמצאת למד מכל זה, שכמה סדרים יש להנהגה על כל דבר ודבר, וכמה מיני עולמות \nיש, עולמות שלמים, אילנות שלמים כנ\"ל. אך סדר אחד יש עיקרי בהנהגה שמנהג אחריו כל \nהאחרים, והוא סדר שם הוי\"ה ב\"ה, כדלקמן. וזהו הנמצא בכל העולמות אבי\"ע. אך התחלת \nהסדר הזה הוא א\"ק, וההשתלשלות ממנו הוא באבי\"ע: \nב. לעמוד בסוד ע\"ס, והיינו שאף על פי שכל הנמצא הוא רק עשר ספירות, אך כמה בחינות \nפרטיות נבחנות בכל ספירה וספירה בפני עצמה, בלא שיהיו שוות וו לזו. אלא כל אחת לפי \nענינה נמצאים לה אלו המדרגות הפרטיות. ולפי דרך זה הם כל שאר האילנות לפי המדרגות \n"},{"index":8,"he":"הפרטיות של איזה ספירה, המדרגה שממנה האילן ההוא. אך האילן של שם הוי\"ה ב\"ה - הוא \nבסוד כל עשר הספירות ביחד, על הענין הכללי שלהם, פירוש - על מנין העשר, שבבחינה זאת \nאין חושבין המדרגות הפרטיות של הספירות, אלא כל ספירה בכל מדרגותיה נחשבת לאחת לבד, \nעד שבין כולם עושים רק עשר. ובמנין הזה תלוי כל תיקוניהם בדרך הכללי, בסוד החזרת \nהרע לטוב כנ\"ל. והעבודה כולה תלויה בענין זה של העשר ספירות, ולכך כל עניניהם \nהולכים הכל רק בסוד עשר, עם כל מה שתלוי בזה. יש להקשות, המנין שאינו מהות בו כלל, \nהוא מקרה נפרד מן הנושא. אם כן אילן שם הוי\"ה ב\"ה אינו כלום בספירות עצמם, כיון \nשאינו אלא לפי המנין. תשובה, עשר הספירות הם כל עצמות החוקים אשר להנהגה, ועם כל זה \nההנהגה עצמה יוצאת רק מן הדרך שבו משתמשים מן החוקים האלה, פירוש - יש לפעמים שילך \nעל פי חק אחד עם כל פרטיו, או על פי חק אחר עם כל פרטיו, והפרטים לפי זה רבים. ויש \n"},{"index":9,"he":"שנשתמש מכללות החוקים ביחד לפי כלליהם, ולא נחוש אל הפרטים. ואלה הם המינינים, כי \nהנה בלכתנו אחר דרך פרטי של ספיויה אחת - יהיה מנין האורות מה שנותנת הספירה ההיא, \nואחר זה כל משפטי ההנהגות באורות ההם, ואלה הם האילנות שזכרנו. אך הפעולה הכללית \nהיא במה שנכנסים כל העשרה ביחד במנין זה של עשר, וההנהגה הולכת לפי מה שנותן מספר \nזה לפי ענינו. ואדרבא, כיון שראינו שחק זה הושם ראשון שיהיו עשר, נגזור מזה בלא ספק \nשזהו המנין היותר כללי ומוצרך, שהרי צריך שיהיו כך, לא פחות ולא יותר, ובזה הסדר \nכמו שהם מסודרים לפי מנין העשר. וממילא נכללים הפרטים כולם בזה המנין. וכן נבין מה \nגורם כל אחד מהם בחק הזה הכללי, ונבין התיקון הכללי שעומד על פי דרך זה כראוי: \nג. בבחינת סדר דמות אדם, היינו שכללות הסדר הולך לא לבד על מנין עשר, אלא על עשר \nבכל סדרי מצביהם ופרטיותיהם בענין זה, שזהו נקרא דמות אדם, יען אלו הסדרים הן \n"},{"index":10,"he":"הנדרשים על דמות אדם, שהם מקבילים לו ממש בכל פרטיו. אדרבא, הם סיבה לו ולכל פרטיו \nממש. ואפילו לשם של אדם הם סיבה, בהיות התפשטם הוא סדר אחד שנקרא אדם, דהיינו בסוד \nשם מ\"ה, שבו עשר אותיות, אך נכללים בד', דהיינו ד' פשוטות שעושים י' כשהם מלאות. \nועם כל הדרכים האלה מובן אילן זה בכל משפטיו: \nד. הוא נקרא אדם קדמון, פירוש - הסדר הראשון של דמות אדם: \n"},{"index":11,"he":"חלק ב: \nא. והוא הסדר של הוי\"ה ב\"ה, והוא מה שכתבתי למעלה בענין האילנות, שזהו האילן של השם \nהקדוש הזה, והוא מתפשט והולך לפי ענין אותיותיו באותו הסדר שהם. דהיינו בסוד עשרה, \nובסוד ארבעה, כנ\"ל. ובסוד ענין האותיות עצמן, דהיינו, י - א\"א ואבא, ה' - אמא, ו' - \nז\"א, ה' - נוק', בזה הסדר עצמו ובסוד מלואיו. סוף דבר - כל מה שנמצא הם בסוד השם \nהזה ובסוד אותיותיו האלה: \n"},{"index":12,"he":"חלק ג: \nא. וזה ענין - שכל הסדרים והחוקים כולם נמשכים ובאים תחת סדר ארבעה אותיות אלה, \nשאין זה דרך פרטי, אלא כללי, דהיינו שכולל כל מה שיש בספירות בכל פרטיהם, ומביא הכל \nתחת הסדר שלו. שהרי אף על פי שהפעולות מושרשות בכמה מיני הנהגות בסוד השמות, עם כל \nזה אין להם מציאות פעולה אלא על פי הסדר הזה. נמצא הסדר הזה סדר המנהג כל הסדרים, \nוהוא שורש מציאות הפעולות, והוא בנוי מכמה תנאים וחילוקים, מסודרים בסדר נכון, שלפי \nמה שהם מתקיימים כראוי, כך יוצאות הפעולות לכל צד, ממקום שהם צריכים לצאת. וגם זה \nכענין הנשמה והגוף - שאר השמות הם אברי הגוף, וזה השם הוא כנשמה להם, וכל הכוונה \nצריך שתהיה להחזיק בזאת הנשמה, שתתן מציאות לפעולות הגוף: \nב. ולפי הסדר הזה הכל נדרש תמיד בסוד ארבעה אותיות השם ב\"ה, וזה עיקר גדול הצריך \nבלמודי החכמה הזאת הרבה, כי בכל אנו מדברים תמיד לפי העשר ספירות, ונמצאים בזה \n"},{"index":13,"he":"דרושים סותרים הרבה. והעיקר הוא, כי להרבה חילוקים מתחלקים ומתפרטים המדרגות, לפי \nצורך הפעולה שיש להם לפעול. והחילוק אינו נעשה לפי העשר ספירות, אלא לפי הפרטיות של \nהפעולה ההיא. אך לפי שכל דבר צריך להיות נכלל תחת סדר דמות אדם, בה הוא סוד זה של \nעשר ספירות, על כן כל חילוק מיד שנעשה, נסדר בסדר עשר ספירות. אבל לא נעשה החילוק \nלפי זה, אלא החילוק הולך לפי טעמים אחרים ושרשים פרטיים בענין ההוא, אלא מסתדר תחת \nסדר עשר ספירות, והוא תחת סדר ד' אותיות הוי\"ה ב\"ה, תחת סדר ד' מלואים, שהכל ענין \nאחד, כמ\"ש כבר. ותבין בזה, שאם אותם האורות עצמם יצטרכו ליחלק בחילוקים אחרים, \nשונים מן החילוק הראשון, גם החילוקים ההם יסתדרו תחת סדר עשר ספירות, ואז יתחלפו \nתאריהם. דהיינו מה שהיה בתחלה דרך משל תחת ס\"ג, יכול להיות תחת ע\"ב, או תחת מ\"ה, או \nתחת ב\"ן, שכך מגיע מקומו לפי החילוק ההוא. סוף דבר, כיון שסדר השם ב\"ה הוא סדר כללי \n"},{"index":14,"he":"השולט על כל החילוקים והסדרים שבעולם, נמצא לפי זה לפעולות שני שרשים, אחד - בפרטי \nהמדרגות, ואחד - בהסתדרם תחת השם. ואין שני השרשים מקבילים בענינם זה אל זה כלל. \nאלא אדרבא, כל החילוקים המתחדשים בכח הפרטיות - הכל נכלל ובא תחת הסדר הזה. ואתן לך \nמשל בזה, טנת\"א - אנו אומרים שהם ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, וזה אינו ר\"ל שהם עצמם ממש באים \nמשם, כי אם היה כן, היו כמה מיני דרושים סותרים זה לזה, ובפרט בדברי הרשב\"י זללה\"ה, \nשצריך לתרץ אותם בשינויא דחיקא. והעיקר הוא, שהם ד' מיני תיקונים, דהיינו האותיות \nהם האורות עצמם של הנהגת זו\"נ היוצאים מאימא. והנקודות והתגין, אחד - הוא מה שאימא \nשורה עליהם בבחינת מקור שלא נתפרשה מהם אפילו בצאתם, והיינו תגין על האותיות, ואחד \n- מה שאימא מנהגת אותם, והיינו נקודות המנהגות את האותיות. וטעמים הם תיקונים הבאים \nלהנהגה השלמה מצד החכמה. כיון שנתחלקו הדברים בחילוק זה, מיד נקשרים תחת סדר הד' \n"},{"index":15,"he":"מלואים כנ\"ל. וכן אורות אזן חוטם פה ועינים, שבמקום אחד נאמר שהם ד' אותיות הוי\"ה \nב\"ה, והיינו עינים - ה' אחרונה. והרי אזן חוטם פה כולם אינם אלא ה' שבשם דהיינו \nס\"ג. אך הענין הוא מ\"ש כבר, כי החילוקים מתחלקים לפי הצורך. אך כל החילוקים מסתדרים \nתחת סדר הוי\"ה ב\"ה. והנה עתה באנו לסדר זה של דמות אדם, כי כל מה שאנו מדברים מכאן \nולהבא הוא לפי הסדר הזה המשתלשל לפי ענין א\"ק זה. ועל כן צריכים אנו לדבר תמיד לפי \nענין דמות אדם, ועל זה יסובבו כל הדרושים מא\"ק ואילך, לפרש כל ההנהגה בסוד דמות \nאדם, ודמות אדם בסוד ההנהגה: \n \n"},{"index":16,"he":"פתח לב\nביאור ענפי א\"ק: \nהפנים עשויות להאיר מה שנסדר בפנים בתוך הגוף, ומכל חוש יוצאות הארות מזה. ולכן \nיוצאים ד' עולמות של ראיה אשמיעה ריח דבור. וגם מן המצח יוצא הארתו. נמצאו כל \nהעולמות רק זיוו והארתו של א\"ק, וא\"ק נשגב מהם יותר. ואינו מושג. כיון שאמרנו בכלל \nענין א\"ק, עתה נתחיל ללכת אחר פרטיו, לפי סדר דמות אדם, ולפרש מציאות אחד שצריך \nלהבחין בדמות האדם עצמו, כדי שנבין אחר כך ההנהגה על פי סוד ענין זה: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, הפנים עשויות להאיר וכו'. והוא מציאות זה מה שצריך לדעת \nבדמות עצמו, והוא עניך הפנים. ח\"ב, נמצאו כל העולמות, והוא הסוד לפי עניך זה \nבעולמות: \n"}]}
