{"id":"kabala-75888480a004-1-12","bookId":"kabala-75888480a004","part":1,"torah":12,"title":"חלק א:","hebrewTitle":"חלק א:","segments":[{"index":1,"he":"חלק א: \nא. הפנים עשויות להאיר, ופירוש זה הדבר הוא, כי הנה מציאות אברי הגוף וענינם למטה \nהוא מראה תמיד ענינים בהנהגה מקבילים זה לזה למעלה. ואמנם מציאות הפנים הוא חלק אחד \nשל הגוף, שבו הנשמה פונה ומשגחת למה ששייך בין הגוף ובין זולתו, והיינו ההרגשים, \nראיה -שמיעה -ריח -דבור, שהנשמה עומדת במשכנה, ודרך האברים האלה מרגשת כל ההרגשים \nהאלה. והנה שני דברים צריך להבחין בזה, מציאות הנקבים הנמצאים בפנים, והשימוש \nשמשתמשת בזה הנשמה עצמה. והאמת הוא, שהנקבים עצמם עשוים מן הנשמה, דהיינו בהיות \nבנין הולד נבנה, הרוח הבונה אותו - שם בוקע ונעשה הנקב, מה שבשאר האברים היה עומד \nלפנים. ואחר כך על ידי הנקבים האלה נעשים ההרגשים. ואמנם אין הבקיעה תלויה בהרגשים, \nשהרי יש מי שיהיה לו אותו אבר, וללא ההרגש. ועוד שלא תמיד אדם שומע או מריח או \nמדבר, ואף על פי שנקביו אלה פתוחים. והנה כל זה הוא מצד הנקבים האלה שהנשמה משגחת \n"},{"index":2,"he":"על ידם כנ\"ל. ועוד מציאות אחר, שהוא אבר הפנים, שמראה גם כן מצב הרוח במקומו, אם \nהוא בישוב או בזעף. וצריך שיהיו הפנים עצמם מוכנים לזה, שהרי בשאר אברי הגוף אינו \nכן. ועוד ענין אחר יש שאינו נראה עתה, אבל ראוי הוא שיראה, דהיינו שיהיה לפנים זיו, \nכמו שיש לשמש. וזה כבר נראה במשה רבינו ע\"ה בקירון עור שלו. וכן אמרו על פנחס שבשעה \nשהיה שורה עליו רה\"ק היו פניו לוהטות כברקים. ומה שעתה אין דבר זה נראה, הוא מפני \nשאין דיוקן האדם שלם אחר חטא אדה\"ר. אבל אדה\"ר היה כך, כמו שפירשו בזוהר ובמדרשים. \nוגם לעתיד לבוא הכל יהיו כך. וכן כתיב, \"והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע\". נמצא, מכל \nענין זה נראה שהפנים הם עשוים לפנות אל האחרים, והם מוכנים לזה. ונבחין בזה שלושה \nענינים, ענין הפנים עצמם המוכנים כבר בכל חלקיהם להתנוצץ ולהאיר אור הנשמה שבפנים, \nלהראותה לחוץ בסבר הפנים ובזיו, ענין הנקבים הנעשים על ידי הרוח הבוקע אותם בזמן \n"},{"index":3,"he":"הבנין, וענין ההרגשים שהנשמה מרגשת על ידי הנקבים האלה. ונפרש עתה כל זה למעלה. כי \nהפנים הן הכלים מן הרשימו, שבהם אור הא\"ס ב\"ה, דהיינו בסוד הנשמה שבפנים - פונה אל \nהאחרים לנהג את הפרצופים עצמם, שהם סדרי ההנהגה. שכבר שמעת למעלה, שכמו שהנשמה היא \nהמנהגת את הגוף, כך הפנימיות הוא המנהג את הפרצופים. והנה הכלים האלה הם הפנים עם \nכל תיקוניהם בסוד י\"ג תיקוני הדיקנא, שהם כוללים כל הפנים. והנה אלה כולם מאירים \nועושים זיו הפנים כנ\"ל. ועם כל זה הוא זיו סתום, כי הוא צריך לעבור דרך הפנים עצמם. \nואמנם כל מה שהוא נסדר בכל הגוף כולו - עומד להראות בפנים האלה. כי כך הוא הסדר - \nכל עניני הנשמה נראים בפנים, כמו שמפורש בסוד חכמת הפרצוף בדברי הרשב\"י ז\"ל בפ' \nיתרו ובתיקונים. והנה שם עושה זיו הפנים כנ\"ל. וז\"ס הק\"ן נהורין והש\"ע נהורין, \nשמודיעים מציאות הנהגת הא\"א וז\"א. אחר כך לפי מה שהיא נכללת שם - מתלהטת ובוקעת \n"},{"index":4,"he":"ועושה ד' נקבים, שהם עינים אזנים חוטם ופה. ותבין מה ענין הבקיעות האלה למעלה, כי \nאין זה שבקעו פעם אחת ויצאו, אלא גם למטה, אם היה הזיו נראה, היו רואים איך מבחינת \nהנשמה שנכללה כבר בפנים להראות ענינה - נמשך ויצא זיו אחד, הבוקע ויוצא ממנו דרך \nהנקבים האלה ממש. ואין פעולת הזיו הזה אלא לעשות הבקיעות האלו. ומפני שהוא מבחינת \nנשמה, שעכשיו היא נסתרת, כמו שאין נראה הזיו בפנים, כך אינו נראה מה שיוצא מן \nהבקיעות האלה. אדרבא, בפנים יש על כל פנים סבר הפנים הנראה, יען יש לנשמה איזה \nלבוש, דהיינו הפנים עצמם. אבל בנקבים אין נראה כלום, יען הנשמה יוצאת מכל לבוש. \nותראה הפרש גדול שבין הזיו הנראה בפנים או היוצא מן הנקבים. כי הנראה בפנים הוא \nהכללות של כל עניני הנשמה. אך מה שיוצא מן הנקבים הם ענינים פרטים, לפי המקום \nשיוצאים משם, והם המבינים עניני ההשגחה בסוד ראיה שמיעה ריח דבור. ואחר כך הבקיעות \n"},{"index":5,"he":"האלה עם האורות שבהם נעשים ההרגשים, שהיא ההנהגה ממש. והוא מה שהנשמה משתמשת מן \nהאורות האלה היוצאים כדי להשגיח כראוי. אבל שורש ההשגחה נדרש בפני עצמו לפי ענין \nהחושים. ומה שאנו מדברים עכשיו - הוא מה שבוקע ויוצא לחוץ, כדי לעשות הנקבים וגם \nהחושים, שמזה עצמו נעשה זיו מכסה על זיו הפנים עצמם. ולכן אמרו שנמשך נגד הפנים, \nואינו מתדבק. וכל זה היה נראה אם היה הזיו נראה. נמצא שהנשמה הפנימית נסתרת בתוך \nהגוף ואינה נראית כלל. אחר כך מתראית בדרך סבר הפנים בפנים, ומתחיל הזיו, וזהו הזיו \nהפנימי. ובהיותה עוד שם, מתחזקת ובוקעת, ונראית ממש בד' הבקיעות. ודרך שם יוצא ממנו \nזיו, מה שיוצא, ועומד על זיו הפנים, והרי זה כמו זיו בתוך זיו. ומן הזיו הזה השני \nנמצאים ההרגשים בכח תנועה שמתנועעת בתוך הזיו ההוא - הנשמה. אך מציאות הזיו בעצמו \nהוא מה שבקעה הנשמה לעשות החורים. וזה פשוט, שאם עשתה ארבעה חושים משונים זה מזה, \n"},{"index":6,"he":"ולא פחות ולא יותר, צריך שבא זה מן הכח\nהכלול בה, שהיה יכול להוציא זה, לא פחות ולא יותר. ואם כן פעולה שהוא עושה בבקיעה \nאחת - אינו עושה בבקיעה האחרת, שעל כן בבקיעה אחת הושרשה השמיעה, ובאחת הושרשה \nהראיה, ובאחת הריח, ובאחת הדבור. והאמת, שהוא לפי הכחות שהיו בה - כך בבחינת כח אחד \nהיתה נמשכת אל אחד מן האיברים הראוי ומוכן לענין הכח ההוא, ובוקעתו ויוצאת. ובחינת \nכח אחר אל אבר אחר, ובוקעתו ויוצאת. וזה מ\"ש באוצרות חיים, \"אך המשכיל יבין כי אור \nשל המוחין נקרא ע\"ב, ואור (האזן) נקרא ס\"ג\", כמ\"ש בהג\"ה. כלל הענין הזה - הנשמה \nעשויה להאיר בפנים, וגם לבקוע ולצאת ביציאה גמורה, בלא מסך לפניה, להרגיש הרגשותיה. \nואדרבא, בבחינת מה שהיא עומדת ומאירה בפנים - בבחינה זאת עצמה בוקעת לה הבקיעות של \nהחושים. ונמצאו הפנים - כלים מוכנים לשני הדברים האלה, הפנים עצמן - להראות הארתה \nעודה תוך הכלים, והבקיעות של החושים - לתת לה מקום שליטתה להשגיח השגחתה כנ\"ל. \n"},{"index":7,"he":"ובעמוד הנשמה במקומה, הנה היא מתראית דרך הבקיעות שעשתה [נ\"א,בתחילה] ועושה הזיו \nהשני. והוא עצמו מה שנראה בזיו הראשון בכלל, שנראה באלה בפרט. ומתראה ממנה בכל \nבקיעה מה שמתראה לפי ענין הבקיעה עצמה שמתראה דרך שם. וכל זה מלבד החושים עצמם, שאף \nעל פי שנעשים בבקיעות ההם עצמם, האמת הוא, שנעשים בתוך הזיו הזה, אך בכח תנועה אחרת \nשמתנועעת הנשמה לפי משפט הרגשותיה. והנה מה שמתראה מן הנשמה בפנים, כבר אמרנו שהוא \nכללות ענינה ומצבה, ומן הבחינה הזאת יוצאות הבקיעות האלה שזכרנו. נמצא, שנוכל לדון \nמן הזיו הזה היוצא ונראה מן הבקיעות האלה על מה שיש בפנים עצמם, בסוד הזיו הפנימי \nשזכרתי. ומן הזיו של הפנים הזה נידון על מה שיש בתוך הגוף, דהיינו הנשמה עצמה לפי \nענינה ומצבה. כשתדקדק, תמצא ההנהגה נסתרת בלב ובכל הגוף, ומתגלית בפנים, ומשם \nמתגלית דרך הבקיעות. ונמצא הגלוי האחרון הוא הזיו של הבקיעות, וזה מה שאנו עוסקים \n"},{"index":8,"he":"בו, שזהו האור מה שמגיע לנו, שאפשר לנו להשיג באמת. וכל מה שהוא יותר פנימי מזה - \nהוא נשגב ממנו, ולא נדעהו. ופרטיות הזיו הזה הוא כל עניני העולמות. כי רק חלקי הזיו \nהזה ותנועותיו הוא מה שמתגלה לנו, ולא יותר מזה. רק שנדע שזה הדבר מושרש לפני \nולפנים בתוכיות ההנהגה העליונה. ותבין מזה כמה שפלה השגת הנבראים, כי הנהגה באמיתה \nנשגבת מהם הרבה, ואין נודע להם אלא השטחיות היותר קרוב להם. ובזה השטח נמצא כל \nהסיבוב של ההנהגה בשלמותה מראש ועד סוף, בסוד כל העולמות, כמו שנבאר. אמנם הקדמה \nאחת צריך שתשמור תמיד, כי כל מה שנעשה במקום אחד - לפי המקום ההוא הוא נעשה. דרך \nמשל, בנידן דידן מה שמתראה מן הנשמה בפנים, הוא בסדר אחד מה שראוי להסתדר לפי בחינת \nההראות הזה, וכן ההגלות בבקיעות הוא בסדר הראוי לבחינת הגלותו זה. וזהו הסדר מה \nשאפשר לתחתונים להשיג, ונקרא שרואים רק שטחיות השיעור ששיערה להנהיג. אף על פי כן \n"},{"index":9,"he":"הוא אמיתיות הדבר לפי העומק של הדברים. אך כיון שאין שכל מספיק להשיג הדבר כולו \nבפנימיותו ועומקו ברוחב כל הענינים כמו שהם, נקרא שניתן להם ציור שלם ומספיק, \nלהבינם הדבר לפי מה שהם יכולים לקבל. הא למה זה דומה ? לחכם שרוצה ללמד חכמתו \nלתלמידו, ואם אינו יכול לקבל כל עומק חכמתו, נותן לו ציור מספיק מן החכמה מה שראוי \nלקבל. והציור אמיתי לפי כל עומק החכמה, אלא שהוא בדרך קיצור ומובן לתלמיד ההוא. שאם \nיכנס אחר כך בעומק החכמה, ימצא יתרון גדול בה ממה שהיה יודע מתחלה, כיתרון האור מן \nהחושך. יש להקשות, ההנהגה אמרנו שהיא ברשימו, והקו נעלם בתוכו. ועתה לפי זה נמצא, \nשאדרבא, כל הנהגה היא מן הקו, כי הרי ההנהגה היא רק במה שיוצא מן הנקבים האלה, שהוא \nמן הפנימיות, שהוא הקו. אם כן ההנהגה היא מן הקו? התשובה, מה שמתגלה אין נקרא \nשמתגלה לפי הנשמה, אדרבא, נקרא שהוא לפי הגוף. וזה, כי האדם הוא - שיש נשמה מלובשת \n"},{"index":10,"he":"בתוך גוף בנוי נקבים וחללים. פירוש - כלים מכילים וכלים מוציאים, שתמלא הנשמה את \nהמכילים, ותוציא אור דרך המוציאים, וכל זה לפי הנהגת הגוף בתכונות כליו. ובצאתה דרך \nהכלים האלה - תעשה לו זיו סביב. ואין הנשמה מוספת שום דבר בגוף אלא מה שהוא, שהרי \nאפילו בהוציאה אורותיה - אינה מוציאה אלא לפי עניני הגוף, וכמ\"ש בסוד שאור המוחין \nנקרא ע\"ב, ושל האוזן נקרא ס\"ג. אמנם הכלים המוציאים אינם אלא לגלות מה שנעשה \nבמכילים. ונמצא שורש ההנהגה - מה שמתחברת הנשמה עם הגוף לפנים. וגלוי הענין הזה \nבפנים, וגילוי יותר בזיו הבקיעות, וכל אלה הגילוים. נמצא ענין הנהגת הקו בפני עצמו, \nוהנהגת הרשימו המתנהגת ממנו, כי כבר אמרתי - הנשמה מוציאה אורותיה לפי הגוף, \nכדלקמן, וכשנקח סדר ההנהגה הכללי, שהוא א\"ק בכל בנינו, נמצא סוד ההנהגה מה שמתגלה \nלנו - דהיינו סיבוב שלם כדלקמן - רק מה שמתגלה אחר שככר נתלבש הקו בתוך הרשימו בסוד \n"},{"index":11,"he":"הזיו הסובב כנ\"ל. וכל מה שעושה הקו כהתלבשותו ד\nה, מלבד מה שמתגלה מזה הזיו - אינו נודע לנו: \nב. מה שנסדר בפנים בתוך הגוף, מה שמתגלה הוא הסדר עצמו שנסתדר לפנים. על כן יקבילו \nהדברים זה לזה, מה שמתגלה עם מה שיש בפנים. אדרבא, נאמר בפרט, חלק זה של הפנימיות \nנתגלה במקום דה מן הפנים, וחלק זה במקום זה, כדלקמן: \nג. ומכל חוש יוצאות הארות מזה, הוא מ\"ש למעלה, שמה שמאיר בפנים - יוצא בגילוי יותר \nבחושים: \nד. לכן יוצאים ד' עולמות ראיה שמיעה ריח דבור, כיון שהחושים הם ד', על כן ד' דברים \nיוצאים משם ומתגלים משם. אדרבא, כל מה שראוי להתגלות - יתגלה מתוך אלה הד': \nה. ד' עולמות ראיה -שמיעה -ריח -דבור, שאינם הרשר\"ד עצמם, אלא עולמות שלהם, שהם \nהיוצאים מתוכם, כנ\"ל: \nו. וגם מן המצח יוצא הארתו, וגם דה הוא דבר שאינו נראה עתה, אבל אם היה הדיו - היה \nנראה, כי יש בקיעה דקה מאד. וה\"ס התפלין העומדים במצח, שעליהם נאמר, \"וראו כל עמי \n"},{"index":12,"he":"הארץ כי שם ה' נקרא עליך\": \nחלק ב: \nא. נמצאו כל העולמות רק זיוו, וזהו מ\"ש כבר בחלק הא', שכל העולמות שאנו מזכירין הם \nמדרגות הויו הזה: \nב. הארתו של א\"ק, הארה נקרא מה שאינו עצם הדבר, אלא בהיקות שמבהיק מן העצם עצמו, \nוהוא פחות במדרגה מן העצם עצמו. ונמצאו העולמות האלה רק מה שיוצא הארה לבד מן הא\"ק, \nשאינו מתגלה בהם מה שהיה מתגלה בא\"ק עצמו, אלא פחות מזה הרבה. וזה תשובה למה שקשה \nלכאורה בענין אלה העולמות, שנראה שאין ענינם בסדר שאר האילן. והיינו כי בריאה דרך \nמשל, יוצאה מן האצילות, ור\"ל שהיא המשך אחד ממנו, והיא יוצאה כמו חותם מכל הספירות \nשל האצילות, שעוברים דרך מסך, ומוציאים כל ספירה - ספירה כנגדה ממש בבריאה, וכן \nיצירה מבריאה, וכן עשיה מיצירה. ואז יתכן לקרוא אותה זה תחת זה, כי הם יוצאים אלו \nמאלו. וכן הפרצופים, גם כן יוצאים או\"א מא\"א דרך זווגיהם, וזו\"נ מאו\"א דרך \nזיווגיהם. אבל אלו העולמות אינם יוצאים כך מא\"ק, אלא יוצאים מתוכו דרך אבריו. ולפי \n"},{"index":13,"he":"זה יש שני קושיות, הא' - שלא נוכל לומר שאבי\"ע הם תחת א\"ק, כמו או\"א זו\"נ תחת א\"א \nכמוזכר במ\"א, שהרי אינם יוצאים כך ממנו, כמו אלה מא\"א. והב' - שאין זה דרך \nהשתלשלות, כי ההשתלשלות צריך שישתלם עולם אחד, ואחריו במדרגה יבוא עולם אחר, יוצא \nממנו ממש, וכחו פחות מעולם עליון. זהו הדרך שאנו רואים שהולכים דבר הספירות מאחר \nהצמצום והלאה. אבל זה נראה כמו דרך אחר שיוצא שלא כסדר. ויקשה מיד - למה לא באו \nהעולמות האלה תחת א\"ק, יוצאים ממנו ממש כשאר העולמות זה מזה. או אם אלה יצאו בדרך \nהזה, למה לא יצאו אחרים מן א\"ק, כמו בי\"ע מן האצילות? סוף דבר אין זה המשך ישר, כמו \nשהיה ראוי להיות בדרך השתלשלות, אלא נראה כמו דילוג, שמדלגים מדרך לדרך ומענין \nלענין. ואינו מובן קשר סדר אחד שלם בזה הדרך כלל. אך לפי הענין הוא מה שאמרנו עד \nעכשיו, והיינו כי האמת, שרק מציאות אחד כללי לבד הוא הנעשה בתוך החלל, והיינו א\"ק \n"},{"index":14,"he":"שלם בכל עניניו, פירוש - בנשמתו וגופו ובזוהר שלו. וזה כל ההנהגה של שם הוי\"ה ב\"ה, \nותחת זה לא יש ענינים אחרים. אלא שבהיות ההנהגה הזאת הנהגה עמוקה - לא הבננו אותה, \nאלא הארתה לבד הוא שנתגלתה לנו, והוא הציור היותר קטן וקצר של זאת ההנהגה. וזהו מה \nשאנו מדברים בו. ובכאן נבין המדרגות זו תחת זו בהשתלשלות, דהיינו חלקי ההנהגה \nהמתגלית. אך אין זה יוצא בהמשך מדרגה והשתלשלות מן הא\"ק, אדרבא זהו הגילוי שלו מה \nשאפשר לגלות מן הא\"ק עצמו, ונחשוב גם זה לחלק א\"ק עצמו. ונאמר רק - הא\"ק הוא בכל \nהמציאות לפי הסדר שם הוי\"ה ב\"ה, אלא שא\"ק עצמו אינו מושג, אלא הארת א\"ק היא המושגת, \nובה כל הענינים האלה שאנו דורשים: \nג. וא\"ק נשגב מהם יותר, ואינו מושג, הרי זה ישוב למה שאנו מניחים עניני הא\"ק, \nומדברים באלה העולמות. שכוונתינו בזה כנ\"ל, שא\"ק עצמו הוא הנעלם מן ההנהגה, והזיו \nהזה הוא המגולה ממנו. ואין זה סדר מבולבל, לא מדלג מדרך לדרך כנ\"ל, אלא סדר נאות \n"},{"index":15,"he":"מסודר כראוי. והנה ענין דה במראה, יראה הענין כמו שכתוב, פרצוף אחד שפניו מזהירים, \nויוצאים משם כל האורות האלה על הסדר שהם כתובים: \n \nפתח לג\nפרטות ענין עסמ\"ב דא\"ק: \nע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן מתגלים מא\"ק. הע\"ב לפי חכמתו של א\"ק, ואינו מגיע הדברים להשגה, \nומשלח הארותיו דרך שערות הראש, שהמוח מגלה בם ענינו, והוא נעלם. אך ס\"ג מגלה האורות \nמה שנעלם בע\"ב, והוא ענין האצילות שהולך ומתגלה מעט מעט. לכן בתחלה אור פנימי ואור \nמקיף רחוקים וה מזה, והולכים ומתקרבים מעט מעט עד הפה, שנעשה כלי שם. ושם נשרש דמות \nאדם כראוי, והוא ענין מ\"ה וב\"ן שנתגלה אחר כך אחר שזכרנו בכלל שהארות יוצאות מא\"ק, \nעכשיו יש לנו לפרש פרטיהם: \nחלקי המאמר הזה ג'. ח\"א, עסמ\"ב, והוא מה שמתגלה בדרך כלל. ח\"ב, הע\"ב לפי חכמתו, \nוהוא ענין הע\"ב בפרט. ח\"ג, אך ס\"ג, והוא ענין הס\"ג בפרט: \n"},{"index":16,"he":"חלק א: \nע\"ב ס\"ג ב\"ן מתגלים מא\"ק, וזהו כי הלא כבר שמעת איך כל מה שיש בכל סדרי הגוף - \nמתגלה בפנים, ומה שמתגלה בפנים הוא המתגלה בתוך הבקיעות. אך כל הכללות שבכל הגוף \nהוא עסמ\"ב. אם כן מה שמתגלה הוא עסמ\"ב: \nחלק ב: \nא. הע\"ב לפי חכמתו של א\"ק, כי חו\"ב סודם הוא כך, חכמה הוא סידור הדברים בעומק \nהמחשבה. אך בינה מגלה תמיד מסתורי החכמה. וע\"ב הוא לפי מה שמצטייר בעומק מחשבתו: \nב. ראינו מגיע הדברים להשגה, כי מציאות החכמה היא להסתתר ולהתעלם: \nג. ומשלח הארותיו דרך שערות הראש, דהיינו שערות הראש הם הזיו הראשון, כמו הדיקנא \nבפנים. ומשם יוצא אור הע\"ב, בבחינת זיו שני הנזכר בפנים: \nד. שהמוח מגלה בם ענינו, סוד השערות בכל מקום שהם, הם סוד מה שנסדר במוח בתוך הראש \n- מתגלה בחוץ לראש בבחינת שערות, וכל עניניהם ומשפטיהם נמשך אחר ענין המוח, איך \nשהוא בפנים. ועוד יתפרש זה במקומו בס\"ד: \nה. והוא נעלם, אור הע\"ב היוצא הוא נעלם, כיון שהוא לפי בחינת חכמה: \n"}]}
