דרישות בעניני המלאכים
קטע 8
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
ושמא תחשוב היות שיעור הכסא בכל הנהגת העולם, רוצה לומר שיעור המאורות כשיעור צורך ההנהגה לבד וזהו שיעור הכסא, ונשיג סוד כסא מסוד הנהגה התחתונה, אינו כן אלא בזרת אחד דהיינו חלק מכמה ממאור אחד העולם מתקיים ממנו וכל הבריות תלויות בו כדפי' שהעולם תלוי בזרוע, וז"ש וזרת שלו מסוף העולם ועד סופו, מה שהעולם מתקיים וכל הארץ וצאצאיה והעם אשר עליה הכל מתקיים בחלק מאור הנקרא זרת, והעד הוייתו שנתהווה בזרת וממנו מתקיים וז"ש מ"י, שהיא הבינה שברא העולם, מדד בשעלו, דהיינו טפח, מי"ם, כלל הנמצאים מהחסד, ושמים בזרת תכן, הרי בריאה וקיום מזרת לבד. החקירה הרביעית בפסוק שרפים עומדים ממעל לו וגו'. שרפים הוא לשון אש השורף ופירש בספר ברית מנוחה שהם שלשה בחינות, הא' הוא מן האש השורף, הב' מן האש המשריף, הג' מן האש המקרר. ואולם ירצה בזה, כי היסוד האמתי אל כל הנוצרים ביצירה הוא מיסוד האש הרוחני דהיינו
הגבורה, ובה ג' בחינות גבורה סתם וגבורה חזקה וגבורת חסד, שהם ג' מדות נכללות בגבורה ימין ושמאל ואמצע, ואותם שהם מן הימין הם מן האש המקרר הדין, ואותם שהם מן האמצע הם מן האש השורף, ואותם שהם מן השמאל הם מן האש המשריף, ויצדק אומרם שהם שלשה כתות, כת אחת אומרת קדוש ולכך קדוש ראשון כחסד, וכת שנית אומרת קדוש דהיינו בגבורה, וכת שלישית אומרת קדוש דהיינו בת"ת ה' צכאות, ועתה בזה לא ירחק מה שאמרנו שהם ג' כתות בשרפים דהיינו נגד כתר חכמה בינה ג' יסודות לחסד דין רחמים, ולכך הם ג' פעמים קדוש קדוש קדוש כתר חכמה בינה כדפי' בחלק תפלה למשה, ועיקרם בינה ששם יסוד האש ולכך נקראו שרפים, ואם תדקדק במלת שרפים לא יורה על שורפים ממש, דאם כן שורפים הוה ליה למימר, אמנם היא מלה מורכבת משרופים ושורפים שהם מקבלים הדין ונשרפים בו מלמעלה ושורפים למטה והוא שם כמו זכרים דברים. עומדי"ם, ממלה זו דרשו שכל המלאכים אין להם קפיצין אלא הם לעולם בעמידה, מורה שאין
להם רשות לישב כלל, ולדעת מה ענין ישיבה ועמידה נדעהו מענין אומרם אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, והסוד וארא את אדנ"י יושב, דהיינו המלכות יושב ודאי להשפיע ולהמשיך לתחתונים בנחת רוח, ולכך מלכי בית דוד יושבים בעזרה להשפיע לכולם, אמנם ישראל מקבלים הם שרפים עומדים, ולכן אין השרפים יושבים שיפרידו עצמם מהאור העליון אלא עומדים לקבל מהכסא, ועוד יתגלה הסוד בענין תפלה מיושב ותפלה מעומד, בסוד בעמדם תרפינה כנפיהם, והיינו בענין החשמל פעמים חשות ופעמים ממללות, תפלה מיושב הם תיקוני שכינה ואין כה קבלה לכך מיושב, אמנם בעמדם שהם מקבלים מן הזווג הם מעומד חשות תפלה בחשאי, ולכן שרפים עומדים לקבל תמיד לא יפרדו. וענין אומרם שאין להם קפיצין, ירצה ששוקי האדם הם כצורה עליונה נגד נצ"ח והו"ד, והם ג' פרקים לרמוז אל בחינות במדות אלו מקכלת ומשפעת כדפי', ולכך בהיות האדם מעומד מתפשט לצד מעלה לקבל, ובהיותו יושב
הבחינות האלו מתאחדות זו בזו ועליון יורד לתחתון להשפיע, ואלו אין להם קפיצין אלא כולם אבר אחד להיותם לעולם עומדים מקבלים, וזה יורה שהאדם משפיע בהם ולא הם באדם, והאדם שלם יותר בצורה העליונה, כאומרו וארא את אדני יושב, ממעל לו, יש בו ג' פירושים, הא' כאומרו והחונים עליו ודי שרן סמיכון עלוהי, ורצה בזה כי השרפים הם ראשונים בכתות המלאכים הנוצרים ולכך הם סמוכים לכסא, בהתם שלמות צורת צלם ודמות כסא הכבוד מיד מתחיל עשר כתות המלאכים והם ג' כתות השרפים, ואין ספק שהם למעלה מן מטטרו"ן, מפני שמטטרו"ן הוא סוד הרקיע הנטוי על ראשי החיות, שהחיות בהיכל הרצון ומטטרו"ן בהיכל קדש הקדשים, ושם שני הכרובים שהם מטטרו"ן וסנדלפו"ן, ומן מטטרו"ן ולמעלה אין השגה בכסא שהוא מפרגוד ולמעלה, וכלל היכל קדש הקדשים הם ג' כתות השרפים, ולכן בקצת מקומות מייחס השרפים ממש לכסא בתיקונים, וירצה ממעל לו ירצה על הכסא,
ועומדים ירצה עומדים לקבל מן אותו שהוא ממעל לכסא, ולשון מעל כמשמעו, ולא שמדריגתם מעל לכסא ולא בכסא עצמו אלא הם עומדים ירצה מקבלים מרוכב על הכסא, והיינו הפירוש הב', ורצה הכתוב בזה להורות שעם היות שאינם משיגים באצילות עם כל זה הם יודעים שאין ההשפעה מן הכסא אלא מן הרוכב עליו על הכסא, הג' כשנדקדק אומרו ממעל ולא אמר על ירצה על דמעל, כי הרוכב על הכסא הוא מדת אדנ"י ועליו יהו"ה ואלו שואבים שפע מעולם הזכר, וכן פירש בסכא בפסוק, ברכי נפשי את ה' כי במלאכים לא אמר ברכו את ה' מלאכיו אלא ברכו ה', והטעם שהם עומדים בסוד עולם מעומד שהוא מהזכר, לא מהנקבה שהיא תפלה מיושב, ולכך ישראל נאחזים בזה ובזה והם מתפללין מעומד ומיושב זכר ונקבה, ואלו זכרים מעומד דוקא, ולא מפני זה יגדל מעלתם אלא אדרבא מעלת ישראל גדולה מהם, שהם בני בית דמטרוניתא נכנסים להיכלה פנימה ואלו יונקים למטה מהזכר, והיינו אומרו עומדים לקבל
ממעל לו, על דמעל הכסא, ולזה ישראל יש להם קפיצים להורות עליית הנקבה ממרגלותיו מדרגה אחר מדרגה עד עלותה בין שתי זרועות על לב ומשם כתר עטרה על ראשו וישראל עולים עמה, ולכך הם מתפללין מיושב ומקדישים מעומד וחוזרים ומקדישים במוסף בסוד תוספת קדושה על קדושה, והשרפים אין להם כח זה כאשר נבאר בחלק תפלה למשה. ש"ש כנפי"ם, כבר פי' כי איברי המלאך אינו אבר ממש אלא כל חלק וחלק ממנו הוא מלאך, ולזה כנפים אין הכוונה כנפים גשמיים ככנפי החסידה, אמנם הוא מלשון כנופיא, והיינו מחנות וכתות נכללות בכל שרף ושרף, והעד על זה וקול כנפי החיות, שהם החיילות האומרים גם כן שירה כאשר נבאר, וכנופיא זו להם פעולה ידועה לכל אחד ואחד כאשר נבאר, אמנם להיותם ששה הוא משש קצוות, ור"ש פירש שהם ז' שרפים ז' שמות מ"ב, והשם עצמו השרף וששה אותיות שבו הם ז' כנפים, וכבר נתבאר כי כל אות ואות לה שם אחר אבגית"ץ אדירירו"ן ביהריהו"ן וגו', והרי הם שרים על החיילים, וכן פי' כי ששה אותיות הם שש
קצוות, ולזה הוכרח כי הכנפים דהיינו המחנות האלו פעולתם כפעולת מדותם שמהם מקבלות, וכן פי' במקום אחר בתיקונים כי ת' הוא תלמי"ה והיינו סוד אומרו תלמיה רוה נחת גדודיה, והיינו מפני שהוא בהוד שהגשמים יורדים בגבורה יש בו כח הגשמים ברויה ולזה הם ו' כנפים, ואולם בכפל לשון הכתוב באומרו שש כנפים שש כנפים לאחד, יובן במלת אחד שפירש בזוהר פ' בראשית שהם ו' ממעלה למטה וששה ממטה למעלה והכח המייחד היינו אחד ודאי, והיינו קשר הקצוות ויחודם על ידי היסוד, וז"ש שש כנפים שש כנפים לאחד ודאי והיינו סוד החיילים נקשרים ומתאחזים אלו באלו אבגית"ץ צתיגב"א, לאחד הוא סוד שרף שהוא מתלבש בהם וקושרם ומיחדם, וכן כל אחד ואחד. בשתים יכסה פניו, הענין כי הפנים בשרף הוא סוד ג' ראשונות שבו, שהם הפנים המקבלים השפע העליון, והנה יקשה הנה הרבה, כי לפי הפשט מורה שהשרף אין לו אלא שני פנים ובחיות הם ד' פנים, וקשה טובא, השרפים הם בעלי ששה כנפים והחיות הם בעלי ד' והשרפים
בעלי ב' פנים והחיות בעלי ד' פנים, ועוד החיות נכללות ד' פנים בכל חיה מחברתה, והשרפים למה לא יוכללו כל אחד מחבירו. ואני אומר ילמד סתום מן המפורש שיש להם ל"ו פנים ול"ו כנפים שהוא סוד רי"ו פנים, הא כיצד ו' פעמים ו' הם ל"ו, וכמו שאנו חוזרים וכוללים בחיות דפ"ד בכל חיה, כן הם בכל שרף, והוא סוד אלו רי"ו, ובשתים יכסה פניו, ירצה שהחסד והגבורה מסתירים החכמה והבינה שהם הפנים ולכן בשתים יכסה פניו, וסוד הפנים הם רי"ו אותיות בשם ע"ב הנסתר ורי"ו אותיות בשם ע"ב הם כנפים, אלו לבוש לאלו, וכן ל"ו פנים ול"ו כנפים לע"ב, וכן בדין ששה כנפים כל כנף וכנף כלול מחבירו בסוד הצירוף כזה אבגית"ץ באבית"ץ גאבית"ץ יאבגת"ץ תאבגי"ץ צאבגי"ת, ועל דרך זה יצטרף השם צירופים הרבה, ואפשה דהיינו אומרו שש כנפים ובכל כנף וכנף שש כנפים, והיינו כפל הפסוק באומרו שש כנפים שש כנפים לאחד, וכן הפנים שהוא סוד שם מ"ב הנסתר, דהיינו
יו"ד ה"י וי"ו ה"י, אל"ף ה"א יו"ד ה"י, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, יתחלק לששה ששה אותיות יו"ד הי"ו, יוהיא"ל, פה"א יו"ד, האיוד"ה אואוה"א, אלף דלת, נוניו"ד, הרי שבעה שרפים בעלי ששה פנים ויוכללו הפנים בכנפים כדפי'. עוד יש דרך אחרת לשם מ"ב נעלם, והוא יהו"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף, הרי מ"ב ויתחלק לששה ששה כזה יהוהי"ו, דהאוא"ו, האיוד"ו, אודלת"ה אאלפו"א, ואלףו"א והאאל"פ הם שבעה שרים בעלי ששה פנים ויוכללו כנזכר, וישעיה הסתיר סוד יותר ולא נרמז אלא ברמז בכנפים. בשתים יכסה רגליו, הם נגדיים לנצח והוד, ופירושו הוא שלא להזכיר מעשה העגל, הרי שדמו אותם לחיות שרגליהם ככף רגל עגל דרך כלל שהוא מצד הדין, ונצח הוד מדות הדין, ועם היות שהנצח נקשר בימין כבר נרמז סודה בענין ותקע כף רגל יעקב, ועם היות שהפנים הם נכללים בכל הקצוות הרגלים הם דוקא בנצח הוד, ולכן יכסה רגליו ויתעלם הדין ההוה
בכחות אלו בסוד כנפים אלו שהם מושכים לרחמים, ולכן בשתים יכסה רגליו ויפעלו הרגליים על ידי שתי מחנות אלו ולא ישרפו העולם בהזכירם עון העגל. ובשתים יעופף הם השתים האמצעיות שהם תפארת ומלכות, ולהכי נקט יעופף ולא אמר יעוף שהם השפעה אחר השפעה בחינה אחר בחינה בסוד משך הגוף כולו, שהוא סוד קומה הכוללת כל קו האמצעי כאומרו זאת קומתך דמתה לתמר, ולכך ממנו נמשך השפע או הפעולה כאומרו ויעף אלי אחד מן השרפים וגו', ועוד אפשר לי לומר יעופף שתי עפיפות כענין רצוא ושוב, יעוף לעלות ויעוף לרדת, והיינו כח ההשפעה עולה ומקבל יורד ומשפיע, היינו סוד תפארת ומלכות, רצוא כרפא דהיינו ת"ת רקיע רפה רחמים שאינו דין, ושוב בדגש דהיינו י' מלכות נקודה י' קטנה דגש דין ודאי, והיינו יעופף יעוף יעופף ת"ת ברפה יעוף מלכות בדגש, ולזה אל פעולת הדין ויעף אלי אחד מן השרפים דהיינו בכח הדגש להענישו בשפתיו כדפירשו רז"ל.
החקירה החמישית בפסוק ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה, דרך כלל זה הרקיע הוא מטטרו"ן והוא בהיכל השביעי היכל קדש הקדשים, והנה יקשה אל השכל, כי אחר שחנוך הוא מטטרו"ן שנזדכך גופו ללפידי אש, כדפי' בפרקי מרכבה שהוא שר על כל מלאכי מרום, ואם כן היאך אפשר שיהיה רקיע וכל עולם זה היכל קדש הקדשים לא מעט הוא. ולזה נקשה אחרת, שהקב"ה מנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות, ומה יועילנו לצדיק העולמות האלו אחר שהוא איש אחד קטן הכמות לכל העולמות האלו, אמנם הענין הוא כי צורה זו הגשמית אינה לנשמה אלא צורה רוחנית, אין הצורה הגשמית אלא דוקא במנוחת הנפשות ובמנוחת הרוחות שבהם הצדיקים כצורתם בעולם הגוף אלא שצורתם רוחנית מאירה כשמש, אמנם למעלה אין מי שידע מה ענין הצורה ההיא אלא שנכללת בכמה מיני מאורות מלאים זיו וזוהר, ועל דרך זה כשנזדכך חנוך ונעשה מלאך גבוה כולל כמה עולמות וכמה עניינים וכמה
מאורות, וכן ענין התפשטות הצדיקים בש"י עולמות, ועם היות שאומר גופו נהפך ללפידי אש וגו', הענין הוא כי גוף האדם באיבריו רומז לכמה עולמות, וכן המלאך הזה כל אבר ואבר ממנו נעשה עולם וכל שער ושער ראשו נעשה מאור מתפשט כלול, ועל דרך זה כל שאך פרטים שבו, ולזה החיות שהם בהיכל הרצון כאשך נבאך מתעטרות מאורו והוא כתר על קרני הודם כאשר נבאר, והוא למטה מסוד השרפים על החיות, ויש אומרים שהוא שרף, ואין רחוק היות השרפים עצמם כללותו, וכן נראה מתוך דברי התיקו' בשם מ"ב, אמנם בספר ברית מנוחה מפרש סוד שמ"י דהיינו שמעיא"ל מטטרו"ן יהוא"ל, ואומר ששמעיא"ל ראש לשרפים ומשפיע למטטרו"ן, ואינו מן הרחוק כי מטטרו"ן שר הפנים דהיינו ב' פנים ת"ת ומלכות, אמנם שרפים הוא סוד אהי"ה בבינה כדפי', ועל דרך כלל הוא הרקיע הנטוי על ראשי החיות, וכן מוכח בכמה דוכתי, והנה בבחינת המלאך הזה הוא כולל כל העולמות וכל הנמצאים כולם
וכולם ניזונים ממנו, ואפשר היינו שפירשו בגמרא פרק אין דורשין קרני החיות כנגד כולם, שהרי כל הנמצאים נכללין בקרני החיות לכך מדתן כנגד כל הנמצאים כדמפרש התם ואזיל וקרני החיות אלו מהיכא אתו שלא נזכר בפסוק, ועוד שהוא אומר קרני החיות כנגד כולן רגלי הכסא כנגד כולן, הרי שלא נתן שיעור בין כסא לחיות אלא רגלי כסא וקרני חיות יחד, וזהו סוד השרפים רגלים לכסא בלי ספק, והרקיע הזה שעליו הכסא הוא קרני החיות, ובזה צדקו דברי ספר ברית מנוחה שפירש ששמעיא"ל משפיע למטטרו"ן והיינו קרני החיות המקבלות מרגלי הכסא כדפי', וצדקו דברי רשב"י שמפרש שרפים וכסא דבר אחד כיון שהם הם רגלי הכסא, ועם היות שיאמר קרני החיות, אין הכוונה על הצורה הגשמית אלא רוחניות הכולל החיות וכל אשר למטה מהם, וכן מוכח בזוהר בפרשת אחרי מות שהחיות נשרשות ברקיע, וכן בדין ששורש היכל הרצון בהיכל קדש הקדשים, והיכל קדש הקדשים שרש
לכל הנמצא ממנו למטה בלי ספק, וענין אומר ודמות מפני שהם דמות ממש חי"ה מלכות רקיע יסוד, ומטטרון נגד היסוד, ועל רקיע כסא מלכות על יסוד ששם מקומה, ועל כסא מראה אדם ת"ת, בענין שצורה זו המושגת דמות לענין גבוה, וראשי החיה נצח והוד ראשים למלכות ראשי חדשים כדפי' ברעיא מהימנא, רקיע מן לשון וירקעו את פחי הזהב והיינו התפשטות, וירצה מלשון רקיע שהוא התפשטות ממקום גבוה כעין הת"ת שהוא מתפשט מהבינה וכולל בעצמו הספירות, כן הרקיע הזה כולל בעצמו החיות שרשם הנעלם בו כדפי', ועל ידי השרש הזה הנעלם אשר להם הם חיים ממנו, וראש הרקיע נקשר בשרפים, ורגלי כסא עליו שהם משפיעים בו והוא מתרקע ומתפשט להשפיע לחיות, והוא יונק מהת"ת בעל הרחמים, ולכן הוא כותב זכותם של ישראל, והיינו סוד תפלתם ומצותם העולה מסנדלפו"ן הקושר כתרים לרבו כאשר נבאר, והוא כוללן וכותב אותיות רוחניות, ותפלת אלישע לא היתה מתקבלת ונדחו כל
תפלותיו ומצותיו, והיינו מחיקת זכותו שלא יהיה הזווג הנעשה על ידי מלאך הזה נכלל (כי) באלישע כיון שחטא בקיצוץ, ומטטרו"ן מלמד זכותם של ישראל שהוא כנגד ישראל של מעלה, וז"ש כעין הקרח הנורא, וכבר נודע שמלת נורא הוא הת"ת הגדול הגבור והנורא ג' אבות, והוא אמר מה נורא, ומלת קרח הוא סוד רב חסד מטה כלפי חסד, מתלבן בלבנונית הכתר העליון להיותו פועל בחסד, וזהו קרח ודאי, ורשב"י פירש בתיקונים קרח חרק, והיא המלכות שהוא חרק נקודה ועם בעלה הוא נורא נעשים שניהם קרח הנורא והיינו קשר שניהם יחד, והיינו על ידי המלאך הזה המזווגם בימות החול כדפירש בספ"ר בשער אבי"ע, נטוי מתפשט על ראשיהם שהוא צורתם החקוק בו, שאותו השרש ראש להם מלמעלה למציאותם בלי ספק, ומלת נטוי יורה גם כן כי החיות פועלות בדין בפני שור וברחמים פני אדם ואריה וגו', והרקיע נטוי מדין לרחמים על ראשיהם להטותם לרחמים מלמעלה ודאי שהכל תלוי בקבלה
עליונה. החקירה הששית בפסוק ומתוכה דמות ארבע חיות וגו', משך הפסוקים בקצרה, ועם היות שלא סידרנו הפסוקים כסדרן הוכרח אלינו סדר זה כפי סדר המדרגות, ומתוכה, דהיינו סוד הנוגה שנבאר עניינה בחקירה ז' בע"ה, ומה שאמר מתוכה, שודאי תוכיותה ומוח האגוז הוא סוד ד' חיות, ולא אמר ותוכה ד' חיות, ח"ו שאינם מתלבשות בנוגה וכל שכן בשאר הבחינות, אלא מתוכה צופה אדם ד' חיות, שהרי רגלי החיות כנגד כל מה שלמטה מהם, דמות ארבע חיות, אמר דמות מפני שעיקרם ד' חיות באצילות, שהם י' אריה ה' שור ו' אדם ה' נשר, ואלו צלם ודאי עליהם ולמטה דמות, ולזה אמר דמות ד' חיות, וטעם למה נקראו חיות פי' בפרשת נח, עוד ירצה דמות ד' חיות, וארבעתן אינם אלא אחת, כמו שאמר לעיל, אמנם היא בעלת ארבע פרקים ד' איברים ד' חיות, וסודם מיכא"ל גבריא"ל אוריא"ל רפא"ל בהיכל הרצון, והיכל הרצון הוא היכל הת"ת ולזה ההיכל א' ומאורו מתנוצץ לד' ניצוצות כענין השם יהו"ה אחד ומתנוצץ
לק' אותיות, וז"ש דמות אדם, הת"ת ודאי שהוא אדם, ועוד הוא סוד יהו"ה ד' חיות ולהנה דמות אדם דהיינו סוד מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וארבעה פנים לאחת, הוא סוד ההנהגה הנמשכת מלמעלה מורכבת מד' הנהגות, דהיינו חסד פן אחד, דין פן אחד, רחמים פן אחד, הכולל פן אחד, והדין כלול מהרחמים והחסד והכולל, והרחמים כלולים מהדין והחסד והכולל, ולכן ד' פנים פני ההשגחה וכלי לסובלן, דהיינו סוד ד' מלאכים אלו מיכא"ל גכריא"ל אוריא"ל רפא"ל הם ד' פנים, ובסודם כמה איברים כמה כוחות לפעול כל פרטי ההנהגה והפעולות הנמשכות מהם למטה, וכנגד הד' פנים הם הכנפים, שהם מחנות ארבע שייחסו לשכינה כפרקי מרכבה, ואימעוט כנפי החיות ונתמעטה פמליא של מעלה כמו שאמרו בגמרא כפרק אין דורשין, וד' כנפים הם מקבלים שפע ופעולת הפנים, והעד ד' פנים יהו"ה ד' כנפים אדנ"י, וכמו ששם אדנ"י מקבל שפע יהו"ה ופועל פעולתו כן סוד ד' פנים וד'
כנפים בחיות למטה ולקמן נאריך. ורגליהם רגל ישרה, הגוף בעצמו לא פירש, שנכלל באומרו לאחת להם, שאין להם כח לקבל מהפנים, אלא אור הפנים ימשך דרך הגוף אל הכנפים, וסוד