ספר מעולפת ספירים
אות כב:
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
אות כב: עוד (שם דף מ"ד ע"ב, מדרש רות), [זהר חדש רות צ"ח ע"ב], ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, רמז שאדם הראשון לא זכר לתת לדוד ע"ה אלא ע' שנה ולא נתן לו ק' שנה, שאם היה נותן לו ק' שנה לא היה נחרב בית המקדש: אות כג: עוד כתב בספר בראשית דף פ"ד ע"א, הקשה בכתוב (תהלים פו,טז) והושיעה לבן אמתך, וכי לא היה בן ישי למה לא הזכיר אביו, מכאן הוציא רבי שמעון בר יוחאי ע"ה, כי כשיבא האדם ליזכר אצל בית דין של מעלה יזכיר דבר שהוא ודאי יותר, ולכך הזכיר אמו:
אות כד: כתב בספר שמות דף י"ט ע"א, זכה עמרם ונולד לו בן שנתנבא בקול גדול, ועמרם זכה לבת קול, וזהו (שמות ב,א) ויקח את בת לוי, וזהו וילך, שהלך והשיג מדרגה זאת: אות כה: כתב בספר במדבר דף קפ"א ע"ב, (קהלת א,ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו, זה יהושע ע"ה, שאף על פי שירש מקומו של משה רבינו ע"ה, מכל מקום לא זכה למקומו ממש, כי משה רבינו ע"ה אורו מעצמו כמו השמש, אמנם יהושע אין לו אורה משלו אלא תחת השמש, וזהו שאמרו ז"ל, פני משה פני חמה, פני יהושע פני לבנה:
אות כו: עוד כתב בספר במדבר דף רל"ז ע"א, סוד שנמצא פנחס ביו"ד, לפי שעולה כמנין יצחק שהם ר"ח, שבאותו מעשה שהרג לזמרי נתגבר ונתלבש בגבורה חזקה שהיא מדת יצחק, וזהו (במדבר כה,ז) ויקח רמ"ח בידו, כי אחר שנתלבש בשם יצחק ועלה שמו ר"ח ראה אות המ"ם פתוחה שהיתה מלאה דם, וזהו אות מלאך מות מימות אדם הראשון, שבזה מביא מות לעולם וזהו סוד (בראשית ג,ו) ותקח מפריו מ"ם והיה מצפה אותיות ו"ת שתהיה מות, כיון שכתוב ותתן גם לאישה נתחברו אותיות מות, וזאת האות מ"ם ראה פנחס פורחת באויר והיה מצפה מלאך המות ללוקחה, מיד נתגבר פנחס ולקחה ממנו בכח שהיה לו שם יצחק שעולה ר"ח, לקח גם המ"ם וזהו ויקח רמ"ח בידו:
אות כז: כתב בספר במדבר דף רל"ז ע"ב רל"ח ע"א, האריך רעיא מהימנא בזה, אמר כי ראה פנחס מ"ם של חימה פורחת באויר, חטף אותה ושתפה עם ר"ח שהוא מנין יצחק, ומנין פנחס ביו"ד, ונעשה רמ"ח, אחר כך ראה מלת וי"ו מן מות פורחת באויר חטפה ונעשה רומח בוי"ו, ובאיזה זכות חטף ב' אותיות, לפי ששתף עמו כח ב' צדיקים יצחק ויעקב, וזהו פנחס [פני חס] בשני פנים אלו חס הקדוש ברוך הוא על ישראל, ויעקב נקרא פניאל וזכה להשתתף עם יצחק, בשביל שמסר עצמו למיתה כיצחק:
אות כח: כתב בספר בראשית דף קע"ד ע"א, טעם למה שאנו קורים יעקב אחר שאמר לו ה', (בראשית לה,י) ישראל יהיה שמך, ולמה אברהם לא נקרא עוד אברם, והשיב, כי באברהם כתיב (בראשית יז,ה) והיה שמך אברהם ולכך נשאר בו זה השם, אבל ביעקב לא כתיב והיה שמך ישראל, רק ישראל יהיה שמך:
אות כט: עוד כתב בספר בראשית דף קע"ז ע"ב קע"ח ע"א, טעם למה שנקראו ישראל (ישעיה מא,יד) תולעת יעקב, שהם כתולעת המשי, שיוצא ממנו כמה בגדי מלכות וזורע זרע ומת, ואחר כך מאותו זרע מתקיים כבראשונה, כך ישראל אף על פי שימותו יחזרו לחיות: אות ל: עוד כתב בספר בראשית דף צ"ז ע"א, תנא דבי אליהו, יעקב אבינו כסא בפני עצמו, דכתיב (ויקרא כו,מב) וזכרתי את בריתי יעקב, ברית כרת הקדוש ברוך הוא עם יעקב מכל אבותיו, שעשאו כסא הכבוד בפני עצמו חוץ מן הראשונה:
אות לא: עוד כתב בספר בראשית דף צ"ד ע"ב, כי יש בפסוק (תהלים סה,ה) אשרי תבחר ותקרב י' תיבות, כנגד י' חופות שיש לצדיקים, כי מכל מלה נעשית חופה אחת: אות לב: עוד כתב בספר בראשית דף ק"כ ע"ב, (שמואל-א ג,י) שמואל שמואל, לפי שבסוף היה שלם שקודם לא היה נביא, ולזה יש פסק. אבל (שמות ג,ד) משה משה לא פסק, שמשנולד שכינה עמו:
אות לג: עוד כתב בספר בראשית דף קס"ח ע"א, כי האבות הניחו לדוד ע"ה כל אחד מחייו, אברהם ע"ה היה לו לחיות ק"פ שנה הניח לו חמש שנים, יעקב היה לו לחיות כמו אברהם ולא חי אלא קמ"ז, הרי כ"ח שנה חסר וה' מאברהם ל"ג, יוסף היה לו לחיות קמ"ז וחי ק"י נמצא שנתן משנותיו לדוד ל"ז שנה הרי ע' שנה לדוד, יצחק לא נתן לו כלום:
יום אחד עשר אות לד: מעלת אליהו ז"ל, כתב בספר בראשית דף ר"ט ע"א, בענין סוד הנשמות, שכלם באות מנהר דינור דנגד ונפק מצרור החיים, וכשהאשה מתעברת, אם הבן הנולד הוא מצד הזכר חי יותר, ואם מצד הנקבה אינו מתקיים, ולכך כתב באליהו (מלכים-א יט,ג) וילך לו אל נפשו כי נשמתו היתה מצד הזכר לגמרי, ולכן לא מת כדרך בני אדם אלא נפשט מן החומר ונשאר כמלאך בעולם, וכבר אמרו, שכל הנסים הנעשים בעולם הם על ידי אליהו ז"ל:
אות לה: אמר הכותב, בזה נתברר תפלת חנה, (שמואל-א א,יא) ונתת לאמתך זרע אנשים, כי הבן הניתן לה יהיה מצד הזכר ולא מצדה, כדי שיתקיים ונכון: אות לו: עוד כתב בספר בראשית דף רכ"ב ע"ב, כמה יש לאדם להסתכל שלא יעבור על רצון יוצרו, ששנינו וכל מעשיך בספר נכתבין, ולא זו בלבד אלא אפילו מה שחושב האדם ועולה על רוחו הכל נכתב לפניו, וראיה מיעקב, כי כשהביאו לו את לאה כונתו היתה ברחל ואותה טפה ראשונה שהשליך יעקב היה בדעתו שהיתה ברחל, הקדוש ברוך הוא דידע מה בחשוכא, החזיר אותה הכונה למקומה, ובחלל ראובן יצועי אביו ניתנה הבכורה ליוסף:
אות לז: כתב בספר שמות דף ט"ז ע"ב, מעלת ישראל על האומות, שכל האומות ע' לשון, ובישראל כתיב (בראשית מו,כז) כל הנפש וכו' שבעים, הרי כי השולט בישראל כשולט בכל העולם: אות לח: כתב בספר ויקרא דף קי"א ע"ב, רעיא מהימנא, טעם למה שנקראו ישראל פעמים בנים פעמים עבדים, אמר כי מי שיודע להקדוש ברוך הוא דרך כלל נקרא עבד, שעושה מצות ה' בלי ידיעת פרטי הדברים, כעבדים שאין לו רשות לחפש בגנזי אדוניו, אבל מי שיודע להקדוש ברוך הוא בדרך פרט נקרא בן:
אות לט: וכתב בספר במדבר דף קכ"ה ע"א, רעיא מהימנא, וזה לשונו, לא נקראו ישראל עבדים אלא אותם שהם עמי ארץ כבהמה, אבל החכמים נקראו אדם, וזהו (יחזקאל לד,לא) ואתן צאני, כנגד עמי ארץ, אדם אתם, כנגד החכמים. אמר הכותב, וזהו (תהלים לו,ז) אדם ובהמה תושיע:
אות מ: וכתב בספר בראשית דף רמ"ד ע"ב, (שיר השירים ח,ו) שימני כחותם, מה החותם כשחותם בו האדם אף שיסיר אחר כך החותם הצורה נשארה דבוקה, כך אמרה כנסת ישראל להקדוש ברוך הוא, אני נדבקתי בך אף שאלך בגלות תהיה דבק עמי: אות מא: עוד כתב בספר בראשית דף רמ"ח ע"ב, למה נקרא (בראשית כג,ב) קרית ארבע, שנקברו ד' צדיקים, אדם אברהם יצחק ויעקב. והקשה, שהרי אמרו ז"ל שהאבות הן הן המרכבה ואין המרכבה פחותה מארבעה, ושנינו, שתף הקדוש ברוך הוא את דוד ונעשה מרכבה שלימה, ואם כן למה לא נקבר דוד ע"ה במערת האבות. ותירץ, כי דוד ע"ה היה לו מקום מתוקן והוא ציון, ואדם שנקבר בתוך האבות הוא לפי שהיה מלך ראשון שבעולם, ואחר כך ניטלה ממנו המלוכה וניתנה לדוד ע"ה:
אות מב: כתב בספר בראשית דף ר"נ ע"ב, אמר רבי שמעון בר יוחאי ז"ל, דיעקב אף על פי שיצתה נשמתו במצרים לא יצאתה ברשות אחר, אלא תכף נקשרה נשמתו למקומה אצל האבות במערת המכפלה, וכשנכנס שם יעקב, כל ריח שבגן עדן עלו בה ונר אחד דולק, וכשנכנסו האבות אצל יעקב להטפל בו נסתלקה הנר, וכשחזר יעקב ונכנס למערה חזר הנר כבראשונה, ועד ימי עולם לא קבלה המערה אדם אחר ולא תקבל:
אות מג: כתב בספר שמות דף קנ"ב ע"ב, מעלת כשישראל זכאים בשבילם נותן הקדוש ברוך הוא מזון לכל העולם, וכשהם רשעים האומות אוכלים תחלה ואחר כך ישראל אוכלים התמצית, בזמן שהיו ישראל שרויים על אדמתם, היו נותנים תמצית הברכה לאומות ועכשיו בהפך: אות מד: כתב בספר בראשית דף א' ע"א, מעלת כנסת ישראל שנמשלה לשושנה, מה שושנה זו יש בה לבן ואדום, אף כנסת ישראל יש בהם דין ורחמים. מה שושנה זו יש בה י"ג עלין, כך ישראל יש להם י"ג מדות רחמים:
אות מה: וכתב עוד בזה בספר שמות דף כ' ע"א וע"ב, טעם למה נמשל הקדוש ברוך הוא כשושנה, מה שושן זה יש בו ריח והוא אדום מוצקין אותו ונהפך ללבן וריחו אינו זז, כך הקדוש ברוך הוא מנהיג עולמו בדרך זה, החטא הוא אדום, שנאמר (ישעיה א,יח) אם יהיו חטאיכם כשנים, מקריב קרבנו לאש שהוא אדום, זורק דם סביב למזבח שהוא אדום, מדת הדין אדום מוצקין הריח ועולה העשן כלו ללבן, אז נהפך מדת הדין לרחמים. ודע שכל מדת הדין אין הריח שלו אלא מצד אודם, וזה שאמר בנביאי הבעל (מלכים-א יח,כח) עד שפוך דם. אמר ר' יצחק, תדע שעיקר הקרבן הוא חלב ודם שהוא אודם ולבן, ולכך ריח הקטרת הסממנין מהם אדומים מהם לבנים, והריח עולה משניהם כנגד זה אדם מקריב חלבו ודמו בתעניתו ומתכפר לו, מה השושן האדום אינו נעשה לבן אלא על ידי האש, כך כשהאדם מתענה מתוך התענית אבריו מחלישים, ולזה רבי אלעזר כשהיה בתענית היה מתפלל ואומר, רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך
שהקרבתי חלבי ודמי והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי, יהי רצון מלפניך, שיהיה הריח העולה מפי בשעה זו כריח העולה מהקרבן באש של מזבח ותרצני. ומה השושנה, אם אין הקוצים אין מתקיימת, כך אלמלא הרשעים אין ניכרים הצדיקים. דבר אחר (שיר השירים ו,ג) הרועה בשושנים המנהיג עולמו בו' שנים והשביעית שבת לה'. דבר אחר בשושנים, באותם ששונים הלכות:
אות מו: כתב בספר בראשית דף ס"ט ע"ב, בזמן שיש דין בעולם כגון ביום הדין, אין צריך לאדם להזכיר שמו יחידי לפני הקדוש ברוך הוא, שאם יזכיר שמו יזכירו חובותיו, וזה מאמר הנביא לשונמית, (מלכים-ב ד,יג) היש לך לדבר אל המלך או אל שר הצבא, אל המלך זה מלכו של עולם שהיה יום הדין, והשיבה (מלכים-ב ד,יג) בתוך עמי אנכי יושבת, טוב לי להזכר עם הרבים:
אות מז: וכתב בספר שמות דף קצ"ז ע"א, למעלת אליהו ז"ל, סוד שנמצא בספר אדם הראשון וזה לשונו, בתולדות האדם יהא רוח שירד לעולם ויתלבש בגוף ואליהו שמו, ובאותו גוף יסתלק מן העולם ועלה בסערה, ואותו גוף הגשמי ישאר בסערה וגוף אחר של אור יזדמן לו שם להיות בין המלאכים, וכשיורד למטה לארץ חוזר ומתלבש באותו גוף גשמי שנשאר בסערה, וזה ענין (משלי ל,ד) מי עלה שמים וירד זה אליהו:
אות מח: וכתב בספר שמות דף ט"ו ע"א, מעלת רבי שמעון בר יוחאי ז"ל, שכתוב עליו (עמוס ג,ח) אריה שאג מי לא יירא, עולמות של מעלה מזדעזעים ממנו ומימיו לא גזר תענית על הצבור, כי כל מה שהיה שואל הקדוש ברוך הוא מקיים והיה מבטל גזרות רעות: אות מט: ובספר בראשית דף ד' ע"ב, כתב ענין נפלא, כי מלך המשיח היה בא לישיבתו:
אות נ: ובספר שמות דף קל"ו ע"ב, כתב, חכמת רב המנונא סבא ומעלתו, שבכל ערב שבת כשהיה עולה מן הנהר שהיה טובל, היה יושב רגע אחד וזוקף עיניו למרום והיה שמח והיה אומר, שהיה יושב לראות שמחת מלאכים עליונים, אלו יורדים ואלו עולים: אות נא: וכתב בספר בראשית דף ק"נ ע"א, בפסוק (בראשית כח,יג) הנה ה' נצב, אמר, מכאן למדנו, מי שאינו שלם למטה אינו שלם למעלה:
אות נב: וכתב בספר שמות דף קס"ו ע"א וע"ב, מעלת (איוב לב,ב) אליהו בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם שהיה כהן מזרע יחזקאל בגזירה שוה, נאמר כאן הבוזי ונאמר להלן (יחזקאל א,ג) יחזקאל בן בוזי הכהן, ולפי שלא תאמר כי הבוזי שכתב אדרבא לגרעון, לכך כתב ממשפחת רם. ומה שנקרא יחזקאל בן בוזי, לפי שהיה מבזה עצמו בפני מי שגדול ממנו, וכן היה אליהו בן ברכאל, וזה שכתוב (איוב לב,ו) צעיר אני לימים, מימים מיבעי ליה, אלא הכי קאמר, צעיר אני ומקטין עצמי אצל מי שיש לו ימים הרבה ושנים:
אות נג: כתב בספר במדבר דף קי"ז ע"ב, כל מי שמספר שבח חברו או בממון או בבנים, צריך לברכו אחר כך. למדנו ממשה רבינו ע"ה, שאחר שספר שבחן של ישראל (דברים א,י) והנכם היום, ברכם יוסף עליכם. ומי שמונה שבח חברו ואינו מברכו, הוא נתפס בראשונה. ואם מברכו צריך בעין יפה, קל וחומר מי שמברך להקדוש ברוך הוא שיהיה בכל לבו: נשלם החלק האחד תורה:
יום שנים עשר החלק השני עבודה: אות א: כתב בספר בראשית דף א' ע"ב, למעלת בית המקדש, (איכה ב,יג) מה אעידך מה אדמה לך, בשעה שנחרב בית המקדש יצתה בת קול ואמרה, מה אעידך בכל יום ויום כבר העדתי בך, דכתיב (דברים ד,כו) העדותי בכם היום, מה אדמה לך ממש עשיתיך כעין בית המקדש של מעלה, מה אשוה לך כעין שאת יושבת הכי הוא כביכול למעלה, כעין שאין נכנסים בך אוכלוסיך עכשיו כך נשבעתי שלא אבא בירושלים של מעלה עד שיכנסו בך אוכלוסיך, וזהו ואנחמך, כלומר בזאת תנחם, אבל עכשיו שאת יושבת אלמנה, (איכה ב,יג) גדול כים שברך. ואם תאמר שאין לך רפואה, לכך כתב, מי ירפא לך, היא מדרגה סתומה עליונה שנקראת מי:
אות ב: וכתב בספר שמות דף ע"ט ע"א, (בראשית כח,יז) מה נורא המקום הזה, למה נקרא נורא, והשיב כי ראה שלמות גדול במקום ההוא ובמקום שיש שם שלימות נקרא נורא, ואם תאמר, למה תרגם מה דחילו ולא מה שלים, אמר לו אין מורא אלא במקום שיש שם שלמות, ובמקום שיש שלמות נקרא נורא, דכתיב (תהלים לד,י) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו:
אות ג: וכתב בספר בראשית דף קי"ד ע"א, עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש עולמו ולבנות ירושלים ולהורידה בנויה, ונשבע שלא תחרב עוד ולא יגלו ישראל: אות ד: וכתב בספר שמות דף ר"מ ע"ב, חס ושלום שאבני יסודות ציון וירושלים נשרפו באש, אלא כלם נגנזו ולא נאבד אפילו אחת מהם, וכלם עתיד הקדוש ברוך הוא לחזור ולהוציאם לעתיד:
אות ה: וכתב בספר בראשית דף ס"א ע"א, אמר רבי חייא, ארץ ישראל אינו שולט שם שום שר אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, אבל לפעמים שולט שר אחד בארץ ישראל לעשות רע לשעה א', מנא לן מדוד, דכתיב (דברי הימים-א כא,טז) וירא את מלאך ה' וחרבו שלופה, ורבי אליעזר חלק ואמר, שאפילו רגע א' אינו שולט, והמלאך שכתב ביהושע הוא ה' יתברך עצמו, כתיב הכא מלאך וכתיב התם (בראשית מח,טז) המלאך הגואל:
אות ו: וכתב בספר שמות דף קס"ד ע"א וע"ב, (משלי יד,כח) ברוב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחתת רזון. והקשה, מחתת מלך מיבעי ליה, השיב, כי בשעה שישראל באים לבית הכנסת להתפלל אז הוא הדרת מלכו של עולם, אמנם כשאין ישראל באים להתפלל, אז הוא מחתת רזון של שרי מעלה, שהם ממתינים שלא לומר שירה עד שיקדימו ישראל:
אות ז: וכתב בספר בראשית דף י"א ע"א, לא יוכל האדם להכנס לבית הכנסת רק שיטול עצה תחלה מאבות העולם, שהם תקנו התפלות. וזהו שאנו אומרים פסוק (תהלים ה,ח) ואני ברוב חסדך, זה אברהם. אשתחוה אל היכל קדשך, כנגד יעקב, ביראתך זה יצחק, שכתוב בו ופחד יצחק: [ומיד האלהי כמהר"ר אלעזר אזכרי ז"ל, מצאתי מוגה כך, ברוב חסדך זה אברהם, אל היכל קדשך זה יצחק, ביראתך, זה יעקב. איך שיהיה למדנו, כי בהכנס האדם לבית הכנסת, יטול עצה מהאבות על ידי זה הפסוק]:
אות ח: ובספר שמות דף קס"ד ע"ב, כתב, כי כשהקדוש ברוך הוא בא לבית הכנסת שנקרא מקדש מעט ומוצא שם רוב עם, אז מלך המשיח מתעטר ומתהדר ומכין עצמו בתקונים וקשוטים שלו לעלות למעלה, ואם לאו, מחתת רזון חס ושלום: אות ט: וכתב בספר בראשית דף קל"ט ע"א, שנינו, בית המקדש קודם לקבוץ גליות, וקבוץ גליות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם. תנן ארבעים שנה קודמין קבוץ גליות לתחיית המתים: עניני הקרבנות:
אות א: כתב בספר בראשית דף ו' ע"א וע"ב, פתח ואמר (שמואל-ב כג,כ) ובניהו בן יהוידע, זה הפסוק רומז סודות עליונים, בן איש חי, זה חי העולמים, רב פעלים, בעל כל הפעולות והמעשים, הוא הכה את שני אריאל מואב, שחרב ב' מקדשים, וזהו מואב שהם מאב שבשמים: אות ב: עוד (שם) הוא ירד והכה את הארי, כי כשהיו ישראל זכאים היו מקריבים קרבנות, והיה יורד מן השמים דמות אריה, והיו רואים אותו על המזבח רבוץ כארי על טרפו, וכל הכלבים היו נחבאים לפניו, וכיון שגרמו העונות הכה לאותו הארי, אוריאל שמו, כיון שראה זה צד הטומאה, שלח כלב אחד שיאכל כל הקרבנות, ומה שמו של הכלב ההוא בלאדן שמו, כלומר, שאינו בכלל אדם אלא כלב הוא:
אות ג: וכתב בספר במדבר דף רכ"ד ע"ב, כי בזמן שישראל היו עושים רצונו, המלאך שהיה יורד לאכול הקרבנות היה לו צורת אדם, וכשלא זכו צורת כלב. וכן בשעת פטירתו של אדם, אם זכאי, המלאך שנוטל נשמתו נדמה לו בצורת אדם, ואם לאו בצורת כלב: אות ד: עוד במדבר דף רכ"ד ע"א, (אמר רעיא מהימנא), כי אין הקרבנות אלא להרחיק רוחות טומאה ולקרב רוחות קדושה:
אות ה: וכתב בספר בראשית דף פ"ט ע"ב, טעם הקרבן, לפי שמתחלה עשה ה' רוח, הבהמה נבדלת מרוח האדם, ולכן אדם הראשון לא הותר לו בשר באכילה, כדי שלא יתערב בו חלק בהמה, וכשחטא אז נאמר לו (בראשית ט,ג) כירק עשב נתתי לכם את כל, ויתהנה הגוף שחטא מגוף בהמה כמוהו, לכן כשחטא הגוף בכמה חטאות, אומר הקדוש ברוך הוא זה חטא בגוף יקריב בשר לכפר על הגוף, ומה שחטא בנפש הדם יכפר על הנפש:
אות ו: עוד בספר במדבר דף ר"מ ע"א, אין רצונו של מקום שיחטא אדם ויקריב קרבן, אלא עיקר הקרבן שיהיה בלי חטא, וזהו קרבן שלמים של שלום, וזהו שכתוב לפעמים (במדבר כח,ב) את קרבני ולפעמים קרבנכם: