{"id":"kabala-883472653cc7-1-11","bookId":"kabala-883472653cc7","part":1,"torah":11,"title":"אות ו:","hebrewTitle":"אות ו:","segments":[{"index":1,"he":"אות ו: \nוכתב שם בדף צ\"ז ע\"א, עוד מענין זה, בפסוק (שמות כא,ח) אם רעה בעיני אדוניה, כלומר, \nשיצתה הנפש מטונפת, אשר לא יעדה באלף, לרמוז שכיון שהיא מטונפת אינה נכנסת בגנזי \nהמלך, אבל כשהיא יוצאה נקיה, עליה נאמר (שמות כא,ח) אשר לו יעדה בוי\"ו, ומה שכתב \nוהפדה, עצה טובה היא לאדם שיפדה הנפש על ידי התשובה, ועל ידי זה לעם נכרי שהם מלאכי \nחבלה, לא ימשול למכרה, למה בבגדו בה, שהקדוש ברוך הוא פירש כנפיו עליה להגן לה, ואם \nלבנו יעדנה שיצתה הנשמה נקיה מזה העולם, כמשפט הבנות, כמו שהאב עושה לבתו החביבה \nלתת לה מתנות, כך עושה הקדוש ברוך הוא לנשמה שיצאת נקיה מזה העולם: \n"},{"index":2,"he":"אות ז: \nוכתב בספר שמות דף קמ\"א ע\"ב קמ\"ב, אמר, כי ג' שמות יש לנפש האדם. נפש, רוח, נשמה. \nנפש, היא נמצאת אחר המות בבית הקברות, ואף שהגוף בלה בעפר ובנפש הזאת מתגלגלת בעולם \nהזה, להמצא בין החיים ולידע צערם. רוח, הוא הנכנס בגן עדן של מטה ומצטייר שם בצורת \nגוף שהיה לו בעולם הזה, ונהנה מריחי בשמים ובשבתות וראשי חדשים וימים טובים עולה \nלגן עדן של מעלה ונהנית משם וחוזרת למקומה, וזה שאמר (קהלת יב,ז) והרוח תשוב. נשמה, \nהיא העולה מיד למקומה, וכל זמן שחטא האדם ולא זכתה נשמתו לעלות למקומה, גם הרוח \nוהנפש אין להם מנוחה, כי הולכות לפתח גן עדן ואין פותחין להם עד שהנשמה מוצאת \nמנוחה, ואז כלן שבות למקומן: \n[אמר הכותב, בזה יובן מאמר ז\"ל בגמרא, (כתובות ק\"ד ע\"ב) בשעה שהצדיק נפטר מן העולם \nג' כתות מלאכי השרת, א' אומר (ישעיה נז,ב) יבא שלום וכו'. והיתה קושית כת הקודמין \nחזקה בזה, דבקרא כתיב איפכא ולמה סדרם באופן אחר, אמנם אלו הג' כתות הם בתחלה כת \n"},{"index":3,"he":"אחת כנגד הגוף, ואומר לו יבא לשלום בקבר וינוח בלא דין ועונש. וכת אחת אומרת, הולך \nנכוחו כנגד הנשמה שתלך לגן עדן של מעלה, וזהו הולך נכוחו, פירוש נגדו של הרוח שהוא \nבגן עדן של מטה, גם הנשמה תלך לגן עדן של מעלה שהם מכוונים. וכת אחת אומרת, ינוחו \nעל משכבותם לשון רבים, כי אחר ששכן הגוף בקבר, גם אלו השנים שהם רוח ונשמה, ינוחו \nעל משכבותם, זה בגן עדן של מעלה, וזה בגן עדן של מטה. וזהו שכתוב, ינוחו בלשון \nרבים, אף שמדבר בצדיק אחד כלפי רוח ונשמה שהם שנים ואין צורך לצורות נכריות: \nואפשר עוד כפי זה, כת א' אומרת יבא שלום, כנגד הנשמה שתעלה ותבא לגן עדן של מעלה, \nוכת א' אומרת הולך נכוחו, לבשר לרוח שילך לגן עדן של מטה שהם מכוונים, וכת א' אומרת \nינוחו על משכבותם, שעכשיו שהנשמה והרוח הלכו לגן עדנם, גם הנפש והגוף היושב עמו, \nינוחו על משכבותם יחד בקבר]: \n"},{"index":4,"he":"אות ח: \nכתב בספר במדבר דף קצ\"ו ע\"ב, כי הפסוק (תהלים פד,ד) גם צפור מצאה בית, אינו מדבר על \nהצפור, אלא הוא רמז לרוח הצדיקים. ג' שורות יש בגן עדן ששם מטיילות רוחות הצדיקים \nוימים רשומים יש בשנה והם ימי ניסן וימי תשרי, שאותם הרוחות משוטטות שם ומתראות בגן \nעדן, אלו הרוחות כמו צפרים ומצפצפים בקולם בכל בוקר, ומהו זה הצפצוף, הוא שבח \nלהקדוש ברוך הוא ותפלה על חיי בני האדם, לפי כי במועדים הללו ישראל עסוקים במצות, \nוזהו כנגד הרוח וכנגד הנשמה, אמר ודרור קן לה שיש לה מדור מתעלה מזה: \n"},{"index":5,"he":"אות ט: \nכתב (בספר בראשית) [תיקוני זהר דף ק\"י ע\"ב], הבדל בין רוח לנפש, הרוח יורדת ועולה \nבגוף ומתפשטת בכל ורידי הלב המתנענעים, אבל הנפש קבועה בגוף האדם כאשה הזאת שקבועה \nבבית: \nאות י: \nוכתב בספר בראשית דף קכ\"ג ע\"א, אמר רבי זריקא, כשהנשמה ראויה לעלות למקומה, קודם \nמבקרת את הגוף שיצתה משם ומגינה עליו, ואחר כך עולה למקום מעלתה אשר תנוח שם: \n"},{"index":6,"he":"אות יא: \nוכתב בספר בראשית דף צ\"ז ע\"א, בשם מדרש הנעלם, כי בשעה שעולה נשמת הצדיק למעלה, \nהקדוש ברוך הוא קורא לאבות העולם ואומר להם, לכו ובקרו נפש פלוני הצדיק והקדימו לו \nשלום משמי, ואז אומרים לו, רבונו של עולם כלום ראוי לאב לילך אצל הבן, ואז הקדוש \nברוך הוא קורא ליעקב ואומר לו, אתה שהיה לך צער גדול בנים, לך ובקר נפש פלוני הצדיק \nשבא ואני אלך עמך, זה שאמר (תהלים כד,ו) מבקשי פניך יעקב סלה: \n"},{"index":7,"he":"אות יב: \nוכתב בספר בראשית דף ע\"ט ע\"א, סתרי תורה, הקדוש ברוך הוא רמז חכמה עליונה באברהם \nויצחק. אברהם, היא נשמה לנשמה, והנשמה היא שרה. לוט נקרא היצר הרע ס\"מ ובת זוגו. \nרוח, זה יצחק. נפש קדושה, זו רבקה: \nאות יג: \nוכתב בספר בראשית דף פ\"א ע\"א וע\"ב, כשהרוח יוצא מהעולם, נכנס במערת המכפלה אצל אדם \nהראשון והאבות, והם נותנים לו פיתקא אחת לסימן ונכנס לגן עדן ומתקרב אצל הכרובים \nולהט החרב. אם זכה, רואים הסימן ופותחין לו ונכנס, ואם לאו דוחים אותו לחוץ ויושב \nשם באותו זמן בלבוש זה העולם, ובראשי חדשים ושבתות וימים טובים, כשרוצים לעלות \nהצדיקים לגן עדן, נותנין לו פנקס ועולה באותו פנקס ופוגע באותם מלאכים שומרי \nהחומות. אם זכה, פותחין לו ונכנס. לא זכה, לוקחים ממנו הפנקס ודוחים אותו. וזהו \nשכתוב (שיר השירים ג,ג) מצאוני השומרים וכו' עד נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות: \n"},{"index":8,"he":"אות יד: \nוכתב בספר בראשית דף ס\"ה ע\"ב בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, הולך לגן עדן ופוגע באדם \nהראשון שיושב פתח גן עדן, כדי לראות אותם ששמרו מצות ה' להכניסם לגן עדן, ואלו \nנקראים (ישעיה לח,יא) יושבי חדל לשון חדלה, שאברהם מונע אותם מליכנס לגיהנם: \nאות טו: \nוכתב עוד שם בספר בראשית דף ס\"ו ע\"א, כשעולה הנשמה למקום צרור החיים, שם נהנית \nמאספקלריא המאירה, ואם לא היתה מתלבשת הנשמה זוהר לבוש אחר, לא היתה יכולה להתקרב \nלראות אותו האור. וסוד הדבר, כי כשם שנותנין לנשמה לבוש שתתלבש בו בעולם הזה, כך \nנותנין לה לבוש לעמוד בעולם הבא, וזהו (שמות כד,יח) ויבא משה בתוך הענן, שלא יכול \nלראות אלא אחר שנתלבש באותו לבוש, וזה הלבוש, הוא מה שאמרו חלוקא דרבנן: \n"},{"index":9,"he":"אות טז: \nוכתב עוד בספר בראשית דף ק\"ד ע\"ב, מדרש הנעלם למעלת נשמה, בפסוק (בראשית יח,יז) וה' \nאמר המכסה אני מאברהם, שאין הקדוש ברוך הוא עושה דין ברשעים עד שנמלך בנשמתו של \nצדיק, והקדוש ברוך הוא עושה כן, כדי שהצדיק יבקש עליהם רחמים, והצדיק מבקש רצון \nעליהם. בתחלה אומר הצדיק עליהם, אם ימצאון שם חמשים, כי אף שלא קיימו התורה אם למדו \nהתורה שהם חמשים פרשיות, ולמאן דאמר נ\"ג פרשיות, מכל מקום הם חמשה חומשי תורה, ובכל \nאחד נכלל י' הדברות הרי כאן חמשים: \n"},{"index":10,"he":"אות יז: \nשם, עוד פותחת הנשמה ואומרת, רבונו של עולם אף שלא קיימו התורה, אפשר שקבלו עונשם \nבבית דין של מטה, וזהו, אם ימצאון שם ארבעים כנגד מלקות: \nאות יח: \nשם, עוד פותחת הנשמה לזכות הרשע, אולי ימצאון שם עשרים, פירוש, שמא גידלו בניהם \nלתלמוד תורה שיש להם שכר כאלו קבלו עשרת הדברות שתי פעמים ביום, דאמר ר' יצחק, כל \nהמגדל בנו לתלמוד תורה ומוליכו לבית רבו בבקר ובערב, מעלה עליו הכתוב כאילו קבל \nעשרת הדברות שתי פעמים: \n"},{"index":11,"he":"אות יט: \nשם דף ק\"ה ע\"א, עוד פותחת הנשמה לזכות הרשע, אולי ימצאון שם עשרה, פירוש שמא היה \nמעשרה ראשונים: \nאות כ: \nעוד כתב בספר בראשית דף קכ\"ה ע\"ב, מדרש הנעלם, אמר רבי יצחק, כיון שהנשמה זוכה \nליכנס בשערי ירושלים של מעלה, מיכאל השר הגדול הולך עמה ומקדים לה שלום, מלאכי השרת \nשואלים עליה (שיר ג,ו) מי זאת עולה מן המדבר, מה לזאת שבאה מן העולם השפל בינינו, \nהוא משיב ואומר (שיר השירים ו,ט) אחת היא יונתי תמתי מיוחדת היא: \n"},{"index":12,"he":"אות כא: \nוכתב בספר בראשית דף ר\"א ע\"א, כי כשהנשמה יוצאת מזה העולם נדונית בכמה דינים, ואחר \nכך הולכת לנהר דינור לרחוץ וליטהר שם, ומי הנפש העוברת לשם ולא תפחד, ועל זה נאמר \n(תהלים כד,ג) ומי יקום במקום קדשו, ומי שמשתדל בצדקה בעולם הזה עובר שם, ועל זה \nנאמר (נחום א,יב) וכן נגוזו ועבר, ואחר שהנשמה עברה נהר דינור וניצולה, אינו רואה \nדין אחר, שנאמר (נחום א,יב) ועניתיך לא אענך עוד: \n"},{"index":13,"he":"אות כב: \nוכתב בספר בראשית דף רכ\"ז ע\"א, כי צלם האדם מסתלק שלשים יום ואינו נראה. והטעם, לפי \nששלשים יום קודם, הנשמה מסתלקת מהאדם, דכיון שנסתלקה הנשמה גם הגוף והרוח אינה \nמאירה, לכן נסתלק הצל, ובאותם שלשים יום הנפש היא חלושה, ומאכל ומשתה וכל תאוות \nהגוף מסתלקות ממנו: \n \n"},{"index":14,"he":"יום עשרים ושלשה \nאות כג: \nוכתב בספר בראשית דף קכ\"ט ע\"א, מדרש הנעלם, בשם רבי אבהו, כי בעולם הזה הגוף נקרא \nשרה, והנשמה אברהם, ולעתיד הגוף נקרא רבקה, והנשמה יצחק, על שם (תהלים קכו,ב) אז \nימלא שחוק: \nאות כד: \nכתב בספר בראשית דף רי\"ז ע\"ב, כשקרבו ימי האדם למות, שלשים יום קודם מכריזים עליו \nברקיע, ואפילו צפורי שמים מכריזים עליו, ואם הוא צדיק, שלשים יום מכריזים עליו בגן \nעדן, וכל אותם הימים נשמתו עולה בכל לילה ועולה ורואה מקומה באותו העולם, ואותו \nהאיש אינו יודע ואינו שליט בנשמתו כמו קודם, וכשהם מתחילים השלשים יום, צלם האדם \nמתחשך והצלם הנראית בארץ נמנעת: \n"},{"index":15,"he":"אות כה: \nושם דף רי\"ז ע\"ב, הביא מעשה ברבי יצחק שאמר, איני רואה הצלם שלי ודאי אני מת, שהרי \nהכרוז מכריז (תהלים לט,ז) אך בצלם יתהלך איש, כלומר, כשהצלם מתמעט כי אך הוא מעוט, \nודאי שזה האיש יתהלך מזה העולם: \nאות כו: \nעוד שם דף רי\"ח ע\"א, ששאל רבי שמעון לרבי יצחק, אם ראה לאביו בחלום באותה הלילה, \nלפי ששנינו, שבשעת פטירתו של אדם רואה אביו וקרוביו אצלו ומכיר אותם והולכים עם \nנשמתו עד המקום אשר תלך אחר המות: \n"},{"index":16,"he":"אות כז: \nוכתב בספר בראשית דף רי\"ח ע\"ב, ביום פטירתו של אדם ד' יסודותיו נלחמים זה עם זה, \nוהכרוז שמכריז עליו נשמע במאתים ושבעים עולמות. אם הוא זכאי, כל העולמות שמחים, ואם \nלאו, כלם אומרים וי לאותו האיש, ובשעה שהכרוז מכריז, שלהבת של אש יוצא מנהר דינור \nויורד בעולם, ואותו שלהבת מגיע לכנף התרנגול השחור ומקשקש בכנפיו והוא קורא אצל \nהפתח, פעם ראשונה קורא (מלאכי ג,יט) כי הנה יום ה' בא בוער כתנור. פעם ב' קורא \n(עמוס ד,יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, ואותה שעה מעידים על האדם מה שעשה בעולם \nהזה והוא מעיד עליהם. פעם ג' כשרוצים ליטול נשמתו, קורא ואומר (ירמיה י,ז) מי לא \nייראך מלך הגוים וכו', וכל אלו הדברים אינו שומע אלא הנפטר, שנאמר (תהלים קד,כט) \nתוסף רוחם יגועון, כלומר תתן להם תוספת חכמה בעת שיגועון וסוד התרנגול השחור, כי כל \nעורב למינו והשחור מצד הדין, ולכך דין שורה עליו: \n"},{"index":17,"he":"אות כח: \nוכתב בספר בראשית דף רכ\"א ע\"ב, כשהקדוש ברוך הוא רוצה לאסוף נשמת האדם, כל הימים \nאשר חי קרבים לפניו ונכנסים בחשבון. מי שהוא צדיק, נאמר עליו (מלכים-א ב,א) ויקרבו \nימי דוד (בראשית מז,כט) ויקרבו ימי ישראל ב-ו', שהם נקרבים לפני האל יתברך בלי בושת \nפנים, אוי להם לרשעים שאין כתוב בהם קריבה, והיאך יכתוב בהם כך אחר שכל ימיהם \nבעבירות מתביישים ואינם קרבים: \n"},{"index":18,"he":"אות כט: \nוכתב עוד בספר בראשית דף רי\"ח ע\"ב, בשם התוספתא, כשהאדם מת רואה אצלו באותה שעה \nקרוביו וכל אוהביו שהיו לו, וכלם באותו דיוקן שהיו בחיים. אם המת צדיק, שמחים בו \nומקדימים לו שלום, ואם הוא חייב, מתנכרים לו ואינם מדברים עמו אלא רשעים כמוהו \nהמורידים אותם לגיהנם, וכלם עצבים פותחים בוי' ומסיימים בוי', וכן בשעה שנשמתו של \nאדם יוצאת, כל קרוביו ואוהביו הולכים עם נשמתו ומראים לו מקום העדון ומקום העונש, \nאם זכאה הוא הנשמה רואה מקומה ונשארת שם, ואם לאו נשארת אותה הנשמה בעולם הזה עד \nשתקבר הגוף, ואחר שנקבר הגוף, כמה מלאכי חבלה מעותדים לקחתה למוסרה לדומה: \n"},{"index":19,"he":"אות ל: \nוכתב בספר במדבר דף קכ\"ו ע\"ב, כל המעשים שעשה אדם בעולם הזה, הוא מודה עליהם בשעת \nמיתה, ושני סופרי מעלה כותבים, וכשמוציאים אותו לבית הקברות, ג' כרוזים מכריזים \nלפניו, אחד מימינו ואחד משמאלו ואחד מלפניו ואומרים, פלוני זה שמרד בהקדוש ברוך הוא \nטוב לו שלא היה נברא, אחר כך כשנקבר ורוחו מתאבל על גופו, מיד דומה בא עם ג' בתי \nדינים הממונים על דין הקבר, וג' שרביטין של אש בידיהם ודנים הרוח עם הגוף יחד, \nובשעת מיתתו של אדם רואה בכותלו שהוא מלהט ומאיר מאש גדול מכח מלאך המות, שהוא אש, \nבין כך ובין כך רואהו לפניו מלא עינים לבושו של אש והוא מצניע עצמו שלא לראותו עד \nשמגיע זמנו, אז מביט בפניו בעל כרחו וכל אברי הגוף מזדעזעים, וזהו הדין הגדול אשר \nנדון האדם בעולם הזה והרוח הולך בכל האיברים, וכשמגיע לאבר אחד להוציא ממנו הרוח \nנופל בו זיעה באותו אבר ומיד מת אותו אבר, סוף דבר ז' עדנין יחלפון על האדם בעת \n"},{"index":20,"he":"הפטירה, הא' כשיוצא הרוח, הב' כשיוצאים הכרוזים לפניו עד בית הקברות, הג' דין הקבר \nשנכנס בו, הד' דין שנעשה בו בקבר, הה' דין התולעת, הו' דין גיהנם, הז' דין הרוח ששט \nבעולם ואינו מוצא מנוחה: \nאות לא: \nכתב בספר שמות דף ר\"י ע\"א, כי המנוחה שיש לצדיקים, הני מילי אחר שלשים יום, אבל כל \nשלשים יום אין לך נשמה שלא תקבל עונש: \n"},{"index":21,"he":"אות לב: \nוכתב בספר בראשית דף רכ\"ו ע\"א, כל ז' הימים הולכת הנשמה מן הבית לקבר, ומן הקבר \nלבית ומתאבלת, וג' פעמים בכל יום נידונים יחד, אחר כך הולכת הנפש ונרחצת בגיהנם, \nויצאה ושטה בעולם ופוקדה לבית הקברות ומתלבשת במה שהיא זוכה, לאחר י\"ב חודש נחים \nכלם, הגוף נח בקבר והנפש מתקשרת ברוח ומתענגת בגן עדן של מטה והנשמה עולה לצרור \nהחיים: \n"},{"index":22,"he":"אות לג: \nעוד כתב באותו דף טעם, למה שסותם הבן עיני אביו, רמז בפסוק (בראשית מו,ד) ויוסף \nישית ידו על עיניך. שהרמז הוא שהעולם נסתם מאביו, ובנו יורש מקומו. ועוד רמז, כי \nהאדם כשרוצה למות עיניו פקוחות שרואה דברים הרבה מה שלא ראה בחייו, כמו שאמרו (שמות \nלג,כ) כי לא יראני האדם וחי, ואם היו מניחים עיניו פקוחות תכף היו שולטים עליו \nדברים טמאים: \n"},{"index":23,"he":"אות א: \nוכתב עוד שם דף רכ\"ה ע\"א, י\"ב חודש הנפש נקשרת עם הגוף בקבר ונדונין כאחד ויודע \nבצערו, אבל בצער החיים אינו יודע ואינו משתדל עליהם, לאחר י\"ב חודש מתלבש בלבוש אחד \nוהולך ושט בעולם, ויודע מה יש בעולם ומשתדל בצער החיים: \nאות ב: \nוכתב עוד בספר בראשית דף רכ\"ז ע\"א, כי כשדנים האיש למעלה, מעלים נשמתו לפני הקדוש \nברוך הוא, והם דנים על פיה שהיא מעידה, ואינה מעידה אלא על מה שחשב לעשות, אבל על \nמעשה בפועל הא תנן וכל מעשיך בספר נכתבין: \n"},{"index":24,"he":"אות ג: \nכתב בספר שמות דף קמ\"ב ע\"ב, ב' מיני עונש יש לנפש, שני מיני כרת, יש נפש הנכרתת עם \nמיתת הגוף שהולכת ומתגלגלת ושטה בעולם ימים ולילות ואין לה מנוחה כלל, זהו שכתוב \n(ויקרא יז,י) והכרתי אותה מקרב עמה, ויש נפש שאינה נכרתת עם הגוף אלא ממקום אחר, \nוזה שאמר (ויקרא כב,ג) ונכרתה הנפש ההיא מלפני שאינה שורה עליו הרוח, ואחר שאינה \nשורה עליו הרוח, נשארת כבהמה ואינה יודעת שום דבר: \n"},{"index":25,"he":"אות ד: \nכתב בספר ויקרא דף נ\"ד ע\"א, ענין מת בלא זמנו, שיזהר אדם שלא יתראה הרבה בשוק בזמן \nשיש דין בעולם, וזה שאמר (קהלת ז,יד) ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, אינו אומר, \nוביום רעה היה ברע, אלא ראה. ועיין בכל צד היאך תעשה שלא להתראות בשוק, כי כל \nהמתראה חס ושלום יתקיים בו (משלי יג,כג) יש נספה בלא משפט: \n"},{"index":26,"he":"אות ה: \nוכתב בספר דברים דף רצ\"ט ע\"א וע\"ב, ענין נאה על ביאת החולאים לאדם, רמז בפסוק \n(דברים לב,י) ימצאהו בארץ מדבר, כי לפעמים נופל האדם בחולי שנגזר עליו כך, כדי \nשיוציא ממון ועד שיוציא ברפואות ותחבושת הממון שנגזר עליו שיוציא, אינו מתרפא, \nולפעמים בא לו החולי שיתיסר באבריו ולפעמים כדי שימות, ודורש זה הפסוק היטב על \nהרופא: \n"},{"index":27,"he":"אות ו: \nוכתב בספר בראשית דף י\"ב ע\"ב י\"ג ע\"א, כשיוצאת הנשמה מהאילן [אילן הנשמות], שני \nמלאכים יוצאים עמה אחד מימין ואחד משמאל, אם זוכה שומרים אותה, שנאמר (תהלים צא,יא) \nכי מלאכיו יצוה לך, ואם לאו מקטרגים עליה. רבי פנחס אמר, ג' מלאכים יורדים עמה והם \nאפטרופסים של בני אדם, שנאמר (איוב לג,כג) אם יש עליו מלאך מליץ, מלאך, אחד, מליץ, \nשנים, להגיד לאדם יושרו, שלש. אמר רבי שמעון בר יוחאי חמש, ויחננו, ארבע, ויאמר \nפדעהו, חמש. אמרו לו, אינו כן, אלא ויחננו, זה הקדוש ברוך הוא, שהרי אין רשות לשום \nמלאך לחונן את האדם, והודה רבי שמעון בר יוחאי: \n"},{"index":28,"he":"אות א: \nוכתב בספר בראשית דף ק\"מ ע\"ב, בשעה שהקדוש ברוך הוא רוצה בנשמתו של אדם, מכה את \nהגוף ביסורים כדי שתשלוט הנשמה, וזהו (תהלים יא,ה) ה' צדיק יבחן לשון אבן בוחן, \nורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, כלומר, כי נפשו של הרשע בעצמו שונאה אותו: \nאות ב: \nוכתב בספר שמות דף ו' ע\"ב, אמר רבי חייא, ג' ימים קודם בוא הרע לעולם מכריזין עליו \nברקיע, כשהם זכאים מתגלה הדבר לראשי הדור ומדבר להם שישובו, וכשאינם זכאים נמסר \nהדבר לתינוקות שאין בהם דעת או לעופות: \n"},{"index":29,"he":"אות ג: \nעוד שם שמות דף ו' ע\"ב ז' ע\"א, אמר רבי יצחק, כשהקדוש ברוך הוא מביא דין לעולם, \nבתחלה דן את השר למעלה, דכתיב (ישעיה כד,כא) על צבא המרום במרום, והאיך דנין את \nהשר, מעבירין אותו בנהר דינור ומסירים ממנו הממשלה, ותכף מכריזין עליו ברקיע \nשולטנות שר פלוני העבירו ממנו, ונשמע הקול עד שנשמע בעולם הזה לתינוקות ולעופות \nולשוטים: \n[ובזה יתיישב (תהלים קמט,ח) לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם וכו', מהו הכפל, אלא הכי \nפירושו מלכיהם הם שרי מעלה, ונכבדיהם הם מלכי האדמה, וזיקים הוא לשון זיקי אש, \nלאסור מלכיהם בזיקי אש להעבירם בנהר דינור, ובזה נמשך כי ונכבדיהם גם כן בכבלי \nברזל]: \n"}]}
