Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר עץ הדעת טוב

קטע 109

קטע 109 מתוך 113

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

לומר איך יתכן שהאשה אשר היתה בחקי אשלחנה להיותה לאיש אחר ועיני רואות אניחנה בביתי להתטמר בה לשמשני ולא אבא אליה כי שנאתיה לז"א לא תתעמר בה למלאכה תחת אשר עניתה מתשמיש המטה כנודע מפסוק אם תענה את בנותי כי האשה שבעלה מקיים לה שארה כסותה ועונתה גם היא תתחייב לשמשך בכל מיני דברים אשר האשה משרתת לבעלה אבל זאת לא תתעמר בה תחת אשר עניתה מעונתה כנ"ל: או ירצה ג"כ דרך רמז כי תצא וכו' בהיות היצה"ר מלך זקן וכסיל מושל על גו"פך הכלול מרמ"ח אברים הנקרא עיר קטנה ואנשים בה מעט והיו האברים כשבויים תחת ידו והי' נקראים שביו וכן להיותם נשמעים אליו הי' גופך ואבריך כאויבים לך כי אתה שהיא הנשמה בוחרת לעבוד את הש"י והם בהיפך מזה כנודע, והנה כאשר אתה הנשמה שהיא נקראת אדם תבקש לשוב אל השי"ת וזה א"א עד אשר תצא למלחמה על אויביך הם היצה"ר ואברי הגוף כי הם לא יניחוך לעבוד את קונך והנה כבר שלטו עליך ומוכרח אתה להלחם עמהם אל תירא מהה לאמר

2

כי אתה יחיד והם הרבים ובפרט כי קדמה ממשלתו מקדם כי דע לך כי הבא לטהר מסייעין אותו ואיך יהי' זה הלא הוא ונתנו ה' אלקיך בידיך את היצה"ר עצמו אשר הוא יחיד כמוך ינתנו בידיך בלתי צורך טורח לך כלל אלא כאילו ניתן לך במתנה ואח"כ כל האברים הרבים ההם מאליך ושבית אותם אשר הם שביו של היצה"ר כנז', ובכלל דבריו ירמוז כי בשלמא אם האברים היו אנשי היצה"ר ממש אז היית יחיד והם רבים האמנם היצה"ר לבדו הוא העקרי אך האברים אעפ"י שהם אויביך עתה הוא על היותם שבויים בידו ומוכרחים במעשיהם. וכשיפול היצה"ר לבדו תיכף יבואו השבויים ההם תחת ממשלתך כי אינם בתחלה רק שביו ולא אויבים גמורים, וראית וכו' הכתוב אמר כפלח הרמון רקתך רשעים וריקנין שבך מלאים מצוות כרמון ובהכרח כי גם בהיות גופך ואבריך הנקראים נשים אל הנשמה כנודע כי החומר כדמיון אשה אל הצורה הנר' זכר ראית בשביה היא אבר אחד שקיים איזה מצוה והיתה אשת יפת תואר בעלת

3

מצות וחשקת בה באותה מצוה ולקחתה לך לאשה קבועה תמיד במצוה ההיא בקביעות באופן והבאתם אל תוך ביתיך ופוגע בה תמיד ואל תנח ידך ממנה ותחזיק בה יותר משאר מצות כי היותך עושה מצוה ההיא אז בהיותך שבוי יורה כי מצוה זו צריכה אליך יותר מכל המצות ועליה נתגלגלת בעולם הזה ודע ואמנם כל הדעות האחרות הרעות שנהגת בך אז בתחלה תניחם ותסירם ממך אף אם אינם עבירות ממש רק דברים מותרים הרחיקם מעליך וקדש עצמך במותר לך והרחק ממך כל מותרות העוה"ז המכונים בענין וגלתה את ראשה ועשתה את צפרניה ואז תהי' בעל תשובה גמור ומובטח אתה עי"כ שלא יחזור היצה"ר לשלוט עליך כבתחילה משא"כ אם תרדוף המותרות כי וזה תמשך אל האסורים: כי תצא למלחמה וכו' הנה כוונת הכתוב לכתוב ענין מצות יפת תואר והוא מה שכתב וראית בשביה וכו' אלא שהקדים הכתוב להזהיר את האדם שלא יהי' כפוי טובה וראוי לו לשמור מצותיו ית' הזאת ולא יארע לו כענין ישראל שנאמר עליהם וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל

4

וז"ש דע לך כי כאשר תצא למלחמה אל תתיירא מהם אף אם הם רבים מאוד ממך וז"ש אויביך כי הכל חשובים בעיניו כאיש אחד וז"ש ונתנו ה' אלקיך בידיך בלשון יחיד וכמשז"ל על כי תצא למלחמה וראית סוס ורכב כי כסוס אחד נחשבין לפניו ית', ואמר עתה כי הנה אני הוא הנלחם לכם ועושה עמך כל החסד הזה בתורת מוקדם ומתיירא אני פן תשלם לי רעה תחת טובה ותחת אשר הכנטני אויביך תחתיך הנה וראית בשביה ההיא ר"ל בשביה הנ"ל אשר ה' אלקיך מסרם בידיך ובה עצמה תחטא כי כאשר תראה בה איזה אשת יפת תואר וחשקת בה ולא תשגיח אל אשר אני נתתיה בידך ואדרבה חבא לבעול בת אל נכר המשוקץ בעיני. גם ירמוז מ"ש בשביה כלומר כי להיותה יפת תואר תבא לחשיק בה ומצורף לזה היותה בשביה כי אז נתגבר יצרך בשמחה יתירה כי נצחת המלחמה ועי"כ תבא לידי חטא כמ"ש וישמן ישורון ויבעט ולכן אנכי מצוך שתכניע יצרך וגם כי הותרה לך הביאה הראשונה לא תהי' ביאה בלבד דרך זנות אמנם

5

יהי' לשה שמים כי תתכוון לגיירה באופן שיהי' בה היתר לקוחין שהה קדושין ועי"כ תהי' לך לאשה ממש ולא ביאת זנות והפקר בהויתה עדיין טמאה גוייה בת אל נכר, והבאתה וכו' הנה כמה סבות יגרמו לך לחטוא הא' היא מלת בשביה כנז' כי להיותך אז בניצוח המלחמה יתגבר יצרך עליך הב' היותה יפת תואר ובפרט בפגיעה ראשונה שראית אותה יפתך היצה"ר וידמה בעיניך כי בעולם לא היתה אשה יפה כמוה הג' ענין שיער באשה ערוה כי בנות הגויים מקשעות עצמן בקליעת שער וגם בצביעת הצפרנים ואף אם אינם יפות נראים עצמן יפות ומכש"כ אם שניהם כאחת טובים יופי של התואר וקושט השיער הד' ענין התקשעה במלבושים הנאים ובגדי צבעונים ולד' סיבות אלו תבא לחשוק בה לבא עליה דרך זנות, ולכן תסיר ד' מכשלות אלו תחלה והבאתה אל תוך ביתיך ואז כבר רתיחת המלחמה נתקררה ממך וזה כנגד האחד ועוד כי בהיותה בתוך ביתך ולא בירכתים כמ"ש אשתך כגפן פוריה תהי' יוצא

6

ונתקל בה נכנס ונתקל בה ויוסר ממך התלהבות יפיה והיא הסיבה הב' וכנגד הג' וגלחה את ראשה וכו' וכנגד הד' והסירה שמלת שביה מעליה ואח"כ כאשר יוסרו אלו הסבות כאשר תבא אליה יהי' בבחינת בעל ולא בעילת זנות וז"ש ובעלתה והיתה לך לאשה והי' וכו' אחר שדברה תורה כנגד יצה"ר באופן שתהי' לקיחתה דרך אישות כנ"ל ע"י הסרת הד' סיבות הנ"ל רצה עוד להראותו תקלה אחרת גדולה והיא לאותם בני אדם שממינ' חביב עליהם מנפשם והוא כי הנה ראוי לך להשגיח בדעתך כי נפש רעבה כל מר מתוק ובראותך אשה בשביה ברתיחת היצה"ר לאין סוף כנ"ל לא תחוש אל כל ההזקות שיבואו לנפשך ע"י ביאה זו וכשתנוח מרתיחת היצה"ר ירח ימים וע"י התקנות הנ"ל והבאתה אל תוך ביתך וכו' אם תתחרט בתכלית ותראה כי אשר דמית לא כך הוא ואין בה יופי כ"כ ואולי אשתך יפה ממנה ולא עוד אלא שהיא מיוחסת ובהיתר וז"ש והי' אם לא חפצת בה ותראה כי לא יפה בעיניך היא ולכן אנכי

7

מצווך שתשים נגד פניך כי מכר לא תמכרנה בכסף ר"ל אפילו בדמים מועטים כלל גם ירמוז כי גם כי שווה כבר כסף תפסיד הכסף ההוא ועי"כ כאשר ראית בשביה האשה ההיא תחשוב בדעתך למה אפסיד כבר כסף במכירתה תמורת בא טליה פעם אחת והכל הבל ורעות רוח ועי"כ תמנע מלבא עליה אז דרך זנות כנ"ל: כי תהיינה וכו' כפי דרך רז"ל כי נסמכה פרשה זו לרמוז כי סופו לשנוא אותה וכו' אמר הנה האדם בעל שכל לא ירבה לו נשים כי אשה אחת תספיק לו לרוות צמאון תאוותו והכסיל בהתגבר יצרו עליו יקח שתי נשים ובהכרח הוא שעוד לא תהי' לו מנוחה לפי שאי אפשר ששתיהן יעלו במשקל אחד ובהכרח הוא שיאהב את הא' יותר מחברתה וז"ש כי תהיינה לאיש שתי נשים מוכרח הוא שהאחת לבד תהי' אהובה יותר והשנית תהי' שנואה בערך אהבת חברתה כי רבה היא ממנה ואז פשוט כי יחפוץ האדם שיוולדו לו בנים משתיהן אלא שיחפוץ שהבכור יוולד מן האהובה וז"ש וילדו לו בנים האהובה תחלה והשנואה אח"כ וזה כפי חפצו אבל כפי

8

ההויה והמעשה לא כך יהי' האמנם בעת ההויה והי' בן הבכור להשנואה כי כן גזירתו י"ת כמ"ש וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה. ומזה נמשך נזק גדול אחר והוא כי הי' וכו' כי בראות הבן הבכור כי תמורת היות מהראוי יאהבנו יותר מכל בניו ועתה רואה להיפך כי אוהב בן האהובה עה כי אינו בכור יותר ממנו הגם שהוא בכור וגם כי רואה כי שנאת אביו את אמו כי לסבתה שנאו אביו ולכן יהי' הבן הזה סורר ומורר סורר לאביו ומורר לאמו וזהו מה שחזר ופירש איננו שומע בקול אביו ואמו. אמנם ביאור המצוה בעצמה צריך לדעת כי איך יעניש הקב"ה לבן סורר ומורר על שאכל אכילה גסה וכו' כמשז"ל והנה אפי' נדנוד עבירה כל שהוא אין בזה ואיך יהי' נידון במיתה חמורה כזו. והנה במס' סנהדרין אמרו כי נדון על העתיד כי ירדה תורה לסוף דעתו וכו' שעתיד וכו' ולכן מוטב שימות זכאי וכו'. וקשה מכמה מדרשי חז"ל החולקים בדבר הזה וכענין ישמעאל שהי' עתיד להמית את ישראל

9

בצמא בזמן החורבן ועכ"ז כי שמע אלקים את קול הנער באשר הוא שם. ודברי' אלו יוצאים מן ההיקש מן הקצה אל הקצה כי בן סורר ומורה נהרג בקום עשה במיתת ב"ד על העתיד וישמעאל החייהו המלאך באות ומופת גדול בקום עשה ולא עוד אלא שהי' עובד ע"ז כמשז"ל על ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק זו ע"ז וש"ד. משא"כ בסורר ומורה. והענין כי ישמעאל באשר הוא שם אין ראוי להענישו מן השמים על הע"ז כי היה פחות מבן עשרים שנה. ואם על העתיד ג"כ אינו הוא עצמו רק בניו וזרעו ומה שהחייהו בקום עשה הי' מפני שעתיד הי' לשוב בתשובה כמשז"ל על הקבר בשיבה טובה ועוד אחרת בזכות אברהם אביו שעליו נאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראה בזכות אברהם ומכש"כ שיגן זכותו על ישמעאל בנו. אך בן סורר לא נענש על אשר הוא שם בב"ד של מעלה להיותו פחות מבן עשרי' וגם לא בב"ד של מטה כי אזהרה לזולל לא מצינו אך על העתיד נענש כי גלוי לפניו בוודאי שימות חייב ואין לו

10

תשובה וגם אין לו זכות כאברהם שיגן עליו. אחר זה נסמך כי יהי' באיש וכו' כי גלוי לפניו ית' שאם לא ימיתהו זכאי עתיד להתחייב בחטא משפט מות ויומת. ואל תאמר כי אולי יומת במיתה יותר קלה ולמה יטנישוהו עתה בסקילה ולזה הודיט כי סופו למות בסקיל' ג"כ וז"ש אח"כ ותלית אותו על עץ וכו' ופירש כי זה שאמרתי והומת היא מיתת סקילה אשר בה יאמר ותלית אותו על עץ כמשז"ל כי כל הנסקלין נתלין. ואמנם פירש כי קללת אלקים תלוי הי' בה פירושים רבים והנכון אצלי הוא לפרש דברי אונקלוס כי אין בהם הבנה כלל במה שתרגם ארי על דחב קדם ה' אצטליב. ואינו מתיישב על המקרא אמנם ענינו הוא זה כי על שחטא לפני האלקים לכן נתקלל מאתו ית' ונענש בענין התלוי' וז"ש כי קללת אלקים תלוי והן הן דברי אונקלוס על דחב וכו', ועדיין חסר הטעם א"כ למה לא תלין וכו' ואמנם הטעם נתבאר מעצמו במ"ש כי קללת וכו' כמו שיתבאר וזה יהי' נלמד בק"ו ממ"ש הכתוב ואת הבהמה

11

תהרוגו וארז"ל בהמה מה חטאה ואמרו כדי שלא יתבייש פלוני החוטא על ידה וק"ו בן בנו של ק"ו שלא יניחו התלוי בעץ, כדי שלא יאמרו הבריות למה נתלה וישיבו מפני שחטא אל ה' להזכיר כי ילוד אשה נמאס העיז פניו לפני אל אדיר ונורא והב' כי הרואה יאמר אם אלהים הוא למה אינו נוקם נקמתו בידו והניח נקמתו ביד בשר ודם ויהי' ח"ו כענין ירובעל אם אלהים הוא יריב בו וכו' א"כ יגיעת כבוד ה' ח"ו הוא להראות אל ההמון כי ע"י דחב קדמוהי אצטליב ע"י בשר ודם: לא תראה את שור אחיך וכו' נסמך אל הקודם כי אה נתחייבת להשיב אבדת אחיך בענין ממונו כגון חמורו ושורו להיותם ממון אחיך מכש"כ אחיך עצמו אם ראיתיו אובד ותועה מדרך הטובה השיבהו בתשובה אל מוטב וזה עצמו סמיכת לא תראה את חמור אחיך וכו'. ואמנם פשוטו של מקרא הוא כי הנה קשה שכבר נכתב זה בפרשת משפטים ואמנם מפני שינוי אחד חזר לכותבו. והוא כי שם נאמר תועה ר"ל שיצא מדרכו האמיתי וטעה והתחיל לילך בדרך אחרת

12

ובנקלה יוכל להטותו הדרך וכאן הוסיף לאמר כי גם אם הם נדחים ממש שברחו למרחוק נדדו הלכו חייב אתה להשיבם בטורח רב וז"ש השב תשיבם כפולים השבות בטורח רב. והטעם הוא כי אחיך הוא וכתיב וחי אחיך עמך וז"ש השב תשיבם לאחיך. ולהורות כי הנדחים הוא טורח רב כנ"ל לכן שינה עוד בזה שינוי אחר והוא כי שם בפרשת משפטים הזכירם יחד בראשונה כי תפגע שור אויבך או חמורו וכאן התחיל בשור וגם בשה ולא הזכיר החמור רק לבסוף וכן תעשה לחמורו. וזה לפי שדרך השור והשה הרועי' בשדה לשוטט אחר המרעה הטוב ועי"כ יהי' נדחים למרחוק משא"כ בחמור כי דרך בעליו לתת לו מזונו מוכן ואיני נדח למרחוק לכן הזכירו לבסוף עם שמלתו שג"כ אין בה טורח רב כענין השור והשה: לא ילבש גבר שמלת אשה וכו' נהמך לאמר שאם יש במצוה הנז' צד עבירה לא תקיימנה כמשז"ל על והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם כגון כהן בבית הקברות כו' ואמר אה כן שהאבידה הנז'

13

היתה שמלת אשה לא תלבשנה להקל מעליך טורח משאה במוצאך אותה וכן אם אשה מצאה שמלת איש לא תלבשנה ונתן טעם כי גם אם מצוה הוא עושה הנה הוא באה בעבירה כי תועבת ה' וכו': כי יקרא וכו' כבר נתבאר שיתרחק האדם ממצוה הבאה בעבירה. ועתה יבאר איך המצוה גוררת מצוה ולא עבירה וכמשז"ל ששכר מצוה מצוה ולא עוד אלא שהכל יהי' דומה בדומה כי אם קיים מצות שורו או חמורו נדחים בדרך או נופלים בדרך יזכה כי בדרך ההוא עצמו יזדמן לו מצוה אחרת והיא כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וכו' ובשכר כי אסף את המציאה ושמרה בביתו כמ"ש ואספתו אל תוך ביתיך והניח מכשולו' השור והחמור ואבוסיהן בביתו יזכה אל: כי תבנה בית חדש תמורת בנין האבוס לבהמות אחיך ולפי ששמרת היזק אבידת השור וחמור שלא ימותו ויאכלה החיות הטורפות תזכה אל מצות מעקה ולא תשים דמים בביתיך גם תמורת נופלים בדרך כתב כי יפול הנופל ממנו. ויען הרחקת נזקי השור והחמור הנדחים מהיות שן

14

רועה בשדות אחרים תזכה להיות לך כרמים ושדות ולקיים בהם מצות כלאים גם מצות לא תחרוש בשור וחמור תמורת השב אבידת אחיך שור או חמור וכמו שערח בשור וחמור אחיו יזכה שיהי' לו שור וחמור לחרוש בו שדותיו. יקייה בהם ג"כ מצות לא תחרוש וכו'. ואם טרח בשמלת אחיו יזכה להיות לו טלית נאה ולקיים מצות גדילים תעשה לך: והנה עד כאן פירש איך מצוה גוררת מצוה ועתה יבאר איך אם לא קיים המצוה או אם עשה עבירה הנה הוא גוררת עבירה וזה יהי' בג' בחינות אם שתהי' העבירה באשה או באיש. והנה אם הי' שהאיש מצא שמלת אשה ולבש אותה יהי' עונשו כי סופו ליקח אשה ולשנוא אותה ולהוציא עליה שם רע ופרשו השמלה ותעיד עליו ששקר הוציא עליה. ואם האשה מצאה שמלת האיש ונתלבשה בה יהי' להיפך כי השמלה תעיד עליה שלא הי' לה בתוליה ואם שניהם חטאו הנה אמר הכתוב כי ימצא איש שוכב עם אשה וכו' ומתו גם שניהם גם יש חילוק בו כפי המקום אשר בו מצאו השמלה אם בעיר אם בשדה וכך פירש הכתוב טונשין כי ימצא איש נערה

15

וכו' ומצאה איש בעיר וכו' ואח"כ אמר ואם בשדה ימצאה וכו' והרי הכתוב ע"י סמיכות אלו הפרשיות הודיע ענין מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה: כי תצא וכו' ונשמרת מכל דבר רע. נסמך פסוק זה אל איש אשר לא יהי' טהור מקרה לילה לרמוז אל מה שהודעתיך פרשת שמות ופרשת מצורע כי כמו שהמשחית זרעו או הרואה קרי נברא מן הזרע ההוא שדים ומזיקים הנקראים נגעי בני אדם הנקרא רע כמ"ש ויהי ער בכור יהודה רע כן המדבר לשון הרע בורא מלאך רע מתוך הדבור רע היוצא מפיו אלא שהוא יותר דק ורוחני מן האחר ולכן גם זה נקרא לשון הרע וז"ש תחלה צריך להזהר מן הרע עליון ונשמרת מכל דבר רע כי בורא מלאך רע ואח"כ תזהר מן הקרי התחתון הנקרא ג"כ רע וז"ש כי יהיה בך איש אשר לא יהי' טהור מקרה לילה וכו': סליק פרשת תצא:

16

ספר עץ הדעת טוב - פרשת תבא: והיה כי תבא אל הארץ וכו'. יש להקשות אחד מה ענין והיה כי די שיאמר כי תבא אל הארץ כי משמעות והי' נראה שמודיע הויה ומאורע אשר יארע אז ואינו כן. ב' מלת נחלה היא מיותרת. ג' כי אומרו וירשתה וישבת בה הם ענינים כפולים ולא עוד אלא שגם שניהם מיותרים ויספיק בשיאמר והי' כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך ולקחת מראשית וכו'. ד' מאי מראשית במ"ם נוספת והל"ל ראשית. ה' דהל"ל כל ראשית פרי האדמה ולא ראשית נל, וא"ו דהל"ל מראשית פירותיה דקאי אל הארץ הנז' מאי מפרי האדמה. ז' מה שחזר ואמר עוד שלישית אשר תביא מארצך כי הוא מיותר. ח' דהל"ל אשר תקח מארצך כי עדיין ההובאה לירושלים אין זה מקומה עד לבסוף והלכת אל המקום וכו'. ט' מה שחזר להזכיר אשר ה' אלקיך נותן לך אין בו שום צורך ובפרט אחר שכבר נכתב ענינו בפסוק הראשון. יו"ד מה צורך להודיע שיניחהו בטנא כי אין זה מכלל המצוה ופשוט הוא כי הוא מוכרח להשימו שם

17

כדי שלא יתקלקלו הפירות הלחים ובפרט בריחוק המקום וגה למה שינה שמו טנא ולא סל או כלי וכיוצא בהן. י"א דבמצות עליית הרגל יצדק אומרו והלכת דקאי אל גוף האדם לצורך עצמו אמנם כאן הוא לצורך הביכורים. והל"ל ותוליכם ולא והלכת. י"ב כי לשכן שמו שם הוא מיותר. י"ג אומרו אשר יהי' בימים ההם הוא שפת יתר תפל בלי מלח ולא יספיק תירוץ פירש"י משם רז"ל. י"ד מ"ש הגדתי סיום ונודע כי אין הגדה אלא לשון חכמה. ט"ו מלת וענית מיותרת כי באומרו ואמרת נודע שיוכרח להשמיע דבריו מפיו. ט"ז גדולה מכולן למה הפסיק ולקח הכהן הטנא וכו' בין עניני הקריאה הגדתי היום וכו' ארמי וכו' וכנודע מלשון המשנה עודנו הסל על כתיפו קורא הפסוק והגדתי וכו'. ואח"כ מורידו והוא אוחזו בשפתיו והכהן מניח ידו תחתיו וקורא ארמי אובד אבי וכו'. ואח"כ לוקחו הכהן מידו ומניחו בצד המזבח ולא עתה. י"ז ענין הנהוג אצלינו לתת סמך לכל הפרשיות, והביאור במה

18

שנרגיש קושיא אחרת בענין מצות הבכורים מה נשתנה ענינה להיות בה כ"כ הוראות ומעשים להביאם הוא בעצמו מארצו עד ירושלים ועל כתיפו ובתופים ובמחולות ולקרות פרשת ארמי וכו' וכמה ענינים יש בה כנודע והנה אינם רק אשכול או תאנה אחת שביכרה ולא כן