Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר עץ הדעת טוב

קטע 18

קטע 18 מתוך 113

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

הכתוב להודיע כי הנה יעקב כל מגמתו הית' לקיים שתי מצות האלו הא' היא וישב יעקב בארץ מגורי אביו לשרתו ולכבדו כדין התור' והב' וישב יעקב בארץ כנען לסיבת ישיבתו בארץ זו עצמה אשר עתידין ישראל לירש אותה לרוב קדושתה ואע"פ שכבר נאמר לעיל ויגוע יצחק וימת כבר אמרו ז"ל כי בעת מכירת יוסף עדיין הי' קיים כמ"ש ויבך אותו אביו ואין מוקדם ומאוחר בתור'. וכוונת הכתוב להודיע ענין יסורי הצדיקים כי גם שכל מגמת פניהם לקיים מצוותיו ית' היסורין באין עליהם וזהו ובאו להרבות שכרן כנודע וז"ש ראה כונת יעקב וישב וכו' לקיים ב' מצות החמורות האלו ועכ"ז באו עליו יסורי יוסף כמ"ש אלה תולדות וכו' באופן שנתגלגל עליו להתגרש מארץ ישראל הפך רצונו. או יראה ראה הכתוב להודיענו משארז"ל כולהו שני דיסורי דר' אלעזר בר"ש לא שכיב אינש בלא זמניה וכלהו שני דיסורי דרבינו הקדוש לא אצטריך עלמא למטרא כי הנה כל זמן שהי' יסורין באו על

2

יעקב מעשו ומלבן ומן דינה הי' בניו שקטים וכאשר הלכו להם היסורין וישב יעקב בארץ מגורי אביו ישיבת השקט מן לבן ומן עשו ומדינה והי' שמח עם אביו וגם שמח בישיבתו בארץ ישראל כנ"ל אז באו היסורין על בניו וזרעו כמו שהית' גלגולי יוסף ואחיו מדחי אל דחי בפרשיות הבאות וז"ש אלה תולדות וכו' בהיות יסורין ביעקב שהיו מגינין על כל בניו כנז': אלה וכו' הרגיש הכתוב הקושיא הו' שהקשינו לעיל מה עלה בדעתו אהבת יוסף וכו' ולעשות לו כתונת פסים לזה הציע הצעה זו ואמר כי הלא כל התולדות של יעקב אינו אלא יוסף לבדו וכדרז"ל כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל יוסף וגם פי' כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף וכו' א"כ כן הדין שאין לאהוב ליעקב רק את יוסף לבדו וגם אין להם לאחיו להתקנא בו ואדרבא הוא עיקר הבית והם באו אליו שלא כדין והוא ראוי להתקנאות בהם כי הם יכנסו בגבולו וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף לבדו א"כ אל תתמה במה שישראל אהב את יוסף וכו',

3

עוד ביאר כי זולת היות נוסף תכלית כונת יעקב כנז' עוד היו בו סבות אחרות זו שראוי לאהוב אותו לסבתם. הא' הוא כי הנה אז הי' יוסף ילד בן י"ז שנה רך ויחיד ומהראוי הי' לשבת בית ולא יצא החוצה. )הי' ביום אכלהו חורב וקרח בליל' ועכ"ז הי' רועה את אחיו בצאן( ולא די שהי' רועה אלא שהי' בהשוואה א' עם אחיו הגדולים וז"ש את אחיו. גדולה מזו כי עם היות הוא עיקרו של בית לא הי' מקנא באחיו כי הרי גם עם בני בלהה וזלפה השפחות הי' מתנהג עמהם כנער וכאלו הם נשי אביו ולא השפחות ומכ"ש עם אחיו בני לאה. עוד אחרת שהי' יותר צדיק מכולן כי הרי ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם היות המעשים רעים מכוערים בעיניו ולכן וישראל אהב את וכו' ויהי' זה ע"ד ויאהב יצחק את עשו כמרז"ל שהי' צד את אביו ע"י אמרי פיו כיצד מעשרין את התבן וכו'. או יראה להיפך מכל הכתוב אל תטעה לומר כי סבת אהבת יעקב ליוסף הי' לסבת הנז' הלא הם כי יוסף בן י"ז

4

שנה כנ"ל אך דע כי לא הי' לשום סבה מהנז' אבל מה שישראל אהב את יוסף מכל בניו הוא לסבת כי בן זקונים הוא וכמ"ש אונקלוס ארי בר חכים הוא לי' כי לא הי' מי שלמד כל חכמתו של יעקב כיוסף וכנודע כי אין זקן אלא זה שקנה חכמה ולסבה זו באמת ראוי מן הדין לאהוב אותו יותר מכל אחיו כי הסיבת הנז' הם אל יוסף לא אל יעקב וכמ"ש בן חכה ישמח אב, ואז אמר יעקב בלבו גם אחיו בני הה ואיך אעשה כדי שגם הם יתחכמו כמוהו הנה אין תיקון אחר אלא משז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה אז ועשה לו כתונת פסים לו לבדו ולא להם כדי שיאמרו גם אנו בניו הם ולמה עשה זה לו לבדו אין זה כ"א מפני חכמתו וע"י קנאה זו ירבו גם הם חכמה. והנה כפי זה לא אהב את יוסף מפני שהיו אחיו רשעים בעיניו ח"ו כמ"ש ויבא יוסף את דבתם וכו'. ועתה כפי דרך זה צריך להבין במ"ש את דבתם רעה כי האמת הוא שצדיקים היו ויוסף לא ראה בעיניו שחטאו בעבירות ההם וזה נתכוין הפסוק עצמו

5

שלא אמר ויבא יוסף את מעשיהם רעים רק דבתם וידוע בחלמוד כי סתם דבה הוא יציאת קול דרך חשדא בעלמא ולא בעדות או בראי' ממש וגם לזה אפשר שכוונו ז"ל באו' ר' מאיר אומר חשודים הם בניך על אבר מן החי וכו' כלומר חשודים הם בעיני דרך אמתלא לא שראיתים בעיני ממש. ויראו וכו' נודע כי אין שנאה כשנאת הדת ומעשה דיעקב ועשו יוכיחו שעם שהיו אחים וגם תאומים ושנים בלבד ולא הרב' קנאו זה בזה עד שיעקב עקבו ולקח ממנו הברכות שהם חיי עולם הבא ואז וישטום עשו וכו'. והנה אחי יוסף אילו ראו שהי' יעקב אוהב ליוסף או לאיזו אח או אחים כי רבים הם לא היו מתפעלים כ"כ אבל בראותם כי אותו לבדו אהב אביהם ומכל אחיו עם שהיו רבים שנים עשר לא אהב רק אותו לבדו וז"ש מכל אחיו ושקול הי' יוסף לבדו ככל אחד עשר בניו א"כ זה יורה על אמתות מ"ש לעיל אלה תולדות יעקב יוסף כי אין בעיניו אהבת בן כלל רק ליוסף ושאר אחיו כולם בני שנואה הם. והלואי

6

לא יהי' זה רק בעניני ירושת ממונו אמנם דואגים אנו שכל ברכות העוה"ב ינחיל ליוסף לבדו כי הרי לא הנחיל יצחק מחצית הברכות ליעקב ומחציתם לעשו וכמ"ש הלא אצלת לי ברכה והשיבו ולכה איפה מה אעשה בני כי כן ענין ברכות העוה"ב שאינם ננחלים רק לבן אחד פרעי ואנו ח"ו נאבד חיי עוה"ב וגם עשו הרשע שביזה הבכור' שטם את יעקב על הברכות כ"ש אנחנו הצדיקים למה נאבד חיי העוה"ב בעבורו אז וישנאו אותו שנאה עצומה שאין לה תקנה ולא יכלו בשום אופן דברו לשלום: ויחלום וכו' אמר כי תחל' לא סיפר להם דברי החלום עצמו אמנם ויגד לאחיו את החלום והוא איך חלם חלום גדול מורה מעלתו ואז ויוסיפו עוד שנוא אותו נוסף על שנאת ויראו אחיו, אח"כ רצה לספר החלום בפרטות כמו שחלם אותו ממש וז"ש אשר חלמתי וז"ש שמעו נא ותבינו כי לא דבר ריק הוא ואמנה רעיוני לבבי על משכבי כי הרי אין לנו שדות ואלומות כי רועי צאן אנחנו וא"כ איך חלם והנה אנחנו מאלמים וכו' וגם וכי עלה בדעתי ביום כי

7

קמה אלומתי וכו' כ"ז יורה היות החלום אמיתי, ויאמרו לו אחיו בה"א התימה המלוך כלומר דבר מלכות אי אפשר כי אנו מתי מספר ואין אנו צריכים למלך וגם אם נאמר שאינו רק ממשל' גם זה אינו עולה בדעת שאחינו הקטן ישמול בנו בכולנו א"כ כל זה שקר אתה בודה מלבך וע"כ לא קנאו בו כי חשבו שאין בזה ממש ואז ויוסיפו עוד שנוא אותו שנאה שלישית כי השנית הית' על חלומותיו שסיפר שחלם חלום כנז' ובשלישית ועל דבריו שסיפר החלום בדברים פרטיים והכל מלבו הי' בודאם בעזות פנים וכל היום חושב מחשבות להתגדל עליהם כנז'. ויחלום עוד וכו' החלום השני הזה סיפרו בתחל' אל אחיו לבדם וחשבו היותו דברים בטלים ודבר שטות שאיך יעלה בדעת שהקב"ה יחפוץ לשהצדיקים העצומים ומה גם כי הם אביו ואמו ויבאו להשתחות לו ארצה וא"כ הה דברים בטלים כמ"ש החלומות שוא ידברו ואין להתקנאות בו וגם אין ראוי לשנוא אותו כי דברים כאלו אי אפשר שנער ימציאם. אח"כ

8

כשחזר לספרו לפני אחיו אל אביו שמעו את אביו אומר הבוא נבוא וכו' ולא דחה החלום לסבה שהם דחוהו אבל כבר הי' אפשר שיתקיים לולא קושית ואמך והרי כבר מתה כמ"ש רז"ל אז אמרו בדעתם והרי אם אין קושיא אחרת אלא זו אפשר שתתקיים בבלהה שגידלתו כאמו כמשז"ל אז לא הוסיפו עוד שנוא אותו כי אי אפשר שנער ימציאם מדעתו האמנם ויקנאו בו כי ראו ממשות בזה החלום מכמה סבות, הא' הוא במ"ש פרעה ועל השנות החלום פעמיים וכו', הב' כי חלום כזה אי אפשר שימציאהו כנז', הג' כי הרי יעקב אביהם נתן בו ממש כנז', והד' כי ראו שאביו שמר את הדבר וכמשז"ל שכתב שם היום. גם מז"ל שתמה אביו ואמר מי הגיד לו ששמי נק' שמש אז נתחזק הדבר בלבם וידעו כי מה שאביו הרחיק הענין אינו אלא להוציא הדבר מלב אחיו שלא יקנאו בו ולכן ויקנאו בו אחיו. וכפי זה אומר ואביו שמר וכו' הוא טעם אל האמור ויקנאו בו אחיו ומה טעם לפי שאביו שמר את הדבר כנז'. וילכו

9

אחיו וכו' זה יובן בדברי רז"ל שפירשו למה נקוד על את לומר שהלכו לרעות את עצמן. ויתכן לפרשו כי הנה אמר למעל' כי תמיד יוסף הי' רועה עם אחיו בצאן והנה עתה בראותם דברי החלומות הנז' אשר נתיישבו בדעתם עד כי לסבתם ויקנאו בו אחיו כנז' ונתרחקו משם והלכו הם לבדם לרעות וכו' ולא הוליכו ליוסף עמהם להיותם לבדם מתיישבים ונועצים יחדיו את אשר יעשו בביטול החלומות ההם וז"ש רז"ל שהלכו לרעות עצמן איך יעשו מענין החלומות. אבל ישראל לפי שכבר ביזה את החלום כמ"ש הבא נבא וכו' חשב שגם שהוא שמר את הדבר הנה הם ביזו החלום וכפי זה לא ישנאוהו על זה כי היא השנא' האמתית שע"י קנאה רק יהי' בלבם השנא' המועטת הראשונ' כמ"ש וישראל אהב וכו' וישנאו אותו וחשב כי לסבת השנא' המועטת ההיא הלכו לבדם לרעות בשכם, ועכ"ז רצה ליחקק הדבר בדעתו ויאמר ליוסף הלא אחיך כלומר הם לבדם הלכו לרעות בשכם ולא קראוך והנה אפשר שהם הגידו לך והראוך

10

שנאה נוספת לסבת זה החלום הב' ואם כך הוא לא אשלחך כי ירא אנכי כי שנאה זו חזקה, ואם לא הוסיפו עוד לשנוא אותך ולהראות לך שנאה לכה ואשלחך אליהם יראה ועכ"ז באיזו פנים אלך כיון שלא קראוני לז"א ואשלחך אליהם כלומר אל תלך אתה מעצמך אמנם אני אשלחך בשליחות אליהם לשיהי' לך פתחון פה ללכת, ויאמר לו הנני מזומן ללכת כי כן הוא שבחלום השני לא הוסיפי להראות אותי שנאה חדש'. אז ויאמר לו א"כ אסדר לך דברי השליחות לשלא יחשבו כי אתה מעצמך הולך וזה הוא לך נא ראה וכו' והשיבני דבר תשובת שאלתי איך שלומם ואל תתעכב אצלם למען יחשבו כי חני הוא השולחך כנז', ועוד לסבה שנית כדי שלא יחשבו עליו מחשבות רעות וכאשר יאמר להם אבי מיהר אותי לחזור מהר להשיבו תשוב' לא יהי' להם פנאי להתיעץ עליו וזהו טעם אומר והשיבני דבר וכשמצאו האיש עם היות שהתרה בו וא"ל נסעו מזה כמשז"ל הסיעו עצמן מן האחוה מלהיותן י"ב שבטים כמנין ז"ה עכ"ז להיותו צדיק

11

מקיים כיבוד אב לא חזר אחור אבל וילך יוסף אחר אחיו. ויראו וכו' אביהם לשלא יתרחב הזמן ולא יהי' להם פנאי לחשוב עליו מחשבות צוהו והשיבני דבר תיכף ומיד לכן הם אם היו ממתינים זמן אפשר יאמר אביהם אתם חשבתם עליו וכו' לכן מרחוק בטרם יקרב אליהם ויתנכלו בעצות להמיתו תיכף ולא יהי' אופן ליעקב להטיל האשם עליהם. או יראה הרגיש הכתוב והרי צדיקים גמורים היו ומכיון שהגיד להם כי בשליחות אביו בא ושצוהו והשיבני דבר איך ויתנכלו וכו':

12

דף לו ע"א: בטח באהבתו ואמר בחלומי והנה גפן וכו' יראה הפתרון שראיתי אשר האמת הוא לשר האופים אינו רוצה הוא רע ומתירא אני לספרו כי אולי פתרון לחלומי הוא כנודע כי כל א' ראה חלום ופתרון אך לא ידע כי הוא אל חלום חבירו וז"ש בחלומי כלומר אך פתרוני לא אספר כי רע הוא. אבל יוסף שידע כי הפתרון שראה שר המשקים איננו רק לשר האופים פתר אותו לטובה וז"ש בעוד שלשה ימים וכו'. ואז וירא שר האופים כי טוב פתר יראה כי בתחלה לא רצה שר האופים לספר חלומו כי לא בטח באהבת יוסף וגם לסיבה כי הוא חלם פתרון הטוב ולא חשב שהוא פתרון אל חלום שר המשקים רק פתרון חלום עצמו ובטח בזה ולא חשש לפתרון יוסף, אך עתה אשר ראה כי טוב פתר רק פתרון טוב ולא חשב שהוא פתרון אל חלום שר בהיות שכבר חלם הוא פתרון טוב ועל ב' ענינים אלו סמך וגם הוא הגיד חלומו עתה וז"ש אף אני בחלומי יראה אם לשר המשקים שאפשר שלא חלם גם הפתרון טוב כמוני פתר לו טוב ולא רע

13

מכ"ש לי כי ודאי גם אני תפתר לי פתרון טוב ולכן אספר אותו בחלומי וכו'. או יראה ירמוז אל הנ"ל כי חלם פתרון חבירו וז"ש וירא שר האופים יראה במרא' החלום כענין שנאמר וארא בחלומי וז"ש וירא שר האופים בחלום כי יוסף טוב פתר ר"ל טוב ונכון ואמיתי ולא פתרון שבדה מלבו וזה יורה כי חכם גדול הוא א"כ אספר לו חלומי וז"ש לו אף אני בחלומי יראה כמו שאתה פתרת הפתרון בסגנון אחד ההוא עצמו אף אני ראיתי הפתרון ההוא בחלומי ולכן אספר גם אני את חלומי לך. אז אמר לו יוסף זה פתרונו יראה הפתרון הטוב שחלמת איננו רק אל חלום שר המשקים ולא אל חלום של עצמך אמנם זה הפתרון שאני אפתור לך הוא פתרונו האמיתי של החלום שלך וז"ש זה כלומר למיעוטי הפתרון שחלמת אתה. ולחזק הענין הנז' שכל החלומות הולכים אחר הפה חזר ואמר ואת שר האופים תלה כאשר פתר להם יוסף כי פתרונו גרם. גם יהי' סיבה אל מ"ש אח"כ ולא זכר וכו' יראה הנה ראה בעיניך כי

14

הכל הי' ממש כענין אשר פתר להם יוסף הא' כי שר המשקים חזר אל כנו ושר האופים נתלה. והב' כי גם הסדר לא נשתנה כי בתחל' הושב שר המשקים אל כנו ואח"כ את שר האופים כלה וכפי הטבע הי' ששר המשקים לא ישכחהו בראותו עוצם חכמתו עכ"ז ולא זכר וכו' זה יורה כי מאת ה' היתה זאת בסיבת חטא יוסף כמו שנבאר בפ' ויהי מקץ כו'. וכדי להבין זה ראוי לחזור למעל' ולבאר מ"ש כי אם זכרתני אתך וכו' כמשז"ל כי עיכוב שנתים ימים הי' כנגד שתי מלות והזכרתני והוצאתני ונודע כי מלת כי לעולם תהי' נתינת טעם אל האמור אבל כאן יהי' נתינת טעם אל העתיד. והענין כי יוסף נתן לבו לבקש מאתו והזכרתני וכו' והוצאתני וכו' אך נתיירא אולי יאמר לו שר המשקים איך אתה ברור לך כי אם אזכירך אל פרעה ודאי יוציאך מן הבור הזה ויש בזה סיבות מונעות כפי האפשר הא' כי באולי אשכח כי השכחה מצוי' והב' כי גם אם לא אשכחך אולי לא יוציאך פרעה כי לב מלך ביד ה' ואיך חכם כמוך

15

וצדיק כמוך אשר ד' אתך תמיד תסיר בטחונך ממנו ותבטח על פרעה, לזה נתן טעם ואמר כי גם זכרתני וכו' יראה פשוט הוא כי הכל תלוי בידך כי אם תרצה להיות נזכר אצלך לא תגבר השכחה אצלך ובודאי כי והזכרתני וכו' וגם והוצאתני וכו' ואין כאן שום מונע זולת בחירת רצונך לפי שהשכחה תהי' לכמה סיבות הא' כאשר האיש ההוא לא קבל טובה מאדם הזה לא יחיש הדברים ולא יתנם אל לבו, הב' גם אם קבל טובה ממנו אם יאריך הזמן ישכח הדברים. גדולה מכולן אם ד' לא ישמור עיר שוא שקד שומר ואם יש בו עון הקב"ה ישכחהו. לכן הסיר ג' מכשולות אלו ואמר באשר יטיב לך כלומר טובה גדולה באה לך על ידי ובפרט כנז' כי כל החלומות הולכים אחר הזה וכמשז"ל כי שר המשקים עצמו הודה ואמר אותי השיב על כני זה יוסף ע"י מה שפתר וראוי לך שתזכרני. גם ירמוז כי כאשר ייטיב לך ר"ל לך בעצמך שהצלתיך מן המות ע"י פתרוני זה ואינו טובה מועטת חיצונית בלתי דבוקה עמך

16

כענין כל שאר הטובות עושר וכבוד ובנים וכו' זולת החיים. גם יחליש הסיבה הב' כי הנה איני רוצה שתאריך זמן זכירתי אצלך רק זמן מועט והוא כאשר ייטיב לך אשר כבר פתרתי לך בעוד ג' ימים ישא פרעה וכו' ובזמן מועט כזה אין השכחה מצויה, וא"ת ענין הסיבה הג' העיקרית כי עונך נעשה קטגורך לזה נתן טעם כי גנב גנבתי וכנ"ל כי לא מפני שגנבתי נמכרתי בגנבתי ע"פ ב"ד רק גנב גנבתי מבית אבי ולא מפני עון. ועוד ירמוז באומר מארץ העברים כי יודעים הי' שהעברים מובחרים מכל האומות וכשרים הם וכמ"ש יונה עברי אנכי ואת ד' אלקי השמים אני ירא וכו'. וגה מה שראיתם כי פה במצרים השימוני בסוהר כי חטאתי באשת אדוני אינו כן כי גה פה לא עשיתי וכו' ומלת גם בא ללמד ונמצא למד כלומר כי כמו שפה לא עשיתי מאומה כמו שאוכיח בה' גם מה שגנבתי מארץ העבריים אע"פ שאיני יכול להביא ראי' טל זה שלא עשיתי מאומה, ואוכיחך לעיניך כי כן הוא שאיך יעלה בדעת

17

כי שר הטבחים גדול שבשרי המלך ובפרט היות יוסף עבדו קנין כספו כממונו ולא עוד אלא שאין לו מכיר כי גנב גנבתי מארץ העברים השנואים למצרים כמ"ש כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים וכו' ובראותו כי ביקש לשכב עם אשתו והעדים הוא היות בגדו אצלה איך לא יהרגני לגמרי רק שם אותי בסוהר והנני כאן שליט ומושל כמ"ש אין שר בית הסוהר וכו' זה יורה כי לא עשיתי מאומה רק להשקיט פיות בני אדם שמו אותי בבור וז"ש שמו אותי בבור. או יראה כי גנב גנבתי וכו' ירמוז אל תתמה איך אני משים בטחוני בך ולא בהשי"ת כי איננו כן כי מה שאני אומר והזכרתני והוצאתני הוא להיותי מובטח על קוני בראותי מש"ה רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ד' כי הנה רואה אני רבוי היסורין הבאים עלי ואם הי' מחמת העון לא הי' הקב"ה דבק בי תמיד כמ"ש וירא אדוניו כי ד' אתו וכו' א"כ יסורין של אהבה הם להרבות שכרי וסוף הכבוד לבוא ואעלה במעל' גדולה ויוסרו היסורין

18

מעלי, וסיפר בענין היסורין שבאו עליו ואמר כי גנב וכו' ולא די בפעם א' רק כי ב' פעמים גנבתי כמ"ש בפרקי ר' אלעזר וז"ש כי גנב גנבתי ב' פעמים. והענין במה שניישב המקראות החלוקים וזה ענינם ויעברו אנשים מדינים שיירא א' ואחריהם שיירא שנית של סוחרים ושתיהן עברו והלכו ולא נתעכבו שם שתי השיירות לקנות עבד א' הנמכר בזול בעשרים כסף וביני לביני נתעכבו אחי יוסף וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור ואז עברה שיירא ג' של ישמעאלים ומצאוהו מוכן ואז וימכרו את יוסף לישמעאלים והרי זו גניבה א' שגנבוהו אחיו, אח"כ בדרך נתחברו ג' השיירות והמדינים שהיו רוצים בראשונה לקנותו גנבוהו עתה מיד הישמעאלים ומכרוהו לפוטיפר כמ"ש והמדינים מכרו אותו אל פוטיפר וכו'. וגם פה עם שלא עשיתי מאומה שמו אותי בבור זה עשר שנים. ולא אמר לא חטאתי רק לא עשיתי וכו' ירמוז אל מה שאז"ל מי שחושדין אותו או הוא לפי שחטא ממש או יהי' (או על

19

שראה ולא מיחה או על שנתחבר עה טושי עבירה או שחשב לעשות ולא עשה, ואמר כי מאומה מכל מינים אלו לא הי' לי וז"ש לא עשיתי מאומה. גם ירמוז על סוד גדול בענין ותשב באיתן קשתו וכו'. כי עשרה ניצוצות היו יוצאות מן קשתו ותשב באיתן שלא יהי' בכלל עושה רע במעש' להוציא זרע לבטל' ויפוזו דרך עשר אצבעות ידיו וז"ש זרוע ידיו כאילו אמר זרע ידיו לשון זרע וז"א לא עשיתי במעשה גמור דרך הקשת כי אז היו מאומה לשום מום גם ירמוז זה במלת פ"ה שהוא בגימטריא מילה כי דרך שם לא יצאו ועכ"ז אפי' אותו החטא הקל שיצאו דרך עשר אצבעות כבר נתכפר לי כי שמו אותי בבור עשר שנים כנגד י' טפות. א"כ מזה אני בטוח ודאי כי עתה שנשלמו עשר שנים ביום הזה ודאי כי והוצאתני מן הבית הזה ואין ענין והזכרתיך להיות מובטח בך רק שיתגלגל הדבר טל ידך כיון שהראוך מן השמים החלום הזה המורה על טובתי כמשז"ל זה יורה כי התשועה תהי' על ידך. ובזה יתורץ

20

קושיא גדולה איך יוסף שלא הובטח מאת הש"י נענש ונתאחר ב' שנים יתירות ויעקב שהובטח והנה אנכי עמך סמך על שליחות המלאכים ועל הדורון שנתן לעשו' ולא נענש, אך הענין כי יעקב באמת סמך על בטחונו ית' והראי' כי בכל זאת התפלל אליו ואמר אלהי אבי אברהם וכו' והזכיר הבטחון באומר ד' האומר אלי וכו' אך ירא הי' למיעוט גאותו כי קטן אני בעיני וקטנתי מכל החסדים וכו' וזה חסידות נמרץ ולא עוד אלא שלא בטח על זולתו רק בתפלת קונו, אכן יוסף לא התפלל אל הש"י ואדרבא סמך אל זכירת שר המשקים. וא"ת שהרי תירצנו כי גם הוא בטח על שכבר נשלמו עשר שנים א"כ אדרבא יסמוך ע"ז ולא ידבר מאומה אל שר המשקים ולכן נענש כי ולא זכר שר המשקים את דברי יוסף במה שחילה פניו שיזכרהו וז"ש את יוסף ולא אמר ליוסף ולא די זה כי גם וישכחהו ליוסף עצמו שלא הכירו מימיו וזה יורה היות שחטא יוסף בכך, ולכן כנגד שתי מלות והזכרתני והוצאתני ויהי מקץ שנתים

21

מנויים מיום אל יום לא פחות ולא יותר וז"ש ימים ואז בגמר השעה ההיא ופרעה חולם הוא לא עבר ולא עתיד כי לא הקדים ולא איחר ולזה לא אמר ויחלום פרעה אלא ופרעה חולם: אלה תולדות יעקב יוסף וכו' כבר הודעתיך כי שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם כי אדם נתגלגל בו ובזה יתבאר לך מאמר רז"ל ויקרא לו אל: אלהי ישראל הקב"ה קרא ליעקב אל ומי קראו אל: