Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר עץ הדעת טוב

אות ל' של ואשל אך אברהם מזגם במים הרחמים:

קטע 2 מתוך 113

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

אות ל' של ואשל אך אברהם מזגם במים הרחמים: ואל הבקר רץ אברהם ירמוז למ"ש בס' הזוהר פ' פנחס פר א' כנגד אברהם ראש לקרבנות כמ"ש שור או כשב או עז וכו' והוא ראש לג' אבות, ולכן ואל הבקר רץ אברהם שהם מדתו כי האיל נגד יצחק והכבש זה יעקב בסוד והכבשים הפריד יעקב: ויהי אחר הדברים האלה וכו' שני דברים אירעו אשר לסבתם נענש בנסיון הזה וז"ש אחר הדברים מיעוע דברים שנים ומפני צער הנסיון אמר ויהי לשון צרה, הא' הוא ענין ויכוח ישמעאל עם יצחק שנימול לי"ג שנה ולא מיחה מש"כ נימול לבן ח' ימים והשיבו יצחק אתה נתנסי' באבר אחד ואם יאמר לי שחוט עצמך לא אהרהר כמ"ש ז"ל, והב' כריתת ברית עם אבימלך אם תשקור לי ולניני ולנכדי עד שמפני זה ולא נחם אלדים דרך ארץ וכו' כי קרוב הוא ענין ברית אבימלך וע"י כן ויסב אותם דרך המדבר ומתו כולם במדבר כמ"ש ז"ל וזה ח"ו יורה מיעוט אמנה בשי"ת שהבטיחו להורישו את הארץ ונפל פחד אבימלך עליו וכרת עמו

2

ברית כנז' ולשתי סיבות הנז' הא' ענין אברהם והב' ענין יצחק לכן והאלדים נסה וכו', והיה ראוי שיאמר וינסה האלהים את אברהם אמנם רמז בדברו לתרץ קושיא אחרת והיא וכי הקב"ה צריך לנסות והרי לבב האדם מסור בידו ית', אבל הענין כי שם הויה מדת רחמים איננו מנסה אבל מדת הדין תמיד בא בדין עם האדם כענין וממקדשי תחלו אמרה מדת הדין אם לפני גלוי לפניהם מי גלוי, וז"ש ויהי אחר שני הדברים האלה הנז' ועוד סיבה שלישית נצערפה עמם הלא היא והאלדים כלומר וגם להיות מדת הדין הנק' אלדים מזומנת תמיד על האדם לכן ניסה את אברהם. ונודע כי מלת את היא רבוי והענין כי אלו היה יצחק קען היה הנסיון לאביו לבדו אבל להיות יצחק בן ל"ז שנה והיה יכול למנוע עצמו נמצא כי הנסיון הוא לאברהם וגם ליצחק הנכלל ברבוי את הנז', וטעם הדבר כבר נתנה להיות אירעו שני דברים הנז' לכן היה הנסיון לשניהם גם אברהם מפני ברית אבימלך ואם ליצחק מפני מה

3

שדבר עם ישמעאל כנז' וז"ש ויהי אחר ב' הדברים כנז' לכן והאלדים נסה את אברהם ואת יצחק הנרמז ברבוי האת, ולא אמר ויאמר לו קח נא כו' אלא התחיל בהקדמת קריא' שם אברהם ויאמר הנני וכו' אך הענין כאדם קורא לחברו מרחוק כך רמז לו כבר נתרחקת ממני ואינך מאמין בי כי כרת ברית עם אבימלך אז השיבו הנני כלומר הנה אני עתה מזומן לעבדך כבתחלה ולא נתרחקתי ממך: ויאמר קח נא ירצ' נא עתה אשר חעאת ולא האמנת בי כנז' לכן קח נא את בנך להביא קרבן בעדך לכפר, כי קרבן מן הבהמה לא יספיק לכפר רק קרבן מן האדם, ויען אני פוקד עון אבות על בנים הקרב את בנך תמורתך, ואפילו אם ישמעאל בנך איני רוצה בו אלא את יחידך הוא יצחק יחיד לאמו מש"כ בהגר היא קענה שחזרה ללדת אחים רבים לישמעאל מש"כ ביצחק שכבר בשרתיך שהוא לבדו תוליד מן שרה כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע. וא"ת א"כ אדרב' יותר ראוי ישמעאל שתלד אמו תמורתו משא"כ ביצחק לז"א אשר אהבת כי המתנדב קרבן ומנחה

4

לבורא עולם ראוי להיות מהיותר נאהב ומובחר אצלו ולא מנחה גרועה ושנואה לו, ועוד סיבה ב' והיא את יצחק הוא ענין סיבה השני' הנ"ל כי גם יצחק עצמו גרם להקריב נדבה כאשר נדר בפיו לישמעאל כמ"ש ז"ל ולך לך להנאתך ולטובתך, כלומר שמהראוי היה שתקריב עצמך אלא להטיב לך בחרתי ביצחק תמורתך א"כ לך בשמחה בלי עצלות כי לעובתך הוא ואל ירע בעינך על הנער יצחק: או ירמוז שילך לו לבדו כי באולי הרוא' אותו שוחט את בנו יפתוהו בדברים עד אשר ימנע מלהקריבו וכן עשה כמו שנבאר בפסוק וישכם אברהם וכו' ובפסוק שבו לכם פה וכו', ומ"ש אשר אומר אליך אינו כפשועו כי כמו שהודיעו לכתו אל ארץ המוריה גם יודיעו מעתה ההר ההוא בפרעות, ואמנם הענין כי כבר ג"כ הודיעו ההר באו' אל ארץ המוריה על אחד ההרים ואל"ף אחד בפת"ח ולא בסגו"ל, כלומר על ההר הידוע המיוחד הנקרא הר המוריה המפורסם מבריאת העולם כמ"ש בפרקי רבי אליעזר הוא המזבח שהקריב אדם וקין והבל ונח בצאתו מן

5

התיבה וכו' וא"כ מ"ש אשר אומר אליך יראה מה שאני מטריחך ללכת עד שם הוא מפני שיש לי דברים לדבר ולומר לך שם והוא משז"ל על אשר יאמר היום בהר ה' יראה כי הבטיחו השי"ת שיהיה אפרו של אילו של יצחק צבור שם במזבח ההוא לעולם ובכל שנה יכפר עונות ישראל זרעו וז"ש אשר אומר אליך: או יראה כי רצה הוא יתברך להקריב שלא יאמרו העולה כי ח"ו שקר הוא ית' בדבריו כי איך חזר בו וציוהו להקריבו את האיל תחתיו, ולכן נתחכם בדבריו מעתה שיהיו דברים קיימים לעולם ולזה לא אמר וזבחהו שם לעולה אלא והעלהו תכף שהעלהו חי כבר נתקיים ציוויו כאילו זבחו ואז שחע את האיל תמורתו ואברהם לא הבין כוונתו ית' מה היתה, והשי"ת דבר בלשון רמז ואמר והעלהו שם ע"ג המזבח העלאה בלבד ואל תשחעהו תכף עד אשר אני חומר אליך את אשר תעשה וז"ש אשר אומר אליך ויחזור אל מ"ש והעלהו ולא אל מה שאמר על אחד ההרים והוא הוא מ"ש אח"כ אל תשלח ידך אל הנער וכו' אבל אברהם לא הבין זה אמנם חשב

6

שכוונתו לצוות לו עוד איזה ציווח ומעשה אחר בעת העלאתו שם לא למונעו לגמרי מלזובחו: וישכם אברהם וכו' כאשר דיבר לו מענין עקידת יצחק היה בתפלת המנחה מן מדת הדין הנקרא אלדים אשר לסיבת' ציוהו כנו' וכמ"ס העקידה הזו כנ"ל, וזה ג"כ ירמוז אומרו והאלדים ניסה וכו', כלומר שם אלדים השולט בעת תפלת מנחה נסהו וכו', ולכן לא הלך תיכף כי לא היה פנאי עד הבוקר ואז נסע וזהו וישכם וכו', ונוסף על זה כי רצה להמתין עד הבוקר חסד לאברהם אולי יתנהג עמו במדת החסד ויחזור בו מענין העקידה ועכ"ז לא נתעצל בדבר אמנם בזריזות גדול השכים בבוקר כמ"ש ז"ל, גם אז"ל כי הוא עצמו חבש את החמור, ובזה נבין עוד למה הקדים ויחבוש אל ויקח וכו' כי מהראוי להקדימו כי חראם בתחילה להיותם מוכנים, אך העעם כי אילו הקדים ויקח וכו' היינו אומרים כי ויחבוש לאו דוקא כי הרי שלוחו של אדם כמותו לכן הקדים ויחבוש כי טרם שקרא את נעריו חבש הוא בעצמו את החמור

7

ובכך אומר ויחבוש הוי מדויק, ולפי שציוהו השי"ת ולך לך כמו שפירשנו שיעלים הדבר מן הבריות לכן לא לקח את יצחק בראשונה פן ירגישו איזה דבר בראותם עצי עולה ולא שה אלא עיקר לקיחתו בתחילה את יצחק, לכן הקדים לקחת את נעריו ואח"כ ואת יצחק בנו עפל אליהם באחרונה כאילו אין לקיחתו מוכרחת, גם לסיבה זו איחר ויבקע עצי עולה באחרונה עם שהיה ראוי להקדימו מכיון שהוא בעצמו בקעם ולא נעריו, אך רצה לעשות ענין הביקוע בדבר עפל בלתי היות זה עיקר סיבת ההליכה כי ההליכה היתה לאיזו סיבה אחרת אלא שאגב ארחי רצה להקריב קרבן לשי"ת ואמנם עכ"ז לא רצה לתת המצוה לזולתו אלא הוא בעצמו ויבקע עצי עולה ע"ד שנא' על ויחבוש את החמור, גם ע"ד זה יתברר מלת ויקם שהוא מיותר אך הורה זריזותו הגדולה כי היה קם בזריזות גדול כאשר הלך עם היות שההליכה היתה רוגז עליו ממדת הדין הנקראת אלדים לשחוע את בנו, וז"ש ויקם וילך וכו' עם היות שההליכה הזו אל

8

המקום אשר אמר לו האלדים במדת הדין ולא ברחמים, ויבאו אל המקום ולא אמר אל ארץ המוריה כמ"ש תחילה ירמוז אל מה שפירשנו באו' אשר אומר אליך כי גם מקום ההר המיוחד אמר לו בתחילה וז"ש אל המקום אשר אמר לו האלדים ר"ל בתחילה: ביום השלישי וכו', הנה מושב אברהם היה אז בחברון כמ"ש ותמת שרה בקרית ארבע וכו' ויבא אברהם מהר המוריה כמ"ש רש"י על וישב אברהם בבאר שבע אין זו ישיבה גמורה וכו', וידוע כי מחברון להר המוריה מהלך חצי יום ואפילו אם נאמר כי היה בבאר שבע אינו רחוק יום אחד שלם וראינו אשר נתעכב ג' ימים, והנה מזה הדבר עצמו נתפלא אברהם וז"ש ביום הג' וישא אברהם את עיניו ועם שהיה כבר ביום הג' עדיין המקום היה מרחוק שלא בדרך טבע אז גמר בלבו כי זה הפך קפיצת הדרך שהיה ע"י נס וגם איחור זה ע"י נס כי כוונתו ית' להאריך הזמן אולי ירחם עליו ויבעל גזירת העקידה וע"כ ויאמר אברהם אל נעריו וכו' ונשתחוה ונשובה גם אני גם יצחק אליכם ותתבעל גזירת העקדה כמ"ש ז"ל כי לכן לא אמר

9

ואשוב בלשון יחיד. או יראה קרוב אל מ"ש בס' הזוהר והענין כי כל מקום שנאמר ביום השלישי הן בענין העקדה הן בענין מתן תורה הן בענין תחית המתים יחיינו מיומים וביום הג' יקימנו וכיוצא ירמוז אל מדת יעקב שלישי שבאבות, ולכן ביום השלישי הרומז אל יעקב וישא אברהם את עיניו במראה הנבואה בעין השכל וירא ג"כ ראיה אחרת בנבואה שאמר הש"י אל אברהם כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק הלא זה יעקב הנקרא זרע אמיתי, והנה נבואת ציווי העקידה סותרת לגמרי נבואת כי ביצחק יקרא לך זרע הוא יעקב שהיה נקרא מקום כמ"ש ויפגע במקום כי גם יעקב עם ד' אותיותיו בגמטריא מקום כנודע על ברוך המקום, וראה כי זה יעקב עתיד לעמוד ולהולד מרחוק עד ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם ועתה עדיין היה בן ל"ז שנה וז"ש וירא את המקום מרחוק ואותה נבואה מוכרחת כי היתה במראי' בין הבתרים בכריתת ברית כי גר יהיה זרעך הוא יעקב הורד למצרים וכו' אז אמר

10

א"כ מוכרח הוא שהש"י יתקן זה ואז בבטחון זה ויאמר אברהם אל נעריו וכו' ונשתחוה ונשובה אני ויצחק אליכם ע"ד הנז': ויאמר אברהם אל נעריו וכו', יובן קרוב למ"ש ז"ל עם החמור עם הדומה לחמור וכן עד כה כה יהיה זרעך, והענין כי אז הכהונה היתה בבכורות מאב לבן היותר ראוי ואברהם היה בכור לתרח אביו וזכה לכהונה כמ"ש אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, והעלים ענין עקידת יצחק כנ"ל על ולך לך אל ארץ המוריה ואמר להם כי כוונתו עתה להנחיל הכהונה ליצחק בנו והתנצל להם בשני דברים אם מענין הכהונה שלא יתנה לאליעזר השקול בחכמה וחסידות כנזכר ולא לישמעאל כי הוא בנו הבכור ואם מענין עכבתו אותם שם שלא ילכו עמו להר המוריה, וז"א שבו לכם ר"ל בסיבת עצמכם שאינכם ראוים לפי שאתם דומים לחמור אם אליעזר יען הוא עבד כנעני קנין כספו כשור וכחמור וגם סיבה אחרת כי הוא מזרע חם עבד פרעה שנתנו לו כשיצא ממצרים כמ"ש ז"ל ובהם נאמר אשר בשר חמורים בשרם, ואם ישמעאל גם

11

הוא בן הגר בת פרעה המצרי אשר בשר חמורים בשרם ואינם ראוים לכהונה, האמנם אני והנער יצחק נלכה עד כה כי בו נאמר כה יהיה זרעך והוא זרע האמתי כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע ולכן הוא ירש כהונתי והרי טעם לכהונה, גם הטעם לעוכבם פה הוא ונשתחוה במראית גלוי שכינה אשר תתראה שם אלינו ואינכם כדאים להמצא שם בעת גלוי שכינה בהקריב בנו הקרבן בחינוך כהונת יצחק כמו שאירע ביום השמיני בחינוך כהונת אהרן שהיתה שם גלוי שכינה: ויהי אחר הדברים האלה וכו', אם הקב"ה היה מנסה אותו תיכף אחר היות יצחק בן ג' או ד' שנה שיקריבהו ידע הקב"ה כי לא יעמוד היטב בנסיונו ולא עוד אלא שלא יתפרסם צדקתו ברבים והוא כי הלא כל העולם אמרו אפשר שתשעים שנה עמדה מלדת ועתה מאבימלך נתעברה והסיבה היתה מן אברהם שהיה עקר וא"כ גם אברהם עצמו שהיה מכיר בעצמו שהיה עקור כמ"ש ז"ל על הביעו אל צור חוצבתם וכו' טומטומין היו ובפרע עתה בראותו דבריו ית' ודאי

12

יאמר ויחשוב שאילו לא ידע הב"נ שמאבימלך היה לא היה מצוה להקריבו ולשוחעו להיותו עוב ורע, עוב מאת שרה שהיתה צדיקת ואנוסה ורע מאת אבימלך, ואילו היה מאברהם שהבעיחו כי ביצחק יקרא לך זרע איך יצוהו עתה לשוחטו ולכן מפני כבודן של אברהם ושרה שלא יתחלל בעולם העלים הב"ה הדבר ואח"כ ציוהו לשוחטו דרך כבוד, ובזה היה פתחון פה לומר רבש"ע לא ימנע אם הוא מאבימלך למה העלמת הדבר ממני ועוד למה הנחת לשרה אשתי שיתעלל בה אבימלך, ואם הוא בני ממש איך אתה מצוני לשוחטו והכי נתבעלו כל הבעחותיך, לכן המתין עוד עד שכרת אברהם ברית עם אבימלך ואז נסהו, וז"ש בתחילה ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכול שר צבאו וכו' כלומר תיכף אחר פ' וה' פקד את שרה והוא כמו שיתבאר, אך כאן אמר ויהי אחר הדברים האלה בלשון רבים, ר"ל אחר פרשת לידת יצחק ופרשת ויהי בעת ההיא וכו' אז והאלדים נסה וכו'. והענין כי תיכף אחר לקיחתה של שרה מאבימלך. נסמכה

13

פ' וה' פקד את שרה וזה יורה כי מאבימלך נתעברה כיון שהיה הדבר בתכיפות רב ולכן לא ניסהו אז כנזכר אך שעבר ענין ישמעאל בנו הגר וגם כי היה מן הגר בת מלכים וכיון שאמרה לו שרה גרש את האמה הזאת וכו' גרשה בשנאה עצומה במעט לחם וחמת מים ואין עוד ואם זה במאמרו ית' כל אשר תאמר אליך שמע בקולה כי ביצחק וכו' וזה יורה ודאי שאינו מאבימלך, אח"כ ויגדל הנער וישב במדבר פארן מלסטם את הבריות ואמו הגר ותלך ותתע כי עבדה ע"ז הנק' מעשה תעתועים וזה יורה ג"כ אמיתות כי ביצחק יקרא לך זרע, אח"כ תיכף ומיד של מעשה גרוש הגר וישמעאל ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך וכו' אלדים עמך בכל אשר אתה עושה אף בדברים שאין הדעת סובלן כנז' בענין הגר וישמעאל וזה יורה כי אילו אבימלך ידע שקלקל עם שרה לא היה אומר כך ואם נאמר שגם הוא העלים הדבר הרי עמו ופיכל שר צבאו איש מועצותיו שגם הוא אמר כך ופשוט הוא שאילו היה איזה חשש לא נעלם ממנו

14

ולא היה אומר אלדיס עמך וכו', ולא עוד אלא שאבימלך היה אחד מנביאי אוה"ע כמ"ש ויבא אלדים אל אבימלך ולא היה מזכיר שם שמים לבעלה ובשקר אלדים עמך וכו' אלא שידע האמת כי אבימלך לא נגע אליה וגם כי לא זחה דעתו עד שהשביעו אם תשקור לי ונניני וננכדי ג' דורות ואילו היה יצחק מאבימלך ממה נתיירא כי אלדים יהיה עם אברהם וג' דורותיו, והנה אחר כל אלה הדברים של ישמעאל ושבועת אבימלך לא נשאר שום פקפוק בלבו של אברהם ואז והאלדים נסה את אברהם כי ידע שיעמוד בנסיונו וגם כי ירים דגלו ונסו על כל העולם כי עתה יאמרו אילו לא היה יצחק בנו של אברהם איך נבחר לקרבן עולה כליל לריח ניחוח לה' וכדי לגמור להסיר לגמרי כל מין פקפוק מלבו לכן דבר לו פרעי פרעים כמו שית' וז"ש: ויאמר קח נא וכו' אם הוא לשון עתה יובן עם הנז' כי עתה אחר הדברים האלה יכול אני לצותך קח את בנך וכו' ולא בתחילה ואם נא לשון בקשה יראה ממה אשר תראה בקשתי תכיר כי

15

לא היה בן אבימלך אמנם בנך הוא וז"ש את בנך ולכן אני בוחר בו לקרבן, ראיה אחרת כי זה נשאר יחידי בביתך ואת ישמעאל גרש ואת אמו כנ"ל וז"ש את יחידך כנ"ל ולא עוד שאפילו מזון לא נתת להם רק לחם וחמת מים ולא עוד אלא שהנחתם שנים רבות עד שגדל ונשא אשה מצרית שנואה בעיני השי"ת זה יורה כי יודע אני שהוא בנך באמת וז"ש אשר אהבת, עוד רביעית כי הכי נקרא יצחק אשר עליו הבטחתיך כי ביצחק יקרא לך זרע וז"ש את יצחק מכל זה תכיר כי אין כוונתי לשוחטו כדי להעביר פסולו מן העולם אלא שתעלהו לעולה שהוא הקרבן היותר חשוב ונחמד כי כולה כליל לריח ניחוח, גם ראיה אחרת שאם כדבורך היה די שתקריבהו בכל מקום אבל רצוני להקריבו על אחד ההרים המיוחד שבכולן הוא הר המוריה המכוון כנגד ירושלים של מעלה זה יורה כי לשבח אני מתכוין: וישכם וכו' מהראוי שיקדים המוכרח תחילה ויקח את יצחק ואת עצי העולה ואת שני נעריו גם מלת עמו מיותרת ובפרט בהיותה סמוכה אל הנערים, אך הורה זריזותו העצומה כי סמכה

16

דעתו אל דבריו ית' כי בנו הוא כנז' כי בראשונה עוררו להשכים בבקר גם הוא עצמו בידו ויחבוש את חמורו וגם שתראה שלקח אח"כ נעריו ולא לתכלית שגם הם יתעסקו במלאכה הנז' רק להיותם עמו ר"ל ללותו ובפרע בחזרתו מן העקידה שאז ישאר יחידי ואסור לאדם לצאת יחידי בדרך אך החבישה בידו היתה, גם לקח את יצחק בשמחה שנתאמת אצלו כי הוא בנו וז"ש ואת יצחק בנו, גם בקיעת העצים היתה בידי עצמו ולא לקחם בקועים רק מחדש בקיעה לשמה לשם עולה וז"ש עצי עולה גם רמז עצים הראוין לעולה כנז' במשנה באלו היו רגילין בעצי זית וכו' וגם שהיו מותלשין מן התולעים, ורמז כי לא אמר בלבו כי עצי היער בכל מקום מצויין אלא כדי שלא יאמרו עדיין הוא מגמגם אולי השי"ת יחזור בו כדי' לקיים כי ביצחק יקרא לך זרע לכן אפילו העצים זימנם וגם אף בקיעה מעכשיו לשיהיו מוכנים שתיכף בהגיעו שם יקריבהו עולה ולא יתצהמה עד ראות אם הקב"ה יחזור בו הגם כי עדיין לא גילה לו

17

איזה הר הוא עכ"ז ודאי שהודיעו לאיזה רוח יפנה ולאיזה מקום ולכן ויקם בזריזות וגם של אמר לו ענין ההר עצמו אמנם ואך אל המקוה אשר' זה ודאי כבר אמר לו ודאי וז"ש אל המקום ולא אל ההר: ויפצר בם מאד ומצות אפה ויאכלו, הנה רז"ל למדו מכאן שמסרבין לקטן וכו' ועכ"ז עדיין צריך לתת איזה טעם על הסירוב לזה, והענין כי אברהם נודע בגמילות חסדים ולכן אין צורך לסרב בו לדעת אם הדבר בלב ונפש ולכן תיכף השיבוהו כן תעשה כאשר דברת משא"כ בלוע שצריך לסרב בו כי אולי אין כוונתו אלא לפנים בלבד, שנית כי אברהם היה אז חלוש בתכלית ביום השלישי למילתו כמ"ש ז"ל ואינו דרך ארץ להעריחו ולסרב בו כלל משא"כ בלוט כי זה דרך ארץ להפציר כשמזמינין אותו ולא יהיה כגרגרן והרי נת' שת' סיבות למה הפציר בו, אך עדיין קשה למה ההפצר היה מאד ר"ל יותר מן הראוי באין דרך ארץ כלל, ולכן נכתוב סיבה ג' והיא כי נודע כי לוט לא היה כדאי לינצל מהפכת סדום כי המדינה נדונית