ספר עץ הדעת טוב
קטע 22
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
ואיך ישמרוה שלא יבוזו אותה העם בחזקה מפני הרעב וכאלה רבות וז"ש נבון וחכם כי נבון הוא להבין מדעתו את כל הנולד ומה שאפשר להיות לעתיד כדי להתחזק מעתה יחכם הוא העושה המצאות עתה בחכמה כדי שיתקיימו מעשיו. ואחר אשר הנבון הנז' מוכן לתת העצות הצריכות אז אין בידו לעשות מעשה אלא פרעה שהוא המלך ובידו הכח והממשל' עליו מוטל המעשה וז"ש יעשה פרעה, וביאר מה הוא המעשה הלא הוא ויפקד פקידים לשיעשו המעשה ויקבצו את כל אוכל וכו' ואגב ארחי' נתן סדר העצה והוא וחמש את הארץ וכו' ויקבצו וכו' כדי שבאולי יתן פרעה אל לבו ויראהו שלם בכל גם בידיעת החלום עצמו כמ"ש ז"ל על אחרי הודיע וכו' אחרי היית וכו' ואם בידיעת הפתרון ואם בידיעת עצות יעלה למעלה ויתקיימו חלומותיו כנ"ל. ושמעתי אומרים על יעשה פרעה והוא תחלה הוא בעצמו פרעה יחמש תבואותיו להצניע וממנו יראו כל העם וכן יעשו וחמש אח"כ את כל ארץ מצרים:
וייטב וכו'. ענין הדבר הפרטי שדיבר ונתן עצה בשמירת התבואה וכו' הי' עוב בעיני כולם במלך ובעבדים כי התועלת היא לכולם שוה וז"ש וייעב וכו' אח"כ ויאמר פרעה וכו' אתם אינכם רואים אלא התועלת שלכם אבל מה שראוי שתשגיחו הוא על החכמה הגדולה אשר לו כי הנמצא מעולם איש כזה אשר זולת היותו נבון וחכם לתת עצות הנה הוא נביא ורוח אלקים בו כי ידע הפתרון והחלום אשר לא ידעוהו כל חרטומי מצרים וכל חכמי', ואמנם כאשר דבר אל יוסף בעצמו לא רצה שיתגאה עליו הרבה ולא א"ל אין נבון כמוך רק אחרי הודיע אלקים אותך ע"י ידיעת חכמה כמו שנאמר אח"כ הנה אין נבון וחכם כמוך. ואמנם אתה ייעצת שאמנה איש נבון לייעץ בלבד והמעשה אעשהו אני ע"י פקידים לקבוץ האוכל וכו' אבל אני הכל אתן בידך ולז"א ג' אמירות, בתחלה אמר אתה תהי' ועל פיך ר"ל ע"פ עצתך. ואח"כ באמירה: שנית ויאמר וכו' ראה נתתי אותך וכו' הוא ענין מינוי הפקידים אתה תהי' הפקיד על
כולם. ואח"כ באמירה שלישית הוסיף גם קבוץ התבואה שתהי' על ידך וז"ש ויאמר וכו' ובלעדיך לא ירים איש וכו' כלו' אפי' לקבוץ תבואה כי ענין הממשלה כבר הרכיבו במרכבת וכו', ובזה ית' מה שחזר להזכיר אח"כ בעת המעשה ויוסף הוא השליט לענין הממשלה הוא המשביר לענין המעשה: ויאמרו שאול שאל האיש וכו'. לא מצינו שיוסף שאל להם כן אבל אמר להם מרגלים אתם והם המגידים לו מעצמם שנים עשר אחים אנחנו וכו', ואפשר כי זה עצמו רמזו במלת לאמר כלומר שאול שאל שאלות רבות אחרות לאמר גם מרגלים אנו או גם את ערות הארץ וכו' כדי שמתוכם נאמר לו בהכרח ענין מולדתינו וכו' כי הלא שארית ישראל לא ידברו כזב ולא יכולנו לומר לו תשובות אחרות שקריות. וזה ע"ד שפי' בפ' ויגש בפ' ואדוני שאל וכו'. ואני כאשר שכולתי שכלתי לא נעלם מיעקב ענין אל יפתח אדם פיו לשטן וא"כ איך אמר ואני כאשר שכולתי מיוסף אשכל משמעון ובנימין, אבל הענין לומר להם כי אע"פ שהוא מסרב מאד על
לקיחת בנימין אל תתקנאו גם בו כי להיותו בן רחל האהובה כדרך יוסף שאמרתי עליו כי ארד אל בני אבל שאולה וארז"ל סימן מסר הקב"ה ליעקב שכל זמן שלא ימותו בניו לא ירד לגיהנם, אבל ענין סירובו טתה הוא שוה לכל בני בשוה וז"ש יוסף איננו שמעון איננו ובנימין תקחו עלי הי' כולנה בהשואה אחת ועל בני אני מצטער אבל ואני ר"ל הנוגע לעצמי ענין סימן גיהנם כנז' איני חושש כי כבר מענין יוסף כבר נשארתי שכול ודאי ארד לגיהנם וז"ש כאשר שכולתי כלו' באותה שעה ששכולתי מיוסף כבר אז שכלתי ונשארתי שכול ונתקיים בי סימן גיהנם: הן כסף וכו'. קשה א' דאין זה ק"ו גמור דאיכא למיפרך שכן דרך הגנב הרמאי להחזיר אבידה פעם אחת כדי שיחזיקוהו לאדם כשר ואח"כ יגנבו אשר ימצאו. ב' למה תחלה אמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לעבדים ואח"כ אמרו הננו עבדים וכו' גם אשר נמצא הגביע בידו. ג' ריבוי גם עתה מה ענינו. ד' כי תחלה אמר כדבריכם כן הוא ואח"כ חזר
ואמר אשר ימצא אתו וכו' וזה היפך מדבריהם. ה' ריבוי ב' גמין גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע: והביאור כי הנה הק"ו כפול ומכופל מכמה צדדין הא' כי הכסף הראשון כבר הי' בידם ועכ"ז השיבוהו, מש"כ בגביע שנטלוהו מחדש מה שלא הי' בידם. ב' כי הי' כסף מטבע שאין בו סימן לשיכירהו יוסף מש"כ בגביע. ג' כי השיבוהו מארץ כנען וזה הי' במקומם. וכנגד ג' אלו אמר הן כסף כנגד הב' וכנגד הא' אמר השיבונו אליך וכנגד הג' אמר מארץ כנען. עוד ד' כי מציאה הית' ומצאנוה בפי אמתחותינו והית' כסף שאין בו סימן ונקנה בידינו ואיך עתה נגנוב הגביע דרך גניבה. ויאמר גם עתה וכו' יראה כפי הדין כך הוא כי בן נח שגנב חייב מיתה והנטפל ומתחבר עם הגנב הוא ספק ולכן יפטר מן המיתה ונקנסהו מדין קנס שיהי' עבד אבל רצוני לעשות כדבריכם והנה דבריכם יש בהם קצת פקפוק של הבנה כי ממה שאמרת וגם אנחנו ולא ואנחנו נראה כי דבריכם הוא באופן אחר אשר יימצא וכו' ומת כדין
תורה ואנחנו פטורים לגמרי כיון שלא נתברר שאנחנו גנבים אבל אם ארצה לעשות פשרה והוא כי נחמיר עלינו להיותינו עבדים שלא מן הדין כדי שתקל על הגנב ממיתה לעבדות ובזה כולנו נהיה עבדים וז"ש גם אנחנו לרבות כי גם הגנב יהי' עבד כמוכם. ולכן רצוני להקל עוד מדבריכם והוא כי הגנב לבדו יהי' עבד ואתם נקיים לגמרי. אח"כ חזר יהוד' לדבר כפי מה שנסתפק האיש בדבריהם וז"ש הננו עבדים כולנו שוים וזה כי הרי אנחנו פטורים לגמרי והחמרנו עלינו כי גם אנחנו נהיה עבדים ולכן גם אתה ראוי להקל על הגנב ממיתה לעבדות וז"ש גם אשר נמצא וכו' גם הוא יהי' עבד בלבד אע"פ שכפי הדין חייב מיתה. אז יוסף חזר ואמר ג"כ כדברי האיש ואמר חלילה לי וכו': ויוסף הוא השליט וכו' דר"ך רמ"ז. ידבר בענין מעלת הצדיק הנק' בשם יוסף הצדיק אשר הי' שליט ביצרו בענין אשת אדוניו ואמר כי הנה טבע הצדיק הוא השליט על הארץ יראה שליט ומושל ביצרו ועל החומר של הגוף שלו הנוצר מן הארץ ע"ד שפי' רז"ל בפסוק המושל
בכל אשר לו וכו'. גם הוא המשביר תורה לכל עם הארץ ע"ד שפי' רז"ל בפ' מונע בר וכו' וברכות לראש משביר. גם משביר יפורש מל' שברון והענין כי כמו שהוא שליט על גופו להכניעו ולשבר כחו גם הוא משביר ומכניע אל הרשעים הנוטים אחר הארץ והחומר שלהם ומחזירן בתשובה וז"ש הוא המשביר לכל עם הארץ. גם יראה הוא השליט וכו' ע"ד צדיק מושל ביראת אלקים כי הצדיק הוא השליט על הארץ כי גם הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה. הוא המשביר מזון לכל העולם ע"ד שאמרו על ר' חנינא בן דוסא בת קול אומרת כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וכו'. גם יראה הוא השליט וכו' ירמוז אל משז"ל הלל מחייב את העניים וכו' וכנז' במדרש הנעלם בפ' וד' אמר המכסה אני מאברהם וכו' כי קב"ה נמלך בצדיקים כשרוצה לחייב את הרשעים וכנז' בס' הזוהר בפ' שלח. כי במתיבתא דרקיעא נידונין כל הנשמות הנפטרים מן העה"ז וז"ש ויוסף והוא כי הצדיק הוא השליט השופט לכל הנשמות והוא
המשביר והמחייב בשברון רוח את הרשעים הנק' עם הארץ להיותם רודפים אחר החומר. והענין הוא כך כי בבוא הנשמות הנפטרים מהעה"ז לישפט לפניו והנה הם אחיו נבראים כמוהו ילודי אשה ולפי שהוא הי' צדיק לכן ויבואו וישתחוו לפניו אפים ארצה להיות נדונים לפניו. וירא יוסף את אחיו כשהי' אחיו בעוה"ז ויכירה וזכר את אשר עשו בעוה"ז כמעש' ר"ש בן לקיש וחביריו הלסטים כנז' בפרקי ר' אליעזר ויתנכר אליהם כנכרי ויתאכזר עליהם לפי כי גם נתנכרו לו בעוה"ז ולא שבו בתשובה כמוהו וידבר אתם קשות. ויאמר להם מאין באתם ירמוז אל מ"ש עקביא בן מהללאל מאין באת מטפה סרוחה ומה חשבון תתנו לפני מלך המלכים עתה בבואכם לשם לדין ויאמרו מן העולם השפל הנק' ארץ כנען על שמכניע הנשמה להטותה אל החומר לשבור אוכל ותענוגי הגוף. או יראה כי עתה אנו שבים בתשובה ובבושת פנים ושברון לב באנו לשבור אוכל לנפשותינו בעוה"ב גם אין אנו ראויים וז"ש לשבור:
ויכר יוסף כי הם אחיו נולדים כמוהו מטיפה סרוחה והנה אז לא הכירוהו לשוב בתשובה כמוהו ויזכור להם את מעשיהם הרעים שעשו בעוה"ז אשר כל ימי צבאו הם כחלום מהקיץ ויאמר להם מרגלים וכו' אי לכם טפשים הלא ידעחם כי מי שטרח בע"ש יאכל בשבת ואדרבא עשיתם ב' דברים הא' מרגלים אתם והב' לראות ערות וכו' יראה הוכיחם טל שני עבירות חמורות להיותם נמאסים לפני הקב"ה שאין רואין פני השכינה. הא' היותם בעלי לשון הרע רכילים ומרגלים שהם חשובים ככופר בעיקר כמשז"ל על אשר אמרו ללשונם נגביר וכו' וחמורים מן ג"ע וש"ד וע"ז וז"ש מרגלים אתם מרגל לפי שאיברי האדם מחוברים מש"כ ברגלים כי הם נפרדים כי לולי חשיב האיש הרכיל כי כולנו בני איש אחד מיוחדים כמ"ש אדם אתם לא הי' מריע לחבירו וגם כפי הטבע עושה עביר' זו בהליכת הרגלים וזה יורה כי נפשו תחתונ' במקום רגלים וכ"ז אפי' אם בל' הרע אינו שקר. עוד קשה מזו והיא לראות
וכו' ירמוז אל מ"ש במס' יראת חטא אל תהי דומה לזבוב שמניח מקום קבריא ושורה על מקום המכה וכו' וזה כי עם שהאיש בינוני במעשיו בטוב ורע מניחים הטוב ואינם רואים ומביטים אלא ערות הארץ אם יוכלו לספר איזה גנות. או יראה מרגלים אתם בעניני העוה"ב ואינכם מאמינים בד' אלהיכם ולא באתם בעה"ז לעסוק בתורה אלא לראות רעת וערות וזימת הארץ הזו להתעדן בה. או יראה כמ"ש ולא תתורו אחרי וכו' כי כל העבירות אין האדם עובר עליהם אלא ע"י שני הסרסורים בתחלה מרגלים אתם ותרים אחר הרהור לבבכם הרע ואח"כ עבירה גוררת עבירה אל הסרסור השני וז"ש לראות ערות וכו'. ויאמרו וכו' כלו' ידענו רשענו ולכן אנו מקבלים אותך לאדון עלינו ואנחנו עבדיך כיון שתחלה היינו בני איש א' וכו' ואתה היית צדיק ואנחנו הרשענו ולכן רחם עלינו ואל תדבר אלינו קשות כי אנו עתה מכירים חטאתינו ראוי שתשביר לנו אוכל לנפשינו וכתיב ולא נמות בעולם הבא וז"ש לא
אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל בשברון לב פרנסנו בזכותך כאדון לעבדיו כמ"ש כעיני עבדים אל יד אדונהם וכו' כי הרי כולנו בני איש א' נחנו ואחיך אנחנו רחם עלינו כי אעפ"י שאין אנו צדיקים הנה אין אנחנו מן המדריגה הרעה השנית שאמרת לנו לא כי ערות הארץ וכו' אפילו לבינונים ואף לא מהראשונה מרגלי' אתם מספרי לשון בשקר אלא כנים אנחנו ואמת היינו מדברים: ויאמר אליהם לא כדבריכם אלא גדולה משתיהן והיא כי אפילו על הצדיקים הייתם רואים איזו דבר להטיל מום בקדשים על חנם ולזה שינה ואמר ערות "הארץ "באתם "לראות ר"ת הב"ל כלומר כי אפילו שהוא הבל ואין בו מכה כלל באתם לראות ולדבר כזב. ויאמרו שנים עשר וכו' כראותם כך חזרו והודו לדבריו ואמנם באו עליו בתחנונים ובדברי פיוסים וז"ש ויאמרו וכו' יראה הבט נא אל זכות אבות אם אין בנו מעשים הלא הם י"ב שבטים בני יעקב ולזה ראוי שתאכילנו בזכותך כי עבדיך אנו כנ"ל ובפרט כי היינו בארץ כנען מקום היצה"ר
אשר מכניע האדם בעל כרחו לדרך רט ואנוסים אנחנו. גם ירמוז כי כבר קבלו ענשם בייסורי' רבים אשר נכנעו בהם וז"ש בארץ כנען וגדולה מכל ההכנעות והייסורין היא מיתת בניו של אדם הקטנים ומכפרת עוונות האדם כמשז"ל על אשרי הגבר אשר מלא וכו' לא יבושו כי ידברו את האויבים המקטריגי' בשער בב"ד של מעלה. וז"ש והנה הקטן הם הקטנים את אבינו שבשמים יושבים עמו כבר היום בישיבה של מעלה כמשז"ל במס' ברכות וגם בס' הזוהר פ' שלח כי נשמות הקטנים לומדים תורה מפיו של הקב"ה בעצמו כמ"ש את מי יורה דעה וכו' גמולי חלב וכו' ולא די זה כי האחד הצדיק המיוחד שבי"ש איננו כי נסתלק כדי לכפר עון הדור כמ"ש כי מפני הרעה נאסף הצדיק. והרי גם כי הי' לנו עבירות' מיתת הבנים וכן מיתת הצדיקים מכפרת וכמ"ש' בגמרא מיתת בנים הוי מזבח כפרה וכבר קבלנו ענשנו ונתכפרנו וא"כ כבר אנו יכולין לאכול ולהתפרנס בעה"ב ולמה נמות נגדך ברעב. ויאמר
וכו' הוא אשר דברתי לכם בתחלה מרגלים אתם כי לולא כך לא מתו בניכם והצדיקים שבכם ואדרבה. ראויין אתם ליענש ע"ז זולת חטאתיכם וכמ"ש הצדיק אבד וכו' וכתיב בתרי' ואתם קרבו הנה בני לכם ואגידה כי שאלתכם נמנעת מוכרח הוא שתקבלו ענשכם בגיהנם ואח"כ תביאו בגלגול בעולם השפל עד תתקנו את אשר עותתם. אבל לא כולכם ראויים לגלגל רק המיוחדים שבכם היותר כשרים וז"ש שלחו מכם אחד ויתקן הדבר כי אותם הבנים והצדיקים שמתו בסבתכם תולידום בעוה"ז וז"ש ויקח את אחיכם וביני ביני אתם שעדיין לא הג"ע זמנכם להתגלגל מפני רוב עונותיכם תאסרו עדיין בגיהנם ותלקו על אשר חטאתם ואח"כ תזכו לחיי העוה"ב ואם לאו מרגלים אתם ולא תראו פני שכינה כ"ז שלא תקבלו ענשכם אז ויאסוף אותם אל משמר בגיהנם ג' ימים הראשונים של הפטירה כי אין האדם ניצול בפחות מזה כי לכך תקנו רז"ל שלשה לבכי וכו'. גם נק' גיהנם משמר לרמוז אל מה שאמר אביו של טיטוס
אליו כל מי שאינו משמרו את השבת בעוה"ז משמרו על כרחו בגיהנם: אח"כ ביום השלישי שכבר קבלו כמה מיני עונשין נכמרו רחמיו ואומר להם וזאת עשו וחיו ר"ל ותחזרו בגלגול כולכם בעולם השפל וחיו שם ותהיו צדיקים הנק' חיים וכ"ז בזכותי שארחם עליכם כי האלקים אני ירא. אבל אחיכם האחד המיוחד ברשע אשר לכן נק' שמעון "שם "עון והוא שגרם לכם לחטוא לכן יאסר עדיין בגיהנם כי לא הגיע זמנו ואתם לכו בעולם השפל והביאו זכיות עמכם לאכול בעוה"ז בבתיכם המתוקני' לכם כאן. ואמנם עתה יש לכם רעבון לאכול כי מי שלא טרח בע"ש לא יאכל בשבת לכן צריך שתלכו וכו'. עוד אחרת צריך כי את אחיכם הקטן בניכם שמתו קטנים בעבורכם תגרעו ע"י זכיותיכם להחזירם בגלגול בעולם השפל להשלים ימיהם ואח"כ יבואו אלי במתיבתא דרקיע כשאר הצדיקים שהשלימו ימיהם. ואז ולא תמותו בעולם השפל או בגיהנם כי כבר נתקנתם. ויען ראובן הגדול הלא התריתי ואמרתי לכם אל תחטאו כי תגרמו מיתת הילד והנכם רואי' כי דמו נדרש עתה מידכם.
ויצו יוסף לחזור בגלגול וימלאו כליהם בר היא התורה לכו לחמו בלחמי ומלמדים להם שם התורה כנודע כדי שבהולדם בעוה"ז ידעו לעבוד את ד'. ועכ"ז היצה"ר הנק' כסף שברם כי הוא הגורם בכסופיו ותאותיו גורם להם שבר ועונש ולהשיב כספיהה הוא היצה"ר איש אל שקו כיס הלב בחלל שמאלי כי בלי היצה"ר אין בחירה ביד האדם ולא שכר ועונש. גם להם נתן צידה לדרך ביאתם בעוה"ז בט' ירחי ההריון וחמוריהה הם גופיכם החומרים עליהה נשאו שברם הוא היצה"ר כי הנשמות נק' אנשים. ובהיותם במלון בהריון ויצא לבה ויחרדו כי ראו היצה"ר חוזר עמהם פן יחטיאם כראשונה. וגם אחר שנולדו בארץ כנען חזרו ליחרד על היצה"ר הנק' כסף המושב כנודע: והנה נרמז כאן סוד הגילגול פעמיים שלש עם גבר הא' ירידתם למצרים בפטירת האדם בקבר הצר הב' ברדתם עם בנימין הג' ברדתם עם יעקב ואז נשלמו ג' גלגוליהם עד שיצאו מתחת יד פרעה הוא דומה שר בית הקברות וגיהנם והא היצה"ר המקשה עורף האדם עד זמן תחיית המתים
שעליו נאמר אז ישיר משה כמשז"ל: ספר עץ הדעת טוב - פרשת ויגש: ויגש אליו יהודא וכו'. למעלה קודם אשר חיפשו אמתחותיהם ע"י האיש אשר על בית יוסף אמרו אליו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וכו' אומ' וגם אעפ"י שאינו דומה כי בו הזכיר ומת ובהם הזכיר נהיה לו לעבדים חוזר אל הענין העונש כלו' אשר נמצא אתו הגביע בידו ראוי ליענש בידינו וגם אנחנו שכיון שלא גנבנו הגביע לא היינו ראויים לעונש גם אנחנו נקבל עונש יען נמצינו בחברת הגנב, אבל ודאי שלא כל העונשים שוין כי הגנב עצמו ומת אבל אנחנו שלא גנבנו אלא שהגנב הוא מסיעתינו וחברתינו יהי' גם לנו עונש אלא שיהי' יותר קל והוא שנהיה לו לעבדים: ויאמר וכו'. יראה אילו אחר שחפשנו ומצאנו הגביע בידכם הייתם מדברים כך ודאי שהדין כן הוא שהגנב ימות ואתם עבדיה אבל עתה שהקדמתם לדבר כך שנחפש אמתחותיכם יש לומר אמתלא כי כשרים אתם שאילו הייתם יודעים שהגביע בידכם לא הייתם מקדימים לענוש את
עצמיכם מפיכם בעונשין גדוליה כאלו אלא ודאי שהאמת הוא שאתם בטוחים במה שאתם כ"כ נאמנים שודאי אין הגביע בידכם וא"כ אם עתה נחפש ונמצאהו אין עליכם אשם אלא על הגנב לבדו הנה זה הוא הנראה לכאורה, האמנם כלפי האמת לא כך הוא כי אדרבה אפשר לומר כי רמאים אתם ובמרמה עשיתם להקדים להעניש עצמיכם בעונשי' גדולים כאלו קודם שנחפש אמתחותיכם כדי להטעות אותי שאחשוב להיפך שכשרים אתם כיון שהקדמתם להעניש אתכם מפיכם כמו שאמרנו לכאורה וע"י כן אמנע ולא אטרח לחפש את אמתחותיכה כדי שלא אמצא הגביע שה וא"כ גה עתה שהקדמתה העונש אל החיפוש כדבריכם כך הוא הראוי לענוש אתכם העונש אשר יצא מפיכם אם אמצא הגביע בידכם אמנם אני רוצה לעשות עמכם לפנים משורת הדין להקל עליכם במאד מאד בשני דברים, הא' האיש אשר ימצא אתו הגביע יהיה לי עבד ולא ימות כדבריכם. והב' כי אתם תהיו נקיים לגמרי ולא תהיו עבדים כדבריכם. וימהרו וכו' להיותם
בטוחים על צדקתם ואמונתם שלא היה הגביע בידם וימהרו ויורידו בזריזות יען שחשדם האיש ההוא שברמאות דברו כנז' וימהרו להראות לו כי כשרים הם. והנה אם כולם יורידו