Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר עץ הדעת טוב

קטע 50

קטע 50 מתוך 113

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

יראו שכבר הועלת במה שראית את אחורי שלא ראית מעולם ואחר אשר נתרצה משה בזאת האמירה השלישית ולא חזר להשיב אז חזר לו אמירה רביעית. ויאמר וכו' פסל לך וכו' כנ"ל בדרך הראשון כי כל זה שהבטחתיך לא אפשר להיות עד שישובו ישראל בתשובה ואני אחדש להם שנית נתינת לוחות שניות כי הראשונות נשתברו על שכפרו באנכי ה' אלקיך ועתה אחזור לכתוב לכם כתיבה שנית כדרך החתן שחוזר וכותב כתובה שנית לאשתו כשנאבדה כתובתה הראשונה ויחזרו לקבל עליהם עשרת הדברות מחדש ועי"כ גם אני אקיים המוטל עלי לשמור מוצא שפתי וכן עשה עד אשר וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו כמשז"ל שעתה הראהו קשר של תפילין הנקרא אחוריים כנודע ליודעי האמת: ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך ילך נא וכו' כיון שכבר עלה במדרגה זו לראות עין בעין את האחוריים הנקראים אדנ"י כנ"ל ועלת' בידו ראה כי שעה עומדת לו ושאל מדרגה יותר גדולה לישראל כי הוא כבר השיג כל האפשר כנ"ל וחזר להעלות את ישראל למדרגה אחרת והוא

2

כי גם שהשי"ת הודה לו כי אף בחי' פנים ילכו עם ישראל עצמן אמנם לא הודה להשרות תוך קרבם רק עמהם לבד כמ"ש הלא בלכתך עמנו ובלכתו לפניהם רחוק מעט מהם יספיק אך לא בקרבם ממש שהוא ענין ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולא אמר בתוכו לרמוז כי לא ישכון בתוך המשכן בלבד היושב רחוק ונפרד מהם אמנם ושכנתי בתוך ישראל עצמם אותם העושים המקדש הנז"ל בסוד האבות הן הן המרכבה על דרך שדרשו ז"ל בספרי על פסוק עד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו שהוא מלשון קרבים ובני מעיים ודרשוהו על המן הנבלע באבריהם וכן בגמרא א"ר אלעזר לעולם יראה אדם עצמו כאלו קדוש בבני מעיו שנאמר בקרבך קדוש וכו. וסוד הענין כי כל העולמות הם מרכבה וכסא זה לזה כי הגוף אל הנשמה והנשמה אליו יתברך השוכן בתוכו ובקרבו של האדם וזהו סוד האבות הם הם המרכבה וזו היתה שאלת דור דיעה באומרם לומר כן כפשוטו ונחזור אל ענין הפסוק כי בתחלה קודם

3

שחטאו במעשה העגל היתה שם הוי"ה עצמה שוכנת בתוך בני ישראל כי ע"ז לענשו כשנסתפקו היש ה' בקרבנו אם אין ואח"כ ע"י מעשה העגל נסתלקו כל המדרגות מהם ורצה שמלאך בלבד ילך עמהם עד אשר משה בתפילותיו העלם ממדריגה למדריגה עד אשר הודה לו ששם הויה הנקרא פנים ילך עמהם אך לא בקרב ממש כבתחילה ונמצאו שאותה המדרגה לבדה נמנעת מהם. ועתה התחנן משה ואמר אם נא ר"ל עתה אחר שכבר זכיתי לראות האחוריים הנקראים אדנ"י פנים בפנים א"כ עתה ילך נא אדנ"י בקרבנו ממש באופן ששם ההויה ילך עמנו שהוא בחינת הפנים ושם אדני שהוא האחורים ילך בקרבנו ממש שאינו כ"כ מעולה כמו שם הויה ויתורץ בזה אומרו שני פעמים מלת נא וגם הזכיר שם אדני ולא אמר ילך ה' בקרבנו וגם שאם נא לשון בקשה הל"ל נא אם מצאתי חן בעיניך נא ילך וכו' וגם למה לא שאל זה אחר שאמר לו השי"ת כי מצאת חן וכו' וגה כי מה אמר ילך נא וכו' וכבר הבטיחו ע"ז שני פעמים ויאמר פני

4

ילכו והניחותי וכו' גם את הדבר וכו' גם אומרו בקרבנו ולא אמר עמנו. ואמנם מה שנסתפק באמרו אם נא מצאתי חן וכו' וכבר אמר לו כי מצאת חן וכו' יובן עם הנ"ל כי אפשר שלפני שם הויה מידת רחמים מצא חן על צד החסד והרחמים ואולי כי אדנ"י מדת הדין המדקדק כחוט השערה לא ימצא חן בעיניו כי עמי היה מדבר עתה ובזה יתורץ מה שהזכיר ב' פעמים שם אדנ"י הא' למציאת החן כנ"ל והב' לשילך בקרבם ולכן נקשרה שאלה זו אחר גם את הדבר הזה כי מצאת חן וכו' כי שם היה מדבר עם שם הויה ועוד כי עדיין לא זכה לראיית האחוריים ואחר שראה את שם אדנ"י אז דיבר עמו והתחזק לשאול ממנו שאלה זו אעפ"י שהוא מדת הדין. ואמנם מה שאמר ילך שלא לנוכח ולא אמר תלך כי עם שם אדני היה מדבר עתה הענין הוא במה שנודע ענין מ"ש בספר הזוהר על קשה זיווגים לפני השי"ת כקריעת ים סוף כי אין שם אדני עושה דבר בלתי רשות שם הוי"ה כנודע בסוד מה תצעק אלי ולכן ענין אם מצא חן בעיני

5

אדנ"י דבר עמו לנוכח אך שאלת ילך נא אדנ"י בקרבנו החזיר פניו אל שם הויה וממנו נטל רשות ואליו התחנן והבן זה מאד ונתן טעם כי עם קשה עורף הוא וכו' ולכאורה הוא טעם הפכיי כי אדרבה אמר לו השי"ת כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה וכו' ואה כוונתו להשיב אל מה שאמר לו השי"ת כי לא ישא לפשעכם ואתם עם קשה עורף ולכן אמר לו ילך נא בקרבנו כי עם קשה עורף הוא ואם יחטאו אין כח במלאך לכפר אבל עתה וסלחת לעונינו וכו' א"כ הל"ל וסלחת לפשענו כי הנה המלאך אינו יכול לישא הפשעים החמורים שהם להכעיס אבל השוגג או המזיד לתיאבון יכפר א"כ מה להזכיר עתה שינוי שבחו של השי"ת אשר בידו לסלוח החטאים והעונות ולא הזכיר הפשעים שהם החלק שאין יכול המלאך לסלוח גם למם במלאך אמר כי לא ישא ובהשי"ת אמר וסלחת. ויותר מכל זה כי לא ימנע אם ישראל ישובו בתשובה אף בלי שילך ה' עמהם יסלח להם הוא בעצמו ואין צורך לסליחת המלאך כלל ואם לא ישובו אף

6

אם ילך ה' עמהם לא יסלח להם וגם כי בתחילה כלל עצמו עמהם באומרו בקרבנו ואח"כ הילק עצמו באומרו כי עם קשה עורף הוא ואח"כ חזר להכניס עצמו באומרו וסלחת לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו. ואם אין חטא אין סליחה וגם מה ענין ביאור ונחלתנו כנראה כי זה לא היה להם בראשונה. והענין כי צורך גדול הוא שתלך בקרבנו ממש יען כי עם קשה עורף מלהאמין עד אשר יראו בעיניהם כי הרי בתחלה גם שה' הולך לפניהם יומם נסתפקו ואמרו היש ה' בקרבנו כ"ש עתה אם לא תלך בקרבינו ממש כי יחשבו שכיוון שחטאו בעגל לא תקרב עוד אליהה ולא די שיאמרו כי אינך הולך בקרבם אלא כי גם עמהם אין אתה הולך כלל: גם ירמוז אל משז"ל כי נח שהי' צריך סעד לתומכו כתוב בו את האלהים ממש התהלך נח והנה עם הזה הם קשה עורף והלואי שתלך עמם ויהיו צדיקים כדי שתעזרם ותסייעם וא"ת איך אלך ממש בקרבם אחר שכבר בעטו בי ואמרו אנה אלהיך ישראל ודחו אותי מאצלם ולא רצו בי והנה

7

העון ההוא עדיין לא אמרתי בו סלחתי כדבריך כמו בענין המרגליה ואדרבה אמרתי וביום פקדי ופקדתי וכו' לז"א וסלחת וכו' ירצה הוא הדבר אשר דברתי אליך לך נא ה' בקרבנו כדי שעי"כ וסלחת לעונינו כיון שעדיין הסליחה לא נתרצית לסולחם כנ"ל. והנה בענין חסרון האמונה לא כלל משה עמהם ולא אמר כי עם קשה עורף אנחנו אלא הוא אבל בענין סליחת העון כלל עצמו עמהם כי גם הוא גרם לכל זה יען הוציא את הערב רב מאמ"צ והחטיאו את ישראל במעשה העגל והראיה לזה מ"ש לו הקב"ה לך רד כי שחת עמך וכו' וארז"ל מלמד שח"ו נתנדה משרע"ה אז בב"ד של מעלה ולז"א לעונינו ולחטאתינו שלי ושלהם האמנם לפי שישראל חטאו במזיד הנקרא עון ומשה חטא בשוגג כי לשם שמים נתכוון ולא להחטיא אלא שגרם החטא לכן הזכיר פה עון וחטא כי עון העגל וחטא הוצאת הערב רב כולנו שותפים בהם אני וישראל ולכן מבקש אני שתלך בקרבנו כדי שתסלח לעונינו ולחטאתינו כולנו אנחנו אני

8

וישראל. והנה ישראל היו חבל נחלתו ית' קודם עון העגל כמ"ש בהנחל עליון גויים וכו', כי חלק ה' עמו וכו' וכמ"ש להם במתן תורה והייתם לי סגולה וכו' ובמעשה העגל דחית אותם מהיות נחלתך ועתה כשתחזור ללכת בקרבנו תהיה הוראה כי אתה בחרתנו אותנו מכל העמים וחזרת לקרוא אותנו נחלתך כבראשונה וז"ש ונחלתנו והנה אפילו ישראל לא חטאו רק במזיד הנקרא עון לתיאבון כמ"ש כי זה משה האיש לא ידענו וכו' ולחסרונו בקשו את העגל שילך עמהם אבל להכעיס הנקרא פשע לא היה בהם ולכן לא הזכיר פשע ואמנם מ"ש הקב"ה למעלה כי לא ישא לפשעכם הכוונה היא אם תעשו פשע להבא ורמז על עון המרגלים שמאסו בארץ חמדה להכעיס ולא האמינו לדברו יתברך וכמו שאירע אחר כך ואמר כי המלאך אפילו נשיאות פשע אין בו שהוא אריכות אפים לזמן רב ואחר כך יקבלו את עונשם כענין מאריך אפיה וגבי דיליה כי זה עצמו מ"ש לעיל נושא עון ופשע וכו' ר"ל סובל אותם עד הזמן

9

שירצה כמו שפי' הרמב"ן ז"ל כי כל נשיאות עון צריך אחריו נקיון שהוא מלת לוקה והוא מלשון אני עשיתי ואני אשא מכ"ש שאין בידו לסלוח לגמרי אבל הקבה"ו מלבד שהוא נושא עון וכו' יש בו כח לסליחה גמורה בלי צורך נקיון וז"ש וסלחת לעונינו אך במלאך אמר כי לא ישא וכו' וכמ"ש כי עמך הסליחה וכו': ויאמר הנה אנכי כורת ברית וכו' ענין כריתת ברית אם הוא כדברי רז"ל על י"ג מידות שלא יחזרו ריקם למה המתין עד מה שאמר משה ילך נא וכו' והי' ראוי לסומכו אחר ענין הי"ג מידות גה מילת הנה לשון הזמנה הוא וצריך לידע מה עניינה ומה ענין נגד כל עמך וכו' עם שאלת ילך נא ה' בקרבנו ולמה פה ייחסם אליו במ"ש נגד כל עמך ואח"כ אמר וראה כל העם ולא אמר עמך גם קושית הרמב"ן ז"ל כי אדרבה נפלאות הראשונות הי' קריעת ים סוף ונתינת התורה מן השמים בקולות אשר לא נבראו בעולם כמותם לא להבא ולא לשעבר ואיך אמר כי מכאן ואילך יעשה נפלאות אשר לא נבראו ולא מצאנוה ולא ראינוה ועוד שנראה מזה

10

שהראשונות כבר נבראו ונעשו בכל הגויים וגם שהל"ל וראה כל העם את מעשי ידי אשר אני עושה כי הוא ית' המדבר עמו ואיך יאמר את מעשה ה' כנראה שהוא ית' אינו המדבר ולא עוד אלא שחזר להזכיר את עצמו כמ"ש אשר אני עושה ולא אמר אשר הוא עושה וגם שהל"ל אשר אני עושה עמהם ומהו עמך אמנם כל זה יתבאר במה שהקדמנו כי בפסוק שקדם היה מדבר משה עם שם אדנ"י הוא בחינת האחוריים שראה אז אשר אליו שאל כל השאלות הנ"ל ילך נח אדנ"י בקרבנו וכו' כמו שבארנו באריכות כי תכלית הליכת שם זה עמהם היו לתכלית סיום דברי' וסלחת לעונינו וכו' והי' מתחיל הקל הקל תחלה וסיים ביותר עקרית ולכן הקב"ה עשה בהיפך כי ראה שהי' מתבייש מלשאול בראשונה את העקרית ולכן השיב לו מסוף דבריו לראשם אחת ואחת כמו שיתבאר והנה התחיל ממה שאמר משה ונחלתנו כנ"ל ולזה השיבו הנה אנכי כורת ברית עתה מחדש על מה שאמרת ונחלתנו כדי שתהי' נחלה וירושה שאין לה עוד הפסק אף אם יחטאו

11

כי יען כי התחלה הראשונה בהנחל עליון גויים וכו' לא היתה ע"י כריתת ברית לכן בקשתי לדחותם כשחטאו בעגל וכנגד וסלחת לעונינו וכו' נגד כל עמך אעשה וכו' ובכן יכירו כי סלחתי ומחיתי כעב פשעם כי אלולי זה לא הייתי עושה להם נפלאות מחדש גדולות מן הקודמות אל מעשה העגל והנה בקשת שאסלח עון ישראל בעון העגל ואסלח חטאתך במה שהוצאת את הערב רב ממצרים ולכן כנגד הערב רב שהוא החטא שלך אסלח בראשונה כמ"ש נגד כל עמך וכו' הם הערב רב הנקראים עמך ולא עמי כמ"ש כי שיחת עמך ובזה תכיר כי נתרצתי לך בהעלתם ואח"כ אסלח את עון ישראל וז"ש וראה כל העם הם ישראל שאינם נקראים עמך ומה שהקדמתי סליחתך בראשונה לפי שאפילו סליחתם אינה אלא בעבורך כי מצאת חן בעיני וז"ש אשר אני עושה עמך ולא עמהם רק בעבורך כמו שנבאר והנה להיות כי הנפלאות הראשונות נעשו לישראל ולא על הערב רב כי לטעם זה בקשו הערב רב לעשות העגל שילך לפניהם כי

12

עמוד הענן לא הי' הולך אלא לפני ישראל כמבואר אצלינו שם וז"ש אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו משם מדעת הקבה"ו לא ידענו מה הי' לו וא"כ קום עשה לנו בלבד אלקים אשר ילכו לפנינו לעצמינו ואח"כ הוסיפו לחטוא את ישראל ואמרו אלה אלקיך ישראל וכנודע כי גם נס ענני כבוד לישראל בלבד הי' כי הערב רב מחוץ לעננים הי' וכן נתינת התורה לישראל היתה כמבואר אצלנו על פסוק וכל העם רואים וכו' גם נס המן לישראל הי' כי הערב רב לא אכלוהו רק אכלו הפסולת הנשאר ברחיים אחר טחינתו וכבר הוסר ממנו שמנו ודובשו כנזכר בס' הזוהר בפסוק שטו העם ולקטו וכו' ולכן הנפלאות אשר אעשה הי' יהי' גם נגד כל עמך וזה להודיעך שסלחתי חטאתך כנזכר במה שנתרצתי אל עמך כנ"ל ואמנם גם שנפלאות הראשונות הי' גדולים לא הי' רק נגד ישראל בלבד אבל כל הגוים וכל הארץ לא ראו את מעשי ה' בעיניהם כי אם לשמוע אוזן כמ"ש וישמע יתרו וכו' שמעו עמים ירגזון

13

וכו' נמצא שלא נברא שם בכל כללות הארץ ובכל הגוים רק במדבר במקום שהי' ישראל הולכים והם לבדם הרואים אבל הנפלאות שאעשה אח"כ יהי' כל הגויים רואים אותם ויבראו שם ועיניהם רואים כנודע מטנין העמדת חמה ולבנה למשה בפ' האזינו וליהושע בהיותו בגבעון וקריעת מי הירדן שקמו נד אחד עד שראו אותם כל מלכי מזרח ומערב כדאיתא פ"ה ממס' סוטה גם כל מלחמות מלכי כנען אמרו רז"ל כי אותם אחד ושלשים מלכים שהיה שם הי' המשני' של כל המלכים שבכל העולם שכולם הי' להם חלק מועט בארץ כנען כמ"ש ז"ל בענו על מי מגידו ובפסוק ואראה בשלל אדרת שנער פורפירא בבלאה כי משנה מלך בבל הי' מעונה ומלך על יריחו וכנגד מה שאמר כי עם קשה עורף להאמין לא כך הוא כי וראה כל העם הם עם ישראל שאינם נקראים עמך רק העם אשר אתה בקרבו כאחד מהם שאתה והם הם נקראים עמי ואני מלך עליכם כולכה ועי"כ יאמינו בי לגמרי ובפרט כי הערב רב גם שנגדם אעשה נפלאות אין בהם

14

הבחינה להבחין פרטות הדברים ולהאמין אמונה שנמה כי כולם הם מעשי ידי אבל ישראל עם חכם כשיראו הנפלאות יכירו ויאמינו כי כולם מעשה ה' הם ויכירו גודל נוראותיו בדקדוק כי נורא הוא וידעו כי אני הוא העושה אותם ולא זולתי באמונה שלמה וז"ש אשר אני עושה ולפי שכבר ביארנו בענין ילך נא אדני בקרבינו כי אין המעשה נמסר בידו רק בשם הוי"ה וכמו שבארנו על ואתה לא הודעתני את וכו' כי שם אדני הוא מלאך ושליח של שם הוי"ה אלא שהכל נעשה ע"י שם אדני ולכן אף כי שם אדני המדבר עמו עתה אמר את מעשה ה' כי מן שם הוי"ה נמשכים כל המעשים אלא שאני שלוחו לעשותם וז"ש אשר אני עושה ובכלל מה שאמר אשר אני עושה השיב לו על שאלת ילך נא אדני בקרבנו כי כן יהי' ולכן הוא יעשה הנפלאות וכנגד מה שאמר אם נא מצאתי חן בעיניך כמסתפק אמר עמך כלומר וכל זה איני עושה עמהם כי אם עמך כי אתה הוא אשר מצאת חן בעיני ולא הם והרי השיב לו הקבה"ו על כל פרטי

15

שאלותיו כולם ממטה למעלה כנ"ל כי התחיל בעקריות וסיים בענפים כנ"ל: עוד אפשר לפרש שני הפסוקים אלו האחרונים על לעתיד לבא וכמו שרמז בדבריו אעשה נפלאות אשר לא וכו' וזה במשז"ל כי אילו נכנס משה לארץ לא שלטה אומה ולשון עוד בישראל והי' להם אז גאולת עולם ובשביל זה הפציר משה בכניחת הארץ בפ' ואתחנן וע"כ רצה הקבה"ו להשלים קצת מרצונו והוא כי הוא הגואל הראשון והוא האחרון כנזכר בספר הזוהר על עד כי יבא שילה דא משה בגימטריא כנזכר בפ' משפטים ואל זה רמזו רז"ל כגואל ראשון כד גואל אחרון גם דורו של משה עצמו הוא דורו של משיח כמ"ש אראנו נפלאות ולא אמר אראך לנוכח כמ"ש צאתך לנוכח לרמוז אראנו לאותו הדור עצמו היוצא ממצרים כי יחזרו לבא בעולם ולהתגלגל בדורו של משיח לראות נפלאותיו ית' כימי צאתך מארץ מצרים ולכן עתה אחר שכבר הודה השי"ת לכל שאלותיו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה וכו' שהן תועלות ישראל וגם

16

תועלותיו עצמו לדעת את דרכיו וגם לראות את כבודו כנ"ל שאל את אשר יהי' באחרית הזעם כי כבר ידע משה את כל העתיד וכמ"ש ז"ל על אהיה אשר אהיה וכו' אהיה עמהם בגלות זה של מצרים וגה אהיה עמהם בשאר גליות ולהיותו נאמן כמ"ש ויזכור ימי עולם משה עמו וכו' ביקש תפלה על ישראל גם על כל העתיד יקרה אותם באחרית הימים הן בגלות אחרון הן אחר ביאת המשיח וכמו שיתפאר בעז"ה ונתחלל בענין הגלות האחרון אשר לכולם נתפרש קצם ונודעה זמן גאולתה ולא כן גלות אדום האחרון שעליו נאמר כי יום נקם בלבי ולהיותו ארוך מאוד יש לחוש פן יתיאשו ח"ו מן הגאולה ויחטאו ויאבדו בארץ אויביהם ולכן אם הוא כמו שהבטחתני ואמרת כי מצאת חן בעיני ואם לא ר"ל עתה אחר שהבטחתני הוא כן כי מצאתי חן וכו' מאלה אני פניך ילך נא לשון בקשה אדני בקרבנו היא השכינה הנקראת כן ההולכת בגלות תמיד עם ישראל כמ"ש על בכל צרתם לו צר גלו לבבל ולאדום שכינה עמהה וכו'

17

ובפשעכה שולחה אמכם וצורך בקשה זו היא יען כי עם קשה עורף ואף כי הכיתם זה שלש רגלים בגלות בבל ומדי ויוון הכיתם ולא חלו מאני לקחת מוסר כי עם קשה עורף הם וירא אנכי אותו פן יאבדו בגלות האחרון הארוך כי ע"י הליכתך עמנו וסלחת לעונינו וכו'. כדרך האם המרחמת על בניה בל יבלו בגויים מחמת חטאתם וכנודע מ"ש בספר הזוהר כי משה עצמו עתיד להתגלגל בדרא בתראה ולזה כלל את עצמו באומרו בקרבנו לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו ויען בהיות השכינה בגלות עם ישראל מסתרת עצמה כמ"ש ואנכי הסתר אסתר וכו' כדי שלא לעשות להם נפלאות טרם זמן הגאולה לכן אמר בקרבנו נסתרת בקרבנו ולא נגלית לפנינו כי מי יציאתנו מארץ מצרים גם יפורשו הכתובים האלו בזמן הגאולה עצמה האחרונה ילך נא אדנ"י וכו' וזמן הגאולה ההיא תחיש ותמהר אותה כי אז תלך אתה ה' בקרבנו משא"כ בזמן הגלות שהסתרת פניך ממנו אבל אז כתיב כי הולך לפני כי ה' הוא שם ההוי"ה

18

ומאסיפכם לעשות אתכם אסיפה וקהל אחד לשרות בקרבכם הלא הוא אלקי ישראל הוא שם אדנות הנקרא שכינה וכן כתיב ויעבר טליכם לפניהם היא אדנ"י מלכותא דרקיע וה' שם הוי"ה בראשם של כולם שה אדני וישראל הנ"ל וטעם בקשתי זאת הוא לסיבת כי עם קשה עורף הוא