ספר עץ הדעת טוב
קטע 55
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
אין מלאכת המשכן דוחה שבת כי הרי שני אלה הדברים אשר ציווה הנ"ל לעשות אותם שתיהן ואין אחת מהם דוחה חברתה ונתן טעם במה שדחה את הערב רב ואמר את כל עדת וכו' והענין במ"ש ז"ל על אלה פקודי המשכן משכן כי זה התחתון מכוון כנגד משכן העליון שעליו נאמר ירושלים הבנויה כעיר שחוברה וכו' ושם נאמר ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל סבא ולכן דוגמתי לא יעשה המשך התחתון הזה אלא מתרומת בני ישראל שבטי יה הנקראים עדות לישראל ולזה קראם כאן עדת בני ישראל לשון עדות כנזכר כי כן המשכן העושין נקרא משכן העדות כנזכר ולפי דרך הראשון שאלה הדברים הכל בענין המשכן כי הי' בדברים רבים כמ"ש את המשכן ואת אהלו ואת וכו' אם תסתכל תמצא כי ארבעים דברים הם את המשכן וכו' עד ואת בגדי הקודש אשר לאהרן והם בגי' אל"ה עם ג' אותיותי' והמלה כדרך שדרשוהו ז"ל על ט"ל מלאכות שבת כנ"ל גם ירמוז אל הנ"ל כי ענין המשכן היו לכפר על מעשה העגל ולכן כנגד
ויקהל העם על אהרן לאמר קום עשה לנו אלהים וכו' ויקהל משה וכו' וכנגד אלה אלהיך ישראל אמר אלה הדברים אשר ציווה ה' וכנגד עון העגל שהוא ככופר בכל התורה כולה הזהירם על השבת ששקולה ככל התורה כולה ולכן היו במשכן מ' דברים כמנין אלה הנז' לכפר על עון אלה אלהיך ישראל כנ"ל: ששת ימים וכו' כפי הדרך הנזכר עיקר הזהרתו על המשכן ועליו אמר ששת ימים תעשה מלאכה הזאת של זה המשכן שנתבאר במ"ש אלה הדברים כנזכר וכפי דרך נרויח כי הוצרך לאמר ששת ימים וכו' כי אין זה רשות רק חיוב ומצוה ואגב אורחי' הודיע כי אעפ"י שבששת ימי החול הוא חיוב ומצוה לא כן הוא יום השביעי כי אין יום השבת נדחה בעבור המשכן אמנם יהי' לכם קודש וכו' או אפשר באופן אחר בא להזהירם אלה שני הדברים שבת ומשכן אשר ציווה ה' לעשות אותם ואין המשכן דוחה שבת ואתה הנה עון העגל שהוא ע"ז הוא ככופר בכל התורה כולה הוא והמשכן בא לכפר על זאת ולא עוד אלא שנעשה להשרות בו הקב"ה את שכינתו שהוא
השבח הגדול שיש בכל העולם ושתי תועלת אלו שאין כמוהם למה לא ידחו שבת שהיא תועלת א' ע"ד אין שה דוחה לא תעשה ועשה וא"כ ראוי הוא למהר בחוש ככל האפשר לעשות מלאכת המשכן גם ביום השבת שהוא יחיד והן רבים ואם מפני הטעם שבפ' תשא כי אות היא ביני וביניכם וכו' אין אות גדול מזה שהשרה שכינתו בתוכם בפרהסיא לז"א ששת ימים וכו' ירצה אם מלאכת המשכן מלאכת הדיוט ניחא אמנם היא נעשית מאליה ועליונים ותחתונים מסייעין כנודע כי בצלאל הי' ראש כל החכמים העושים וע"י נעשה כל מלאכת המשכן ולא היו רק בן ד' שנים ואין זה רק סיוע אלהי כמ"ש ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה וכו' ולא עוד אלא אף גם בכל מלאכה כי במעשה ידיו היו סיוע אלהי וז"ש ששת ימים תיעשה מלאכת המשכן מאלי' ע"ד והבית בהבנותו מאליו כי רק מה שציוותי אתכם לבנות אינו רק לשתקבלו שכר לשיתכפר לכם מעשה העגל אמנם אני ה' עושהו כל וכיוון שכן מה יתן ומה יוסיף אם תעשו מלאכת
המשכן אם ביום השבת וא"כ וביום השביעי כיוון שאין צורך במלאכה הנעשית בו הי' לכם קודש וכו' וכל העושה בו מלאכה אפילו שהיא לצורך המשכן כי זה נרמז במלת כל גם הוא יומת כיוון שמחללו' שלא לצורך כנזכר ובכלל דבריו רמז עוד כי גם אין השבת יש בה תועלות המקדש והמשכן וז"ש יהי' לכם קודש ולא אמר ויום השביעי אלא וביום לרמוז כי השי"ת שהוא קודש האמיתי יהי' לכם ביום השביעי ר"ל שלכם כי ביום ההוא משרה שכינתו על ישראל אף אם אין משכן בנו כנודע מסוד ופרוס עלינו סוכת שלום הוא משכן השי"ת ששמו שלום בסוד ויקרא לו ה' שלום וכנגד תועלת השני לכפר מעשה העגל אמר שבת שבתון לה' וכשיקיימו השבת מעידין שהשי"ת שבת וינפש בבריאת העולם וז"ש שבת שבתון לה' וכופר בע"ז וכמ"ש לעיל על אשרי איש יעשה זאת כו': לא תבערו אש וכו' א"ת אחר שאמרנו כי השבת חמור ושקול יותר ממלאכת המשכן ומן השראת השכינה א"כ גם ענין התמידין והמוספין ראוי לבטלם בשבת לז"א לא תבערו וכו' ירצה כי
ענין המלאכה הפרטיות שהיא הבערת אש להעלות עולת התמיד ביום השבת יצאתה מכלל כל העושה בו מלאכה שנתרבו כל המלאכות אפי' ממלאכת המשכן אבל הבערת אש בשבת לא נאסרה רק בכל מושבותיכם ולא במשכן וטעם הדבר יובן במה שבארנו בריש פ' תשא כי המשכן איננו רק הכנה להיות בו מקום מוכן לבנות בו מזבח ושם יקריבו הקרבנות כדמיון האוצר שאין תכליתו לצורך עצמו רק לגנוב בו הפירות נמצא כי הקרבנות הם התכלית כי לכן נקרא קרבן לה' כי על ידם מתקרב הקב"ה ומשרה שכינתו שם ולא ע"י המשכן לבדו כמו שמצינו בענין השבת שהמילה דוחה השבת ולא מכשירין ואין כורתין עצים לעשות פחמיה וכן בי"ט מלאכות אוכל נפש הותר בו ולא מכשירין: ויאמר משה וכו' למעלה אמר אלה הדברים וכאן נאמר זה הדבר וכן למעלה אמר חשר ציווה ה' לעשות וכאן אמר לאמר והענין כפי הדרך הנזכר הנה זה שאמרתי למעלה אלה הדברים שהם דיני השבת כבר נצטוותי בכמה מקומות לאמר אותה לכם כנ"ל ומה שעתה ציווה אינו לאמר כי
כבר נאמרו אבל הוא לעשות אותם שהזהיר אותם לעשות מה שכבר נאמר לכם בפעמים רבות ולא הזהרתי אתכם עתה על העשי' רק אגב גררא שלא תעשו מלאכת המשכן בשבת האמנם עיקר כוונתי במה שהקהלתי עתה אתכם אינו אלא על זה הדבר הפרטי של מעשה המשכן כי מעולם לא נצטוותי לאומרו לכם רק עתה מחדש וז"ש זה הדבר אשר ציווה ה' לאמר ולא אמר לעשות קחו וכו' כבר בארנו כי הקפיד שלא יהיו חלק לערב רב במעשה המשכן וז"ש אל כל עדת בני ישראל וכן קחו מאתכם ולא מן הערב רב גם קחוה אתם מעצמיכם בבתיכם שלא ע"י גבאים בצינעה למען לא רגישו בזה הערב רב ויחזרו לסורם ואחר שהפרשתם אותה בבתיכם כל נדיב לבו יביאיה הוא בעצמו שלא ע"י גבאיס כנזכר שלא יהיו פתחון פה לערב רב על הגבאים למה לא גביתם מבתינו וישיבו להם הם התנדבו מעצמם והביאוה ואדרבה תרעומות יש לנו עליכם למה לא עשיתם כהם והכל הוא על דרך שבארנו בפסוק .ויקחו לי תרומה וכו' עיי"ש וכן כל חכם לב
בכם ולא בערב רב יבואו מאליהם ויעשו וכו' ולא יצטרכו אל שלוחים לקרא אותם בפרהסייא: או ירצה ע"ד שבארנו בפ' תרומה כי להורות שאינו מן הבושה של הגבאים רק בנדבת הלב צריך שתקחו אתה לעצמכם בהיותכם בבתיכם וז"ש מאתכם וגם תביאוה אתם בעצמיכם להורות שהוא בנדבות לב בעין יפה וזהו כל נדיב לב יביאיה ובזה נבין באומרו אח"כ את תרומת בתוספ' את לאמר כי כאשר תקחוה מאתכם בעצמיכם ואין גבאים רואים אל תמעטו בה רק קחו אותה תרומה שתהיו ראויה כפי בחינת הקבלה. וז"ש תרומה לה' ואח"כ כשתביאוה אתם בעצמיכם ליד ראשי ישראל בצלאל ואליאב וכו' בהיות שתביאוה על ידכם בעצמיכם ולא ע"י שליח תפול עליכם 'בושתם וע"כ תוסיפו על מה שהפר.שתם וזה שאמר יביאיה את תרומת ה' מלת את להוסיף על מה שכבר הפרשתם כפי גדולתו ית' כנזכר וכמ"ש ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו והלואי וזהו שהוסיפו הוא להראות
אל הגבאים שאתם נדבו לב וז"ש כל נדיב לב יביאה וכו': או ירצה במ"ש קחו ולא אמר הביאו מאתכם ולא הי' צריך אח"כ. לחזור ולאמר כל נדיב לבו יביאיה והענין כי בקהל רב כזה שישים ריבוי אנשים אי אפשר שלא יהי' בהם אנשים קמצנים צרי עין ואם נמתין לשהם יביאוה אולי לא יביאוה ולכן יצווה לישראל שימנו גבאים שיגבוהו מהם התרומה. כדי שיתביישו מהם ויתנוה ויען אין אתם יודעים מי הם הקמצנים לכן תמנו מאתכם גבאים לסיבת אותן קמצנים המעורבין אתכם ואינכם מכירים בהם וכפי זה מ"ש מאתכם אין פירוש ממוניכם רק מאותם הקמצנים אשר הם אתכם והעיד הכתוב כי לא הוצרך לכל זה כי כולם כאחד הביאוה בעצמן בעין יפה שלא ע"י גבאים ולכן בכל פרשה זו הוזכר לשון הבאה ולא לשון קיחה וכמ"ש ויבואו האנשים על הנשים הביאו בני ישראל והנשיאים הביאו: או ירצה הזהיר בזה כמה מיני אזהרות וציוויים כנודע כי תכלית המצוה אינה רק היותה נעשית כהלכתה לשם שמים ובפרט במצות המשכן שהיא להשרות שכינתו ית' שם כי צריך שתהיו
בתכלית הדקדוקים וזה עניינה קחו מאתכם וכו' כי צריך שתהי' מאתכם ולא של גזל כי השי"ת שונא גזל בעולה כמ"ש הלא פרוס לרעב לחמך ולא של גזל כי הרי אפילו בתורים ובני יונה ציווה והסיר את מוראתו בנוצתה מפני הגזל ואפילו שתהי' משלכם צריכים שתפרישוהו בעין יפה וז"ש כל נדיב לבו וכו' כי הנותנה בעין רעה יותר טוב שלא יתן משיתן עוד התנה שלא ישרה הקב"ה שכינתו שם אלא א"כ יהיו כל מעשיכם לשמו ית' מראש ועד סוף כי תחילה בעת הפרשת התרומה תקחוה לשם ה' וכשתביאוה יביאה את תרומת ה' לשם ה' ובעת עשיית המלאכה וכל חכם לב בכם יביאו ויעשו את אשר וכו' לשם מי שציווה את המצוה הזאת או ירמוז במ"ש את תרומות ה' לרבות תרומה השלישית כי ג' תרומות היו כנודע ולפי שששת התרומות היו צריכין אז בתחלה ביחד שהיא תרומת המשכן ותרומת האדנים הוזכרו פה ב' פעמים תרומה קחו מאתכה תרומה יביאיה את תרומת ה' אך השלישי' שהיא תרומת התמידין
שזמנה היתה בשנה השנית לא נזכרה רק דרך רמז בסובלי מלת את: ויקהל משה וכו' כאן רמז אל משרז"ל כי משה ע"ה תיקן להם לישראל שיהיו מקהילי' קהילות בכל שבת לדרוש והם תורת ה' כאסר .הוא עד היום מנהג פשוט בכל ישראל כי בימי החול עסוקים במלאכתם ולא די בני ישראל הזכרים כי גם הנשים והעף ראוי שיבואו לדרש' יום השבת ולרמז ובמלת כל שהוא מיותר וז"ש את כל עדת וכו' והודיע כי זולת מה שראוי להתקבל בכל יום שבת לדרשא עיקר המצוה לדרוש בפרטות מצות השבת בעצמה ובהשבותיה כי לא גרע יום השבת משאר ימים טובים שאמרו ז"ל משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת וכו' וזה רמז באומרו ויקהל משה וכו' ואמר כי הדרשא היתה בענין שבת ששת ימים תעשה מלאכה ולא אמר זה הדבר כמ"ש אח"כ בציווי המשכן רק אלה הדברים בלשון רבים לרמוז טעם למה נשתנה ענין השבת לפרש בהקהלה משאר התורה והוא במה שנודע כי שקולה שבת ככל התורה כולה וככל עשר הדברות וז"ש אלה הדברים כי כל עשר
הדברים וכל דבורי התורה מתקיימים בקיום השבת ובקיומה מהי' כאלו תעשו כל הדברים כנודע כי מצוה זו עדות למעשה בראשית ויכולו השמים וכו' וכמו שנבאר במ"ש שבת שבתון לה': או ירצה כי בפ' תשא אחר עון העגל ויראו מגשת אליו ואפילו הנשיאים נבהלה דרין עד אשר נתן על פניו מסוה והי' דורש להם ההלכה מזה בזה כנודע אך כל העם היו יראים עדיין כי הם אשר עשו העגל ולא למדו התורה עם משה עצמו ובלי ספק שיתרון גדול יהי' להם בשומעם מפיו כמ"ש רז"ל על ותורה יבקשו מפיהו וכו' ולכן הוא עצמו ויקהל משה את כל עדת וכו' ודרש להם מפיו ויאמר אליהם וכו' ובזה יתבאר ענין סמיכות הפרשיות ואמר אליהם הנה מה שאתם מתייראין מגשת אלי היא מפני עון העגל ששקולה כאלו עברתם על כל התורה כולה ולכן אדרוש לכם מצות שבת שכל המקיימה כאלו קיים כל התורה כולה ויכופר לכם עון העגל וז"ש אלה הדברים וכו' בלשון רבים ע"ד שנתבאר למעלה: או ירצה במ"ש בגמרא ט"ל מלאכות הם אסורות כמנין אלה וג' אותיותיו והענין כי אמר להם
משה אעפ"י שמה שנכתב בספר התורה הזה אינו רק לא תבערו אש וכו' כמו שאכתוב עתה אל תאמרו כי אינכם מחוייבים לשמור רק מלאכת הבערת אש לבדה כסברת הקראי"ם המכחישין תורה שבע"פ כי דעו לכם כי כמספר אלה הם מספר הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם בתורה שבע"פ אעפ"י שלא הורשתי לכתוב רק לא תבערו וכו' ותורה אחת ויצווי אחד הוא כולל כל הטל מלאכות שבת ושינו בכל ענינם ובכולן נצטוותי מפי הגבורה וכולם נתנו מרועה אחד והנה ראי' גדולה יש בזה כי הרי טעם מצות השבת ששמעתי מפי הקב"ה הוא כי ששת ימים וכו' כענין הקב"ה אשר בששת ימים עשה כל מלאכת שמים וארץ כולם ואח"כ ביום הז' שבת מכל מלאכתו ולכן נקרא שבת שבתון לה' כמו שיתבאר וכן שבת ענינו הוא שביתה מוחלטת ואם אין שביתה רק מהבערת אש איננה שביתה גמורה כשביתת הקב"ה כנזכר א"כ מוכרח הוא כי כל העושה בו מלאכה מכל מיני המלאכות יומת וז"ש כל העושה וכו' אבל מה שהורשתי לכתוב
בפירוש אינו רק לא תבערו אש וכו' שהנה שאר המלאכות ילמדו ממנה בק"ו כי הרי אין בה רק איסור נגיעה בלבד כי בהגיע האש אצל העצים ידלקו מיד מאליהם בלי שום מלאכת האדם בעצמו כלל. ומכ"ש שאר המלכות מעשיות ע"י האדם כי ע"כ לא יצטרכו לכתוב ויתכן כי לרמוז לזה לא אמר לא תדליקו אש או לא תוציאו אש כלשון המשנה אין מוציאין את האור וכו' כי הי' מובן היציאה מחרש כי בזה יצטרך מלאכה ממש רק' לא תבערו אש שהיא הגדלת האש יותר ממה שהיא וזה ע"י נתינת עצים עליה כי אין בזה מלאכה כלל כמ"ש ובער עליה הכהן עצים שהיא הגדלת המדורה וכענין והנה הסנה בוער באש כי נגע אש העליון בהסנה והגדול בוערה כנ"ל: או ירצה במה שיקשה כי מניעת עשיית המלאכות הם בשב ואל תעשה ואיך אמר אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות והי' לו לאמר שלא לעשות אותם והענין כי אמר להם אעפ"י שמה שאדבר לכם עתה אינה מצות עשה רק מצות לא תעשה ואינם רק אזהרות ודברים בלבד שאין בהם מעשה עכ"ז
אלה הדברים עם היותם דברים בלבד ציווה לה לעשות אותם במעשה גמור כי כל השומר שבת מעלין עליו כאלו עשה במעשה כל המצות וכמ"ש ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת כי עם שאין בזה רק שמירה ומניעה מעלין עליו כאלו עשה את יום השבת וכן אשרי איש יעשה זאת במעשה ומי הוא זה זה אשר שומר שבת מחללו במלאכה וביאור זה הוא ע"ד משז"ל בספר הזוהר על פסוק אם בחוחותי תלכו ועשיתם אותם כי המחיים מצות שבת גורם להמשיך קדושה עליונה ממשיות הנ"ל שבת כנודע וכמו שנבאר במ"ש יהי' לכם קודש וכו' וכאלו בורא קדושה ממשיות וז"ש לעשות אותם ממש והוא ע"ד משרז"ל העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט א' והענין יותר בביאור במשז"ל על בדבר ה' בשמים נעשו וברוא פי' כל צבאם כי מהדיבור של הקב"ה נבראים מלאכים ממש וזהו שאמר אלה הדברים כי מצות שבת הם קדושות מעשיות נבראות ביוצאם מפי' יתברך כנזכר ונקרא אז דברים וכנודע מפסוק וכל העם רואים את הקולות
ורואים את הנשמע ולכן כיוון שביוצאם מפיו ית' הה נבראים ברוחניות דק הנקראים דברים וע"כ אלה הדברים הוא אשר ציווה ה' אתכם לעשות אותם במעשה גמור שיהיו נבראים בחומר וצורה שהוא תכלית גמר הבריאה: ששת ימים וכו' ירצה כי גם שהמצוה אינה רק בשמירת יום השבת עצמו עכ"ז גם בששת ימי החול יש ג"כ מצוה והוא לעשות בהם מלאכה והטעם כדי שתרויחו בחול כדי לאכול ביום שבת ועי"כ וביום השביעי יהי' לכם קודש שבת וכו' וז"ש יהי' מאליו משא"כ אם לא תעשו מלאכה בחול להרויח מזונות השבת תהיו מוכרחים לחלל השבת ותתחייבו מיתה וז"ש כל העושה וכו': או ירצה במה שלא אמר ששה אלא ששת ע"ד מה שדרשו ז"ל בספר הזוהר פ' בהעלותך כי יומם ירמוז אל מידת החסד הכולל כל שיתא יומין כי לכן לא נאמר ביום אלא יומם וכן אמר כאן ששת ימים הוא יום הששי ערב שבת הכולל ששת ימי החול כי הוא אחרון לכולם וירמוז אל מ"ש הכתוב והי' ביום השישי והכינו את אשר יביאו גם ירמוז אל מה שנזכר בגמרא רבה
חריך רישא רבא מלח שיבוטא וכו' כי גדולי החכמים גם שהי' להם עבדים ושפחות היו הם בעצמן עושין מלאכות ביום הששי לכבוד שבת מלכתא ויען כי כפי זה יפוק חורבא שהי' האדם מחוייב לעשות כל מלאכת ערב שבת ע"י עצמו לזה כתיב תעשה וקרי תיעש"ה כי יניח האדם המלאכות לעבדו ושפחתו וב"ב וזהו תיעש"ה על ידי אחרים ואמנם לכבוד שבת די לו כשיעשה איזה מלאכה פרטית כנזכר וזהו תעשה אתה בעצמך וכיוון שאתם בעצמכם טרחתם במלאכה להכין אל האורח הבא אז וביום השביעי יהי' לכם קודש כי תוספת השבת הנקראת נפש יתירה כנודע תהי' לכם מאליה ותבא ותשרה בבתיכם ובזה יתורץ שהל"ל ויום השביעי תקדשוהו: או ירצה אל תאמרו כדרך מ"ש הכתוב וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וכו' כי התשובה שם היתה וציויתי את ברכתי בשנה השישית וכו' וכן הוא בכאן כי השי"ת ישלח ברכתו לכם בששת ימי המעשה בשני אופנים הא' כי יתן לך כח לעשות בהם מלאכה וז"ש תעשה והב' יותר מזה
כי המלאכה תיעשה מאליה ותתברך כדי שתוכלו לשביום הז' יהי' לכם קודש וכו' וז"ש תיעש"ה: או ירצה כי אל תאמרו כיוון שאתה מצווה אותנו כי ששת ימים נעשה מלאכה לשנוכל לקייה את השבת כנזכר א"כ נפטר מן והגית בו יומם ולילה כי העוסק במצוה ובפרע במצות שבת השקולה ככל התורה פטור מכל המצות לז"א דע כי ששת ימים אם בקשת לעסוק בתורה אז תיעש"ה ע"י אחרים כמ"ש רשב"י על ועמדו זרים ורעו צאנכם כי מלאכתיך נעשית ע"י אחרים וזה וזה יתקיים בידך תורה ומלאכה להרויח מזונך ועוד אחרת שלישית כי ביום השבת אעפ"י שאינך טורח בששת ימי החול לכבודו הוא יבא אליך מאליו וז"ש יהי' לכם קודש וכו' אבל אם תרצה לעשות מלאכה בששת ימי חול לקיים את יום השבת להתענג בו לשם מצוה אין לך עונש בזה וז"ש תעשה ואמנם יהי' זה בתנאי כי וביום השביעי יהי' לכם קדש הויה ממשיית והיא עסק התורה הקדושה כנודע כי לא נתנו שבתות לישראל אלא לשיעסקו בהם בתורה ולכן