{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-12","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":12,"title":"דף כב ע\"ב:","hebrewTitle":"דף כב ע\"ב:","segments":[{"index":1,"he":"דף כב ע\"ב:\nואמנם כל הספור הזה ללא צורך ודי באומ' והנה באר והנה שם רועים ויאמר להם מאין אתם \nויאמרו מחרן אנחנו ויאמר להם הידעתם את לבן ויאמרו ידענו והנה רחל בתו באה עם הצאן \nעודנו מדבר עמם והנה וכו' אבל ראה הכתוב לספר המאורע לו בפרעו' להודיע איך כדרך \nשאירע לאליעזר שע\"י סימן הכיר כי זאת האשה אשר הוכיח ה' ליצחק כן אירע ליעקב וכמו \nשנבאר, והנה יעקב הוצרך אז לב' ענינים הא' מוכרח לפי שעה והיא היותו בצמא גדולה \nמפני העייפו' הרב כנז' אם להיו' הולך המהלך הרב ההוא ביום א' וגה להיותו הולך על \nרגליו כנז' והב' הוא דבר יותר מוכרח אך לא כ\"כ לפי שעה והיא לדעת איה מקוה עיר חרן \nואמנם יעקב החכם עשה את העיקר עיקר בראשונה ומה שאינו כ\"כ מוכרח אע\"פ שהיה בצמא \nגדול' הניח באחרונ' והודיענו בזה הכתוב ענין דרך ארץ ולכן בתחיל' שאל מאין אתם \nואח\"כ שאל הן עוד היום גדול וכו' כמו שית' והנה יעקב היו בלבו ספיקו' רבו' באשר ראה \n"},{"index":2,"he":"והיה תמה ורצה לעמוד על ברורם ולכן התחיל הכתוב לספר את אשר ראה כי על ידי כן היה \nתמה מאד. וז\"ש:\nוירא והנה באר וכו' יראה אילו הבאר היה קרוב לעיר היה שואל את שם העיר מה היא לדעת \nאם היא חרן האומנם הבאר הזו הית' בשד' רחוק' מן העיר וחשב בלבו אולי היה מקום מדבר \nלשוכני אהלים וכפי זה תועה בדרך לזה התחיל לשאול אחי מאין אתם לא אמר מאיזה עיר אתם \nאו איה איפה עיר חרן רק אמר מאין אתם אם שוכני ישוב אתם או שוכני אוהלי המדבר \nוהשיבו כי שוכני ישוב הם וחרן שמה, עוד נסתפק בענין אחר מתמיה בכמה אופנים והוא כי \nהנה הבאר היה בשדה אשר סתם שלו הוא הפקר לכל ואמנם האבן גדול' על פיה יורה שיש לה \nבעלים והנה אם יש לה בעלים למה לא יסתמוה בדלת ומנעול כי האבן יוכלו זרים להסירה \nמשם, עוד אחר' כי אם היה שם עדר א' לבדו ולא רובץ בנח' ובמנוח' אלא מטייל שם היינו \nאומרים שהעדר היה רועה והולך ובשעה ההיא נזדמן והגיע שם והולך לאע ונח שם מעומד \n"},{"index":3,"he":"כדרך הצאן הרועות לאעם במנוחה האמנם היה העדר רובץ ושוכב ממש שם ולא די עדר א' אלא \nשלשה ושלשתן רובצים אז הכיר כי בודאי מן הבאר ההיא רגילין להשקות העדרים ואם אינם \nמשקים אז יהיו לאיזו סיבה אלא שלא ידע הוא הסיבה כנז' ועם היות כי האבן גדולה חשב \nיעקב כי שלשה עדרים אשר שם ודאי יש לה ג' רועים או יותר ובנקל אצלם להסירה כי הרי \nהוא לבדו יכול להסירה כמ\"ש ויגל את האבן, ואם נאמר שכבר רעו העדרים והיו רובצים \nמחמ' שבע כי כבר היו קרובים לעיר בדרך חזרתם ללון בעיר אינו כן כי עדיין היום גדול \nודרך הרחקה מן העיר היה לה דרך חזרה כי כבר רעו די צרכן וכמ\"ש אח\"כ הן עוד היום \nגדול וכו':\nואמנם הכתוב הודיע לנו האמת איך היה וזה באו' ונאספו שמה וכו' כלו' כי לחולשת יכול' \nהסר' האבן לא היו משקים אמנם יעקב לא ידע הענין מה הוא ורצה לדע' הסיב' ולא מחמ' \nהענין בעצמו כי מאי איכפ' ליה אלא שהי' צורך אליו לב' סיבו' לדע' הטעם כמו שביארנו, \n"},{"index":4,"he":"והתחיל בסיב' הראשונ' העקרית לדעת חרן כנ\"ל וז\"ש אחי מאין אתם כמו שביארנו, אם \nהמקום הזה מקום מדבר או מקום ישוב ואם ישיבוהו שהוא מקום ישוב אז ישאל להם איזה \nמקום עיר חרן אז השיבוהו מחרן אנחנו ואז התחיל יעקב להכיר כי מאת ה' היתה זאת \nלהוליכו אל הבאר ההיא ולא לחרן בדרך השגחה להודיעו כי שם יקח אשה הראויה לו כנ\"ל, \nאז אמר הידעתם את לבן בן נחור כלו' כי מצידו ומצד בתואל אביו )אי( אפשר שלא יהיו \nכ\"כ בעלי שם ולא יכירוהו אבל מצד נחור אבי אביו אפשר שיכירוהו כי בעל שם היה להיותו \nאחי אברהם שיצא שמו בכל העולם כמ\"ש ז\"ל על ואגדלה שמך ויאמרו לו )לא( ידענו כי האיש \nגדול ובעל שם ומעתה כבר ידע כי הגיע לחרן וכי לבן שם, ועדיין נסתפק אולי מתה בתו \nרחל כי כל מבוקשו היה על זה ולכן דרך סתם שאל השלום לו כי הגם שאמו אמרה לו וקח לך \nמשם אשה מבנות לבן אולי ביני ביני מתה רחל ויהיה לבן אבל עליה ואסור בשאלת שלום כי \n"},{"index":5,"he":"איננו שרוי בשלום אז השיבוהו שלום וממה שאתה שואל בסתם יודעים אנו שעל רחל בתו אתה \nשואל כי בנים עדיין לא היו לו אז טד שנולדו לו בנים אח\"כ בזכות יעקב כמ\"ש ז\"ל אלא \nעל הבנות אתה שואל והנה רחל בתו באה עם הצאן ובזה תבין כי שלום לו כי רחל הרי היא \nקיימת וגם לאה קיימת היא כי אם מתה ונשארה לו רחל בת יחידה לא יניחנה להיות רועה את \nהצאן ועתה בהזכירם את רחל ידע כי הכל בהשגחה להורות כי עתיד ליקחה כדרך שאירע \nלאליעזר, ועתה חוזר לסיבה הב' שאינה כ\"כ עקרית אלא שהיא מוכרחת לפי שעה וזה כי היה \nמבקש לשתות מים ולא היה יכול כי ראה אותם כי הם לא יכולים לפתוח פי הבאר ואולי היה \nאל הבאר בעלים ולא יפתחוהו עד שיבא הוא לפותחו ובאולי גם הוא חשש אל גזל שלא מדעת \nבעלים כנודע דקדוק גוזמת האבות בחסידות וכנודע מענין הגמלים של אברהם שהיו זמומין, \nוע\"כ השיב להם הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה אל הבתים א\"כ למה אתם ממתינים \n"},{"index":6,"he":"השקו הצאן ולכו רעו ובאולי ישיבוהו כי היו ממתינין אל בעל הבאר כנז' הם השיבוהו כי \nאין טענה אחרת כי אם מחולשתם כי לא נוכל עד אשר יאספו כל הרועים לגלול האבן כי \nגדולה היא מאד ואמנם מוכרח להם לסתום פי הבאר בל ישקו ממנה רועים מעיר אחרת כי המים \nבלתי נמצאים בבקעה ההיא וכמ\"ש ז\"ל כי בבוא יעקב שם עלו המים ומאז ואילך לא חזרו \nלסתום הבאר כי המים נתרבו מאד, אז המתין עד תבא רחל אשר גם היא רועה ויש לה חלק במי \nהבאר ההוא וז\"ש עודנו מדבר וכו' יתישב אומר פה כי רועה היא ואין זה מקומו כי אם \nבתחיל' הדיבור והנה רחל בתו באה כי רועה היא אבל רמז חסידותו שלא רצה לשתות עם \nשהיכולת בידו לגלול האבן בכוחו הגדול עד ראות רחל עם הצאן ואז נתאמת לו כי רועה היא \nובכן ברשותה ישתה מים, ולכן ויהי כאשר ראה את רחל לבדה לא הספיק עד אשר ג\"כ ראה את \nצאן לבן ואז ראה כי רועה היא ויש לה חלק רב בבאר ההוא ואז ויגש ויגל מש\"כ בתחיל' \n"},{"index":7,"he":"שלא קרב שם כלל וכדי שהענין יהי' יותר בהיתר לא שתה הוא תחיל' עד אשר וישק את צאן \nלבן וכשכיר יקנה פעלו לשתות מים בשכר ההוא כי לא גרע חסידות יעקב מן חסידות ר' פנחס \nבן יאיר שלא היה נהנה כלל מן הבריות וכמו שמצינו אח\"כ כי בכל כחי עבדתי את אביכן \nולא נהנה כלל ממנו כי אם בעבודתו כנודע:\nוישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך כמ\"ש ז\"ל שראה את עצמו עני בחוסר כל וע\"כ הוצרך \nלהגיד הדבר והסיבה לרחל אך מפני הבריו' ומפני הכבוד לא יכול לספר באריכות כי לא \nיבינו כי בורח הוא אלא בקצרה ובהגדה ובחכמה וז\"ש ויגד ואלו הן הדברים שהגיד לה כי \nברח מפני עשו אחיו ועתה נהפך לו לזר אויב ובקש להורגו ושלח את אליפז ולקח כל אשר לו \nומפני כך נשאר עני ותמורת עשו מבקש עתה את זולתו והוא לבן וז\"ש כי אחי אביה הוא \nובזה יתורץ שלא שקר באו' כי אחי אביה הוא ולא הספיק ענין עשו אחיו כי גם אביו יצחק \nגרם לו כל זה במה שבקש לברך את עשו וע\"י כן נתגלגלה שנאה זו באופן כי גם אביו לא \n"},{"index":8,"he":"נהג עמו כאב אמנם בן רבקה הוא כי עליה כתיב ורבקה אוהבת את יעקב ולא בן יצחק הוא, \nוהרי איך גילה הדברים )בפרעות אבל אחר שבא לבן עצמו כי היה אדם כמוהו( ברמז גדול \nובהגדת חכמה אז גם רחל ותרץ ותגד לאביה דרך הגדה בכללו' כי לא ידעה הדברים בפרעות \nאבל אחר שבא לבן עצמו כי היה אדם כמוהו ואין גנאי להאריך הדברים בפרטו' עמו כתיב \nויספר לו ולא ויגד אלא סיפור פרטי פרטי וז\"ש ג\"כ את כל הדברים ר\"ל בארוכה כל מה \nשאירע לו עם יצחק ועם עשו עד שנתגלגלו הדברים לברוח, ואז א\"ל לבן הכי אחי אתה כלו' \nראיתי כוונתך כי ברחת אלי מפני צרתך ומבקש אתה ממני שאטיב לך כאח לאחיו א\"כ אחר \nשהכי ר\"ל ע\"י כך אחי אתה אין ראוי ועבדתני חנם אבל הגידה לי מה משכורתך כיון שאתה \nכ\"כ דחוק ועני בחוסר כל ואטיבה עמך כאח:\nאו אפשר כי לבן היתה עינו צרה בממון וחשב בלבו אולי יעקב יבקש ממנו שכר הרבה לשמור \nצאנו לכן הקדים לו ואמר דרך העולם הוא כי להיותו כי אחי אתה ראוי שתעבדני הנם וגם \n"},{"index":9,"he":"כפי דברך שספרת לי כי בורח אתה מאחיך עשו המבקש להורגך חסד גדול אני עושה עמך \nבהצילך מידו ולשמרך בביתי ומפני שאחי אתה וראוי לי להצילך וכפי זה כוונתך למבוד חנם \nכי לא באת להרויח ממון רק להציל נפשך אבל אין אני רוצה רק להטיב עמך יותר מהראוי \nלכן הגידה לי מה משכורתך, וכל זה כדי שיתבייש יעקב ולא ירבה עליו שכר רב אם לפי \nשהקדים לו שאין דין לתת לו שכר כלל כנז' וגם ששאל את פיו שהוא יגיד ויתבע מה \nמשכורתו ואין ספק שהאורח האוכל בבית בעל הבית יתבייש על הרבות שכרו בפיו בעזות מצח:\nהבה לי בנים ואם אין וכו' כבר ארז\"ל בפסוק הפעם ילוה אישי אלי והפעם אודה את ה' כי \nהאמהו' היו נביאות ויודעות שי\"ב שבעים עתידין לצאת ממנו מן ד' נשותיו לכן אמרה לו \nרחל שתתפלל עלי לינתן לי חלקי וז\"ש הבה לי ר\"ל חלק הראוי לי ואל תדחה אותי בדברים \nלומר שאינך ראוי להתפלל כי יודעת אני שצדיק גמור אתה ובידך הוא הכל וכאילו אתה הוא \n"},{"index":10,"he":"הנותנם לי ולזה אמרה בלשון זה הבה לי בנים ואם אין לי בנים אין המניעה מן השי\"ת רק \nממך שאינך רוצה להתפלל, וא\"ת והלא האיש מצוה על כריה ורביה אבל לא האשה ואם יצחק \nאביו נתפלל לא על רבקה נתפלל כי אם לצורך עצמו כי אין לו אשה אחרת לז\"א ואם אין ר\"ל \nאם לא תרצה להתפלל כי כבר יש לך נשים אחרות שתקים מצותך ואם הוא בסיבתי הנה אני \nפעורה ממצוה זו אמת הדבר הזה אבל יריאה אני כי מתה אנכי לפי שמוכרח אתה להוליד י\"ב \nשבעים מן ד' נשים ואם איני מכלל אותן הד' ודאי שאמות אני כדי שתקח אחרת כי אי אפשר \nלך אלא בד' נשים לבדם יחד, אז השיב יעקב לשתי עענותיה אם מה שאמרת שאתפלל כמו יצחק \nאבי אין אני דומה לו לפי שהוא גם הוא היה עקר בלתי מוליד ואגב ארחיה התפלל גם עליה \nאבל אני איני עקר כי כבר יש לי בנים ואם מנע פרי בען אינו ממני כי אם ממך וז\"ש אשר \nמנע ממך וא\"ל עענה השנית ואם אין מתה אנכי אל תתיראי ממד' הדין שימיתך כי הלא שם \n"},{"index":11,"he":"אלדי\"ם הנז' אינו מזיק לך רק מניעת פרי בען ולא מניעת חיים ולא עוד אלא כי גם פרי \nבען הזה אינו שאשאך עקרה ממש רק מניעה בלבד כי ראויה את ללדת ומנעו ממך אבל מכאן \nואילך ודאי שיתן לך בנים והם יוסף ובנימין ע\"כ:\nאמר המעתיק אליהו חיון הי\"ו ע\"כ מצאתי בפרשת ויצא ומכאן ואילך בכ' וישלח:\n \n"},{"index":12,"he":"ספר עץ הדעת טוב - פרשת וישלח:\nוישלח יעקב מלאכים וכו' בפסוק הזה באו הרבה יתורים כמו שית' והנה אם נפרשם ע\"ד רז\"ל \nשאמרו כי עליו נאמר מחזיק באזני כלב וכו' יהיה פירושו כך כי הכתוב מתרעם על יעקב כי \nהלא היה בא מן ארם נהרים בצפונה של ארץ כנען וארץ כנען בצפונה של ארץ אדום הנק' ארץ \nתימן וארץ הנגב כמ\"ש עמלק יושב בארץ הנגב ואמנם גה אחר שיבא אל מקום יצחק אביו הלל, \nהיא בבאר שבע הנה עשו היה ברחוק ממנו לצד הדרום ולא היה מוכרח לפגוע בו כלל כי עשו \nהיה לפניו בדרום והוא לאחריו בצפון א\"כ למה נתיירא ממנו ובא להחזיק באזני כלב וזה \nהתרעומת רמ\"ז במ\"ש לפניו וגם במ\"ש ארצה שעיר שדה אדום הנודעת כי לפניו של יעקב הית' \nכנז':\nאו יראה כי אדרב' הכתוב בא לתת התנצלו' על יעקב למה החזיק באזני כלב ועוד אחרת כי \nכבר הב\"ה הבעיחו בלכתו לחרן בפ' ויצא בחלום הסולם והנה אנכי עמך כי לא אעזבך וכו' \nגם בצאתו מחרן כמ\"ש שוב אל ארץ אבותך וכו' וכאשר הוא עצמו בתפל' זו הזכיר ה' האומר \n"},{"index":13,"he":"אלי שוב לארצך וכו' וא\"כ איך ויירא יעקב מאד וגם שלח מלאכים לפניו, לז\"א דע כי \nהסיב' אשר וישלח יעקב מלאכים וזה יובן בהקדמת רז\"ל על ענין שמואל שהב\"ה עצמו צוהו \nעגלת בקר תקח בידך דהיכא דשכיח הזיקא אסור לסמוך על הנס והודיענו כי גם כאן שכיח \nהזיקא והזקים רבים, הא' הוא להיותו לפניו ואפשר כי יצא' לקראתו להורגו כמו שכך היה \nהדיבור בפועל לכן הקדים לשאול בשלומו אולי יתפייס, שנית כי הנה נק' עשו הידוע לכל \nכי ע\"כ ויקראו הכל את שמו עשו עשוי ומושלם ומזורז לכל הרשעיות כי זה יורה היותו \nאדמוני וכאדרת שער וז\"ש אל עשו, גם שלישית כי הרי הוא אחיו וראוי הוא להקדים לו \nשלום בבואו מארץ רחוקה אחר זמן רב מאד, ד' כי גם שהיתה קצת שנאה בין יצחק וישמעאל \nהיו משתי אמהות אבל יעקב ועשו אחים מאב ואם ולא עוד אלא שהיו תאומים מן הבען ואין \nאחוה גמורה כזאת ועכ\"ז נהג עמו יעקב כזר גמור כמ\"ש ויעקבני זה פעמים וכו' אשר לסיבה \n"},{"index":14,"he":"זו וישעום משו את יעקב והדין עמו כפי דרך העולם ומן הראוי שיקדים לו שלום ויבקש \nממנו מחילה, ה' כי אם עדיין היה עשו עם אביו לא היה מתירא ממנו כנודע כי עשו היה \nמכבד מאד את אביו וכמ\"ש יקרבו ימי אבל וכו' אך עתה כבר הלך אל ארצה שעיר כנודע שגם \nשלא נכתבה הליכתו עד סוף פרשה זו אין מוקדם ומאוחר בתורה כי בקחת יעקב את הבכורה \nוהברכה ידע כי הוא. העתיד לירש את ארץ כנען כמ\"ש ויתן לך את ברכת אברהם לך וכו' \nלרשתך וכו' אז וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו אם מפני שטר חוב שעליו וכו' ואם מפני \nהבושה כנז' לרז\"ל, והגם כי עשו אמר יקרבו ימי אבל אבי וכו' עכ\"ז נתיירא לפי שנתרחק \nמן אביו וילך לארצה שעיר ולכן יצערך להשלים עתה עמו, ו' כי הלא היא שדה אדום כלו' \nכי אם היה גר שם. בארץ ההיא לא היה בו כ\"כ אומץ לבב אמנם תחילה היתה נק' ארצה שעיר \nואח\"כ כבש אותה ונק' על שמו שדה אדום כי נלחם עם שעיר ולכן שינה את. שמה מן ארץ \n"},{"index":15,"he":"וקראה שדה כי דרך המלחמה היא בשדה מחוץ לעיר כמ\"ש המכה את מדין בשדה מואב וכראו' \nעצמו מלך גדול ועלה על דעתו להרוג אחיו ובפרע כי כך אמר לו יצחק והיה כאשר תריד \nופרקת עולו וכו' גם כתיב ולאום מלאום יאמץ ודרשו רז\"ל כשזה נופל זה קם וכו' א\"כ כבר \nקם עשו אם במלכות ואם שנתקיים בו הנה משמני הארץ יהיה מושבך א\"כ ח\"ו יפול יעקב בידו \nלכן נתיירא מאד מכל ששה הסיבו' הנז' ולכן נתייעץ בלבו לשלוח אותם המלאכים ולא סמך \nעל הנס דשכיחי הרבה נזיקים כנז' אמנם צריך לשתף עם הנס דברים טבעיים הלא הם שליחו' \nמלאכים ודורון ותפילה כנז' לרז\"ל וכמו שית' עעמם א' לאחד, הא' היא במ\"ש לפניו יראה \nכי לא רצה להתאחר עד יבא אל אביו בארה שבע ואח\"כ ישלים עמו כי באולי יצא עשו לקראתו \nכנ\"ל אבל שלחם לפניו כלו' ערם שהוא ילך שם ויתראו פעם בפעם ויתרכך לב עשו כמעט כדי \nשאח\"כ יתראו יחד נתמעטה השנאה מאד ובקצת תחנוני' יתרצה אליו לגמרי, והנה התחכם \n"},{"index":16,"he":"לשלוח לו מלאכים ממש ולא אנשים כדי שהם יכירו באמת תוכן תוכיות לבו בדברם אליו אם \nלבבו שלם ואולי עדיין נוער איבה וז\"ש מלאכי' ולהורו' כי מלאכים היא כפשוטה ואינה \nמושאלת לז\"א לפניו כי סמך ליה אמר ויקרא שם ההמקום ההוא מחנים שהם ב' מחנות המחנה \nהאחד של מלאכי חוץ לארץ שהניחם לאחוריו ומחנה ב' מלאכי ארץ יש' שהיו באים לפניו לצד \nפניו כי הוא היה נכנס לארץ יש' ומאותם המלאכים שלפניו שלח אל עשו, גם רמז כי מה \nשבעח יעקב לשלוח אל עשו ולא חשש אל מ\"ש הכתוב מחזיק באזני כלב כנ\"ל לפי שראה כי עתה \nבאו לפניו המלאכים אל ארץ יש' להקביל פניו ועדיין יעקב היה מעבר לירדן א\"כ זה יורה \nשבא ללותו ולשומרו עד שיכנס לא\"י עד הגיעו לבאר שבע מגורי אביו ובזה לא נתיירא מן \nעשו כי הרי המלאכים ישמרוהו עד שיבוא אל אביו ומאז ואילך היה בעוח על מ\"ש טשו יקרבו \nימי אבל אבי ואח\"כ ואהרגה וכו:\nויצו אותם וכו' מ\"ש לאמר וכה תאמרון הם אמרו' כפילות והענין כי לא אמירה בלבד היתה \n"},{"index":17,"he":"אלא ויצו אותם צוואה גמורה שיזדרזו לאמר לעשו כסדר הזה עצמו ולא די שהתחלת דבריהן \nתהיה מן יכה אמר עבדך יעקב אלא תחילת דיברן תהיה כך הוא ציונו לאמר כך כה תאמרון \nלאדוני כה אמר עבדך וכו' וז\"ש לאמר כה תאמרון כי התחלת דבריהם תהיה מן כה תאמרון \nוזה להראות לו גודל הכנעתו לפניו כדי להעביר שנאתו ולזה לא אמר לאמר כה אמר או ויצו \nאותם כה תאמרון כה אמר, גם זרזם כי לא יוסיפו על דבריו. מפני הכבוד ויאמרו לעשו כה \nאמר אדוננו יעקב עבדך בדרך שאמרו השבעים ליוסף כה אמר עבדך אבי וגם זה להורות גודל \nהכנעתו לפניו:\nואמנם כל הדברים האלו הם להסיר מלבו מחשבותיו א' לאחת כי הנה ישטום אותו על הברכות \nשלקח ממנו ולזה הודיעו כי ברכותיו של עשו נתקיימו ולא של יעקב כי הרי נתקיימה הנה \nמשמני הארץ יהיה מושבך וזה רמז במלת לאמר:\nיר' שאמרו לו ענין הנז' והוא ארצה שעיר שדה אדום שלקחה לו אבל כה תאמרון היא מ\"ש \nאח\"כ כה אמר עבדך יעקב גם מ\"ש ואת אחיך תעבוד אדרבה אתה מלך על שדה אדום ואני עבדך \n"},{"index":18,"he":"וז\"ש כה אמר עבדך יעקב והרי נתקיים ופרקת עולו מעל צוארך, ואמנם אני לא נתקיימו \nברכותי כלל כי מ\"ש לי הוה גביר לאחיך אדרבה אני עבדך וז\"ש כה אמר עבדך יעקב, ומ\"ש \nיעבדוך עמים אדרבה אפי' עם לבן שהוא חמי ודרך אבות הבנות להטיב עם חתניו לוקחי \nבנותיו ולתת להם עושר ונכסים וכבוד אבל אני גרתי אצלו כגר גמור רועה צאנו בחנם \nוהייתי ביום אכלני חורב וכו' ואף זה לא היה זמן מועט כי ואחר עד עתה זמן רב וכמ\"ש \nזה לי עשריה שנה וכו' גם מ\"ש לי ויתן לך מעל השמים ומשמני הארץ שהיא ארץ כנען לא \nנתקיי' כי לא היו לי שדות וארצות רק:\nויהי לי שור וחמור בעלי חיים ולא גדולי קרקע ולמעע אפי' זה בעיניו הזכירן בלשון \n"}]}
