{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-25","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":25,"title":"קטע 25","hebrewTitle":"קטע 25","segments":[{"index":1,"he":"ואח\"כ שמני לאב לו הרי פרעה וכל ממונו וכל ביתו יכל עמו וכל ארץ מצרים הם עבדים לי \nוז\"ש ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים וכמ\"ש ויצא יוסף על ארץ מצרים וכמ\"ש \nויוסף הוא השליט על הארץ וכאשר שמני לאב ולאדון וכו' כבר אתם שלטתם עלי ומכרתם אותי \nלעבד א\"כ אינכם עבדים למצרים כדי שישלטו בכם הכשפים כנז'. ובזה הרווחתם שני דברים \nאשר רמזתי לכם באו' לשום לכם שארית בארץ ולהחיות וכו' שהם יציאתכם לבני חורין וגם \nענין ואח\"כ יצאו ברכוש גדול כי ע\"י כן אינו גזל בידכם כי כל הארץ לי היא ואתם \nשליטים עלי כנז'. וכיון שכן מהרו ועלו אל אבי וכו' שמני אלקים לאדון לכל מצרים \nוכשתאמרו אליו ככה כבר יבין את מה שאני רומז לו בענין גלות מצרים והוא רד\"ה אלי \nוכו' ואל תתיירא מליכנס בגלות מצרים המכונה בלשון ירידה כנודע מפסוק רדו שמה וכו' \nכי כבר מובטח הוא שיצאו בניו מן הגלות ולא ישלטו הכשפים בהם כמו שהוכחתי בטענת שמני \n"},{"index":2,"he":"אלקים לאדון וכו' כנז'. ולא די שאומר לו שירד ואל יירא אלא שאדרבה מכח טענה זו ראוי \nלו שלא יעמוד ואל יתעכב עוד והטעם נרמז במלת אלי הענין כי עתה אם ירד אלי בעוד שאני \nקיים והנני מלך עליהם הנך נכנס בכבוד גדול ועצום ואם תתעכב אולי ותרד בשלשלאות ברזל \nכמשז\"ל. וזהו מה שנוגע לעת הזאת לך ולבניך. ועוד יש טענה אחרת לצורך העתיד והוא כי \nעתה אם תרד הוא אלי כי אני המלך עליהם ואין אתה יורד אלא אלי ואין זו הכנעה אלא \nמעלה כי אדרבה אני עבד מתחת ממשלת אחי כנז' וע\"י כן שוב אין הכשפים שולעים עליכם \nאבל אם תתעכב ותתערבב השעה והירידה תהיה תחת יד המצרים לא אלי ואז הכשפים שולטים \nולא יוכלו רעך אחריך לצאת מן הגלות וז\"ש רדה אלי אל תעמוד. גם ירמוז אל מ\"ש אביו \nרד\"ו שמה יען הי' בשנה הראשונה של הרטב והי' עדיין רד\"ו שנים ועתה בשנה שנייה כמ\"ש \nכי זה שנתיים הרעב וכו' אמר רד\"ה אלי כנ\"ל, והענין לומר כי אולי כל קיומו למלך על \n"},{"index":3,"he":"מצרים לא תהיה רק כל זמן הרטב יען הוא זן ומפרנס אותם בעצתו ובמה שצבר התבוא' כנודע \nואח\"כ אולי יוסר מגדולתו כמ\"ש באו' רדה אלי בעוד שאני בגדולתי כי כבר עברו שנתיים \nמז' שני הרעב וקרוב הדבר להסירו מגדולתו, והנה אם הפסוק כפשוטו לפי ששמני אלקים \nלאדון וכו' לכן רדה אלי וכו' א\"א כי בלי ספק כבר גזירת בין הבתרים היתה מקובלת בידם \nוכמשז\"ל על וילך עשו אל ארץ מפני יעקב אחיו מפני שטר חוב גלות מצרים גם מסר יעקב \nליוסף ענין הגואל שיאמר פקידה כפולה פקוד פקדתי ויוסף מסרה לאחיו, גם יעקב שידע \nשנות מספר וענו אותם ת\"ל שנה מתחילים מבין הבתרים ורמז ואמר רד\"ו שמה כמנין רד\"ו \nנשאר ואם עדיין לא הגיע זמן הירידה למה זה ימהרנו לירד בגלות כי כל מהרה הוא קודם \nזמן וא\"כ הרי זה דומה לאומרין אל הסוס טול כור שעורים והנח שנחתוך ראשך וכי בשביל \nששמני אלקים לאדון מהרו וכו' רדה אלי אל תטמוד ומהרתם והורדתם וכו', ויובן עם הנז' \n"},{"index":4,"he":"כי כבר הגיע זמן הירידה אמנם הי' מתיירא מן הכשפים של מצרים כנז' והי' מתעכב מחמת \nהיראה הזו לז\"א כבר שמני לאב וכו' ונסתלקה היראה הזו א\"כ אל תעמוד כי כבר הגיעה זמן \nשנת הירידה והיא רד\"ה כנז' ונמצא כי ענין המהירות אינו קדימת הזמן כי כבר הגיע אלא \nמהרו לירד טרם תרדו בשלשלאות ברזל כנז':\nויסע ישראל וכל אשר לו וכו'. כבר ביארנו בפסוק רדה אלי אל תעמוד וכו' כי יודע הי' \nיעקב גזירת בין הבתרים המוכרחת שתתקיים ואיך ירידה הזאת אינה אלא התחלת כניסתו \nבגלות וע\"כ )אע\"פ( כדי שלא ישבר לבם של בניו ובנותיו שהיו מכניסים בגלות לא אמר להם \nאלא שסיבת ירידתו היתה מפני אהבת יוסף וז\"ש ויאמר ישראל וכו' אלכה ואראנו בטרם אמות \nזהו מה שהוציא מפיו ומה שאמר ולכן ג\"כ לא אמר ארד ואראנו אלא אלכה שלא לרמוז ענין \nירידת הגלות ואמנם בלבו היה הדבר גנוז, וע\"כ כאשר נסע מארץ כנען אילו לא הי' אלא \nלראות את יוסף הי' מניח את כל אשר לו בארצו וילך הוא לבדו עם שני נעריו אתו ויחזור \n"},{"index":5,"he":"אל הארץ אשר עליה אמר הקב\"ה לאברהם לך לך מארצך ונענש על שיצא ממנה בשנת הרמב וירד \nמצרימה שלא ברשות גם יצחק הזהירו אל תרד מצרימה שכון בארץ וכו' ואמנם כיון שידע \nשהגיע הגלות לירד מצרימה ויסע ישראל והוא וכל אשר לו אנשים ונשים וטף וממון ומקנה. \nונטה דרך נסיעתו למצרים והלך דרך באר שבע כמ\"ש ויבא באר שבע והכונה הי' להתפלל שם \nעל הגלות לפי ששם הי' אברהם כאשר נתיירא אבימלך מלך פלשתים ממנו פן זרעו בכניסת \nהארץ יעשו רעה עמו והשביעו עד ג' דורות לי ולניני ולנכדי כמשז\"ל ואז אברהם לקיים \nההבטחה ההיא שיזכו בניו לרשת את הארץ ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ד' וגייר שם \nאלפים ורבבות גרים וכמ\"ש ויגר אברהם וכו' ימים רבים, גם יצחק אביו כאשר ויעל משם \nבאר שבע וירא אליו ד' בלילה ההוא וכו' הבטיחו והרביתי את זרעך וכו' וגם הוא ויבן שם \nמזבח ויקרא בשם ד' וגייר גרים לאין קץ וגם שם חזר אבימלך וכרת ברית עמו על העתיד \n"},{"index":6,"he":"כנז' באברהם אביו, ולהזכיר את הבטחות אבותיו אברהם ויצחק ואת זכיותיהם אשר עשו שם \nכנז' הטה ארחו ונכנס שה ואז ויזבח זבחים וכו' כי אף שגם אברהם הובטח שם וזיכה שם \nכנז' לא נתיירא אלא מאלקי אביו יצחק הוא שם אלקים מדת הדין והפחד וכמ\"ש ופחד יצחק \nהיה לי כי כיון שגזרה עליו מדת הדין ירידה זו של הגלות נתיירא משם אלקים ולכן ויזבח \nלו זבחים לרצותו ולהתפלל על גלות בניו וכיון שכל זבחיו הי' אל שם אלקים כנז' ולכן \nויאמר אלקים לישראל ולא דבר עמו שם ההוי\"ה, ולכן נראה אליו במדרגות הלילה הרומזות \nאל גלות מצרים הנמשל אל חושך הלילה כמ\"ש בס' הזוהר על שומר מה מלילה הנאמר על גלית \nאדום וגם גלות זה של מצרים הנאמר לו בין הבתרים כתיב בו ויהי השמש באה ועלטה הי' \nוכו' ואז נאמר לו ידוע תדע כי גר וכו', וניתן טעם פסי\"ק מפסיק בין מלת אלקים אל \nלישראל לרמוז לו כי אף שגלות זה ממנו הי' שהוא מדת הדין אל ימשיכנו עד התכלית אמנם \n"},{"index":7,"he":"יושם הפסק בין מדת הדין אל ישראל באופן שיהי' הגלות ברחמים ויש תקוה לאחרית הגלות \nויופסק כענין הפסק ולא יחשב כי לא יצאו ח\"ו בניו מן הגלות כי זו היתה עיקר יראתו \nכמו שיתבאר:\nויאמר יעקב וכו'. גם הושם פסיק בין יעקב ליעקב והענין כמ\"ש בס' הזוהר על לא יקרא \nשמך עוד יעקב כי אם ישראל וכו' כי כאשר הי' הוא או זרעו בצרה או בחוץ לארץ נקראים \nיעקב ובהיותם בארץ ישראל ובהרווחה ובשמחה נקראים ישראל ולכן בתחלה בהיותו בצרת יוסף \nנק' יעקב וכששמע כי הוא חי ותחי רוח של יעקב כנז' ומשם ואילך נק' ישראל כי הי' בארץ \nישראל ובשמחה ועתה בצאתו מבאר שבע קצה ארץ כנען כמ\"ש מדן ועד באר שבע אע\"פ שבמצרים \nהי' בשמחה גדולה להיותו חוץ מארץ ישראל נק' יעקב, ולכן אחר שבתחלה קראו ישראל ודיבר \nעמו באורך והבטיחו בענין הגלות הנק' מראית הלילה וכל זו אמירה בפני עצמה כמ\"ש ויאמר \nאלקים לישראל וכו' ואחר האמירה הזו חזר לומר לו עוד אמירה אחרת וא\"ל יעקב וכו'י \n"},{"index":8,"he":"והענין אע\"פ שבירידתך עתה בגלות תקרא יעקב כנז' מובטח אתה לצאת ממנו ולהיותך אז \nעדיין בחוצה לארץ תקרא יעקב ג\"כ אך יעקב הראשון פסיק טעמא כי הוא בזמן הגלות העתיד \nלהפסיק ואח\"כ יעקב השני הוא בצאתך מן הגלות. ויאמר לו הנני מזומן לקבל גזרתך של \nהגלות והרי זו אמירה שנית:\nעוד אמירה שלישית ייאמר אנכי האל וכו'. אחר שהבטיחו בקצרה שיעלה מן הגלות ביאר לו \nטוב טעם ודעת כדי שיתיישב בלבו ההבטחה כי הנה הוא היה מתיירא ממדת אלקים המכניסו \nבגלות כנז' לז\"א לו אעפ\"י שאנכי המדבר עתה עמך הוא אלקי אביך יצחק הנק' אלקים מדת \nהדין כמ\"ש ויאמר אלקים ליש' וכו' יען כי לי זבחת הזבחים כמ\"ש ויזבח זבחים לאלקי \nאביו יצחק עכ\"ז אנכי הוא הנק' האל עם שאני נק' אלקים שהוא אלקי אביך כי ח\"ו אין בי \nפירוד והכל א' ה' הוא האלקים בלי ספק, ונודע בסוד אל אלקים ה' שהם ג' שמות חסד \nגבורה ת\"ת אשר ג' האבות כל א' נתאחז במדה א' מהם, והנה יצחק במידת הגבורה הנק' פחד \n"},{"index":9,"he":"אלקים ואברהם במידת האל בסוד חסד אל כל היום וכתיב חסד לאברהם ויעקב איש חם יושב \nאוהלים כולל שניהם בן אברהם ויצחק א\"כ אתנהג עמך בשתי מדות אלו כי גם שאורידך בגלות \nמכח שם אלקים ארחם עליך בשם חסד אל וכמו שית' וכיון שכן אל תירא מרדה מצרימה, \nוהענין הנה יודע אתה כי כבר הגיעה זמן הירידה כמו שביארנו בפסוק רד\"ה אלי אל תעמוד \nכמנין רד\"ה ומן הגלות הזה שהוא כמנין רד\"ה שנים אל תירא ולזה לא אמר אל תירא מלירד \nאו מרדת אלא מרד\"ה. ואמנם כבר הבטחתי לאברהם בטת שגזרתי על גלות הזה ואמרתי ודור \nרביעי ישובו הנה ובודא' כי אין יראתך מפני חסרון אמונתך בי ח\"ו אבל יראתך היא על \nשני דברים הא' כדרך שנתייראת בבית אל שהבטחתיך והנה אנכי עמך וכו' ועכ\"ז ויירא יעקב \nמאד שמא יגרום החטא כמשז\"ל וגם כאן יען כי צופה אתה שלא יהיה לזרעך שום זכות בצאתם \nממצרים כמו שדרש ר' מתיא בן חרש על ואעבור עליך והנה עתך עת דודים וכו' ואת עירום \n"},{"index":10,"he":"ועריה מן המצות, הטעם הב' שאתה מתיירא הוא ע\"ד יראת אברהם אביך ד' אלקים מה תתן לי \nוכו' כי ראה באיצטגנינותו שלא היה יכול להוליד ואין הקב\"ה משנה הטבע מפני היחיד וכן \nאתה יודע כישופי מצרים והמערכה שלה שאין עבד יוצא בה לחירות כנ\"ל ולא אשנה הטבע, \nולכן אל תירא מב' הסבות האלו כי שתיהן בטלות לפי כי לגוי גדול אשימך שם בשתי בחינות \nהנז' אם לראשונה שלא יהי' בני זכאין לא אשגיח על העת ההיא אלא על העתיד שעתידין הם \nלהיות לי עם סגולה מכל העמים בהר סיני ויקראו גוי גדול כמ\"ש ומי גוי גדול אשר לו \nוכו' ויקבלו כל תורתי שבכתב ושבע\"פ ואין לך זכות גדול מזה, וכנודע כי זה הדבר עצמו \nרמז הקב\"ה למשה באמור לו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה כנודע \nכי הודיעו כי אינו מצילם אלא על העתיד כי שם יקבלו את התורה ועשרת הדברות שתחלתם \nאנכי ד' אלקיך ובזכות שקבלו אנכי לכן אנכי ארד עמך ואנכי אעלך וכו' בזכות אנכי \n"},{"index":11,"he":"הנז', וכנגד הסיבה השנית והיא כי אין עבד יכול לצאת משם לחירות אל תירא לפי שלגוי \nגדול ושליט עליהם אשימך שם לשון שום תשים עליך מלך כי אתה עתה אביו של יוסף המולך \nעליהם אין אתה נכנס בבחינת עבד לשישלוט בך מערכה ההיא ולכן בהיותך יורד עתה בשנת \nרד\"ה אל תירא מרד\"ה ואם תתעכב יש מורא ע\"ד שביארני בפסוק רד\"ה אלי אל תעמוד. והנה \nנתיירא יעקב מכמה דברים הא' הוא בזמן המשך הגלות עצמו פן יכלו ח\"ו זרעו שם ולא \nיגאלו והב' מחמת עצמו ובניו שלא מסיבת הגלות אלא פן ימותו הוא ובניו במצרים ויקברום \nשמה בערות הארץ, וכנגד הא' אמר אנכי ארד כי כל ירידה רומזת אל הגלות ואמר כי בגלות \nהזה הנק' ירידה אנכי ארד עמך ואשמרך ואת זרעך לבל תכלו שמה כי כיון שארד עמך ודאי \nשאגאל אותה. ועל הב' הבטיחו ואנכי אעלה אותך וגם אעלה את בניך את עצמותיכם ליקבר \nבארץ כנען כנודע כי גם כל השבטים העלו זרעם אחריהם את עצמותיהם כמ\"ש והעליתם את \n"},{"index":12,"he":"עצמותי מזה אתכם ולפי שיעקב זכה לעלות בגוף קיים אך השבטים לא עלו גופם רק עצמותיהם \nלכן לא חיברם ואמר אנכי אעלכם יעןכיעליותיהם משונות וגם כי לפי שעלייתו היא \nכהווייתה אמר בתחלה אעלך ועלייתם שאינה אלא בעצמות בלבד אמר גם בלשון ריבוי. \nעוד'רמז באוופן אחר כי בו שעלה גופו קיים אמר אעלך כלומר גופך קיים כמו שהוא אבל \nהשבטים אמר גם עלה עלייה כל שהיא בעצמותיהם לא עלייה גמורה בגופם ולזה לא אמר גם \nאעלם. ועדיין הבטחה זו אינה אלא לאחד עשר שבטים היורדים עמו כי לזה בא ההיקש אנכי \nארד ואנכי אעלך וכו' לכן סמך ויוסף ישית וכו' להקיש גם עלה ויוסף כי יעלה את השבטים \nואת יוסף אעפ\"י שאינו מכלל היורדים עמו עתה. גם בא זה ההיקש להורות עוד אל הנ\"ל כי \nעליית השבטים הרמוזה בגם עלה תהיה כעין עליית יוסף שהיתה בעצמות ולא בגוף ואינה \nכעליית יעקב:\nאו אפשר כי אומ' בא ללמוד ונמצא מלמד אל השבטים כי כמו שיוסף יזכה לעלות עצמותיו \n"},{"index":13,"he":"כמבואר בפרשה ובנביאים גם השבטים שלא נתפרשו עלו כמוהו וז\"ש גם עלה ליוסף. או יראה \nבמ\"ש ז\"ל וגם בס' הזוהר על וירא ישראל את היד וכו' ישראל סבא שהעלהו הקב\"ה מקברו \nלראות הנס ההוא וז\"ש ואנכי אעלך ליקבר במערת המכפלה גם עלה את נשמתך מן קברך לראות \nהנסים של יציאת מצרים וקריעת הים. עוד ירמוז ויוסף וכו' כי יעקב ידע העתיד כי לא \nיתחיל השעבוד עד שימות יוסף וכמ\"ש ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף ולפיכך ויאמר אל \nעמו וכו' כי בהיות יוסף קיים היה להה בושה לכפור בטובתו הגדולה שהחיה אותם בשבע שני \nהרעב ואולי כשימות יוסף בחייו יתחיל תיכף השעבוד וגם הוא ישתעבד בגלות לז\"א ויוסף \nישית ידו על עיניך בעת המיתה כנודע ולא ימות בחייך. ויקם וכו', כשמוע יעקב בשורות \nאלו נתקומם ונתוסף בו כח מהחולשה שנפל עליו מיראת הגלות וז\"ש ויקם יעקב מכח הבשורה \nשנתבשר בבאר שבע ובזה יתורץ כי ויקם וכו' הוא מיותר ובפרט כי יותר ראוי היה ליכתב \n"},{"index":14,"he":"מלה זו בתחלת נסיעתו הראשונה ויקם ישראל ממקום פלוני ויסע ויבא בארה שבע וכו', גם \nיתורץ בזה כי אומ' וישאו בני ישראל את יעקב וכו' היה ראוי ליכתב בראשונה ויסע ישראל \nהוא וכל אשר לו וישאו בני ישראל וכו' ויקחו את מקניהם וכו' אבל בא להורות כי בראות \nבניו את ישראל אביהם כי קם לבו מנפילתו ומן יראתו מכח הבשורה הנז' הנה גם הם אשר \nמתחלה לא היו יורדים ברצונם כי לכך לא הוזכרו שם בנסיעה עתה הפך לבם לשאת את אביהם \nבתופים ובמחולות לרדת מצרימה וכמו שהוא נסע הוא וכל אשר לו על סמך שלא לחזור עוד \nלמקומו כנז' גם הם לקחו טפם ונשיהם ומקניהם וכל רכושם וכו' וכולם היו שוים בלב אחת \nבשמחה לירד ולכן חזרו והושוו כולם יחד באו' ויבואו מצרימה יעקב וכל זרעו בניו ובני \nבניו וכו', גם לרמוז לזה הזכיר בכל פרט מהם מלת אתו כלומר בלב א' כמוהו. ונתן עוד \nטעם אחר אל השמחה הזאת ואמר בעגלות אשר שלח פרעה כי מוטב להם לירד בכבוד הגדול הזה \n"},{"index":15,"he":"בקרון של מלכים בעגלות פרעה עצמו כי זה נשיאות ומעלה גדולה היה לו ולא ירידה וז\"ש \nלשאת אותו ולא אמר להוריד משא\"כ אילו יתעכב יותר כי יורידוהו בגלות בחרפה רב.ה \nבשלשלאות ברזל כנז'. ובאו' אשר רכשו בארץ כנען רמז אגב ארחיה אל משז\"ל כי יען ראה \nיעקב כי נכסי חו\"ל אין להם ברכה בארץ ולכן נתן הכל במתנה לעשו אחיו כמ\"ש על בקברי \nאשר כריתי לי לשון כרי והנה בבואו מבית לבן הי' לו אלפים ורבבות מקנה צאן ובקר וזהב \nוכסף ועבדים וכו' ולכן לא הוליכו עמהם רק רכושם אשר רכשו בארץ כנען כי השאר נתן \nלעשו. והנה בתחלה זכר בכללות את כל השבעים נפש היורדים אתו מצרימה כמו שעתיד לבארם \nואלה שמות וכו' ואמר יעקב וכל זרעו אתו. אח\"כ הזכירם דרך פרט כפי בחינותיהם האח' \nהוא ובניו ובני בניו אתו שהיא הבחינה המובחרת שבהם שהם הבנים וכלל עמהם בני בנים \nכנודע כי בני בנים הרי הם כבנים ופה השמיענו חידוש הזה, ואמר מלת אתו כדי להפסיק \n"},{"index":16,"he":"ביניהם ובין הבחינה השנית שאינה כ\"כ חביבה הלא הוא בנותיו ובנות בניו וכל זרעו שהם \nג' מינים ונכללו בבחינה אחת ולכן חזר שנית להזכיר מלת אתו הביא אתו מצרימה והנה \nנכללו יחד לפי שהבנות אינם כ\"כ חשובות כמו הבנים אמנם הם בנותיו ממש אבל בנות בניו \nבבחינת היותם נקבות הם גרועות מבנותיו של יעקב עצמו ובבחי' היות בנות בניו מכח \nזכרים ובני בנים הרי הם כבנים עצמם הם מעולות מן בנותיו:\nעצמו ולכן נתחברו עמהם אלא שטפלן לאחריהן, ואח\"כ דור השלישי שהם בני בני בניו או \nבני בנות בניו שאינם חשובים כבנים אעפ\"י שהם זכרים הם יותר גרועים גם בני בנותיו \nאעפ\"י שהם דור שני כיון שבאים מכח בנות לא נמנו בבחי' הראשונה וכל אלה נכללו בכלל \nוכל זרעו כי זרעו נק' ולא בנים ממש ומלתא אגב ארחי' אשמעינן כנז'. והנה בענין בנות \nבניו השמיענו את אשר הודיעונו רז\"ל כי הכתוב אומר כל נפש שבעים ובפרטן אי אתה מוצא \nאלא ס\"ט אלא הם עם יוכבד שנולדה בין החומות וזה רמז באו' בנות בניו מיעוט רבים שנים \n"},{"index":17,"he":"הלא הם סרח בת אשר ויוכבד בת קהת כי בנות מוכרח שיהיה ב' כי כן רז\"ל הוכרחו במלת \nבנותיו והלא לא היתה אלא דינה בתו ומכח קושיא נדחקו לתרץ או שהם כלותיו נשי בניו \nשהם חשובות כבנותיו או שהם ממש בנותיו כי השבטים נולדו תאומות עמהם ונשאום:\nויגש אליו וכו'. י\"ל מה צורך אל הגשה זו, ב' כי אינו מחוק המוסר לדבר הדברים באזניו \nממש אלא בריחוק ממנו. ג' כי באו' ואל יחר אפך נר' כי הדבר אשר ידבר אליו כדאי \nלהעלות אף ואינו מהראוי. ד' אומ' כי כמוך נר' שהוא נתינת טעם אל האמור והנה לא די \nשאין טעמו אלא אף הבנת הדברים עצמן אין להם הבנה כלל, אם כפרש\"י חשוב אתה בעיני \nכמלך עדיין קשה כי איך הוא נתינת טעם ועוד כי מה צורך בסיפור דבר זה ועוד דהל\"ל כי \nאתה כפרעה. ה' מה צורך בסיפור כל הדברים שעברו אדוני שאל וכו' ואין בהם צורך. וא\"ו \nכי כמה דברים לא הי' כך אם אומ' אדוני שאל וכו' היש וכו' ואינו כן, אמנם הם השיבוהו \n"},{"index":18,"he":"כן להתנצל מטענת מרגלים אתם וכן ואחיו מת והם לא אמרו אלא והאחד איננו גם מ\"ש למטה \nויצא האחד ואמר אך טרוף וכו' ולא אמר כי מת גם אומ' ואשימה עיני עליו לא היו דברים \n"}]}
