{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-52","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":52,"title":"קטע 52","hebrewTitle":"קטע 52","segments":[{"index":1,"he":"וכו' ולהיות ענין זה לישראל הזכירו לאחר הכל אעפ\"י שהקדים אל וישתחוו לו יען כי \nיותר חמור המחטיא את הרבים מן החוטא לעצמו ועוד אחרת כי אם אמרו על עצמם אלה אלקינו \nאינו כל כך חטא כי שם אלקים הוא המנהיג אותם אך גם לישראל אמרו כי הוא העלם ואינו \nכך כי אם וה' הולך לפניהם יומם וכו' וא\"כ לך רד וכו' כיון ששיחת עמך הם בעצמן וגם \nהשחיתו לישראל כי אמרו להם אלהיך ישראל וישראל שתקו ולא מיחו בידם ושתיק' דמיא \nכהודאה ח\"ו וע\"כ כתיב בתחילה וידבר ה' לשון קשות כי גרם רעות הרבה כנ\"ל. ויאמר וכו' \nעתה מדבר בענין ישראל עצמן אשר ה' העלם ואין למשה אשם בזה לכן לא כתיב וידבר קשות \nאלא לשון אמירה גם ירמוז אל מ\"ש אח\"כ ואעשה אותך לגוי גדול ולזה כתיב אמירה. גם בזה \nיובן למה הפסיק דבריו ית' לשתי חלוקות ואעפ\"י שהעם סתם הם ערב רב הנה העם הזה הם \nישראל. וזה לב' סיבות כי כיוון שבתחילה לא אמר כי שחת העם אלא עמך ואח\"כ את העם \n"},{"index":2,"he":"נראה כי העם הזה הם ישראל וגם במ\"ש את העם הזה ולא אמר העם סתם יורה העם הזה ישראל \nואינו העם סתם שהוא ערב רב והנה רואה אנכי כי עם קשה עורף הוא מלהאמין בי כיוון \nששמעו את הערב רב אומרים אלה אלהיך ישראל ושתקו ולא מיחו וכהודאה דמיא וא\"כ ועתה \nהניחה וכו' כיון שגם עד עתה עדיין אינם מאמינים אעפ\"י ששמעו בסיני את קולי שוב אין \nבהם תועלת ולכן הניחה לו וכו' וא\"ת והלא כל מה שהוצאתם ממצרים אעפ\"י שלא היו ראוים \nכמ\"ש ואת ערום ועריה ולא היה אלא מפני שבועות האבות כמ\"ש כמבואר אצלינו ריש פ' וארא \nלז\"א ואעשה אותך וכו' כי בך אקיים מה שהבטחתי לאברהם ואעשך לגוי גדול גם אתה זרעך \nהוא ובך אקיים השבועה. ועתה צריך שנבאר ענין אחד והוא כי איך עלה בדעתו לכלות ח\"ו \nשלא כדין והרי אמרו רז\"ל על ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' \nוא\"כ אנוסים הי' כשקבלו התורה ואינם ראויים לשום עונש וכמ\"ש ז\"ל בעצמם מכאן מודעא \n"},{"index":3,"he":"רבא לאורייתא ועוד קושיא אחרת כיוצא בה למה שיבר משה את הלוחות וארז\"ל כדי שלא \nידונו כאשת איש אלא כפניות וכיוון שהם אנוסים כנ\"ל פניות המה אף בלתי שבירתם. ועוד \nגדולה מזו שאף כפי דבריהם הנה לא הועיל בשבירתם לדונם כפניות כי הרי נידונו ב' מיני \nעונשין כמשז\"ל הא' ויגוף ה' את העם מיתה בידי שמים והב' מיתות ב\"ד כה אמר ה' עברו \nמשער אל שער ושימו איש חרבו על יריכו וכו' והג' ויטחון אתו העגל וישק את בני ישראל \nובדקן כסוטות בצביית בטן ונפילת ירך ואמנם תירוץ הקושיא הראשונה והב' כבר נתבאר \nבמדרש תנחומא בקיצור ואנחנו נבארה באריכות והוא כי תורה שבכתב כולה וגם עשרת הדברות \nקבלום ברצונם הפשוט כי הרי כתיב כה תאמר לבית יעקב וכו' ועתה אם שמוע וכו' רק שתלה \nהדבר בבחירתם והם ענו יחד כולה ואמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע והל\"ל נשמע ונעשה \nאכן הכוונה נעשה תורה שבכתב. ונשמע תורה שבע\"פ וראו דקדוקים הרבים רצו לחזור בהה \n"},{"index":4,"he":"ממנה בלבד אז כפה עליהם ההר שיקבלוה כי כיוון שקבלו תורה שבכתב ברצונם ודאי כי גם \nכירושיה קבלו והנה ענין העגל לא די שגם הם מחוייבים בחושבע\"פ אלא כי תורה שבכתב היא \nונוסף על זה כי אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום:\nאמנם לתרץ קושיא הג' לכאורה נוכל לומר כי שמעתם את עשרת הדברות היה כענין הקדושין \nשעדיין היא ארוסה בלבד. וכמ\"ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי הם העשרת הדברות ואתם תהיו \nלי ממלכת כהנים וגוי קדוש. והלוחות במכתב אלקים היה כענין שטר הכתובה שאז היא נשואה \nגמורה וכן נראה מלשון רז\"ל כי שבירת הלוחות היא שבירת שטר הכתובה וכנודע כי גם \nהארוסה קודם הנשואין חייבין עליה כאשת איש גמורה ולכן נדונו במיתות הנ\"ל אלא שכפי \nזה אין תועלת בשבירת הלוחות כלל כי ארוסה ונשואה עונשן שוה אך הענין כי כל שבעים \nאומות בני נח אין להם רק ז' מצות והם כענין הפניות שעונשן קל מאוד אבל נקראים אשת \nאיש להקב\"ה כמ\"ש וארשתיך לי וכו' וכתיב הן ישלח איש אשתו וכו' וכתיב איזה ספר \n"},{"index":5,"he":"כריתות אמכם וכו' שהוא הגט ואמנם הכתובה היא הלוחות כנ\"ל והנה בני נח אף כי הם \nכפניות הנה הן חייבין מיתה על הע\"ז אלא שאם היה בעדים והתראה חייבין מיתת ב\"ד ע\"י \nבני לוי ובעדים שלא בהתראה חייבין מיתה בידי שמים ע\"י המגפה כנ\"ל אך לאותן שהי' \nמהרהורים בלבם נבדקו כסוטות ושאר כללות כל ישראל פטורין מכולם אבל אם היו נדונין \nכנשואה גמורה שהם בני ישראל הנה כולם ערבים זל\"ז משא\"כ בבני נח וחייבין כולה ח\"ו \nכלייה אך עדיין קשה קצת כי בני נח אינן צריכין התראה:\nויחל משה את פני ה' שם הוי\"ה אלהיו של ישראל כי אם יכלם ח\"ו על מי יחול שמו וכמ\"ש \nבספר הזוהר ועל והכריתו את שמינו ומה תעשה לשמך הגדול. או ירצה אלהיו של משה ירמוז \nאל משז\"ל כי אמר לו אתה אמרת בלשון יחיד אנכי ה' אלהיך ולי אמרת ואין עליהם חטא:\nויאמר למה וכו' אמת הוא שראוי לשיחרה אפך בהם אבל אחר שהם עמך ואינם כמו עבדים \nשהאדון עושה בו כל רצונו כי אינו חושש על חייו אבל ישראל הם בניך ועמך כי ברוב כעסך \n"},{"index":6,"he":"לא תמות אוחם ולא עוד אלא שעל תנאי זה הוצאתם ממצרים עם שהיו ערום ועריה מכל מצות \nומעשים טובים כנזכר אצלינו בפ' וארא עיי\"ש והבטחתם להאריך אפך עמהם עד אשר תביאם אל \nהארץ אשר נשבעתי ואגב ארחיה אמר בעמך כי ב' דבורים דברת לי הא' בענין הערב רב והב' \nבענין ישראל כמ\"ש ראיתי את העם הזה וכו' והנה אני איני מחלה פניך על הערב רב אף כי \nעליהם דברת עמי בראשונה וזה לפי שהוא נוגע לכבודי אך מה שאני מחלה פניך הוא על \nישראל עמך כי כבודך חביב עלי יותר מכבודי והנה בערב רב שמעצמן יצאו אמר לו השי\"ת \nאשר העלית ועתה בישראל אמר אשר הוצאת כי לא מעצמן יצאו עוד טעם ג' כי הרי הוצאתם \nבכח גדול וביד חזקה להגדיל שמך בעולם ועתה אם תכלם ח\"ו אדרבה יהיו חילול שמך ח\"ו \nבעולם גדול מאד וז\"ש למה יאמרו מצרים לאמר כי הם העקרים בענין הזה ומהם ימשך לשאר \nהאומות שיאמרו כדברי מצרים ויתחלל שמך בכל העולם וז\"ש לאמר. או ירצה כי למה יאמרו \n"},{"index":7,"he":"מצרים ברעה הוציאם מתחילה אדעתא דהכי ולא היה שנתחדש על מעשה העגל כי הרי הם עצמם \nכבר נתנבאו כך טרם צאתם במכת הארבה ראו כי רעה נגד פניכם וז\"ש לאמר ברעה הוציאם \nוכו' והראי' עוד בזה בראותם חרי האף הגדול להרוג אותם בהרים באכזריות נמרץ בלי קובר \nאותם ולא עוד אלא שלא הניח את בניהם אחריהם כבענין המרגלים אלא לכלותם לגמרי בכילוי \nבניה מעל פני האדמה ואם הם חטאו בניהם מה חטאו ובפרט כי בתחילה הוציאם בכח גדול \nכנ\"ל זה יורה כי מתחילת הוצאתם ברעה הוציאם וכל מה שעשה האותות ההם לכבודך הי' שאמר \nלא ידעתי את ה' ולא בשביל כבוד ישראל ולכן אעפ\"י שהדין עמך לא יהי' בכליון נמרץ אבל \nשוב מחרון האף ויספיק באף עצמו ועי\"כ והנחם על הרעה הנזכר שהיא הכליון וכמ\"ש ברעה \nוכו' ולכלותם וכו' ויספיק ביסורים אחרים וכל זה איני מתפלל רק על עמך כי מה שדברת \nאלי בראשונה בענין הערב רב אעפ\"י שנוגע לכבודי איני חושש ועשה בהם כרצונך. זכור \n"},{"index":8,"he":"לאברהם וכו' א\"ת כי אדרבה אין הערב רב ראוין לכ\"כ עונש כי אינן עמי ואינם מצויים \nאינו כך כי גם כי הם הרעו בעצמן זכור לאברהם וכו' כי הרי נשבעת להם בך ואי אפשר \nלעבור השבועה ובפרט כי כל מה שהוצאחם לא עשיתי בזכות עצמם כי אם בזכירת ברית שבועת \nאבותיהם. כמ\"ש ויזכור אלקים את בריתו וכו'. ואזכור את בריתי. וא\"ת הרי אמרתי ואעשה \nאותך לגוי גדול והרי אני מקיים שבועתי ולז\"א ותדבר אליהם ארבה את זרעכם הם כולם ולא \nלי לבדי קצת מזרעם א' משש מאות אלף רגלי וכו' שהם כמספר כוכבי השמים כנ\"ל בספר \nהתיקונין וכבר קיימת בהם ואיך תחזיר להורגם ותגדל אחרים במקומם. אז וינחם ה' על \nהרעה הנ\"ל לכלותם כנ\"ל אבל ודאי שייסרם בלי כליון וחרץ כמו שמצינו שנגפם ומתו על \nידי בני לוי ובדקו כסוטות וגם התנחומין הי' על עמו ולא על הערב רב כדברי משה למעלה \nלעמך וכן אמרו בספר הזוהר כי כולם מתו במדבר ולא נותר איש:\nאו ירצה זכור וכו' במה שיקשה כי כיון שעבדו ע\"ז ועשו העגל נתבטלה השבועה ועוד אומרו \n"},{"index":9,"he":"ותדבר אליהם והלא כבר הקבה\"ו ביטל טענה זו במ\"ש ואעשה אותך לגוי גדול ובו תקוים \nאמירת ארבה את זרעכם. ועוד כי בכל מקום שמזכיר שיתוף ג' האבות יזכירהו בשם יעקב \nוכאן בשם ישראל והענין במה שנפרש תחיחה שתי קושיות האחרונות והוא כי הנה אתה נשבעת \nהרבה את זרעכם ונודע כי אין זרע א\"א זרע כשר ולא פסול והנה מצינו כי לאברהם פסלת \nישמעאל ובני קטורה ויצחק לבדו נקרא זרעו ולא כולו אלא יעקב לבד כמ\"ש כי ביצחק יקרא \nלך זרע ולא כל יצחק. ואמנם ליעקב לא פסלת שום זרע לפי שמטתו שלמה והראי' ע\"ז כי \nשנית שמו וקראתו ישראל וא\"כ כשנשבעת להם ואמרת להם ארבה את זרעכם על כל זרע יעקב \nאמרת שהם הי\"ב שבטים ועליהם נשבעת ואלו היתה כוונתך בתנאי שיהי' זרע כשר איך אמרת \nכי אין פסול בזרע יעקב אלא ודאי שעל הסתם נשבעת לכל זרע יעקב בכל אופן שיהי' אפילו \nשיחטאו ועוד כי איך תפסול עתה י\"א שבטים ולא תיקח רק חלק אחד מזרע לוי א' מי\"ב \n"},{"index":10,"he":"בשבטים:\nכי תשא וכו' ע\"ד האמ\"ת כבר ידעת כי הה' חסדים שבדעת זעיר אנפין המתפשטין מחסד שבו \nעד הוד שבו מתקבץ כללות חמשתן ביסוד ומשם חוזרין ועולין בסוד אור החוזר והנה מב' \nחסדים של נצח והוד בעליתן בנון חכמה ובינה של נוקבא דזעיר העומדת אחוריהם מממש וכל \nחסד משניהן מתחלק לב' פרקים ונמצא משני פרקים עליונים דנצח והוד דזעיר נעשין חכמה \nובינה דנוקביה. וז\"ש כי תשא ותעלה את תרין פרקין עלאין הנקרא רש של נצח והוד הנקרא \nישראל זעיר אנפין לעשות מהם שני פקודים הם חכמה ובינה של המלכות הנקראת חשבון ומספר \nכנודע בסוד עיניך בריכות בחשבון הם חכמה ובינה עיני מלכות אז ונתנו וכו' פי' כי \nנודע אצלינו כי ב' חסדים הנ\"ז של נצח והוד הם סוד עץ הדעת טוב ורע להיותם אורות \nמגולים חוץ ממסך יסוד אימא והחסדים עצמן הם טובים לסיבת היותם תוך היסוד דזעיר \nהנקרא טוב אך בצאתם להאיר אל המלכות יכולין הקליפות הנקראים רע וסובבין המלכות \n"},{"index":11,"he":"לשלוט ליינק מהם ואין זה אלא כשעדיין לא נכנסו גם המוחין של אבא תוך זעיר וז\"ש \nונתנו וכו' כי כל א' משני חסדים אלו הזכרים הנקראים איש אותו האור שנותנין אל \nהמלכות הנקראת נפש שלהם כנודע יתניהו לה' הוא יסוד של אבא המתפשט תוך זעיר. ונודע \nכי אבא ואימא הם הוי\"ה ואהי\"ה ולז\"א שצריך שאלו שני החסדים שהם מצד אימא הנקרא \nאהי\"ה והם כופר נפש של המלכות יתחברו עם יסוד דאבא הנקרא הוי\"ה ועי\"כ סטרא אחרא \nהנקרא נגף לא תשלוט בהם בעת שיעלו להאיר המלכות הנקרא מפקד וכו' וז\"ש בפקוד אותם \nוזהו סוד מש\"ל כי עין הרע שולט בדבר הנגלה והמנוי כי הקליפות הנקרא עין הרע הם \nשולטין בחסדים המתגלים להאיר במלכות הנקרא מספר. ונודע כי בהיות החסדים תוך היסוד \nמתערבות עם חמש גבורות אשר שם ואחר התערבם יוצא הכל להאיר במלכות ולכן נקרא כופר \nנפש כי כ\"ו הוא בגמטריא שם הויה שהיא החסד שהוא זכר כנודע ופ\"ר של כופר הם ה' \nגבורות מנצפ\"ך בגימטריא פ\"ר ושניהם החסדים עם הגבורות הם המאירות במלכות הנקרא כופר \n"},{"index":12,"he":"נפש ולכן נקרא כופ\"ר נפש:\nויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי וכו' יש להקשות א' כי בפ' משפטים נאמר הנה אנכי \nשולח מלאך ולא נתרעם כלל ונתרצה בו ולמה נצטער עתה כל כך כשאמר לו ושלחתי לפניך \nמלאך וכו' ב' מה ראי' היא שאמר לו ראה ג' למה נזכר ג' פעמים אתה ראה אתה ואתה לא \nהודעתני ואתה אמרת ד' כי היכן מצינו שחמר לו ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני ה' כי \nבתחילת דבריו אמר כי התרעומות היא על כי לא הודיעו אשר ישלח עמו ואח\"כ שינה שאלתו \nלדבריה שונים והם הודיעני את דרכיך ואח\"כ אמר אם אין פניך הולכים ואח\"כ אמר הראיני \nנא וכו'. וכל זה זר אל משה וא\"ו גם כמו כן השי\"ת ערבב תשובותיו כפי שאלת משה ולא \nהוכיח על היותו נכנס מדבר לדבר אחר ז' מלת ועתה. מה ענינה ח' כי משה שאל שתי שאלות \nואתה לא הודעתני וכו' והודיעני נא את דרכיך והשי\"ת לא הושיבו כלל עליהם אלא ענין \nאחר והוא פני ילכו וכו'. ט' למה חזר משה לאמר אם אין פניך הולכים וכו' יו\"ד כי \n"},{"index":13,"he":"הקבה\"ו עצמו דיבר כאלו מתחילה לא אמר פני ילכו כי הנה אמר גם את הדבר הזה וכו' כאלו \nהוא דבר מחודש שלא נזכר תחילה י\"א כי בתחילת דיבורו לא הזכיר שמו של משה כי סמך אל \nמ\"ש ויאמר משה אל ה' וז\"א ויאמר פני ילכו והניחותי וכו' ואיך עתה הוצרך לזכור שמו \nכמ\"ש ויאמר ה' אל משה. וזו הקושיא עצמה תהי' בשם הויה ויספיק בשיאמר ויאמר גם את \nהדבר הזה וכו' י\"ב למה הזכיר בתשובתו ית' ג' פעמים ויאמר והם ויאמר אני אעביר וכו' \nויאמר לא תוכל כו' ויאמר הנה מקום אתי ולא עוד אלא שבו יאמר השלישי הזכיר שמו ית' \nללא צורך ויאמר השם י\"ג כי משה שאל הראני נא וכו' והי' לו להשי\"ת להשיב בתחלה ויאמר \nלא תוכל לראות פני וכו' ואח\"כ אני אעביר וכו':\nי\"ד קושייא כפולה כי השי\"ת מעצמו אמר נו פני ילכו וכו' ולא האמין משה ואמר אם אין \nפניך הולכים וכו' וחזר להודות גם את הדבר הזה וכו' וחזר לשאול בסוף דבריו ילך נא \nאדני בקרבנו:\n"},{"index":14,"he":"והביאור כי אם נפרש כדרך רז\"ל פני ילכו פנים של זעם ילכו ואז והניחותי לך יתורץ \nקושייא י\"ד וח' וט' ויו\"ד כי עדיין לא השיבו כלל עתה עד יעברו פנים של זעם ואומרו \nפני ילכו אינו כפשטו. ונחזור לענין ראשון לקושייא הראשונה כי נוכל לתרץ לכאורה כי \nאז בפרשת משפטים כשאמר הנה אנכי שולח מלאך עירוב פרשיות שנו כאן ואין מוקדם ומאוחר \nבתורה ונאמרה תיכף אחר מעשה עגל וכן ג\"כ פ' ושלחתי לפניך מלאך ולפי שראה משה את \nהקבה\"ו בכעס גדול לא הי' לו פתחון פה להתפלל על ענין המלאך כי הלואי שיוכל להשיג \nשיכופר להם עון העגל עצמו העצום ולכן המתין עד עת רצון והוא אחר אשר לקח את האוהל \nוכו' והחשיבן כמנודין מפני כבודו של מקום אז נכמרו רחמיו ית' אל ישראל והתרעם על \nמשה כמשז\"ל על ודבר ה' עם משה פנים אל פנים הרב בכעס והתלמיד בכעס וכו'. ואז מצא \nמקום לבקש רחמים בענין המלאך או ירצה באופן אחר כי אמת הוא אשר הנה אנכי שולח מלאך \n"},{"index":15,"he":"הי' קודם מעשה העגל כפי' רש\"י ז\"ל בשם רז\"ל ואמנם המלאך ההוא היא השכינה עצמה שם \nאדני שליח שם הוי\"ה כנודע לחכמי האמת ועליו נחמר המלאך הגואל אותי מכל רע והראי' \nלזה כי שם נתן כל הממשלה בידו כמ\"ש לשמרך בדרך ולהביאך וכו' וכמ\"ש כי שמי בקרבו \nוהוא כללות שם הוי\"ה באדני ושניהם בגי' מלאך בסוד זה שמי וזה זכרי ולכן הזכיר השמר \nמפניו ושמע בקולו אל תמר בו ואין ראוי לאמר כן על שום מלאך ובפרט אומרו כי לא ישא \nלפשעכם כנראה שאה ירצה בידו הסליחה עוד אחרת כי לכך לא מייחס שם שום עליה אל משה \nאבל כאן בפ' זו אמר לך עלה מזה אתה וכו' ותלה העלי' במשה וכן תלה היכולת בו ית' \nוגרשתי וכו' ולא אמר וגירש כנראה שזה הוא מלאך ממש ולכן לא ישר בעיני משה והתפלל אל \nה' ואמר ראה וכו' הורה כל מה שבארנו והוא כי אילו ידעתי שזה המלאך הוא אותו של פ' \nמשפטים החרשתי אבל כפי דבריך אלה נראה שזה מלאך הוא מלאך ממש. ואינו הראשון והראי' \n"},{"index":16,"he":"לזה הוא כי הרי אתה אומר אלי עתה העל את העם הזה כמ\"ש לך עלה מזה מה שלא אמרת אז \nבפ' משפטים כי שם אמרת ולהביאך וכו' כנזכר ולזה אמר ראה וכו' כלומר ראי' לדברי היא \nשתראה אתה עצמך אותה ראי' שנית כי תחילה הודעתני מי הוא כי היא השכינה אך עתה לא \nהודעתני מי הוא מה המלאך המחודש כי הרי נשתנו סימנין מסימנין של הראשון כנזכר ובזה \nידוע מילת טמי כלומר כי בתחילה הי' הוא לבדו המעלה והשומר והמביא אבל עתה השויתני \nעמו כי השליחות יהי' על ידו ועל ידי כמ\"ש לך עלה מזה ושלחתי לפניך מלאך וזה שאמר את \nאשר תשלח עמי ולהורות שהם שתי ראיות וטענות הזכיר מלת ועתה ועתה בכל ראי' משתיהן \nעוד ירמוז כי הרי שתי אמירות אלו אתה אמרת אותם אלי מפיך ואיך נפל בהם שינוי מזה \nלזה עוד טעם ג' כי הרי לשתי סיבות תוכל להשיב כי גם ישראל נפל שינוי בהם כי קודם \nשעשו העגל נתרצית לשלוח השכינה ואחר שחטאו נתחרטת ושלחת מלאך ממש אבל יש טעם ג' \n"},{"index":17,"he":"סותר טענה זו ולכן חזר להזכיר בה ואתה וז\"א ואתה אמרת ידעתיך בשם וכו' ירצה אם לא \nתעשה למענם עשה בשביל כבודי כי הרי כדבריך שליחות השכינה עמי הוא ולא עמהם כי כן \nאמרת בפ' זו ושלחתי לפניך לפניהם וכן במשפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך והנה אני לא \nחטאתי בעגל וככחי עתה כחי אז וככוחי אז כוחי עתה אחר שחטא ותמיד אמרת כי מצאתי חן \nבעיניך הן קודם מעשה העגל והן לאחר מעשה העגל א\"כ גם ועתה ר\"ל אחר שנעשה העגל אל \nתבט לישראל אלא לי ואם נא מצאתי אני חן וכו' ולא תשגיח למעשיהם והנה מ\"ש ואתה אמרת \nוכו' הוא קודם מעשה העגל ואח\"כ הוא כי במראה הסנה אמרתי מי אנכי כי אלך וכו' ואמרת \nכי אהי' עמך וחזרתי להפציר בך שבעת ימים ולא נתרצית לא בי שהייתי אז במדין וכבר הי' \nאהרן והזקנים וצדיקים רבים וזה יורה כי מצאתי חן בעיניך יותר מכולם וכן לא התרצתי \nעד שהכרחתיך לשתודיעני שמך שלא ידעוהו אפילו אבות הקדושים כמ\"ש ושמי ה' לא נודעתי \n"},{"index":18,"he":"להם אלא לך והוא זה מ\"ש זה שמי וזה זכרי וז\"ש ואתה אמרת לי בפרשת וארא ידעתיך אותך \n"}]}
