{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-59","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":59,"title":"קטע 59","hebrewTitle":"קטע 59","segments":[{"index":1,"he":"היו נעשה כמין קורה נטויה נוטה לאותו רוח שהי' רוצה שיסעו דרך שם ואז היו יודעים כי \nלא עולה הענן לצורך הדיבור רק לכשיסעו ואז היו פורקין המשכן ונוסעים ואה לא יעלה \nלגמרי אלא שמסתלק מטל הפתח או על גבי קודש הקדשים אז לא יסעו עד יום העלותו לגמרי \nוהנה הי' ראוי שיאמר ובהעלות הענן מעל האוהל כי שם הי' אך באומרו מעל המשכן ירמוז \nכי בראותם העלות הענן היו יודעים כי גם כבוד ה' אשר במשכן נתעלה ולכן היו נוסעים אך \nאם לא יעלה לגמרי היו יודעים כי עדיין כבוד ה' מלא את המשכן ומה שנסתנק הענן קצת \nהיו לדבר עם משה וז\"א ולא יסעו בתוספות וא\"ו כלומר כי אז היתה הוראה לישראל שאין \nכוונתו לכשיסעו ולכן גם הם עושין כן ולא יסעו גם הם ואומרו עד יום העלותו ירמוז כי \nלא היו נוהעים ממקום חנייתם רק ביום ולא היו מתחילין לנסוע בלילה וז\"ש עד יום וכו' \nכי וכו' הרגיש הכתוב למה לא היו מתחילין ליסע אלא בעודו יום כנ\"ל כיון שגם היו \n"},{"index":2,"he":"הולכים אח\"כ בלילה כמ\"ש ללכת יומם ולילה לזה נתן טעם כי ענן וכו' ירצה הנה ב' \nעמודים היו של ענן הי' עומד על המשכן יומם ועמוד האש תהי' בו בלילה במשכן באותו \nהמקום עצמו שהי' הענן ביום כי הי' מסתלק משם בלילה וז\"ש בו ולכן אין היכר לסימן \nבלילה הסתלקות הענן לשיסעו אבל בהיותו נעלה ביום כי אז היתה זמן עמידתו שם היו \nיודעים שהקב\"ה רוצה שיסעו והיו נוסעים ואל תאמר כי ענין ב' העמודים ההם לא הוצרכו \nרק קודם עשית המשכן כשנסעו ממצרים קודם שהגיעו לים סוף וכמו שנתן הכתוב טעם ואמר \nוה' הולך לפניהם יומה בעמוד ענן ולילה בעמוד אש ולהאיר להם ללכת יומם ולילה כדי \nשיאמר פרעה בורחים הם כמשז\"ל משא\"כ אח\"כ לז\"א כי ענן וכו' בכל מסעיהם וכו' כלומר מן \nמסע רעמסס כשיצאו ממצרים עד מסע האחרון של הארבעים שנה תמיד הי' כן ולכן לא היו \nנוסעים רק ביום כנזכר ובזה יתיישב אומרו בכל מסעיהם כי היא מיותר וגם שלא אמר בכל \n"},{"index":3,"he":"חנייתם ולא נצטרך אל מה שנדחק רש\"י ז\"ל ליישבו:\nאו ירצה קרוב אל האמור ואם לא יעלה וכו' כי הנה הוא מיותר אך הכוונה הוא אל תאמר כי \nמ\"ש ובהעלות הענן הוא לאו דווקא כי גם בהעלות עמוד האש בלילה הי' נוסעים אינו כן \nאלא ואם לא יעלה הענן בלשון שלילה דווקא גם אם יעלה עמוד האש לא היו נוסעים רק עד \nיום העלותו הענן כי זמן ממשלתו הוא ביום ונתן טטם כי ענן וכו' כי הנה אם הענן הי' \nמשמש יום אחד כולו שהוא ערב ובוקר ועמוד האש ביום אחר גמור שהוא ערב ובוקר היו \nשווין וגם בהסתלקות עמוד האש היו נוסעים אמנם כי ענן ה' על המשכן יומם בלבד ואש \nתהי' בלבד והנה בלילה אינו ראוי אל הנסיעה ולכן כל עיקר הסימן היו בעמוד ענן לבדו:\nאלה פקודי וכו' כבר נתבאר למעלה כי נדבת המשכן באה לכפר על עון העגל לז\"א אלה פקודי \nהמשכן ראוי לפקוד אותם ופסל את פקודי זהב העגל שנתיר נזמיהן לו ונתנו פקודי המשכן \nתמורתם כי הנה בעגל אמרו אלה אלהיך ישראל והעידו עדות שקר אך זה המשכן הוא משכן \n"},{"index":4,"he":"העדות אמת כי הקב\"ה הוא שוכן בתוכם כמ\"ש ועשו לי מקדש וכו' והוא אשר הוציא את בני \nישראל מארץ מצרים ולא העגל. והנה נזמי זהב של העגל כולם נתנו בערבובייא כרגע אחד \nביד יותם וימברוס בני בלעם הרשע בלתי שנימנו ונתפקדו ומידם לקח אהרן כנ\"ל בספר \nהזוהר אך אלו הם אשר פקד ע\"פ מנין וגם כי הי' על פי משה שנטל מבני בלעם גם בטגל לא \nנתנו הלויים חלק בו כלל ולא חטאו בו ולכן זכו כי המשכן יהיו ע\"י עבודת הלוים כנודע. \nולפי שאהרן לקח מאתם נזמי הזהב לכן עתה לא נמצא אהרן רק ניתן ביד אתמר בנו ולא בידו \nנפי שהוא לקח מידם. גם לפי שהוא עשה את העגל לא נעשה המשכן על ידו אמנם ובצלאל \nוכנ\"ל הוא אשר עשה וכו':\nאו ירצה אלה פקודי וכו' כי היינו תמהים לדעת איך היה הדבר הזה שהזהב והכסף וכו' הי' \nדיים בשער שוה לכל המלאכה כמו שיזכור באורך בחכמה ענין הזהב וכו' במה הוציאו אותם \nלזה הודיענו שבח ענין הפקודים האלה וכן שבח המשכן עצמו ואין תימא אם הי' הכל בהשגחה \n"},{"index":5,"he":"פרטיות מאתו ית\"ש. ובזה יובן מה שהזכיר שני פטמים המשכן משכן העדות וגם למה נקרא \nעדות. והענין במ\"ש בספר הזוהר כי המשכן הזה כל עניניו כדמיון השמיה העליונים וכמעשה \nגן עדן העליון והרקיעים ותחילה סיפרו שבח הפקודים נותני התרומה הזאת כי הלא נמשלו \nאל כוכבי השמים כמ\"ש הבט נא וכו' כה יהיו זרעך. וכמו שבהם נאמר שאו מרוה עיניכם \nוראו מי ברא אלה כי על ידי מ\"י שבשם אלהיה הרומזים לחמשים שערי בינה נבראו הכוכבים \nכך הם ישראל הנקראים אלה פקודי גם הכוכבים כתיב בהם המוציא במספר צבאם והם שיתין \nריבויא כוכבים כנגדם פקודי ישראל ס' ריבוא וז\"ש פקודי וכו'. והנה הכוכבים הם קבועים \nבשמים ונקראים צבאם כך ישראל פקודי וצבאות המשכן התחתון הדומה אל השמים הנקרא משכן \nהעדות להיות שכינתו ית' שוכן בהם וגם הם מעידין על מציאותו ית' כמ\"ש ויודו שמים \nמלאך ה' וכתיב השמים מספרים כבוד אל. וז\"ש משכן העדות וכמו שהשי\"ת הוא הפוקדם \n"},{"index":6,"he":"והמוציא במספר צבאם כך פקודי ישראל נפקד ע\"י משה שהוא אותיות הש\"ם ועובדי עבודת ית' \nבשמים הם המלאכים המתחלקים לשורר לפניו ג' אשמורות הלילה כך במשכן התחתון עבודתו \nהיא על ידי הלוים הנבדלים לשמו כמו המלאכים לשרתו ולברך בשמו ונלוים אלו עם אלו \nכנזכר בספר הזוהר ענ וילך איש מבית לוי וכו' ולהיות כי הפקודים והמשכן הם כעין של \nמעלה לכן ובצלאל וכו' כמשז\"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ. \nולכן הוא עבד את המשכן התחתון בחכמה הנפלאה ההיא כי מלאכת שתיהן שוות וכל עניינם \nשוה. וכיון שנתבאר לך כל השבחים הנ\"ל אין תימא איך כל דברי מעשיהם היו בנס כנ\"ל \nוכמו שיתבאר באומרו כל הזהב העשוי וכו':\nאלה פקודי וכו' צ\"ע א' משז\"ל אלה פסל את הראשונים, ב' כפי הפשט מה שאמר אלה פקודי \nהמשכן הוא חשבון הזהב וכו' ולא שייך בהו לשון פקודי וכו' והל\"ל זה חשבון או מפקד \nוכיוצא ועוד כי הרי הפסיק באומרו ובצלאל וכו' ואתו וכו' ועוד שהרי לא מנה רק זהב \n"},{"index":7,"he":"וכסף ונחושת ולא עשרת הדברים האחרים, ג' כפל המשכן משכן, ד' למה קראו משכן העדות, \nה' מה שייך אומרו עבודת הלוים. ו' למה לא היו ביד אהרן כהן גדול אלא ביד אתמר בנו. \nז' מ\"ש כאן ובצלאל וכו' כי הוא מיותר ונוסף ולא עוד אלא שהוא הפסק. ח' דהל\"ל ובצלאל \nואהליאב עשו כנ\"ל ועשה בצלאל ואהליאב. ט' כי בצלאל מפי משה שמע והל\"ל עשה את כל אשר \nצוהו משה על פי ה'. י' מה צורך לייחסו עתה בן אורי בן חור וכבר נודע זה. י\"א אומרו \nחשב וחושב בתכלית וכו' לא לצורך כי גם נזכר לעיל. הביאור כי אלה פקודי הם פקודי \nהעדה שש מאות אלף כמ\"ש אח\"כ וכסף פקודי העדה וכו' ובאו לכפר עון העגל בכל פרטיו \nותחילה פסל פקודים הראשונים במעשה העגל וכנגד אלה אלהיך ישראל אמר אלה פקודי וכנגד \nויקהל העם על אהרן לסלק השכינה אמר שעתה היו פקודי המשכן להשרות שכינה בתוכו ולפי \nשבתחילה כפרו באנכי ה' אלהיך שהוא הדיבור הראשון שבלוחות העדות ואמרו אלה אלהיך \n"},{"index":8,"he":"ישראל עתה השרינו לוחות העדות ההם במשכן הזה וז\"ש משכן העדות. ולפי שויקהל העם על \nאהרן טתה אשר פקד על פי משה ששרף אז את העגל משא\"כ באהרן כבשאר זמני הפקודים כדכתיב \nויפקוד משה ואהרן ולפי שפקודי העדה חטאו בעגל הם הממונים היו פקודי העדה במחצית \nהשקל נדבת המשכן וז\"ש פקודי המשכן כנזכר. וראי' לזה כי הלוים לא היתפקדו בנדבה זו \nכי לא הוצרכו לכפרה ואדרבה ניתן להם שכר יתירה שהם יעבדו המשכן ולא ישראל עם שהם \nעשו אותו וז\"ש עבודת הלוים ואמנם מכל שבט לוי לא חטא אלא אהרן ולכן היו ביד אתמר \nולא ביד אהרן. אמנם לפי שאהרן היתה כוונתו לשם שמים כמשז\"ל לכן הי' לו שכרו שהי' \nביד אתמר בנו וז\"ש בן אהרן ולא ביד זרים. והראי' לזה כי הרי נתמנה לכהן גדול אחר \nמעשה העגל וז\"ש הכהן ר\"ל הגדול המיוחד ואילו הי' חטא במחשבה לא הי' כהונה זאת. עוד \nראי' כי הנה בצלאל להיותו בן חור שנהרג על העגל זכה שכל המשכן נעשה על ידו לבדו. \n"},{"index":9,"he":"ולא עוד אלא שגם מה שצוהו ה' את משה בעשה משכן ואח\"כ כלים ומשה צווהו להיפך ובצלאל \nזכה כי עשה את אשר צוה ה' למשה ולא מה שצוהו משה כי לכן נקרא בצל אל הייתי וא\"ת \nוהרי אהליאב זכה ג\"כ להיות עושה במשכן לז\"א כי אינו כן אלא טפל אליו וז\"ש ואתו \nאהליאב וכו' וראי' לזה כי בצלאל עשה לבדו הארון לתת כח לוחות העדות והשרות השכינה \nכמ\"ש ועשה בצלאל את הארון וכו' ומכ\"ש שאר המלאכות וז\"ש ובצלאל עשה את כל אשר וכו' \nולכן נקרא בצלאל כי הושם השכינה והלוחות בצל המשכן אבל אהליאב לא הי' רק חרש וכו' \nבתכלת וכו' שהם יריעות המשכן הנקראים אהל ולכן אהליאב אהל אבינו שבשמים. או ירמוז \nכי ד' פעמים נמנו ישראל בימי משה ופקודה זו נבחרת מכולן כי היו פקודים לעשות משכן \nהעדות. להשכין שכינתו בו וז\"ש אלה פסל את הראשונים. ולכן פקודה זאת פוקד עפ\"י משה \nלבדו כי הוא הוריד לוחות העדות וז\"ש אשר פוקד וכו' משא\"כ באחרות כי נת חבר עמו אהרן \n"},{"index":10,"he":"או אלעזר בנו ולזה הוצרך לאמר פה משכן העדות:\nסליק פ' פקודי וסליק בעז\"ה ספר שמות תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:\n \nספר עץ הדעת טוב - פרשת ויקרא: \nויקרא אל משה וכו'. ענין סמיכות הפרשיות וענין אלף זעירא של ויקרא ומה ששינה פה \nלהצריך ויקרא אל משה ומ\"ש מאוהל והל\"ל באוהל כי הש\"י ומשה שניהם עומדין בו. והענין \nבמ\"ש למעלה ולא יכול משה לבא וכו'. אז הוצרך לקראו ואח\"כ דיבר עמו האמנם בהיותו \nבחוץ עם ישראל באה אליו הקריאה בקול נמוך הנרמזת בא' זעירא שבעת הקריאה כדי שלא \nישמעו ישראל את הקול וכי אינה ראויין לנבואה ואחר שנכנס אז וידבר ה' אליו בקול גדול \nכדרכו הנרמז במלת וידבר היפך מלשון אמירה שהיא בחשאי כמ\"ש ואמרת בלבבך. או ירמוז \nענותנות משה כי עם היות שדרסו רגליו ערפל ויהי שם עם ה' בהר כי ויט שמים וירד בהר \nשם כנודע ומה גם באוהל מועד הארציי ומה זה לא בא אל האוהל והודיענו הכתוב כי אין \nולא יכול מחולשתו רק כי שכן עליו הענן ואין ראוי לאורח הקדוש הבא לשכון כבוד בארצו \n"},{"index":11,"he":"לכנס שם תיכף עד חנותו שם בקבע ויהיה בעל הבית וכשיתן לו רשות יכנס כי הוא ביתו \nואהלו של הקב\"ה לא של משה וישראל. אעפ\"י שמשלהם נעשה ואין זה רק ענותנות גמורה. \nונודע כי כל המשפיל עצמו הקב\"ה מגביהו וזה יורה א' זעירא כי משה הנקרא וועד מיוחד \nשבישראל שהוא סוד א' רבתי הקטין עצמו ונעשה א' זעירא ולכן זכה כי ויקרא אל משה \nוידבר וכו'. ונתן לו טעם ואמר לו כאשר אדרבה מסיבת שעשה האוהל מועד הנקרא כן על שם \nונועדתי שמה לך ודברתי ואם כל עצמו של האהל לא נעשה רק לתכלית היותו מועד בית אחד \nאל ונועדתי כנ\"ל איך אינך נכנס לדבר עמו וז\"ש מאוהל מסיבת טעם היותו נקרא אהל מועד \nלאמר ולדבר לך וז\"ש לאמר:\nאו ירצה במ\"ש בספר הזוהר וכן במדרש כי משה הקדוש בחר בו הקב\"ה וחפץ בו לשיכנס בהיכל \nלדבר עמו באורך אך בלעם הטמא יוצא הש\"י חוץ מהיכלו ויקר אל בלעם כאדם הפוגע במקרה \nבדרך עם האדם ושם מדבר עמו שלא יטמא היכלו ח\"ו. ואמנם עם שהדבר כן עכ\"ז מפני כבודו \n"},{"index":12,"he":"ית' ובפרט בז' ימי המלואים עד ימלא כבוד ה' את המשכן וינוח כבעל הבית לא היה מהראוי \nליכנס שם משה רק יצא הש\"י חוץ לאוהל לדבר עמו ע\"ד ויקר לא ויקרא לשיכנס בפנים לכן \nכתיב ויקר אותיות כמנהג והיתה שם א' זעירא כי קראו בצנעה שלא ירגשו בו המלאכים ובני \nישראל וכאלו אינו אלא ויקר אז וידבר ה' אליו מתוך האוהל עצמו ולא יצא לחוץ האמנם \nהיו הדיבור אליו לעצמו ולבדו בצנעה ואין שומע את הקול כלל לז\"א אליו למעט כנ\"ל. \nולהורות כי ראוי הוא לכנוס בפנים לכן האמירה הזאת היתה בענין הקרבנות וז\"ש לאמר אדם \nכי יקריב וכו'. וזה לעשות ק\"ו גדול אם איזה אדם מכם יהיה מי שיהיה כיון שהוא מבני \nישראל אע\"פ שאינו ראוי ולא עוד אלא שחטא ובא להקריב קרבן ועי\"כ מתקרב לה' כי ע\"כ \nנקרא קרבן לה' ממש. ומכ\"ש אתה משה רבן של ישראל שראוי אתה להתקרב אצלי ליכנס באוהלי \nלדבר עמי ע\"י התורה והמצות לצוות את בני ישראל:\nאו ירצה כי בראות משה וישראל קדושה יתירה ההיא לאין קץ כי אפילו שהוא עלה לשמים \n"},{"index":13,"he":"וקיבל הלוחות שם מידו ית' לא יכול לבא אל אהל מועד כי שכן שם עליו הענן שכינה \nמעשיות ובעבור כן לא יכול לכנס וזה יורה התמדתו כי א\"א ליחרב וישלטו בו ידי האומות \nלכן לא המתין עד יוסר משם הענן רק אז ממש קרא אותו והורה לו כי עתידה הקדושה של \nהקב\"ה הנקראת ה' אחד אות א' להתמעט ולהיות זעירא ועי\"כ יחרב וזהו מה שדיבר לו שם \nמענין אהל מועד עצמו שעתיד ליחרב וז\"ש מאוהל ולא באוהל כי הרי שמו מוכיח עליו שיש \nלו זמן קצוב הנקרא מועד כמו כי בא מועד וז\"ש מאהל מועד ולא יתמיד וכפי זה אל יבטחו \nישראל בו כי ברגע קטן יסתלק משם אם יחטאו עכ\"ז היכל ה' המה כנודע וא\"ת א\"כ לשוא \nכלינו כוחינו במעשה המשכן כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אז הוצרך \nהש\"י לאמר לו אדם כי יקריב וכו' והודיעו ענין הקרבנות כי אע\"פ שיחטא האדם יתקרב לה' \nכמ\"ש שובה ישראל עד ה' אלהיך ולא יתרחק מהם וז\"ש לאמר אדם וכו'. ואגב אורחי' הודיעו \n"},{"index":14,"he":"כי כל זמן שימשך קרבנן שני התמידין לא יחרב כנודע מפסוק ומעת הוסר התמיד וכו' \nשנתבטל התמיד כ\"כ זמן ועי\"כ נחרב הבית:\nא או ירצה כי רצונו ית' להודיעם עתה ענין הקרבנות מכיון שכבר נבנה המשכן ולא תהי' \nבנינו לבטלה האמנם כל השומע יצחק ויפלא הפלא ופלא כי יחטא אדם ויעבוד ע\"ז ושאר \nעבירות בשגגה ויתוקן ע\"י קרבן ולא עוד אלא שמתקרב לגמרי עמו ית' כי לכך נקרא קרבן \nלה' ואין זה רק ע\"י קרבן בהמה אחת כנודע כי זה מהדברים התמוהים. לכן נסמך אל הפרשה \nהקודמת. כי ראינו פלא יותר מכל זה שאפילו במשכן הנעשה מהזהב וכו' הניח השמים ושמי \nהשמים ושכן שם בקביעות עד כי לא יכול משה לבא שם כלל וזה היה בפרהסיא כמ\"ש ואש תהיה \nלילה בו לעיני כל ישראל ואז בשוכנו שם במראה הגדול ההוא ויקרא אל משה וידבר אליו \nוהביא לו ראיה מענין אהל מועד שהוא מן הדומם וז\"ש מאוהל ולא באוהל והראי' הזו היתה \nכדי לאמר לו ענין הקרבן אדם כי יקריב וכו' שהוא ממדרגת בע\"ח הגבוה ג' מדרגות מן \n"},{"index":15,"he":"הדומם ואל תפלא אם נקרא קרבן לה' ממש:\nאו ירצה במה שנודע כי אות א' ראשונה של הפר דברי הימים שהיא א' מן אדם שת אנוש היא \nרבתא וזו של ויקרא זעירא וסוד הענין כי אדם הראשון ע\"י חטאו גרם שתסתלק השכינה מן \nהעולם בסוד וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך הי' מסתלק ולא אמר הולך או מהלך ועי\"כ \nנתמעטה קומת גופו ונשמתו והיה ראוי ליענש בב' עולמות וזהו כי ביום אכלך ממנו מות \nתמות שתי מיתות ואף כי הקריב קרבן לא הועיל רק עה\"ז שיאריך קרוב לאלף שנה ווחטאו \nהי' כי ערב טוב ברע נשמות ישראל קדושות ושל אומות העולם טמאה. ועתה אשר נתקנה זוהמת \nהנחש ונתייחדו ישראל לנחלתו ית' והובררו אומות העולם שהם הסיגים הרעים נתקן החטא \nההוא ונקראו ישראל אדם כמ\"ש אדם אתם כי כולם איבריו וענפיו וזרעו הטובים ואז חזרה \nהשכינה בתחנונים ומה שנתמעטה א' דאדם שהיתה רבתי והיתה זעירח נרמז א' זעירא של \nויקרא כי קראו' לתקן הא' ההיא של אדם הראשון וזה ע\"י מצוות הקרבנות הנקרבים באהל \n"},{"index":16,"he":"מועד שבו שוכן שכינתו ית' משא\"כ בקרבן שהקריב אז אדם וז\"ש וידבר ד' אליו מסיבת אהל \nמועד שנטשה עתה והגיע זמן לאמר לישראל שיתקנו עון אדה\"ר אביהם וז\"ש לאמר אדם כי \nוכו' ובזה יתורץ שהל\"ל אדם מכם כי יקריב אך רמז הקרבן שתקריבו אתם יחשב כאלו אדם \nהראשון הוא המקריב אע\"פ שהקרבן הוא מכם ממוניכם:\nב או ירצה במה שכתוב בספר הזוהר ענין מה שנאבד ממשה מן הזיו שקבל בהר סיני כאשר \nנאמר לו לך רד כי שחת עמך וכו' וע\"פ דרכינו נבאר פסוק זה. והענין לתרץ מה שהקשינו \nענין ולא יכול משה וכו' שהרי דשו רגליו ערפל בהיותו בשמים עם הש\"י אך הענין כי זה \nהיו בלוחות ראשונות אך אחר שחטאו בעגל הוסר עדיו ולא נשאר מהעדי ההוא רק א' מיני \nאלף בלבד והסוד הוא כי משם אל שדי שהוא בגי' משה נמשך לו העדי ההוא. והשם הנזכר \nבמילואו עולה בגימטריא אלף שהוא סוד תכלית מספר האות הראשונה של האלפ\"א בית\"א בסוד \nאי\"ק בכר עולה מא' ליו\"ד ומיו\"ד לקו\"ף ומקו\"ף לאל\"ף ואז היא א' שלימה במילואה היא \n"},{"index":17,"he":"בסוד איכה ירדוף א' אלף יען על ידו נתנה התורה שהיא כלולה מכ\"ב אותיות ועקרה אות א' \nונתמעט זיוו בסוד א' של אחדים שהיא סוד א' זעירא בתכלית ובהיותה במילוי אלף נקראת \nא' רבתי. ולכן ס\"ת ויקרא אל משה הוא אל\"ה כי לסיבת אלהיך ישראל שאמרו לעגל נתמעט \nבסוד א' זעירא של ויקרא ולכן נתירא מן הענן ולא יכול לבא באהל והוצרך שיקראהו ה' \nואז ויקרא אל משה וידבר וכו' ירצה שאל תחשוב כי כיון שנתמעט בבחי' א' זעירא בעון \nהעגל שאינך יכול ליכנס כי הרי נתכפר העון ההוא ונתקן ע\"י בנין אהל מועד כנודע וז\"ש \nוידבר ה' אליו מאהל מועד כי מסיבת שנבנה אהל מועד נתקן הדבר ויכולני לדבר עמך \nבהיותך תוך האהל ולסיבה זו ג\"כ אני אומר לך אדם וכו' וז\"ש לאמר אדם וכו'. ירצה כי \nע\"י עון העגל רציתי לעלות השמים למקומי ועתה אני שוכן בתוך שני הכרובים וראי' לזה \nכי כאשר תקריבו איזה קרבן אני קורא בו קרבן לה' וזה יורה כי אני קרוב לכם ושוכן בין \n"}]}
