{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-67","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":67,"title":"דף קלז ע\"ב:","hebrewTitle":"דף קלז ע\"ב:","segments":[{"index":1,"he":"דף קלז ע\"ב:\nיזרע לבטלה נקרע כענין ויהי ער בכור יהודה רע וכו'. גם פה העליון הרוחני נאמר בו \nמות וחיים ביד לשון אם לטוב בהיותו מדבר בתורה הנקרא לקח טוב ואז מוציא מפיו ניצוצי \nחלקי נשמתו ומהם נבראיה מלאכים קדושים כנזכר בספר התיקונים ונקרא שם טוב ואם לאו יש \nבו שני חלקים הא' הם דברי בטלה כענין הוצאת זרע לבטלה ודומה אל העורב המזריע מפיו. \nוהב' הם דברים אסורים כענין דיבור לשון הרע וכיוצא ודומה אל הביאות האסורות כענין \nאשת איש ועריות וכיוצא. ואז נקרא מוציא שם רע כי חלקי ניצוצי נשמתו יוצאת מפיו \nונהפכות למלאכים רעים ונקרא שם רע כי הם חלקי נשמתו מצד הרע כנזכר והרי נתבאר גודל \nעון המוציא שם רע מה ענינו. ונתבאר עתה עונשו הלא הוא ענין הצרעת כנ\"ל. וזה יובן \nבמ\"ש בספר הזוהר על פסוק ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם כי הצרעת הוא כח א' דסטרא \nמסאבא והוא רוח רעה השורה בבית מיום הוסדה ביד הכנענים ורצה הש\"י לבערא רוח מסאבא \n"},{"index":2,"he":"מההוא ביתא ומשלח לתוכו רוח אחד הנקרא דינא קשיא ונלחם בההוא רוחא דמסאבא ומגרשו \nמשם וזה נקרא נגע והראשון נקרא צרעת. וכענין זה הוא בצרעת האדם תוך האדם יש נשמה \nרעה הנקרא צרעת שהוא נוטריקון יצר הרע ונקרא ג\"כ שם רע כנזכר ובספרו לשון הרע גורם \nשיחול עליו דינא קשיא הנקרא נגע ומגרשו לחוץ ונקרא מצורע מוציא שם רע חוץ מגופו \nובהיותו בחוץ נקרא נגע צרעת. גם לסיבה אחרת נקרא צרעת מלשון צרעה כי כמו שהשרץ \nהנקרא צרעה נושכת ועוקצת את האדם והעוקץ נעוץ בבשר האדם והצרעת מתה בלי ספק כנודע \nוכמו כן המספר לשון הרע עוקץ את חבירו בעוקץ לשונו ומפני כך נצטרע ונקרא חשוב כמת \nכענין הרשע שבחייו קרוי מת והטעם לזה במ\"ש ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת \nהמות ואת הרע כי מלאך המות הוא הנקרא מלאך הרע ולכן המוציא שה רע נענש במיתה והיא \nהצרעת כנ\"ל. ונבאר אופן כפרתו וטהרתו. והענין כי המצורע הזה חטא במחשבה הקודמות לו \n"},{"index":3,"he":"להביאו לידי העון ההוא ואח\"כ חטא במעשה ללכת לבית חבירו כמ\"ש הולך רכיל ובדיבור בעת \nעקימת שפתיו שאז נכללין דיבור ומעשה יחד כנודע כי עקימת שפתיו הוי מעשה וכנגד עון \nזה הכלול מג' בחינות יביא קרבן אחד הכלול מג' כבשים והשנים מהם היו כבשים זכרים \nכנגד המחשבה והדיבור שהם חטא הנשמה והרוח הנזכרים וכן כנגד המחשבה בא העולה המכפרת \nעל הרהור העולה על הלב פי' כי המחשבה מדרגתה במוח למעלה מן הלב שממנו הדבור וכנגד \nהדיבור בא האשם כנגד מה שאשם בדבורו שהוא העיקר מה שאשם בסיפור לשון הרע וכנגד \nהמעשה שהוא חטא הנפש הנקרא נקבה כמ\"ש ואם נפש תחטא ועשתה וכו' באה כשבה נקבה וגם \nהיא חטאת ככל עבירות לא תעשה שיש בהם מעשה ואמנם הי' שלשתן כבשים לרמוז כי הי' לו \nלהיות תם ככבש שנאמר בו יכרחל לפני גוזזיה נאלמה אלם ולא דברן איש לשון מוציא שם \nרע. והיו שוחטין אותן תמורת מה שהוא נתחייב מיתה כי עון לשון הרע חמורה כע\"ז וג\"ע \n"},{"index":4,"he":"וש\"ד. ולוקח מדמם ונותן על תנוך אזנו כנגד לשון הרע אשר תחילה שמע אותו באזניו \nואח\"כ סיפרו לאחרים והי' לו לכפול התנוך תוך האוזן ולסוגרה כענין ר' ישמעאל שאמר \nמפני מה נבראת האלי' שבאוזן וכו' ולכן נותן הדם על התנוך ולא באוזן עצמה. והנה \nהרכיל מורה באצבעותיו ברמיזה כי מתיירא לדבר בפרהסיא ולכן יתן מן הדם גם על בוהן \nידו הגדול שבאצבעותיו. ולהיותו רכיל הולך ברגליו יתן גם על בוהן רגלו ומהראוי הי' \nשיתן גם על לשונו כי הוא העקרי בחטא הזה לולי כי אסור הוא מן הדין לטעום טעם דם. \nוהנה ע\"י ענין כל הנ\"ל נתבטל השם רע שהוציא ונתקיימה חלוקת סור מרע. ולכן אחר זה \nצריך ענין ועשה טוב. הלא הוא המשיך עליו השם טוב הנמשך מן השמן הטוב כנזכר היפך השם \nרע ולכן אחר כל הנ\"ל ומן השמן יזה שבע פעמים לפני ה' לקבל שפע שבע ברכות הנמשכות \nמאת ה' על הנשמה הטובה הנקרא אברם כנזכר בספר הזוהר במדרש הנעלם על פסוק ואעשך לגוי \n"},{"index":5,"he":"גדול ואברכך וכו' ואח\"כ ימשח מן השמן הטוב הניזה ממנו לפני ה' על הג' מקומות הנ\"ל \nשהם אוזן ויד ורגל המקולקלים ע\"י העון ואח\"כ יצוק על ראשו בסוד כשמן הטוב על הראש \nוכו' ובסוד ושמן על ראשך אל יחסר היא הנשמה הקדושה הנקראת שמן כנ\"ל. ואם דל הוא \nואין ידו משגת להשלים בשלימות לא ימעיט מן העיקר הלא הוא כבש אחד לתקן המחשבה \nהעליונה מכולם ע\"י כבש העולה. וכנגד הדיבור והמעשה ענפי המחשבה יספיק בהביאו שתי \nתורים או שני בני יונה הנק' יונת אלם רחוקים אשר אליה נמשלו ישראל ליונה שפושטת \nצוארה על קידוש השם והמצורע הזה הי' צריך להיותו יונת אלם ולא לספר לשון הרע רק \nלספר בדברי תורה שהם שתי תורות שבכתב ושבע\"פ. ולכן יביא שתי תורים כנגד מה שהיה \nראוי לספר בהם או שני בני יונה כנגד מה שהי' לימנע מלספר בלשון הרע אלא יהיה יונת \nאלם כנ\"ל:\nאו ירצה כפי הפשט ואם דל הוא וכו' הפסוק הרגיש למה בג' עבירות הנ\"ל בפ' ויקרא שהם \n"},{"index":6,"he":"שבועת ביטוי וכו' יש בהם קרבן עשירות וקרבן דלות וקרבן דלי דלות עם שהן עבירות \nחמורות והמצורע שאין בו עון רק חולי לא די שנצטווה להביא קרבן אלא גם קרבן דלי דלות \nלא הי' בו. וזה תירץ הכתוב במה שלא אמר ואם לא תשיג ידו אמנם הוסיף לאמר ואם דל \nהוא. והענין כמשז\"ל כי עונש המצורע הי' על שהוציא שם רע ונודע כי לשון הרע חמור מכל \nהעבירות ג\"ע וש\"ד וע\"ז. ולכן נצטוה שביום טהרתו יביא קרבן ויתכפר כמו שבארנו בתחילת \nהפרשה. גם אמרו רז\"ל אין נגעים באים אלא על גסות הרוח וכו' ושתי עבירות אלו קשורות \nיחד כי אם יהיה האדם עשיר יגיס לבו עליו ומזה יביא לבזות את בני אדם ולהוציא שם רע \nעליהם וכמו שאמר הכתוב ועשיר יענה עזות. ואמנה אם יהיה עני בטבעו להיותו שפל רוח \nולא יוציא שם רע על בני אדם ואם ימצא מי שהוא דל ועכ\"ז יגיס רוחו עליו הלא הוא שנוי \nלפני הקב\"ה מאוד כמשז\"ל ג' הקב\"ה שונאן דל גאה וכו'. ולכן יש בו ב' צדדים הפכיים \n"},{"index":7,"he":"הא' הוא להקל עליו מפני דלותו והב' הוא להחמיר עליו יותר מן העשיר כיון שהוא דל גאה \nכנ\"ל. ולכן היתה הפשרה שהאשם יהיו כבש והשתי תורים יהי' לחטאת ועולה וזה נקרא דלות \nאך דלי דלות שהוא עשירית האיפה ראוי להחמיר עליו ולא יספיק לו וז\"ש ואם דל הוא \nכלומר המצורע הנזכר אשר עונו הוא גסות הרוח והוצאות שם רע ועם היותו דל חטא ומן \nהראוי להחמיר עליו שיביא קרבן עשיר כיון שמתנהג כעשיר בעבירות כנ\"ל ואמנם יש סיבה \nאחרת להקל עליו ואין ידו משגת ולכן ולקח כבש וכו'. אך דלי דלות אין בו כנ\"ל. גם \nאפשר שנרמז באופן אחר כי באומרו ואם דל הוא ירמוז אל היותו דל בלבד וגם אין ידו \nמשגת אפילו אל קרבן הדלות הנזכר כי זה נקרא דלי דלות עכ\"ז ולקח כבש אחד לאשם לכפר \nעליו להיותו דל גאה הנז' בתחילת הפסוק ואם דל הוא וכנגד דלי דלות הנרמז במ\"ש אח\"כ \nואין ידו משגת יביא שתי תורים:\nוכו' אשר תשיג ידו אבל עשירית האיפה אין בו לטעם הנזכר. ולרמוז זה כתב אשר תשיג ידו \n"},{"index":8,"he":"שהוא מיותר מאחר שכתב או שתי תורים או שני בני יונה כנודע במשנה כי שקולים הם כי \nפעם אחד מקדים תורים ופעם אחד מקדים בני יונה. ועוד קושיא אחרת כי לא שייך לאמר אשר \nתשיג ידו אלא בין כבש לתורים ובני יונה אבל תורים ובני יונה דמיהן שוין. גם בזה \nיתורץ יתיר מה שאמר לכפר עליו כיון שעתיד לכתוב בסוף לכפר עליו לפני ה' בענין המעשה \nכי כן נכתב למעלה באשם העשיר:\nוצריך להעיר למה הוזכר פה ג' פעמים אשר תשיג ידו ועוד למה תחלה אמר מאשר תשיג \nשענינו הוא מאשר ולא כל אשר ואח\"כ אמר את אשר תשיג בתוספת את שהוא לרבות יותר מאשר \nתשיג ידו. ועוד כי בתחילה לא הזכיר רק האחד לבדו כמ\"ש ועשה את האחד מן התורים וסמך \nאליו אומרו מאשר תשיג ידו ואח\"כ חזר להזכיר את אשר תשיג ידו ואז הזכיר את שניהם \nכמ\"ש את הא' עולה ואת הא' חטאת והל\"ל ועשה מן התורים או בני היונה מאשר תשיג ידו את \nהא' חטאת ואת הא' עולה. ועוד למה אמר הא' בה\"א הידיעה והל\"ל א' לחטאת וא' לעולה. \n"},{"index":9,"he":"ואמנם לקושיא הראשונה דרשו רז\"ל בתורת כהנים הנקרא סיפרא שבא ללמד כי בין אם תמיד \nהיה עני או אם הי' תחילה עשיר ואח\"כ העני או אם היה תחילה עני ואח\"כ העשיר קורא אני \nבשלשתם את אשר תשיג ידו. והנלע\"ד בשנים האחרונים במשרז\"ל נאמר זכר תמים בבהמה ולא \nנאמר כן בעוף וכו'. ונמצא כי כפי הדין אין לחוש שיהי' בדוקא תור א' זכר לעולה ותור \nשני נקבה לחטאת כדין הבהמה כי בין יהי' שנים זכרים או שניהן נקבות יקריב הא' חטאת \nוהא' עולה משא\"כ בבהמה. וז\"ש תחלה והקריב אחד מן התורים איזו אופן שיהיה זכר או \nנקבה כיון שלא השיגה ידו לגמרי כראוי זכר ונקבה רק שניהם זכרים או שניהן נקבות וז\"ש \nמאשר תשיג ולא כל אשר תשיג. כי לא השיג רק אל היותם שנים ולא השיג אל היותם א' זכר \nוא' נקבה והמקרא חסר כאלו אמר אחד חטאת וא' עולה וסמך על סיום הפסוק כנודע ואחר \nשדיבר כפי הדין חזר לדבר במה שיהיה מצוה מן המובחר והוא כי אם השיגה ידו בכל \n"},{"index":10,"he":"הפרטיים שיהי' שנים ושיהי' א' זכר וא' נקבה אז טוב הוא שהאחד המיוחד לחטאת היא \nהנקבה יוקרב לחטאת והא' המיוחד אל עולה הוא הזכר יוקרב עולה ואז את אשר תשיג ידו \nלגמרי כנזכר אז יקריב הא' המיוחד לחטאת והא' המיוחד לעולה אבל לעיכובא אינו פוסל. \nאמנם אשר תשיג ידו הראשון איצטריך לגופי':\nאו ירצה זאת תהי' תורת המצורע וכו' רמוז אל משז\"ל על פסוק מרפא לשון עץ חיים כי \nתשובת בעל לשון הרע הוא שיעסוק בתורה הנקרא עץ חיים ויתכפר לו וז\"ש זאת תהי' וכו' \nירצה ע\"ד שארז\"ל על זאת התורה אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת וכו' ואמר התורה \nשנאמר בה וזאת התורה אשר שם משה זאת עצמה היא תורת המצורע לשיטהר בה ביום עהרתו כי \nאין לו טהרה אחרת אלא עסק התורה הנקראת זאת. ולפי שנאמר כי יפלא ממך דבר וכו' ובאת \nאל הכהנים הלוים לפי שרוב הסנהדרין היו מן הכהנים הלוים שלא הי' להם עסק בנחלת שדה \nוכרם רק בעסק התורה וכמ\"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו ולכן המצורע הזה \n"},{"index":11,"he":"שהוציא שם רע תרופתו הוא והובא אל הכהן הם הסנהדרין כנ\"ל וילמוד תורה מפיו ביום \nטהרתו כנ\"ל ללמוד ממנו דרכי התשובה והתורה והמצות. ונודע כי כל הטמאים אינה עולים \nמטומאתם אלא במים חיים ובו נטהרים והנה התורה נקראת מים חיים וכמשז\"ל על מקוה ישראל \nה' מה המקוה מטהרת את הטמאים וכו' וז\"ש ביום טהרתו כי בזאת התורה יטהר המצורע במים \nחיים הנ\"ל וז\"ש וביום טהרתו:\nאו ירצה במ\"ש ביום טהרתו ולא אמר ביום שנטהר לרמוז כי אלו חולי הצרעת הי' מקרה לא \nהי' רשות נתונה בידו לטהר א\"ע. אבל מכיון אשר הוא הביא העון עליו בידיו לכן גם בידו \nהוא לטהר א\"ע ע\"י התשובה. וז\"ש טהרתו שהוא יעהר עצמו. ונודע משז\"ל כי לשון הרע שקול \nככל העבירות וטורד לאדם מן העולם הזה ומן העה\"ב כמו שמצינו בדואג אביר הרועים ראש \nהסנהדרין ונטרד משני העולמות ואמנם העוסק בתורה בפיו ובלשונו יורש ג\"ע הנקרא ענ\"ג \nאז תתענג על ה' כי ר\"ת ענ\"ג הם ר\"ת עדן נהר גן בסוד ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן \n"},{"index":12,"he":"והמספר בפיו ובלשונו לשון הרע נדחה מן ענג העדן והנהר והגן ונפל בגיהנם הנקרא נגע \nבסוד תמורת ענג נגע כנזכר בספר יצירה ובזה תבין טעם וסוד הנ\"ל בספר הזוהר למה אותו \nרוח הטומאה ודינא קשייא המביא הצרעת על האדם נקרא נגע כנ\"ל וכשחוזר בתשובה ועוסק \nבתורה אז נרפא אותו נגע הצרעת מן הצרוע ונהפך לענג כנ\"ל. וציוה הכהן ולקח למטהר \nונסתלק שמו הצרוע כמתחילה וכיון שהרהר בתשובה ובא ליטהר כמ\"ש למטהר לכן הכהן מסייע \nאותו וז\"ש וציוה הכהן ולקח למטהר כמ\"ש הבא ליטהר מסייעין אותו. ויען חטא בפטפוט \nלשון כמו הצפרים יקח צפרים כמשז\"ל. ואבל היו שתיים לרמוז אל מ\"ש אותו החכם אלו היית \nבעת שברא השי\"ת את האדם הייתי אומר לו שהי' מן הראוי לברא אותו בשתי פיות האחד \nלעסוק בתורה והב' לשיחת חולין והשיבוהו חבירו כי אדרבה מוטב הוא במה שנברא בפה אחד \nלהודיע שאין רשות לאדם לדבר רק בדברי תורה ולא בשיחת חולין ולזה ירמוז לקיחתו שתי \n"},{"index":13,"he":"צפרים חיות כי שתי מיני שיחה שיש לאדם כנ\"ל צריך ששתיהן יהיו לעסוק בתורה הנקרא עץ \nחיים וז\"ש חיות. וכמ\"ש שצריך ליזהר שלא לנבל את פיו בדברי טומאה וכנגד זה אמר \nטהורות. ויען אין האדם מוציא שם רע על הבריות אלא א\"כ יש בו גסות הרוח וחושב שכל \nהאדם זולתו מאפס ותוהו נחשבו לו ומתגאה כארז לכן יקח עץ ארז לרמוז כי עבירת גהות \nהרוח שהיתה בו בתחילה הביאוהו לידי עבירת לשון הרע ותרופתו הוא לשוב בתשובה מן \nהעבירה הראשונה שהיא גסות הרוח שהיא גרמה לו עבירת לשון הרע. גם המוציא שם רע אין \nכחו אלא בפיו כמו התולעת והי' חטאו אדום כשני כמ\"ש אם יהיו חטאיכם כשנים. ובפרט עון \nלשון הרע ההורג שלשה ושופך דמים אדומים כשנים. ולכן יביא תולעת שני וישפיל עצמו \nכתולעת דומה אליו כי הנה התולעת גם שאין כחו אלא בפיו כנודע הנה איננו אלא היותר קל \nושפל שבכל הנבראים וכמו כן אתה אל תחשוב שבדברך שם רע טל הבריות בפיך כמו התולעת \n"},{"index":14,"he":"שני תשאר אתה רם וגבור ואדרבה לחולעה ורימה תחשב עי\"כ. גה תמורת מה שגבהת לבך כעץ \nארז תמעט ותשפיל עצמך כאזוב השפל שבכל האילנות אז וציווה הכהן ושחט הצפור האחת \nהרומזת אל שיחת עסק התורה וישחטנה בכלי חרש לרמוז כי אין התורה מתקיימת אלא בפחות \nשבכלים כמ\"ש ר' יהושע בן חנניה לבת קיסר כשאמרה לו חכמה מפוארה בכלי מכוערה וכו' \nובו תתקיים מים החיים היא התורה בכלי חרס ולא בשל זהב וכסף רק במי שמחשיב גופו אל \nכלי חרס לעשות בחינת קנקן לקבל בו מי חיי התורה כנ\"ל וישחוט את גופו בבחינת פיו \nויחשב כמת אלם משיחת חולין כמ\"ש זאת התורה אדם כי ימות באהל ימות וישחוט א\"ע משיחת \nחולין והבלי העוה\"ז לשיח בד\"ת הם החיים הניצחים האמיתים מים חיים. ולכן הצפור האחת \nשכנגד שיחת חולין יסירנה מלבו ויחברנה אל שיחת התורה וטבל אותה בדם הצפור השחוטה \nהנ\"ל כי שפך את דמו והמית עצמו על עסק התורה וציפור שיחת החולין ישלחנה על פני השדה \n"},{"index":15,"he":"ולא ישתמש בה כלל ובזה יתבאר משרז\"ל כי אם צפור השלוחה היתה חוזרת אל בית המצורע \nאחר טהרתו היתה חוזרת עליו הצרעת והענין כי אלו זה הנטהר חזר אל סרחונו לשיח שיחת \nחולין הנרמז אל הצפור המשתלחת. עבירה גוררת עבירה לדבר גם שיחת לשון הרע והיתה \nחוזרת הצרעת טליו כאשר בתחילה משא\"כ בצפור השחוטה הרומזת בעסק התורה כנ\"ל:\nחסלת פרשת מצורע:\n \n"},{"index":16,"he":"ספר עץ הדעת טוב - פרשת אחרי מות: \nאחרי מות וכו' קודם שימותו לא גילה הקב\"ה דעתו אם לפי שהי' רוצה שימותו לסיבה \nהנודעת לו ית'. ואם שאין בזה גמילות חסד למשה אם יודיענו שרצונו שיתפלל עליהם אבל \nאחר שכבר מתו ולא התפלל אז גילה דעתו ונתקצף עליו וז\"ש וידבר אחרי מות. התחיל בלשון \nדיבור בקושי יען לא התפלל עליהם שלא ימותו. וכמשז\"ל כל ובאהרן התאנף ה' להשמידו \nבכליון בנים לולא משה בחירו השיב חמתו מהשחית לגמרי ומתו שנים ונשארו שנים על דרך \nשהתאנף אליהו ז\"ל בריב\"ל איך לא ההפיק זכותו להציל את האיש ההוא שאכלו הארי ברחוק \nג' ימים ממנו. ומכ\"ש אלו שהם צדיקים גמורים גדולים ממשה ואהרן ובפרט היות לזה זכות \nאהרן אביהם תכלית המעלה ונוסף על זה תפלת משה הצדיק שהיה דודם ובפרט כי כבר ראה כי \nהועילה תפלתו למקצת יחזור ויתפלל כיון שראה שעת רצון לפפר מחצה. וז\"א שני בני אהרן \nרמז אל הנ\"ל כי כיון שראה שהועילה תפלתו להציל השנים למה לא התפלל גם על שני בנים \n"},{"index":17,"he":"האחרים ולא עוד אלא שהיו שני בני אהרן המיוחדים הראשונים היותר חשובים וביותר היתה \nיכולת התפילה להציל אלו מלאחרים ועוד כי היו בני אהרן החסיד ונצטרף זכוחו ג\"כ ובפרט \nשהיו בני אהרן אחיו ולא היו ראוי שיתעלם מבשרו הקרוב אליו. וא\"ת כי אלעזר ואתמר לא \nחטאו אבל אלו שחטאו גם הם בענין הקטרת לא היו יכולין להנצל ז\"א. כי הרי לא חטאו \nבזדון או לשם עבירה אלא אדרבה בחשבם כי ע\"י הקטרת יתקרבו לפני ה' ולא ידעו ענין \nהחטא דאש זרה ולכן וימותו א\"כ עונשם קל בתכלית ובפרט כי כוונתם היתה לטובה כנ\"ל \nוהיו יכולין להנצל וז\"ש בקרבתם ולא אמר בהקריבם כמ\"ש בפ' פנחם גם בזה יובן אומרו \nשנית וימותו:\nאו ירצה כי רמז הכתוב אל כל הסיבות שהזכירו רז\"ל כי כולם דברי אלהים חיים וז\"ש בני \nאהרן ירמוז כי האדם בנושא אשה לקיים מצוה פריה אינו נקרא בן פלוני על אביו אלא בפ\"ע \nכי שם דעתו להיות אב לבנים על דרך הנודע במ\"ש בת פלוני לפלוני ולא אמרו לבן פלוני \n"},{"index":18,"he":"וז\"ש בני אהרן ולא נדב ואביהוא כי מתו על שלא נשאו אשה ובר\"ת שני בני אהרן שהוא \nבא\"ש ירמוז אל הקריבם אש זרה ובס\"ת הוא יי\"ן ירמוז אל שנכנסו שתויי יין. ובאומרו \nבקרבתם ולא בהקריבם ירמוז אל משז\"ל שהורו הלכה בפני רבם וזהו בקרבתם כי יתקרבו \nמעצמם להורות הלכה שלא ע\"י שיקריבם משה רבה. ובאומרו לפני ה' שהוא קודש הקדשים \nירמוז אל מחוסרי מעיל נכנסו כמ\"ש בפרשת תצוה ועשית את מעיל האפד וכו' ונשמע קולו \nלפני ה'. וגם זה ירמוז במה שחזר שנית לאמר וימותו כי מתו על מחוסרי המעיל שכבר \nהוזהרו שם ונאמר להם ובצאתו ולא ימות ולכך וימותו:\nאו ירצה דע מה שדבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן הוא שהודיע כי בסבת בקרבתם \n"}]}
