{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-69","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":69,"title":"קטע 69","hebrewTitle":"קטע 69","segments":[{"index":1,"he":"תטהרו. והרי בזה יובן היטב סוד השעירים והגורלות ואיך ע\"י תשובה קלה ווידוי דברים \nיטוהרו ויכופרו מכל חטאותם. וז\"ש לפני ה' תטהרו:\nאו ירצה במה שנעור כי זה דברי ה' אל משה והל\"ל אכפר לא יכפר. ב' אומרו שני פעמים \nלטהר תטהרו. ג' מה ענין אומרו לפני ה'. אבל רצה לקיים סברת רבנן כי עם שעיצומו של \nיוה\"כ מכפר אינו אלא לשבים. וז\"ש כי ביום הזה הוא אשר יכפר עליכם כי עיצומו של \nיוה\"כ עצמו הוא המכפר לטהר אתכם. אך בתנאי שלפני ה' תטהרו אתם מעצמכם ע\"י התשובה \nואז היום הנ\"ל גם הוא יכפר ויטהר אתכם ולא תספיק תשובה קלה רק תשובה מעולה העולה \nלפני ה' שהוא יודע תעלומות לב כמ\"ש הרמב\"ם ז\"ל שיעזוב החטא וישים בלבו שלא ישוב עוד \nלעשותו לעולם ויעיד עליו הש\"י שלא יחטא עוד:\nוידבר ה' אל משה אחרי מות וכו'. מ\"ש תחלת פסוק הראשון וידבר ה' וכו' וחזרה האמירה \nשנית בפסוק השני וגם מה צורך להזכיר שהי' הדיבור הזה אחרי מות. ולמה לא הזכיר שמותם \n"},{"index":2,"he":"הענין הוא במשז\"ל כי אהרן הי' מתבייש להתכהן על שעשה את העגל עד שא\"ל משה קרב אל \nהמזבח כי לכך נבחרת מכל ישראל. והנה בהיות כי בו ביום עצמו אשר התחיל להתכהן בכהונה \nגדולה ונתחנך לכך אז מתו שני בניו פתאום במיתה בידי שמים בשריפה החמורה הנה כנ \nרואיהם יאמרו אין זה כי אם שאהרן אביהם לא היה ראוי לכך בעון העגל ומשה אחיו שלא \nמפי הגבורה עשה זה רק להיותו אחיו וכאשר טען עליו קרח ועדתו כנודע. ובפרט במ\"ש \nהכתוב ובאהרן התאנף ה' להשמידו בכילוי בנים לולי משה שהתפלל ולא מתו רק שנים ועוד \nיורה לזה כי אלו בעון עצמם מתו כיש רז\"ל דורשים כך הי' לו לשית ביום אחר ולא ביום \nשמחת כל ישראל כשהוקם המשכן כדי שלא יליזו בני ישראל ויקטרג על הכהונה כמו שאירע \nאח\"כ במחלוקת קרח ויאריך אפו ית' כדרכו ולזמן אחר ימיתם ולא עתה שיאמרו כל ישראל כי \nמתו בעון אביהם כנ\"ל על ובאהרן התאנף ה' ויערערו על הכונה ולא עוד אלא שאהרן עצמו \n"},{"index":3,"he":"יתחרט מאשר נתכהן ולא יעבוד עוד כי הרי אף מקודם שמתו בניו לא היה רוצה ליקרב אל \nהמזבח כנ\"ל ומכש\"כ עתה. ולא עוד אלא שלא מת בן אחד רק שנים וגם כי היה השנים \nהמובחרים הבכורות נדב ואביהוא הידועים בשם בני אהרן העקרים הראשונים השקולים כמשה \nואהרן. לז\"א וידבר ה' וכו' ירצה ענין ציווי זה שאני מצוך היום הוא ענין סדר יוה\"כ \nכנודע והנה עדיין אנו ביום ר\"ח ניסן שהוקם המשכן ואין זמן הדיבור הזה. האמנם מה \nשאני מצווך עתה הדבר הזה שלא בזמנו הוא מפני המקרה הרע אשר קרהו ביום הזה ואפשר כי \nמפני זה ימאן אהרן עוד לכהן לפני. ולכן צריך אני להודיעו תחלה ענין מיתת בניו ביום \nהזה על מה היתה ועי\"כ תתישב דעתו ולא ימאן בענין הכהונה ואחר אשר יתרצה לכהן אחזור \nלצוות אותו ענין סדר יוה\"כ כדי שלא יארע לו גם הוא כענין שני בניו ולא יתפחד ולא \nידאג מהמיתה. כי אם יעשה כסדר הזו מובטח הוא שלא ימות כענין בניו ועי\"כ יתרצה להיות \n"},{"index":4,"he":"כהן ולא יאמר שעל שאינו ראוי מתו בניו וא\"כ היום או למחר אפשר שגם הוא ימות ולכן לא \nיתרצה לכהן וז\"ש תחלה וידבר ה' אל משה ענין סדר יוה\"כ עם שאינו זמנו עתה אמנם מה \nשדבר לו ענין זה עתה הי' לפי שהיה ביום השמיני למלואים שבו הוקם המשכן ובו נתחנך \nאהרן ובניו להתכהן ובו ביום מתו שני בניו הראשונים הנקראים על שמו כנ\"ל וז\"ש אחרי \nמות שני בני אהרן שהי' שנים הזו מובטח הוא שלא ימות כענין בניו ועי\"כ יתרצה להיות \nכהן ולא יאמר שעל שאינו ראוי מתו בניו וא\"כ היום או למחר אפשר שגם הוא ימות ולכן לא \nיתרצה לכהן וז\"ש תחלה וידבר ה' אל משה ענין סדר יוה\"כ עם שאינו זמנו עתה אמנם מה \nשדבר לו ענין זה עתה הי' לפי שהיה ביום השמיני למלואים שבו הוקם המשכן ובו נתחנך \nאהרן ובניו להתכהן ובו ביום מתו שני בניו הראשונים הנקראים על שמו כנ\"ל וז\"ש אחרי \nמות שני בני אהרן שהי' שנים ולא אחד וגם כי הי' אלו הראשונים הנודעים בשם בניו בני \n"},{"index":5,"he":"אהרן וכפי זה לא ירצה כלל מלכהן עוד מעתה ועד עולם. לכן תודיעו כי סיבת מיתתם היתה \nבעבור קרבתם מעצמם לפני ה' כמ\"ש ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם וזה גרם \nכי וימותו אבל אתה מפי הגבורה נצטוות להתקרב כמ\"ש ויאמר אל אהרן קרב אל המזבח וכו' \nוז\"א בקרבתם ולא בהקריבם כמ\"ש פ' פנחס וזה לרמוז אל אמירת קרב אל המזבח ולא מתו \nבעונך כי אם בעונם ומעתה אל תתירא מלכהן כנ\"ל. ולהורות כי הדיבור הזה של וידבר \nאיננו מה שמזכיר אח\"כ ואל יבא בכל עת וכו' רק שביאר לו איך בקרבתם לפני ה' גרמה להם \nמיתתם לזה חזר שנית לאמר וימותו כלומר וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן ולכן \nהוצרך הדיבור הזה כנ\"ל. וביאר מה היה הדיבור הזה ואמר כי הודיעו איך בסיבת בקרבתם \nלפני ה' וימותו ולא מתו בעבור שעשית את העגל וירמוז כי אמת הוא שהי' להם למות בעון \nאביהם אך ע\"י אש זרה אשר לא ציוה אותם אמנם הי' לא ביום הזה. כי הרי אלו לא נתקרבו \n"},{"index":6,"he":"מעצמם עושין שאר עבודות הכהונה לא הי' מתים כי כבר ציוה ה' אל משה ומלאת יד אהרן \nויד בניו ואיך ימיתם ביום הראשון שנתכהנו ואם כבר נגזר עליהם שימותו בעון אביהם \nכנ\"ל לכל זמן הוא כי הוא ית' מאריך אפי' וגבי דילי'. אבל היתה מיתתם בקרבתם אש זרה \nאשר לא ציוה אותם בכך ולכן וימותו אבל אתה נצטוית קרב אל המזבח ולא נתקרבת מעצמך \nבמם שלא צויתי אותך. ויאמר וכו' אחר שהוכרח הדיבור הנ\"ל בפסוק הראשון בעת הזאת כנ\"ל \nוכבר נתרצה משה כי לכן בא אליו הדיבור ההוא ליישב דעתו בפסוק בפני עצמו. ועדיין \nאפשר יתיירא אהרן מלשמש בכהונה כיון שיש בה סכנה. והקרב הקרב אל משכן ה' ימות. ואדם \nאין צדיק בארץ כו ובאולי גם יבא לאיזה טעות וימות כשני בניו הגדולים ומשה ואהרן לכן \nהוכרחה אמירה זו שנית בפסוק שני מיוחד לאהרן להורות לו הדרך ילך בה ועי\"כ מובטח לו \nשלא יחטא ולא ימות וז\"ש ויאמר וכו' ואל יבא בכל עת וכו' ולא ימות:\n"},{"index":7,"he":"ובזה יתורץ מה שהקשו המפרשים מה צורך לאמר ולא ימות והי' די במה שיצוהו בלבד ואל \nיבא וכו' כי צדיק כמוהו אין צורך להגזים עליו כדי שישמור את מצות ה'. והנה בראשונה \nשבא לתת טעם אל חזות קשה ענין מיתת בני אהרן נאמר וידבר לשון קושי כנודע. וכאשר בא \nלהבטיח את אהרן מן המיתה אמר ויאמר ה' אל משה אמירה בלשון רכה וחיבה. וע\"כ קראו \nאחיך לאמר כי אין לו ליראה פן ימות כבניו כי הם לא נצטוו באש זרה ורם לבבם והקריבוה \nמעצמם אבל אהרן הוא ענותן ושפל רוח כמוך ובזה נקרא אחיך בדומה לך כמ\"ש והאיש משה \nעניו מאוד כי אפילו שהיית מצויהו לכהן הי' מתבייש ונמנע עד שהוצרכת לאמר אליו קרב \nאל המזבח. ואמנם הודיע מקום המכשלה ובהיותו נזהר ממנה לא יתיירא כלל מן המיתה הלא \nהוא ואל יבא בכל עת יכו' אשר זה עצמו מכשלת בניו כמ\"ש בקרבתם לפני ה' וימותו הוא \nמבית לפרוכת הנקרא לפני ה':\nובזה יתבאר משז\"ל למה מתו בני אהרן מפני שנכנסו מחוסרי מעיל שבו נאמר בפ' תצוה ולא \n"},{"index":8,"he":"ימות רמזו בזה כי הכניסו הקטורת לפנים ואין לכנוס שם כי אם בשמונה בגדי כהונה ואמנם \nלא הזכירו רק את המעיל יען כי בו נזכר ולא ימות כנ\"ל. ולכן יזהר אהרן מזה ולא ימות. \nגה תנא דבי ר' ישמעאל שאמר משל לרופא שהזהיר את החולה אל תאכל צונן וכו' כדרך שמת \nפלוני וכו' ירמוז לזה להודיענו מה חטא נדב ואביהוא ואיך הבטיחו לאהרן מן המיתה \nבשיזהר ממה שלא הוזהרו בניו ולא ימאן מלשמש בכהונה:\nובזה יובן מה ענין הקטרת נדב ואביהוא אשר לא ציוה אותם כי בימי החול אין להקטיר רק \nבמזבח הזהב ואמנם מה שטטו הם כי חשבו שלהיות היום ההוא יום חינוך המשכן השראת שכינה \nבתחתונים ונודע כי מקום שכינתה הוא על הכפורת אשר על הארון א\"כ ראוי להכניס שם \nהקטורת כי יותר ראו הוא ביום הזה מביום הכפורים ואם נפרש חטא נדב ואביהוא כי לא \nהקטירו רק במזבח הזהב יהי' חטאם יען הקטירו קטורת נוסף על המצוה שהוא פעם אחד בבוקר \nוא' בין הערבים ולא יותר. וז\"א אשר לא ציוה אותם. וכפי זה אומרו ואל יבא בכל עת \n"},{"index":9,"he":"איננו כ\"כ מדויק ולא יצדק כ\"כ משל דתנא דבי ר' ישמעאל אך הכוונה דרך סתם כי הם עשו \nמה שלא נצטוו וגם הוא לא יעשה מה שנצטווה אע\"פ שאין עניינים שוה. והטעם הוא כי בענן \nאראה תמיד על הכפורת כי שם אני שוכן ואני ראוי ליכנס שם לראותי בכבודי כי לא יראני \nהאדם וחי ומוכרח שימות:\nבזאת וכו' אחר שנתן טעם אל ואל יבא בכל עת כי בענן וכו'. לא יהיה עוד מציאות ליכנס \nשם אפילו ביום הכפורים. כי לא מפני היות יוה\"כ יביט בשכינה. לזה נתן סדר איך יעשה \nלשיוכל ליכנס ביום הכפורים ולא ימות לז\"א בזאת כו'י ולהבין הענין צריך לבארו ע\"ד \nמשז\"ל בויקרא רבא בזאת וכו' ר' יודן פתח קרא בכהן גדול הנכנס למקדש ביום הכפורים \nוחבילות מצות בידו. בזכות התורה שנאמר בה וזאת התורה. בזכות המילה זאת בריתי וכו'. \nוראוי לדעת מי הכניס לר' יודן בזה להסיר המקרא מידי פשוטו כי בזאת חוזר אל מ\"ש \nהכתוב בפר בן בקר וכו'. האמנם הוקשה לו כי אם כן הוא הל\"ל באלה לשון רבים ולא בזאת \n"},{"index":10,"he":"לשון יחיד כי הרי ענינים רבים הם ענין הזאת דם הפר ודם השעיר לפני ולפנים וענין \nקטורת סמים דקה וענין ד' בגדי לבן כתונת בד קודש. ועוד שאם בזאת חוזר אל בפר בן בקר \nוכו' אינו כן כי הרי דם האיל לעולה לא הי' מזה דמו בפנים. והל\"ל בפר ושעיר לחטאת. \nועוד כי לא הקרבן עצמו נכנס שם רק על מזבח החצון ודמם בלבד הוא הנכנס והל\"ל בדם פר \nהחטאת וכו' ועוד שה\"ל להזכיר ובכתונת בד קודש ובמכנסי וכו'. ולא יאמר כתונת בד קודש \nכאלו הוא ענין בפ\"ע ואינו תנאי נקשר עם ביאת אהרן ועוד שהל\"ל להזכיר כל התנאים \nהנצרכים הלא הם בפר ובשעיר והקטרת סמים. ובכתונת בד וכו' לכן מכח כל הקושיות האלה \nפירש כי בזאת הוא ענין רמז אל חבילות מצות שבידו שכולן נקראים בזאת ואח\"כ התחיל \nלהטיל התנאים הצריכים זה אחר זה כסדר בפרשה וז\"א בפר בן בקר וכו' כתונת וכו' ולקח \nמלא המחתה וכו'. והנה מה שהוצרך להזכיר בתחילה ענין חבילות המצות טרם יזכיר התנאים \n"},{"index":11,"he":"הצריכים. הוא כי שורש הכל הוא להסיר המורא מלב אהרן לבלתי ימנע מן הכהונה מיראת \nהמות והתחילו לפייסו כי אין ראוי לו לירא כי כמה חבילות מצות בידו וכו' ואח\"כ יזכיר \nהתנאים הצריכים כנ\"ל:\nונבאר עתה ענין המצות האלו ושייכותם עם ביאתו אל הקודש כדי שלא יירא מן המיתה. הא' \nהיתה זכות התורה והענין הוא לתרץ מה שהקשינו כי אם מניעת ביאתו בכל עת היא כי בענן \nאראה איך להיות יוה\"כ יסולק הטעם הזה לזה אמר כי אז ביוה\"כ נכנסה עמו זכות התורה \nיותר מבשאר ימות השנה והסיבה' הוא כי הלא לא חטא אהרן שום חטא אלא בעון' העגל אשר \nמזה הי' הוא מתיירא ואמנם כאשר' נתרצה הקב\"ה לו לישראל מעון העגל הי' ביום הכפורים \nסיום הארבעים יום ואז נתנו לו לוחות השניות כנודע וע\"כ בו ביום אשר נתרצה הקב\"ה לו \nלישראל ומחל להם עון העגל ונתרצה לחזור' לתת להם לוחות אז יוכל אהרן ליכנס ולהקטיר' \nריח ניחוח לפני הכפורת אשר על ארון העדות כי זכות לוחות התורה אשר שם יסייעוהו ואז \n"},{"index":12,"he":"יקבל ה' נחת ריח ניחוח מן הקטורת ההוא כדרך שבו ביום נתרצה להם ומצאו חן ונחת רוח \nלפניו' וזהו שרמז בזה שנתן כמה סימנין באומרו מבית לפרוכת אשר על פני הכפורת אשר על \nהארון לרמוז אל לוחות התורה אשר שם וסמיך לי' בזאת יבא אהרן בזכות זאת התורה הנקרא \nא.שר' בארון יבא אהרן אל הקודש ביום הכפורים עצמו שבו נתנה התורה ונתכפר לו ולישראל \nעון העגל ולהיות' נודע מ\"ש בפרקי היכלות ובהרבה מקומות כי מי שאינו ראוי להתקרב אל \nהשכינה אם יפציר להתקרב ע\"י נבואה וכיוצא בה כמה מלאכי חבלה הסובבים מחנה שכינה \nתמיד כנודע דוחין אותו ומזיקין אותו וכענין שאירע לבן זומא ובן עזאי ואף לר\"ע אמרו \nרז\"ל ואף לאותו זקן בקשו לדחפו וכו'. וזה עצמו סוד מה שאירע אל נדב ואביהוא ותצא אש \nמלפני ה' ותאכל אותם כנודע לבעלי הסוד ומאלו כתות מלאכי האש היה מתיירא אהרן לבל \nיזיקוהו בהכנס לקודש' מכח עון העגל אשר בידו ולכן הוצרך גם זכות המילה הנקראת זאת \n"},{"index":13,"he":"לסייעו והענין במה שנודע כי אין דבר מציל לאדם כמו מי שנזהר מאות ברית קודש. ולא \nחטא בו כנודע כי אם האדם יגלה את בריתו אם לא נטמא בו לפני הארי' ינצל ממנו וכנודע \nכי המילה נקראת זאת ע\"ש שהאות ההיא היא כלי זיין שלו להצילו וזהו זא\"ת האו\"ת ונודע \nכי אבר הגויה אחר שנימול ונגלה היו\"ד שבו הוא צורת זיין ו' וי' על ראש הוא\"ו ונודע \nענין אברהם שיושב על הפתח גיהנם וכל מי שנימול אינו מניחו להזיקו כלל ולכן לא \nנתיירא אהרן 'הצדיק בענין אות ברית קודש משום מזיק שיזיקהו בהכנסו שם:\nובכל זה נתבאר טעם מה צריך לר' יודן להזכיר פרטי מצות אלו שבזכותם ינצל אהרן והרי \nצדיק גמור היה ושמר כל המצות התורה כולן ויאמר נא כי זכות כל המצות אף אם אינם \nנקראים זאת ינצל אבל רמז כי צריך מצות פרטית הנקרא זאת להנצל וכאשר יבא אל הקודש \nמפני המזיקין. וא\"ת הנה עון העגל היה ע\"ז ושקולה ככל התורה לכן באתה מצות השבת \nהנקרא זאת ושקולה ככל התורה ולא עוד אלא שהיא מכפרת על ע\"ז כמ\"ש אשרי איש יעשה זאת \n"},{"index":14,"he":"ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וכו' וכמשז\"ל אפילו עובד ע\"ז כאנוש מוחלין לו וכמו \nשנתבאר אצלינו פ' ויקהל כי לכן נתן להם מצות השבת טרם ענין המשכן. וא\"ת זה יועיל \nלאהרן שלא נתכוון לע\"ז רק לשם שמים כנודע אך לישראל שחטאו ממש בעגל אולי חטאם יקטרג \nעליהם ועל אהרן כבואו אל הקודש לזה בא זכות כל ישראל בכללותם הנקרא זאת קומתך דמתה \nלתמר אשר ענינו הוא כי נמשלו לתמר שאין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים ואותם שחטאו \nבעגל כבר נידונו מהם בהשקאה ומהם בסייף ומהן במגפה ונשארו כל ישראל צדיקים כתמר \nיפרח לבן לשמים. ולפי שכל ישראל קרובים זה לזה עם אחד גוי אחד הרי שבט לוי לא נמצא \nבהם גם אחד בעון העגל זכמו ויאספו אליו כל בני לוי ואף שבשאר השבטים נמצא בקצתם חטא \nהנה בהצטרפות כל השבטים יתוקן הענין וז\"ש בזכות השבטים שנאמר בהם וזאת אשר דבר להם \nאביהם:\nאו ירצה כי גם אם נמצא בבני ישראל עון העגל וכולם ערבים זה לזה הנה יגן עליהם זכות \n"},{"index":15,"he":"השבטים אבותיהם ראובן שמעון וכו' אשר קודם שברכה אביהם אמר להם הקבצו ושמעו בני \nיעקב אולי יש בכם פסולת ח\"ו אז ענו כולם ואמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכראותו \nכן ברכם וז\"ש וזאת אשר דיבר וכו' ירצה כאשר דיבר להם אביהם בתחילה זאת קבלת עול \nמלכות שמים וראה שהיה ראוים לברכה אז ויברך אותם ואף אם קצת מזרעם כפרו וחטאו בעגל \nלא ישגיח השם יתברך בזה עוד אחרת כי גם שאלו חטאו בעגל יען היו נדים ונעים במדבר \nשמם מאין רועה כי זה משה האיש וכו' ובקשו להם מנהיג תמורת משה ועדיין היו מאמינים \nבהשי\"ת כמבואר אצלינו ואין אדם נתפש על צערו ואמנם כאשר באו אל המנוחה ואל הנחלה \nלירושלים כולם היו צדיקים גמורים וגרמו בזכותם להשרות שכינחו ולשכן שמו שם וז\"ש \nבזכות ירושלים שנא' בה זא\"ת ירושלים בתוך הגוים שמתיה ושם מושב יקרו באמצע על ישראל \nוסביבותיו ארצות שבעים אומות תחת שבעים שרים. וא\"ת והרי חזרו גם אז עשרת השבטים \n"},{"index":16,"he":"וירבעם מלכם. וחזרו עוד לעשות שני עגלי זהב והרבו לחטוא יותר מכדור המדבר. לכן בא \nזכות יהודה שכתיב בי' ויהודה דבקו במלכם ולא חטאו בעגלים ההם רק קבלו עליהם מלכות \nבית דוד הנקרא מלכות שמים כנודע בסוד וישב שלמה על כסא ה' למלך וזה שרמז הכתוב וזאת \nליהודה כי זאת קבלת עול מלכות שמים עמדה לו אשר ע\"כ בכח זה התפלל משה עליו שמע ה' \nבקול יהודה יוחר משאר שבטים ויען נותן להם ענין המשכן להיות כפרה אל מעשה העגל \nכנודע לכן יכנס עמו זכות תרומת המשכן המכפרת על העגל יותר מכל הדברים ובה נאמר וזאת \nהתרומה כו'. ולפי שסוף הוף צריך שכללות ישראל עצמן יתקנו עון העגל ויהיו הם בעצמם \nעובדים עבודת המשכן בגופן זולת ממונם תרומת המשכן כנ\"ל לכן בא זכות המעשר שנאמר בו \nהביאו את המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת והיה נותן ללוים לשמש במקדש ובזה נחשב \nלישראל כאלו הם עצמם עובדים במקדש יום ולילה להקריב קרבנות ה' ובזה יכופר להם עון \n"},{"index":17,"he":"העגל לגמרי והרי הי' אלו תשעה זכיות אשר כולם נקראים זאת ונרמזו במשה\"כ בזאת יבא \nאהרן ואף אם פרשנו כי מלת בזאת חוזר אל אלו הזכיות מכח הקושיות שהקשינו. אמנם אין \nמקרא יוצא מידי פשוטו ועיקר מלת בזאת חוזר אל מ\"ש אח\"כ בפר בן בקר וכו' וז\"ש בזכות \nהקרבנות פי' קרבנות יוה\"כ שעליהם נאמר בזאת יבא וכו' בפר בן בקר וכו' כי הם \nהמיוחדים לכך לכפר מעשה העגל כנודע:\nוהיתה לכם לחוקת עולם וכו' בתחלת הפרשה ציוה את אהרן עצמו שבבואו אל הקודש מבית \nלפרוכת לפני ולפנים נעשה ככל הסדר הנזכר כמ\"ש בזאת יבא אהרן אל הקודש וכו'. גם אחרת \nשלא ביאר באיזו יום הוא מדבר ועתה בא לפרש שני הדברים הסתומים הנ\"ל ואמר והיתה לכם \nלחוקת עולם לדורות ולא הי' הציוי אלא לאהרן לבדו וכמו שביאר עוד ענין זה לקמן \nבאומרו וכפר הכהן וכו' כלומר כי גם לזרעו אחריו אשר יכהנו תחת אביהם תנהיג מצוה זו. \nובאומרו בחודש השביעי וכו' ביאר באיזו יום כי בכל יום כפור יוכרח לבא אל הקודש ואז \n"}]}
